Shabbat 9a

דרך עליו שהגביהו למעלה מי' דלא שליט ביה אויר רה"ר והוי מקום פטור:

חייב כי הדר אנחיה ואע"ג דדרך מקום פטור אזל:

לא נח במקום פטור והויא ליה עקירה מרה"ר והנחה ברה"ר:

הכא נח במקום פטור ביד העומד על האסקופה:

פתח פתוח כו' קס"ד במבוי שהכשירו בלחי ולחיו לפנים מן האסקופה והיינו דקא מתמה ואע"ג דלית ליה לחי מבחוץ והא אמר רב חמא כו':

תוך הפתח של מבוי דהיינו רחב האסקופה:

צריך לחי אחר להתירו שהלחי המתיר את המבוי סתמיה נגד האסקופה וזקוף עליה וקסבר אסור להשתמש נגד הלחי אלא מחודו הפנימי ולפנים הוי היכר המחיצה:

וכ"ת דלית ביה רחב ד' במשך עובי החומה לפיכך אינה רשות לעצמה ומותר להשתמש כנגד הלחי מחודו החיצון שהוא שוה לאסקופה אצל רה"ר ואין לך לחי גדול מעובי החומה שמכאן ומכאן שבהם המבוי ניתר:

אע"ג דלית ליה לחי כו' פרש"י דס"ד דמיירי באסקופת מבוי שהכשירו בלחי ולא נהירא מדקאמר בסמוך לעולם באסקופת בית אלא נראה דמיירי בכל אסקופה בין דמבוי בין דבית בין דחצר ונקט אע"ג דלית ליה לחי משום מבוי דבית וחצר אינו ניתר בלחי וקורה אלא בפסים א"נ נקט לחי משום דבית וחצר נמי ניתרין בלחי מכאן ולחי מכאן ומיירי דקיימא אסקופה כנגד עובי החומה דהיינו בין לחיים שהוא תוך הפתח והדלת עומדת אצל עובי החומה של צד פנים ולהכי פתח פתוח כלפנים שאותו עובי רה"י גמורה היא שיש לה ג' מחיצות ב' מחיצות מעובי החומה ושלישית לצד פנים אע"פ שמצד רביעית הוא פרוץ במלואו אפ"ה כיון שהפתח פתוח בטל אותו עובי למה שבפנים שיש לו ד' מחיצות פתח נעול כלחוץ דכיון שהוא נעול אינו בטל למה שבפנים והוי כנפרץ במלואו למקום האסור ולאו דוקא כלחוץ דהא רה"י גמורה היא מדאורייתא כיון שיש לה ג' מחיצות ואסור לטלטל משם ולחוץ אלא קרי כלחוץ לפי שאינה כלפנים ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח דרך נקב אם יש בדלת א"נ יש ליישב כלחוץ כגון שפתוח לכרמלית אבל באסקופה כולה ברה"ר חוץ לעובי החומה ליכא לאוקמא דאי לאו גבוה ג' אפילו פתח פתוח הויא כלחוץ דהוי רה"ר ואי גבוה ג' ורחבה ד' כרמלית היא ולא הויא לא כלחוץ ולא כלפנים ואם אינה רחבה ד' מקום פטור הוא ולעולם הוא כלפנים וכלחוץ ואי קיימא כולה לפנים א"כ לעולם הוא כלפנים וא"ת כיון דמיירי באסקופת בית א"כ מאי פריך אע"ג דלית ליה לחי והא אסקופת בית מסתמא מקורה הוא ואית לן למימר פי תקרה יורד וסותם ואור"י דע"כ באינו מקורה איירי דבמקורה אפילו פתח נעול נמי כלפנים:

תוך הפתח אע"פ שאין בו ד' צריך לחי אחר להתירו וא"ת לרבא דמוקי לה בפ' קמא דעירובין (דף ט. ושם) דהיינו דוקא בפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו ונעור לוקי הכא בפתוח לרה"ר ולאביי נמי דלא מפליג התם בין פתוח לכרמלית בין פתוח לרה"ר נוקי באסקופה גבוה ג' דבפ"ק דעירובין (נ"ז שם) מוקי אביי הא דצריך לחי אחר להתירו בדליכא אסקופה ג' או בדליכא אסקופה כלל ואמאי דחיק רב לשנויי בע"א וי"ל דלא מצי לאוקמי הכי דא"כ אפילו נעול נמי כלפנים וכי קאמר וכי תימא דלית ביה ד' הוה מצי למיפרך א"ה אפילו נעול נמי:

אמר רב יהודה אמר רב הכא באסקופת מבוי עסקינן דוקא באסקופת מבוי פתח פתוח כלפנים כיון שהקורה ראויה להתיר את המבוי אע"פ שמבוי זה א"צ לקורה שהרי יש לו ד' מחיצות שהפתח והדלת ברביעית מ"מ כיון שראויה להתיר את המבוי מצטרף יחד והוי כאילו מקורה ד' טפחים אבל באסקופת חצר ובית כיון שהקורה אינה ראויה להתיר שם אפילו פתח פתוח הוי כלחוץ הואיל ואינו מקורה אלא חציה ודוקא נקט הכא חציו מקורה דבכולה מקורה אפילו נעול כלפנים דסתם אסקופה שהיא תוך הפתח רחבה ד' אף על גב דאוקי אסקופה דאיירי בה ת"ק באינה רחבה ד' התם מיירי בעומדת חוץ לעובי הפתח ודוקא קירויו כלפי פנים אבל כלפי חוץ אפילו נעול הוי כלפנים דקסבר רב חודו החיצון יורד וסותם כדמסיק בפ"ק דעירובין (דף ה:) וה"ה דהוי מצי למנקט טפח א' מקורה וקירויו באמצעו בלבד שיהא פחות מארבע מחודו החיצון של אותו טפח עד הדלת:

גזירה משום תל ברה"ר אומר ר"י דמבית לעלייה לא אסר ר"מ לטלטל דלא יבא לטלטל בכך מרה"ר לעלייה דמינכר מחיצתא ולא טעו אינשי בהכי אלא דוקא תל ברה"י גזר אטו תל ברה"ר דליכא מחיצות ובריש כל גגות (עירובין דף פמ: ושם) מפרש דלא אמר ר"מ אלא כגון עמוד ואמת הריחים דקביעי אבל לא מכתשת ודברים המטלטלים ואומר ר"י דאע"ג דקי"ל כר"מ בגזירותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח בריש אע"פ (כתובות ד' נז.) גבי הא דאמר ר"מ אסור להשהות אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה הכא אין הלכה כר"מ דבפ' כל גגות (עירובין ד' צא. ושם) פסקינן בהדיא הלכה כר"ש דפליג עליה וקאמר א' גגות וא' חצרות וא' קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ושרי לטלטל מגג לחצר:

ואמרי' נימא תהוי תיובתא דרבא ושנינן הא דרבא (בדנח) [בדלא נח] לפיכך חייב והא (בדלא נח) [בדנח]. פי' דרך עליו שהעבירו על עצמו מימינו ומשמאלו. הא דאחרים דאמרי אסקופה משמשת ב' רשויות פשוטה היא:

אסקופה משמשת שתי רשויות האי אסקופה דאיירי בה אחרים, אסקופת בית וחצר או אסקופת מבוי, אם של בית וחצר נתונה היא בין שתי מזוזות הבית והמשקוף מקורה עליו, ואם של מבוי הוא מקום גבוה מעט והוה כפתח למבוי ומניחים שם בעובי האסקופה לחי מכאן ולחי מכאן. ופירש רש"י ז"ל דהשתא קא סלקא דעתך דבאסקופת מבוי עסקינן דהכשירו בלחי, והא דאמר רב יהודה הכא באסקופת מבוי עסקינן, דמשמע לכאורה דעד השתא לאו באסקופת מבוי איירי, הכי קאמר: הכא באסקופת מבוי כדקאמרת אבל לא בניתר בלחי אלא שהכשירו בקורה, וכאילו אמר הכא באסקופת מבוי שהכשירו בקורה עסקינן. וקא מתמה ואף על גב דלית ליה לחי, כלומר: שאין לחי אחר חוץ ללחי העומד כנגד רוחב האסקופה, שכן דרך הלחיים להעמידן זקופין כנגד עובי האסקופה דהיינו פתח המבוי, ואם כן אפילו פתח פתוח אמאי כלפנים, והא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, וסתמא קאמר אפילו פתח פתוח, דקא סבר אסור להשתמש בין הלחיים שאין הלחי מתיר אלא מחודו הפנימי ולפנים. ואוקמה רב יהודה במקורה, וכמאן דאמר מותר להשתמש תחת הקורה דחודה החיצון יורד וסותם, וקרויו כלפי פנים, ולפיכך פתח פתוח כלפנים, כלומר: כל מה שתחת הקורה וממנה ולפנים, אבל פתח נעול אפילו מה שתחת הקורה כלחוץ דכל שהפתח נעול בטלה לה תורת קורה, ובשאין ברחבה ארבעה לא שייך בה תורת גוד אחית. והא דלא אוקמה באסקופת בית, משום דסתם בית פתח שלו יש משקוף מלמעלה וסתמו רחב ארבעה ונמצא כולו מקורה, הלכך אפילו פתח נעול כלפנים דחודו החיצון יורד וסותם. ואם תאמר לוקמה בקירויו כלפי חוץ ובשאין ברוחב האסקופה ארבעה, והלכך פתח נעול כלחוץ דבטלה לה תורת קורה, שאין קורה מתרת אלא מקום חשוב שיש ברחבו ארבעה. יש לומר משום דסתם אסקופת מבוי נמי רחבה ארבעה. וכרב אשי נמי לא אוקמא דלא ניחא ליה לאוקמה בשתי קירויות. זהו פירוש שמועה זו לפי שיטתו של רש"י ז"ל. ויש מרבוותא ז"ל שהקשו לפירושו דהא אוקימנא (לעיל שבת ח, ב) אסקופה דרישא באסקופת מקום פטור שאין ברחבה ארבעה, והלכך טפי הוה ניחא לאוקומה נמי האי אסקופה דאחרים בשאין בה ארבעה. ועוד דכי אמרינן וכי תימא בדלית ליה ארבעה על ארבעה והאמר רב חנן כו', לימא ליה לעולם בדלית בה ארבעה ובמקורה וקרויה כלפי חוץ. ומסתברא לי דהא לא קשה ולא מידי דהא ודאי סתם אסקופה בדאית בה ארבעה, ובפרק בתרא דעירובין (קא, ב) בשמעתא דשערי גינה קרי לה לאסקופה כרמלית, אלמא סתמא רחבה ארבעה היא, ולעיל נמי הכי משמע מדאקשינן האי אסקופה היכי דמיא אי אסקופת רשות היחיד כו' אי אסקופת רשות הרבים אי אסקופת כרמלית דאלמא סתמן ארבעה הן, ודאקשינן נמי וכי תימא בדלית ביה ארבעה הכי מוכח. והלכך רב יהודה נמי ניחא ליה לאוקומה הכי וכדמשמע להו מעיקרא, דאי הוה מוקי לה בדלית בה ארבעה הוה משמע דבדאית ליה לא הוה משכח להו פתרי. ומיהו מה שפירש הוא ז"ל דפתח פתוח כלפנים דקתני דוקא מחודה החיצון של קורה ולפנים קאמר לא מחוור, דבהדיא גרסינן בירושלמי (פ"א, ה"א) כל זמן שהפתח פתוח כולה כלפנים. ולישנא ודאי הכין משמע, וטעמא דהואיל והותרה מקצתה הותרה כולה, דהא איכא היכרא טובא דמופרשת היא כולה מרשות הרבים או מן הכרמלית העוברת לפניה ולא אתי לאפוקי לחוץ. ומורי הרב ז"ל פירש: דמעיקרא הוה משמע לן דאיירי בין באסקופת בית בין באסקופת מבוי ובשאין ברחבה ד', ואקשינן אי אסקופת מבוי הניתר בלחי אפילו פתח פתוח אמאי כלפנים, ולפיכך קאמר רב יהודה הכא באסקופת מבוי עסקינן ובשהכשירו בקורה וקירויו כלפי פנים. והא דלא אוקמה במקורה כולה ואפילו הכי פתח נעול כלחוץ הואיל ואין ברחבה ארבעה, משום דפתח נעול כלחוץ משמע שמותר לטלטל מן האסקופה שתחת הקירוי לחוצה לה שאינו מקורה לפי ששניהם כרמלית מדרבנן ורשות היחיד מן התורה, ואי במקורה כולה אי נמי כשהקירוי כלפי חוץ לא מתוקמא ליה לרב, דמאי אמרת בזמן שהפתח נעול כלחוץ ומותר להשתמש עם הרשות העוברת לפניה, הא לא אפשר, דאי רשות הרבים עוברת לפניה, הא קא מפיק מן האסקופה שהיא רשות היחיד דאורייתא דהא אית לה שתי מחיצות והדלת שהיא נעולה שהיא לה כמחיצה שלישית וקא מפיק לרשות הרבים, ואי כרמלית עוברת לפניה קסבר רב דאף הוא אסור להשתמש מן האסקופה שהיא כרמלית דרבנן לכרמלית גמורה, דהכי סבירא להו לאמוראי בפרק הדר עם הנכרי (עירובין סז, ב) גבי סלע שבים גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא יותר מבית סאתים, דאמרינן התם דאסור לטלטל ממנו לים ומן הים לתוכה. ורב אשי דאוקמה באסקופת בית שהיא מקורה כולה בשתי קירויות ופתח פתוח כלחוץ, בזמן שכרמלית גמורה עוברת לפניה דקסבר דמותר לטלטל מכרמלית דרבנן לכרמלית גמורה, כדאיתא התם בפרק הדר (שם) בההיא דסלע שבים שכתבנו. ואם תאמר לענין שמעתין אמאי לא אוקמוה במבוי הניתר בלחי ובפתוח לרשות הרבים דהשתא מותר להשתמש בין הלחיים, ודרב חמא בר גוריא בפתוח לכרמלית דמצא מין את מינו וניעור, דהכי אוקמה רבא בפרק קמא דעירובין (ט, א). יש לומר משום דסבירא ליה דאי בפתוח לרשות הרבים אפילו פתח נעול כלפנים דסתמא קאמר. וכבר כתבתיה שם במקומה בפרק קמא דעירובין בסייעתא דשמיא.

כגון עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברשות הרבים. מסתברא לי, דדוקא בחצר השותפין והוא שלא עירבו, ומשום דדמיא קצת לרשות הרבים שאסור להכניס ולהוציא ממנה לבתים ומן הבתים לתוכה, אבל ברשות היחיד של אדם אחד אי נמי בחצר השותפין ועירבו לא. ואינו נראה כן מדברי רש"י זכרונו לברכה במסכת עירובין (פט, א). וכבר כתבתיה בארוכה במקומה בעירובין בפרק כל גגות (שם) בסייעתא דשמיא.

מעתה צריך להעירך על ביאור סוגיא זו והוא מה שאמרו אסקופה משמשת שתי רשויות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ שהיא אמורה באסקופת מבוי ועל דעת האומר שמותר להשתמש תחת הקורה ובין הלחיים אסור שהקורה משום היכר ובני רה"ר אינם רואים אלא פני הקורה החיצוניים והם הם המכשירים כאלו יורדים וסותמין ואע"פ שגדולי הפוסקים פסקו שאף בין הלחיים מותר סוגיא זו מוכחת לאיסור וכמו שפסקנוה במקומה לדעת רוב פוסקים והיה בעל התלמוד סבור שהוא אומר כן במבוי שהכשרו בלחי ומפני כן תמה היאך איסקופה זו ניתרת להיותה רה"י והרי סתם לחי לפנים הימנה ואין עליה תקרה והרי היא רה"ר בשאין גבוהה שלשה או כרמלית בגבוהה שלשה ואם באסקופת מקום פטור הא מ"מ סתם אמרה ועוד שבמקום פטור אין מקום לפתח פתוח ונעול והרי אסקופה זו בבין הפתח של פתחי המבוי שהלחי לפנים מהן שאינו רשאי להשתמש שם שהרי אף בין הלחיים אסור וצריך לחי אחר בחודו של פתח החיצון לכללו בפנים ולהתירו ולא סוף דבר בשבין הפתחים רחב ארבעה שהוא מקום חשוב שלא לבטלו אצל רשות הפנימי אלא אף בשאין רחב ארבעה וכן הלכה ואחר שכן מה ענין להיותה כלפנים אף בפתח פתוח עד שהעמידו דברים אלו בשני דרכים אחת באסקופת מבוי שהכשרו בקורה שמותר להשתמש תחתיה וחודה של קורה הפנימי כנגד חודה של אסקופה הפנימי ג"כ אלא שהקורה אין רחבה אלא טפח והאסקופה רחבה ארבעה ונמצא מקצת האסקופה חוץ מן הקורה והוא שאמרו חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים ולאו דוקא חציו וכל שאין במבוי זה פתח או שיש שם ואינו נעול הואיל ומקצת האסקופה נכשרת מצד תשמיש שתחת הקורה הוכשרה כולה וכשהפתח נעול אע"פ שניקב חור בדלתו להשתמש באסקופה דרך בו מ"מ נחלקה האסקופה ונעשית כל שחוץ לקורה ממנה כלחוץ ולא דקדק לומר פתח נעול מקצתה כלפנים ומקצתה כלחוץ שמה שהותר בה לא הותר מצד עצמה אלא מצד היתר תשמיש שתחת הקורה הא כל שמצד עצמה כלחוץ וכן הלכה:

ויש מפרשים פתח נעול כלחוץ אף מה שתחת הקורה שמכיון שנסתם בטלה תורת קורה וכן פירשו פתח פתוח כלפנים על מה שתחת הקורה ומ"מ בירושלמי אמרוה בהדיא כשיטתנו פתח פתוח כלה כלפנים ואח"כ רצו לפרשה באיסקופת בית שאין עליה תקרה אלא שקירה עליו להכשיר ואלו קירה במשקוף רחב ארבעה היה רה"י אף בפתח נעול מצד שכל רוחב ארבעה פי תקרה יורד וסותם ואין ירידת סתימתה מתבטלת לנעילת דלת כקורת מבוי וקורה של טפח מיהא אינו מועיל כלום בבית אלא שקירה בשני קירויים קצרים שאין באחד מהם ארבעה ולא סוף דבר אף בין שניהם וסמכם בפחות מג' שכשנצטרפו מתורת לבוד יש בה רחב ארבעה ונמצא הכל מקורה וכשהפתח נעול הוא חוצץ בין שני הקרויין ואין בחיצון מקום חשוב ומעתה פתח פתוח הכל כלפנים אע"פ שצירי הדלתות באמצע פתח נעול כל שבחוץ כלחוץ וכן הלכה ונמצא שאסקופה שחודה החיצון כנגד חודה של קורה החיצון אפילו פתח נעול כלה כלפנים ואל תטעה בדלתות אלו שהזכרנו במבוי שנאמר שיהא הכשרו בדלתות שאלו כן אף בפתח פתוח כל שחוץ לפתח כלחוץ אלא דלתות אלו הם שנמלכו אחר הכשרו לעילוי שמירה:

ממה שכתבנו למדת בבתים שלנו הפתוחות לרה"ר אחר שאסקופתם בצד זה תקרה מותר לנעול במנעול ובמפתח וליטול משם את המפתח ולהכניסו דרך חור שבפתח לפנים ולהוציאו כשירצה לפתוח בלא שום פקפוק והוא רבו תחת המשקוף ומכאן מצריכים רבים להעמיד רגליו על האסקופה בשעת נעילתו ופתיחתו ואין צורך שהרי עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא כמו שיתבאר הא מ"מ כל שאין עליו תקרה אסור שכל שבין הפתח צריך לחי לכללו לדין פנים ומ"מ יש מי שאומר שלא אמרו בין הפתח צריך לחי אלא בפתוח לכרמלית שהאסקופה מינה שאינה רה"י גמורה ומצא מין את מינו ונעור ועוד שיבאו לזלזל בו אבל פתוח לרה"ר דינה כרה"י והם צריכים לפרש סוגיא זו בפתוח לכרמלית ואע"פ שהיו יכולים לתרץ שזו של אחרים בפתוח לרה"ר וזו של רמי בר חמא בפתוח לכרמלית אפשר מפני שאחרים סתם אמרוה ר"ל אף בפתוח לכרמלית ועוד ממה שאמרו פתח נעול כלחוץ ובפתוח לרה"ר אף בנעול כלפנים ויש פוסקים שאף בפתוח לרה"ר כן ואע"פ שבעירובין אמרוה כדעת ראשון רבא הוא שתרצה כן וכלל אמרו אשינויא לא סמכינן אלא שגדולי הפוסקים כתבוה שם ויש מפרשים לדעת רמי בר חמא שאמר בין הפתח צריך לחי אחר בפתוחה לכרמלית אלא שבפתוחה לרה"ר דנין אותה ככרמלית ויש אוסרין בפתוחה לכרמלית במקורית ואין הדברים נראין כלל וכן נאמרו בסוגיא זו הרבה פירושים ואנו כתבנו מה שנראה לנו להכריע מתוכם לענין פירוש ולענין פסק:

למדת מ"מ שאסקופה מקום פטור כל שגבוהה שלשה ואין רחבה ארבעה על כל פנים מותרת ובטלה היא אצל כל הרשויות אלא שלגדולי הדור ראיתי שלא לבטלה אצל רה"ר הואיל ויש לה שלש מחיצות והם כוללים בדין זה שכל שאינה גבוהה שלשה ולא רחבה ארבעה ובמבוי שהכשרו בלחי או קורה אם פתוחה לרה"ר כלפנים ואם לכרמלית צריכה לחי כמו שתרצה רבא בעירובין ואם רחבה ארבעה אף בפתוחה לרה"ר צריכה לחי ולדעת גדולי הפוסקים אף ברחבה ארבעה כל שפתוחה לרה"ר אינו צריך כלום כמו שיתבאר שם:

זה שאמרו בסוגיא זו אסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה לא אסקופה דוקא שאין דרך אסקופה בכך אלא מעין אסקופה והוא שסמוכה לרה"י או שהיא בתוך רה"י והוא שאמרו כל שאתה מוצא שתי רשויות חלוקים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והן ברשות אחת כגון עמוד ברה"י גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא רשות בפני עצמו אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה"ר ומ"מ מטלטלין כגון תיבה וכיוצא בה אינן בדין זה הואיל ואין רגילים ברה"ר וכמו שהתבאר בעירובין פרק גגות ושמא תאמר והיאך פשט המנהג לטלטל בכל עמוד שבבית תדע שתמיהא זו היתה תלויה ועומדת עד שמגדולי נרבונאה תרצוה שלא נאמרה אלא בעמוד שבחצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו ולא עירבו וכבר ידעת בזו שכלים ששבתו בבית אסור להוציאן לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בכל החצר אע"פ שלא עירבו ואמר עכשיו בכלים ששבתו בחצר אסור לטלטלם בעמוד שבחצר החולק רשות לעצמו גזירה משום תל ברה"ר שטועים ומדמים רה"ר לחצר אחר שאין מטלטלין מן הבית לתוכו ופירשו שתי רשויות שהם אחת כלומר שתי רשויות כשלא עירבו שהם אחת כשיערבו ויפה פירשוה הא ברה"י עצמו לא ובמסכת עירובין פרק גגות יתרחבו בה הדברים בע"ה:

מה שנתגלגל בידינו שמותר להשתמש תחת הקורה גדולי המפרשים כתבוה אף בפתוח לכרמלית וכל שכן בפתוח לרה"ר וגדולי המחברים כתבו בה דוקא בפתוח לרה"ר הא פתוחות לכרמלית אסור שמצא מין את מינו וניעור וכן מה שכתבנו שבין הלחיים אסור לדעת קצת ושלדעת גדולי הפוסקים אף בין הלחיים מותר יש אומרים דוקא בשאין בו ארבעה אבל יש בו ארבעה לא ויש אומרים אף בשיש בו ארבעה ובמסכת עירובין יתרחבו הדברים בעניינים אלו בע"ה:

המשנה השניה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר הר"ם פי' ספר ידוע ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות וזאת המנחה הנזכרת בכאן ר"ל אפי' מנחה גדולה כל שכן מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שביארנו במסכת ברכות והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזרה שמא יארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזרה שמא יתעלף והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפי' לראות העורות בלבד גזרה שמא יראה בהם שום פסדא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה והטעם במניעת האכילה ואפי' דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזרה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה וכמו כן אין דנין סמוך לשעת התפלה ואפי' נגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזרה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמר ומה שאמר מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקי' לתפלה אינו רוצה בזה שהדיין מפסיק לקרית שמע ואינו מפסיק לתפלה אבל פי' הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן קרית שמע מפסיקין וקורין קרית שמע ואם הגיעה שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או הכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להגיע בעורות וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכו בדין משיתחילו בעלי הדין לטעון טענותיהם וזאת דברה בחסידים גדולים לומדי התורה תמיד כר' שמעון בן יחאי וחבריו וכל חכמי התלמוד אמרו מפסיקין בין לקרית שמע בין לתפלה כל שכן זולתם ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בה מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהיא מכלל שמנה עשר דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים והשני שהיא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צריך לומר לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט במחטו הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום:

אמר המאירי המשנה השניה ואינה מכלל כונת הפרק שהרי לא בערב שבת לבד היא שנויה אלא אף בחול אלא שנתגלגלה כאן על ידי מה שרצה לבאר הדברים שנאסרה עשייתן בערב שבת שמא ימשך בעשייתן לשבת והתחיל לומר שאף בחול לא ישב לפני הספר להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל תפלת המנחה ופירשו בגמ' אף סמוך למנחה גדולה שתחלת זמנה מחצי שבע ולמעלה וכן פירשו שלא סוף דבר בתספורת בן אלעשה וכיוצא בו שהיה מסתפר בדרך שכל השערות ראשו של זה כנגד עיקרו של זה וכיוצא בזה שיש כאן המשך גדול אלא אף בתספורת שלנו שמא ישבר הזוג והוא צריך לחזר אחר זוג אחר ולא ירגיש לזוז משם עד ששעת מנחה עוברת וכן לא יכנס למרחץ ולא סוף דבר לכל עניני מרחץ אלא אף להזיע בעלמא שמא יתעלף ותמצא לו שעתו לכך ולא לבורסקי ולא סוף דבר לתקן העורות אלא אף לעיין במקום חפירה שמתעבדין שם אם נשתהו כצורך אם לאו שמא נשתהו יותר מדאי ויהא נחפז בסלוקן ותעבור שעתו וכן לא לאכול אפי' סעודה קטנה שמא ימשך לגדולה הימנה ולא לדין אפילו לגמר דין שנכתב ונחתם הכל ואינו צריך אלא איש פלוני אתה חייב וכו' שמא תראה לדיין טענה מחודשת מעכשו ויסתור את דינו וכן בשאר הדברים כיוצא באלו שמכיון שהתחילה שעת מנחה אפי' גדולה אין ראוי לו להכניס עצמו בשום מלאכה עד שיתפלל ומ"מ אם התחילו אין מפסיקין אפילו הגיע זמן הקטנה ואפילו התחילו בפשיעה כגון לתספורת בן אלעשה ולסעודה גדולה ולתחלת דין וכיוצא באלו וכשהתחיל משהגיע זמן החיוב אפי' זמן הקטנה פירשוה בגמ' דוקא הואיל ויש שהות ביום הא מ"מ אם אין שהות ביום יפסיק כמו שאמרו כיון שהגיע זמן תפלה אסור לטעום כלום עד שיתפלל ושמא תאמר בזו שעל התחלת אכילה אמרה ולא שאם התחיל יפסיק א"כ היה לו לומר סמוך למנחה וכן לא היה לו להרביץ עליה שם איסור ועוד שאסר אף טעימה מועטת כגון פירות וכיוצא בהן ואלמלא שאם התחיל מפסיק לא היה אוסר הטעימה ואע"פ שנדחית שמועה זו במסכת ברכות מ"מ לא נדחית אלא במה שנראה ממנה שמפסיק אע"פ שיש שהות ביום או שלא נדחית אלא לענין איסור טעימה הא לענין קביעות סעודה אפילו קטנה לא כמו שביארנוה במקומה וכן לענין אם השעה עוברת ודאי יפסיק ויפסיק וזה שאמרו אח"כ מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה הוא מין הפסקה אחרת שהפסקה ראשונה פירושה שלא יפסיק ממלאכתו אלא יתפלל אחר מלאכתו וכגון שיש שהות ביום והפסקה זו פירושה שיעקור תפלה לגמרי מפני עסקו בתורה ופירוש הדברים במי שעוסק בדברי תורה שמפסיק לק"ש שהוא מן התורה ר"ל פסוק ראשון ואין מפסיק לתפלה שאינה אלא מדברי סופרים ולדעת האומר תפלה מן התורה ק"ש מיהא חמורה ממנה שהיא קבלת עול מלכות שמים ומ"מ יתבאר בגמ' שלא אמרו שלא להפסיק מדברי תורה לתפלה אלא למי שתורתו אומנותו אבל מי שאין תורתו אומנותו לא כל הימנו להפסיק דברי תורה לעסקיו ושלא להפסיק לתפלה וכן הדין ובפסוק ראשון של ק"ש אף מי שתורתו אומנותו מפסיק אבל לשאר ק"ש אינו מפסיק כמו שביארנו בשני של ברכות וכן הדין וחדשו בגמ' שבאלו שתורתם אומנותם אם היו עסוקים בהלכות שעניני הדת ותקוני ענינים שבה תלויים בה ושהם צריכים בה למעשה אין מפסיקין אף לק"ש אף לפסוק ראשון והוא שאמרו כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש והעמידוה בעבור שנה וכמו שאמר ר' אלעזר בר צדוק כשהיינו עסוקים בעיבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לתפלה ולא לק"ש:

פירש"י בד"ה פתח פתוח כו' ולחיו לפנים מן האסקופה כו' עכ"ל לפום מאי דקיימינן השתא דאית באסקופה רוחב ד' במשך עובי החומה שהוא שיעור מבוי אין לעובי חומה זו שהוא רוחב ד' דין לחי ומש"ה הוצרך לפרש שיש לו לחי לפנים מן האסקופה בזולת עובי החומה אבל למאי דבעי למימר דלית ביה רוחב ד' קאמר דאין לך לחי גדול מעובי החומה כיון דאין לעובי חומה הזה רוחב ד' שהוא שיעור מבוי יש לו שפיר דין לחי ואין צריך לחי אחר מיהו מה שכתב כאן ולחיו לפנים מן החומה כו' לאו דווקא אלא דה"ה בלחי הזקוף על האסקופה כמו שפירש"י לקמן אלא לאפוקי בלחי העומד מבחוץ כמו שפירש"י ואע"ג דלית ליה לחי העומד מבחוץ כו' אבל התוס' מיאנו בכל זה דמשמע להו דבבית וחצר נמי קמיירי ולא איירי בהכשר מבוי כלל דהיינו לחי ומש"ה הוצרכו לפרש דקס"ד דלית ליה לחי כלל ואפ"ה היכא שהפתח פתוח בטל אותו עובי למה שבפנים כו' ודו"ק:

תוס' בד"ה אע"ג דלית כו' ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח דרך נקב אם יש בדלת כו' עכ"ל לא הוי צריכי לדחוק בזה אלא בפשיטות טפי ה"מ לפרש דהוי כלחוץ לענין איסור טלטול ד' אמות בתוך הפתח וק"ל:

בד"ה תוך הפתח כו' לוקי הכא בפתוח לרשות הרבים ולאביי כו' עכ"ל אין להקשות בזה ומאי קושיא לפי מה שכתבו התוספות לעיל דיש ליישב כלחוץ כגון שפתוח לכרמלית אם כן מהאי טעמא לא מצי מוקי להך דהכא בפתוח לרשות הרבים די"ל דלישנא דכלחוץ לא קשיא להו בפתוח לרשות הרבים אלא לעיל למאי דקיימינן דאית בה ארבע על ארבע דהשתא בשלש מחיצות הוי רשות היחיד גמורה אבל למאי דקיימינן השתא דלית באסקופה ארבע על ארבע לא הוי רשות היחיד גמורה בג' מחיצות כיון שאין בין חלל המחיצות ד' אינן מחיצות כפירש"י ושפיר מצי מוקי לה בפתוח לרשות הרבים דהוי כלחוץ בנעול ודו"ק:

בא"ד וכי קאמר וכי תימא דלית ביה ד' ה"מ למפרך אפילו נעול כו' עכ"ל לא ידענא מאי קושיא דהא ודאי לרבא בפתוח לרה"ר ולאביי בגבוה ג' בלית ביה ד' לא בעי תיקון כלל ובנעול נמי הוי כלפנים כמ"ש התוספות גם שם לתרץ קושייתם אבל הכא בפתוח לכרמלית לרבא ואינו גבוה ג' לאביי מהיכא פסיקא להו דלא בעי תיקון דהא לפי האמת צריך לחי אחר להתירו אפילו בלית ביה ד' ואימא לפי דעת המקשה נמי וודאי דבעי תיקון אלא דקס"ד דבפתח פתוח בטל אותו עובי למה שבפנים כו' וכמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

בד"ה אמר רב יהודה כו' דוקא באסקופת מבוי כו' כיון שהקורה ראויה להתיר כו' עכ"ל דלא ניחא להו לפרש כפירש"י דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף כו' ונמצא עובי הפתח כולו מקורה כו' דהא המקשה הוה ניחא ליה לאוקמא גם בבית ואינו מקורה כמו שכתבו התוס' לעיל ואם כן לא הוה אצטרך לשנויי דאיירי במבוי אי לא מטעמא שכתבו דדוקא מבוי שהקורה ראוי להתיר כו' אבל באסקופת חצר כיון שהקורה אינו ראוי להתיר כו' ודע דלפי טעם ופירוש זה שכתבו התוס' כתב בעל המאור שהקורה שעל מקצת האסקופה מושכת גם מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח כו' אבל בבית שאין הקירוי מתיר אין כח בקירוי למשוך מה שבחוצה לה להיות כלפנים כו' עכ"ל. ע"ש ובר"ן ונראה שכן דעת התוס' בלשונם שכתבו מ"מ כיון שראויה להתיר את המבוי מצטרף יחד והוי כאלו מקורה ד"ט כו' גם מה שהוצרכו לומר גבי נעול וקירויו בחוץ דחודו יורד וסותם כדמסיק בפ"ק משמע דלעיל גבי פתח פתוח וקירויו בפנים הכל שרי מטעמא אחרינא דהיינו דהוי כאלו מקורה ד' טפחים ודו"ק היטב:

ברש"י ד"ה וכ"ת דלית ביה רחב ד' וכו' ואין לך לחי גדול מעובי החומה וכו' בדבור זה משמע מדברי רש"י שאין שום לחי עומד על האסקופה אלא שהפתח עומד בתוך החומה מצוייר כזה* שהחור שבין שני החומות הפתח ועובי החומה שמצד זה וכן מצד השני הן הן הלחיים כמו פתח שיש לה פצימין והיינו מה שכתב ואין לחי גדול וכו' רוצה לומר שעובי החומות בעצמן הן הן הלחי שאין לך לחי טוב וגדול מזה וזה אינו מתיר אלא לטלטל בתוך המבוי עד הפתח דהיינו עד התחלת החומה חודה הפנימית שהיא לצד המבוי אבל אסור לטלטל בתוך הפתח עצמו אא"כ העמיד עוד לחי בפני עצמו מן החוץ בצד חודה של החומה לצד רה"ר אבל בדבור שלפני זה לא משמע כן שכתב צריך לחי אחר להתירו שהלחי המתיר את המבוי סתמיה נגד האסקופה וזקוף עליה משמע מדבריו שלחי עומד על האסקופה ואורך גבהו עומד זקוף עליה רחבו כרוחב האסקופה וצד רחבו של צד המבוי הוא נקרא חוד הפנימי ועד שם מותר לטלטל בתוך המבוי אבל לא בתוך הפתח דהיינו על האסקופה אא"כ העמיד לחי אחר מבחוץ לצד רה"ר וצריך לומר דאיירי כשאין כאן חומות משני צדי הפתח ולכך צריך להעמיד לחי על האסקופה ועיין מזה במס' עירובין בדף ח' וכו' ושם נתבארו כל הענינים האלו:

ד"ה פתח נעול וכו' עד שהרי יש בחלל עביו ד' מן הדלת וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה אמר רב יהודה וכו' עד אע"ג דאוקי אסקופה דאיירי בה ת"ק באינה רחבה וכו' ר"ל אדם עומד על האסקופה וכו' דאוקי לעיל באסקופה כרמלית דלית בה ד' וכו'. :

בגמרא ואף על גב דלית ליה לחי ופרש"י קס"ד במבוי שהכשירו בלחי כו' ונראה דהא דקס"ד הכי היינו משום דאע"ג דסתמא דלישנא דברייתא איירי בבית ממש כדפרישית בסמוך וכ"ש במילתיה דאחרים דנקטו כלפנים וכלחוץ דמשמע דאיירי ברה"י ורה"ר גמורות כמ"ש תוספת אפ"ה קס"ד דבמלתיה דאחרים א"א לפרש כן כיון שסתם אסקופות בית מקורות ברוחב ד' ואם כן אפילו פתח נעול אמאי הוי כלחוץ אע"כ דבמבוי שיש לו לחי איירי ובמאי דפרישית נתיישב' גם כן קושיית התוספת על פירש"י מהא דקאמר רב אשי לעולם באסקופת בית דוודאי שייך שפיר לשון לעולם כיון דהכי הוא פשטא לישנא דברייתא ורב אשי אתא לאפוקי נמי מסברת המקשה שרצה להכריח דלא מצי איירי באסקופת בית משום דמסתמא שהן מקורות משום הכי קאמר רב אשי לעולם באסקופת בית עסקינן וכגון שקירה בשתי קורות כו' ומכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דפרישית בסמוך דהא שקלינן וטרינן לעיל במלתיה דאסקופה דת"ק דאיירי נמי בבית ממש אם כן א"ש טובא הא דקאמר רב אשי לעולם באסקופת בית דלפ"ז הוי אסקופת בית דומיא דאסקופה דת"ק כנ"ל נכון בעזה"י ודו"ק:

בתוס' בד"ה אף ע"ג כו' ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח דרך נקב אם יש בדלת עכ"ל. וכדבריהם מבואר להדיא בירושלמי דשמעתין ע"ש דמסייע טובא לפי' התוספת לשיטתם. ומההיא ירושלמי גופא יש לדקדק ג"כ על שיטת הפוסקים שפסקו כאחרים והתם משמע דרב נתן פליג אדאחרים ואפשר משום דלא מייתי הך דרב נתן בשמעתין דכל הנך אמוראי דשקלי וטרי במילתא דאחרים היינו משום דס"ל דהלכה כאחרים וק"ל:

בד"ה תוך הפתח כו' וא"ת לרבא דמוקי לה כו' דהיינו דוקא בפתוח לכרמלית. ולכאורה יש לתמוה דטפי הו"ל לאתויי ממימרא דרב גופא דאמר בפרק חלון ובפרק כיצד משתתפין דוקא בכרמלית חמירי משום שהחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל בפתוח לר"ה שהוא מן התורה לית ליה דרב דימי כיון דרב חמא בר גוריא דמייתי בשמעתין משמיה דרב אמר לה ה"ל לאקשויי מדרב אדרב. ויותר יש לתמוה דלמאי דמסקי דאיירי הכא בכרמלית אם כן מאי מקשה הכא ממימרא דרב אמילתא דאחרים דהא מסקינן להדיא בפרק כיצד משתתפין (דף פ"ז ע"ב) דהא דרב דימי תנאי היא ומש"ה רב לית ליה דר"ד ואם כן בפשיטות מצינו למימר דאחרים סברי כהאי תנא דלית ליה דרב דימי וצ"ע ליישב ודו"ק :

בפירש"י בד"ה פתח נעול כו' דכל מחיצה שאין בין חלל המחיצות ד' אינה מחיצה ולא שייך בהו תורת גוד אחית ולבוד כו' ובד"ה באסקופת בית מפרש יותר וז"ל הלכך פתח נעול בטלה מתורת קורה וכו' דהל"מ גוד ולבוד ודופן עקומה במקום ד' כו' עכ"ל. והרמב"ן ז"ל בספר מלחמות מביאו הרשב"א ז"ל בחדושיו מפרש גם כן בענין זה ע"ש באריכות דמשמע מלשונם בהדיא דבכלים לא שייך הל"מ בגוד אחית ולבוד ולענ"ד יש לתמוה טובא דהא לעיל ד' ה' מבואר להדיא דשייך גוד אחית אפילו בכלים דהא טרסקל כלי גמור הוא וכמ"ש התוס' שם להדיא ולקמן בפרק הזורק אמרינן להדיא דטעמא דר"י בר' יהודא היינו משום גוד אחית ורבנן נמי לא פליגי עליה אלא משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו אבל בעלמא מודו לר"י בר"י אלמא דשייך גוד אחית אפילו בכלים אם כן ה"ה ללבוד וכה"ג גופא יש להקשות על מימרא דרב אשי דלעיל גבי כוורת אפילו גבוה ז' ומשהו חייב משום דמחיצות לתוכן עשויות ומש"ה לא אמרינן ביה לבוד וגוד אחית וא"כ היאך פליג רב אשי אהך ברייתא דטרסקל דמשמע דשייך גוד אחית אף ע"ג דמחיצות דטרסקל אינם עשויין אלא לתוכן. מיהו דלרב אשי אפשר ליישב ולומר דמפרש להך ברייתא דנעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל איירי שהטרסקל קבוע בקנה דרך בנין וא"כ בטל מתורת כלי אלא דעל לשון התוס' לעיל דף ה' וודאי קשה שהרי כתבו בהדיא דטרסקל דהתם יש עליו דין כלי מדכתבו אין כרמלית בכלים וצע"ג ליישב ודי"ק:

גמרא, אסקופה משמשת שתי רשויות, פתח פתוח כלפנים פירש"י קס"ד במבוי שהכשירו בלחי ולחיו לפנים, וכתב במהרש"א על מ"ש רש"י ולחיו לפנים ז"ל לפום מה דקיימינן השתא דאית באסקופה רוחב ד' במשך עובי החומה שהוא שיעור מבוי אין לעובי החומה זו שהוא רוחב ד' דין לחי, ומש"ה הוצרך לפרש שיש לו לחי לפנים מן החומה. תימא הא מפורש בפ"ק דעירובין דלא נפקא מתורת לחי עד דלהוי ד' אמות: