Commentary page
Shabbat 88a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 88a
Shabbat 88a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 467 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
At the lowermost ( tachatit ) part of the mount Literally under ( tachat ) the mount.
Tub A vat in which we put ale.
A substantial caveat As if they are called to judgment [as to] why you (the Jews) did not fulfil what you have accepted upon yourselves, they have an answer: They accepted it under duress.
In the time of Ahasuerus From love of the miracle that was done for them.
Sentence Torah.
At first Before Israel said (Exodus 24:7), "we will do and we will hear."
Feared Lest they would not accept it and the world will return to chaos and disorder, and like Resh Lakish.
And in the end When they accepted it.
13 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 88a · Sefaria · CC0
Tosafot
Overturned the mountain above them like a tub And even though they had already first said, "We will do," before, "and we will hear" - perhaps they would retract when they would see the great fire [on the mountain], such that their souls departed. And [regarding] that which it said [that the other nations said in their defense for not accepting the Torah] in the first chapter of Avodah Zarah (2b), "Did you overturn the mountain above us like a tub" - which implies that if He had overturned [it] above them, they would not have had an answer (excuse); whereas here it said that it [itself] is a substantial caveat to the Torah: That means [that it is not an excuse, but rather a reason that would have made them guilty] for their not accepting it. But regarding their not keeping it, it would have been an [excuse].
A substantial caveat to the Torah And [regarding] that which it said in Nedarim (25a), that Moshe made a covenant with Israel about the Torah and the commandments and had them take an oath about this; and in the chapter [entitled] Elu Ne'emanim (Sotah 37b), that they accepted all of the Torah at Mount Gerizim and at Mount Eival - Rabbenu Tam says that it was by way of a statement [from God]; so behold it is like [it was] against their will. But at the time of Achashverosh, they accepted [it] with their consent from love of the miracle. And [regarding] that which Yehoshua made a covenant with them to serve God - there they only accepted not to worship idolatry. As it is written (Yehoshua 24:), "God forbid for us to forsake the Lord"; and all of the matter [there] implies this.
Rava said, "Even so, they again accepted it at the time of Achashverosh": It is a wonder to RI. As in Megillah (7a) - concerning [the book of] Esther being [inspired by] the holy spirit - it said that Rav Yehudah said that Shmuel said, "If I had been there, I would have said to them, 'Mine is better than yours: "The Jews confirmed and accepted" (Esther 9:27) - they confirmed above that which they accepted below.'" And Rava said, "There is a refutation to all of them except for Shmuel, who does not have a refutation." But now Shmuel also has a refutation, since Rava himself establishes this verse [to be used] for another teaching; and in the first chapter of Chagigah (10a) - concerning the annulment of vows floating in the air - it is said, "They all have a refutation," and it considers that which the verse is needed for another teaching as a refutation! But if we have the version there, "Rabbah" (instead of "Rava"), it comes out well. Or also (another answer): This is what it meant in Megillah - they all have a refutation, since the other teachers pose difficulties about their reasoning, as it said over there; but Shmuel is not so difficult, but rather [only] needs the verse for another teaching.
Two crowns The were of majesty. Therefore when Moshe took [them], the skin of his face shone.
1,200,000 descended He expounded, two times, from its being written, "stripped themselves ( vayitnatzlu )." And there are books in which it is written explicitly, "It is not stated, 'stripped ( vayinatzlu ),' but rather, 'stripped themselves ( vayitnatzlu ).'" And [this is the case] even though the trait of goodness is greater than the trait of punishment. [As] here too it is [actually] greater; since a good angel would tie two crowns, whereas an angel of destruction would only have the power to remove one.
Its fruit before its leaves Rabbenu Tam posed a difficulty, that behold we see that it grows like other trees! So he explained that tapuach (which is usually translated as apple) means citron ( etrog ). And (in the Targum,) we translate, "your breath is like tapuchim " (Song of Songs 7:8), as "like the fragrance of citrons". And the fruit of the citron is before its leaves, since it resides on the tree from one year to the next. And after a year, the leaves of the previous year fall and new leaves come. And that is [the meaning of] its fruit [come] before - those leaves. Yet it is a wonder that he brings the verse (Song of Songs 2:3), "As a tapuach among the trees of the wood." As Israel is not compared to a tapuach [here], but it is rather the Holy One, blessed be He; as it is written [earlier in the same verse], "so is my beloved among the youths." He should have preferably brought the verse of, "your breath is like tapuchim."
Tosafot on Shabbat 88a · Sefaria · CC0
Rav Nissim Gaon
דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי פי' תורה נביאי' וכתובי'. ביום תליתאי. פי' ביום שלישי לפרישה כרבנן דאמר בחמישי עבד ליה פרישה. ע"י תליתאי ע"י משה שהוא שלישי אהרן ומרים ומשה. לעם תליתאי כהנים לוים וישראל. בירח תליתאי בחודש השלישי ניסן אייר סיון ובסיון ניתנה התורה והוסיפה ההגדה בדבר זה אותותיה משולשים כלומר שהתורה נקרית אמת שנאמר (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור ומספר אמת ג' אותיות וישראל בני אבות ג' אברהם יצחק ויעקב משבט שלישי ראובן שמעון לוי ומן לוי נולד משה שעל ידו ניתנה תורה לוי יש בו ג' אותיות משה ג' אותיות ונצפן ג' ירחים כדכתיב (שמות ב׳:ב׳) ותצפנהו ג' ירחים ובזה אמרו אמר ר' לוי הא למדתה שכל מעשה אותו היום היה משולש וכגון זה עוד יש במדרש ילמדנו (תנחומא פרשה יתרו) הלא כתבתי לך שלישים אמר ר' יהושע בן נחמיה הן תורה שאותיותיה משולשות אלף בית גימל והכל היה משולש תורה משולשת תורה נביאים וכתובים משנה משולשת תלמוד הלכות ואגדות תפלה משולשת ערב ובוקר וצהרים משולשת קדוש קדוש קדוש ישראל משולשים כהנים לוים וישראלים ומשה אותיותיו משולשים משבט לוי שאותיותיו משולשין מזרע אברהם יצחק ויעקב אבות שלשה בחודש משלש ניסן אייר סיון בסיני שאותיותיו משולשים לשלשה ימים נתקדשו שנאמר (שמות י״ט:י״א) והיו נכונים ליום השלישי:
Rav Nissim Gaon on Shabbat 88a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
וקשיא בין לרבנן דאמרי תרין בשבא ובין לר' יוסי דאמר חד בשבא ופרקינן לרבנן ח' חסרין עבוד לר' יוסי ז' חסירין עבוד דכי אמרו אחרים אין בין עצרת לעצרת ד' ימים בזמן שחדשי השנה כסדרן אחד מלא ואחד חסר דהוו ו' שלמין וששה חסרין והוו יומי דשתא שנ"ד דנאכלין ש"נ מנהון בשבועי ומשתיירין ד' אבל כדהוו בה ז' חסרין הוו להו יומי שנ"ג וכד אזלין שביעי משתיירי מינה ג' והלכך כד הוי ראש ניסן דשנייה יום אחד בשבת והוה בראשונה ז' חסרין הוי ניסן בראשונה בחמשה וסיון בחד בשבא כר' יוסי ואי הוי בשנה ראשונה שמנה חסרין והוו יומא שנ"ב משתיירי מינה תרין וכד הוי ראש ניסן שנייה בחד בשבא הוי ראש ניסן שנה ראשונה במעלי שבתא וראש סיון תרין בשבא כרבנן. ותנן אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה וכד הוויין ד' מעוברין הוו ח' מחוסרין ואפי' למאן דפריש ולא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה:
ת"ש רבי יוסי אומר בשני עלה וירד פי' שני לחנייתן במדבר סיני ובשלישי עלה וירד וברביעי כי תרצתא עלה וירד ובחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן בששי לא היה לו פנאי ודאי לאו דהוא יום שבת ונתנה בו תורה. וסייעתא לרבנן ודחי ר' יוסי לא אלא הוא דע"ש ומשום טרחא דשבת לא היה לו פנאי:
דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי ע"י תליתאי לעם תליתאי ביום תליתאי בירח תליתאי ואית רבנן דמרוחין וגרסין כמאן כרבנן וסייעתא דרבנן מן ביום תליתאי יום ג' לפרישה. דאלמא בחמשה עביד להו פרישא כמאן כרבנן ותרין בשבא הוה ר"ח סיון ובששה בו נתנה תורה ומפרשא פלוגתא נמי בגמ' דשבעת ימים. צליחתא בלשון ישמעאל א' שקיקה. פתילת הוורד שעושין מצמר גפן צבוע כעין ורד וקורין אותו וורד וכן אמרו (כתובות עד) לענין יצאת וראשה פרועה וטווה בשוק בטווה וורד כנגד פניה. ובלשון פרס נקרא גולגון נודע בבבל:
Rabbeinu Chananel on Shabbat 88a · Sefaria
Rashba
מכאן מודעא רבה וכו' קימו מה שקבלו כבר הא דאמרינן באגדה מכאן מודעא רבה, ומתרץ קבלוה בימי אחשורוש, ק"ל וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם, א"כ בטלה מודעא זו, ועוד למה הצריכם לקבלה וברית. ונ"ל דמתחילה אע"פ שהיה להם מודעא מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה, כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים (תהלים קה, מד) וגו' בעבור ישמרו (שם שם, מה) וגו', והם עצמם בתחלה לא עזבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום, כאלו מסרו נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות יט, ח), ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ. [אבל] משגלו יש מודעא על הדבר דכתיב (יחזקאל ב, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' וכדאמרינן באגדת חלק (סנהדרין קה, א) עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו, לפיכך כשבאו לארץ בביאה שניה בימי עזרא עמדו מעצמן וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומת והיינו בימי אחשורוש שהוציא ממות [לחיים] והיה זה חביב להם יותר מגאולת מצרים. [הכותב בעין יעקב בשם הרשב"א. ועי' בעץ יוסף שם].
Rashba on Shabbat 88a · Sefaria
Maharam
בגמ' ההוא מינא דחזייה לרבא כצ"ל:
ברש"י ד"ה מאה ועשרים כל אחד נוטל כתר א' כצ"ל והוא ס"ד:
בתוס' ד"ה ירדו ק"כ וכו' ויתנצלו דריש תרי זימני ויש ספרים שכתוב בהם בהדיא וינצלו לא נאמר וכו' כצ"ל:
Maharam on Shabbat 88a · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמ' אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא הא דחשיב כה"ג מודעא רבא לפטור ישראל מן הדין שאע"פ שכפה הר כגיגית לא בטרוניא בא עליהם במאי דאמר שאמר להם שם תהיה קבורתכם כיון שהתנה הקב"ה בתחלת בריית עולם שאם לא יקבלו התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו אלא דאפ"ה כיון שלא קיבלו התורה לשכר ולעונש בלב שלם אלא מיראה א"כ אכתי הוי מודעא ליפטר מעונש של גיהנם לעולם הבא שיכולין לומר לא הן ולא שכרן וביותר היה נוח להם שיחזור אף לתוהו ובוהו ממש ממה שיקבלו עונש גיהנם ושאר עונשים הקשים ובזה יתיישב הא דאשכחן שהעניש הקב"ה את ישראל על כל עבירות אפי' קודם שקיבלוה בימי אחשורוש. ועוד היה נ"ל דעיקר התנאי במעשה בראשית לא היה אלא על תורה שבכתב אבל כפיית הר כגיגית לא היה אלא בשביל תורה שבעל פה שבשבילה כרת הקב"ה ברית עם ישראל כדאיתא בפרק הניזקין והיינו מה שאמר הקב"ה למשה וגם בך יאמינו לעולם ודרשו חז"ל שבא לרבות הנביאים והזקנים שקיבלו ממשה התורה שבע"פ לזה הוצרך כפיית הר כגיגית אבל בימי אחשורוש שהאיר הקב"ה עיניהם שכיוונו ברוח הקודש קריאת המגילה שהיה נרמז בכתב הלוחות כדאיתא בפ"ב דמגילה דף י"ט ע"ב דהא דכתיב ועליהם ככל הדברים וכו' מלמד שכל דקדוקי סופרים אפי' מקרא מגילה הכל מפורש בשום שכל בהלוחות ומש"ה מסתמא כמו כן קיבלו עליהם כל התורה שבע"פ כמו תורה שבכתב. ובזה נתיישב מה שהקשו התוס' בד"ה אמר רבא ודוק היטב ובדרוש הארכתי יותר:
Penei Yehoshua on Shabbat 88a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' בחמישי בנה מזבח עיין חגיגה דף ו ע"א ברש"י ד"ה ישנה לפני הדיבור:
שם בשעה שהקדימו כו' ע' תשב"ץ ח"ג ענין ש"ד:
תוס' ד"ה ירדו וכו' ואף על גב דגדולה מדה טובה יומא דף עו ע"א:
שם ד"ה פריו כריחא דאתרוגא עיין תענית דף כט ע"ב תד"ה של תפוחים:
Gilyon HaShas on Shabbat 88a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא וסתמא כרבנן קשה לי הא מקרא מלא ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר הרי דהכתוב קורא ליום המתן תורה יום השלישי, וע"כ צ"ל לר' יוסי כמ"ש רש"י ז"ל(דף פז ע"א ד"ה הא דאמרן) דיום השלישי לימים שלימים שלילן עמהן א"כ ה"נ י"ל בהך דרשא ליום תליתאי מצי אתיא כר"י וליום תליתאי לימים שלימים:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 88a · Sefaria
Ben Yehoyada
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דִּיהַב אוֹרְיָן תְּלִיתָאִי נראה לי בס"ד, שנתנה לנו מן הבריאה שהיא משולשת בשלש עולמות בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה], גם נתנה מימין דכתיב (דברים לג, ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, ונקודת החסד הוא 'סֶגוֹל' שהוא משלש נקודות, ולכן נקראת תוֹרַת חֶסֶד דכתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, ויש בה 'מצות חוקים ומשפטים' שהם ג' מינים. וְעַם תְּלִיתָאִי שיצאו מן שלשה אבות שהם סוד ג' קוין, וגם שמשולשים בשלשה שמות שהם 'ישראל יעקב ישורון' ומבורכים בשלשה פסוקים יְ בָרֶכְךָ יָ אֵר יִ שָּׂא שמתחילין בשלשה יודי"ן כנגד ג' שמותם הנז', ויש להם נר"ן [נפש, רוח, נשמה], וקרוים 'אָדָם' [45] שהוא ג' פעמים 'יה' [15]. ואמר בְּיַד תְּלִיתָאִי הוא משה רבינו ע"ה, דמלבד שהיה שלישי בלידה היה גם כן גלגול שלישי שהם ה בל ש ת מ שה, וזכה לנשמה דאצילות שהיא שלישי לנפש ורוח, וגם חייו משולשים שהם ג' פעמים מ', וגם שמו משולש באותיות, וגם במספר [משה=345] שהוא ג' פעמים 'חזק' [115] כידוע. וּבְּיוֹם תְּלִיתָאִי היא שבת קודש המשולש בשלש סעודות, ונאמר בו ג' פעמים 'היום' וכניסתו הוא בשלש שהם 'קדוש ונר ושולחן'.
מְלַמֵּד, שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית יש להקשות למה עשאו 'כְְּגִיגִית' שחפרו ועשה בו בית קיבול כמו גִיגִית, ודי להניחו כמו שהוא למעלה מראשיהם? ואם כדי שלא יברחו וינוסו מתחתיו, מי זה יברח מיד ה'? שאם יצאו מתחתיו גם ההר ילך על גבי ראשיהם! ועוד יש כאן קושיא ידועה הלא הם קבלו ברצון לב את התורה שהקדמו נעשה לנשמע? ועוד יש להקשות אומרו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם, והוה ליה למימר 'כַּאן' דהא עומדים תחת ההר? ונראה לי בס"ד כי הם קבלו תורה שבכתב כפי מה שיגידו המקראות כמו הקראין דאזלי בתר פשט המקרא, ולא היו רוצין לקבל תורה שבעל פה אשר בכל תיבה ותיבה של המקרא תולה בה תלי תלים של הלכות, ולכך אמרו 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' רצונו לומר נַעֲשֶׂה כפי אשר נִשְׁמָע מן פשט המקראות. והוא יתברך כָּפָה אותם על תורה שבעל פה, ולכן עשה את הָהָר לעיניהם חפור בתוכו כמו 'גִיגִית' לרמוז להם שכל תיבה ותיבה של המקרא היא כמו גיגית שיש לה בית קיבול ומטילים לתוכה יין אשר תכיל אלף אלפים טיפות יין בקרבה, ועל מנת כן אתם חייבים לקבל את תורה שבכתב. וידוע כי המאמין בדרשות של תורה שבעל פה ורמזים אשר בזה הוא מבין דבר מתוך דבר ומוציא הלכה מתוך הלכה, הנה זה הוא 'בן עולם הבא' שהיא סוד בינה, יען כי משמעות בינה הוא כך שיבינו דבר מתוך דבר, מה שאין כן מי שאינו מודה בכך הרי זה אין לו חלק לעולם הבא! ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל על מה שנאמר 'אין לו חלק לעולם הבא' היינו שישאר במלכות שהיא סוד העשיה. וזה שאמר כָּפָה הָהָר כְּגִיגִית שיש לה בית קבול, לרמוז על תורה שבעל פה שעושה לכל תיבה בית קבול שתכיל בקרבה כמה אלפים הלכות שבזאת תהיה עיקר קבלת התורה, ואמר להם אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה, הידיעה היא תורה שבעל פה שעליה נאמר (איוב יא, ט) וּרְחָבָה מִנִּי יָם, מוּטָב, אִם לָאו, שָׁם, במלכות הנקראת 'שם' שה"ס [שהוא סוד] עשיה, בסוד (שמואל ב' ח, יג) וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם תִּהְיֶה קְבוּרַתְכֶם, כלומר מקום שלכם שלא תזכו לעולם הבא שה"ס בינה, אלא תשארו במלכות שנקראת 'שם'.
קִיְּמוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר כבר פירוש אחר צליבת הָמָן וגדולת מָרְדֳּכַי חזרו וקיימו קבלת התורה מחדש, דאם עשו זה הקבלה קודם צליבת המן אחר שנודע להם הגזירה, נמצא גם בקבלה זו אנוסין הם שעשו כן לבטל הגזירה.
מַאי דִּכְתִיב (תהלים עו, ט) "מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין, אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה" וְכוּ'. נראה לי בס"ד דין קאי על תורה שבעל פה, שיש בה ד' חלקים שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד], ובכל חלק יש בו שמונה דרגין שהם 'כשר ופסול, אסור ומותר, חייב וזכאי, טמא וטהור' הרי מספר 'לֵב' [32], והאדם צריך לעסוק בכל הנזכר 'לִלְמֹד וּלְלַמֵּד' הרי נעשה ס"ד כמנין 'דִּין' [64], ובתחלה אמרו ישראל (שמות כד, ז) כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר הֳ' נַעֲשֶׂה, ולא אמרו 'נִשְׁמָע' דקאי על תורה שבעל פה שהיא תלויה בשמיעה, דאי אתה רשאי ללמדה בכתב, ולכן אֶרֶץ יָרְאָה כי היא כנגד תורה שבעל פה שנקראת 'דִּין' כאמור, ועיקר קיומה הוא עליה, ואחר כך כשאמרו ישראל 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' שָׁקָטָה. או יובן חלק המעשה נקרא דִּין ונרמז באותיות דין דשם 'א דני' וחלק הלימוד נקרא אלף לשון (איוב לג, לג) אֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה, ונרמז באות א' דשם 'א דני' וידוע כי אות א' דשם אדני הוא הממתק אותיות דין, שבלתי א' הוא דין קשה כנודע מסוד 'נער [320] ונערה [325] ' שה"ס [שהוא סוד] ש"ך [320] ושכ"ה [325], ולכן בתחלה כשאמרו כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר הֳ' נַעֲשֶׂה שהוא חלק המעשה ולא אמרו 'נִשְׁמָע' שהוא חלק התלמוד הרמוז באלף, יָרְאָה כי באותיות דין לבדם אי אפשר להתקיים, אבל אחר כך כשאמרו נעשה ונשמע שקבלו התלמוד והמעשה שבזה נעשה שם 'אדני' שלם אז שָׁקָטָה.
בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׁרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְּתָרִים. יש להקשות למה בהנחת הכתרים הספיק מלאך אחד לשני כתרים, ובנטילתם הוצרך לכל כתר מלאך אחד? ונראה לי בס"ד כי בהנחתם הביאום מלאכי השרת שהם מסטרא דימינא, וכל ימין כחו חזק שיוכל מלאך אחד לסבול שני כתרים בידו, אבל בנטילה שהוא מלאך אחד לסבול שני כתרים בידו, אבל בנטילה שהוא ענין דין נטלום מלאכים מסטרא דשמאלה, וזה המלאך אין לו כח לסבול ב' כתרים בידו. ועוד נראה לי בס"ד מלאך הטוב גם שמאל שלו היא חסד, לכך אחז ב' כתרים בשתי ידיו, אבל מלאך הדין אין פועל דין בימינו אלא רק בשמאלו, לכך נטל כתר אחד בשמאלו דוקא. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל בחטא העגל נפגם הכתר שהוא כנגד 'נַעֲשֶׂה' בלבד, אבל כתר שכנגד 'נִשְׁמָע' לא נפגם, לכך נאמר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל כל יום, שנשתמשו בלשון נשמע וכנזכר במדרש, ועיין שלמי ציבור. והנה ידוע דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולכן בהנחת הכתרים אף על פי שהם שני כתרים נחשבים לאחד כי אין נפרד ביניהם, והספיק לשניהם מלאך אחד שזה נחשב שליחות אחת, אך בנטילתם שכבר נפגם כתר שכנגד נעשה, אז נעשה הפרש בין שני הכתרים ולא נחשבו דבר אחד, ולכן גם השליחות נפרדה שאין מלאך אחד עושה שתי שלחיות, וצריך השתא לכל כתר מלאך אחד. וכתבו התוספות הכתרים של הוֹד היו, והנה הוֹד עם האותיות עולה י"ח [18], וב' פעמים י"ח עולה מספר אֹהֶל [36], לכך כתיב (שמות לג, ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל, גם נקראים שִׂמְחַת עוֹלָם כי הכתרים באו להם מכח חכמה היא התורה, וב' פעמים חָכְמָה [73] עולה מספר עוֹלָם [146], ולזה אומר (ישעיהו לה, י) וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, והמאמר הזה שאמר בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ וכו' פרשתי בס"ד בדרוש שבת כלה של שנת תרנ"א פירוש נכון בעוזה"י.
בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ, בְּחוֹרֵב פָּרְקוּ נראה לי בס"ד בשם חוֹרֵב נרמזו הטעינה והפריקה, כי 'חוֹרֵב' אותית 'חִבּוּר' וזו היא הטעינה שנתחבר אור הכתר הרוחני עם הגוף הגשמי, וגם חורב אותיות 'בּוֹרֵחַ' וזו היא הפריקה, שהיה אור הכתר בורח מאתם ומסתלק מהם.
יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם מִי גִלָּה לְבָנַי רָז זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ. יש להקשות למי שואלת בת קול והלא לו יתברך גלוי? ונראה לי בס"ד דאין זה לשון שאלה אלא הוא הודעה, דמודיע בזה מעלת ישראל להצילם מטענת המלאכים מדין 'בן המצר' [דינא ד'בר מצרא' דהיינו חכמים תקנו שתהיה למצרן (השכן) זכות קדימה בקניית שדה העומדת למכירה בצד שדהו], כי יש בזה ב' טענות חדא כי התורה היא מן הבריאה שה"ס [שהוא סוד] בינה לכך התחילה בבי"ת [ בְּ רֵאשִׁית], ונשמות ישראל היא גם כן מן הבריאה, בסוד בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וכו', אבל המלאכים הם מיצירה. ונמצא מצד נשמתינו אנחנו קרובים ומצרנים והמלאכים רחוקים. וטענה הב' היא שֶׁיִשְׂרָאֵל נִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם (אבות ג, יד), ובכן לא שייך דין 'בן המצר'. ולזה אמר מִי גִלָּה לְבָנַי רָז זֶה, דהבינה שנקראת 'מִי' היא גילתה לְבָנַי רָז זֶה! ובזה נתפרשו ב' טענות הנז' דאיך זכו שנגלה להם על ידי הבינה רָז זֶה? אלא הטעם מפני שנשמות שלהם הם מבריאה שה"ס בינה הנקראת 'מִי' ולכן הם הקרובים ליקח התורה שהיא מבריאה, ועוד הם 'בָנַי' ובבן ליכא טענת בן המצר.
לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ הקשו התוספות ז"ל והלא התפוח הוא משל להקב"ה דכתיב (שיר השירים ב, ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי? ונראה לי דרב חמא מפרש הכתוב על פי הדרך שפרשתי בס"ד בסה"ק 'אֶבֶן שְׁלֹמֹה' על שיר השירים עיין שם, ואומרו פִרְיוֹ קודם לעלין פירוש כשיחנט הפרי עדיין העלין לא נגמרו כל צרכן, אבל ודאי הם יוצאין ונראין קודם חנטת הפרי ורק נגמר גידולם אחר חנטת הפרי.
Ben Yehoyada on Shabbat 88a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 88, Amud Aleph, about 467 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “לְרַבָּנַן שְׁמוֹנָה חֲסֵרִים עֲבוּד.…”
- Segment 248 words
Opens “תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא בְּ״סֵדֶר עוֹלָם״: נִיסָן שֶׁבּוֹ…”
- Segment 341 words
Opens “תָּא שְׁמַע, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּשֵּׁנִי עָלָה…”
- Segment 427 words
Opens “לָא, מִשּׁוּם טוֹרַח שַׁבָּת. דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה…”
- Segment 560 words
Opens “״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר…”
- Segment 670 words
Opens “אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין…”
- Segment 7105 words
Opens “דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״…”
- Segment 867 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״…”
- Segment 945 words
Opens “הָהוּא מִינָא דְּחַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא מְעַיֵּין בִּשְׁמַעְתָּא,…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Shabbat 88a · Segment 5 — “…תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rava · Amoraim · Fourth Generation Amora
Rava, a preeminent fourth-generation Amora and chief disputant of Abaye, was a leading sage whose acumen was said to exceed all others,…
Cited source: Shabbat 88a
All 8 sources this entry cites
Original text
לְרַבָּנַן שְׁמוֹנָה חֲסֵרִים עֲבוּד.
and according to the Rabbis, they established eight months that were lacking.
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא בְּ״סֵדֶר עוֹלָם״: נִיסָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁחֲטוּ פִּסְחֵיהֶן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יָצְאוּ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. וּמִדְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עֶרֶב שַׁבָּת — רֵישׁ יַרְחָא דְאִיָּיר חַד בְּשַׁבָּא, וְסִיוָן בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא, קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹסֵי! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹסֵי: הָא מַנִּי — רַבָּנַן הִיא.
The Gemara cites another objection. Come and hear that which was taught in a baraita in the anthology called Seder Olam : In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth they slaughtered their Paschal lambs, on the fifteenth they left Egypt, and that day was Shabbat eve. From the fact that the New Moon of Nisan was on Shabbat eve, we can infer that the New Moon of Iyyar was on the first day of the week, and the New Moon of Sivan was on the second day of the week. This is difficult according to the opinion of Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday. The Gemara answers that Rabbi Yosei could have said to you: Whose is the opinion in this baraita ? It is the opinion of the Rabbis. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbi Yosei.
תָּא שְׁמַע, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּשֵּׁנִי עָלָה מֹשֶׁה וְיָרַד, בַּשְּׁלִישִׁי עָלָה וְיָרַד, בִּרְבִיעִי יָרַד וְשׁוּב לֹא עָלָה. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָלָה, מֵהֵיכָן יָרַד? אֶלָּא: בָּרְבִיעִי עָלָה וְיָרַד, בַּחֲמִישִׁי בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן, בַּשִּׁשִּׁי לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי. מַאי לָאו, מִשּׁוּם תּוֹרָה?
The Gemara cites another objection: Come and hear from that which was taught, that Rabbi Yosei says: On the second day of Sivan, Moses ascended Mount Sinai and descended. On the third day, he ascended and descended. On the fourth day, he descended and did not ascend Mount Sinai again until he was commanded along with all of the Jewish people. And the Gemara asks: How is it possible that he descended on the fourth day? Since he did not ascend, from where did he descend? Rather, this must be emended: On the fourth day, he ascended and descended. On the fifth day, he built an altar and sacrificed an offering. On the sixth day, he had no time. The Gemara asks: Is that not because he received the Torah on the sixth day of the month? Apparently, this baraita supports the opinion of the Rabbis.
לָא, מִשּׁוּם טוֹרַח שַׁבָּת. דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיהַב אוֹרְיָאן תְּלִיתַאי, לְעַם תְּלִיתַאי, עַל יְדֵי תְּלִיתַאי, בְּיוֹם תְּלִיתַאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי. כְּמַאן — כְּרַבָּנַן.
The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the threefold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third- born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day.
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.
The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.
אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה״, אִם יָרְאָה — לָמָּה שָׁקְטָה? וְאִם שָׁקְטָה — לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה — אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.
Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh , the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed.
דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד ״נַעֲשֶׂה״ וְאֶחָד כְּנֶגֶד ״נִשְׁמָע״. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִיבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵירְקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ. בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ — כְּדַאֲמַרַן, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ — דִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן. דִּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם״ — שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם עַל רֹאשָׁם.
Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ ohel ]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [ hila ]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? דִּכְתִיב: ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ״ — בְּרֵישָׁא ״עֹשֵׂי״, וַהֲדַר ״לִשְׁמֹעַ״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ׳״ — לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ, לוֹמַר לָךְ: מָה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״.
Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.”
הָהוּא מִינָא דְּחַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא מְעַיֵּין בִּשְׁמַעְתָּא, וְיָתְבָה אֶצְבְּעָתָא דִידֵיהּ תּוּתֵי כַּרְעָא וְקָא מָיֵיץ בְּהוּ, וְקָא מַבְּעָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּמָא. אֲמַר לֵיהּ: עַמָּא פְּזִיזָא, דְּקַדְּמִיתוּ פּוּמַּיְיכוּ לְאוּדְנַיְיכוּ, אַכַּתִּי בְּפַחְזוּתַיְיכוּ קָיְימִיתוּ. בְּרֵישָׁא אִיבַּעְיָא לְכוּ לְמִשְׁמַע, אִי מָצִיתוּ — קַבְּלִיתוּ, וְאִי לָא — לָא קַבְּלִיתוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן
The Gemara relates that a heretic saw that Rava was immersed in studying halakha , and his fingers were beneath his leg and he was squeezing them, and his fingers were spurting blood. Rava did not notice that he was bleeding because he was engrossed in study. The heretic said to Rava: You impulsive nation, who accorded precedence to your mouths over your ears. You still bear your impulsiveness, as you act without thinking. You should listen first. Then, if you are capable of fulfilling the commands, accept them. And if not, do not accept them. He said to him: About us,