Commentary page
Shabbat 86b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 86b
Shabbat 86b. The full printed text of this folio side — 5 numbered segments, about 305 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
והא טבולי יום נינהו כיון דלכולהו שמעינן דבלילי שבת טבלו הוו להו טבולי יום כשקבלו תורה שלא היה להם הערב שמש אחר הטבילה וכיון דהכי הוא איכא למימר דמבע"י טבלו שם ואפ"ה פליטתן טהורה ובצרי להו חדא עונה אליבא דכולהו:
ראויה קאמינא ראויה לינתן לטבולי יום וקסברי הני תנאי לא הקפידה תורה על טבולי יום דלא כתיב הערב שמש אלא לענין קדשים הלכך כל ג' ימים האמורים לענין פרישה הוזקקו להיות קודם טבילה ומיהו לא ניתנה לטבולי יום לפי שטבלו מבעו"י ולא פלטו ואם היו פולטות יחזרו ויטבלו משתחשך אבל לא הוצרכו לכך:
וליטבלו בי שמשי וליקבלו תורה בי שמשי לילי שבת קרי בי שמשא בכל דוכתא מפני שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים והוצרך להזכירו בכמה מקומות והכי פריך לר' עקיבא דאמר הקפידה תורה על מנין העונות ולא הקפידה אלא על חמש למה לא קבלוה בלילה מדהמתין עד הבקר איכא למימר שהקפידה על פליטת הלילה ואיכא ו' עונות:
לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך ולילה חשך הוא:
ליטבלו בשבתא בצפרא ולמה הוצרך לירד בהשכמה דיום אי פרשו עם חשכה בד' ויטבלו בשבת שחרית ואם פלטו לאחר טבילה טהורין דהא עברו ה' עונות שלמות ואם פלטו לילי שבת ונטמאו לא איכפת לן וטובלין שחרית דהא בעל קרי טובל ביומו ואת אמרת ניתנה תורה לטבולי יום ויש ספרים דגרסינן ביה תרי לישני וגרסינן הכי לרבי אלעזר לישמשו ביממא דחמשא לר' ישמעאל לישמשו בליליא דחמשא לרבי עקיבא לישמשו ביממא דארבעה ואומר אני שהוא שיבוש והגורסו טעה ולא ידע לפרש מהו שאמר ר' ישמעאל פעמים שהן ה' עונות כו':
אבל חכמים אומרים ו' עונות שלמות סברי להו כר' יוסי דאמר בארבעה עביד פרישה ובהשכמה כר' עקיבא ולית להו שטבלו בלילי שבת אלא סבירא להו דאותן שטבלו לילי שבת ופלטו לאחר טבילה הוצרכו לטבול בשבת שחרית ולפיכך נתעכבה שכינה מליתן עד הבקר ולא משום לא בסתר דברתי לחודיה:
שפירשה מן האשה כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מזכר הוא דאמר ר' אלעזר בן עזריה דבתרי יומי מסרחת מפי שמתחממת בגופה:
אבל פירשה מן האיש על הבגד מטמאה לעולם:
12 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
וליטבלו ביני שימשי וליקבלו תורה ביני שימשי פירש בקונטרס דלר' עקיבא פריך ור"י אומר דאדר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל נמי פריך דנילף מהכא דאעונות קפיד קרא דאי אימים לקבלו תורה בי שימשי:
וליטבלו בצפרא דשבתא הא ודאי לא פריך אלא לר' עקיבא דס"ל דאעונות קפיד קרא דנימא דילמא בעינן שש עונות וכי תימא אם היו פולטות בסוף ליל שבת מתי יטבלו ליטבלו בצפרא דשבתא אבל לר"א ורבי ישמעאל לא פריך דנימא דילמא קפיד רחמנא אעולות דפעמים היא קולא כגון אם שימשה בתחילת הלילה דאי קפדינן אעונות משעברו ה' עונות טהורה והשתא דקפיד אימים אינה טהורה עד יום רביעי ומיהו מצינן למימר דפריך דילמא קפיד אעונות ואימים אתרווייהו לחומרא כששימשה בתחילת הלילה ניזיל בתר יומי וכי שימשה בסוף היום ניזיל בתר עונות:
אמר ר' יצחק שלא יהא הללו הולכים לקבל תורה וא"ת א"כ מה צריך רבי יצחק לדרשה דלא מראש בסתר דברתי ויש לומר דאיצטריך דאי לאו הכי ליטבלו בתחילת לילי השבת ומחצות לילה ואילך יקבלו תורה אבל ביום אם היו מאחרים עד שיטבלו כולם היו מתבטלין מת"ת:
אבל פירשה מן האיש טמאה כל זמן שהיא לחה הקשה ר"ת דמתני' היא דתנן בפרק דם הנדה (נדה נד:) הזוב והניע והרוק ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבישין ומיהו לא קשה כולי האי דאיכא למימר מטמאין לחין תוך ג' ור"ת מפרש דהכא בזכר שנרבע ופלט זרע דומיא דאשה והתם בראה קרי וכן פי' ר"ח:
וכתיב התם החדש הזה לכם תימה דבפרק קמא דפסחים (דף ו:) פריך אהאי קרא גופיה ממאי דבריש ירחא קאי וי"ל דודאי בריש ירחא קאי דאמרי' במדרש (מכילתא) שהראהו הקב"ה למשה באצבע ובפסחים לא פריך אלא דבעי למילף מינה הא דאמר רשב"ג שדורשין לפני הפסח בהלכות הפסח שתי שבתות שהרי נביא עומד בר"ח ומזהיר על הפסח וממאי דנביא בריש ירחא קאי ונהי דבראש חדש אמר ליה הקב"ה דילמא משה כשאמר לישראל בארבע' בירחא או בחמשא הוה קאי ומסיק דיליף מדבר ממדבר דבההוא דבאחד לחדש השני אמירת משה לישראל היתה בו ביום כדכתיב באחד לחדש השני ויתילדו על משפחותם וגו' וא"ת דאמאי לא יליף הכא מדבר ממדבר כדיליף התם דהכא נמי כתיב מדבר באו מדבר סיני ויש לומר דטפי ניחא ליה למילף הזה הזה ולא מדבר מבמדבר:
Tosafot on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
תני רישא טהורה וכולה ר' אלעזר בן עזריה היא ועד השתא איכא] תנאי דתני טמאה ואיכא תנאי דתני טהורה. ואיכא רבנן דמפרשי כגירסאה רב מוקים לה כתנאי. ור' יוחנן לא מוקים לה כתנאי. ומן דלא מוקים ליה כתנאי דטרח כמה דיכיל למהוה מתני' אליבא דחד תנא מיפלגא מאני' בתרי לבי מסותא.
ואמר רב פפא מוקמינן לה מתניתין כתרי תלתא טעמי ולא מוקמינן בתרי תלתא תנאי. וכי דפרשינן בפירקין קמאי:
תנן התם הפולטת ש"ז ביום השלישי טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה טעמיה דר' אלעזר בן עזריה אפילו ב' עונות שלימות ומשהו והעונה יום או לילה. וקא מיתני בפירוש דר' אלעזר בן עזריה טעמיה יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. כיצד שמשה את ביתה ע"ש קודם לשקיעת החמה ועברו ב' עונות לילי שבת ויום שבת ופלטה במ"ש לאחר שקיעת החמה והרי הוא יום שלישי נמצא יום וכל שהוא והיא טהורה. ויש ב' ימים חסר משהו והיא טמאה. כיצד שמשה את ביתה ע"ש לאחר שקיעת החמה ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה הרי יש כאן ב' ימים חסר משהו והיא טמאה. לפי שאינו יום שלישי עד שתשקע החמה ליכנס יום ב' בשבת. ר' ישמעאל אומר פעמים שהן ד' עונות פעמים שהן ה' פעמים שהן שש. טעמיה דר' ישמעאל שהוא עושה מקצת עונה ככולה וקסבר אין יום שלישי (אחד) [טהורה] פחות מד' עונות שהן ב' ימים שלימים. דקאמר ר' אלעזר בן עזריה ב' עונות שלימו' ומשהו קאמר ר' ישמעאל צריך עונה שלימה לפניהן ועונה שלימה לאחריהן. דקסבר יש פולטת ביום ג' והיא טמאה. כי הא מתני' דאמרינן רישא דלא כר' אלעזר בן עזריה ואלין ד' עונות לר' ישמעאל בעי להו מכלל ג' ימים ולא סגי דהוויין ב' ימים ובעי תחלתן וסופן הנץ החמה ושקיעה. ואי הוה תשמש מן קמי הנץ החמה או שקיעתה אפילו בי"א שעות ומחצה לא מיחשיב. והיכי דמי פעמים שהן ד' וספק כגון ששמשה בסוף לילי אחד בשבת ופלטה בסוף לילי שלישי בשבת הרי כאן ד' שלימות. שמתחלתן וסופן הנץ ושקיעת מכלל ג' ימים. והיכי דמי פעמים שהן חמש כגון ששמשה בתחלת לילי אחד בשבת ופלטה בסוף לילי [שלישי] שבת. אם אתה חושב ד' של יום אחד ויום שני הרי הן משני ימים בלבד לפיכך לא מיחשיב ליה אלא אחד מן יום אחד בשבת ושתים של שני ואחת לילי שלישי. והיכי דמי פעמים שהן ששי כגון ששמשה במקצת יום שבת אחר הנץ החמה ופלטה בסוף לילי שלישי לא מיחשיב יום שבת כל העיקר דלא הוה ליה הנץ החמה ומן יום אחד ויום שני לא מיחשיב אלא (שלשה) [חמש] ולילי שלישי הרי שש. והכין נמי אם שמשה בתחלת לילי אחד בשבת ופלטה בסוף יום שלשה קודם לשקיעת החמה אין כאן ד' עונות שלמות מכלל שלשה ימים כדפרישנא לעילא דלא מיחשיב משלישי אלא אחד. והרי בן שש. יום אחד ויום שני ויום שלישי. ר"ע אומר לעולם חמש. טעמיה דר"ע דשקיל מן הכא להכא וסבר שאם יצאת מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית ומצריך שפלטה אחר ששים שעות מן התשמיש שהן שיעור ב' ימים ומחצה:
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא ואמרי לה רב פפא לרבא (קמיה דרבא) בשלמא ר' אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרי בחמשה עבד להו משה לישראל פרישה נמצא לישראל פרישה לילי ששי ויום ששי ומשהו מחמישי ומלילי שבת. לפיכך אם שמשה ביום חמישי קודם שקיעת החמה ופלטה בלילי שבת אחר שקיעת החמה טהורה. ר"ע כר' יוסי דאמר בארבעה עבד להו משה פרישה כגון דאפרשינהו בתר חדא שעתא מיום רביעי משכחת ה' עונות בתר חדא שעתא מלילי שבת. כדא"ר עקיבא אם יצאת מקצת עונה ראשונה משלימין לו מקצת עונה ששית. אלא ר' ישמעאל דקמצריך ד' עונות שלימות שמתחלת מתחלת יום או תחלת לילה מתוך ג' ימים כמאן לא כרבנן ולא כר' יוסי. מדרבנן מרחק טובא. ומדר' יוסי נמי דהא יומא דארבעה שיצא מקצתו לא מיני למחשביה עונה כי דחשיב ליה ר"ע וארבעי דבידיה חמישי ושש אינון בלחוד ובעאי להו מכלל ג' ימים כמאן קאי ופרקינן לעולם כר' יוסי קאי ר' ישמעאל. ואמר רב אדא בר אבא משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד דאלמא סבר דעבד להו פרישה ביום רביעי בהשכמה קודם הנץ החמה והוה להו חמש עונות מכלל ג' ימים. כדפרשינן לר' ישמעאל בענין פעמים ה'. וסלקא שמעתא ומקשינן בין לר' ישמעאל ובין לר"ע למה ליה למשה רבינו למעבד פרישה לישראל ביממא דארבעה והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום. ופרקינן איצטריך למשה לאפרושינן והאמר רבא אם היה בית אפל מותר.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition
Rashba
אבל חכמים אומרים שש עונות שלמות הכי גרסינן: אבל חכמים אומרים שלש עונות, זוהי גירסת הרשב"א. [כסף משנה הלכות אבות הטומאה פ"ה הי"א].
Rashba on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
כבר ביארנו במשנה ששכבת זרע שפירש מן האיש מטמאה כל זמן שהיא לחה הא אם יבשה טהורה ומ"מ במסכת נדה יתבאר שאפילו יבשה אם תחזור לכמות שהיתה בשרייה בפושרין מעת לעת הרי היא טמאה:
שכבת זרע של נכרי טהורה מכלום כמו שיתבאר במקומו ומעתה גוי הבא על אשת ישראל ופלטה טהורה מכלום אבל ישראל הבא על הגויה ופלטה וכן בהמה שפלטה שכבת זרע של ישראל כל שלש עונות אותו שכבת זרע טמא ומטמא משם ואילך הדבר בספק שהרי בסוגיא זו נשאלה ונשארה בספק אלא שהדברים נראין לטהר:
Meiri on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה וליטבלו ביני שמשי כו' והכי פריך לר"ע דאמר הקפידה תורה על מנין עונות כו' ואיכא ו' עונות עכ"ל ויש לדקדק דמאי קושיא דאימא דקושטא דר"ע לית ליה נמי בהשכמה עלה אלא מכח הך קושיא דלקבלוה התורה ביני שמשי קאמר רבי עקיבא דהקפידה תורה גם על הלילה כדי שיהיו ה' עונות ויש ליישב ודו"ק:
בד"ה ליטבלו בשבתא בצפרא ולמה הוצרך לומר בהשכמה דיום כו' עכ"ל דליכא למימר דלכך הוצרך לירד בהשכמה לאשמעינן דאעונות קפיד קרא אבל אם לא ירד בהשכמה לא הוה ידעינא בעלמא אי אעונות קפיד אי אימים כנראה מדברי התוס' די"ל דמ"מ במתן תורה לא הוה צריך לירד בהשכמה כיון דהוו מצי טבלי בצפרא וכה"ג צריך לומר לעיל דפריך ל"ל למימר להו והאמר רב הונא ישראל קדושים כו' דליכא למימר דאיצטריך למימר להו לאשמעינן בעלמא דאעונות קפיד קרא דמ"מ במתן תורה לא הוה צריך לירד בהשכמה וק"ל:
תוס' בד"ה וכתיב התם כו' פריך אהאי קרא גופיה ממאי דבריש ירחא כו' עכ"ל דליכא למימר דהכא פסיקא ליה דבריש ירחא הוה למאי דמסיק התם דיליף מדבר ממדבר דא"כ לא ה"ל לתלמודא להשמיט מלאתויי הכא הך דרשה דמדבר ממדבר וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
ברש"י ד"ה ראויה קאמינא וכו' וקסברי הני תנאי וכו' כל ג' ימים האמורים לענין וכו' כצ"ל:
ד"ה ליטבלו בשבתא וכו' בהשכמה דיום ד' אי פירשו וכו' ביה תרי לישנא וגרסינן הכי וכו' לר' ישמעאל לישמשו בליליא דחמשא לר"ע לישמשו ביממא דארבעה וכו' הד"א:
בתוס' ד"ה וליטבלו וכו' ור"י אומר דאדר' אלעזר בן עזריה כו' כצ"ל:
ד"ה וכתיב התם וכו' ומסיק דיליף מדבר ממדבר כו' ר"ל הא דכתיב בפרשת בהעלותך גבי ויעשו בני ישראל את הפסח:
Maharam on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Penei Yehoshua
בגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי וכו' אבל חכמים אומרים שש עונות שלימות בעינן. כך הנוסחא בכל הספרים שלנו לפי שיטת רוב הפוסקים ולכך הוצרך רש"י לפרש דחכמי' כר' יוסי ס"ל ולית להו שטבלו בליל השבת וכו' אבל גירסת הרמב"ם וסייעתו דחכמים אומרים ג' עונות שלימות בעינן וא"כ לפ"ז הני חכמים סברי כרבנן דר' יוסי דבששי בחודש ניתנה התורה ולכאורה סוגיא דעלמא כוותיה שהרי אנו עושין חג השבועו' בששה בחודש ואמרי בו זמן מתן תורתינו והיינו כרבנן דרבי יוסי וכבר הרגיש בזה המג"א בסימן תצ"ד דלפי שיטת רוב הפוסקים דקי"ל לענין פולטת שש עונו' שלימות בעינן וא"כ קשה היאך אנו אומרים זמן מתן תורתינו בשבועות שהוא ששה בחודש ונדחק ליישב ע"ש ולענ"ד נראה ליישב לפי מאי שמצאתי בל' הירושלמי דשמעתין דזעירי אמר משמיה דר' יוחנן דטעמא דחכמים דבעינן שש עונות שלימות היינו משום דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז מה זב בג' ימים אף ש"ז בג' ימים ולפ"ז צ"ל דאע"ג דבזב אמרינן בתחילתו מקצת היום ככולו אפ"ה לענין פולטת ש"ז בעינן ג' ימים מעל"ע שלימים והיינו כדפרישית דלענין פולטת בסברא תליא מילתא כל זמן שאינו מסרחת כדאמרינן בסמוך וא"כ שפיר מצינן למימר דחכמים דהכא במימרא דר' יוחנן נמי כרבנן ס"ל דבתרי בשבתא איקבע ירחא אלא דסברי דבד' בשבתא אמר להו מצות הגבלה ומצות פרישה וכדמשמע פשטא דקרא דמצות פרישה מקמי קבלה כתיב וסברי נמי דבהשכמה עלה ובהשכמה ירד ולעולם דבששה בחודש ניתנה התורה וע"כ יש לנו לומר כן כיון דר' יוחנן דאיהו מריה דשמעתין מפרש להדיא בירושלמי דעיקר ילפותא דשש עונות היינו מהקישא דש"ז לזב כן נראה לי נכון ובזה אתי שפיר נמי בהא דפליגי ראב"ע וחכמים היינו משום דחכמים דרשי הקישא דשכבת זרע לזב דבזב בעל ג' ראיות איירי וראב"ע סבר דלזב בעל שני ראיות איתקש וממילא הוא דפליגי נמי בענין מצות הגבלה ופירשו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועיין עוד לקמן ודוק היטב:
שם אמר רבה דכולי עלמא בר"ח וכו' ודכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת וכו'. ולכאורה יש לתמוה במאי דמשמע הכא דר' יוסי אית ליה נמי הך ג"ש דזכור זכור ולמאי דמסקינן לקמן דלר' יוסי הוסיף משה יום אחד מדעתו וא"כ בתחילה היה בדעת הקב"ה ליתן התורה בע"ש וכ"כ רש"י ותוס' דהיום כמחר אינו דרשה גמורה דלעולם בד' בשבת אמר הקב"ה ליפרוש היום ומחר ממש שהם ד' וה' א"כ הוי כשינוי בכתב הלוחות שכתוב בהם זכור ומשמעו דבשבת עצמו נמי לא ואפשר דאה"נ והיינו דאמרינן בעלמא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו דלפי מאי שחשב הקב"ה ליתן התורה בע"ש היה לו לומר שמור את יום השבת ולאחר שהסכים לדעת משה ליתנה בשבת הוצרך לומר ג"כ זכור משום הך ג"ש כדי לחלוק כבוד למשה ונ"מ נמי לדינא לדורות לענין פולטת לר"ע כדאית ליה ולחכמים דא"ר יוחנן כדאית להו כדפרישי' בסמוך כן נראה לי כפתור ופרח:
בתוס' בד"ה וכתיב התם החודש הזה לכם תימא דבפ"ק דפסחים וכו' עס"ה עמ"ש בזה שם בחידושי פסחים באריכות:
Penei Yehoshua on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' אמר ר"י לא מראש בסתר דברתי זה פסוק בישעיה דף מח ע"א ורש"י ציין לא בסתר דברתי שזה פסוק ישעיה מ"ה:
גמ' ר' יוסי אומר בשבעה בו ע' ע"ז דף ג ע"א תוס' ד"ה יום הששי:
Gilyon HaShas on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תד"ה ולטבלו בצפרא כו' דנימא דלמא בעי ב' עונות קשה לי מאי דלמא, הא ודאי הכי הוא מדצריך פרישה בשחרית ולא סגיא בפרישה בסוף היום דהוי ה' עונות.
בא"ד דלמא קפיד אעונות וימים קשה לי דלפ"ז ישאר הקושי' לרע"ק דתלי בעונות לחוד, דלמא בעי ג"כ יום רביעי, כדאשכחן בסיני, ואם נימא דמסתמא לא קפיד התורה על תרתי דוקא, אלא דפרכת הש"ס על ראב"י ור"י הוי ספק אי תליא בעונות או בימים מספיקא ליבעי תרווייהו הי' ניחא, אבל לישנא דהתוס' משמע דהתורה הקפידה על תרווייהו, וקשה כנ"ל:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
Ben Yehoyada
דְכוּלֵי עָלְמָא, בְּשַׁבָּת נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל נראה לי בס"ד, לכך אמרו רבותינו ז"ל (שבת קטז) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן (במדבר י, לה) ספר בפני עצמו שבזה תהיה התורה 'שבעה ספרים' שעל זה דרשו פסוק (משלי ט, א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, ומאחר שהיא 'שבעה ספרים' נתנה בשבת שהוא יום השביעי. ולכן דרשו בתיקונים בְּרֵאשִׁית 'יָרֵא שַׁבָּת' שבו נתנה תורה. גם נבחר יום השביעי למתן תורה, כי מספר השבעה במספר הקדמיי [כלומר א+ב+ג+... ז = 28] הוא מספר כ"ח שבו האדם מוסיף כח בקדושה, ובזה פרשתי (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, שלא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה. ונמצא לפי זה התחלת ההכנה של מתן תורה היה בראש חודש, דלכולי עלמא בראש חודש (שמות יט, ב) בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, והסוף קבלו התורה על ההר ביום שבת, הרי ההתחלה בראש חודש והגמר בשבת. ונראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שכתב הרב מוהר"י ענתבי ז"ל [חכם יעקב ענתבי שהיה ראש קהילת דמשק] בספר נאוה תהלה, שכתוב (בספר שערי גן עדן דף עג) על פסוק (תהלים מה, ב) רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב, שיש שם קדוש ונורא שמו 'רח"ש' והוא מגרש החיצונים, וצריך לכוין בו בסופי תורה (שמות ל, לה) מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ בכל יום, והוא טוב ומסוגל לזכירה עיין שם. וכתב עוד מספר מקור השמות ששם 'רח"ש' עם שם 'תמ"ף' מסרו יעקב אבינו ע"ה לבניו בשעת פטירתו, כדי להזכירו בעת צרה ויושעו עיין שם. ובזה מובן הטעם בקבלת התורה שהתחלתה היתה בראש חודש והגמר בשבת, כי ראשי תיבות ראש חדש שבת הוא 'רח"ש' שהוא אותיות שם הקדוש הנזכר, וישראל בקבלת התורה היו צריכים להשפעת שם הנזכר כדי לגרש החיצונים מעליהם, וגם כדי שיהיה להם זכירה גדולה בתורה. ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון למה שנאמר בפנחס (במדבר כו, מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח, ויש להקשות למה פרט אותה דוקא? ועוד הוה ליה למימר 'וּבַּת אָשֵׁר שָׂרַח'? ובזה מובן שהיא זכתה זכיה גדולה להקרא 'שָׂרַח' שהוא אותיות שם הקדוש הנזכר, ולכן חלק לה הכתוב כבוד שהוא אותיות שם הקדוש הנזכר, ולכן חלק לה הכתוב כבוד מצד שמה לפרוט אותה בפני עצמה, ולזה אמר 'וְשֵׁם' פירוש תדוק בשמא! ובזה פרשתי טעם בדברי המדרש (דברים רבה יא, ז) בענין ארונו של יוסף הצדיק ע"ה בעת שבקשו משה רבינו ע"ה ולא מצאה פגעה בו 'סגולה' וכו', ומפורש כי היא היתה שרח בת אשר, וצריך לפרש למה מכנה את שרח בשם 'סגולה'? ובזה ניחא כי שמה הוא 'סגולה' לענין זכירה ולענין גירוש החיצונים כאמור, והיה דרכן של חכמינו ז"ל לכוין בשם הקדוש הרמוז בשמה לכך קרו אותה בשם 'סגולה'.
Ben Yehoyada on Shabbat 86b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 86, Amud Bet, about 305 words in 5 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 5 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 136 words
Opens “וְהָא טְבוּלֵי יוֹם נִינְהוּ? אַבָּיֵי בַּר רָבִין…”
- Segment 233 words
Opens “וְלִיטְבְּלוּ בֵּינֵי שִׁימְשֵׁי, וְלִיקַבְּלוּ תּוֹרָה בֵּינֵי שִׁימְשֵׁי?…”
- Segment 365 words
Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Segment 461 words
Opens “בָּעֵי רַב פָּפָּא: שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל…”
- Segment 5110 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: בְּשִׁשִּׁי בַּחֹדֶשׁ נִיתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Shabbat 86b · Segment 3 — “…יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Shabbat 86b · Segment 1 — “…שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: נִיתְּנָה קָאָמְרַתְּ, אוֹ רְאוּיָה…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 86b · Segment 1 — “…טְבוּלֵי יוֹם נִינְהוּ? אַבָּיֵי בַּר רָבִין וְרַב חֲנִינָא בַּר…”
Original text
וְהָא טְבוּלֵי יוֹם נִינְהוּ? אַבָּיֵי בַּר רָבִין וְרַב חֲנִינָא בַּר אָבִין דְאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: נִיתְּנָה תּוֹרָה לִטְבוּל יוֹם. יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: נִיתְּנָה קָאָמְרַתְּ, אוֹ רְאוּיָה קָאָמְרַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: רְאוּיָה קָאָמֵינָא.
The Gemara asks: Didn’t some of the people have status of those who immersed themselves during the day when they received the Torah? Some of the women immersed themselves on Shabbat evening to purify themselves from the discharge of semen. Even after immersion, the purification process is not complete until sunset. It was Abaye bar Ravin and Rav Ḥanina bar Avin who both said in response: The Torah was given to those who immersed themselves during the day, and that in no way diminishes the magnitude of the revelation. The Gemara relates that Mareimar sat and stated this halakha . Ravina said to Mareimar: Did you say that the Torah was actually given to those who immersed themselves during the day, or did you say that it was fit to be given to those who immersed themselves during the day, but, in reality, it was not? He said to him: I said that the Torah was fit to be given, but in actuality the nation was ritually pure, and the women did not discharge semen on the third day.
וְלִיטְבְּלוּ בֵּינֵי שִׁימְשֵׁי, וְלִיקַבְּלוּ תּוֹרָה בֵּינֵי שִׁימְשֵׁי? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי״. וְלִיטְבְּלוּ בְּצַפְרָא דְשַׁבְּתָא, וְלִיקַבְּלוּ תּוֹרָה בְּצַפְרָא דְשַׁבְּתָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁלֹּא יְהֵא הַלָּלוּ הוֹלְכִין לְקַבֵּל תּוֹרָה וְהַלָּלוּ הוֹלְכִין לִטְבִילָה.
The Gemara asks: And let them immerse during twilight on Shabbat eve and receive the Torah just after that during twilight. Why was it necessary to delay revelation until Shabbat morning? Rabbi Yitzḥak said that the verse said in that regard: “From the first, I did not speak in concealment” (Isaiah 48:16). God did not give the Torah under the cloak of night, but rather in the light of day. The Gemara asks: And let them immerse themselves on Shabbat morning and receive the Torah on Shabbat morning. In that case, according to all opinions, the period of separation could have begun one twelve-hour period later. Rabbi Yitzḥak said: This was not done so that there would not be a situation where these, one segment of the people, would be going to receive the Torah while those, another segment of the people, would be going to immerse themselves. Optimally, the entire nation should go to receive the Torah together.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת בָּעֵינַן. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת שֶׁפֵּירְשָׁה מִן הָאִשָּׁה, אֲבָל פֵּירְשָׁה מִן הָאִישׁ — טְמֵאָה כׇּל זְמַן שֶׁהִיא לַחָה. מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: ״וְכׇל בֶּגֶד וְכׇל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע״ — פְּרָט לְשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהִיא סְרוּחָה. מַאי לָאו שֶׁפֵּירְשָׁה מִן הָאִישׁ? לָא, שֶׁפֵּירְשָׁה מִן הָאִשָּׁה.
Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Abba, said that Rabbi Yoḥanan said: These are the statements of Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva. However, the Rabbis say: We require that six complete twelve-hour periods elapse between cohabitation and discharge. If a woman discharged semen less than seventy-two hours after having relations, the semen renders her ritually impure. Rav Ḥisda said: The dispute over how long semen renders one ritually impure is only with regard to semen that is discharged from a woman; however, if it is discharged from a man, e.g., it was on a garment, it is impure as long as it is moist, regardless of how much time passed since its discharge. Rav Sheshet raises an objection based on what was taught in a baraita : The Torah states: “And every garment, and every hide on which there is semen shall be immersed in water, and be impure until evening” (Leviticus 15:17). And the Sages taught: This excludes semen which is foul. What, is it not referring to semen discharged from a man, indicating that even moist semen becomes foul after a certain period of time and no longer transmits impurity? The Gemara rejects this: No, this halakha is referring to semen that was discharged from a woman.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּמְעֵי גוֹיָה מַהוּ? יִשְׂרָאֵל דִּדְאִיגִי בְּמִצְוֹת — חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ, גּוֹיִם דְּלָא דְּאִיגִי בְּמִצְוֹת — לָא. אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּאָכְלִין שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ. וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דְּאָכְלִי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ: בִּמְעֵי בְּהֵמָה מַהוּ? אִשָּׁה הִיא דְּאִית לַהּ פְּרוֹזְדוֹר — מַסְרְחָא, אֲבָל בְּהֵמָה דְּלֵית לַהּ פְּרוֹזְדוֹר — לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא. תֵּיקוּ.
Rav Pappa raised a dilemma: What is the halakha with regard to semen of a Jew in the womb of a gentile woman? Do we say that since Jews are concerned about fulfilling mitzvot, due to that concern, their body temperature is hot and semen that is not absorbed becomes foul faster, in contrast to gentiles who are not concerned about fulfilling mitzvot for whom that is not the case? Or, perhaps, since gentiles eat detestable creatures and creeping animals their body temperature is also hot? And if you say that since they eat detestable creatures and creeping animals, their body temperature is hot, another dilemma can be raised: What is the halakha with regard to semen of a Jew in the womb of an animal? Do we say that in a woman, who has a long corridor [ perozdor ] to her womb, the semen becomes foul; but in an animal, which does not have as long a corridor, it does not? Or perhaps it is not different, and the period of time that the semen renders one ritually impure is the same in both cases? No resolution was found for these dilemmas. Therefore, let them stand unresolved.
תָּנוּ רַבָּנַן: בְּשִׁשִּׁי בַּחֹדֶשׁ נִיתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲתוֹ לְמִדְבָּר סִינַי. כְּתִיב הָכָא: ״בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי״, וּכְתִיב הָתָם: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״ — מָה לְהַלָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף כָּאן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא, בְּשַׁבָּת נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּתִיב הָכָא: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה״ — מָה לְהַלָּן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, אַף כָּאן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם. כִּי פְּלִיגִי בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא: רַבִּי יוֹסֵי סָבַר — בְּחַד בְּשַׁבָּא אִיקְּבַע יַרְחָא, וּבְחַד בְּשַׁבָּא לָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּאוֹרְחָא; בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא אֲמַר לְהוּ: ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים״;
The Sages taught: On the sixth day of the month of Sivan, the Ten Commandments were given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: On the seventh day of the month. Rava said: Everyone agrees that the Jews came to the Sinai desert on the New Moon, as it is written here: “In the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day came they into the wilderness of Sinai” (Exodus 19:1), without elaborating what day it was. And it is written there: “This month shall be to you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you” (Exodus 12:2). Just as there, the term “this” is referring to the New Moon, so too, here the term is referring to the New Moon. And similarly, everyone agrees that the Torah was given to the Jewish people on Shabbat, as it is written here in the Ten Commandments: “Remember the Shabbat day to keep it holy” (Exodus 20:8), and it is written there: “And Moses said to the people: Remember this day, in which you came out from Egypt, out of the house of bondage, for by strength of hand the Lord brought you out from this place; there shall be no leaven eaten” (Exodus 13:3). Just as there, the mitzva of remembrance was commanded on the very day of the Exodus, so too, here the mitzva of remembrance was commanded on the very day of Shabbat. Where Rabbi Yosei and the Sages disagree is with regard to the determination of the month, meaning which day of the week was established as the New Moon. Rabbi Yosei held: The New Moon was established on the first day of the week, and on the first day of the week He did not say anything to them due to the weariness caused by the journey. On the second day of the week, He said to them: “And you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation; these are the words that you shall speak to the children of Israel” (Exodus 19:6).