Commentary page
Shabbat 82a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 82a
Shabbat 82a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דלא מקנחיתו בחספא שאוכל לעשות לכם כשפים:
ולא קטיל לכו כינא אמנייכו ואין אתם הורגין כינה בבגדיכם:
ולא אכיל לכו ירקא מכישא דאסר גינאה אין אתם מוציאין שום וכרישא ובצל מאגודה שאוגדין הגננים ואוכלים אלא אתם מתירין האגודה תחילה ש"מ כל הני קשה לכשפים:
מותיב לי במילי דעלמא מושיבני לפניו בדברי חנם שאינו תורה:
לא ליתיב בהדיא במהרה ובחוזק לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשא ויוצאת:
ולא ליטרח טפי פדיימבר"א בלע"ז:
מקנח בצרור בשבת אע"פ דלאו בר טלטול הוא בעלמא:
ואינו מקנח בחרס משום סכנה:
27 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 82a · Sefaria
Tosafot
מתני' אמר רבי עקיבא מניין לע"ז כו' פי' בקונטרס דנקט לה הכא משום דבעי למיתני מנין שמרחיצין את הקטן ואין נראה דא"כ בההוא הוה ליה להתחיל ועוד דהוה ליה למתנייה בפרק רבי אליעזר דמילה אלא נראה אגב דתנא לעיל בסוף המוציא קראי דאסמכתא גבי חרס נקט נמי הני קראי דאסמכתא וקרא דתזרם כו' הוא סמוך לההיא קראי דאייתי לעיל לא ימצא במכיתתו חרש וגו':
אסור לבנותו אפילו למ"ד בפרק קמא דמס' ע"ז (דף יג.) נהנה אסור מהנה מותר ה"מ לגבי מכס שאין נראה כל כך לע"ז כוונתו אלא שנותן כדי שיניחוהו לעבור אבל הכא נראה כאילו בונה לה בית ר"י:
כונס לתוך שלו ד"א במסכת ע"ז פריך עלה והא שביק רווחא לעבודה זרה ומשני לה:
Tosafot on Shabbat 82a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
וכיון שמניחו ע"ג יתדות הרי הוא מעבירו ממקו' שמתחבר ומתחייב משום תולש אבל אם זרעו מעיקרא להניחו ע"ג יתדות בזמן שמניחו על גבי קרקע הרי הכינו במקום שמתחבר לקרקע ונמצא חייב משום נוטע. ולענין חרס מיסברא שיעורא ר' יהודה [זוטר] ור"מ נפיש מיניה ודר' יוסי נפיש מיניה אבל מן קראי שיעורא דר"מ נפיש דאי ס"ד שיעורא דר' יוסי נפיש דההוא כדי לקבל רביעית לייט להו תחלה שלא ימצא דבר קטן שהוא כדי לחתות אש מיקוד והדר לייט שלא ימצא דבר גדול כדי לקבל רביעית ומקשינן היכי אמרת דמקרא דשיעורא דר"מ נפיש מדר' יוסי והלא דבר ידוע שיש לחתות אש בחרס קטנה שאין בה כדי לקבל רביעית. ופרקיה אביי להאי קושיא לא תימא לחתות אש כדי להדליק ממנה במקום אחד אלא לחתות אש מיקידה גדולה כדי להתחמם כנגדה. ומקשי' אי מחשב (קא' השבת) [לענין שבת מאי דחשיב] מקראי ושיעורא דר' מאיר נפיש שפיר קאמר ליה ר' יוסי משם ראיה. דהא חשיב חרס לחשוף מים. ומפרקינן לדר"מ דאמר ולחשוף מים לא חשיבותא היא ולא חשיב אלא לחתות אש.
ולא מיבעיא קאמר דלא מיבעיא מידי דחשיב דלא שבקינא אלא מאי דלא חשיב נמי לא שבקינא. ולעולם שיעור הוצאה מאי דחשיב הוא:
אמר ר' עקיבא מניין לע"ז שהיא מטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה. אגב דתניא אסמכתא מן קראי בסוף המוציא יין לענין שיעור חרס אדכר נמי (הנשאה) [הני משניות].
Rabbeinu Chananel on Shabbat 82a · Sefaria
Meiri
חרס כל שהוא חושש לסכנת חבורה או לכשפים ידועים אצלם שהיו שולטים במי שהיה דרכו לקנח בחרס אסור אף בחול ששמירת עצמו מן הסכנות בכלל המצוות הוא אבל במקום או באדם שאין לחוש לכך מותר אף בשבת ואע"פ שהוא קרוב להשיר שער דבר שאין מתכוין מותר שהרי אף בנזיר אמרו שהוא חופף ומפספס ביד אלא שאינו סורק במסרק כמו שיתבאר במקומו:
היו לפניו צרור וחרס מוטב לקנח בצרור אע"פ שאינו בר טלטול שכל לגבי קינוח בר טלטול הוא ומוטב לו משיקנח בחרס אם מצד הסכנות שהזכרנו אם מצד השרת נימין ואם הוא מאגני כלים שהוא חלק ואין בו סכנת חבורה ולא השרת נימין מקנח בחרס שיש עליו תורת כלי ולא בצרור ואף אתה מפרשה במקום שאין בו סכנת כשפים:
היו לפניו צרור ועשבים מחוברים מקנח בעשבים בעוד שהם מחוברים ואין גוזרים שמא יתלשם ומשום משתמש במחובר לקרקע אין כאן איסור שכל שאין גבוהים מן הקרקע שלשה טפחים מותר להשתמש בו במחובר וכן באילן מותר להשתמש בסמוך לארץ פחות משלשה כמו שיתבאר בשלישי של עירובין והילכך מותר לישב על גבי עשבים בשבת שלא אסרו אלא בעוזרדין וקנים שהם קשים ונשברים מהרה ולמדת לפי דרכך בפי' שמועה זו שבשבת היא אמורה ואתה צריך לפרש על מה שאמרו מקנח בעשבים ולא בצרור והקשו עליה ממה שאמרו המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות ר"ל שינים שהכרכשא תלויה בהם עד שתרצו כאן בלחים כאן ביבשים צריך אתה לפרש שכך הוא מקשה היאך יקנח בעשבים בשבת והרי אף בחול אסור ותירץ שלא נאסרו בחול אלא ביבשים הא בלחים מותר ובשבת מקנח בעשבים בחבורן שהרי לחים הם ויש אומרים בהפך מפני שהיבשים אין בהם משום תלישה וכך היא בפירושי ההלכות אלא שאין הדברים נראין ויש מפרשה בשבת ובעשבים תלושים אלא שיש לתמוה היאך יחלוק האחר לומר יקנח בצרור ולא בעשבים אלא שהם מפרשים שהלחים חותכין את הבשר וי"מ כל השמועה בחול:
לעולם יקדש אדם עצמו בנקיות כמה שאיפשר לו ואל ישהא את נקביו בשום צד שכל העושה כן רוח רעה ורוח זוהמא שורין עליו ואף אם מוצא עצמו שטבעו עצור ואינו יכול לטהר עצמו כמה שצריך לו יהא משתדל בכל כחו להכין עצמו לכך וכ"ש כשהוא עומד לילך לסעודה והוא שאמרו הצריך ליפנות ואכל דומה לתנור שהוסק על גבי אפרו וזהו תחלת ריח הפה אכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחלת חולי מעים אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת וזו היא תחלת רוח רעה רחץ ולא סך שמן תחלה דומה לזולף מים על גבי חבית רחץ בחמין ולא שתה מהם דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו באור ולא הכניסוהו במים:
אבנים של בית הכסא יש מי שפוסק ברה"ר אסור להוליכם בפחות פחות מארבע אמות אבל בכרמלית מותר:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק תשיעי בעזר הצור:
אמר ר' עקיבא וכו' כבר ביארנו על פרק זה שעיקר הכונה בו מה שהתחיל לבאר בסוף פרק כלל גדול ובפרק המוציא בעניני השיעורין שבהם יתחייב המוציא בכל דבר ודבר ושלא יושלם זה החלק עדיין עד שיצטרף עמהם פרק המצניע ומ"מ נתגלגלו בזה הפרק הרבה ענינים שלא מן הכונה כלל ופירשו גדולי הרבנים שמתוך שהיה לו לשנות מנין שמרחיצין את המילה וכו' שהוא מצרכי שבת נתגלגלו בה כל האחרות שנאמרו בלשון מנין ולא יראה לי כן שהרי אף זו טפלה היא ושלא מן הכונה שלא היתה הכונה בפרק זה אלא בחיוב שיעור ההוצאה על הדרך שביארנו ועיקר הדברים שמאחר ששנה בסוף פרק המוציא ענין הוצאת כלי חרס והביא בו מקרא דרך אסמכתא גלגל דברים אלו שבכל אחת מהן הביאו עליה מקרא דרך אסמכתא ושלא במכוין לאותו ענין וכל שכן ממה שהיה צריך לשנות מוציא משמשי ע"ז שהוא חייב בכל שהוא ולהביא עליו מקרא של ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכן יראה לי עוד ממה שהמקרא שהביאו בסוף פרק המוציא נדרש במדרשות על עניני ע"ז לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד להדליק נר לפני ע"ז ולחשוף מים מגבא לזלף לפני ע"ז ונתגלגל מזו לענין ע"ז וממנה לכל הדומים לה הנאמרים בלשון מנין ושהוא מביא עליהם מקראות דרך אסמכתא ואמר על זה:
4 more comments on this page.
Meiri on Shabbat 82a · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה ואינו מקנח בעשבים כו' ורבותינו מפרשים משום תלישה וכו' כראמרי' בעירובין פ"ג דלא אסרו אלא באילן וקנין ועוזרדין ופירושן קשין כן הוא בספרים שלנו ויש ספרים שגורסים לפי שהן קשין ול"נ שיש לגרוס ופירושו קשה וקאי אפירוש של רבותינו וק"ל:
Maharam on Shabbat 82a · Sefaria
Penei Yehoshua
אמר ר"ע פרק תשיעי
במשנה אמר ר"ע מניין לע"ז שמטמאה במשא כנדה וכו' ופרש"י דמשום דבעי למיתני בהדייהו מנין דמרחיצין את המילה כייל להו להנך דדמיא לה. ובתוספות הקשו על זה דא"כ בהאי דמרחיצין הו"ל להתחיל ועוד דלקמן בפרק ר"א דמילה הוי ליה למיתני לכך פירשו בענין אחר דאגב מתניתין דס"פ דלעיל קתני להו נמי הנך קראי דאסמכתות ועוד דקרא דתזרם סמוך להנך קראי דלעיל בס"פ ומ"ז ז"ל בספר מג"ש כתב ליישב פרש"י ממה שהקשו בתוספות דמשום דר"ע גופא בהך סדרא קאמר להו וכו' ע"ש. ולענ"ד לא יתכן לפרש כן דהא ודאי כל הנך מתני' דלקמן לא פסיקא דר"ע גופא אמרינהו תדע דהא מתני' דפולטת דקתני מקמי האי דמרחיצין מסקינן לקמן דאיכא מאן דתני מניין לפולטת ביום ג' שהיא טהורה וא"כ ודאי ר"ע פליג עלה כמ"ש התוס' לקמן ואפילו למאן דתני טמאה נמי משמע דהוי דלא כר"ע דלר"ע בעונות תליא מילתא וא"כ הדרא קושיית התוספות דהכא לדוכתא. לכך נראה דודאי רש"י גם כן סובר כפירוש התוספות דאגב מתניתין דלעיל קתני לה כמ"ש ג"כ מ"ז ז"ל אבל לא מטעמיה דדבריו נראין דחוקין ע"ש אלא דעיקר כוונת רש"י דכיון דאגב מתני' דלעיל קתני לה הו"ל למיתני הך מתניתין דר"ע ואינך משניות דבתריה בפרקא דלעיל ואמאי קבע להו רבי בפרק בפני עצמו כיון דלא שייכי כלל במסכת שבת אלא אגב גררא דמתניתין דס"פ דלעיל וע"ז יפה כתב רש"י דודאי שייך הני מתניתין נמי במסכת שבת משום דקתני בהדייהו הך בבא דאסמכתא דמרחיצין. וכיוצא בזה מצינו בפ' השולח דאיידי דקתני התם במתני' בראשונה היה משנה שמו וכו' התקין ר"ג וכו' מפני תיקון העולם דמשום הכי קתני רבי התם כמה משניות דלא שייכי לגיטין אלא משום דטעמייהו נמי משום תיקון העולם ובתר הכי קתני בפרק הניזקין נמי כמה משניות דהוי משום תיקון העולם אע"ג דלא שייכי במסכת גיטין והיינו משום דקתני נמי התם העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהיא יוצאה בגט דהך בבא שייך למס' גיטין וכיון דבעדותו של רבי יוחנן הוי נמי אינך בבי התם דטעמייהו מפני תיקון עולם כמו שפרש"י שם להדי' משום הכי שייך למיתני בפרק מיוחד בפני עצמו א"כ היינו נמי טעמא דרש"י כאן שהוצרך לפרש דאגב בבא דמרחיצין קתני להו בפרק בפני עצמו כנ"ל ברור בכוונת רש"י ודו"ק:
בתוס' בד"ה אמר ר"ע פי' בקונט' וכו' אלא נראה וכו' נקיט נמי הני קראי דאסמכתא וקרא דתזרם סמוך להאי קראי דאייתי לעיל וכו' עס"ה. ולכאורה נראה מלשון התוס' דתרי טעמי נינהו אלא דלקושטא דמלתא נראה לי דכולה חדא מלתא היא ותרוייהו צריכי דמ"ש דאיידי דאיירי לעיל באסמכתא קתני נמי הך אסמכתא דר"ע אכתי יש לדקדק דאמאי שביק רבי מלתא דרבנן בהך מלתא גופא דאיירי בה רבנן דר"ע בהך מתניתין דמייתי הש"ס בסמוך וס"ל דמטמא כשרץ שנא' שקץ תשקצנו ומסקינן לקמן דהוי אסמכתא דע"ז טומאה דרבנן בעלמא והך אסמכתא עדיפא טפי מקרא דדברי תורה דומיא דאסמכתא דפולטת ומרחיצין והא ודאי דהלכה כרבנן דהא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו וכן פסק הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ד מהלכות אבות הטומאה אע"כ מדקתני רבי מלתא דר"ע טפי מרבנן היינו משום דהאי קרא דתזרם סמוך להאי קרא דלעיל אלא דבה"ט לחוד נמי לא סגיא דא"כ אכתי תקשי כל הנך מתני' דספינה וערוגה ופולטת וכו' אמאי קתני להו רבי הכא אי לאו משום דכולהו אסמכתא נינהו ואאסמכתא דס"פ דלעיל קאי כנ"ל ודו"ק:
Penei Yehoshua on Shabbat 82a · Sefaria
Ben Yehoyada
הוּא עָסִיק בְּחַיֵּי דִּבְרִיָּתָא יש להקשות הוה ליה למימר 'מְדַבֵּר' ומאי 'עָסִיק' ועוד דאמר לו 'כָּל־שֶׁכֵּן' איך יהיה כָּל־שֶׁכֵּן דהא ודאי דברי תורה עדיפי מדברי רפואת הגוף, כי נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא ואיך יאמר לו כָּל־שֶׁכֵּן? ונראה לי בס"ד רצונו לומר אף על פי שמדבר דברים שהם דברי רפואה ודאי הוא מרמז בהם דברי תורה, ואומר אותם בדרך משל על דברי תורה, לקיים מה שנאמר (אבות ב, ב) יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כלומר בדברים של דרך ארץ מלביש דברי תורה, ולזה אמר עָסִיק בְּחַיֵּי דִּבְרִיָּתָא, רצונו לומר 'עָסִיק' בתורה בדברים שהם 'חַיֵּי דִּבְרִיָּתָא' ולכן 'כָּל־שֶׁכֵּן ' דְּתָּזִּיל לְגַבֵּיהּ דהשתא איכא תרתי דברי תורה וגם דברי דרך ארץ. ועל כן חל עלינו חובת הביאור לבאר מה נרמז דברי תורה בזה? ונראה לי בס"ד 'בֵית הַכִּסֵּא' רמז לעמל עולם הזה, שהאדם עמל בגשמיות הן במשא ומתן הן במלאכה, ונקרא בֵית הַכִּסֵּא מלשון לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ במשלי (ז, כ), שהוא לשון זמן וועד, וכן כל ענייני עולם הזה אין להם נצחיות אלא לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ (קהלת ג, א), מה שאין כן עניני עולם הבא שהם עסק התורה והמצות יש להם נצחיות. וזה שאמר מַאן דְּעַיִיל לְבֵית הַכִּסֵּא הוא עסק עולם הזה, לָא לֵיתִיב בְּהֶדְיָא פירוש במהירות כמו שכתב רש"י ז"ל, כלומר לא יהיה מהיר ולהוט בעסק זה, וגם לָא לִיטְרַח טְפֵי, רצונו לומר לא יהיה דוחק את השעה להשיג מבוקשו בחזקת היד כשיראה ההצלחה רחוקה, יען דְּהַאי כַּרְכַּשְׁתָּא היא עולם הזה, וקראה 'כַּרְכַּשְׁתָּא' שהיא מעבר לפסולת של המאכל הגופני, כן עולם הזה היא מעבר פסולת החומר הגשמי. גם נראה לי דקראה 'כַּרְכַּשְׁתָּא' כי היא מלה מורכבת משתי תיבות שהם 'כרך שתא' והיינו 'כרך' זו אכילה, ו'שתא' זו שתיה, ששניהם בפה, וכן עולם הזה כל עמלה הוא בשביל פעולות של הפה שהם אכילה ושתיה, וכמו שנאמר (קהלת ו, ז) כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ. ואמר אַתְּלָת שִׁינֵי יָתִיב, כי עולם הזה עומד על שלשה דברים, כמו שאמרו (אבות א, ב) עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, ואם יהיה האדם להוט בעסקי עולם הזה שיהיה אָץ לְהַעֲשִׁיר וגם דוחק את השעה, אז יבא להרוס את שלשה עמודים הנזכרים שהעולם עומד עליהם, שאז יהיה לו ביטול תורה, וגם בלבול תפלה שהיא עמוד העבודה, וגם יהיה לו ביטול גמילות חסדים, מאחר שהוא טרוד בעסקי עולם הזה בטרדה גדולה ועצומה, נמצא בדברים אלו נרמז דברי תורה ויראת שמים.
Ben Yehoyada on Shabbat 82a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 82, Amud Aleph, about 485 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “דְּלָא מִקַּנַּח לְכוּ בְּחַסְפָּא, וְלָא קְטִיל לְכוּ…”
- Segment 266 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: מַאי…”
- Segment 346 words
Opens “הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וָחֶרֶס, רַב הוּנָא אָמַר:…”
- Segment 437 words
Opens “הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים, רַב חִסְדָּא וְרַב…”
- Segment 542 words
Opens “הַנִּצְרָךְ לִפָּנוֹת וְאֵינוֹ נִפְנֶה, רַב חִסְדָּא וְרָבִינָא,…”
- Segment 666 words
Opens “הוּצְרַךְ לִיפָּנוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל לִיפָּנוֹת, אָמַר רַב…”
- Segment 724 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לִסְעוּדַת קֶבַע, יְהַלֵּךְ עֶשֶׂר…”
- Segment 853 words
Opens “מַתְנִי׳ חֶרֶס — כְּדֵי לִיתֵּן בֵּין פַּצִּים…”
- Segment 948 words
Opens “גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: שִׁיעוּרָא דְרַבִּי מֵאִיר נְפִישׁ,…”
- Segment 1034 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשָּׁם רְאָיָה. שַׁפִּיר קָאָמַר…”
- Segment 114 words
Opens “הדרן עלך המוציא יין…”
- Segment 1227 words
Opens “מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִנַּיִין לַעֲבוֹדָה זָרָה…”
- Segment 1320 words
Opens “גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Shabbat 82a · Segment 12 — “מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִנַּיִין לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַשָּׂא…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Shabbat 82a · Segment 6 — “…דַּעְתּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי:…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 82a · Segment 9 — “…בְּמָנָא רַבָּה?! אָמַר אַבָּיֵי: [מַתְנִיתִין נָמֵי] לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיקִידָה…”
Original text
דְּלָא מִקַּנַּח לְכוּ בְּחַסְפָּא, וְלָא קְטִיל לְכוּ כִּינָּא אַמָּנַיְיכוּ, וְלָא שְׁלִיף לְכוּ יַרְקָא וַאֲכִיל לְכוּ מִכִּישָּׁא דְּאָסַר גִּינָּאָה.
as you do not clean yourselves with an earthenware shard, and you do not kill lice on your garments, and you do not pull out a vegetable and eat it before you untie the bundle that was tied by the gardener? This implies that all these actions carry with them the danger of witchcraft.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, דִּמְחַדְּדָן שְׁמַעְתָּתֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֵיזִיל לְגַבֵּיהּ? דְּכִי אָזֵילְנָא לְגַבֵּיהּ מוֹתִיב לִי בְּמִילֵּי דְעָלְמָא. אָמַר לִי: מַאן דְּעָיֵיל לְבֵית הַכִּסֵּא לָא לִיתֵּיב בְּהֶדְיָא, וְלָא לִיטְרַח טְפֵי — דְּהַאי כַּרְכַּשְׁתָּא אַתְּלָת שִׁינֵּי יָתֵיב, דִילְמָא מִשְׁתַּמְטִי שִׁינֵּי דְכַרְכַּשְׁתָּא וְאָתֵי לִידֵי סַכָּנָה. אֲמַר לֵיהּ: הוּא עָסֵיק בְּחַיֵּי דִּבְרִיָּיתָא וְאַתְּ אָמְרַתְּ בְּמִילֵּי דְעָלְמָא?! כׇּל שֶׁכֵּן זִיל לְגַבֵּיהּ.
Rav Huna said to his son Rabba: What is the reason that you are not to be found among those who study before Rav Ḥisda, whose halakhot are incisive? Rabba said to him: For what purpose should I go to him? When I go to him, he sits me down and occupies me in mundane matters not related to Torah. For example, he said to me: One who enters a bathroom should not sit down immediately and should not exert himself excessively because the rectum rests upon three teeth, the muscles that hold it in place, and there is concern lest the teeth of the rectum dislocate through exertion and he come to danger. Rav Huna said to his son Rabba: He is dealing with matters crucial to human life, and you say that he is dealing with mundane matters? Now that I know what you meant, all the more so go before him.
הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וָחֶרֶס, רַב הוּנָא אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס, וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר. מֵיתִיבִי: הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וָחֶרֶס — מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר, תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא! תַּרְגְּמַהּ רַפְרָם בַּר פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דְרַב הוּנָא: בְּאוֹגְנֵי כֵּלִים.
The Gemara continues to discuss these halakhot . Rav Huna said: One who relieves himself and needs to wipe and has before him a stone and an earthenware shard, wipes with the stone and does not wipe with the earthenware shard, since he might injure himself. And Rav Ḥisda said: He wipes with the earthenware shard and does not wipe with the stone, which is set-aside. The Gemara raises an objection from a baraita : If one had before him a stone and an earthenware shard, he wipes with the earthenware shard and does not wipe with the stone. That is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna. Rafram bar Pappa explained it before Rav Ḥisda in accordance with the opinion of Rav Huna: It is not referring to earthenware shards, but to the smooth rims of vessels, which pose no danger.
הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים, רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא, חַד אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאֵין מְקַנֵּחַ בָּעֲשָׂבִים, וְחַד אָמַר: מְקַנֵּחַ בָּעֲשָׂבִים וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר. מֵיתִיבִי: הַמְקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שִׁינָּיו הַתַּחְתּוֹנוֹת נוֹשְׁרוֹת! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּלַחִין, הָא בִּיבֵשִׁין.
There were before him a stone and grasses. With regard to the preferred method to wipe on Shabbat, what is the ruling? There is a dispute between Rav Ḥisda and Rav Hamnuna. One said: He wipes with the stone and does not wipe with the grasses; and one said: He wipes with the grasses and does not wipe with the stone. The Gemara raises an objection from a baraita : One who wipes with something flammable, his lower teeth, which hold the intestines in place, fall out. How then, may one clean himself with grasses? The Gemara answers: This is not difficult: This, where it is permitted, is referring to moist grass; that, where it is prohibited, is referring to dry grass.
הַנִּצְרָךְ לִפָּנוֹת וְאֵינוֹ נִפְנֶה, רַב חִסְדָּא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: רוּחַ רָעָה שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וְחַד אָמַר: רוּחַ זוּהֲמָא שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר רוּחַ זוּהֲמָא שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, דְּתַנְיָא: הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְאוֹכֵל — דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַּב אֶפְרוֹ, וְזוֹ הִיא תְּחִלַּת רוּחַ זוּהֲמָא.
The Gemara continues to discuss this topic. With regard to one who needs to defecate and does not do so, there is a dispute between Rav Ḥisda and Ravina. One said: An evil spirit dominates him; and one said: An odor of filth dominates him. It was taught in a baraita in accordance with the one who said that an odor of filth dominates him, as it was taught: One who needs to defecate and eats is comparable to an oven that was heated on top of its ashes; and that is the onset of an odor of filth.
הוּצְרַךְ לִיפָּנוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל לִיפָּנוֹת, אָמַר רַב חִסְדָּא: יַעֲמוֹד וְיֵשֵׁב, יַעֲמוֹד וְיֵשֵׁב. רַב חָנָן מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: יִסְתַּלֵּק לִצְדָדִין. רַב הַמְנוּנָא אָמַר: יְמַשְׁמֵשׁ בִּצְרוֹר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְרַבָּנַן אָמְרִי: יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: כׇּל שֶׁכֵּן דְּכִי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ לָא מִפְּנֵי! אֲמַר לֵיהּ: יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִדְּבָרִים אֲחֵרִים. אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: לְדִידִי חֲזֵי לִי הַהוּא טַיָּיעָא דְּקָם וְיָתֵיב וְקָם וְיָתֵיב עַד דְּשָׁפֵךְ כְּקִדְרָה.
The Gemara continues to discuss the issue: One who needed to defecate and is unable to do so, Rav Ḥisda said: He should stand and sit, stand and sit. Rav Ḥanan from Neharde’a said: He should move to the sides and attempt to relieve himself in a different spot. Rav Hamnuna said: He should manipulate with a stone in that place. And the Rabbis said: He should divert his thoughts to other matters. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: All the more so that when he diverts his thoughts he will not be able to defecate. Rav Ashi said to him: He should divert his thoughts from other matters, and focus exclusively on his effort to relieve himself. Rav Yirmeya from Difti said: I saw a certain Arab who stood and sat, stood and sat, until it poured out of him like a pot. Apparently, that advice is effective.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לִסְעוּדַת קֶבַע, יְהַלֵּךְ עֶשֶׂר פְּעָמִים שֶׁל אַרְבַּע [אַרְבַּע] אַמּוֹת, וְאָמְרִי לַהּ: אַרְבַּע פְּעָמִים שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְנִפְנֶה, וְנִכְנָס וְיֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.
The Sages taught in a baraita : One who wishes to enter and partake of a regular meal that will last for some time, should pace a distance of four cubits ten times, and some say, ten cubits four times, in order to expedite the movement of the bowels, and defecate, and enter, and sit in his place.
מַתְנִי׳ חֶרֶס — כְּדֵי לִיתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״לֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד״. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: מִשָּׁם רְאָיָה? ״וְלַחְשׂוֹף מַיִם מִגֶּבֶא״.
MISHNA: One who carries out a shard of earthenware on Shabbat is liable if it is in a measure equivalent to that which is used to place between one pillar and another when piled on the ground to separate them; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: In a measure equivalent to that which is used to stoke a fire with it. Rabbi Yosei says: In a measure equivalent to that which is used to hold a quarter of a log in it. Rabbi Meir said: Although there is no proof for the matter, there is a biblical allusion to my opinion, as it is stated: “And He shall break it as a potter’s vessel is broken, smashing it without sparing; and there shall not be found among its pieces a shard to rake fire on the hearth” (Isaiah 30:14). Rabbi Yosei said to him: Is there proof from there? The verse concludes: “And to extract water from the cistern,” indicating that earthenware is significant if it is large enough to hold water.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: שִׁיעוּרָא דְרַבִּי מֵאִיר נְפִישׁ, אוֹ שִׁיעוּרָא דְרַבִּי יוֹסֵי נְפִישׁ? מִסְּבָרָא — שִׁיעוּרָא דְרַבִּי יוֹסֵי נְפִישׁ, וּמִקְּרָא — שִׁיעוּרָא דְרַבִּי מֵאִיר נְפִישׁ. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שִׁיעוּרָא דְרַבִּי יוֹסֵי נְפִישׁ, לָיֵיט לַהּ בְּמָנָא זוּטְרָא, וַהֲדַר לָיֵיט לַהּ בְּמָנָא רַבָּה?! אָמַר אַבָּיֵי: [מַתְנִיתִין נָמֵי] לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיקִידָה גְּדוֹלָה.
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Is the measure stated by Rabbi Meir greater, or is the measure stated by Rabbi Yosei greater? The Gemara responds: It is reasonable to say that the measure of Rabbi Yosei is greater; however, based on the verse it appears that the measure of Rabbi Meir is greater. As, if it enters your mind to say that the measure of Rabbi Yosei with regard to the shard of earthenware is greater, would the prophet first curse him by saying that a small vessel will not be found, and then curse him by saying that a larger vessel will not be found? Abaye said: The mishna is also referring to a large shard of earthenware required to stoke the fire of a large conflagration. Even in the mishna, Rabbi Meir’s measure is larger.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשָּׁם רְאָיָה. שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי מֵאִיר! וְרַבִּי מֵאִיר ״לָא מִיבַּעְיָא״ קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא מִידֵּי דַּחֲשִׁיב לְאִינָשֵׁי דְּלָא לִישְׁתְּכַח לֵיהּ, אֶלָּא אֲפִילּוּ מִידֵּי דְּלָא חֲשִׁיב לְאִינָשֵׁי לָא לִישְׁתְּכַח לֵיהּ.
We learned in the mishna that Rabbi Yosei said to him: Is there proof from there? He cites proof for his opinion from the conclusion of that same verse. The Gemara comments: Rabbi Yosei spoke well to Rabbi Meir. And how does Rabbi Meir address that proof? He explains that the verse is stated employing the style of: There is no need. It should be understood as follows: There is no need to say that an item that is significant to people, e.g., a large shard of earthenware to stoke a fire, shall not be found, but even an item that is insignificant to people, i.e., a shard to extract water, shall not be found. Therefore, the conclusion of the verse does not contradict Rabbi Meir’s opinion.
הדרן עלך המוציא יין
MISHNA: Rabbi Akiva said: From where is it derived that idolatry, e.g., a statue of a deity , transmits impurity imparted by carrying even when the person who carries it does not come into contact with it , just as a menstruating woman does? As it is stated: “ And you will defile the silver overlays of your statues , and the golden plating of your idols , you will cast them away as you would a menstruating woman [ dava ], you will tell it, get out” (Isaiah 30:22). Just as a menstruating woman transmits impurity imparted by carrying, so too, idolatry transmits impurity imparted by carrying.
מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִנַּיִין לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ״ — מָה נִדָּה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.
GEMARA: Since the halakhot of idolatry and the impurity it causes are beyond the scope of tractate Shabbat , the fundamentals of this halakha are cited from tractate Avoda Zara . We learned in a mishna there: One whose house was adjacent to a house of idolatry, sharing a common wall, and the dividing wall fell, it is prohibited to rebuild it as he would thereby have built a wall for idol worship. What should one do? He moves four cubits into his own land and builds the wall there.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנָפַל, אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּבוֹנֶה.