Shabbat 77a

תנינא ממתניתין נמי שמעינן דזהו שיעורו מדתני בשאר משקין רביעית שמעינן מיניה דאין הוצאה במשקה הראוי לשתייה בפחות מרביעית הלכך על כרחיך כי שיערו ביין כדי מזיגת כוס של ברכה שיעור הראויה לשתיית רביעית נקט והיינו רובע רביעית דכי יהיב על חד תלת מיא כדרך המזיגות הראויות לשתייה יעמוד על רביעית יש טועים בשמועה זו לומר [רובע] רביעית רובע הלוג ויעמוד על רביעית על לוג שהוא רביעית הקב וטעות הוא בידם ורבותינו לא אמרו כן וראי' יש לדבר במס' נזיר (דף לח.) י' רביעיות הן חמש סומקתא כלומר שנאמרו ביין ודם וה' חיוורתא שנאמרו בשאר משקין וחשיב להא הוצאת שבת דשאר משקין גבי חיורתא ועל כרחיך הנהו כולהו ברביעית הלוג נינהו דקא חשיב בהדייהו רביעית שמן לנזיר דהוא חצי שיעורה של שמן התודה במנחות וחצי לוג שמן לתודה ילפינן במנחות (דף פח.):

שתי תשובות בדבר דלא מצי למילף ממתניתין:

חדא דחמרא לא דרי מיא אלא על חד תרין במס' נדה (פ"ב דף יט.) חמשה מראה דמי' טמאין הן וחד מינייהו כמזוג ומפרש במשנה וכמזוג שאמרתי לך בשני חלקי מים ואחד יין:

מן היין השירוני שגדל בשרון שם מדינה הוא:

ועוד מים בכד ומצטרפין אי טעמא דמתני' יין משום דלכי מזיג ליה ויראה לשתייה יהא בו רביעית השתא מיהא כי מפיק ליה עדיין לא נמזג ואין כאן שיעור מים שעודן בכד היאך מצטרפין לחייבו אלא על כרחך טעמא לאו משום דליתחזי לשתייה לרביעית כשאר משקין הוא אלא הכי שיעוריה ואע"ג דכי מזיג ליה לא הוי רביעית:

דרפי רך:

א"נ התם משום חזותא נקט ליה ונהי נמי דדרי על חד תלת בטעמא מראית דם לא הוי אלא בשני חלקים מים ואחד יין ואי יהיב ביה טפי דם הדומה לו כדם ירוק הוא וטהור:

הא חשיב דחזי לצרופי ביה מיא:

דאמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא כו' והא דאמרי' בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין לז.) גבי סנהדרין אל יחסר המזג אם הוצרך אחד מהם לצאת אם יש כ"ג יוצא כו' דהיינו שליש מסנהדרין משמע דמזיגה על חד תרין אומר ריב"א דרבא דוקא הי' מוזג כמשפט המזיגה על חד תלת כדאמר בהזהב (ב"מ ס.) אמר רבא מזיגה דידי מידע ידיעא ובכיצד מעברין (עירובין נד.) דמי האי מזיגה למזיגה דרבא בריה דרב יוסף בר חמא אבל שאר העולם האוהבים יין חזק אין מוזגין אלא על חד תרין ואין נראה לר"י דא"כ מאי פריך אביי לוקי מתני' דנדה במזיגת שאר בני אדם אלא נראה לר"י דקרא דאל יחסר המזג ביין השירוני משום דליכא לאוקמי לקרא בסתם מזיגה דהוי רביע דרביע סנהדרין למאי חזו אבל שליש חזו לדיני נפשות ומיהו לההוא לישנא דהתם משום חזותא דלא מחלק בין יין השירוני קשה ויש לפרש משום חזותא כדי שלא יפסיד המראה דרך למוזגו על חד תרין ולא יותר:

חדא דתנן והמזוג שני חלקי מים וא"ת לאביי דסתם מזוג על חד תרין אדרבה תקשה אמאי איצטריך לפרש שני חלקי מים הוה ליה למימר כמזוג סתם וי"ל דס"ד דאגב אורחיה קמ"ל דהכי הוי כל מזוג:

ועוד מים בכד ומצטרפין אע"כ טעמא לאו משום דלכי מזיג ליה הוה רביעית וחזי לשתייה כשאר משקין אלא הכי שיעורא אע"ג דלכי מזיג ליה לא הוי רביעית כדפירש בקונטרס אלא משום דיין חשוב הוא וראוי להצניעו לכוס של ברכה ואע"פ שאינו ראוי לכוס של ברכה בלא מים מ"מ הוי כמו מים שמצניען לשוף בהן את הקילור אע"פ שאינן ראויין בלא קילור ואביי לא פליג אלא בהא דלא מצריך רביעית מזוג אבל רובע רביעית יין חי צריך לכוס של ברכה כדמשמע בערבי פסחים (דף קח:) דאמר רב יהודה אמר שמואל ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה מיתיבי ד' כוסות הללו צריך שיהא בהם כדי רביעית אידי ואידי חד שיעורא הוא כדי מזיגת כוס יפה לכל אחד ואחד היינו כדי רביעית משמע דרביעית דברייתא היינו לכל ארבע כוסות דהוי לכל חד רובע רביעית שהוא מזיגת כוס יפה והא דקתני התם בסיפא דברייתא אחד חי ואחד מזוג ה"פ אחד ישתה אותו רובע רביעית כמו שהוא חי ואחד ימזגנו וישתה ומיהו קשה לר"י דבסמוך קאמר אביי ע"כ לא קאמר ר' נתן הכא דכזית בעי רביעי' כו' משמע דסבירא ליה לאביי דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי ולפי מה שפירש בקונטרס בסמוך דביין קרוש בעי רביעית משום דאינו ראוי למזיגת כוס מצינן למימר דלעולם סבר אביי דאפי' ביין מזוג לא בעי רביעית אבל קשה לר"י לפי' הקונטרס דאי כזית יבש לא חזי למזיגה למה חשוב מטעם שהיה בו רביעית מתחלה מאי שנא מגרוגרת שצמקה דריש המצניע (לקמן שבת צא.) ונראה לר"י דרב יוסף ואביי סבירא להו דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי כדמשמע בסמוך וברייתא דערבי פסחים דקתני שיהא בהן כדי רביעית היינו לכל אחד ומה ששנה במתניתין יין באנפיה נפשיה אע"ג דהוי ברביעית כשאר משקין היינו משום דלא נטעה בדרבא לומר דחשיב בכדי שראוי למזוג ולעמוד על רביעית והא דלא תנא בהדיא המוציא יין חי ברביעית משום דניחא ליה למינקט כדי מזיגת הכוס דמשום ההוא טעמיה דראוי להצניעו לכוס של ברכה הוא דמיחייב בהוצאת רביעית אבל אי מיפסל מכוס של ברכה על ידי פגימה או שנגע בו נכרי לא מיחייב ברביעית משום דראוי לשתיית ישראל או נכרי משום דלא מצנעי ליה כשיעור זוטר כולי האי הואיל ולא חזי אלא ע"י מזיגה ובעיא תקון ולא חשיב כשאר משקין שראויין בלא מים ולגיבול טיט נמי לא מצנעי ליה כמו קלף דלא חשיב כשיעור קשר מוכסין אע"פ שחשוב יותר מנייר משום דלא מצנעי ליה להכי:

הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית משמע דדם חשיב כבשר ותימה א"כ אמאי צריך קרא בפ' בהמה המקשה (חולין עב.) ובריש סנהדרין (דף ד.) לרביעית דם מת דמטמא באהל תיפוק ליה דהוי כבשר משום שיכול לקרוש ואומר ר"י דגבי מת בעי קרא לרביעית דם משום דבריש דם הנדה (נדה נה:) אמרינן דבטומאת מת בעינן אין גזעו מחליף דומיא דעצם ואפילו בשר הוה מטהרינן אי לאו דאין גזעו מחליף דנעשה במקומו צלקת ודם גזעו מחליף הוא ועוד י"ל דהאי תנא דהכא לא מטמא דם נבלות משום שיכול לקרוש אלא אית ליה שום דרשה דדם נבילות טמא והאי טעמא דיכול לקרוש איצטריך שלא יטמא הדם אלא ברביעית ולא בפחות שאז יש בו שיעור בשר אבל בלאו קרא מודו כ"ע דלא הוי כבשר ולהכי איכא תנא בפרק המנחות והנסכים [מנחות קג: וע"ש קד. ד"ה הואיל] דאמר שהעידו על דם נבלות שהוא טהור וכן משמע בכל מקום דדם לא הוי בכלל בשר נבלה דבפרק כל שעה (פסחים ד' כב.) מפיק דגיד וחלב מותר בהנאה משום דכשהותר' נבלה היא וחלבה וגידה הותרו וכי פריך התם והרי דם כו' לא משני כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה ובמעילה (דף יז.) נמי בפרק קדשי מזבח מפיק דם השרץ מוזה לכם הטמא משום דלא הויא בכלל שרץ:

ואמר רבה אף אנן נמי תנינא המוציא יין כדי מזיגת הכוס וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית. רבא לטעמי' דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא. שמטיל לכוס רובע רביעית יין ושלשה רבעי רביעית שאם ימזגנו כראוי לו יהיה רביעית חייב. דדמי כמאן דאפיק רביעית.

ואקשינן אמר אביי שתי תשובות בדבר חדא דתנן במס' נדה במזג ב' חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני דאלמא כוס מזוג שהוא רביעית צריך שיהא בו שליש רביעית יין. ועוד בין כך ובין כך אי מחייבת ליה למוציא [רובע] רביעית משום שאם ימזגן יהא רביעית היאך יצטרפו לו המים והרי הן בכד ואין בו מהן כלום.

א"ל רבא דקא מקשת ב' חלקי מים ואחד יין ההוא הא מפרש מן היין השירוני דרפי חמריה. ועוד איכא למימר לאו משום דהכין חזי שיעור מזגיה אלא התם בעינן מראית דמים טמאים משום חזותא הוא. ואי לא נפיש חמריה פאכה סומק. אע"ג דדארי מיא טפי. ודקא מתמהת ואמרת מים בכד ומצטרפין לא מצטרפינן בהדי יין מים אלא מאי דחשיב למימזגי ממים שבכד אפילו למחר ועומד. אם מזגו כוס ההוא כדי מזיגת כוס יפה וחייבין עליו שכשר להצניעו ומצניעין כמוהו:

תנא יין יבש בכזית דברי ר' נתן פי' והאי יין יבש כההיא דתניא (בסוכה דף מט) ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר לול קטן היה בין כבש למזבח למערבו של כבש. אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שהוא דומה לעיגולי דבילה. ובאין ושורפין אותו בקדושה שנאמר הסך נסך שכר לה'. וקסבר ר' נתן יין יבש אם מוציא ממנו כזית חייב. אמר רב יוסף ר' נתן ור' יוסי ב"ר יהודה אמרי דבר אחד. ר' נתן הא דאמרן. ר' יוסי ב"ר יהודה מאי היא. דתניא ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. דם הנבילות ב"ש מטהרין. וב"ה מטמאין. אמר ר' יוסי ב"ר יהודה אף כשטמאו ב"ה לא טימאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. וקאמר רב יוסף דקסבר ר' נתן דכזית יין יבש לא הוי אלא מרביעית ורביעית יין לכשיקרוש יהא בו כזית. ואתיא דר"נ כר' שמעון. ובני א"י מתנו בהדי' [בירושלמי בפירקין ה"א] רבנן דקיסרין ר' יוסי ב"ר אבין בש"ר יוחנן אתיא דר' נתן כר' שמעון והכין סבר ר' יוסי ב"ר יהודה [דמתניתן דכולן ברביעית] דרביעית דם לכשיקרוש יהא בו כזית וכפשוטו של דברים. והא מילתא מיפרשא בגמ' דהמנחות והנסכין. דא' רב ביבי אריב"ל מעשה בפרדה של בית רבי שמתה ושיערו חכמים דמה ברביעית וכן הלכה. דקא עבדין בה מעשה. ואע"ג דמותיב ר' יצחק בר ביסנא העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירה על דם שהוא טהור וא"ר יהושע בן בתירה מעשה והיו נוחרין עדרות לאריות בסרטיא של מלך והיו עולי רגלים בוקעין עד רכובותיהן בדם ולא אמרו להן דבר. אישתיק. ומאן דטהריה לדם נבילות סבר הדם משקה ניהו ולאו נבילה הוא. ומאן דטמא סבר כיון דתרי זהו כנבילה. הא אמרינן עלה מאי הוי עלה.

אמר רב יוסף מוריאנא דבי נשיאה מני ר' יהודה שאורי להו כשמעתיה דב"ה מטמאין. וא"ר יוסי ב"ר יהודה כשטימאו ב"ה לא טימאו אלא ברביעית הואיל ויכולה לקרוש ולעמוד על כזית. א"ל אביי לרב יוסף אמאי תימא דר' נתן ור' יוסי ב"ר יהודה אמרו דבר אחד. דילמא עד כאן לא קאמר ר' נתן הכא דכזית יין מרביעית יין אלא ביין דקליש שאם תקרש רביעית יהא בה כזית.

יתבאר במקומו שיש באשה דמים טמאים וטהורים שנ' בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור והדם הגמור הוא האדום שנ' ויראו מואב מנגד את המים אדמים כדם שמא תאמר לא יטמא אלא האדום הגמור מפי השמועה למדו וטהרה ממקור דמיה והיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן ארבעה מכאן אמרו חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג ואע"פ שאין המקראות רומזים אלא ד' שחור ואדום אחד הוא כמו שאמרו האי שחור אדום הוא אלא שלקה ומזג זה שאמרו פירושו בשני חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני ר"ל הגדי בשרון והוא מראה חשוב אצלם אבל בשאר צבעים כמימי תלתן וכמימי בשר צלי והלבן והירוק והרבה מן הצבעים אעפ"י שנוטים לאדמימות או לשחרות טהורים מדין הלכה ומ"מ דברים אלו כלם בזמן חכמי התלמוד שהיו בקיאים בטבעי הדמים ובמראיהם אבל עכשיו נתמעט הבקיאות ומטמאין כל מראה הנוטה לאדמימות או לשחרות אפי' בצבע חלוש הרבה ומ"מ הלבן והירוק עדיין בטהרתן הן עומדין כמו שיתבאר במקומו:

יין קרוש נזכר שיעורו בסוגיא זו שהוא כזית והענין הוא ששיעור כזית בקרוש הוא רביעית בלח וכן פסקוה גדולי המחברים ושמא תאמר והרי מ"מ בלח שיעורו ברובע רביעית ואף בקרוש היה לך לומר ברובע זית פירשוה גדולי הרבנים שיין קרוש אינו בר מזיגה ומעתה אתה צריך בו לרביעית ומ"מ יש חולקין שלא לפסוק כן ממה שברייתא זו דברי יחיד הם כמו שאמר דברי ר' נתן ומשערין בו כגרוגרת כאוכלין ויש חולקין בו מצד אחר לומר שדינו כמשקין ושהוא בר מזיגה ונמצאת ברייתא חולקת לדעתם עם משנתנו שלא הזקיקה ביין אלא רובע רביעית ואף זה שיעורו ברובע זית ותלמוד המערב מוכיח כן שם אמרו אתיא דר' נתן כר' שמעון דאמר כל המשקין ברביעית:

מאחר שכתבנו שכל כזית קרוש הוא רביעית לח יש דנין מכאן שאם נפל כזית חלב בקדרה ונימוח שאינך מבטלה בשיעור ששים זתים אלא בשיעור ששים רביעיות בלח שהוא יותר שהרי כשנימוח נתרבה וחזר לו לרביעית ואתה צריך לששים כשיעורו:

הנבלה אב הטומאה לטמא אדם במגע ומשא ושיעור טומאתה בכזית ומ"מ דם הנבלה אפי' היה שם רביעית שיכול לקרש ולעמוד על כזית אינו מטמא כנבלה והרי הוא כמשקין טמאים שאין מטמאין אדם וכלים מן התורה:

תוס' בד"ה אמר רבא כל חמרא כו' דא"כ מאי פריך אביי לוקי מתני' כו' עכ"ל והא דלא קשיא ליה דא"כ מאי מייתי רבא ממתני' לחייב ברובע רביעית דאדרבה לוקי מתני' דהכא בשאר בני אדם די"ל דרבא לא מוכיח ממתני' אלא דהוי עם המזיגה רביעית אבל רובע חי לא מוכיח ממתני' אלא דמוקי למתני' דהכא לפי טעמיה ומזיגתיה דידיה דדרי על חד תלת כמ"ש התוס' לעיל אלא דאביי לא פריך ליה מידי ממתני' דנדה דאיכא לאוקמא בשאר בני אדם ודו"ק:

בד"ה ועוד מים כו' ואע"פ שאינו ראוי לכוס של ברכה בלא מים כו' עכ"ל ר"ל דאינו ראוי הכוס של ברכה לשתיית הנאה בלא מים כמ"ש התוס' לקמן אבל לברך עליו ודאי דראוי בלא מים כמ"ש התוס' לקמן בסיפא דברייתא דאחד חי ואחד מזוג ה"פ אחד ישתה אותו רובע רביעית כמו שהוא חי כו' וק"ל:

בא"ד אחד חי ואחד מזוג ה"פ אחד ישתה אותו רובע רביעית כמו שהוא חי כו' עכ"ל לאביי הוצרכו לפרש כן דליכא שיעורא דכוס כלל ברביעית אבל לרבא דשיעורא דכוס יפה ברביעית קאי שפיר אחד ישתה חי ארביעית גופיה וכן פי' רשב"ם שם ודו"ק:

בא"ד ומיהו קשה לר"י כו' משמע דס"ל לאביי דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי כו' עכ"ל דליכא למימר דאביי מוקי הך דר' נתן כר"ש דמתני' דס"ל דיין בעי רביעית וכן רב יוסף דמוקי לה דאמרו דבר אחד היינו דרבי נתן כר"ש די"ל דא"כ מנלי' לרב יוסף דר' נתן ור' יוסי בר"י אמרו דבר אחד דאימא דר' נתן ס"ל כת"ק דמתני' ובפחות מרביעית נמי הוי יבש כזית ודו"ק:

בא"ד ומה ששנה במתני' יין באנפי נפשיה כו' משום דלא נטעה עכ"ל המ"ל נמי הכי דלהכי תני ליה באנפי נפשיה למיתלי' במזיגת כוס לאשמעינן אי מפסיל מכוס של ברכה ע"י פגימה או בנגיעת נכרי דלא מחייב כמ"ש התוס' בסמוך אהא דלא תנא בהדיא המוציא יין חי ברביעית ויש ליישב דאי לאו הך טעמא משום דלא נטעה כו' תקשה אכתי אמאי לא תנא בהדיא המוציא יין חי ברביעית דע"כ היינו יין חי קאמר דראוי לכוס של ברכה ולמעט פגום ונגיעת נכרי דאל"כ אמאי תני ליה באנפי נפשיה אבל השתא דאיכא טעמא אחרינא דלכך תני ליה באנפי נפשיה משום דלא נטעה כו' שפיר איכא למימר דאי נמי הוה תנא בהדיא המוציא יין חי ברביעית לא הוה אתי למעט פגום ונגיעת נכרי אלא משום דלא נטעה כו' ודו"ק:

בא"ד והא דלא תני בהדיא המוציא יין חי כו' עכ"ל לא ניחא להו למימר הכא כמ"ש לעיל לרבא דמלתא אגב אורחיה קמ"ל דכוס של ברכה ברביעית כו' דודאי לרבא דלא מצי לכלליה בכלל שאר משקין דהוו ברביעית כמו שהן בלא מזיגה ועיקר מלתיה הכא לענין הוצאה דמוכח דהוי מיהת ברביעית משקין ואגב אורחיה כדי מזיגת הכוס דקתני בא ללמד ונמצא למד דהוי נמי ברביעית אבל לאביי דמצי לכלליה בשאר משקין דהוו רביעית כמו שהן לא שייך למתני הוצאה כלל אגב אורחיה דכוס של ברכה כיון דלא איצטריך למתני הוצאת יין כלל כיון דהוי בכלל שאר משקין אלא דפשוט לו לתנא שיעור דכוס של ברכה ברביעית יין כמו שהוא ותלי ביה הוצאה כדי שלא נטעה לומר כדרבא דאי לא הוה פשיטא ליה בכוס של ברכה כ"ש דהשתא נטעה לומר כדרבא דלא הוה בכלל שאר כל משקין דהוו ברביעית כמו שהן ודו"ק:

בגמ' רבי נתן הא דאמרן ור' יוסי בר יהודה דתנן ר' יהודה אומר ששה דברים וכו' כצ"ל:

א"נ התם משום חזותא כצ"ל וכן משמע ברש"י ובתוס':

בתוס' ד"ה דאמר כו' ונראה לר"י דקרא דאל יחסר המזג ביין השרוני משום דליכא לאוקמא לקרא וכו' ר"ל וכי תימא אם איתא דרבא למה דחקו חכמים לדרוש אם יש כ"ג יוצא דהיינו שליש סנהדרין ולאוקמי קרא ביין השרוני לדרשו אם יש כאן רביעית סנהדרין יוצא ולוקמי קרא דאל יחסר המזג ביין סתם ובסתם מזיגה דהיינו תלתא חלקים מים לרבא ותירצו התוס' משום דליכא לאוקמי קרא בסתם מזיגה וכו' וק"ל:

בא"ד ומיהו לההוא לישנא דהתם משום חזותא וכו' ר"ל להאי שינוייא המשני הכא א"כ חתם משום חזותא וכו' דקאמר דדוקא התם בנדה דאיירי לענין מראית דם קתני שני חלקי מים אבל במזיגה דשתיה אפי' ביין השרוני ס"ל לרבא דדרי על חד תלת מיא וא"כ לא נמצא לרבא שום מזיגה בשום יין כ"א תלתא חלקי מים במאי מוקי לרבא קרא דאל יחסר המזג ותירצו וי"ל דהא דקאמר משום חזותא הוי פי' כשהאדם אינו רוצה שיפסיד המראה דדך למזגו על חד תרין אפי' לרבא ומתני' דנדה דקתני ב' חלקי מים איירי נמי כשאינו רוצה להפסיד המראה וא"כ יש לאוקמי קרא דאל יחסר המזג דאיירי נמי כשאינו רוצה להפסיד המראה שאז מוזגו על חד תרין:

ד"ה ועוד מים בכד וכו' ומה ששנה במתני' יין באנפי נפשיה וכו' הא דלא תירצו התוס' כדלעיל דמלתא אגב אורחא קמ"ל דכוס של ברכה ברביעית יין חי לאביי משום דבשלמא לעיל לרבא דבעי למתני עכ"פ כדי מזיגת רביעית נקט מזיגת כוס של ברכה להשמיענו אגב אורחא דכוס של ברכה בעי רביעית אבל הכא בדאביי לא ה"ל למתני כלל שיעוד דיין דהא נכלל הוא במה דקתני במתני' וכל שאר משקין ברביעית ולא שייך לשנויי מלתא אגב אורחא וכו' אלא שיש לדקדק דה"ל להתוס' לתרץ קושיא זו כמו שכתבו בתר הכי דמש"ה נקט כדי מזיגת כוס של ברכה לאשמעינן הא אם נפגם או שנגע בו נכרי לא מיחייב תו בהוצאתו בשבת והוה ליה לתרוצי הכל בחד תירוצא ול"ל להא תירוצא משום דלא נטעה כדרבא וצ"ל דהשתא לא צריכה לההוא תירוצא דנראה דחוק קצת ועדיפא מיניה מתרץ השתא דלא נטעה לומר כדרבא אלא שעדיין הוקשה להם דליתני בהדיא המוציא יין חי ברביעית הוכרחו ע"כ לתרץ רבא לאשמעינן דאם נפגם ונפסל מכוס של ברכה דלא מחייב ואין ה"נ דלאחר שמתרץ ההוא תירוצא אין אנו צריכין תו לתירוצא דלעיל מיניה שתירץ דלא נטעה לומר כדרבא וכו' ודו"ק:

בא"ד דלא מצנעי כשיעור זוטר כולי האי הואיל ולא חזי וכו' כמו קלף דלא חשיב כשיעור קשר וכו' כצ"ל:

בגמרא אמר אביי שתי תשובות בדבר וכו' נראה דאעיקר מימר' דרב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שייכי הנך שתי תשובו' דאביי דנהי דבהך מימרא משמע להדיא דעיקר מזיגה היינו על חד תלת אפ"ה מצינן למימר דודאי כל מזיגה שהיא יותר על חד תלת מיא לאו חמרא הוא ומש"ה בעינן בכוס של ברכה רובע רביעית אבל בפחות מחד תלת כ"ש דחמרא הוא וא"כ א"ש הא דתנן בנדה והמזוג ב' חלקי מים ולפ"ז לא שייך לאקשויי נמי אגופא דמתניתין דקתני כדי מזיגת הכוס מים בכד ומצטרפין דודאי הכי הוא דכל שיש בו למזוג על חד תלת חייב דמיא שכיחי ואתיא במכ"ש מהא דתנינן מים כדי לשוף בהן את הקילור אע"ג דליכא קילור אפ"ה חייב כיון דחזו לקילור כ"ש הכא וכמ"ש התו' משא"כ אמימרא דרבא דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלת לאו חמרא הוא דמשמע להדיא דעל חד תרין לאו חמרא הוא מקשה שפיר ממזוג דנדה ומקשה נמי מים בכד ומצטרפין ולאו לענין דינא קשיא ליה דודאי הכי הוא כדפרישית אלא דלישנא דמתני' קשיא ליה דכיון דהך מילתא דרבא דבפחות מחד תלת לאו חמרא הוא לאו מילתא דפשיטא כ"כ דאדרבה קשיא עלה טובא כמ"ש התוס' בד"ה אמר רבא ותירצו בדוחק א"כ אי איתא דתנא דמתני' מהאי טעמא איירי לא הו"ל לסתום ולמיתני יין כדי מזיגת הכוס וטפי הו"ל למיתני בהדיא המוציא יין שיעורא ברובע רביעית ובהא משני ליה רבא שפיר במאי דקאמר לענין שבת מידי דחשיב בעינן והא נמי הא חשיב היינו משום דפשיטא ליה הך מילתא טובא דעל חד תלת חשיב טובא וכדמשמע נמי מסוגיא דפ' ערבי פסחים שהביאו התוס' בד"ה מים בכד ומה שיש לדקדק בזה בדברי התוס' עיין במהרש"א ומהר"ם ז"ל שהאריכו בזה ומה שהקשה ר"י בתוס' על פי' הקונטרס מהא דכזית יבש עיין בס' מג"ש למ"ז ז"ל: