Commentary page
Shabbat 28a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 28a
Shabbat 28a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גמ' ממשכן דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר:
שזורין דטור"ש בלע"ז דכתיב משזר:
וחוטן כפול ששה כדאמרינן בפ' בא לו דסדר יומא (דף עא:) דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ואי קשיא כיון דיליף ממשכן כלים ואדם שתחת גג הבית וכל שאר אהלים דלא דמו למשכן מנלן דמטמו בספרי תניא מנין לעשות שאר המאהילים כאהל אמרת מה מצורע הקל עשה בו כל המאהיל כו':
אף כאן קרשים ואימא דעץ נמי איקרי אהל:
משכן קרוי משכן כגון עשר יריעות שש משזר ומשכן איקרי אהל דכתיב (שמות לט) את משכן אהל מועד:
הכי נמי דמכסה עורות לאו אהל ולענין טומאה נמי לא מקבל:
השתא עור בהמה טהורה כגון אילים מאדמים:
מה תחתון עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן דמשכן היינו עשר יריעות המחוברות בקרסי זהב מלמעלה מהן אהל יריעות עזים ולמעלה מהן מכסה העורות:
10 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 28a · Sefaria
Tosafot
ויפרוש את האהל וגו' תימה לר"י מנא ליה דהאי אהל היינו שש משזר אימא היינו יריעות עזים דאשכחנא בהדיא דאיקרי אהל כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן וכן משמע פשטיה דקרא ויפרוש את האהל דהיינו יריעות עזים על המשכן דהיינו שש משזר כדכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ויש לומר דדייק משום דקרא כתיב בהקמת המשכן וחשיב לעיל בסדר הקמתן דמתחלה נתן אדנים ואחר כך הקרשים וכתיב אחר הקרשים ויפרוש את האהל משמע היינו יריעות התחתונות שהם שש משזר דהם תחלת הפרשה ותימה דאמאי לא יליף מהא דמשכן היינו יריעות שש משזר כדכתיב ואת המשכן תעשה וגו' ומשכן איקרי אהל דכתיב את משכן אהל מועד ושמא אהאי קרא סמיך:
אם כן ג"ש מאי אהני ליה והא דאמר כל פותח טפח מביא את הטומאה היינו מק"ו ממצורע כדיליף בספרי וכדפיר' בקונטרס וא"ת והיכי יליף נימא דיו כמצורע שלא יטמא אלא טומאת ערב ודווקא בעומד או ביושב ולא עובר כדתניא במסכת נגעים ומייתי לה ובפ"ק דקדושין (ד' לג:) טמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא כו' וי"ל דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא מק"ו דמצורע דלית לן למילף אהל אהל ממשכן לענין למעט הבאת טומאה בשאר אהלים דלאו פשתן ולא ילפינן ממשכן אלא לטומאת עצמו אפילו מחובר דדוקא פשתן ולא שאר יוצא מן העץ ולענין אהל שאינו עשוי בידי אדם לרבי יהודה בפ"ב דסוכה (דף כא. ושם) דלא מצינן למילף ממצורע ולא אשכחן ביה קרא לא למעט ולא לרבות אהל שאינו עשוי בידי אדם:
אי מה להלן קרשים כו' פירש בקונטרס דאף עץ יהא קרוי אהל וקשה לריב"א דהא דפנות אין קרויות אהל אלא המכס' שמלמעלה הוא קרוי אהל ומפ' דה"ק אי מה להלן קרשים בהדי פשתן אף כאן בטומאת אהל קרשים בהדי פשתן ואע"ג דאהל אהל ריבה לענין דלא בעינן שזורים ולכפול ששה וכן לענין דלא בעינן צמר ופשתים יחד כי התם אלא אפילו פשתים ולא צמר מ"מ פריך דליהוי קרשים בהדי פשתים דסתם אהל קרוי עם הכיסוי ועם הדפנות:
ואין קרשים קרוים משכן וקשה לרי הא כתיב יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו ואמר לקמן בהזורק (שבת דף צח:) לכסות אמה של קרשים ואיכא למ"ד אמה של אדנים אלמא דקרשים איקרי משכן ויש לומר דצדי המשכן איקרי ולא משכן:
ריבה עור בהמה טמאה פירש רבינו שמואל דלהכי איצטריך לרבויי עור בהמה טמאה כדקתני בת"כ (פ' תזריע) צמר אין לי אלא מין בהמה דקה ונאכל כו' דומיא דצמר שהוא דוקא של כבשים מנין לרבות עור בהמה דקה ואין נאכלת בהמה גסה נאכלת ואין נאכלת עד שתהא מרבה עורות שרצים תלמוד לומר בעור בעור ונראה דהא דנקט בהמה גסה נאכלת אגב אחריני נקט דאיהי לא בעיא קרא דהא בשמעתין ילפינן לענין טומאת אהל כל מין טהורה מאילים:
ושלקה ביד כהן מפרש נמי רבינו שמואל דאיצטריך לרבויי משום דכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו' והראה אל הכהן דמשמע דאם לא היתה בו נגע קודם שהראהו לכהן טהור:
שכן שתי וערב טמא בהן מה שאין כן במת כדנפקא לן בפרק במה אשה (לקמן שבת דף סד.):
אלא גמר משרצים דתניא עור אין לי אלא עור של בהמה טהורה וא"ת מנלן דאיירי קרא בעור בהמה טהורה ויש לומר כמו בנגעים דהכא כתיב שק וה"א מה שק מין בהמה דקה ונאכל כדמוכח בת"כ ולקמן דשק הוי דבר הבא מן העזים אף עור מין בהמה דקה ונאכל אע"ג דבת"כ מרבה אף שק הבא מחזיר שהוא דבר טמא אפ"ה הוה אמינא דלא הוקשה עור אלא למשמעות דשק דהיינו של עזים ולא הוקש למאי דמרבי בשק לכך איצטריך ריבוי. הרב פורת:
1 more comments on this page.
Tosafot on Shabbat 28a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ו' אף כאן שזורין וחוטן כפול ו'. ותמצא עוד עיקרו במס' דיומא בפרק בא לו כהן גדול (יומא דף ע"א) ת"ר בגדים שנאמר בהן שש חוטן כפול ו' וכו' ואמרו קראי כמה הוו שיתא חד לגופיה דכיתנא ניהו וחד שיהו שזורין וחד לחוטן שיהא כפול ו' ומהנה יודע לנו כי כל בגד שכתב בהן שש העשויים במשכן היו שזורים וחוטן כפול ו':
תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית עיקר דילה בספרי הנוגע במת יכול כל שהוא וכו' אחר שרבה הכתוב מיעט אמרו כזית מן המת טמא שכן היא תחלת ברייתו ובמשנה במס' אהלות בפרק ב' אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת ולא היה ביניהם הפרש והוא כבר פירושו בפרק ג' כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים ובתוספ' בראש סדר טהרות חומר בכזית (מזה) [מן] המת שכזית פתחו בטפח ומת פתחו בד' טפחים ובתוספתא דמגילה בפרק א' אין בין כזית מן המת למת אלא שכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים:
Rav Nissim Gaon on Shabbat 28a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן מנהני מילי אמר רבי אלעזר יליף אהל אהל ממשכן כתיב זאת התור' אדם כי ימות באהל וכתיב ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן שש ותכלת והן צמר ופשתי' אף הכא צמר ופשתים. כיון דיליף אהל דטומאה מאהל המשכן. בעי ר' אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת. ומיבעיא ליה תחש שהיה בימי משה טהור היה או טמא היה.
ומפרש רב יוסף תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. איני והא"ר נחמיה דומה כמין תלא אילן ותלא אילן טמא הוא. ושנינן דומה לו שיש לו גוונין הרבה כמותו. אבל טהור הוא.
רבה אמר עור בהמה טמאה דמטמאה באהל המת אתי בק"ו מנגעים. דתניא היה לו לומר עור למה כתב בעור לרבו' עור בהמה טמאה. ושלקה ביד כהן שמטמאה בנגעים קיצץ מכולן. פי' כגון שנטל מזה העור רצועה ומזה רצועה ודיבקן ועשאן אחד. מנין שמטמא בנגעים ת"ל או בכל מלאכת עור. פי' שלקה ביד כהן כגון שהחזיק הכהן בעור לבודקו ועודנו בידו לקה בצרעת לאלתר.
איכא למיפרך מה לנגעים שכן מטמאין שתי וערב כו' מה להצד השוה שבהן שכן טומאתן פחות מכזית. הבגדי' טומאתן בכגריס.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 28a · Sefaria
Rashba
הא דאקשינן אי מה להלן קרשים אף כאן קרשים. פירש רש"י ז"ל: דהכי פריך מה להלן איקרו קרשים אהל אף כאן יהא קרוי אהל. והקשו בתוס' והלא קרשים לא עשו מהן אלא דפנות ולא סכך ואינו קרוי אהל אלא סכך. ופירשו הם ז"ל דהכי קאמר: אי מה להלן היו קרשים עם הפשתן הכא נמי לא ליטמא טומאת אהלים עד שיהו שם קרשים ופשתים. וכן מצאתי לרבנו שרירא גאון ז"ל בתשובה. ואינו מחוור, דאי משום הא לא איריא דהיינו דאקשינן לעיל בסמוך אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה פירוש והוא הדין לכל שאר הדברים שהיו במשכן כגון תכלת וארגמן ותולעת שני וקרשים, וכי משני אהל אהל ריבה הוא הדין לכולהו. ותירצו בתוס' דדלמא קרשים שאני משום דהן העיקר שהן מעמידין הכל ולפיכך לא יהא קרוי אהל אלא אם כן יש בו קרשים ולא ריבה אהל אלא לענין שאר דברים. ודוקא ליטמא הוא דאמרינן דאינו מטמא אלא צמר ופשתים, דכתיב (במדבר יט, יח) והזה על האהל, אבל להביא את הטומאה כל שהוא טפח על טפח מביא את הטומאה, דאתי מקל וחומר דמצורע, כדיליף לה בספרי (פרשת חוקת פיסקא ד) וכמו שפירש רש"י ז"ל.
השתא עור בהמה טהורה לא מטמא פירוש: ואע"פ שהיה במשכן דהא איכא עורות אילים.
עור בהמה טמאה מבעיא פירוש: דאפילו תמצא לומר דתחש טמא היה מכל מקום לא יטמא.
עור בהמה טמאה ושלקה ביד כהן כו' פירש רש"י ז"ל דלהכי איצטריך לרבות עור בהמה טמאה, משום דקתני בתורת כהנים (פרשת תזריע פרק יד ה"א) צמר (ויקרא יג, מז) אין לי אלא מין בהמה דקה ונאכל, מין בהמה דקה ואינו נאכל בהמה גסה ונאכל בהמה גסה ואינו נאכל עד שתהא מרבה להביא עורות שרצים מנין, תלמוד לומר (שם פסוק מח) בעור.
אלא גמר משרצים דתניא אין לי אלא עור בהמה טהורה וכו' ואם תאמר ומנא ליה דקרא איירי טפי בעור בהמה טהורה. תירצו בתוס' כמו שתירץ רש"י ז"ל לעיל בנגעים, משום דכתיב (ויקרא יא, לב) שק והוה אמינא מה שק מין בהמה דקה ונאכל אף עור מין בהמה דקה ונאכל. והכי תניא בתורת כהנים (פרשת שמיני פרק ח ה"ד) בהדיא דשק הוי דבר הבא מן העזים. ואע"ג דמרבה בתורת כהנים (שם) אף שעשאה מחזיר, אף על פי כן הוה אמינא כי הוקש עור לשק הני מילי למשמעות דשק דהיינו צמר של עזים אבל לא למאי דמרבינן משק בהמה טמאה. ובאהל גופיה כתיב ביה עור בהמה טהורה דהיינו עורות אילים לפיכך היה אומר דאף כאן עור בהמה טהורה.
Rashba on Shabbat 28a · Sefaria
Meiri
העור מטמא בנגעים כבגד עצמו בין של בהמה טמאה בין של טהורה ובגד עצמו לענין נגעים שיעורו כבשאר טמאות לשלש על שלש ואם קצץ משתים או שלש ועשה מהן אחת מטמא בנגעים שהתפירה כאריג ויש מפרשים קצץ מכלן מכל אותם האמורים במקרא ולא יראה כן:
כל נגע שהראה לכהן בין של אדם בין של בגדים ובתחלתו ראה בו בכדי לטהרו או שלא לטמאו ולקה ביד כהן עד שבעוד שהוא מאריך בעיונו נולדו שם סימני טומאה הרי זה דנו לטומאה:
כשם שביארנו במת בקצת אהלים שמיטמאים כך בנגעים האהלים מיטמאין בהם כל שהן של צמר או של פשתים או של עור שיעור טומאת נגעים בכגריס ושל שרץ בכעדשה ושל מת בכזית ושיעור כזית הוא גדול מכגריס:
כבר ביארנו שנוצה של עזים הוא בכלל כלי השק ומיטמאין באהל המת ואינם מטמאים בנגעים ושתי וערב בהפך שמטמאים בנגעים ואין מטמאים באהל המת:
Meiri on Shabbat 28a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ויפרוש כו' יריעות עזים כו' כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל כו' עכ"ל ואע"ג דגבי ועשית מכסה לאהל לא משמע דמכסה היינו אהל אלא משום דאהדרי' קרא כדמסיק וכן ועשית קרשים למשכן דקרשים לאו היינו משכן הכא גבי ועשית יריעות לאהל דכתיב בתר הכי על המשכן משמע דה"ק ועשית יריעות עזים שיהיה אהל על המשכן דהיינו יריעות וק"ק דה"ל לאתויי קרא דמייתי בשמעתין ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו וגו' דמשמע אהל מועד היינו יריעות עזים ודו"ק:
בא"ד וחשיב לעיל בסדר הקמתן דמתחלה נתן אדנים ואחר כך הקרשים וכתיב כו' עכ"ל כצ"ל והבריחי' והעמודים שזכר בקרא אחר הקרשים לא חשו התוס' להזכיר דלא נחתי למימר אלא דבסדר הקמתן על הקרשים היינו תחלת ההפרשה יריעות שש משזר ויש לדקדק דא"כ לפי סדר הקמתן דכתיב בתר ויפרוש את האהל וגו' וישם את מכסה וגו' דהיינו מכסה עורות אילים מאדמים ועורות תחשים אמאי לא זכר מקמי' דמכסה הפרשת יריעות עזים לפי סדר הקמה וי"ל דודאי ויפרוש את האהל משמע בפשיטות הפרשת יריעות עזים אלא דדייק דמשמע נמי הפרשת יריעות שש משזר לפי סדר הקמה אחר הקרשים וק"ל:
בד"ה ריבה עור כו' דלהכי איצטריך לרבויי עור בהמה טמאה כו' עכ"ל וליכא למימר דאיצטריך לרבות עור בהמה טמאה בנגעים דלא נילף לטהר בנגעים עור בהמה טמאה בק"ו מטומאת אהל ומה נוצה של עזים שמטמא באהל המת אינו מטמא בנגעים עור בהמה טמאה שאינו טמא באהל המת אינו דין שלא יטמא בנגעים דאיכא למימר שתי וערב יוכיח שאינו מטמא באהל המת וטמא בנגעים אף אני אביא עור בהמה טמאה כו' וגבי שרצים נמי שכתבו התוס' טעם דאיצטריך ריבוי לטמא עור בהמה טמאה ולא ניחא להו למימר משום דלא ניליף לטהר שרצים בעור בהמה טמאה מק"ו דאהל המת דהא איכא למיפרך מה למת שאינו מטמא בכעדשה ודו"ק:
בד"ה מה לשרצים וליכא למיפרך שיטמא מת בכעדשה מק"ו כו' עכ"ל הכא ליכא ק"ו דין אהל המת משרצים דליכא מלתא דמטמא באהל המת ולא יטמא בשרצים אלא דהק"ו הוא אהל המת משרצים דאהל המת חמור שמטמא טומאת ז' ושרצים אינן מטמאין רק טומאת ערב מיהו קשה דהא איכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמאין כלים משא"כ אהל המת דקיימינן ביה הכא דהיינו במחובר לטמא טומאת עצמן שאינן מטמאין כלים אלא שהיו במשכן ויש ליישב ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shabbat 28a · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה שזורין וכו' כלים ואדם וכו' מנלן דמטמו בספרי תניא וכו' מה מצורע וכו' ר"ל יליף ממצורע כל המאהילים לענין להביא את הטומאה על אדם וכלים שתחתיו אבל אהל קבוע המחובר שיהא עצמו מקבל טומאה אינו אלא מה שקרוי אהל במשכן ועי' בתוס' בעמוד זה ד"ה א"כ ג"ש מאי אהני ואי לאו דילפינן ממצורע ה"א דכמו שאינו נקרא אהל לענין ליטמא במחובר כך אינו נקרא אהל להביא את הטומאה:
ד"ה מאי קא מבעיא ליה הא ממשכן גמר לה ר"א והתם טהורה היא דהואי וכו' פי' דאילים מאדמים טהורים הוו:
ד"ה או בעור גבי נגעים כתיב כצ"ל:
בתוס' ד"ה ויפרש את האהל וכו' וי"ל דדייק משום דקרא כתיב וכו' ונ"ל דלפ"ז יריעות עזים פשיטא דמקרו אהל ומטמאות אלא אפי' יריעות דפשתן יליף נמי מקרא זה דאקרי אהל:
ד"ה אלא גמר וכו' כדמוכח בת"כ ולקמן דשק הוי דבר הבא מן העזים כצ"ל:
ד"ה מה לשרצים וכו' ועוד י"ל דג"ש לא איירי בטומאת אהל עצמו המחובר כצ"ל פי' דאותה גזירה שוה דבגד ועור לא איירי בטומאת אהל עצמו המחובר אלא איירי לענין דברים שמקבלין טומאה באהל המת אבל יש לדקדק א"כ מה ס"ד דרבא דבעי למילף טומאת אהל המת מנגעים ומשרצים אי לאו דאיכא למיפרך הא בלא שום פירכא נמי ליכא למילף מינייהו משום דג"ש דאהל אהל סתרה לה ועוד דהא דמטמא גבי מת ושרצים עור בהמה טמאה לא איירי בטומאת אהל המחובר אלא לענין קבלת טומאה איירי כמו שמתרצין התוס' השתא אבל בעיני כל זה אין קושיא כלל דאי לאו דאיכא למיפרך אנגעים ואשרצים הוה ילפינן שפיר מינייהו דעור בהמה טמאה מטמאה ג"כ באהל המחובר במה מצינו לענין שאר טומאות דלא חילקה התורה בהן בין עור בהמה טהורה לטמאה הוה אמרינן נמי דהוא הדין לענין טומאת אהל כיון דלא ידעינן שום חומרא גבייהו יותר מלגבי אהל המת והג"ש דאהל אהל הוי אמרינן דסברא הוא לאוקמא דלא בא אלא למעט אהל היוצא מן העץ דלא מטמא אלא פשתן אבל השתא דאיכא למיפרך אנגעים ואשרצים וא"כ ליכא למילף מנגעים ושרצים בפשיטות במה מצינו דהאיכא סברות ופירכות דאיכא לפלוגי בין נגעים ושרצים ואהל המת ואין לנו שום סברא לאוקמא ג"ש דאהל אהל למחצה לומר דאיירי דוקא לענין דבר היוצא מן העץ אלא דבעית השתא למילף מג"ש דבגד ועוד לכך סברא לומר כיון דג"ש דאהל אהל סתרה לה מה חזית דניזול בתר ג"ש דבגד ועור נימא דניזול בתר ג"ש דאהל אהל ועוד דאיכא למימר דג"ש דבגד ועור לא סתרה להך ג"ש דאהל אהל משום דג"ש דבגד ועור לא איירי בטומאת אהל עצמו המחובר אלא לענין דברים המקבלים טומאה מהמת אהל המת וק"ל:
Maharam on Shabbat 28a · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל כו' אע"ג דהאי קרא לא איירי בטומאת האהל עצמו אלא כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא ואם כן טפי הו"ל לאתויי אידך קרא דכתיב והזה על האהל ובהכי הוי א"ש טפי למילף האהל מהאהל אלא דאפשר דהאי האהל בתרא לאו מופנה דאיצטריך לגופא ללמד על האהל עצמו שהוא טמא דוקא באהל ולא בבית משום הכי מייתי האי קרא דאדם כי ימות באהל דהתם ודאי לאו באהל תליא מילתא אלא בבית נמי מביא טומאה על הבא בבית ועל כל אשר בבית מק"ו דמצורע כמ"ש רש"י והתוס'. אע"כ מדכתב רחמנא כל הפרשה כולה בלשון אהל היינו כדי למידרש מיניה ג"ש אהל אהל והיינו לענין סיפא דקרא דכתיב והזה על האהל דהיינו טומאת אהל עצמו וק"ל:
שם מה להלן של פשתן קרוי אהל כו' לכאורה פשטא דלישנא משמע דאי לאו הך ג"ש הו"א דאפילו של פשתן נמי לא ניטמא האהל עצמו משום דאיקרי עץ והו"א דהוי בכלל היוצא מן העץ אלא דאכתי נראה דוחק גדול לומר דמסברא הייתי אומר דהיוצא מן העץ לא מיקרי אהל ואף לפמ"ש בסמוך דלפי שנעשית מהגבעולין דמיא טפי למחובר להתבטל מתורת בגד אפי' הכי טעמא קלישא הוא לומר כן מסברא דנפשיה להקל ולחלק בין אהל לאהל בשביל כך אלא דיש ליישב לפי מאי דמשמע בסמוך דהך ג"ש דאהל אהל לא אהני אלא להך מילתא לחוד לרבות את הפשתן וא"כ ממילא שמעינן דמדאיצטריך ג"ש לרבות פשתן טפי משאר מינים ובאמת לא מצינו שום חילוק בזה אלא בהך מילתא לחוד שיוצא מן העץ. ואם כן ע"כ דשאר מיני דיוצא מן העץ דלא הוי במשכן לא מיקרי אהל כן נ"ל לפי שיטת הגמרא שלנו:
אלא דבירושלמי דשמעתין מבואר בענין אחר דאהך מתני' דידן דקתני דכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אהלים אלא פשתן מייתי בגמרא הך ברייתא דרשב"א דלעיל דקאמר דכל היוצא מן העץ אין בו משום ג' על ג' חוץ מן הפשתן ומפרש רבי יוסי התם טעמא דעשו אותו כעבים דתנינן העבים והרכים אין בהן משום ג' על ג' ועלה קאמר ר"א התם דמן המשכן למדו כו' ע"ש א"כ לפ"ז משמע דהך מילתא דיוצא מן העץ סברא אלימתא היא דמינים הללו שנעשין מהן בגד או אהל מסתמא הן עבים ביותר כיון שנעשו מגבעולי עץ. א"כ לפ"ז א"ש דאי לאו הך ג"ש הו"א דפשתן נמי לא מיקרי אהל ומשום הכי איצטריך נמי הנך תרין ילפותא דהירושלמי. וא"כ לפ"ז ממילא רווחא שמעתא דידן בהא דקאמר מה להלן קרוי אהל דלהך מילתא לחוד איצטריך הך ג"ש:
אלא דלכאורה בסוגיא דגמרא שלנו לעיל בדף הקודם בכל השקלא וטריא דאביי ורבא אליבא דרשב"א ע"כ משמע דלא ס"ל הך טעמא דהירושלמי מדלא מפרשינן מילתא דרשב"א כפשטי דהא דקאמר כל היוצא מן העץ דוקא דקאמר דאין בו משום שלש על שלש משום הך טעמא דהירושלמי ומאי דוחקיה דאביי ורבא ולסתמא דתלמודא לעיל לפרש דיוצא מן העץ לרשב"א לאו דוקא אלא ה"ה לכל מידי דלאו צמר ופשתן כמ"ש רש"י ז"ל שם בתחילת הסוגיא בד"ה רשב"א ע"ש ופירושו מוכח לפי הסוגיא. וא"כ לפ"ז דתלמודא דידן לא משמע ליה הך טעמא דהירושלמי לענין מילתא דרשב"א לענין ג' על ג' ממילא דלענין יוצא מן העץ דמתני' דידן דאיירי לענין טומאת אהלים נמי לא משמע ליה לתלמודא לפרש כטעם הירושלמי דעשו אותו כעבים:
אמנם אחר העיון עוד יגעתי ומצאתי דשפיר מצינו למימר דנהי דלעיל לענין שלש על שלש לא משמע ליה לתלמודא האי טעמא דהירושלמי דיוצא מן העץ דוקא משום דעשו אותו כעבים וא"כ תקשי לאידך גיסא מנ"ל לרשב"א דפשתן מטמא בשלש על שלש בשרצים ובכל הטומאות ואמאי לא אמרינן דאפילו פשתן עשו אותו כעבים כיון דנעשין מגבעולין הוי כשאר יוצא מן העץ דמ"ש והתם ודאי לענין ג' על ג' בשרצים לא שייך הך ג"ש דמייתינן הכא בשמעתין ממשכן אע"כ דרשב"א דלעיל לאו דוקא יוצא מן העץ קאמר אלא ה"ה לכל מידי דלאו צמר ופשתן וטעמא אחרינא כדמפרשי אביי ורבא למילתיה לעיל:
נמצא דכל זה היינו בסוגיא דלעיל משא"כ בהך דיוצא מן העץ דשמעתין לעולם דתלמודא דידן אית ליה נמי הך טעמא דירושלמי דעשו אותו כעבים לענין טומאת אהל דמסתמא נעשין בענין זה כעבים כשנעשה מהם אהל וחיברן לקרקע להתבטל מתורת בגד כנ"ל ודו"ק:
בתוס' בד"ה א"כ ג"ש מאי אהני ליה כו' ולענין אהל שאינו עשוי בידי אדם לר"י בפ"ב דסוכה כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה יש לדקדק א"כ לר"י מנ"ל דפשתן לא מיקרי אהל כיון דשפיר איכא למימר דאהני הך ג"ש להך מילתא לחוד דבעינן עשוי בידי אדם אבל לענין פשתן הדרא קושי' הגמרא לדוכתא אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי ולפמ"ש בסמוך יש ליישב קצת ומה שיש לדקדק עוד בדברי התוס' דהכא כתבתי בר"פ הישן באריכות ע"ש:
בד"ה אי מה להלן קרשים פי' בקונטרס דאף עץ כו' וקשה לריב"א דהא דפנות אין קרויין אהל כו' ומפרש דה"ק כו' מ"מ פריך דליהוי קרשים בהדי פשתן דסתם אהל קרוי עם הכיסוי ועם הדפנות עכ"ל. ולכאורה משמע מלשונם דאף למאי דמשני דקרשים לא מיקרי אהל לפי שהן של עץ מ"מ לענין טומאה בעינן שיהא אהל גמור עם הכיסוי ועם הדפנות של פשתן או של מיני בגדים כיון דסתם אהל הכי הוא והא ודאי ליתא דהא בכולה תלמודא פשיטא לן דבאהל לחוד תליא מילתא דאע"פ שאין לו שום דפנות כלל ופתוח מכל צדדיו אפ"ה הוי אהל גמור לענין טומאה בין לענין לטמא כל מה שתחת אהל ובין לענין טומאת האהל עצמו הא קי"ל לעיל בפ"ק גבי מרדעת דעל עצמו בכ"ש והיינו בלא דפנות ואדרבה כיון שאין לו דפנות חמירי טפי דאפילו ביוצא מן העץ טמא הואיל ולא שייך בכה"ג לומר דהוי כמחובר כמ"ש התוס' לעיל בלשון המשנה להדיא ויש ליישב לשון התוס' בדוחק דמ"ש דקושיית המקשה דפריך דליהוי קרשים בהדי פשתן לאו דוקא קרשים קא אמרי אלא דקושיית המקשה בהך מילתא גופא דליבעי דפנות בהדי אהל למאי דס"ד דקרשי המשכן קרויין משכן ומשכן היינו אהל א"כ משמע דסתם אהל היינו כיסוי עם הדפנות מה שא"כ לבתר דמשני דקרשים של משכן אין קרויין אהל אם כן לעולם דלשון אהל היינו הכיסוי לחוד אפילו בלא דפנות כנ"ל בכוונת התוס' אלא דלשון סתם אהל שכתבו אינו מדוקדק:
5 more comments on this page.
Penei Yehoshua on Shabbat 28a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר רב יוסף א"ה היינו דמתרגמינן עי' קדושין דף מו ע"א תוס' ד"ה אר"י:
Gilyon HaShas on Shabbat 28a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 28, Amud Aleph, about 397 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 163 words
Opens “מִמִּשְׁכָּן. כְּתִיב הָכָא: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי…”
- Segment 284 words
Opens “וְאֵימָא: מַה לְּהַלָּן קְרָשִׁים, אַף כָּאן קְרָשִׁים!…”
- Segment 347 words
Opens “גּוּפָא. בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה…”
- Segment 462 words
Opens “מֵתִיב רַבִּי אַבָּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי…”
- Segment 543 words
Opens “רָבָא אָמַר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה דְּמִטַּמֵּא בְּאֹהֶל…”
- Segment 671 words
Opens “אֶלָּא גָּמַר מִשְּׁרָצִים: דְּתַנְיָא: ״עוֹר״ — אֵין…”
- Segment 723 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי: אִיכָּא…”
- Segment 84 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא מִבַּרְנִישׁ:…”
Sages named on this page
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Shabbat 28a · Segment 3 — “…קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Shabbat 28a · Segment 3 — “…טָהוֹר הָיָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ, תְּנֵינָא:…”
Original text
מִמִּשְׁכָּן. כְּתִיב הָכָא: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיִּפְרוֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״. מַה לְּהַלָּן שֶׁל פִּשְׁתָּן קָרוּי ״אֹהֶל״ — אַף כָּאן שֶׁל פִּשְׁתָּן קָרוּי ״אֹהֶל״. אִי מַה לְּהַלָּן שְׁזוּרִין וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה, אַף כָּאן שְׁזוּרִין וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״ רִיבָּה. אִי ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״ רִיבָּה, אֲפִילּוּ כׇּל מִילֵּי נָמֵי! אִם כֵּן גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?!
written in the context of the Tabernacle. It is written here, in the discussion of the laws of ritual impurity: “This is the law: When a man dies in a tent, every one that comes into the tent, and everything that is in the tent, shall be impure seven days” (Numbers 19:14), and it is written there: “And he spread the tent over the Tabernacle, and put the covering of the tent above upon it; as the Lord commanded Moses” (Exodus 40:19). Just as below, with regard to the Tabernacle, the tent was made of linen and is considered a tent, so too, here, with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse, only a tent made of linen is considered a tent. The Gemara asks: If so, derive the following from that same verbal analogy: Just as below the linen threads in the Tabernacle were specifically threads that were twisted and the threads were folded six times, so too, here, in all of the halakhot pertaining to a tent over a corpse, the threads must be twisted and their threads folded six times. The verse states the word tent, tent several times to amplify and include even a tent made of linen not identical to the Tabernacle. The Gemara asks: If the repetition of the word tent, tent several times amplifies, even all things should be included among those items that can receive ritual impurity as a tent. The Gemara answers: This amplification cannot be that far-reaching, as, if so, the verbal analogy of tent, tent, that teaches us to derive the tent over a corpse from the Tabernacle, what purpose does it serve if everything is included? Rather, certainly the amplification is not absolute. Through the combination of the verbal analogy and the amplification, it is derived that this halakha applies specifically to linen.
וְאֵימָא: מַה לְּהַלָּן קְרָשִׁים, אַף כָּאן קְרָשִׁים! אָמַר קְרָא ״וְעָשִׂיתָ קְרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן״. מִשְׁכָּן קָרוּי מִשְׁכָּן, וְאֵין קְרָשִׁים קְרוּיִין מִשְׁכָּן. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל״ — הָכִי נָמֵי מִכְסֶה לָא אִיקְּרִי ״אֹהֶל״. אֶלָּא הָא דְּבָעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מַהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת. הַשְׁתָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לָא מִטַּמֵּא, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִיבַּעְיָא?! — שָׁאנֵי הָתָם דַּהֲדַר אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, דִּכְתִיב: ״וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו״. מַקִּישׁ עֶלְיוֹן לְתַחְתּוֹן — מַה תַּחְתּוֹן קָרוּי ״אֹהֶל״, אַף עֶלְיוֹן קָרוּי ״אֹהֶל״.
And perhaps say: Just as below, in the Tabernacle, there were beams supporting the tent, so too, here, in the laws of ritual impurity, a tent made of beams should also be considered a tent. The Gemara responds that the verse said: “And you shall make the beams for the Tabernacle of acacia wood, standing up” (Exodus 26:15). From the language of the verse, it is derived that the Tabernacle, i.e., the curtains alone, is called Tabernacle, and the beams are not called Tabernacle, because they merely facilitate the Tabernacle. The Gemara rejects this: But if that is so, based on an analysis of the language of the verse, it says there: “And you shall make a covering for the tent of rams’ skins dyed red and a covering of teḥashim above” (Exodus 26:14), then in that case, too, say that the covering is not considered a tent. If so, however, what of the dilemma raised by Rabbi Elazar: With regard to the hide of a non-kosher animal over a corpse, what is the ruling? Can it become ritually impure as a tent over a corpse? If the covering of the Tabernacle is not considered a tent, now, the hide of a kosher animal that covered the Tabernacle cannot become ritually impure. If that is so, is it necessary to mention that the hide of a non-kosher animal cannot become ritually impure? The Gemara answers: The cases are not comparable because it is different there, in the case of the covering of animal hides, because the verse subsequently restored its status as a tent by uniting the tent and its covering, as it is written: “They shall bear the curtains of the Tabernacle, and the Tent of Meeting, its covering, and the covering of taḥash that is upon it” (Numbers 4:25). The verse juxtaposes the upper to the lower covering; just as the lower covering is considered a tent, so too, the upper covering is considered a tent.
גּוּפָא. בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מַהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִין. מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ — טָמֵא הָיָה אוֹ טָהוֹר הָיָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ, תְּנֵינָא: לֹא הוּכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד!
Rabbi Elazar’s dilemma was mentioned above, and now the Gemara discusses the matter itself. Rabbi Elazar raised a dilemma: With regard to the hide of a non-kosher animal over a corpse, what is the ruling? Can it become ritually impure as a tent over a corpse? The Gemara clarifies: What is the essence of his dilemma? Rav Adda bar Ahava said: The taḥash that existed in the time of Moses is at the crux of Rabbi Elazar’s dilemma. Was it non-kosher or was it kosher? Rav Yosef said: What is his dilemma? Didn’t we learn explicitly: Only the hide of a kosher animal was deemed suitable for heavenly service? Certainly, the taḥash was a kosher species.
מֵתִיב רַבִּי אַבָּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִכְסָאוֹת הָיוּ, אֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְאֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִכְסֶה אֶחָד הָיָה, וְדוֹמֶה כְּמִין תְּלָא אִילָן. וְהָא תְּלָא אִילָן טָמֵא הוּא! הָכִי קָאָמַר: כְּמִין תְּלָא אִילָן הוּא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גְּווֹנִין הַרְבֵּה, וְלֹא תְּלָא אִילָן. דְּאִילּוּ הָתָם טָמֵא, וְהָכָא טָהוֹר. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּמְתַרְגְּמִינַן ״סָסְגּוֹנָא״, שֶׁשָּׂשׂ בִּגְווֹנִין הַרְבֵּה.
Rabbi Abba raised an objection. Rabbi Yehuda says: There were two coverings for the Tabernacle, one made of the reddened hides of rams and one of the hides of teḥashim . Rabbi Neḥemya says: There was only one covering for the Tabernacle, half of which was made of rams’ hides and half from the hides of teḥashim . And teḥashim were similar to the species of undomesticated animals called tela ilan . The Gemara asks: But isn’t a tela ilan a non-kosher creature? The Gemara emends this statement: This is what Rabbi Neḥemya intended to say: It was like a tela ilan in that it was multicolored; however, it was not an actual tela ilan . There, the tela ilan is non-kosher, and here, the covering of the tent was made from kosher animals. Rav Yosef said: If so, that is the reason that we translate the word taḥash as sasgona , which means that it rejoices [ sas ] in many colors [ gevanim ].
רָבָא אָמַר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה דְּמִטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת מֵהָכָא, דְּתַנְיָא: ״עוֹר״ ״אוֹ בְעוֹר״ — רִיבָּה עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְשֶׁלָּקָה בְּיַד כֹּהֵן, קָצַץ מִכּוּלָּן וְעָשָׂה אַחַת מֵהֶן, מִנַּיִן? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בְּכׇל מְלֶאכֶת עוֹר״. וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ, מָה לִנְגָעִים שֶׁכֵּן שְׁתִי וָעֵרֶב טָמֵא בָּהֶן.
Rava said that the proof that the hide of a non-kosher animal becomes ritually impure in a tent over a corpse is derived from here, as it was taught in a baraita that it is stated in the halakhot of ritual impurity of leprosy that the leprosy could be: “Either in the warp, or in the woof, whether they be of linen, or of wool; or in a hide, or in any thing made of hide” (Leviticus 13:48). The verse could have simply stated: Or hide, and it said instead: Or in a hide. The Sages said: These words, or in a hide, amplify to include the hide of a non-kosher animal as well as hide that was afflicted in the hands of a priest, i.e., before the owner showed it to the priest there was no leprosy but it became leprous while in the hands of the priest, that they too become ritually impure. If one cut pieces from each of these types and made of them a single cloth, from where is it derived that it can become ritually impure? The verse states from the broader amplification: Or in anything made of hide. The Gemara remarks: There is room to refute this parallel, rendering it impossible to derive the laws of ritual impurity imparted by a corpse from the laws of leprosy. What is the comparison to leprosy with regard to which the Torah is stringent, as even the warp and woof that have not been woven into a garment can become ritually impure from it, which is not the case in impurity imparted by a corpse?
אֶלָּא גָּמַר מִשְּׁרָצִים: דְּתַנְיָא: ״עוֹר״ — אֵין לִי אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ עוֹר״. וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִשְׁרָצִים שֶׁכֵּן מְטַמְּאִין בְּכַעֲדָשָׁה. נְגָעִים יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן — שֶׁעוֹר טָמֵא בָּהֶן, וְעָשָׂה עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כְּעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. אַף אֲנִי אָבִיא אֹהֶל הַמֵּת שֶׁעוֹר טָמֵא בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה בּוֹ עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כְּעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה.
Rather, one could say that he derived it from the laws of the ritual impurity of creeping animals, as it is stated with regard to them: “And upon whatsoever any of them, when they are dead, does fall, it shall be impure; whether it be any vessel of wood, or garment, or hide, or sack, whatsoever vessel it be, with which any work is done” (Leviticus 11:32). As it was taught in a baraita : From the use of the word hide, I have derived nothing other than the fact that the hide of a kosher animal becomes ritually impure from contact with a creeping animal; however, from where is it derived that the hide of a non-kosher animal can become ritually impure? This is derived from the amplification, as the verse states: Or hide. Since, with regard to the ritual impurity of creeping animals the laws of the hides of kosher and non-kosher animals are identical, it is derived that this is also true with regard to the halakhot of ritual impurity imparted by a corpse. Once again, the Gemara says: There is room to refute this derivation and say: What is the comparison to creeping animals, as their legal status is stringent because they become ritually impure even if they are as small as a lentil-bulk, which is not true in the case of a corpse? In order for a corpse to transmit ritual impurity, it must be larger, an olive-bulk. Therefore, the Gemara says: If so, the case of leprosy can prove that the fact that creeping animals that are a lentil-bulk transmit impurity is not a factor in whether or not a non-kosher animal hide can become ritually impure. Leprosy that is a lentil-bulk does not transmit impurity and, nevertheless, the hide of a non-kosher animal becomes ritually impure from it. And the derivation has reverted to its starting point. The aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case, as each case has its own unique stringencies. However, their common denominator is that hide, in general, is ritually impure in both cases, and the Torah rendered the hide of a non-kosher animal equal to the hide of a kosher animal in that it becomes ritually impure. I will also bring the additional halakha of a tent over a corpse made of the hide of a non-kosher animal, and in that case as well, the hide of a non-kosher animal will be rendered equal to the hide of a kosher animal.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ — מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן טְמֵאִין בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת, תֹּאמַר בְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בִּכְזַיִת.
Rava from Barnish said to Rav Ashi: There is still room to refute this statement and say: What is the comparison to leprosy and creeping animals? Their common denominator is that they both transmit ritual impurity when smaller than an olive-bulk. Can you say the same in the case of a corpse, which only transmits ritual impurity when it is at least an olive-bulk? Therefore, despite the differences between them, these two halakhot are both more stringent than the laws of ritual impurity imparted by a corpse, and the status of a non-kosher animal hide cannot be derived from them.
אֶלָּא אָמַר רָבָא מִבַּרְנִישׁ:
Rather, Rava from Barnish said it can be derived in the following manner: