Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 20a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 20a

    Shabbat 20a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 331 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ובגבולין צריך להבעיר מדורתן מבעוד יום כדי שתאחוז האש ברובו:

    ר' יהודה אומר אם היתה מדורת פחמין אין צריך להאחיז בהן האור אלא כל שהוא והיא דולקת והולכת דאין דרכה להיות כבה והולכת וא"צ לחתות בהן:

    גמ' בן דרוסאי לסטים היה ומבשל בישולו שליש:

    איתמר נמי דמאכל בן דרוסאי חשוב בישול:

    כל שהוא מבושל ביד ישראל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בגמרו משום בישולי נכרים:

    גרוף מן הגחלים במגריפה שקורין וודילי:

    קטום מפזרים אפר מלמעלה כדי להפיג חומו שלא יוסיף הבל בשבת וזה תבשיל שהוא כמאכל בן דרוסאי לא חיישי' אם מתבשל והולך בשבת:

    דגבי תנור שהככרות נדבקים בדופני התנור סביב הילכך מבעיא ליה הי קרי תחתון הנך פנים דגבי דופני התנור או פנים הפונים למטה לחלל התנור לצד האור:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 20a · Sefaria

    Tosafot

    איבעיא להו תחתון האיך דגבי תנור ולפ"ה דפי' דלגבי האור ממהר לקרום ומיבעיא ליה אם תחתון דקאמר ר' אליעזר דגבי תנור והא דקאמרי רבנן עד שיקרמו פניה אחת מפניה ואפילו בעליון סגי ואם תחתון דקאמר ר"א היאך דגבי האור אם כן הא דקאמרי רבנן עד שיקרמו פניה היינו כל פניה תא שמע ר' אליעזר כו' ופושט דר"א לחומר' ומיהו בירושלמי משמע דלהקל בא דקאמר התם ומודה ר"א בלחם הפנים שאין קרוי לחם עד שיקרמו פניו בתנור משמע דהכא סגי בקרימה כל דהו אבל בלחם הפנים בעינן קרימה מעליא. ריב"א:

    למשרי אברים ופדרים וא"ת אי אברים ופדרים דחול כדפ"ה הא אמר בפרק [במה מדליקין] (דף כד:) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ואי אברים ופדרים דשבת ואשמועינן מבכל מושבותיכם דאע"ג דמצותן כל הליל' ואפשר להקטירן במוצאי שבת אפ"ה דחי שבת הא מעולת שבת נפק מדממעט. עולת חול דהיינו ע"כ אברים ופדרים דחול דשחיטה וזריק' עבר זמנו בשקיעת החמה א"כ אברים ופדרים דשבת קרבים בשבת וי"ל דאתי למשרי אברים ופדרים דחול כשמשלה בהן האור מבעוד יום והא דקאמר ולא עולת אברים ופדרי' דחול בשבת היינו דוקא בשלא משלה בהן האור וכן הא דאמר בפרק טרף בקלפי (יומא דף מו. ושם) אברי חול שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן אפי' בשבת ואפי' לרב הונא דפליג התם היינו. דאמר דאין עושה להן מערכה בפני עצמן אבל ד"ה דסודרן על המערכה גדולה היינו כשמשלה בהן האור כדמוכח התם והא דקאמר התם לחד לישנא דדוקא בפסולין אי משלה בהן האור אין אי לא לא לאו משום דכשרים לא בעינן משלה בהן האור אלא ה"ק דדוקא בפסולים אצטריך לאשמעינן במשלה בהן האור אבל בכשרים לא איצטריך לאשמעי' וריב"א מסתפק בשאר קרבנות כשמשלה בהן האור אם נעשו כלחמו של מזבח למשרינהו בשבת אי לאו דדילמא דוקא בתמיד מהני האי טעמא משום דשם תמיד דוחה שבת וקשה דהתם מפיק ליה ביומא מבמועדו ואפי' בשבת והכא מפיק ליה מבמושבותיכם ונראה דעיקר דרשא מבמושבותיכם והתם נקט במועדו ואפי' בשבת אגב דבעי למנקט במועדו ואפי' בטומאה וע"ק והא במושבותיכם אצטריך לשריפת בת כהן דלא דחיא שבת כדדרשי' פ"ק דיבמות (דף ו: ושם) ופרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לה:) נאמר כאן במושבותיכם כו' אף מושבות האמור כאן כו' וי"ל דהכא מכם דריש מדכתי' מושבותיכם ולא כתיב מושבות והא דדרשי' בפ"ק דקדושין (דף לז. ושם) מושבות דכתב רחמנא גבי שבת ל"ל וקאמר דסד"א הואיל ובענין מועדות כתיב תבעי קדוש ב"ד כמועדות קמ"ל לא מלא תבערו אש בכל מושבותיכם דריש כדפירש הקונטרס דההוא לא כתיבא בענין דמועדות ואצטריך לה נמי כדדריש הכא אלא מושבותיכם דכתי' באמור (ויקרא כ״ג:כ״א) דההוא כתיב בענינא דמועדות:

    כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה אלמא במקום שהקפיד הכתוב שלא יכבה סגי שתהא שלהבת עולה מאליה ואין צריך שתהא הפתילה שורפת ברובא:

    עד שישחת ממלאכת האומן אבל למ"ד משתאחוז האור משני צדדין אינו נשחת בהכי ממלאכת האומן ואע"ג דכתיב את שני קצותיו אכלה האש היצלח למלאכה היינו גבי עץ הגפן אבל שאר עצים אין נשחתין כ"כ במהרה ממלאכת האומן:

    Tosafot on Shabbat 20a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    הנך תרי תלמידי מר מציל בחד מאנא ומר מציל בתרי תלתי מאני קמיפלגי בפלוגתא דר' אבא בר זבדא ורב הונא פליג ר' אבא בר זבדא ורב הונא בפ' כל כתבי הקודש (דף כ) דתנן מצילין סל מלא ככרות כו' ואמרינן אמר רב הונא לא קשיא כאן בבא להציל כאן בבא לקפל ר' אבא בר זבדא אמר רב כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת:

    סליק פירקא קמא.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 20a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הנהו תרי תלמידי חד מציל סל מלא ככרות אפילו באותה חצר בחד מנא כרב הונא וחד מציל בד' ה' מאני כר' אבא בר זבדא וחלוקת רבי אבא בר זבדא ורב הונא בפ' כל כתבי הקודש:

    צליית בשר וביצה אסיק' כמאכל בן דרוסאי וכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה. קרומיו של פת אוקימ' קרומת פנים המדובקים בתנור וכיון שקרמו פנים מותר לשהותה והכין מפרשא בפ' דלקמן בכירה (שבת לז:):

    משלשלין את הפסח לתנור עם חשכה אוקימ' משום דבני חבורה זריזין הן הא שאר בני אדם לא ואי גדיא הוא מינתה הוא כלומר אינו שלם אלא מנותח אברים כיון דקשי ליה זיקא לא מגלי ליה הלכך לא אתי לחתויי בגחלים בין שריק התנור בין לא שריק התנור שרי. אברי דברחא שריק שרי לא שריק רב ירמיה מדפתי אסר ורב אשי שרי וקיי"ל כוותיה. בשרא אגומרי אסיר אלא א"כ נצלה כל צרכן. קרא חייא בתנור רבינא שרי.

    ומחיזין את האור במדורת בית המוקד משום דכהנים זריזין הם וקרא לאברים ופדרים הוא דאתא דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם בכל מושבותיכם אינכם מבערים אבל אתם מבערים לאברים ופדרים ובגבולין כדי שיצית האור ברובו רב אמר רוב כל עץ ועץ.

    ושמואל אמר כדי שאין צריכין להביא אחרים תחתיהן כדי שידליקם והלכתא כשמואל דתני ר' חייא לסיועיה [לשמואל] שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא על ידי דבר אחר.

    עץ יחידי אסיק' בעינן רוב עביו ורוב היקפו ואת האח לפניו מבוערת רב אמר אחואנה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 20a · Sefaria

    Rashba

    גמרא קרא כי אתא לאיברים ופדרים הוא דאתא. כלומר, לאיברים דחול שמשלה בהן האש מאמש. ולא לעשות להם מערכה בפני עצמן קאמר, דהא אמרינן לקמן (שבת כד, ב) עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י) ולא עולת חול בשבת, אלא להוסיף בה אש ולחתות בהן ולהבעיר באותה מערכה עצמה שלהן. והקשו בתוס' היכי נפקא לן כל הני דרשות ממושבותיכם, דהכא דרשינן ליה לאיברים ופדרים ובריש מסכת יבמות (ו, ב) דרשינן מיניה שאין מיתת בית דין דוחה את השבת, ובקדושין פרק קמא (לז, ב) דרשינן מיניה דלא תבעי קדוש בית דין כמועדות. ותירצו דתרי מושבותיכם כתיבא, דבפרשת אמור אל הכהנים כתיב (ויקרא כג, ג) שבת היא לה' בכל מושבותיכם, ומיניה דרשינן בפרק קמא דקדושין דשבת לא בעיא קדוש בי"ד כמועדות, ואף על גב דרש"י ז"ל לא פירש כן שם והכא דרשינן אברים ופדרים מיתורא, מדהוה ליה למכתב בכל מושבות וכתב בכל מושבותיכם.

    Rashba on Shabbat 20a · Sefaria

    Meiri

    כל תבשיל שהוא מבושל ביד ישראל כשיעור הראוי לבן דרוסאי אע"פ שנגמר אח"כ על ידי גוי מותר ואין בו משום בשולי גוים ושמא תאמר והלא דיו בחתוי גחלים ומה הוצרך ללמד בהגיע לשיעור בן דרוסאי ע"י ישראל פירשוה במסכת ע"ז כשנטלה תרומתו מן האש וגוי החזירה שאם לא הגיע לשליש לא נקרא זה בישול כלל והרי כל בשולה ביד גוי וצריך לחתות אח"כ ושם יתבאר עקר הענין בע"ה:

    זה שביארנו במשנה שנותנים פת לתנור וחררה על גבי גחלים ובלבד שיקרמו פניה המדובקים בתנור יש שואלים בה ואם לשבת הוא רוצה בה היאך נוטלה והרי רדיית הפת שבות וכ"ש נטילת חררה שהוא נוגע בגחלים עד שיש מפרשים בחררה שממתין עד שיכבו הגחלים או שנוטלה בכוש או בסכין וברדיה שממתין עד למחר שיפול הפת מאליו ויש שואלים בה וא"כ אף בפחות משיעור זה יהא מותר שהרי זה כתבשיל חי שאיסור רדייתו מונעתו מליקרב שם ואין זה כלום שאיסור רדייה הואיל והותר מקצתו למי ששכח פת בתנור ובשינוי כמו שיתבאר במסכתא זו קל הוא בעיניו ויבא להקל בו ויש מפרשים מכח משנה זו שאף במזיד מדביק בשיעור זה ורודה על ידי שינוי שיעור שלש סעודות ולא נאמר שם שכח אלא לריבותא שאפילו בשכח אין מתירים לו רדייה אלא לשלש סעודות ובשינוי ולא עוד אלא שלדבריהם המזיד הוא קל יותר משכח שהמזיד שעות היום אנסוהו וחשב שעדיין שהות ביום ומה לו לעשות אבל זה שכבר הדביק מבעוד יום והיה לו שהות ביום לרדות היה לנו לקונסו ולומר שאף זה אסור בשלש סעודות ועיקר הדברים בשיטה זו בשאין לו מה יאכל ואף במזיד התירו לו בשיעור זה ליתן ולרדות בשבת מזון שלש סעודות:

    אברים ופדרים של תמידין ומוספין הקרבים בשבת מקטירין אותן בשבת עצמו ואע"פ שזמנן כל הלילה אין ממתינין אותן מפני שמצוה בזמנה עדיף והוא שאמרו במסכת יומא בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי תמידין ומוספין זמנן כל הלילה ואעפ"כ קרבין בשבת ויש מי שפרשה באברים ופדרים של ערב שבת שנקטרים בשבת וכגון שיפקעו מבעוד יום וכמו שאמרו במסכת יומא שאם משלה בהן האור מותר ואיפשר שעל זו פירשו גדולי הצרפתים להתיר הקטרן כל הלילה:

    כבר ביארנו במשנה שבגבולין כל שמבעיר מדורה צריך להבעירה מבעוד יום ברוב עביה של כל בקעת ובקעת וברוב הקיפה ויש פוסקים כל שהוצת כל כך עד שאין צריך לומר עוד הבא עצים דקים להדליק תחתיו כלומר שבמה שהוצת דולק כלו ועל הדרך שאמרו בתורת כהנים לענין מנורה להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאליה אלמא כל שהוא בדרך זה הדלקה הוא ומ"מ בעץ יחידי דוקא רוב עוביו ורוב הקיפו שבשיעור זה נשחת העץ ממלאכת אומן ר"ל שאינו ראוי עוד למלאכה:

    Meiri on Shabbat 20a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה איבעיא כו' מיהו בירושלמי משמע דלהקל בא כו' ריב"א עכ"ל מפסקי התוס' נראה דריב"א מפרש לה בהיפך דהך דגבי תנור ממהר לקרום ור"א להקל בא וצ"ל לפי זה הא דקאמר בירושלמי בלחם הפנים עד שיקרמו פניו בתנור לאו היינו פנים המדובקים בתנור קאמר דההיא קרימה כל דהו סגי בשבת הכא כדקאמר הכא לר"א אלא עד שיקרמו כל פניו של לחם הפנים שבתנור קאמר ודו"ק:

    סליק יציאות השבת פרק ראשון

    Chidushei Halachot on Shabbat 20a · Sefaria

    Maharam

    בגמרא כתנאי רבי חייא אומר כדי שישחת העץ ממלאכת האומן ר"י בן בתירא אומר כדי שתאחז האש משני צדדים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה וכו' מתוך פירש"י והתוס' נראה דה"פ שמביא תנאים שרבי חייא ס"ל רוב עביו דמדאמר כדי שישחת וכו' ופשיט ליה לגמרא שאינו נשחת ממלאכת האומן אלא היכא שנאחז האור ברוב עביו ורבי יהודה בן בתירא שאמר כדי שתאחז האש משני צדדין פירוש משני צדדיו מבחוץ דהיינו רוב הקיפו ומביא רבי יהודה בן בתירא זכר לדבר דכשהאור נאחז בשני צדדיו אז הולך ודולק מעצמו מדכתיב ביחזקאל גכי עצי גפן את שני קצותיו אכלה האש וגו' ומפ' שני קצותיו היינו שני צדדיו מבחוץ דהיינו רוב היקפו ואע"ג דשם כתיב היצלח למלאכה דמשמע דמשתאחז האש בשני צדדיו נשחת ממלאכת האומן ובדברי ר"י בן בתירא משמע דכשנאחז האש משני צדדים אינו נשחת ממלאכה עצי גפן שאני דהן נשחתים במהרה משא"כ שאר העצים ומ"מ מביא קצת זכר לדבר גם לשאר עצים דמשנאחז האש משני צדדיו הוא הולך ודולק מעצמו דמנקט קרא את שני קצותיו אכלה האש ש"מ דדרך דליקת אש הוא בהכי גם בשאר עצים דכשמדליקין אותן משני קצותיו דהיינו משני צדדיו מבחוץ דהיינו רוב היקפו הוא הולך ודולק מעצמו ודו"ק:

    ברש"י תני רבי חייא וכו' וקשה לי וכו' דרמי בר חמא קתני לה התם בפרק במה מדליקין והכא תני לה רבי חייא ועוד דלאו מתני' היא פי' האי לישנא כדי שתהא השלהבת עולה מאליה אינו מדברי הברייתא דתני רמי בר חמא דהברייתא לא תני שם אלא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנאמר להעלות נר תמיד ומפרש רמי בר חמא הברייתא מדעתו דהכי משמע להגמרא מהאי קרא כדי שתהא השלהבת עולה מאליה וכו' ועיין לקמן בגמרא בדף שאחר זה א"כ מבואר הוא שלשון זה אינו מדברי הברייתא ובברייתא דרבי חייא דהכא תנא בגוף הברייתא בהדיא כדי שתהא השלהבת עולה מאליה א"כ ש"מ דלאו היינו הברייתא דלקמן בפ' במה מדליקון ושאר רבותינו פליגי אר"י הלוי וסבירא להו דברייתא זו לר' חייא לא מיתנייא לענין מנורה אלא לענין מדורה שמדליקין בע"ש אבל אני מצאתיה כו' לגבי מנורה פירוש שבספרי בפרשה אמור בפסוק להעלות נר תמיד גבי מנורה תגי האי לישנא כדי שתהא השלהבת עולה מאליה ר"ל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כן הוא המשך דברי רש"י הגם שדברים פשוטים הם כתבתי שלא יצטרכו התלמידים להטריד שכלם בזה:

    בתוס' ד"ה איבעיא להו וכו' ומיהו בירושלמי משמע דלהקל בא וכו' עד שיקרמו פניו בתנור פי' שצריך לחשהותו בתנור עד שיקרמו פניו לגמרי וא"כ משמע דהכי ס"ל לר"א דסגי בקרימה כל דהו וא"כ משמע דהכא רבי אליעזר להקל על דברי חכמים בא ומדקתני הכא בברייתא בדברי ר"א כדי שיקרמו פניו המדובקים בתנור ש"מ דפניו המדובקים בתנור ממחרים לקרום שהרי ר"א להקל בא והוי פי' הבעיא והפשיטותא בהפוך ממה שפירשו התוספות לפי פי' רש"י וק"ל:

    ד"ה למשרי אברים ופדרים וכו' וקאמר דס"ד אמינא הואיל ובענין מועדות כתיבי תבעי קדוש ב"ד כמועדות קמ"ל לא מלא תבערו אש בכל מושבותיכם דריש וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 20a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא פיסקא ומאחיזין את האור מה"מ אמר ר"ה לא תבערו כו' וקשיא לי טובא בזו הסוגיא דמעיקרא מאי ס"ד להקשות מה"מ דמשמע דבעי למימר דיש באחיזת האור איסור דאורייתא בגבולין וכדדריש ר"ה נמי להדיא מקרא דלא תבערו דבכל מושבותיכם אי אתה מבעיר ולא ידעתי מה צד מלאכה איסור דאורייתא שייך כאן כיון שהתחיל בה מבע"י המלאכה נגמרת מאליה בשבת ומה שנא מכל הנך דלעיל דפליגי בה ב"ש וב"ה בדיו וסמנין ואונין ומצודות דמשמע מכל הסוגיא דאפילו בית שמאי דאסרו היינו משום שביתת כלים או משום גזירה וב"ה שרו לגמרי ואף ע"ג דמודו ב"ה בהאי דאין צולין בשר כו' הא מסקינן לעיל דהיינו משום גזירה שמא יחתה בגחלים. ולפ"ז אינו אלא מדרבנן וכמו שפירש"י להדיא כאן במשנתינו מדורה גופא דמה שאסור בגבולין אינו אלא משום שמא יחתה. נקטינן מיהא דלכ"ע לא שייך צד מלאכה דאורייתא במה שמאחיזין האור מבע"י אפילו אם לא הצית ברובה. והנלע"ד בזה דהאי מה"מ לאו סתמא דתלמודא קאמר אלא ר"ה גופא מסיק לה בהאי לישנא כדאשכחן בדוכתי טובא. א"כ לפ"ז מצינו למימר דר"ה לקושטא דמילתא ס"ל דאפילו בשבת מותר לעשות מדורה בבית המוקד מן התורה אם נאנס לעשותה מבע"י והיינו לפירוש הרמב"ם שכתבתי בסמוך דהנך עצים גופייהו לצורך המערכה נינהו ולשיטת רש"י והמפרשים נמי שכתבו דמדורת בית המוקד היינו לצורך הכהנים שמתחממים שם אפ"ה י"ל דסבר רב הונא דשרי מדאורייתא כיון שאם לא יעשה המדורה להתחמם אפשר שהיו באים לידי סכנת חולי מעיים כדאיתא להדיא במשניות דשקלים שהיו צריכין להתרפאות תמיד מחולי מעיים ומש"ה אם ע"י אונס לא נעשה המדורה קודם השבת מותר מדאורייתא ומש"ה מותר אפילו מדרבנן להאחיז האור בית המוקד מבעוד יום ולא גזרינן שמא יחתה כיון דליכא חשש איסור דאורייתא בכך. ועוד יש לפרש בענין אחר דר"ה סובר דהא דלא חיישינן בבית המוקד לשמא יחתה היינו דאפילו יחתה או יבעיר לכתחלה אפ"ה מותר מדאורייתא מדאשכחן בברייתא בכריתות ס"פ אמרו לו דהחותה גחלים בשבת להתחמם אינו חייב משום מבעיר למאן דס"ל כר"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ע"ש אע"ג דהתם משמע דדוקא להחתות גחלים פטור אפילו אם ע"י חתיית גחלים יובערו הגחלים מאיליהן אפ"ה הוי מלאכה שא"צ לגופה לפי שאינו רוצה בהבערתן אלא להתחמם בגחלים בלא הבערה אבל המבעיר בידים אפילו להתחמם חייב מ"מ אפשר דשאני הכא כיון שהכהנים לא היו צריכין להתחמם אם לא לצורך העבודה דלא סגיא בלא"ה א"כ הוי שפיר מלאכה שא"צ לגופה וא"כ לפ"ז מש"ה לא חייש ר"ה להא דאקשי ליה ר"ח א"ה אפילו בשבת נמי כיון דלקושטא דמלתא סבר ר"ה דאה"נ דמותר מדאורייתא אפ"ה אסור מדרבנן כמו כל מלאכות שא"צ לגופה דהוי פטור אבל אסור כנ"ל ועיין מ"ש בזה בקידושין דף ל"ז בלשון התוספות ודו"ק:

    בתוס' בד"ה למישרי אברים ופדרים וא"ת אי אברים ופדרים דחול כדפי' הקונטרס כו' ואי אברים ופדרים דשבת כו' הא מעולת שבת נפקא כו' וי"ל דמיירי במשלה בהן האור כו' עכ"ל. ולולי תירוצם היה נ"ל ליישב הקושיא בענין אחר דרב חסדא דמוקי קרא למשרי אברים ופדרים היינו אליבא דר"ע דפרק אלו קשרים דהלכתא כוותיה דדריש התם דעולת שבת בשבתו היינו שחלבי שבת קריבין בי"ט יכול אף ביום הכיפורים ת"ל בשבתו. נמצא לפ"ז מצינו למימר דהא דדריש ר"ע בכה"ג היינו דוקא לבתר דכתיב בכל מושבותיכם למשרי אברים ופדרים דשבת בשבת אע"ג דאפשר להקטירם בלילה. א"כ ע"כ דהאי עולת שבת בשבתו בא ללמד על חלבי שבת שקריבים ביום הכיפורים ומיתור דוי"ו יתירה בשבתו ממעטינן של יה"כ בשבת אבל אי לאו ילפותא דמושבותיכם דר' חסדא הוי דרשינן מקרא דעולת שבת בשבתו בחד ענינא דכולה למעוטי אתא דהיכא שחל יה"כ במ"ש או איפכא צריך להקריב עולת שבת בשבתו דוקא ולא בשבת אחרת וכיון דאין חלבי יה"כ קרבין בשבת ולא של שבת ביה"כ הלכך צריך להקטירו בשבת דוקא ביומו כיון דאי אפשר להקטירם בלילה ויפסלו בלינה אבל בשבת ויה"כ דעלמא לעולם דאין רשאי להקטיר באותו שבת כיון שיוכל להקטירם בלילה כמ"ש התוס' מש"ה שפיר איצטריכו תרי קראי. ומתוך כך נתיישב מה שהקשו התוספות בא"ד הא איצטריך מושבות כדדריש בקידושין ולמאי דפרישית א"ש דהתם ר"ע הוא דאמר לר"י לדבריך שאתה אומר דעולת שבת בשבתו לאו אחלבי שבת קריבין בי"ט קאי משום דסבירא לך נדרים ונדבות קריבין בי"ט אע"ג דאפשר לעשותן לאחר י"ט וא"כ מכ"ש דאברי שבת קריבין באותו שבת אע"ג דיוכל להקטירן בלילה דחביבה מצוה בשעתה. וא"כ תו לא איצטריך מושבות לר"י להך דרשא דאינו נוהג לאחר ירושה וישיבה או כדדריש ר"י לענין שריפת בת כהן ועיין מ"ש בזה בחידושי קידושין דף י"ז בלשון התוס' ד"ה והרי שבת. ולפ"ז א"ש נמי דר"ה ור"ח דשמעתין לטעמייהו ר"ח דוקא מוקי לה לאברים ופדרים דשבת שקריבין בשבת דס"ל בפרק טרף בקלפי דסופו דתמיד דהיינו הקטרתו נמי דוחה שבת ור"ה דשמעתין נמי לשיטתו דס"ל בפרק טרף בקלפי דסופו אינו דוחה שבת והיינו אפילו דשבת בשבת ואם כן אייתר ליה מושבותיכם להך דרשא דהכא להתיר במדורת בית המוקד בשבת כנ"ל ומה שיש לדקדק עוד בלשון התוס' כאן עיין ביומא בפרק טרף בקלפי באריכות. ולפמ"ש אין צורך לדחוק דבכשרים נמי בעינן משלה בהן האור כלישנא בתרא דהתם ודוק היטיב:

    בגמרא תנא רבי חייא לסיועיה לשמואל כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה וכתב רש"י ז"ל שני פירושים בשם רבותיו. ולענ"ד נראה דדא ודא אחת היא דאע"ג דרש"י כתב שמצא בת"כ לגבי מנורה מ"מ נראה דממילא שייכא נמי הך דרשא גופיה גבי שבת והיינו למאי דאמר רמי בר חמא לקמן בר"פ במה מדליקין דמקרא להעלות נר תמיד ילפינן הך מלתא ומצאתי בספרי פרשת בהעלותך דמהאי קרא גופא להעלות נר תמיד ילפינן דהדלקת מנורה דוחה שבת אע"ג דלאו מלאכה גמורה הוא והיינו מדכתיב תמיד אפי' בשבת. א"כ לפ"ז מצינו למימר דלאחר שהדליק המנורה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה שוב אינו רשאי להדליק בשבת יותר מזה והשתא א"ש דמייתי הכא ברייתא דרבי חייא לענין שבת גופיה וא"ש נמי הא דאמרינן לקמן בדרמי בר חמא דהוא תני לה הוא אמר לה היינו משום דבברייתא דתני רמי ב"ח לקמן איירי לענין הדלקת מנורה בחול שאין להדליקה בפתילות ושמנים שאסורין בשבת משום שנאמר להעלות נר תמיד. אלא דאכתי לא משמע האי טעמא שפיר מהאי קרא כמ"ש רש"י לקמן מש"ה מסיק התם הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה והיינו כברייתא דרבי חייא דהכא דתנא לה לענין שבת כדדרשינן להעלות נר תמיד אפילו בשבת כדפרישית משום הכי אמר רמי ב"ח דהאי דרשא גופיה שייך נמי בברייתא דלקמן דממילא ילפינן נמי מהאי קרא דאין להדליק במקדש אפילו בחול בפתילות ושמנים הפסולים בשבת כי היכי דדרשינן מהאי קרא לענין שבת דבעינן כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ודו"ק:

    סליק פרק קמא

    Penei Yehoshua on Shabbat 20a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד עי' יומא דף טו ע"ב תוס' ד"ה ואחת:

    שם אמר ר' פפא הלכך בעינן רוב עביו חולין דף עו ע"ב וכעין זה סוטה דף מ ע"א וחולין דף סה ע"א:

    Gilyon HaShas on Shabbat 20a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 20, Amud Aleph, about 331 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “וּבַגְּבוּלִין, כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחוֹז הָאוּר בְּרוּבּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה…”

    2. Segment 252 words

      Opens “גְּמָ׳ וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַב:…”

    3. Segment 327 words

      Opens “אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת כּוּ׳: אִיבַּעְיָא לְהוּ,…”

    4. Segment 431 words

      Opens “מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח: מַאי טַעְמָא? — מִשּׁוּם…”

    5. Segment 549 words

      Opens “וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר וְכוּ׳: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר…”

    6. Segment 639 words

      Opens “וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחוֹז כּוּ׳. מַאי רוּבָּן? אָמַר…”

    7. Segment 756 words

      Opens “עֵץ יְחִידִי, רַב אָמַר: רוֹב עׇבְיוֹ, וְאָמְרִי…”

    8. Segment 821 words

      Opens “״וְהָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת״. מַאי אָח? אָמַר רַב:…”

    9. Segment 944 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא: קָנִים אֵין צְרִיכִין רוֹב,…”

    Original text

    וּבַגְּבוּלִין, כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחוֹז הָאוּר בְּרוּבּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּפֶחָמִין — כׇּל שֶׁהוּא.

    And, however, in the outlying areas, meaning in all of Eretz Yisrael outside the Temple, it is prohibited to light a bonfire on Shabbat eve, unless there is sufficient time for the fire to take hold in most of the bonfire, while it is still day. Rabbi Yehuda says: With a bonfire of coals, even in the outlying areas one is permitted to light the fire on Shabbat eve at nightfall, even if the fire only spread to any amount of the bonfire. The coals, once they are kindled, will not be extinguished again, and there is no concern lest he come to tend to them on Shabbat.

    גְּמָ׳ וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַב: כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל שֶׁהוּא כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם. תַּנְיָא חֲנַנְיָא אוֹמֵר: כׇּל שֶׁהוּא כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי — מוּתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כִּירָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גְּרוּפָה וּקְטוּמָה.

    GEMARA: We learned in the mishna that one may only roast meat and other food items if there remains sufficient time so that they could be roasted while it is still day. The Gemara asks: And how much do they need to be roasted in order to be considered sufficient, so that it will be permitted to complete their cooking afterward? Rabbi Elazar said that Rav said: So that they will be roasted while it is still day like the food of ben Drosai, which was partially roasted. Ben Drosai was a robber and pursued by all. He could not wait for his food to roast completely, so he sufficed with a partial roasting. It was also stated by another of the Sages, as Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: Anything that is already cooked like the food of ben Drosai by a Jew, no longer has a problem of the cooking of gentiles. If a gentile completed cooking this food, it is, nevertheless, permitted to eat, even though, as a rule, it is prohibited to eat food cooked by gentiles. It was taught in a baraita , Ḥananya says: With regard to anything that is already cooked like the food of ben Drosai, it is permitted to keep it on the stove on Shabbat and even though this stove is not swept of coals and the burning coals are not covered with ashes. Since the food was already cooked to that extent, there is no concern that he will come to stoke the coals.

    אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת כּוּ׳: אִיבַּעְיָא לְהוּ, תַּחְתּוֹן הַאיְךְ דְּגַבֵּי תַנּוּר, אוֹ דִילְמָא תַּחְתּוֹן הַאיְךְ דְּגַבֵּי הָאוּר? תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ הַמְדוּבָּקִין בַּתַּנּוּר.

    We learned in the mishna that one may only place bread in the oven on Shabbat eve at nightfall if there remains sufficient time for its surface to form a crust while it is still day. According to Rabbi Eliezer, it is permitted to place bread in the oven on Shabbat eve while it is still day if there remains enough time for a crust to form on its bottom side. A dilemma was raised before them: With regard to the bottom mentioned in the mishna, is it that side close to the oven, or perhaps is it the bottom that is close to the fire? Come and hear a resolution to this dilemma from what was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says explicitly: So that its surface that is stuck to the oven will form a crust.

    מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח: מַאי טַעְמָא? — מִשּׁוּם דִּבְנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן. הָא לָאו הָכִי לָא?! וְהָאָמַר מָר: גַּדְיָא בֵּין שְׁרִיק בֵּין לָא שְׁרִיק — שַׁפִּיר דָּמֵי! הָתָם מִינְּתַח, הָכָא לָא מִינְּתַח.

    We learned in the mishna that one may lower the Paschal lamb into the oven on Shabbat eve at nightfall. The Gemara explains: What is the reason that this was permitted? Because the people of the group who registered to be counted together for the offering and eating of the Paschal lamb are vigilant in the performance of mitzvot and they will not transgress the halakhot of Shabbat. The Gemara asks: And if that was not so, there would not be permission to do so? Didn’t the Master say: The meat of a kid, whether it is in an oven that is sealed or whether it is in one that is not sealed, everyone agrees that he may well place it in the oven at nightfall because taking it out of the oven harms it, and there is no room for concern that he will do so? If so, there is no room for concern with regard to the meat of the Paschal lamb, which must be either a goat or a lamb (Exodus 12:5). The Gemara answers: In any case, it is necessary to emphasize the vigilance of the members of the group, as there, where it was permitted, it was specifically in a case that the goat was cut into pieces. However, here, with regard to the Paschal lamb, the goat is not cut into pieces. It is roasted whole, in accordance with the halakhot of the Paschal lamb. Consequently, it does not roast quickly, and there is room for concern lest he stoke the coals in order to accelerate the roasting. However, since the members of the group are vigilant, the Sages permitted it.

    וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר וְכוּ׳: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב הוּנָא: ״לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם״. בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם אִי אַתָּה מַבְעִיר, אֲבָל אַתָּה מַבְעִיר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. מַתְקִיף לַהּ רַב חִסְדָּא: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת נָמֵי? אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: קְרָא כִּי אֲתָא לְמִישְׁרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים הוּא דַּאֲתָא, וְכֹהֲנִים זְרִיזִין הֵן.

    We learned the following in the mishna: And one may light the fire in the bonfire of the Chamber of the Hearth in the Temple on Shabbat eve adjacent to nightfall and allow the fire to spread afterward throughout the entire bonfire. The Gemara asks: From where are these matters that doing so is permitted, derived? Rav Huna said, as it is stated: “You shall kindle no fire in all of your habitations on the day of Shabbat” (Exodus 35:3). The Gemara infers: “In all of your habitations,” the dwelling places of the Jewish people, you may not kindle fire, but you may kindle fire on Shabbat in the bonfire of the Chamber of the Hearth, which is in the Temple. Rav Ḥisda objects: If so, if that is the source for the fact that kindling the fire is permitted on Shabbat eve at nightfall, it should also be permitted to kindle it even on Shabbat itself. Why kindle the fire while it is still day? Rather, Rav Ḥisda said, it should be understood as follows: When the verse came, it came to permit burning the limbs and fats of the sacrifices on the altar, even on Shabbat. Lighting the bonfire of the Chamber of the Hearth was not permitted on Shabbat itself, since it is not part of the Temple service. It was kindled merely for the benefit of the priests. The fact that there was no concern about lighting the bonfire on Shabbat eve at nightfall is because the priests are vigilant with regard to mitzvot, and they will certainly not come to stoke the coals.

    וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחוֹז כּוּ׳. מַאי רוּבָּן? אָמַר רַב: רוֹב כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ ״הָבֵא עֵצִים וְנַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן״. תָּנֵי רַב חִיָּיא לְסַיּוֹעֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵילֶיהָ וְלֹא שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר.

    We also learned in the mishna that in the outlying areas one may not light a bonfire on Shabbat eve at nightfall unless there is sufficient time for the fire to take hold in most of the bonfire. The Gemara asks about this: What is meant by the measure of most of it? Rav said: Most of each and every one of the branches. And Shmuel said: It is sufficient if the branches are sufficiently lit so that they will not say to each other: Bring thinner branches, which are easier to kindle, and we will place them beneath the existing branches to accelerate their burning. Rav Ḥiyya taught a baraita to support Shmuel, from a halakha that was stated with regard to the Temple candelabrum. The baraita said that it must be lit to the point that the flame will ascend on its own and not that the flame will ascend due to something else. In a place where kindling is required, it is sufficient to ensure that the fire burns on its own ( Tosafot ).

    עֵץ יְחִידִי, רַב אָמַר: רוֹב עׇבְיוֹ, וְאָמְרִי לַהּ: בְּרוֹב הֶיקֵּפוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ בָּעֵינַן רוֹב עׇבְיוֹ וּבָעֵינַן רוֹב הֶיקֵּפוֹ. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי חִיָּיא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁחֵת הָעֵץ מִמְּלֶאכֶת הָאוּמָּן, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתֹּאחַז הָאֵשׁ מִשְּׁנֵי צְדָדִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״אֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה״.

    To this point, the Gemara was discussing a bonfire. However, the Gemara asks: What is the halakha with regard to a single branch that one kindles on Shabbat eve? Rav said: Most of the thickness of the wood must ignite while it is still day, before Shabbat. Others say the same halakha in the name of Rav: Most of the circumference of the wood must ignite while it is still day, before Shabbat. Rav Pappa said: Since there is disagreement with regard to Rav’s halakha , and it is not clear exactly what he said, therefore, we require most of its thickness to ignite and we require most of its circumference to ignite; thereby, we avoid entering into a situation of uncertainty. The Gemara comments: This dispute is parallel to the dispute of the tanna’im , who disagreed with regard to a different matter. Rabbi Ḥiyya said: A fire is considered to be kindled when the wood will be ruined to the extent that it can no longer be used for the work of a craftsman. And Rabbi Yehuda ben Beteira says: So that the fire will take hold from both sides of the wood. And he added: And even though there is no proof for the matter, i.e., what constitutes burning as far as Shabbat is concerned, nevertheless there is an allusion to the matter that wood in this condition is considered burnt, as it is stated: “Behold, it is cast into the fire for fuel; the fire consumed both of its ends and the midst of it is burned. Is it fit for any work?” (Ezekiel 15:4).

    ״וְהָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת״. מַאי אָח? אָמַר רַב: אַחְווֹנָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עֵצִים שֶׁנִּדְלְקוּ בְּאַחְווֹנָא. הַהוּא דְּאָמַר לְהוּ מַאן בָּעֵי אַחְווֹנָא? אִשְׁתְּכַח עֲרַבְתָּא.

    Along the same lines, the Gemara cites a different verse that discusses burning fire, as it relates to King Jehoiakim: “And the hearth [ aḥ ] was burning before him” (Jeremiah 36:22). Amora’im disputed the question: What is the aḥ mentioned in the verse? Rav said that it means willow branch [ aḥvana ]. And Shmuel said: It is referring to wood that was lit with aḥvana , meaning with fraternity [ aḥva ], i.e., that each piece of wood is lit from another, even small ones from large ones. The meaning of the word aḥvana was forgotten; the Gemara relates that this man, who said to people in the marketplace: Who wants aḥvana ? And he was found to be selling willow, and therefore, the meaning of the word was understood.

    אָמַר רַב הוּנָא: קָנִים אֵין צְרִיכִין רוֹב, אֲגָדָן — צְרִיכִין רוֹב. גַּרְעִינִין אֵין צְרִיכִין רוֹב, נְתָנָן בְּחוֹתָלוֹת — צְרִיכִין רוֹב. מַתְקִיף לַהּ רַב חִסְדָּא: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא: קָנִים — מִבַּדְּרָן, אֲגָדָן — לָא מִבַּדְּרָן. גַּרְעִינִין — מִבַּדְּרָן, נְתָנָן בְּחוֹתָלוֹת — לָא מִבַּדְּרָן. אִיתְּמַר נָמֵי

    Rav Huna said: Reeds with which he lights a bonfire on Shabbat eve do not require that most of the reeds ignite prior to Shabbat, because they burn easily. However, if he tied them together into a bundle, the reeds assume the legal status of a wooden beam and most of the reeds need to catch fire before Shabbat. The same is true with regard to date seeds that he kindles. They do not require that most of them catch fire before Shabbat, because they burn easily. However, if he placed them in woven baskets [ ḥotalot ], most of the seeds need to ignite before Shabbat. Rav Ḥisda strongly objects to this: On the contrary, the opposite makes sense, as reeds are scattered and difficult to burn. When they are bundled, they are not scattered, and therefore burn more easily. Similarly, seeds are scattered. And if he placed them in woven baskets, they are not scattered. It was also stated