Commentary page
Shabbat 142a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 142a
Shabbat 142a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 387 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אתי לאתויי וטעמא לאו משום טלטול הוא דאפילו לאוחזו בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא דילמא נפיל ואתי לאתויי וכיון דלאו סכנת נפש היא לא שרו ביה טלטול:
תניא כוותיה דרבא דכי נקט לה עליון כמאן דאפקא תחתון גופיה דמי ומיחייב:
וסנדליו וטבעותיו בידו בקומצו שלא כדרך מלבוש:
המוציא אדם וכליו עליו מלובש בהן:
וטבעותיו בידיו באצבעותיו מדלא תנא בידו כדנקט רישא:
פטור דבגדיו בטלי לגביה ועליו הוא פטור כרבי נתן:
ואילו הוציאן כמות שהן שהיה אותו עליון אחוז בהן ולא מלובש חייב הנושא והיינו כרבא:
תיהוי כלכלה בסיס והיא עצמה תיאסר:
27 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 142a · Sefaria
Tosafot
ונשדיינהו לפירי ונשדייה לאבן ואם תאמר גבי קטן נמי נשדייה לאבן מידו ואמאי שרי לטלטולי עם האבן וי"ל אם ישליכו מידו יצעק התינוק ויבכה וא"ת מ"ש דלא שרינן לטלטל תינוק אלא כשיש לו גיעגועין תיבטל אבן אגב תינוק כמו שהיא בטלה אגב כלכלה מלאה פירות וי"ל דאינו צריך כל כך טלטול התינוק וא"ת אפילו אין הכלכלה מלאה פירות תיבטל האבן אגבה כי היכי דבטלי בפ"ב דביצה (דף כא:) שיורי. הכוס אגב הכוס אי לאו דאיסורי הנאה נינהו וי"ל שאני שיורי דגריעי יותר מדאי ובטלו טפי וכן צ"ל מתוך שמעתא גופה דביצה כמו שפירשתי לעיל בסוף כירה (שבת דף מז. בד"ה הוה):
ונשדינהו לפירי ונשדייה לאבן כו' וא"ת מכל מקום נינקטינהו לפירי בידים ויניח האבן בכלכלה והא אמרינן לקמן לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל לה לטהורה ושביק לה לטמאה והיינו על כרחך בידיו דאי זריק לה בכלי א"כ גם בטמאה למעלה יכול לזורקה בכלי אלא שמע מינה דשקיל לה בידיו וא"כ הכי נמי לשקלינהו לפירי בידיו וי"ל דמיירי שפי הכלכלה צר הוא ואינו יכול להכניס שם ידיו אי נמי י"ל דההיא דלקמן מיירי בתרומה שהיא בכלים קטנים בתוך הקופה שאין דרך להניח טמאה וטהורה ביחד אלא בכלים זה בפני עצמו וזה בפ"ע ולהכי מצי שקיל לטהורה שהיא למעלה בידיו אבל כלכלה דהכא אין כאן כלים ולא מצי נקיט להו בידיו פן יפול לארץ והשתא לא צריכנא לשינויא קמא דפירות המיטנפין דהא כיון דאבן עצמה הוי דופן לכלכלה אפ' הוי שדי לפירות ולאבן והדר שקיל לפירי ושבק לאבן לא הוי ליה במאי לאנחינהו כיון שהכלכלה פחותה שהאבן נעשה לה דופן. והא דלא קאמר אלא לפי שלא הוזכר אמורא לעיל. א"נ השתא יש להעמיד נמי בפירות המיטנפין דאל"כ נוכל להשליך הסל בקרקע ולהוליך בכלכלה מעט מעט כמה שתוכל להחזיק עד מקום הפחת. מ"ר:
הכא נמי בפירות המיטנפין וא"ת אכתי יטלם בידו ויניחם בתוך כלי אחר או על גבי טבלא או ע"ג סודר כדמוכח בסמוך גבי תרומה דאמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל לטהורה ושביק הטמאה ואע"ג דמוקמינן נמי בפירות המיטנפין וי"ל דהתם מיירי כגון שטהורה מונחת בסלים קטנים בפני עצמה וכן הטמאה ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחד גדול והיו סלים של טהורה למעלה מסלים של טמאה דיכול ליקח סלי טהורה ולהניחם ע"ג קרקע אבל אם מונחת זו על גב זו בלא שום כלי כי הכא שהפירות מונחים ביחד בהא ודאי לא אמר שביק לה לטמאה ושקיל לה לטהורה. מ"ר:
שנפלה לפחות מק' חולין מכאן משמע דתרומה עולה באחד ומאה עם האיסור ורש"י לא פירש כן בפרק גיד הנשה (חולין דף צט:) גבי כל איסורין שבתורה במאה דלפירו' שיטתו לא אתי' מסקנא הכי:
Tosafot on Shabbat 142a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
בגמ' דבני מערבא בפרק במה אשה יוצאת (הלכה ב) ובפרק כל ישראל יש להם חלק (הלכה א) גרסי כמה שיעורו והכין גרסי לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום כמה יהא הילוכן בני ביתיה דבר קפרא אמרין (מן דבית רבא דבר קפרא אמרין) מן דבית רבה דבר קפרא עד בית רבה דר' הושעיא צפראי אמרין מכניסתא דבבלאי עד דרתיה דר' חמא בר חנינא טבראי אמרין מן סדרא רבה עד חנותיה דר' הושעיא: הניחא לרבא דאמר דבר שמלאכתו לאיסור בין לצורך גופו בין לצורך מקומו מותר שפיר אלא לאביי דאמר דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר לצורך מקומו אסור מאי איכא למימר. ומשכחת עיקר דיליה בפרק כל הכלים ניטלין בשבת (דף קכג): פרק כא נוטל אדם את בנו ר' יהושע אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה. פירושו שבעת שיפול חלק אחד תרומה בצ"ט חלקים חולין כולן אסורין לישראל וימכרו לכהן ואם יפול חלק במאה חלקים.
Rav Nissim Gaon on Shabbat 142a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
פי' תינוק מת לקברו והכיס עמו כדאמר ריש לקיש פוטר היה ר' שמעון במוציא את המת לקברו והלכתא כרבא דקאי כר' שמעון דסבר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ובפרק יציאות השבת אוקימנא להא דתני זב שיצא בכיס שלו בשבת פטור כר' שמעון דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולא תימא מלאכה צריכה לגופה כגון מר לעשות טס וס"ת להגיהו אלא אפי' מר לחפור בו וס"ת לקרות בו מלאכה צריכה לגופה היא וכי לא פטר ר' שמעון אלא מלאכה שאינה צריכה לגופה אבל מלאכה שצריכה לגופה אפי' ר' שמעון מחייב ותניא כרבא המוציא כלים מקופלין ומונחין לו על כתפו וסנדליו וטבעתו בידו חייב. ואם היה מלובש בהן פטור.
המוציא אדם וכליו וסנדליו ברגליו וטבעתו בידו פטור שאלו הוציא כמות שהן חייב והלכתא כוותיה:
מתני' מטלטלין תרומה טמאה עם הטהור' אוקמה רב חסדא למתניתין הא בשטהורה למטה וטמאה למעלה ואותבוה הא מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין בין טהורה למטה וטמאה למעלה ובין טהורה למעלה וטמאה למטה. ופרקה רב חסדא מתני' לצורך גופו כדי לאכלו. שאינו מותר לו לטלטלו אלא הראוי לו לאכילה.
וברייתא לצורך מקומו שצריך לפנות המקום לבית המדרש או לאורחים שמותר לו לטלטל לצורך מקומו. אפילו מה שאינו ראוי לאכילה.
ואמרינן מאי דוחקיה דרב חסדא לאוקימנא למתני' לצורך גופו אמר רבא מתניתא קשיתיה דקתני סיפא מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות ואוקימנא ר' יוחנן לצורך גופו דאי לצורך מקומו אפי' עודן עליו מטלטלן ואמר רב חסדא לא מוקמינן מתניתין בתרי טעמי ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו:
פיסקא דמתני' ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה פי' מדומע תרומה שנפלה בחולין ודימעה מעלין אותה אם יש שם מאה ואחד.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 142a · Sefaria
Rashba
האי דאקשינן למה לא תהוי הכלכלה בסיס לדבר האסור. קשיא לי היכי מקשה הכא להדיא, דדלמא בשוכח הוא, דכולה מתניתין בשוכח דתנן (לקמן עמוד ב) האבן שעל פי החבית מטה על צדה ותנן מעות שעל הכר נוער את הכר, ואוקימנא בגמרא דוקא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. ויש לומר דעל כרחנו משנתינו קשיא, דהא אפילו נוקמה בשוכח, תקשי לן אמאי נוטלה והאבן בתוכה, ינער את הכלכלה והיא נופלת, וכדתנן באבן שעל פי החבית ובמעות שעל גבי הכר, וכדאקשינן נמי לבתר דאוקמה ר' יוחנן במלאה פירות, וכיון שכן לא דק לאקשויי אי בשוכח לנערה ואי במניח נעשה בסיס. ומיהו לא אסיק אדעתיה לאוקומה בצריך למקומה, משום דכולה מתניתין לאו בצריך למקומה היא, דאם כן מטלטל הוא אפילו את החבית ואת הכר בעודן עליהן וכדאיתא בגמרא, ועוד דדומיא דנוטל אדם את בנו קתני לה דלגעגעו לבן ולא לצורך מקומו של תינוק. כך נראה לי.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הכא בכלכלה מלאה פירות עסקינן. כלומר: דהוי ליה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור דשרי, ואקשינן ולישדינהו לפירי ולישדינהו לאבן. קשיא לי היכי דמי, אי באבן שאינה חשובה למה ליה דשדי לה דהא בטילה ולא חשיבא, וכדאמרינן גבי כנונא בשלהי פרק כירה (שבת מז, א) מטלטלין כנונא אגב קיטמא ואע"ג דאיכא שברי עצים משום דלא חשיבי. ואי באבן חשובה אע"ג דמלאה פירות תיתסר, וכדאמרינן גבי מוכני (מד, ב) בשיש עליה מעות שאסור לטלטלה אע"ג דהוי בסיס לדבר המותר ולדבר האסור, וכן נמי בתיק הספר עם הספר אע"ג שיש בתוכו מעות, דדוקא משום הצלת כתבי הקודש התירו כדאיתא פרק כל כתבי הקדש (קטז, ב). ויש לומר דמעות חשיבי ולא בטילי, ולעולם נעשה כלי בסיס להן אף על פי שהן מעורבין עם כלים, אבל אבן כיון שיש עמה פירות אין הכלי נעשה בסיס לה אלא לפירות, ומיהו כל היכא דמצי לנערה מנערה דחשיבא קצת. ועוד דיש לומר דאפילו דלא חשיבא כל היכא דמצי לנערה מנערה, וכנונא לא אפשר לנער שברי עצים שבתוכה, כדי שלא יתפזר האפר שבתוכה.
הכא בכלכלה פחותה עסקינן ואיכא למידק, ולישקול להו לפירי ולישבוק לה לכלכלה וכדאמרינן בסמוך גבי תרומה טהורה, לא שנו אלא כשהטהורה למטה וטמאה למעלה, אבל טהורה למעלה שקיל לה לטהורה ושביק לה לטמאה. ויש לומר דהתם כשתרומה טהורה בכלי אחד וטמאה בכלי אחר ושניהם בתוך כלי גדול, דהא אפשר ליה דלשקול טהורה בכלי אלא שהוא כלי פתוח דאי מנער לה נפלה, אבל הכא אי שביק לכלכלה לית ליה כלי דליטלטלה בגויה. כך תירצו בתוס'.
Rashba on Shabbat 142a · Sefaria
Meiri
המוציא כליו מקופלים ומונחים על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידיו חייב ואם היה מלובש בהם פטור הוציא אדם וכליו עליו וסנדליו וטבעותיו בידיו פטור ואלו הוציאם כמות שהם חייב:
כבר ביארנו במשנה במה שהתרנו טלטול טמאה עם הטהורה שלא נאמר אלא בטהורה למטה וטמאה למעלה ובפירות המיטנפים שאי אפשר לזרוק את הכל לקרקע ולברור את הטהורה ובניעור אי אפשר שהרי אי אפשר בניעור זה שלא יצאו מפירות הטהורה עם פירות הטמאה ודברים אלו דוקא לצורך גופו אבל לצורך מקומו בין שטהורה למעלה וטמאה למטה בין שטמאה למעלה וטהורה למטה ואף בפירות היבשים מטלטלין אותה ואפי' במניח הואיל ואינה בסיס לדבר האסור לבד אלא לדבר האסור ולדבר המותר אבל אם היה הכל טמאה אין מטלטלין אותה אף לצורך מקומו במניח אלא בשוכח מפני שנעשית בסיס לדבר האסור לבד הא בשוכח מיהא מותר כדין מעות שעל הכר שלצורך גופו מנער את הכר והם נופלות ולצרך מקומו מטלטלין בעודן עליו וזה שבארנוה בצורך גופו פי' שצריך לטהורה ואתה צריך לשאול ומה יועילנו טלטול הכלי שהתרומה בתוכו והרי צריך ליטול הטמאה ביד אחר שאינה בת זריקה לקרקע וטלטול ביד אי אפשר שהרי מוקצה הוא ושמא יכול לנער הטמאה שהיא למעלה עד שתתגלה הטהורה או שמביא הקופה עד שמגיע אצל טבלא או מטה ומריק שם את הכל ואח"כ נוטל את הטהורה ומניח את הטמאה ואע"פ שמבטל כלי מהיכנו שהרי אסור לו אח"כ לטלטל הטבלא או המטה הרי כשזרקם עליה לא בטלו מהיכנו שהרי טהורה וטמאה היתה שם וכשנוטל את הטהורה הוא שהמטה מתבטלת מהיכנה ונמצא ביטול היכנה בא מאליו ולא בידים ויש מתרצים שאין זה בטול כלי מהיכנו אחר שיכול לנער את המטה או הטבלא והם נופלות:
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה של חולין ונעשה הכל מדומע ונפל מן המדומע למקום אחר אינו מדומע אלא לפי חשבון כיצד הרי שנפלו עשר סאין של תרומה לתשעים סאה של חולין ונדמע הכל אם נפל ממדומע זה עשר סאין לפחות ממאה של חולין נדמעו שהרי אף לפי חשבון יש בעשרה סאין אלו סאה של תרומה אבל אם נפלו תשעה סאין לפחות ממאה לא נדמעו שהרי אין כאן אלא סאה פחות עשיריתו של סאה וכן כל כיוצא בזה:
סאה תרומה שנפלה למאה שנמצאת ראויה להעלות ולא הספיק להעלותה עד שנפלה אחרת יתבאר במקומו שאם ידע בראשונה קודם שתפול השניה לא נדמעו אלא מעלה שני הסאין והשאר מותר שכל שהיה ראוי להעלות הרי הוא כאלו עלה ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השניה הרי זה מדומע כאלו נפלו שתיהן כאחת חומרא זו אינה אלא בתרומה מפני שצריכה העלאה אבל בשאר איסורין אינו כן שאם נפל כזית חלב בקדירה ונימוח ויש בה ששים בטל ואם נפל אח"כ כזית אחר באותה קדירה עצמה אף הוא בטל ולא עוד אלא שאף הראשון מצטרף להתיר אם היה השני כזית ועוד וכן אמרו הערלה מעלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה לתוך מאתים של חולין ואח"כ נפלה סאה ועוד של ערלה לשם בטל וזו היא שאמרו הערלה מעלה את הערלה:
גדולי הפוסקי' לא הביאו בהלכותיהם בהיתר טלטול טמאה עם טהורה תנאים אלו שהזכרנו ומכאן פסקו רבים שמותר לטלטל טמאה עם טהורה עכ"פ ולא התירוה בפסקיהם אלא בסתם אלא שגדולי המפרשים כתבו שהם סמכו להניחה על מה שאמרו לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד כלומר שבשביל הנחת הככר על המוקצה לא יהא רשאי ליטול את המוקצה הואיל וההיתר עליון ויכול ליטלו בלא טלטול האסור אבל טהורה למטה הואיל ואין יכול ליטול ההיתר בלא טלטול האיסור מותר וכעין מ"ש שמואל מטלטל להו אגב ריפתא ויש חולקין שלא אסרו טלטול ע"י ככר אלא כשמניחו בשבת אבל אם היה שם מע"ש מותר:
Meiri on Shabbat 142a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ונשדינהו כו' וא"ת מ"ש דלא שרינן לטלטל תינוק כו' וא"ת אפילו אין הכלכלה מליאה כו' עכ"ל הני קושיות אין כאן מקומם ויש ליישב ודו"ק:
בד"ה ה"נ כו' אבל אם מונחת כו' כי הכא שהפירות כו' לא אמר שביק לה לטמאה כו' עכ"ל לא הוצרכו לזה בטמאה וטהורה אלא דבפירות ואבן מיירי שהם מונחים ביחד בלא שום כלי ובזה נוחין דברי התוספות שכתב מהרש"ל דלא נקט הכא אלא בפירות ואבן אבל טמאה וטהורה אין דרך להניח יחד אלא בכלים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו גם קצת קשה לדברי התוספות שלפנינו דאי איכא לאשכוחי נמי בטמאה וטהורה בכה"ג שהם מונחים ביחד בלא שום כלי אם כן לוקמא הך ברייתא דקתני בין שטהורה כו' ובין שטמאה למעלה כו' בכה"ג שהם מונחים בלא כלי דבהא לא אמר שביק לטמאה ושקיל לה לטהורה ויש ליישב דבברייתא ודאי [א"א] כיון דקתני בה נמי עם החולין ואין דרך תרומה וחולין להניחן ביחד בלא כלים ודו"ק:
בד"ה שנפלה כו' ורש"י לא פירש כן בפרק גיד הנשה כו' עכ"ל ר"ל שפירש שם דבעי ק"א של היתר וז"ש דמסקנא לא קאי התם הכי דמעיקרא ודאי בעי למימר מאה ואחד של היתר אבל במסקנא לא קאי כמ"ש התוס' שם ודברי רש"י הכא קצת מגומגמין גם בזה שפירש ומדמע עד צ"ט שכנגדו דמשמע דבק' של היתר ודאי דעולה וממ"ש בתר הכי ואם יש חולין יותר מק' כנגדו עולה משמע דבעי היתר יותר מק' ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shabbat 142a · Sefaria
Maharam
בגמ' המוציא כליו מקופלות ומונחים על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו וכו' בתוס' גריס ברישא בקימצו וכן הוא ברש"י בעמוד ולפי זה צריך להגיה ברש"י מדלא תנא בקומצו כדנקט רישא ודו"ק נ"ל:
Maharam on Shabbat 142a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 142, Amud Aleph, about 387 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 133 words
Opens “מַאי אִירְיָא אֶבֶן, אֲפִילּוּ דִּינָר נָמֵי! אַלְּמָה…”
- Segment 220 words
Opens “תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא: הַמּוֹצִיא כֵּלָיו מְקוּפָּלִים וּמוּנָּחִים…”
- Segment 316 words
Opens “הַמּוֹצִיא אָדָם וְכֵלָיו עָלָיו, וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו, וְטַבְּעוֹתָיו…”
- Segment 438 words
Opens “כַּלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְאַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּלְכָּלָה בָּסִיס…”
- Segment 518 words
Opens “וְלִינַעֲרִינְהוּ נַעוֹרֵי! אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי…”
- Segment 625 words
Opens “מְטַלְטְלִין תְּרוּמָה וְכוּ׳. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא…”
- Segment 714 words
Opens “וְכִי טְהוֹרָה לְמַטָּה נָמֵי, לִישְׁדִּינְהוּ וְלִינְקְטִינְהוּ! אָמַר…”
- Segment 821 words
Opens “מֵיתִיבִי: מְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם…”
- Segment 912 words
Opens “אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: מַתְנִיתִין — לְצוֹרֶךְ…”
- Segment 108 words
Opens “מַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְאוֹקוֹמֵי מַתְנִיתִין לְצוֹרֶךְ…”
- Segment 1144 words
Opens “אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דַּיְיקָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא:…”
- Segment 1210 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מַעֲלִין וְכוּ׳. וְאַמַּאי?!…”
- Segment 1310 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר:…”
- Segment 1418 words
Opens “דִּתְנַן: סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְנִדְמְעוּ,…”
- Segment 158 words
Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַמְדוּמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי…”
- Segment 168 words
Opens “אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְחוּמְרָא, לְקוּלָּא מִי שָׁמְעַתְּ…”
- Segment 1723 words
Opens “אֶלָּא: הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּדִתְנַן: סְאָה…”
- Segment 1837 words
Opens “וּמִמַּאי? דִילְמָא הָתָם בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא…”
- Segment 1920 words
Opens “אֶלָּא: הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.…”
- Segment 204 words
Opens “וּמִי סָבַר לֵיהּ כְּווֹתֵיהּ?…”
Original text
מַאי אִירְיָא אֶבֶן, אֲפִילּוּ דִּינָר נָמֵי! אַלְּמָה אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶבֶן, אֲבָל דִּינָר — אָסוּר! אֶבֶן, אִי נָפְלָה (לַהּ) — לָא אָתֵי אֲבוּהּ לְאֵיתוֹיֵי. דִּינָר, אִי נָפֵיל — אָתֵי אֲבוּהּ לְאֵתוֹיֵי.
why does the mishna refer specifically to moving a stone? The same should hold true even for a dinar, as well. Why, then, did Rava say: They only taught this in a case where the child has a stone in his hand; however, if the child has a dinar in his hand, it is prohibited to lift the child? The Gemara answers: Actually, lifting the child with a dinar should also be permitted. However, the Sages issued a decree prohibiting lifting the child with a dinar because with regard to a stone, if it falls, his father will not come to bring it. However, with regard to a dinar, if it falls, his father will come to bring it.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא: הַמּוֹצִיא כֵּלָיו מְקוּפָּלִים וּמוּנָּחִים עַל כְּתֵפוֹ, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ — חַיָּיב. וְאִם הָיָה מְלוּבָּשׁ בָּהֶן — פָּטוּר.
It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: On Shabbat, one who carries out his clothes to the public domain while they are folded and placed on his shoulder, and his sandals on his feet and his rings in his hand, not on his fingers, is liable. And if he was wearing them, he is exempt for all of them, as they are negated relative to him.
הַמּוֹצִיא אָדָם וְכֵלָיו עָלָיו, וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו, וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו — פָּטוּר, וְאִילּוּ הוֹצִיאָן כְּמוֹת שֶׁהֵן — חַיָּיב.
One who carries out a person with his garments on him, and his sandals on his feet, and his rings on the fingers of his hands, i.e., wearing all of his clothes and jewelry in the typical manner, is exempt, whereas if he carried them out as they are, i.e., the person was holding his clothes in his hands, he is liable for carrying out the clothes, just as Rava said.
כַּלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְאַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּלְכָּלָה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר! אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְּכַלְכַּלָּה מְלֵאָה פֵּירוֹת עָסְקִינַן. וְלִישְׁדִּינְהוּ לְפֵירֵי, וְנִישְׁדֵּי לְאֶבֶן, וְנִינְקְטִינְהוּ בְּיָדַיִם! כִּדְרַבִּי אִלְעַי אָמַר רַב: בְּפֵירוֹת הַמִּיטַּנְּפִין, הָכָא נָמֵי: בְּפֵירוֹת הַמִּיטַּנְּפִין.
We learned in the mishna: And it is permissible to take a basket with a stone inside it on Shabbat. The Gemara asks: And why may he do so? The basket should be a base for a prohibited object, and a base for a prohibited object is set-aside and may not be moved on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Here, we are dealing with a basket full of fruit. The basket is a base for permitted items as well, not only a base for the stone. The Gemara asks: Why may he move the basket and the stone? There is an alternative. And let him throw the fruit and throw the stone out of the basket, and take the fruit in his hands, and there will be no need to move the stone. The Gemara answers: As Rabbi Elai said that Rav said in a different context: It is referring to fruits that become soiled and ruined. Here, too, it is referring to fruits that become soiled and ruined if he throws them down.
וְלִינַעֲרִינְהוּ נַעוֹרֵי! אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רָבָא: הָכָא בְּכַלְכַּלָּה פְּחוּתָה עָסְקִינַן, דְּאֶבֶן גּוּפָהּ נַעֲשֵׂית דּוֹפֶן לַכַּלְכַּלָּה.
The Gemara asks a question: And let him shake them until the stone is on one side of the basket, enabling him to throw the stone out of the basket. Rav Hiyya bar Ashi said that Rava said: Here, we are dealing with a broken basket with a hole, in which the stone serves as a side of the basket by sealing the hole. Therefore, he cannot throw it out of the basket.
מְטַלְטְלִין תְּרוּמָה וְכוּ׳. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁטְּהוֹרָה לְמַטָּה וּטְמֵאָה לְמַעְלָה. אֲבָל טְהוֹרָה לְמַעְלָה וּטְמֵאָה לְמַטָּה — שָׁקֵיל לֵיהּ לִטְהוֹרָה וְשָׁבֵיק לֵיהּ לִטְמֵאָה.
We learned in the mishna: And one may move ritually impure teruma with ritually pure teruma . Rav Ḥisda said: They only taught this in a case where the pure teruma is on the bottom and the impure teruma is on the top. In that case, if one wants to reach the pure teruma, there is no alternative to taking the impure teruma as well. However, if the pure teruma is on the top and the impure teruma is on the bottom, he takes the pure teruma and leaves the impure teruma.
וְכִי טְהוֹרָה לְמַטָּה נָמֵי, לִישְׁדִּינְהוּ וְלִינְקְטִינְהוּ! אָמַר רַבִּי אִלְעַי אָמַר רַב: בְּפֵירוֹת הַמִּיטַּנְּפִין עָסְקִינַן.
The Gemara asks a question: And when the pure teruma is on the bottom too, let him throw the impure fruit, and take the pure fruit. Rabbi Elai said that Rav said: It is referring to fruits that become soiled and ruined, which cannot be thrown from the basket.
מֵיתִיבִי: מְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחוּלִּין, בֵּין שֶׁטְּהוֹרָה לְמַעְלָה וּטְמֵאָה לְמַטָּה, בֵּין שֶׁטְּמֵאָה לְמַעְלָה וּטְהוֹרָה לְמַטָּה, תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא!
The Gemara raises an objection to the statement of Rav Ḥisda: One may move impure teruma with the pure teruma and with the non-sacred produce, whether the pure is on the top and the impure is on the bottom, or whether the impure is on the top and the pure is on the bottom. This is a conclusive refutation of the statement of Rav Hisda.
אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: מַתְנִיתִין — לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ, בָּרַיְיתָא — לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ.
The Gemara answers that Rav Ḥisda could have said to you: The mishna, which, according to Rav Ḥisda, permits moving the impure teruma with the pure teruma only when the pure teruma is on top, is referring to a case where he needs the basket for the purpose of utilizing the object itself, i.e., he wants to eat the fruit. The baraita is referring to a case where he needs the basket for the purpose of utilizing its place, i.e., he wants to move the basket in order to vacate its place, in which case he may move it even if it contains impure teruma exclusively.
מַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְאוֹקוֹמֵי מַתְנִיתִין לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ?
The Gemara asks: What impelled Rav Ḥisda to establish the mishna as referring specifically to a case where he needs the basket for the purpose of utilizing the object itself? Why can’t he explain the mishna as referring to any case?
אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דַּיְיקָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר — מְנַעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ, אֲבָל לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — מְטַלְטְלוֹ וְעוֹדָן עָלָיו. וּמִדְּסֵיפָא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ — רֵישָׁא נָמֵי לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ.
Rava said: The mishna is precise in accordance with the opinion of Rav Ḥisda, as it is taught in the latter clause, the next mishna: With regard to coins that are on a cushion, he shakes the cushion and the coins fall. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They only taught that he may shake the cushion in a case where it is for the purpose of utilizing the cushion itself. However, if he needs it for the purpose of utilizing its place, he may move it, even though the coins are still on it. And from the fact that the latter clause of the mishna is referring to a case where he needs the cushion for the purpose of utilizing the cushion itself, the first clause, too, is referring to a case where he needs the basket for the purpose of utilizing the basket itself.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מַעֲלִין וְכוּ׳. וְאַמַּאי?! הָא קָא מְתַקֵּן!
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: One may even lift a measure of teruma that was nullified from a mixture of one hundred measures of non-sacred produce and one measure of teruma. The Gemara asks: And why is it permitted? Isn’t he rendering the produce fit for consumption? The Sages issued a decree prohibiting the performance of any action that renders an item fit for use on Shabbat.
רַבִּי יְהוּדָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: תְּרוּמָה בְּעֵינַהּ מַחֲתָא.
The Gemara answers: Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: Teruma is considered as if it is placed in its pure unadulterated state. By lifting the measure of teruma, one does not render the rest of the mixture fit for consumption. It is considered as if the measure of teruma never intermingled with the rest of the produce and the measure that he lifted from the produce is the measure that fell into the produce.
דִּתְנַן: סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְנִדְמְעוּ, וְנָפַל מִן הַמְדוּמָּע לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְדַמַּעַת כִּתְרוּמַת וַדַּאי.
As we learned in a mishna: A se’a of teruma that fell into less than one hundred se’a of non-sacred produce causes it to become a prohibited mixture. The teruma is not nullified by the non-sacred produce. And then, if a se’a from the mixture fell into a different place with non-sacred produce, Rabbi Eliezer says: The se’a from the original mixture renders it a prohibited mixture in the same way that definite teruma would. This is due to the concern that the same se’a of teruma that fell into the first mixture never intermingled with the produce and subsequently fell into the second mixture. Therefore, it requires nullification like unadulterated teruma.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַמְדוּמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
And the Rabbis say: The se’a from the original prohibited mixture only renders the second one a prohibited mixture according to the proportion of teruma in the entire mixture. In other words, the percentage of teruma in each se’a of the original mixture is representative of the percentage of teruma in the entire mixture. Only that measure of teruma need be nullified. Rabbi Eliezer’s opinion that the teruma in the mixture is not considered mixed, and it is considered as if it was placed in its pure unadulterated state, corresponds to Rabbi Yehuda’s opinion that by lifting the measure of teruma, one does not render the rest of the mixture fit for consumption.
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְחוּמְרָא, לְקוּלָּא מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?!
The Gemara rejects this: Say that you heard that Rabbi Eliezer expresses his opinion in this matter to rule stringently. Did you hear him express his opinion to rule leniently? He expressed concern lest the fallen teruma might not have intermingled with the non-sacred produce in the first mixture, and therefore, the second mixture is prohibited. However, he does not consider this a certainty.
אֶלָּא: הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּדִתְנַן: סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהַּ עַד שֶׁנָּפְלָה אַחֶרֶת — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
Rather, Rabbi Yehuda stated his halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as we learned in a mishna: If a se’a of teruma fell into one hundred se’a of non-sacred produce, and he did not manage to lift that se’a from the mixture until another se’a of teruma fell into the mixture, this entire mixture is prohibited. This is because two se’a of teruma are mixed with one hundred se’a of non-sacred produce. And Rabbi Shimon permits the mixture. Rabbi Shimon holds that the first se’a that fell into the produce is not mixed with it; it is placed in its unadulterated state. When the second se’a falls, it is also placed in its unadulterated state, and the two se’a do not join together.
וּמִמַּאי? דִילְמָא הָתָם בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אַף עַל גַּב דְּנָפְלוּ בָּזֶה אַחַר זֶה — כְּמַאן דְּנָפַל בְּבַת אַחַת דָּמֵי. וְהָא לְחַמְשִׁין נְפַלָה, וְהָא לְחַמְשִׁין נְפַלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: קַמַּיְיתָא בְּטִיל בִּמְאָה, וְהָא תִּיבְטֵיל בִּמְאָה וְחַד.
The Gemara rejects this comparison: And from what does that conclusion ensue? Perhaps there, they are disagreeing with regard to this: That the first tanna holds: Even though two se’a of teruma fell one after another, it is as though they fell at once, and this se’a of teruma fell into fifty se’a of non-sacred produce, and this se’a of teruma fell into fifty se’a of non-sacred produce, which are insufficient to nullify teruma. And Rabbi Shimon holds: The first se’a was nullified immediately when it fell into one hundred se’a, and this se’a will be nullified in one hundred and one se’a. There is no connection between this dispute and the opinion that by lifting the measure of teruma, one does not render the rest of the mixture fit for consumption.
אֶלָּא: הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נוֹתֵן עֵינָיו בְּצַד זֶה, וְאוֹכֵל מִצַּד אַחֵר.
Rather, Rabbi Yehuda stated his halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar. As it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: One need not lift a se’a from the mixture in order to render it permitted to eat. It is sufficient if he casts his eyes on this side of the mixture and decides to separate a se’a from the produce on that side, and he eats from a different side of the mixture and physically separates the se’a later. Lifting a se’a from the mixture does not render the mixture fit for consumption, as it is permitted to partake from the mixture even without removing a se’a . That is the rationale for Rabbi Yehuda’s opinion.
וּמִי סָבַר לֵיהּ כְּווֹתֵיהּ?
The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar?