Commentary page
Shabbat 140b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 140b
Shabbat 140b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 556 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
משלפא לדידה מקניא כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטולי דלהסקה קאי:
ואם כלי קיואי היא קנה של אורגים דתורת כלי עליו שרי:
תליא דבשרא בשר מליח התלוי לייבשו ומלא החבל קרי תליא:
שרי דנאכל חי באומצא:
דכוורי אין נאכלין חיין:
באמצע מטה שאיש ואשתו רגילין בה לישן:
כאילו עומד כו' דמהרהר:
לזבין אריכא אגודה ארוכה של כרוב ארוך ושל כרישין ארוכים:
42 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 140b · Sefaria · CC0
Tosafot
תלא דבישרא כו' לא כפירוש הקונטרס דפי' בשר מליח שתלו ליבשו דהל"ל הא בפרק מפנין דמה שייך הכא ועוד למה מזכיר תלא ועוד מוכח לעיל בפרק מפנין (שבת דף קכח.) דדג מליח נמי חזי לאומצא ועוד דהכא בטלטול איירי ואמרינן לעיל דרב במוקצה לטלטל סבר לה כר"ש ונראה כפי' הערוך דמשום תלא נקטיה ובלא בשר אלא תלא דבשרא לא ממאיס ושרי לטלטולי ושל דגים מאיס והוי מוקצה מחמת מיאוס והשתא אתי שפיר באיסור דתלא כעין כישא דירקא ור' פי' לנו דלתלא דבשרא רגיל להיות בו תורת כלי אבל של דגים לא ולא משום מוקצה מחמת מיאוס דלא איירי שמעתין במוקצה מחמת מיאוס. מ"ר:
אבל באיבוס של קרקע דברי הכל אסור אע"ג דמרבץ שרינן לרבי שמעון (לעיל שבת דף צה.) הכא רגילות הוא להתכוין לאשוויי גומות וחיישינן טפי שמא יתכוין:
Tosafot on Shabbat 140b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר רב חסדא הא כיתניתא משלפה לדילא מקניא:
פי' למשוך הבגד ששוטחו בקנה להנגב ונעשה נגוב וישאר הקנה במקומו ולא מטלטלין מותר אבל למשוך הקנה מן הבגד ולטלטלו בשבת אסור שהקנה אינו כלי להטלטל בחצר. אמר רבא ואם כלי קיואי מותר. פי' אם הוא הבגד שטוח בכלי האורג וכלי האורג נקראין כלי קיואי כדאמרינן בפרק ואלו קשרים שחייבין עליהן.
אתמר אמר רב נחמן אמר שמואל כלי קיואי מותר לטלטלו בשבת ואפי' כובד העליון וכובד התחתון אבל לא את העמודים ותוב בעא מיניה ר' יוחנן מרבי יהודה בר ליואי כלי קיואי כגון כובד העליון וכובד התחתון כו'.
האי תלא דבשרא פי' יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו [שרי לטלטולי] אבל העץ שתולין בו דגים. כיון שהדגים ריחם רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור:
מדנהר אבא שם מקום הוא:
ציפיתא חדתא פי' מחצלת חדשה בזרא בחדא ידא. כגון אבן שאין לה דמים ולא צורך. ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהם ופייסוהו להראותה להן:
מתני' אין שולין את הכרשינין ולא שפין כו' גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדים כו'. פי' גורפין המאכל של בהמה מלפני הפטם ומאכל שאר בהמות מסלקין לצדדין דברי ר' דוסיא חכמים אוסרין ואיבעיא לן רבנן ארישא פליגי והיא גורפין [או] אסיפא פליגי והוא שמסלקין לצדדין ואמרינן ת"ש וחכ"א אחד זה ואחד זה לא יסלקנו לצדדין. ש"מ רבנן אתרווייהו פליגי.
אמר רב חסדא מחלוקת באבוס של כלי ואפי' בזה חכמים אוסרין אבל באבוס של קרקע דברי הכל אסור לגרוף הקש שע"ג המטה לא ינענעו בידו אבל מנענעו בגופו:
Rabbeinu Chananel on Shabbat 140b · Sefaria
Rashba
תלאי דבשרא פרש"י ז"ל בשר מליח התלוי ליבשו, ומלא החבל קרוי תלאי דבשרא ושרי דנאכל חי באומצא, דכוורי אסור דאין נאכלין חיין. והקשו עליו בתוספות דאם כן לימא בשר מליח ולמה ליה למימר תלאי דבשרא. ועוד דאם כן בפרק מפנין (שבת קכח, א) הוה ליה לאתויי, דמייתי התם בשר תפוח בשר מליח ודג מליח ותפל. על כן פירשו בתוספות דתלאי היינו העץ שתולין בו בשר, כלומר דתורת כלי עליו דרגילות הוא להצניעו, אבל דכוורי לא אלא כל שנשתמש בו זורקו לבין העצים.
אבל באבוס של קרקע דברי הכל אסור דגזרינן דלמא אתי לאשויי גומות ביד.
Rashba on Shabbat 140b · Sefaria
Meiri
חלוק זה ששטחה כדי לנגבה ותחב קנה מבית יד לבית יד כשהוא בא לנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא ישלוף הקנה מתוכה מפני שהקנה אינו כלי ואסור לטלטלו ואם היא מכלי קיואי ר"ל קנה של אורגים תורת כלי עליה ומותר לטלטלה וכן בקנה המדה:
הוצא דירקא ר"ל אגודה של ירק שאינו ראוי למאכל אדם אם ראויה למאכל בהמה מותר לטלטלה ואם לאו אסור תליא דבשרא ר"ל חתיכת בשר מליח ועל שם שתולים אותה בחבל קורא לה כן מותר לטלטלה מפני שראויה היא באומצא ושל דגים גדולים אסור ופירשו גדולי הרבנים שאין ראויים ליאכל חיים וגדולי הפוסקים פירשוה משום מוקצה מחמת מיאוס מחמת ריחו וא"כ אחר שפסקנו כר' שמעון להתיר אף מוקצה מחמת מיאוס בשבת אף בדגים מותר ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שלא אמרו במוקצה מחמת מיאוס שמותר לטלטלו בשבת אלא בדבר הראוי לכסות בו כלי או לאיזה תשמיש כגון נר ישן אבל דבר שאינו ראוי לכלום הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו וי"מ אותה בדג תפל ואע"פ שבבשר אתה מפרשה במליח יראה לי שכל אחד הוא קרוי תליא לענינו שהבשר אין דרך לתלותה אלא משנמלחה והדגים דרכן לתלותן בגמי כשהוא תפל וכבר התבאר שדג תפל אסור לטלטלו שכל שאינו ראוי ליום וכן שאינו עומד לכלבים אין מטלטלין אותו:
לעולם יתנהג אדם במדה בינונית ויצמצם בהוצאתו כפי ענינו ואם הוא עני ישתדל לעשות דברים שמהם יבא לידי הסדר בהוצאה ואם הוא עשיר אל יפחית עצמו בצמצום המאכלים אלא בכדי הראוי דרך צחות אמרו אמר רב חסדא בעניותאי ובעתירותאי לא אכלית ירקא בעניותאי משום דגריר לבא וגורם לאכל ביותר ובעתירותאי משום דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בישרא וכוירי וכן אמרו דרך הערה לעני לצמצם בתוך ביתו כמה שיוכל האי מאן דאיפשר למיכל נהמא דשערי ואכיל דחטי עובר משום בל תשחת דאפשר ליה בשכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחת וכן אמרו האי דזבין כתנתא ליזבון מנהר אבא וניחוורה כל תלתין יומין כלומר שיקנה פשתן של מקום פלני שהוא חשוב ולא ירבה בכבוס יותר מדי כדי שלא יצטרך לקנות אלא משנה לשנה וכן אמרו לא ליתיב אציפתא חדתי דלא ליבליין מאניה כלומר שלא ישב במחצלת חדשה שלא יבלו כליו:
מידת הצניעות משובחת ובנשים יותר דרך הערת צניעות אמרו בתלמידים ההולכים ממקום למקום בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזא כלומר שלא ישלח חלוק שלו לאושפיזתו לכבסה שמא טומאתה בשוליה והדבר גנאי לו ודרך הערה היה מגדוליהם אומר לבנותיו איצטניעו באפי גבריכו לא תיכלו נהמא באפייהו כלומר שמא מתוך אכילתכם בשעה שהוא שבע תהא אכילתכם אצלו כבלענות ולא תיכלו ירקא בליליא כלומר מפני שאכילתם נותנת ריח הפה לשעתו ולא תפנון היכא דמיפנו גברייכו כלומר שמא בשעת חבה יזכור ויבא לידי איסטניסות וכי קרי איניש אבבא לא תימרו מנו אלא מני כלומר לא תשאלו כדרך שאדם שואל לזכר עד שהשומע בכם יכיר בכם שאתם חושבות עליו שזכר הוא ויחשדו עליכם אלא כשואלות בדרך שהשומע יכיר בכם שאתם חושבות שנקבה היא נקטת מרגניתא בחדא ידא ובורא בחדא ידא אחוי מרגניתא ובורא ליעכב בידך עד דליצטער והדר אחזי ליה כלומר אם את אוחזת מרגלית ביד אחת וצרור ביד אחרת ובעליך שואל בשתיהן הראי לו המרגלית מיד והצרור לא תראי לו עד שיצערך להראותו ומתוך שבאה לו ראייתה דרך כוסף אף היא חשובה בעיניו והוא משל שאף הכעורה שבכעורות אם עומדת בצניעות ומיקרת עצמה אצל בעלה אף היא חשובה בעיניו ולא תתגנה לו וי"מ בדרך אחרת וזו עיקר:
המשנה הרביעית גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי ר' דוסא וחכמים אומרים נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה אחרת בשבת אמר הר"ם פי' פטם השור שמשמנין אותו ותרגום בריאות פטימתא וראי כמו רעי ובלשון עברי צפיעי בקר וחכמים אוסרין לגרוף מלפני הפטם ואפי' היה המספא בקפה או דומה לה אבל אם היה אבוס של קרקע והמספא לשם אסור הוא לדברי הכל דילמא אתי לאשוויי גומות וכמו כן אוסרין סלוק לצדדין אבל לסלק מלפני בהמה מותר אצלם ובתנאי שיסלק מלפני החמור ויתן לפני השור ולא שיסלק מלפני השור ויתן לפני החמור כי מה שהניח החמור הוא ראוי לאכילת השור ומה שהניח השור אינו ראוי לאכילת החמור כי הוא הפסידו ברירו והלכה כחכמים:
אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר גורפין מלפני הפטם כלומר שור של פטם ר"ל שמפטמין אותו גורפין אבוס שלפניו בשבת כדי ליתן בתוכו שעורים ולא יתערב בו עפרורית עד שיקוץ בהם ואין גוזרים משום אשוויי גומות ופי' בגמ' באבוס של כלי ואין גוזרין בו משום אבוס של קרקע ומ"מ באבוס של קרקע אסור משום אשוויי גומות ואפילו לדעת המתיר בכבוד הבית מפני שאין השואת גומות פסיק רישיה ודבר שאין מתכוין מותר פירשוה בגמ' בכאן מחשש שמא יבא להשוות גומות בידים ומסלקין לצדדין מפני הרעי כלומר שאר בהמות של רעי של מרעה שאין מדקדקי' בהם כל כך ולא הורגלו באסטניסות מסלקין את העפרורית לצדי האבוס אבל אין גורפין מכל וכל דברי ר' דוסא וחכמים אוסרים ופי' בגמ' אוסרין בשתיהן בגריפה לפני הפטם ובסלוק צדדין מפני הרעי בין באבוס של כלי בין באבוס של קרקע ובכלם שמא יבא להשוות גומות בידים:
נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה אחרת כלומר נוטלין התבן והשעורים הנשארים באבוס של בהמה זו ונותנין לאחרת ופי' בגמ' דוקא מחמור ופרה מפני שאין החמור מטיל רירין ואין הנשאר לפניו מאוס אצל הפרה עד שתאמר שטרח שלא לצרך הוא אלא אוכלת היא מהן אבל לא מפרה לחמור מפני שהפרה מטלת רירין ושיריה נמאסים אצל החמור ומ"מ מחמור לחמור ומפרה לפרה מותר וכן גמלים וסוסים ופרדים נוטלין מכל הבהמות להם ומהם לכל הבהמות:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
Meiri on Shabbat 140b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ארישא פליג כו' וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו כו' עכ"ל וכ"כ התוס' משום דלר"ש דבר שאין מתכוין מותר אבל מלשון התלמוד דאמר ואיבוס של קרקע מי איכא למ"ד דשרי הא קא משוי גומות נראה דודאי משוי גומות והוי פסיק רישיה דמודה ר"ש וכ"כ הר"ן ע"ש:
Chidushei Halachot on Shabbat 140b · Sefaria
Ben Yehoyada
אָמַר רַב חִסְדָּא אֲנָא, לָא בַּעֲנִיּוּתִי אַכְלִי יַרְקָא, וְלָא בַּעֲתִירוּתִי אַכְלִי יַרְקָא. הנה מרן רבינו האר"י פירש סוד המאמר על אמיתות בשער טעמי המצות יעויין שם. ואנא עבדא נראה לי בס"ד על דרך הפשט דרב חסדא לא היה חפץ להכניס ירקות שדרכם להתליע לתוך ביתו, מפני שתולעים נמצאים בהם, ובפרט בארצות החמים במדינת בבל ואגפיה, ואף על פי שאפשר בבדיקה, לא היה רוצה לסמוך על בדיקת הנשים והמשרתים, אך ודאי בני ביתו תאבים הרבה לירקות כדרך העולם שמתאוין לאכול ירקות בתוך הסעודה, ואף על פי שאוכלין תבשלין מעדנים אין מושכין ידיהם מירקות. ואם היה אומר להם 'אין אני מכניס הירקות לביתי מחשש תולעים' יאמרו 'הנה אור עינינו אתנו נבדוק ונאכל כמנהג העולם' לכן מה היה עושה להפיס דעתם של בניו ובני ביתו על אשר היה מונע מלהכניס ירקות לביתו, בזמן עניותו תלה הסיבה מִשּׁוּם דְּגָרִיר, ובזמן עושרו היה אומר להם אם אביא ירקות לבית תאכלו הרבה לחם עם הירקות ותמלאו הכרס בלחם ואז לא תאכלו מן הבשר המבושל החשוב הנותן כח באדם אלא רק שיעור מועט, ולכן אני מונע הירקות כדי שתהיו שבעים מתבשילין של בשר וממנו תמלאו הכרס ובזה תוסיפו כח ובריאות בגוף, ולכן על זמן עניותו לא אמר אמינא מִשּׁוּם דְּגָרִיר, כי זה לא צריך למימר שהוא סיבה ידועה להם, כיון דְּגָרִיר והוא עני אין לו יכולת להביא כדי סיפוק, אבל על זמן עשרות אמר אֲמִינָא כי זאת הסיבה אין מרגישים בה מאליהם ואצטריך למימר. גם רצונו לומר אֲמִינָא כלומר אֲמִינָא כך אבל באמת הסיבה העקרית אינה זאת.
לָא תֵּיכְלוּן נַהֲמָא בַּהֲדֵי גַּבְרַיְכוּ נקיט נַהֲמָא לרבותא אף על פי שהוא עיקר ואינו מותרות וגם אין בו לכלוך ידים כמו תבשיל. אי נמי לכל האכילה של סעודתם קרי לה נַהֲמָא, כמו עֲבַד לְחֶם רַב בדניאל (ה, א) שכל הסעודה נקראת לחם, וכן (שמואל א' כ, כז) מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם.
נְקוֹט מַרְגָּנִיתָא בְּחָדָא יָדָא פירש רבינו המאירי ז"ל כלומר אם את אוחזת מרגלית ביד אחת וצרור ביד אחת ובעליך שואל בשתיהם, אחוי ליה המרגלית מיד והצרור לא תראה לו עד שתצטרך להראותו, ומתוך שבאה לו ראיית הצרור דרך כיסף אף הוא יהיה חשוב בעיניו, והוא משל שאף הכעורה שבכעורות אם עומדת בצניעות ומייקרה עצמה אצל בעלה אף היא תהיה חשובה בעיניו ולא תתגנה לו. ויש מפרשים בד"א וזה עיקר עד כאן לשונו והוא נכון ויציב.
Ben Yehoyada on Shabbat 140b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 140, Amud Bet, about 556 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 117 words
Opens “מִשְׁלְפָא לְדִידַהּ מִקַּנְיָא — שְׁרֵי, קַנְיָא מִינַּהּ…”
- Segment 217 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי כִּישְׁתָּא דְיַרְקָא, אִי…”
- Segment 316 words
Opens “אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב:…”
- Segment 414 words
Opens “אָמַר רַב קַטִּינָא: הָעוֹמֵד בָּאֶמְצַע הַמִּטָּה, כְּאִילּוּ…”
- Segment 516 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין…”
- Segment 616 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין…”
- Segment 741 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב [דְּלָא…”
- Segment 851 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא…”
- Segment 939 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ…”
- Segment 1013 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלֵית…”
- Segment 1116 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין…”
- Segment 1228 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין…”
- Segment 1312 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא…”
- Segment 1421 words
Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא…”
- Segment 1514 words
Opens “אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לִבְנָתֵיהּ: תִּיהְוְיָין צְנִיעָן…”
- Segment 1617 words
Opens “לָא תֵּיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא, לָא תֵּיכְלוּן תַּמְרֵי…”
- Segment 1711 words
Opens “וְכִי קָא קָארֵי אִינִישׁ אַבָּבָא — לָא…”
- Segment 1821 words
Opens “נָקֵיט מַרְגָּנִיתָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ וְכוּרָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ.…”
- Segment 1920 words
Opens “אֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מַתְנִיתִין דְּלָא כִי…”
- Segment 2022 words
Opens “מַתְנִי׳ גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפַּטָּם וּמְסַלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי…”
- Segment 2112 words
Opens “גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבָּנַן אַרֵישָׁא פְּלִיגִי, אוֹ…”
- Segment 2213 words
Opens “תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה…”
- Segment 2346 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע,…”
- Segment 2427 words
Opens “וְנוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה. תְּנָא חֲדָא: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי…”
- Segment 2536 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: אִידֵּי וְאִידֵּי מִקַּמֵּי חַמְרָא לְקַמֵּי…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Shabbat 140b · Segment 19 — “…הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 140b · Segment 25 — “אָמַר אַבָּיֵי: אִידֵּי וְאִידֵּי מִקַּמֵּי חַמְרָא לְקַמֵּי תוֹרָא —…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rav Hisda ha-Kohen · Amoraim · Third Generation Amora
Rav Hisda was a leading Amora of the third generation, a student and successor to Rav Huna as head of the Sura…
Cited source: Shabbat 140b
All 14 sources this entry cites
Original text
מִשְׁלְפָא לְדִידַהּ מִקַּנְיָא — שְׁרֵי, קַנְיָא מִינַּהּ — אֲסִיר. אָמַר רָבָא: וְאִם כְּלִי קִיוָּאֵי הוּא — מוּתָּר.
to remove it from the reed upon which it is hanging is permitted; however, to remove the reed from it is prohibited. Since the reed is not a vessel, it is set-aside. Rava said: And if it is hung on a weaver’s vessel, it is permitted to remove the vessel as well. Although its primary function is for a prohibited labor, since it is a vessel, it may be moved.
אָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי כִּישְׁתָּא דְיַרְקָא, אִי חַזְיָא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ, וְאִי לָא — אֲסִיר.
Rav Ḥisda said: This bundle of vegetables, if it is suitable for animal food, it is permitted to move it on Shabbat, but if not, it is prohibited to move it.
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הַאי תַּלְיָא, דְבִשְׂרָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵהּ, דְּכַוְורֵי — אֲסִיר.
Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said as follows: In the case of this hook, if it is used for hanging meat, it is permitted to move it, as it is also suitable for other uses. However, if it is a hook for hanging fish, it is prohibited to move it, because it smells bad (Rabbeinu Ḥananel) and is used exclusively for fish.
אָמַר רַב קַטִּינָא: הָעוֹמֵד בָּאֶמְצַע הַמִּטָּה, כְּאִילּוּ עוֹמֵד בִּכְרֵיסָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְלָאו מִילְּתָא הִיא.
Rav Ketina said: One who stands on a board in the middle of a bed, it is as though he were standing on the stomach of a woman. Just as he would certainly injure the woman, he will certainly break the bed ( ge’onim ). The Gemara comments: And it is not a correct matter, and it is not accepted as halakha .
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין יַרְקָא — לִיזְבֵּין אֲרִיכָא, כִּישָּׁא כִּי כִישָּׁא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא.
On the topic of the bundle of vegetables, the Gemara cites additional advice on similar issues that Rav Ḥisda said to poor scholars experiencing difficulty earning a livelihood: A student of a Torah academy who buys vegetables should buy long ones. A bundle is a bundle, and they have a standard thickness at a standard price. However, the addition of length comes on its own for free.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין קַנְיָא — לִיזְבֵּין אֲרִיכָא, טוּנָא כִּי טוּנָא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא.
And Rav Ḥisda also said: A student of a Torah academy who buys reeds should buy long ones, since a bundle is a bundle. Bundles of reeds have a standard thickness, but the length comes on its own for free.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב [דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא] — לָא לֵיכוֹל יַרְקָא, מִשּׁוּם דְּגָרֵיר. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא לָא בַּעֲנִיּוּתִי אֲכַלִי יַרְקָא, וְלָא בְּעַתִּירוּתִי אֲכַלִי יַרְקָא. בַּעֲנִיּוּתִי — מִשּׁוּם דְּגָרֵיר. בְּעַתִּירוּתִי — דְּאָמֵינָא: הֵיכָא דְּעָיֵיל יַרְקָא, לֵיעוּל בִּשְׂרָא וְכַוְורֵי.
And Rav Ḥisda further said: A student of a Torah academy who does not have much bread should not eat a vegetable, because it whets the appetite. And Rav Ḥisda said: I neither ate a vegetable in my state of poverty, nor did I eat a vegetable in my state of wealth. In my poverty, I did not eat a vegetable because it whets the appetite. In my wealth, I did not eat a vegetable because I said: Where a vegetable enters, let meat and fish enter instead.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא — לָא לִיבְצַע בַּצּוֹעֵי. (וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא — לָא לִיבְצַע. מַאי טַעְמָא? — דְּלָא עָבֵיד בְּעַיִן יָפָה.) וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מֵעִיקָּרָא לָא הֲוַאי בָּצַעְנָא עַד דִּשְׁדַאי יָדִי בְּכוּלֵּי מָנָא, וְאַשְׁכַּחִי [בֵּיהּ כׇּל צֻרְכִּי].
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who does not have much bread should not cut it into thin slices; rather, he should eat what he has in one helping. And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who does not have much bread should not break it for guests. What is the reason? As he will not do so in a generous manner. And Rav Ḥisda said: Originally, I would not break bread until I placed my hand in the entire dish to assure that I found that there was enough bread to meet my needs.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי וְאָכַל דְּחִיטֵּי קָעָבַר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״. וְאָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לְמִישְׁתֵּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״. וְלָאו מִילְּתָא הִיא — ״בַּל תַּשְׁחִית״ דְּגוּפָא עֲדִיף.
And Rav Ḥisda also said: One who is able to eat barley bread and nevertheless eats wheat bread violates the prohibition against wanton destruction. One who wastes resources is comparable to one who destroys items of value. And Rav Pappa said: One who is able to drink beer and nevertheless drinks wine violates the prohibition against wanton destruction. The Gemara comments: And this is not a correct matter, as the prohibition against destruction of one’s body takes precedence. It is preferable for one to care for his body by eating higher quality food than to conserve his money.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלֵית לֵיהּ מִשְׁחָא — נִימְשֵׁי בְּמַיָּא דַחֲרִיצִי.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who has no oil should wash, i.e., smear himself, with ditch water, as the scum that accumulates in it is as useful as oil.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין אוּמְצָא — לִיזְבֵּין אוּנְקָא, דְּאִית בֵּיהּ תְּלָתָא מִינֵי בִישְׂרָא.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who buys meat should buy from the neck [ unka ], as there are three types of meat there.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין כִּיתּוֹנִיתָא — לִיזְבַּן מִדִּנְהַר אַבָּא, וְנִיחַוְּורַהּ כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין, דִּמְפַטְּיָא לֵיהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וַאֲנָא עָרְבָא. מַאי ״כִּיתּוֹנִיתָא״? — כִּיתָּא נָאָה.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who buys a linen shirt [ kitonita ] should buy it from those who work by the river Abba, and should wash it every thirty days, so that it will last him for the twelve months of the year. And I guarantee that the shirt will remain in good shape. The Gemara comments: What is the meaning of kitonita ? A fine class [ kita ], as fine clothing provide one entry into a well-dressed class of people.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לִיתִּיב אַצִּיפְּתָא חַדְתָּא, דִּמְכַלְּיָא מָאנֵיהּ.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy should not sit on a new mat, as its dampness ruins his garments.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לִישַׁדַּר מָאנֵיהּ לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ לְחַוּוֹרֵיהּ לֵיהּ, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דִּילְמָא חָזֵי בֵּיהּ מִידֵּי וְאָתֵי לְמִגַּנְּיָא.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy should not give his clothes to his host to wash for him, as that is not proper behavior, for the host might see something on it, such as signs of a seminal emission, and he will be demeaned in the eyes of his host.
אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לִבְנָתֵיהּ: תִּיהְוְיָין צְנִיעָן בְּאַפֵּי גַּבְרַיְיכוּ, לָא תֵּיכְלוּן נַהֲמָא בְּאַפֵּי גַבְרַיְיכוּ.
After citing Rav Ḥisda’s recommendations to students, the Gemara cites his advice to his daughters. Rav Ḥisda said to his daughters: Be modest before your husbands; do not eat bread before your husbands, lest you eat too much and be demeaned in their eyes.
לָא תֵּיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא, לָא תֵּיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּשְׁתּוֹן שִׁיכְרָא בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּיפְּנוֹן הֵיכָא דְּמִפְּנוּ גַּבְרַיְיכוּ.
Similarly, he advised: Do not eat vegetables at night, as vegetables cause bad breath. Do not eat dates at night and do not drink beer at night, as these loosen the bowels. And do not relieve yourself in the place where your husbands relieve themselves, so that they will not be revolted by you.
וְכִי קָא קָארֵי אִינִישׁ אַבָּבָא — לָא תֵּימְרוּן ״מַנּוּ״, אֶלָּא ״מַנִּי״.
And when a person calls at the door seeking to enter, do not say: Who is it, in the masculine form, but rather: Who is it, in the feminine form. Avoid creating the impression that you have dealings with other men.
נָקֵיט מַרְגָּנִיתָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ וְכוּרָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ. מַרְגָּנִיתָא — אַחְוִי לְהוּ, וְכוּרָא — לָא אַחְוִי לְהוּ עַד דְּמִיצְטַעֲרָן, וַהֲדַר אַחְוִי לְהוּ.
In order to demonstrate the value of modesty to his daughters, Rav Ḥisda held a pearl in one hand and a clod of earth in the other. The pearl he showed them immediately, and the clod of earth, he did not show them until they were upset due to their curiosity, and then he showed it to them. This taught them that a concealed object is more attractive than one on display, even if it is less valuable.
אֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מַתְנִיתִין דְּלָא כִי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בַּכְּבָרָה כׇּל עִיקָּר.
We learned in the mishna: One may not soak vetches in water in order to separate them from their chaff. However, one may take the straw in a sieve and place it into the trough of an animal. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna , as it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One may not look at a sieve at all on Shabbat, lest one come to violate the prohibited labor of selecting.
מַתְנִי׳ גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפַּטָּם וּמְסַלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ בְּשַׁבָּת.
MISHNA: One may sweep hay from before an animal that is being fattened, and one may move hay to the sides for an animal that grazes on its own in the field (Rabbeinu Ḥananel); this is the statement of Rabbi Dosa. And the Rabbis prohibit doing so. One may take hay from before this animal and place it before that animal on Shabbat.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבָּנַן אַרֵישָׁא פְּלִיגִי, אוֹ אַסֵּיפָא פְּלִיגִי, אוֹ אַתַּרְוַיְיהוּ פְּלִיגִי?
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis, who are stringent, disagree with the first clause of Rabbi Dosa’s statement, or do they disagree with the latter clause of the mishna, or do they disagree with both clauses?
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — לֹא יְסַלְּקֶנּוּ לִצְדָדִין.
Come and hear a resolution from that which was taught in a baraita . And the Rabbis say: With regard to both this, hay placed before an animal set aside for fattening, and that, hay placed before an animal that grazes on its own, one may not move it to the sides. Apparently, the Rabbis rule stringently in both cases.
אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע, אֲבָל בְּאֵיבוּס שֶׁל כְּלִי — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע מִי אִיכָּא לְמַאן דְּשָׁרֵי?! הָא קָא מַשְׁוֵי גּוּמּוֹת! אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב חִסְדָּא מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל כְּלִי, אֲבָל בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Rav Ḥisda said: This dispute is with regard to a trough formed in the ground; however, with regard to a trough which is a vessel, everyone agrees that it is permitted. The Gemara expresses surprise: Is there anyone who permits doing so in a trough formed in the ground? Isn’t one leveling holes and thereby performing the prohibited labors of building or plowing? Rather, if it was stated, it was stated as follows: Rav Ḥisda said: This dispute applies only to a trough that is a vessel; however, with regard to a trough formed in the ground, everyone agrees that it is prohibited, due to the concern lest one level holes.
וְנוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה. תְּנָא חֲדָא: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע. וְתַנְיָא אִידַּךְ: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה!
We also learned in the mishna: One may take hay from before this animal and place it before that animal. It was taught in one baraita : One may take hay from before an animal whose mouth is fine and place it before an animal whose mouth is foul. And it was taught in another baraita : One may take hay from before an animal whose mouth is foul and place it in front of an animal whose mouth is fine. There is an apparent contradiction between the two baraitot .
אָמַר אַבָּיֵי: אִידֵּי וְאִידֵּי מִקַּמֵּי חַמְרָא לְקַמֵּי תוֹרָא — שָׁקְלִינַן, מִקַּמֵּי תוֹרָא לְקַמֵּי חַמְרָא — לָא שָׁקְלִינַן. וְהָא דְּקָתָנֵי ״נוֹטֵל מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה״ — בַּחֲמוֹר, דְּלֵית לֵיהּ רִירֵי. ״וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע״ — בְּפָרָה,
Abaye said: Both this baraita and that baraita hold that one may take hay from before a donkey and place it before an ox. However, one may not take hay from before an ox and place it before a donkey. The formulation of the baraitot can be explained as follows: That which was taught: One may take hay from before an animal whose mouth is fine, is referring to a donkey, and the reason the baraita says its mouth is fine is because it has no spittle. Therefore, the donkey does not dampen the remaining hay with its saliva. And the statement: And one may place it before an animal whose mouth is foul, is referring to a cow,