Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 136a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 136a

    Shabbat 136a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 459 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מימהל היכי מהלינן שום קטן ביום השמיני בשבת דילמא נפל הוא ולא חזי למול ועושה חבורה שלא לשם מצוה:

    אם חי הוא כלומר אם כלו לו חדשיו שפיר קא מהיל:

    מחתך בבשר שחוטה הוא ולא חבורה היא:

    לא נצרכה הא דקתני אין מחללין אלא לענין מכשירי מילה לרבי אליעזר דאמר דחו שבת ה"מ דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו שעברו ט' חדשים מששמשה עד שילדתו ולא שמשה כל ימי עיבורה אבל ספק אין מכשיריו דוחין דילמא לאו בר מימהל הוא ומחלל שבת בעשותו פחמים וברזל:

    כתנאי נפל גמור אם חשוב כמת כדקאמר רב אדא בר אהבה דאינו אלא מחתך בבשר או לא והויא חבורה:

    לאכלה להביא בן ח' דכוליה קרא דריש ליה בתורת כהנים מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת אינה מטמאה פרט לטרפה ששחטה ומדממעיט טרפה ששחטה מכלל דבטהורה קאי אשר היא לכם להביא בהמה טמאה לפי שפרשה ראשונה דכתיב בה לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ואיננה מעלת גרה וגו' מוקי לה התם באבר מן החי הכתוב מדבר ופרשה זו במתה ודאי לאכלה להביא בן ח' חדשים שאף שחיטתו מיתה ומטמאה:

    מר סבר חי הוא לפיכך שחיטתו מטהרתו:

    לענין אכילה אי מותר באכילה בשחיטתו אם לאו:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 136a · Sefaria

    Tosafot

    מימהל היכי מהלינן ליה מכאן משמע דלא איירי רשב"ג בבן שמנה דוקא אלא בסתם ולדות וכן משמע לקמן דאמר ת"ש עגל שנולד בי"ט שוחטין אותו בי"ט ודחי דכלו לו חדשיו ואת"ל דלא איירי רשב"ג אלא בודאי בן שמנה הוה ליה לדחויי הב"ע בסתם ולדות ועוד אמר לקמן נפל מן הגג ואכלו ארי דברי הכל חי הוא ואי בודאי בן ח' איירי היכי תיסק אדעתיה לומר ד"ה חי הוא ובכולהו דלקמן נמי דמוקמינן בדקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו וקשה לר"י מהא דאמרינן בפ' הערל (יבמות דף פ:) איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר שערו וצפרניו מוכיחין עליו כו' דאמר האי בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ופריך הא דעבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי עד תריסר ירחי שתא כמאן כרבי כיון דאיכא רשב"ג דאמר אישתהי דתני כל ששהה כו' כרבי עבד אלמא משמע בהדיא דבודאי בן ח' איירי מדמוכח מיניה דמשתהי כרבי ומנא ליה דילמא לעולם ס"ל דלא משתהי ובסתם ולדות איירי רשב"ג כדפרישית ואור"י דע"כ בודאי בן ח' נמי איירי דהא בתוספתא דמכילתין מיתני מילתיה דרשב"ג בתר מילתיה דרבנן ורבי דיבמות ואפלוגתייהו קאי דאיירי בבן ח' וא"ת ובשמעתין מנלן דבסתם ולדות ס"ל לרשב"ג הא לא שהה ספיקא הוי דילמא קסבר ולד מעליא הוי ולא איירי כלל בסתם ולדות אלא בודאי בן ח'י ויש לומר דדייקינן מדקתני כל ששהה דכל משמע לרבות סתם דווקא שהה הא לא שהה' ספיקא הווי והא דמבעיא לן לקמן אי פליגי רבנן עליה דרשב"ג היינו בסתם ולדות דבן ח' ודאי בהדיא קתני לה בתוספתא וא"ת והיכי פשיט לקמן מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי בסתם ולדות תאמר דלעולם לא פליגי בסתם ולדות וכי פסיק רב יהודה כוותיה הנ"מ בודאי בן ח' וי"ל דא"כ ה"ל למיתני הלכה כר' דליכא למימר דלא קאמר הלכה כרבי משום דבעי הוכחת סימנין שערו וצפרניו אבל רשב"ג לא בעי דהא פשיטא דבן ח' שלא גמרו שערו וצפרניו לכ"ע לא חי ומדנקט רשב"ג ש"מ דבסתם ולדות איירי ופסק בכולא מילתא כוותיה והשתא נמי אין צריך לדקדק מכל דבלאו הכי יש להוכיח דבסתם ולדות איירי כמו שהוכחתי ר"י:

    צודניתא גרס בערוך לשון צידה ומזונות:

    Tosafot on Shabbat 136a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אמר אביי כתנאי לאכלה להביא בן ח' שאין שחיטתו מטהרתו עיקר דבר זה שנוי בתורת כהנים (ויקרא י״א:ל״ט) וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וכי ימות הרי זו מיתה ודאי מן הבהמה יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאין מטמאה פרט לטריפה ששחטה ונתבאר לנו בזה הכתוב בהמה [טרפה] ששחטה אינה מטמאה ונשאו ונתנו בדבר זה הרבה ואמרו באמצע הדברים בן ח' יוכיח שיש למינו שחיטה ואין שחיטתו מטהרתו.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 136a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא רשב"ג אומר כל ששהה באדם שלשים יום אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה. שמונת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'. הא לא שהה ספק הוי וזה שאנו מלין כל קטן בן ח' ימים הלא אמר רשב"ג קודם ל' יום ספק נפל הוא ואין מחללין עליו את השבת ומלין אתו בן ח' ימים שמא נפל הוא.

    ופרקי' מלין אותו ממה נפשך אי חי הוא שפיר קא מהיל ואי נפל הוא מחתך בבשר הוא ולא מלאכה היא ומקשינן אלא הא דתניא ספק בן ז' או בן ח' אין מחללין עליו את השבת אמאי (נימא) [נימהליה] ליה ממ"נ ופרקינן מימהל ה"נ ומהלינן ליה לא נצרכה אלא למכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר ולית הלכתא הכי דשנויא היא ואשינויא לא סמכינן ואם יש להקשות עוד אי הכי אם המילה חיתוך בשר היא ואינה מלאכה אפילו מילה שאינה בזמנה יהא נימול בשבת מחתך בבשר הוא. ופירקו כי מילה דחי מלאכה היא כי מתקן הוא כי כיון שחותך הערלה מתקנו לאכול תרומה ולשחוט עליו אביו את הפסח:

    לאכלה להביא בן ח' שאין שחיטתו מטהרתו פי' זו בהמה גסה טהורה שיולדת לט' חדשים היא. ומיבעיא לן רשב"ג פליגי רבנן עליה אי לא ופשטינן דפליגי רבנן עליה והלכתא כוותיה דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג ואי לא דפליגי הלכה למה.

    אמר אביי נפל מן הגג ואכלו אריה דברי הכל כמו חי הוא. [כי] פליגי שפיהק ומת ומקשינן עליה מדרב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע דאיקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין ועבד להו עיגלא תלתא ביומא דשבעא ואמר ליה אי אהרתו עד לאורתא הוה אכלינן מיניה. והרי זה נשחט ולא אכלו ממנו שאמרו כיון שלא שהה ח' ימים כנפל חשוב ואין שחיטתו מתירתו באכילה. והדר ביה ואמר אלא שפיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג או אכלוה אריה ושמעינן מהאי מעשה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שאם נשחט קודם ח' ימים אסור באכילה ואינו מותר אלא מלילי ח' והלאה (לקרבן) הלכך לילי שמיני מותר באכילה ולקרבן פסול. ואין כשר לקרבן אלא מיום השמיני והלאה וזה שאמר אביי. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה להביא בן שמונת ימים שאין שחיטתו מטהרתו. ר' יוסי בר יהודה ור' אלעזר בר' שמעון אומרים שחיטתו מטהרתו:

    ברייתא זו שנויה בתורת כהנים לח' חדשים חלוקתם.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 136a · Sefaria

    Rashba

    הא ד אמר אביי כתנאי פירש רש"י ז"ל: דאדרב אדא בר אהבה קאי, וכי אמרינן דכולי עלמא מת הוא, לומר דכולהו אית להו כרב אדא דמת הוא וכמחתך בשר בעלמא הוא. ויש מרבוותא ז"ל שהקשו עליו, דאם כן דכולהו סבירא להו דמחתך בשר בעלמא הוא, היכי רבי יוסי בר יהודה ור"א בר"ש סברי דהוי כטריפה, דהא מחתך מן הטריפה בשבת חייב משום חבורה, והשוחט את הטריפה חייב משום נטילת נשמה וכדאיתא בפסחים בפרק אלו דברים (פסחים עג, א), ולפיכך פירשוה דארשב"ג קאי. ואינו מחוור בעיני, דאם כן למסקנא דאמרינן דכולי עלמא מת הוא וכרשב"ג, א"כ ר' יוסי בר יהודה ור"א בר"ש לכל הפחות דלא עבדי לה מתה טפי מטריפה, אם כן תהדר לה קושיין לדוכתייה דלדידהו היכי מהלינן. וליכא למימר דלרשב"ג אליבא דידהו לא מהלינן אלא מי שכלו לו חדשיו, דאם כן לא הוה מקשינן היכי מהלינן, דמשמע דפשיטא להו דמהלי לכולי עלמא וליכא מאן דאסר אלא דטעמא איסתפקא להו היכי מהלינן, אלא נראה כמו שפירש רש"י ז"ל. והא דאמרינן כטריפה לאו למימרא כטריפה ממש, אלא לטהרה מידי נבלה בלחוד, וכדמפרשי אינהו טעמא דהא עיקר שחיטה אינה אלא להכשיר באכילה ואפ"ה אהני לה שחיטה לטהרה מידי נבלה, דלמאכל שיש לה רוח חיים מהני לה שחיטת סימניה לטהרה מידי נבלה, הכא נמי אע"ג דמת הוא שחיטת סימניו מטהרין אותו מידי נבלה, כן נראה לי לפי דברי רש"י ז"ל.

    ולכולי עלמא מהלינן ספקות ממה נפשך כרב אדא בר אהבה והתימה מן הרב אלפסי ז"ל שכתב להא ברייתא דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת בפסק הלכה, ואילו בגמרא העמידוה כר"א ולמכשירי מילה. ונראה שהרב ז"ל סבור דלא קיימא לן כהא דרב אדא בר אהבה ודחייה בעלמא היא, ולא מהלי' לרשב"ג אלא מי שקים לן בגויה שכלו לו חדשיו. וכן כתב ר"ח ז"ל דלית הלכתא כרב אדא בר אהבה דשנויא בעלמא היא, והא אתי שפיר לפי הפירוש השני שכתבנו בהא דאביי וכמו שכתבתי, וצ"ע לפי דבריהם ז"ל.

    הא ד אמר אביי כשפיהק ומת דברי הכל מת הוא פירש מורי הרב ז"ל: דלאו דוקא פיהק אלא הוא הדין לחלה ומת, דאם לא כן מאי קאמר אכלו ארי או שנפל מן הגג מר סבר חי הוא, דאלמא לא נחלקו אלא בשאכלו ארי, דאי לא לימא אבל חלה ומת. אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב דדוקא פיהק ומת דמוכחא מלתא דאית ביה ריעותא, אבל חלה ומת הרי הוא כאכלו ארי דאפילו בן קיימא נמי יחלה וימות. והא דאביי לא כתבה הרב אלפסי ז"ל, לומר שאינה הלכה, דאידחייא לה מהא דאמר רבא מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת, ואוקימנא התם בריש פרק החולץ (יבמות לז, א) כרבנן דרבן שמעון בן גמליאל, דאלמא אפילו בשלא אכלו ארי פליגי רבנן. וקשיא לי קצת דאי איתא דההיא דרבא פליגא אדאביי, אמאי לא אקשו ליה מינה כדאקשי ליה מההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. ואפשר לומר דלא שמיע להו ההיא דרבא. ועוד יש לומר דלא אקשינן הכי מדרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אלא לומר דמינה שמעינן דאביי לאו הכי אמרה אלא איפכא דמסתמא לא פליגי אהדדי, אלא אדרבא ודאי פליגא ולא אקשינן לאביי מדרבא. אבל מורי הרב ז"ל פסקה להא דאביי בפסקי הלכותיו, וכתב דההיא דרבא בשנפל מן הגג או כשאכלו ארי. והר"ז הלוי ז"ל פירש דההיא דרבא בשחלה ומת דהיינו כאכלו ארי, ולא אמרינן אלא כשפיהק ומת, וכמו שכתבנו למעלה.

    Rashba on Shabbat 136a · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו בקטן שמת בתוך שלשים שהוא בחזקת נפל ואין מתאבל עליו לא סוף דבר בפיהק ומת כלומר שמת מאליו בלא חולי עד שנראה שחסרון שנים טבעו והמיתו אלא אפי' מת בסבה כגון נפל מן הגג או אכלו ארי הדין כן ואינו מתאבל עליו אלא שיש חולקים שבנפל מן הגג מחזיקין אותו לבן קיימא וכן בנהרג או בשאר הסבות ואין הדברים נראין כלל אלא שאף לשטה זו אני אומר שכל שמת בסבת חולי הרי הוא כפיהק ומת שחסרון שלמות טבעו גורם לחליו ולא אמרה בלשון פיהוק אלא שכך הדרך בקטן כל כך שמעט חולי ממיתו בנקל וכן הדברים נראין:

    כל שהולד בחזקת בן קיימא הוציאתו מדין זיקה ואם נתקדשה אע"פ שמת בתוך שלשים אינה צריכה חליצה כלל אבל כל שהולד בכלל ספק ומת בתוך שלשים וכבר נתקדשה אם נתקדשה לישראל חולצת שהרי אינה נאסרת לו בכך אבל אם היא אשת כהן אינה חולצת ודנין אותו כבן קיימא אחר הרוב שלא לאסרה על בעלה וכן יתבאר ביבמות ולשטה האחרת כוללין בזה שבפיהק ומת דברי הכל מת הוא ולא שנתירה להתיבם אלא שצריכה חליצה ואפי' נתקדשה לכהן ובנפל מן הגג אסורה להתיבם על כל פנים ואם נתקדשה לישראל חולצת כדעת רבן שמעון בן גמליאל ולכהן אינה חולצת שלא לאסרה על בעלה כדאי הם רבנן לסמוך עליהם וכל שכן במקום שיש לדון כן אחר הרוב:

    טרפה שנשחטה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואפי' ולד שלא כלו חדשיו ולא שהה שבעת ימים להוציאו מכלל נפל שחיטתו מטהרתו כטרפה ולענין אכילה כל ששחטו עד שיעברו שבעה אסור אפי' שחטו בשביעי אע"פ שהשחיטה סבה הבאה מחוץ שהרי כתבנוה כן באדם בנפל מן הגג או אכלו ארי הא כל שנודע שכלו חדשיו מותר אף ביומו והוא שאמרו עגל שנולד ביום טוב שוחטין אותו ביום טוב וכן בבכור שאם נולד ומומו עמו הרי זה מן המוכן כמו שביארנו במקומו:

    Meiri on Shabbat 136a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מימהל היכי כו' ועוד אמרי' לקמן נפל מן הגג כו' ואי בודאי בן ח' איירי היכי תיסיק אדעתיה לומר דברי הכל חי כו' עכ"ל דאע"ג דבהך דבפרק הערל קאמר דרבי סבר אפי' בודאי בן ח' דחי הוא ותלינן דבר ז' הוא ואשתהי היינו דוקא לאחר ששהה ל' יום דהא דמוקמינן התם כרשב"ג ס"ל דבעי נמי ל' יום וכן כתב שם הרא"ש בהדיא דרבי בעי נמי ל' אבל הכא בנפל מן הגג כו' ותוך ל' ליכא מאן דס"ל דחי הוא בודאי בן ח' ואביי נמי דבעי למימר כתנאי כו' ומ"ד דשחיטתו מטהרתו בודאי בן ח' סבר דחי הוא אין רצונו דחי הוא ולא הוי בכלל נפל אלא דחי הוא להך מלתא דאינו כמחתך בבשר והויא חבורה כסברת המקשה הא לא שהה ספיקא הוה מימהל היכי מהלינן כו' דהוה ס"ל למקשה דאע"ג דנפל הוה ה"ל מחתך עושה חבורה וכן פירש"י בהדיא דאהך מלתא קאמר כתנאי אבל נפל הוה לכ"ע כיון שהוא תוך ח' ודו"ק:

    בא"ד והשתא נמי א"צ לדקדק מכל דבלאו הכי יש להוכיח דבסתם ולדות כו' עכ"ל ר"ל השתא דסמכינן אדשמואל בהא דפליגי רבנן עליה דרשב"ג בכולה מלתא סמכינן עליה דרשב"ג בסתם ולדות נמי איירי מדנקט הלכה כרשב"ג ולא נקט רבי וע"כ דשמואל הוה ידע דפליגי רשב"ג ורבנן בסתם ולדות ואין אנו צריכין לדקדק ממלת כל דרשב"ג בסתם ולדות נמי איירי כמ"ש התוס' לעיל אבל למאי דמבעיא ליה מעיקרא אי פליגי רבנן עליה בסתם ולדות ע"כ הא דפסיקא ליה מיהא דרשב"ג בסתם ולדות נמי איירי היינו ממלת כל כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה שפיהק כו' חיות מעט כו' נ"ב אבל סתם מת בתוך ל' הוי כאכלו ארי כדמוכח לקמן עכ"ל מהרש"ל ועיין בזה בר"ן באורך בשם רבינו יונה והרז"ה:

    Chidushei Halachot on Shabbat 136a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ועביד להו עיגלא תילתא וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה מימהיל וכו' דלקמן מוקמינן וכו' עד והשתא נמי א"צ לדקדק מכלל דבלאו וכו' ס"א מכלל דבלאו הכי וכו' כמו שהוכחתי כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 136a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואם לאו מחתך בבשר הוא עי' מ"א סי' תקכו ס"ק יא. ועי' בירושלמי פי"ז דיבמות הלכה ז:

    שם הכא אין במינה שחיטה עי' חולין עד ע"א תד"ה נפקא ליה:

    רש"י ד"ה לא נצרכה ט' חדשים מששמשה. עי' תב"ש סי' טו ס"ק טז:

    ד"ה שפיהק בייליר בלע"ז עי' נדה סג ע"א תד"ה מפהקת:

    ד"ה הוה אכלינן מיניה וכו' לילה לקדושה ועי' בתוס' שם זבחים יב ע"א ד"ה יום וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 136a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ורבנן לא דמי לטרפה וכו' וק"ל היאך נדמי בן ח' לטרפה. הא בן ח' הוי מת ממש לענין חבלה בשבת כדאמרי' מחתך בבשר בעלמא הוא. ולא שייך ביה שחיטה. כדאמרי' בפ"ק דחולין וכי מתה עומד ומולק. אבל טרפה לא הוי כמתה כדפירש"י שם בחולין. וכן מבואר בפסחים (דף עא) שחטו ונמצא טרפה. דבטרפה חייב משום חובל מש"ה מהני לטהרה מידי נבילה. וצ"ל אף דבן ח' הוי כמחתך בשר בעלמא לענין חבלה מ"מ אינו כמת ממש דהרי אינו מטמא כמ"ש הרשב"ם ב"ב (דף כ) דבן ח' הוא כאבן לא חי ולא מת. ולזה ס"ל להש"ס דדמי לטרפה דתהני ביה שחיטה. ודבר זה צ"ע גדול:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 136a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 136, Amud Aleph, about 459 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “מִימְהָל הֵיכִי מָהֲלִינַן לֵיהּ!…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מָלִין אוֹתוֹ…”

    3. Segment 332 words

      Opens “וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה, סָפֵק…”

    4. Segment 424 words

      Opens “אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: אֲנָא וְרַב נְחוּמִי…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי, כְּתַנָּאֵי: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה…”

    6. Segment 613 words

      Opens “מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר…”

    7. Segment 711 words

      Opens “אָמַר רָבָא: אִי הָכִי, אַדְּמִיפַּלְגִי לְעִנְיַן טוּמְאָה…”

    8. Segment 847 words

      Opens “אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מֵת הוּא, וְרַבִּי יוֹסֵי…”

    9. Segment 917 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא: טְרֵפָה מִבֶּטֶן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב —…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: וְשָׁוִין, שֶׁאִם נוֹלַד הוּא וּמוּמוֹ…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: נָפַל מִן הַגָּג אוֹ אֲכָלוֹ…”

    15. Segment 156 words

      Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ? לִפְטוֹר מִן הַיִּיבּוּם.…”

    16. Segment 1648 words

      Opens “נָפַל מִן הַגָּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי —…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “אֶלָּא: כְּשֶׁפִּיהֵק וָמֵת — דִּבְרֵי הַכֹּל מֵת…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “בְּרֵיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אִתְיְלִיד לֵיהּ…”

    19. Segment 1942 words

      Opens “רַב אָשֵׁי אִיקְּלַע לְבֵי רַב כָּהֲנָא. אִיתְּרַע…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “אִיתְּמַר: מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה. אָמַר…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 136a · Segment 2 — “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מָלִין אוֹתוֹ מִמָּה נַפְשָׁךְ:…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 136a · Segment 19 — “…אָשֵׁי אִיקְּלַע לְבֵי רַב כָּהֲנָא. אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בְּגוֹ…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 136a · Segment 20 — “…וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה. אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא:

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 136a · Segment 13 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 136a · Segment 5 — “אָמַר אַבָּיֵי, כְּתַנָּאֵי: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא…

    Original text

    מִימְהָל הֵיכִי מָהֲלִינַן לֵיהּ!

    If so, with regard to circumcision, how can we circumcise him? Perhaps he is a stillborn and one may not desecrate Shabbat for his circumcision.

    אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מָלִין אוֹתוֹ מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם חַי הוּא — שַׁפִּיר קָא מָהֵיל, וְאִם לָאו — מְחַתֵּךְ בְּבָשָׂר הוּא.

    Rav Adda bar Ahava said: One may circumcise him whichever way you look at it, based on the following calculation: If he is a child who will live, the circumcisor may well circumcise the child, and if not, if the child is a stillborn and the circumcisor is merely cutting flesh, one who cuts the flesh of a corpse or the flesh of one with the legal status of a corpse is not considered to have made a wound, and therefore has not performed a prohibited labor.

    וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה, סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה — אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, אַמַּאי? נִימְהֲלֵיהּ מִמָּה נַפְשָׁךְ! אִם חַי הוּא — שַׁפִּיר קָא מָהֵיל, וְאִם לָאו — מְחַתֵּךְ בְּבָשָׂר הוּא!

    The Gemara raises a difficulty: And however, with regard to that which was taught in a baraita : If there is uncertainty whether he was born after seven months of pregnancy, and uncertainty whether he was born after eight months, one does not desecrate Shabbat on his behalf and circumcise him. The Gemara asks: Why? Let us circumcise him on Shabbat, as whichever way you look at it, that is appropriate. If he is a child that will live, the circumcisor may well circumcise the child, and if not, he is merely cutting the flesh of a corpse, which does not violate any Shabbat prohibitions.

    אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: אֲנָא וְרַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה תַּרְגֵּימְנָא: מִימְהָל — הָכִי נָמֵי מָהֲלִינַן לֵיהּ. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמַכְשִׁירֵי מִילָה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

    Mar, son of Ravina, said: Rav Naḥumei bar Zekharya and I interpreted this as follows: Indeed, as for circumcision itself, we do indeed circumcise that child even on Shabbat. It was only necessary to say that one does not desecrate Shabbat on his behalf with regard to the issue of preparing facilitators of circumcision on Shabbat, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer that actions that facilitate circumcision at its appointed time override Shabbat.

    אָמַר אַבָּיֵי, כְּתַנָּאֵי: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה״, לְהָבִיא בֶּן שְׁמֹנֶה שֶׁאֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ.

    Abaye said: The issue of whether a child who has not yet survived thirty days from his birth is considered viable is parallel to a dispute between the tanna’im with regard to the interpretation of the verse: “And if any animal of which you may eat shall die, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The verse is interpreted as coming to include offspring of eight months. Large domesticated animals typically give birth after a gestation period of nine months. If an animal of that sort gives birth after eight months, its offspring is deemed to be not viable and its slaughter does not purify it. Rather, it assumes the status of an unslaughtered animal, which is not only prohibited to be eaten, but also transmits ritual impurity to those who touch or move it. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, say: Its slaughter purifies it, and it does not assume unslaughtered animal status.

    מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר חַי הוּא, וּמָר סָבַר מֵת הוּא.

    What, is it not that this is the matter with regard to which they disagree? That this Master holds that the animal is considered alive and therefore its slaughter is effective, as is the case with regard to all pure animals, while this Master, the first tanna , holds that it is considered dead.

    אָמַר רָבָא: אִי הָכִי, אַדְּמִיפַּלְגִי לְעִנְיַן טוּמְאָה וְטׇהֳרָה, לִיפַּלְגִי לְעִנְיַן אֲכִילָה!

    Rava said: If so, instead of disagreeing over the issue of impurity and purity, let them disagree over the issue of eating, i.e., whether it is permitted to eat this offspring after it is slaughtered. Since they did not dispute this point, their disagreement must revolve around a different factor.

    אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מֵת הוּא, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי כִּטְרֵפָה: טְרֵפָה לָאו אַף עַל גַּב דְּמֵתָה הִיא — שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, הָכָא נָמֵי — לָא שְׁנָא. וְרַבָּנַן: לָא דָּמֵי לִטְרֵפָה, טְרֵפָה — הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, הַאי — לֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

    Rather, it must be that everyone agrees that it is considered dead, yet Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, hold that it has the legal status like that of a tereifa , an animal with a condition that will cause it to die within twelve months. With regard to a tereifa , is it not that even though it is considered dead from the perspective of halakha because there is no possibility of long-term survival, nevertheless, if it is slaughtered, its slaughter purifies it? It does not cause ritual impurity like an unslaughtered animal, even though it may not be eaten. Here too, it is no different. And the Rabbis, who do not accept this claim, say: It is not similar to a tereifa , since a tereifa had a period of fitness before it became a tereifa . However, this animal that was born after eight months of pregnancy did not ever have a period of fitness.

    וְכִי תֵּימָא: טְרֵפָה מִבֶּטֶן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָתָם — יֵשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה, הָכָא — אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה.

    And if you say: With regard to an animal that was a tereifa from the womb and was born in that condition, what is there to say? It too never had a period of fitness. There is a distinction between the cases. There, with regard to a tereifa , there is slaughter in its type; here, with regard to a stillborn, there is no slaughter in its type, as there is no circumstance where slaughter of a stillborn animal is appropriate.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אוֹ לָא? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ?

    A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that any animal that survived for eight days after birth is presumed viable, or not? If you say that they disagree, the dilemma is: Is the halakha in accordance with his opinion, or is the halakha not in accordance with his opinion?

    תָּא שְׁמַע: עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב — שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּקִים לֵיהּ בְּגַוֵּויהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.

    Come and hear proof from that which we learned: With regard to a calf that was born on a Festival, one may slaughter it on the Festival. Apparently, Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is not accepted, and one need not wait eight days after the animal is born. The Gemara refutes this: With what are we dealing here? It is a case in which one is certain that its months of gestation were completed, and therefore, it is certainly not stillborn.

    תָּא שְׁמַע: וְשָׁוִין, שֶׁאִם נוֹלַד הוּא וּמוּמוֹ עִמּוֹ — שֶׁזֶּה מִן הַמּוּכָן! הָכָא נָמֵי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.

    Come and hear another proof from that which we learned: Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, who disagreed with regard to whether or not it is permitted to inspect firstborn animals for blemishes on a Festival, agree that if a firstborn animal was born with its blemish, it is considered prepared for use on the Festival. It is not deemed set-aside and an expert may examine it to determine whether or not it is a permanent blemish. Apparently, a firstborn animal may be slaughtered on the day of its birth. The Gemara refutes this proof as well: It is a case in which one is certain that its months of gestation were completed, and it is certainly not stillborn.

    תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הֲלָכָה — מִכְּלָל דִּפְלִיגִי. שְׁמַע מִינַּהּ.

    Come and hear a solution to the dilemma, as Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha in this matter is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Nonetheless, from the fact that the halakha was ruled in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, by inference, the Sages disagree with his ruling. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this the resolution to both dilemmas raised above.

    אָמַר אַבָּיֵי: נָפַל מִן הַגָּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי — דִּבְרֵי הַכֹּל חַי הוּא. כִּי פְּלִיגִי שֶׁפִּיהֵק וָמֵת. מָר סָבַר: חַי הוּא, וּמָר סָבַר: מֵת הוּא.

    Abaye said: With regard to a baby less than thirty days old that fell off a roof or was eaten by a lion, everyone agrees that he is considered to have been alive; it was a viable baby that died in the accident. Where they disagree is in a case where the baby yawned, i.e., breathed momentarily after birth, and then immediately died. This Master, the Rabbis, hold: The baby is considered to have been living, since it was born alive; and this Master holds: It is considered to have been born dead until it lives a month after its birth.

    לְמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ? לִפְטוֹר מִן הַיִּיבּוּם.

    What practical difference is there whether or not the baby is considered to have been alive? The difference is to exempt the child’s mother from levirate marriage. If a man died with no children, and his wife was pregnant and a viable child was born, the woman is exempt from levirate marriage; however, if the child was born dead, the man is considered to have died childless, and his widow is obligated in levirate marriage.

    נָפַל מִן הַגָּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי — דִּבְרֵי הַכֹּל חַי הוּא? וְהָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אִיקְּלַעוּ לְבֵי בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי בַּר אָבִין, וַעֲבַדוּ לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא בִּימָמָא דְשִׁבְעָה. וְאָמְרִי לֵיהּ: אִי אִיתָּרְחִיתוּ לֵיהּ עַד לְאוּרְתָּא — הֲוָה אָכְלִינַן מִינֵּיהּ, הַשְׁתָּא — לָא אָכְלִינַן מִינֵּיהּ!

    The Gemara raises a difficulty: Is that to say that if the child fell off a roof or was eaten by a lion, everyone agrees that it is considered to have been alive? Didn’t Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, happen to come to the house of the son of Rav Idi bar Avin, and he prepared for them a third-born calf on the seventh day after its birth. And they said to him: Had you waited to slaughter it until the evening, we would have eaten from it. Now that you did not wait, we shall not eat from it. Apparently, if a calf is slaughtered before it was alive for eight days and definitely viable, suspicion that it is stillborn remains; the same is true of a child who dies from an accident within thirty days of birth.

    אֶלָּא: כְּשֶׁפִּיהֵק וָמֵת — דִּבְרֵי הַכֹּל מֵת הוּא, כִּי פְּלִיגִי בְּנָפַל מִן הַגָּג וַאֲכָלוֹ אֲרִי, מָר סָבַר: מֵת הוּא, וּמָר סָבַר חַי הוּא.

    Rather, Abaye’s statement must be reformulated: When the baby yawned and died, everyone agrees that it is considered to have been dead from the outset. Where they disagree is in a case when it fell off a roof or was eaten by a lion: This Master, Rabban Shimon ben Gamliel, holds: It is considered to have been dead; and this Master holds that since it did not die on its own, it is considered to have been alive.

    בְּרֵיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אִתְיְלִיד לֵיהּ הָהוּא יָנוֹקָא. בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין שְׁכֵיב. יָתֵיב קָמִתְאַבֵּיל עִילָּוֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: צְווֹרוֹנְיָתָא קָבָעֵית לְמֵיכַל? אֲמַר לֵיהּ: קִים לִי בֵּיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.

    The Gemara relates: A baby was born to the son of Rav Dimi bar Yosef. Within thirty days the baby died. He sat and mourned over him. His father, Rav Dimi bar Yosef, said to him: Are you mourning because you wish to partake of the delicacies fed to mourners? The halakha deems a child that dies before thirty days stillborn, and one does not mourn over it. He said to him: I am certain that its months of gestation were completed.

    רַב אָשֵׁי אִיקְּלַע לְבֵי רַב כָּהֲנָא. אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין. חַזְיֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָא מִתְאַבַּל עִילָּוֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אֲמַר לֵיהּ: קִים לִי בְּגַוֵּיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.

    The Gemara similarly relates that Rav Ashi happened to come to Rav Kahana’s house. A matter befell him, i.e., his child died within thirty days of its birth. Rav Ashi saw him and observed that he was sitting and mourning over him. He said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, that only a child who lived for thirty days is not considered stillborn? He said to him: I am certain that its months of gestation were completed and he is not to be considered a stillborn.

    אִיתְּמַר: מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה. אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא:

    It was stated that the Sages discussed the following question: What is the ruling in a case where a baby died within thirty days after birth, leaving its mother a childless widow, and before they decided whether or not she was obligated in levirate marriage, she stood and was betrothed to another? Ravina said in the name of Rava: