Commentary page
Shabbat 122a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 122a
Shabbat 122a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 328 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
של בית אביך דקטנות היו אבל גדולות אדם קובע להם מקום:
קרונות עשויות לבני אדם:
אי משום דסבר כרבי אליעזר דאמר במסכת ע"ז (דף לא.) יין מותר בחותם אחד:
אי משום אימתא דבי נשיאה שהיה הנכרי המביאו ירא מן הנשיא שהיה שליט על פי המלכות ומשום דאיירי ר' אבא בר כהנא לעיל גבי נחש נקט כל הני בשמיה:
מתני' אם בשביל ישראל אסור מדרבנן:
מילא מים מבור ברה"ר:
כבש עושין בספינה גדולה לירד בו מספינה ליבשה:
גמ' נר לאחד נר למאה כיון דנכרי לצרכו הדליקו ליכא למימר דבשביל ישראל אפיש:
18 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 122a · Sefaria
Tosafot
אמר ליה כאותן של בית אביך פי' שהם גדולים או קטנים דאית להו חידקי כמו שפירשתי לעיל (שבת דף לה.):
משתמש ישראל לאורה ולא גזרינן שמא ידליק כדגזרינן בפ"ק דביצה (דף ג.) פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש ובמשקין שזבו שמא יסחוט משום דסחיטה ותלישה הם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם לפי שהן דבר אכילה אבל בכל הני דהכא אינן קלין לעשות כל כך ואין אדם להוט אחריהן:
ואם בשביל ישראל אסור נראה דאסור לכל ישראל דדוקא בחוץ לתחום דרבנן אמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ.) ובאין צדין (ביצה דף כה.) הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אבל באיסורא דאורייתא כי הכא לא ואע"ג דישראל המבשל בשבת בשוגג יאכל התם לא חיישינן אי שרית ליה לאכול דילמא אתי לבשולי במזיד דהא איכא איסור סקילה וחמיר עליה אבל בנכרי העושה לצורך ישראל אי שרית ליה אתי למימר לנכרי לעשות בשבילו ולא דמי להא דאמר לעיל נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה והכא אסור כשעושה בשביל ישראל דכי אמרינן דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד הנ"מ בכיבוי וכיוצא בו שאין ישראל נהנה במעשה הנכרי אבל הכא שגוף ישראל נהנה במעשה של נכרי לא אמרינן אדעתא דנפשיה קעביד הואיל והנכרי מתכוין להנאתו כך פירש רבינו שמשון הזקן:
משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור אומר ר"ת מדנקט בהמתו ולא נקט מילא מים לעצמו דווקא להשקות בהמתו אסור משום שלא היה יכול להביאה לתוך הבור אבל הוא עצמו שרי דמטפס ועולה מטפס ויורד וכיון שיכול ליכנס לתוך הבור ולשתות לא אסרו לו בשביל שמילא אותם נכרי והא דאסרינן בגמרא נכרי שליקט עשבים לצורך ישראל אע"ג דישראל יכול להעמיד בהמתו על גבי העשבים במחובר אומר ר"ת דהתם נמי איירי בתרי עברי דנהרא שלא היה יכול להביא הבהמה לשם ואע"ג דהך בבא דמילא מים משום חידוש דהיתרא קתני לה כדמוכח בגמרא מיהא בהמתו משום איסורא נקט לה וה"ר אליהו הביא ראיה להתיר מפירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו שלא הפסידו היתירן הראשון כדאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מא:) ה"ה המים שמתחילה היה יכול לבא שם והביאו דרך רה"ר דשרו ולא דמי דהתם לא אתעבידא בהו איסורא דאורייתא מיהו לענין אותו ישראל עצמו לא מצינו חילוק ור"י אומר דה"ה לישראל עצמו אסור והאי דנקט בהמתו לאשמעינן רבותא דלא גזרינן דילמא אתי לאפושי בשביל ישראל שבהמה רגילה לשתות הרבה אבל ישראל עצמו פשיטא דשותה אחריו דליכא למיחש כולי האי דילמא אתי לאפושי דבדלייה אחת מושך הרבה לצורכו ולצורך ישראל ולפי זה אם נמשכו המים לצורך ישראל זה אסור לכל ישראל אי איכא איסורא דאורייתא כגון שמביאם דרך רה"ר או מרה"י לרה"ר אבל בכרמלית שרי לישראל אחר ויש שרצו לומר דדוקא שתיה אסורה אבל לרחוץ ידיו ורגליו ושאר תשמישין שרי כדאמר בפרק חרש (יבמות דף קיד.) רבי יצחק אירכסו ליה מפתחות דבי מדרשא כו' אמר ליה דבר טליא וטליתא ליטיילו התם דאי משכח להו מייתי להו אלמא יכולין ליהנות ממפתחות להשתמש בהם בשבת ואין נראה לר"י כלל דהתם אין עושין לדעת ישראל ועוד דהרי כבש ונר וכמה דברים דאסור להשתמש בהם בשבת כשנעשין לצורך ישראל ה"נ לא שנא שתיה לא שנא שאר תשמישין אסירי:
איני והאמר רב הונא אמר רב חנינא מעמיד אדם כו' אבל לא על גבי מוקצה - והני עשבים נמי מוקצין נינהו שנלקטו היום מן המחובר וא"ת ולימא דהך ברייתא רבי שמעון היא דלית ליה מוקצה וי"ל דמשני לה אפילו כר' יהודה א"נ מודה ר"ש במוקצה דמחובר כדפי' בקונטרס בפרק אין צדין (ביצה דף כד:) מדלא ליקטן מאתמול אקצינהו והוי כגרוגרות וצימוקים ובריש ביצה (דף ג.) דאסר פירות הנושרים משום גזירה שמא יעלה ויתלוש ולא אסר להו משום מוקצה משום דמוכנים לעורבים כי ההיא דבמקום שנהגו (פסחים דף נו:) והכא איירי כשאין הבהמה יכולה לבא ולאכול מן המחובר ולהכי הוי מוקצה א"נ עשבים מוקצין הם אפילו לר"ש לפי שאינו יושב ומצפה שילקטום אבל בנר יושב ומצפה מתי יכבה כדאמרינן לעיל (שבת דף מו:) וכן פירות הנושרין יושב ומצפה מתי יפלו ולהכי אי לאו טעמא דשמא יעלה ויתלוש הוו שרו:
מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת כדדרשי' במכילתין למען ינוח שורך וחמורך וגו' יכול לא יניחנו תולש לא יניחנו עוקר ת"ל למען ינוח ואין זה נוח אלא צער. ר"ת:
אמר אביי שלא בפניו הוה נראה לר"י דמודה אביי דנר לאחד נר למאה אלא דסבר דהכא אם היה בפניו עיקר היה נעשה לצורך ר"ג שהיה נשיא ושר וראש בספינה:
Tosafot on Shabbat 122a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת:
אי משום דסבר לה כר' אליעזר דלא חייש לזיופא ומימרא דר' אליעזר במס' ע"ז אין מעמידין בהמה (דף לא) דתניא אחד הלוקח וא' השוכר בית כו' ר' אליעזר מתיר בשתייה ואמרו מר סבר כי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בחותם אחד כו' ובפ' השוכר את הפועלין (שם דף סט) אמרו וכי מאחר דקיימא לן כוותיה דרשב"ג וכוותיה דר' אליעזר דלא חייש לזיופא:
סליק פרק כל כתבי הקודש.
Rav Nissim Gaon on Shabbat 122a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר ליה כאותן של בית אביך ש"מ דניטלת בידו אחת שרי ניטלת בב' ידים לא איתברירא לן בהדיא.
וכן קרונות של בית רבי הניטלין בב' בני אדם לא איפשיטא והתיר ר' חנינא לשתות יין הבא בקרונות של נכרים בחותם אחת ולא ידענא אי משום דסבר לה כר' אליעזר אי משום אימתא דבי נשיאה:
נכרי שהדליק את הנר ת"ר נכרי שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. וכן מילא מים להשקות בהמתו וכו'.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 122a · Sefaria
Rashba
כאותן של בית אביך פירש רש"י ז"ל: דקטנות היו. ואינו מחוור, דהא בפרק כירה (שבת מו, א) לא אסרו אפילו גדולה אלא בדאית בה חידקי וגזירה משום דחוליות, ומשמע התם אפילו גדולה ממש הניטלת בשתי ידים.
מתני' מילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. כתבו בתוס' בשם ר"ת דדוקא להשקות לבהמתו אסור משום דאהנו ליה מעשיו דהא אי אפשר לבהמה שתרד לבור, אבל לשתות מהם ישראל שרי, דהא לא אהני ליה מידי דאי בעי מטפס ויורד מטפס ועולה וכן כתב גם הר"ז הלוי ז"ל בשם חכמי נרבונה ז"ל. אבל ר' יצחק ז"ל הקשה עליו, מדתניא (להלן בגמ') עכו"ם שלקט עשבים לבהמתו מאכיל אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור, והתם מאי אהני ליה, והא אמרינן מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים, ומפרש במכילתא (שופטים פ"כ, י"ב) למען ינוח שורך וחמורך, הנח לה והיא תולשת וזו היא נייחא שלה. ודחק ר"ת ז"ל כגון דקאי בתרי עברי דנהרא, דאי אפשר לה למיזל. והר"ז הלוי ז"ל דחק יותר והעמידה בעשבים מפוזרין לכאן ולכאן, שאין דרך להאכיל בהמה בדקאי לה באפה ואזלא. וזה יותר דחוק, והא דאמרינן דקאי לה באפה לאו אמחובר קאמרינן, אלא אמוקצה דתלוש ומשום גזירה דלמא מאכיל לה בידים וכמו שפרש"י ז"ל. ולפי דבריהם הא (דתניא) [דתנן] מילא מים לבהמתו, מן הבור דוקא קאמר, הא בממלא מן העין או מן הנהר אפילו בשביל ישראל מותר. ואינו מחוור, דאם כן היה לו למיתני בהדיא מילא מים לבהמתו מן הבור. ובתוס' אמרו עוד דאפילו לדברי האוסרים, יש מי שאומר דדוקא שתיה אבל שאר תשמישין מותר, וקא מייתו ראיה מההיא דאמרינן ביבמות (קיד, א) במפתחות בי מדרשא דאתאבידו ברשות הרבים, זיל דבר תמן טליא וטליתא דאי משכחו להו מייתי להו, אם איתא כי מטו להו מאי הוי, והא לא אפשר לאשתמושי בהו. והם הקשו על זה מנר וכבש ומרחץ דאסרינן הכא כשנעשה על דעת ישראל, וההיא דיבמות בקטן העושה לדעת עצמו. ולדידי נראה דאפילו לדבריהם מאן לימא לן דלהשתמש בהו השתא קאמר התם, דלמא כי היכי דלא ליזלו לאיבוד ולאשתמושי בהו לאורתא. אלא שאין צורך לכך אלא אפילו ליומן. וכמו שאמרו בתוס'.
הא דתניא עכו"ם שלקט עשבים ואם בשביל ישראל אסור. וכן נמי בנר וכבש ומרחץ. איכא למידק בהו, והלא המבשל בשבת בשוגג לר"מ יאכל (חולין יד, א), והלכתא כותיה לדעת רובן של פוסקים אלא דלא דרשינן ליה בפרקא. ויש לומר דשאני ישראל דליכא למיגזר ביה שוגג אטו מזיד, דאפילו שרית ליה שוגג מידע ידע דאסור לעשות כן לכתחילה, אבל במלאכות הנעשות על ידי עכו"ם אי שרית ליה בדיעבד, אתי למימר ליה, דמלאכות הנעשות על ידי עכו"ם קילי ליה, ואף על גב דאי אמר ליה נמי ליכא איסורא דאורייתא, לאו גזירה לגזירה אלא כולה חדא גזירה היא וכאותה שאמרו בשמעתא קמייתא דביצה (ג, א). ואדרבא איכא למידק ליקט לעצמו היאך מאכיל אחריו ישראל והדליק לעצמו היאך משתמש בו ישראל, והא תניא (ביצה כד, ב) עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר לקרקע אסור ולערב אסור בכדי שיעשו, ומי לא עסקינן אפילו רואה אותו לוקח מן השוק ומביא לו, דלא ליקטן בשביל ישראל, ועוד מאי שנא מפירות הנושרין או ממשקין שזבו. ויש לומר דמשקין שזבו ופירות הנושרין דממילא קא אתו אי שרית ליה אתי למעבד איהו בידים דמיחלף ליה, אבל כל מידי דלא אתי ממילא אלא תלי במעשה כגון אפיה ובישול ונר וכבש ונעשה על ידי עכו"ם בשביל עכו"ם, שרי אפילו לישראל דליכא למיגזר בהא מידי, דישראל בעכו"ם לא מיחלף, אבל כשעשאן בשביל ישראל אי שרית ליה לישראל אתי למימר ליה כמו שכתבנו. ומיהו פירות שתלשן עכו"ם ואי נמי משקין הבאין על ידי סחיטת עכו"ם אסורין, דאי שרית ליה אתי למיכל אפילו כשנשרו או כשזבו מעצמן וכולה חדא גזירה היא, וכדאמרינן התם בביצה (ג, א) משקין שזבו טעמא מאי גזירה דלמא יסחוט, היא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזר גזירה לגזירה, אין כולה חדא גזירה היא. ומהא שמעינן דעכו"ם שאפה או שבשל מידי דלאו מוקצה ואי נמי מידי דלית ביה משום בשולי עכו"ם לעצמו בשבת אוכל אחריו ישראל, אבל במידי דאתי ממילא לא. ואם תאמר אם כן פירות האדמה שאינן נתלשין ממילא, (א"כ) לישתרו בשתלשן עכו"ם לעצמו. יש לומר דשאני התם דכיון דלא עבידי דאתו אסורין משום מוקצה, ואפילו לר' שמעון משום דכגרוגרות וצימוקין נינהו לדידיה דאסוחי אסח דעתיה מינייהו כיון דלא תלשן מערב שבת, ואפילו דעכו"ם נמי אסירי, דכיון דבשלו אסירי מהאי טעמא אפילו בשל עכו"ם אסור כדי שלא תחלוק. וכן כתב רש"י ז"ל בפרק אין צדין (ביצה כד, ב) גבי מימרא דרב פפא דעכו"ם שהביא דורון לישראל. ועשבים דשרינן להאכיל אחריו ישראל לבהמתו, דאין מוקצה לבהמה אלא משום טלטולו של ישראל, והא אוקימנא לה הכא בדקאי באפה ואזלא ואכלה.
רבא אמר אפילו תימא בפניו נר לאחד נר למאה ומיהו ודאי מודה לאביי דכל שלא בפניו אפילו לאפושי בשביל ישראל שרי, והיינו ברייתא דעכו"ם שלקט עשבים לבהמתו, ובמכירו ובשלא בפניו נמי שרי והיינו דאביי, ואי מידי דליכא לאפושי בשביל ישראל כנר וכבש אפילו בפניו שרי והיינו דרבא. אבל אם עשאו בשביל ישראל לעולם אסור, ואפילו עשאו בשביל ישראל אחר אסור. ואם רוב עכו"ם מותר, והיינו מרחץ המרחצת בשבת ונר הדולק במסיבה. וטעמא משום דאמרינן דמסתמא עיקר כונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא, וכאילו לא נעשה בשביל המיעוט דאין הולכין אלא אחר הרוב. ואי מחצה על מחצה נינהו, כיון דאיכא למימר דאדעתא דישראל עבד אסור, וכדתניא בברייתא בנר הדלוק במסיבה. והני מילי בשלא עשה לצורך עצמו, אבל עשאו לצורך עצמו אפילו היו שם כמה ישראלים מותר, דלעולם עיקר דעתו אינה אלא לעצמו, וכדמוכח בעובדא דבסמוך, [ד]ההוא מעשה היכי דמי אי רובא גוים היו אמאי אהדרינהו שמואל לאפיה מינייהו, ואי רובא ישראל הוו ואי נמי מחצה על מחצה כי אייתי שטרי וקא קרי בהו מאי הוי, אלא שמע מינה דכל שהוא עצמו משתמש בו שרי. וכן פירש רש"י ז"ל. וכן היא בירושלמי (בפרקין, ה"ט) דגרסינן התם: נכרי שהדליק לצורכו ולצורך ישראל, נשמיענו מן הדא, שמואל איתקביל גבי חד פרסי ואיטפי בוצינא, אזל ההוא פרסי בעי מדלקתה והפך שמואל אפוי, כיון דחמיניה מתעסק בשטרותיו ידע דלאו בגיניה הוא וחזר שמואל אפוי, א"ר יעקב בר אחא הדא אמרה לצרכו ולצורך ישראל אסור, אמר רבי יוסי שניא היא שאין מטריחין את האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי. ע"כ בירושלמי. ונראה דלא גרסינן אסור אלא מותר, מדהדרינהו שמואל לאפוי קא מייתי ראיה, והיינו דקא דחי ליה ר' יוסא דשניא היא דאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, ואקשי ליה אי מהאי טעמא, אם כן מעיקרא אמאי אהדרינהו שמואל לאפוי.
ומכאן נראה לי גם כן שאפילו ישראל יושב ובא גוי והדליק את האש בשבת סמוך לו, אם אין הגוי מתחמם כנגדו אסור לישראל להתעכב ולישב שם, דהא סבר ר' יוסא למימר דאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, ואהדרו ליה אם כן שמואל למה הפך לאפוי. ולפי מה שכתבתי דכשהגוי העושה משתמש בו, אפילו עושה לצרכו ולצורך ישראל מותר, אני מגמגם קצת, מהא דאקשינן מדר"ג והא ר"ג מכירו הוה, והוצרך אביי לאוקומי בשלא בפניו, ורבא משני מטעמא דנר לאחד נר למאה, דאלמא לאביי אי בפניו אסור, ולרבא במידי דאיכא לאפושי בשביל ישראל אסור, ואע"ג דההוא לצורך ישראל ולצרכו הוה, ומעתה ההיא דשמואל לא הויא ראיה, דההיא נר הוה ונר לאחד נר למאה. ויש לפרש דשאני רבן גמליאל דכיון דנשיא ישראל הוה, עיקרו משום דידיה. ומכל מקום לפי תירוץ זה בעבד ושפחה המביא מים לצרכו ולצורך ישראל אדוניו אסור, דעיקרו משום אדוניו הוא. ויש לומר עוד דשמא אותו גוי שעבד את הכבש, לא מאותן שהיו בספינה הצריכין לירד היה אלא אחר שלא היה בספינה, אלא כדי שירדו משם הבאים בספינה. ובתוס' התירו בגוי המלקט עשבים ומאכיל לבהמתו של ישראל, שאין ישראל חייב למונעו, מדתנן (לעיל שבת קכא, א) נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה. ואפשר שהוא כן, אלא שאין ראייתם מחוורת בעיני, דדלמא התם משום דבדליקה התירו, ותדע שאילו בעלמא מותר, רבי יוסף בן סימאי למה מנען (לעיל שם), אלא שהיה סבור דכי היכי דבעלמא אסור בדליקה נמי אסור, ושלחו ליה דלא. ומכל מקום במערים אסרו בתוספות, מדאמרינן בפרק הפועלים (ב"מ צ, א) גבי תורא דגנבין ארמאי, הערמה איתעבידא בהו ליזבון לגוים.
Rashba on Shabbat 122a · Sefaria
Meiri
יין הבא בקרונות של גוים בחותם אחד מותר וכן כל יין של ישראל שביד גוי בחותם אחד ודוקא בחותם ע"י מפתח שכל שיש שם חותם אחד מפתח עומד במקום חותם שני ויש מתירין חותם אחד אף בלא מפתח כמו שביארנו במקומו ומ"מ ממה שאמר כאן אי משום אימתא דבי נשיאה ופירושו שהיה גוי המביא ירא מן הנשיא שהוא שליט על פי המלכות יראה שאף לדעת המצריכים חותם בתוך חותם במקום שיש אימת מלכות דיו בחותם אחד:
כל מה שהתרנו בענין דליקה בגוי אף עבדים שלא מלו וטבלו בדין זה ואין צריך לומר אם לא קבלו עליהם שבע מצות אלא אפילו קבלום שגר תושב מותר לעשות מלאכה לעצמו בשבת אף בפרהסיא ומה שנ' וינפש בן אמתך והגר ופירשו בגר זה שהוא גר תושב פירושו לרבו אבל לעצמו מותר ואם לא קבל עליו שבע מצות אף לרבו אין שביתתו עלינו ולא נאסרה מלאכתו אלא על הצדדין שנכרי שעשאה אסורה לנו כמו שיתבאר והילכך בדליקה מיהא כל שמותר לעשות מלאכה לעצמו מותר לכבות מעצמו וכן יראה לי בכל אלו להתירן בכל חולי שאין בו סכנה ולקצת חכמי הדור דעות אחרות במלאכת העבדים כבר ביארנום במסכת יום טוב פרק יום טוב:
המשנה הששית נכרי שהדליק את הנר מותר להשתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מלא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וירדו אחריו זקנים אמר הר"ם פי' אלו השמיענו נר בלבד היינו אומרי' נר לאחד נר למאה ולפיכך אם הדליק לעצמו משתמש אחריו ישראל אבל מים אפי' מלא לעצמו לא ישקה אחריו ישראל ואלו השמיענו מלא מים היינו אומרי' בזה בלבד אם בשביל ישראל אסור כי ניחוש שמא ירבה בשאיבת המים בשביל ישראל אבל נר אפי' הדליק בשביל ישראל ובשבילו מותר ואמרו כבש מקום חלק שיורדין בו ואין בו מעלות כמו סלם ולא זכר זה אלא להשמיענו מעשה רבן גמליאל וזקנים ודע כי כשיהיה גוי וישראל והוא יודע בו ומכירו אסור לו להשקות בהמתו אחריו כי מפני הכרתו וידיעתו בו שמא ירבה בשאיבת המים בשבילו ובזה כל מה שאפשר להרבות ולהוסיף עליו יהיה אסור בו זה הענין:
אמר המאירי המשנה הששית וענינה לבאר בה החלק הרביעי והוא שאמר נכרי שהדליק את הנר לצרכו ישתמש לאורו ישראל הואיל ולא בשבילו נעשה ואם בשביל ישראל אסור מדרבנן ר"ל לאותו ישראל שנעשה בשבילו:
מלא מים מבור שברה"ר שיש בו הוצאה מרה"י לרה"ר להשקות לבהמתו משקה אחריו ישראל הואיל ולא בשבילו נעשה ואם בשביל ישראל אסור לאותו ישראל ופירשו מקצת רבני צרפת שלא נאסר לזה אלא בבהמתו שנמצא שהועילו לו מעשי הגוי שהרי אי אפשר לבהמתו שתרד לבור ויש לחוש לומר לו לך והבא לי או לך ועשה מלאכה זו בשבילי אבל לשתות הוא עצמו מהם מותר שהרי אף בלא מעשיו הוא יכול לשתות מהם כמו שאמרו מטפס ויורד מטפס ועולה ונמצא שאם הביאה מן הנהר או ממקום שזה יכול להוליך הבהמה לשם להשקותה משקה מהם אף במלואו של גוי והבאתו לרה"ר ומעתה לא נאסרה שום הבאת הגוי ברה"ר אא"כ הביאה ממקום שלא היה הוא יכול לילך לשם ולשתות או לאכול שם או ללבוש כגון שהביא מחוץ לתחום ואף גדולי קדמונינו שבנארבונאה כתבוה כן וחכמי התוספות מקשים עליהם ממה שאמרו גוי שלקט עשבים לבהמתו מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור והרי לקוט עשבים לא הועילו לו מעשיו שהרי יכול להאכילה במחובר כמו שאמרו מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת ובמכילתא אמרו למען ינוח שורך וחמורך הנח לה והיא תולשת וזו היא נייח שלה ואעפ"כ בליקט גוי בשביל ישראל אסור ומ"מ הם פירשוה בשלא היה יכול להוליכה למקום הלקוט כגון מחוץ לתחום או בתרי עברי נהרא וכיוצא בדברים אלו ומ"מ דברים רחוקים הם שאם כן כשדקדק על מה שאמר מאכיל אחריו ישראל ואמר בשאין מכירו אבל במכירו אסור הי"ל לדקדק עמ"ש ואם בשביל ישראל אסור בד"א במחוץ לתחום אבל בתוך התחום מותר ומאחר שסתם נאמרה יראה שכל שהובא ברה"ר בשביל ישראל אסור אע"פ שיכול לילך שם לצורך אותו דבר וצריך שתדע בביאור משנה זו לענין פסק ששלשה דינים אלו שהוזכרו כאן והם הדלקת הנר ומלוי מים ועליית הכבש שביארנו שכל שהגוי עשאם לעצמו משתמש בהם ישראל דוקא כשאין מכירו ואין לחוש שמא ירבה בשבילו אבל אם היה מכירו אין הדין שוה בשלשתם אלא הדלקת הנר ועשיית כבש שאין לחוש בהם להרבות בשבילו שהרי נר וכבש לאחד נר וכבש למאה מותר. אבל מלוי מים וכיוצא בו אסור ודוקא כשעשה מלאכה זו בפניו אבל שלא בפניו אפילו מכירו מותר בכלם:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
כבר ביארנו שמעמיד אדם בהמתו על המחובר להאכילה עשבים בשבת ואין לחוש שמא יתלוש בידו ויאכיל אבל גוי שלקט עשבים לצרכו שהתרנו להאכיל אחריו ישראל אינו מעמידה לגמרי שהרי מוקצין הם ואיסור מוקצה נוח לישכח ויבא ליטול מהם ולהאכילה אלא עומד לו בפניה שלא תפנה למקום אחר והיא הולכת שם ואוכלת:
מכלל מה שכתבנו למדת שאסור לישראל לומר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת ואפי' אמר לו מקודם השבת ואפי' אינו צריך לאותה מלאכה עד לאחר השבת ואם עבר ואמר לו לעשות מכין אותו מכת מרדות ואסור ליהנות עד לערב בכדי שתעשה אותה מלאכה כדי שלא ישתכר כלום בעשייתו ואם עשאה הנכרי מעצמו בשביל ישראל אסור ליהנות עד מוצאי שבת ומ"מ יראה שאין צריך להמתין בכדי שיעשו הואיל ומעצמו עשה וגדולי המחברים מצריכים אף בזו בכדי שיעשו ומ"מ דוקא בדבר שאינו מפורסם עד שיהו הכל יודעים שבשבילו נעשה שכל כיוצא בזו מחמירין בה לכדי שיעשה או אף ליותר לדעת קצת מפרשים עשאה הנכרי לעצמו באינו מכירו מותר ליהנות בה לאלתר וכן במכירו אם נעשית שלא בפניו אבל במכירו ובפניו כל שיש לחוש להרבות בשבילו אסור עד לערב ואם אין לחוש להרבות בשבילו כגון נר וכבש מותר:
1 more comments on this page.
Meiri on Shabbat 122a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ואם בשביל כו' ואף על גב דישראל המבשל בשבת בשוגג כו' עכ"ל ולפי התירוץ שכתבו התוס' לעיל דבדבר שאינו קל לא גזרינן שיעשה הישראל בידים וא"כ נכרי שבישל בשבת נמי שרי לישראל וכ"ה במרדכי מיהו היינו בנכרי שבישל לעצמו אבל בשביל ישראל ודאי דאסור ולכך ל"ק להו אלא מישראל המבשל בשוגג דההוא מסתמא בשביל ישראל הוא ושרי וק"ל:
בד"ה משקה אחריו כו' דוקא להשקות בהמתו אסור כו' אבל הוא עצמו שרי דמטפס כו' עכ"ל. אבל אין לומר דנקט בהמתו לרבותא דרישא דאפילו לבהמתו דלא שייך בה מטפס כו' שרי במילא לעצמו דהא מילתא מרישא דנכרי שהדליק הנר נמי שמעינן ליה דשרי אע"ג שהישראל לא היה יכול לעשות כן וק"ל:
בא"ד מיהו לענין אותו ישראל עצמו לא מצינו כו' עכ"ל בפי' ראשון שפי' מהרש"ל דלישראל אחר מצינו חילוק בין איתעביד איסורא דאורייתא לדרבנן כמ"ש לעיל דבא בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לישראל אחר ובאיסורא דאורייתא כי הכא אסור לכל ישראל אבל לישראל עצמו שנעשה האיסור בשבילו לא מצינו בשום מקום חילוק בין איסור דאורייתא לרבנן וכיון דבהך דפירות שיצאו כו' וחזרו שלא הפסידו היתרן הראשון ומותרין לכל ישראל ה"ה הכא גבי מים כראיית ר' אליהו ואין להקשות לפר"י שכתבו לקמן דהכא גבי מים בכרמלית דלא הוה איסורו נמי רק מדרבנן ואמר דשרי לישראל אחר ולא לאותו ישראל וגבי פירות שיצאו וחזרו כו' אמרינן דמותרין לכל ישראל די"ל דר"י לא ס"ל הא דמחלק ר"ת דנקט דוקא בהמתו משום דאדם מטפס כו' אלא באדם נמי לא אמרינן דמטפס כו' ואסור ולא נקט בהמתו אלא לרבותא דרישא דלא גזרינן בה דילמא אתי לאפושי כו' ודו"ק:
בפרש"י בד"ה אבל מכירו אסור קס"ד דעביד נמי אדעתא דידיה עכ"ל ולכך היה המקשה רוצה לאסור במכירו אפילו בהך דר"ג דלא שייך ביה שמא ירבה בשבילו אבל למאי דמסיק נר לאחד נר למאה שרי אף במכירו אפילו אי עביד נמי אדעתיה דידיה צ"ל דמכירו אסור משום דשמא ירבה בשבילו ודו"ק:
תוס' בד"ה איני והאמר כו' והכא איירי כשאין הבהמה יכולה לבא כו' עכ"ל זה התירוץ אינו אלא לפי' ר"ת דבהכי איירי הא דנכרי שליקט עשבים כו' דקאי בתרי עברי נהרא מדאסר לה בשביל ישראל אבל לפר"י ליכא לשנויי הכי דמנליה למקשה דאיירי הכי ואימא דאיירי כשהבהמה יכולה לאכול מן המחובר כהך דר"ח דמעמיד אדם כו' ולא הוי מוקצה כלל וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 122a · Sefaria
Maharam
בגמ' והיתה בה מרחץ מחממת בשבת וכו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה משקה אחריו וכו' אומר ר"ת דהתם נמי וכו' ולא דמי דהתם כו' מיהו לענין אותו ישראל עצמו וכו' ר"ל על כל פנים לאותו ישראל בעצמו שהוא בשבילו אין ראוי להתיר אע"פ שהיה יכול בעצמו לילך לשם מ"מ היה צריך להטריח ועתה הנכרי טרח בשבילו ולא מצינו חילוק בזה להתיר כן משמע באשר"י וי"ל כוונת התוס' בהיפוך ור"ל לאותו ישראל בעצמו לא מצינו חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן ומאחר שבפ' מי שהוציאוהו התיר הפירות אפי' לאותו ישראל א"כ ה"ה הכא ושפיר הביא ר' אליהו ראיה משם להתיר ודו"ק וק"ל:
Maharam on Shabbat 122a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 122, Amud Aleph, about 328 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: כְּאוֹתָן שֶׁל בֵּית אָבִיךָ.…”
- Segment 232 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי…”
- Segment 331 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: הִתִּיר לָהֶם…”
- Segment 458 words
Opens “מַתְנִי׳ גּוֹי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר — מִשְׁתַּמֵּשׁ…”
- Segment 528 words
Opens “גְּמָ׳ וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן נֵר, מִשּׁוּם דְּנֵר…”
- Segment 637 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי שֶׁלִּיקֵּט עֲשָׂבִים — מַאֲכִיל…”
- Segment 726 words
Opens “אִינִי?! וְהָאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:…”
- Segment 831 words
Opens “אָמַר מָר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין…”
- Segment 917 words
Opens “מֵיתִיבִי, אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא…”
- Segment 1035 words
Opens “תָּא שְׁמַע: עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם דָּרִין בְּתוֹכָהּ,…”
- Segment 1127 words
Opens “תָּא שְׁמַע: נֵר הַדָּלוּק בִּמְסִיבָּה, אִם רוֹב…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 122a · Segment 8 — “…מַכִּירוֹ הֲוָה! אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הֲוָה. רָבָא אָמַר:…”
Original text
אֲמַר לֵיהּ: כְּאוֹתָן שֶׁל בֵּית אָבִיךָ.
Rabbi Abba bar Kahana said to him: They are like those from your father’s house, which are large ( Tosafot ).
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: קְרוֹנוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא: בְּנִיטָּלִין בְּאָדָם אֶחָד אוֹ בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם? אֲמַר לֵיהּ: כְּאוֹתָן שֶׁל בֵּית אָבִיךָ.
And Rabbi Abba bar Kahana said that Rabbi Ḥanina said: The sedan chairs of the house of Rabbi Yehuda HaNasi may be moved on Shabbat. Rabbi Zeira said to Rabbi Abba bar Kahana: Are you referring to sedan chairs that can be moved by one person or those that can be only moved by two people? He said to him: They are like those from your father’s house.
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: הִתִּיר לָהֶם רַבִּי חֲנִינָא לְבֵית רַבִּי לִשְׁתּוֹת יַיִן בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל גּוֹי, בְּחוֹתָם אֶחָד, וְלָא יָדַעְנָא אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִי מִשּׁוּם אֵימְתָא דְּבֵי נְשִׂיאָה.
And Rabbi Abba bar Kahana said: Rabbi Ḥanina permitted the members of the household of Rabbi Yehuda HaNasi to drink wine transported in a gentile’s wagons even though the wine was sealed only with one seal. He was not concerned that perhaps the gentile may have opened the barrel and poured wine libations to idolatry from it or touched it, which would prohibit drinking it. Rabbi Abba bar Kahana adds: And I do not know if that is because Rabbi Ḥanina holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who permits drinking wine from a gentile that was protected by a single seal, or if it was because the gentile would not dare to open these specific casks due fear of the household of the Nasi , but in general Rabbi Ḥanina prohibited drinking wine protected by a single seal.
מַתְנִי׳ גּוֹי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר — מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. מִילֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ — מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. עָשָׂה גּוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ — יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְעָשָׂה גּוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בּוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים.
MISHNA: If a gentile kindled a lamp on Shabbat for his own purposes, a Jew also uses its light; and if the gentile kindled it for a Jew, the Sages prohibited to utilize its light. Similarly, if a gentile drew water from a well in the public domain to give his animal to drink, a Jew gives his own animal to drink after him from the same water; and if he drew the water initially for the benefit of a Jew, it is prohibited for a Jew to give his animal to drink from that water. Similarly, if a gentile made a ramp on Shabbat to disembark from a ship, a Jew disembarks after him; and if he made the ramp for a Jew, it is prohibited. There was an incident in which Rabban Gamliel and the Elders were traveling on a ship and a gentile made a ramp on Shabbat in order to disembark from the ship on it; and Rabban Gamliel and the Elders disembarked on it as well.
גְּמָ׳ וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן נֵר, מִשּׁוּם דְּנֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה, אֲבָל מַיִם לִיגְזַר, דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹשֵׁי בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְכֶבֶשׁ לְמָה לִי? מַעֲשֶׂה דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים קָא מַשְׁמַע לַן.
GEMARA: The Gemara comments: And it was necessary to teach this halakha in all these cases. As, had it taught us only the halakha with regard to a lamp, I would have said that this is the halakha because the light of a lamp for one is the light of a lamp for one hundred people. There is no need to kindle multiple lamps for multiple people; the light of one candle suffices for many. Therefore, it is permitted to use the light of a lamp kindled by a gentile. However, with regard to water, there is room to issue a decree against benefitting from the gentile’s efforts, lest one come to increase the amount of water he draws for a Jew, even without stating that intention. The Gemara asks: And why do I need the mishna to mention that it is permitted to use the ramp? The Gemara answers: It taught us the case of the ramp to cite the incident involving Rabban Gamliel and the Elders to indicate that they followed this ruling in practice.
תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי שֶׁלִּיקֵּט עֲשָׂבִים — מַאֲכִיל אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. מִילֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ — מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין מַכִּירוֹ, אֲבָל מַכִּירוֹ — אָסוּר.
The Sages taught: If a gentile collected grass on Shabbat for himself, in order to feed his animal, a Jew may feed his own animal after him, and if he collected it for the benefit of a Jew, it is prohibited. If he drew water to give his animal to drink, a Jew may give water to his own animal to drink after him, and if he drew it for the benefit of a Jew it is prohibited. In what case is this statement, that if the gentile acted for himself it is permitted for a Jew to benefit, said? When the gentile does not know him; however, if the gentile knows him, it is prohibited, as in that case, he certainly intended to benefit his Jewish acquaintance as well.
אִינִי?! וְהָאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַעֲמִיד אָדָם בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, אֲבָל לֹא עַל גַּבֵּי מוּקְצֶה בְּשַׁבָּת. דְּקָאֵים לַהּ בְּאַפָּהּ, וְאָזְלָא הִיא וְאָכְלָה.
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Huna say that Rabbi Ḥanina said: One may position his animal over grass on Shabbat, even grass that is growing in the ground, and there is no concern lest he detach the grass and feed the animal; however, he may not position the animal over an item that is set aside on Shabbat, since there is concern lest one lift the item with his hand. The grass that the gentile collects for himself is certainly set aside, so why may the Jew feed it to his animal? The Gemara answers: Indeed, a Jew may not position his animal over the grass that a gentile picked; he may only position it in before the grass at a distance, and the animal goes on its own and eats.
אָמַר מָר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין מַכִּירוֹ, אֲבָל מַכִּירוֹ — אָסוּר. הָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכִּירוֹ הֲוָה! אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הֲוָה. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּפָנָיו, נֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה.
We learned above that the Master said: In what case is this statement, that if the gentile acted for himself it is permitted for a Jew to benefit, said? When the gentile does not know him; however, if the gentile knows him, it is prohibited. The Gemara asks: However, in the incident involving Rabban Gamliel and the ship, it is a case where the gentile knows him as they traveled together on the ship. Abaye said: The action was not performed in Rabban Gamliel’s presence, and since the gentile had not seen him he intended to make it only for himself. Rava said: Even if you say that the gentile made the ramp in his presence, that is irrelevant because a lamp for one is a lamp for one hundred; similarly, with regard to a ramp, once the gentile constructs it for his own use it can be used by others with no further adjustments.
מֵיתִיבִי, אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא בְּפָנֵינוּ עֲשָׂאוֹ — נֵרֵד בּוֹ. אֵימָא: הוֹאִיל וַעֲשָׂאוֹ נֵרֵד בּוֹ.
The Gemara raises an objection to Rava’s statement based on the Tosefta : Rabban Gamliel said to them: Since he made it not in our presence, we will disembark on it. Rabban Gamliel made use of the ramp only for this reason, contrary to Rava’s explanation. The Gemara rejects this: Say the Tosefta in an emended form: Rabban Gamliel said to them: Since he made it, we will disembark on it.
תָּא שְׁמַע: עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם דָּרִין בְּתוֹכָהּ, וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת, אִם רוֹב גּוֹיִם — מוּתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ מִיָּד. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין! הָתָם, כִּי מְחַמְּמִי — אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מְחַמְּמִי.
Come and hear proof from another baraita with regard to the dispute between Abaye and Rava: With regard to a city where both Jews and gentiles live and there was a bathhouse in it in which there is bathing on Shabbat, if the majority of the city’s residents are gentiles, it is permitted to bathe in the bathhouse immediately after Shabbat because the bathhouse was heated on Shabbat to serve the gentiles. However, if there is a majority of Jews in the city, one waits after Shabbat for a period of time sufficient for them to heat the hot water so as not to benefit from prohibited labor performed on Shabbat. Apparently, even when an action is not performed in the presence of a Jew, there is concern that it may have been performed for the benefit of Jews. The Gemara rejects this proof: There, in the case of the baraita , when they heat the water, they heat it with the majority of the city’s inhabitants in mind, and the owner of the bathhouse sets the heating schedule to service the majority.
תָּא שְׁמַע: נֵר הַדָּלוּק בִּמְסִיבָּה, אִם רוֹב גּוֹיִם — מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ, אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — אָסוּר, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — אָסוּר. הָתָם נָמֵי, כִּי מַדְלְקִי —
Come and hear a proof from the following baraita : With regard to a lamp kindled at a banquet in which several people are participating, if the majority of those present are gentiles it is permitted for a Jew to utilize its light, and if the majority of those present are Jews it is prohibited, as in that case, the lamp was certainly lit for the Jews’ benefit. If those present are half Jews and half gentiles, it is prohibited. Since they are participating in the same banquet, the gentile certainly knows the Jew. Why, then, is it permitted for a Jew to utilize the light of the lamp even when the majority of those present are gentiles? The Gemara rejects this proof: There, too, when they kindle the lamp,