Commentary page
Shabbat 108a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 108a
Shabbat 108a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 592 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
פיטרא פטריות בולי"ן:
מאונא דחצבא פעמים שהוא גדל בשפת הדלי ממים:
ושאינו נקוב פטור משום דלא מחובר בקרקע עולם הוא:
לאו היינו רביתיה דאין דרך זריעה שם אבל אלו שאמרנו הוא עיקר גידולן:
נקבי נקבי מקום מושב נוצה:
לא ניכתוב דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מופסקת:
בכנפיו בעולת העוף משתעי שישסענו בעוד כנפיו בו ומקטים כנפיו כל כנפי הגוף בלו"ש בלע"ז נוצה הוא הדקה שהיא בבשר כמין צמר שאין לה שרשים קשים:
להכשיר את העור לימדך הכתוב שאינו צריך הפשט כעולת בהמה שפסל בה את העור:
20 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 108a · Sefaria
Tosafot
ואי ס"ד עור הוא היכי מרבי ליה קרא תימה לר"י הא אפילו נוצה שבכנפים מרבה קרא וי"ל דבהמה נמי אשכחן שהיה קרב שיער שבזקן תיישים וצמר שבראש רחלים כדאמרינן בזבחים (דף פה:) ובחולין (דף צ.) דלא קפיד קרא אלא אהפשט עור וה"נ אע"פ שהנוצה קריבה אי עור הוא צריך הפשט:
ר"ח ל"ג וקדלו מיא לאקבולי אפיה אלא הכי גרס חזנהו שמואל למיא דקדלו ועכירי אמר שמואל גברא רבה קאתי וחש במיעיה פי' שמע שמואל שמועה שאדם גדול היה בא בספינה וידע שמואל שישתה מן הנהר אותו אדם גדול ומתוך כך יחוש במעיו לפי שהמים היו עכורים מחמת הרוח שהיה מבלבלם ולפי ששמואל היה רופא מומחה א"ל לקרנא זיל תהי ליה בקנקניה פי' תראה אם הוא חכם וראוי לכבדו אביאנו לביתי ואעשה לו רפואה ואכבדנו לפי מה שראוי לו:
מניין לדם שהוא אדום וכל אותן ד' מינין דמרבינן מדמיה דמיה יש בהן צד אדמומית:
איזה מהן חשוב אותו שהרגו מלך וא"ת תינח מתו מאליהן נחורות ועקורות מאי איכא למימר וי"ל כיון דמתו שרי א"כ מן המותר בפיך לאו דוקא אלא ממין המותר בפיך קאמר:
אין עושין הילמי בשבת הלכה כרבנן דבפרק קמא דעירובין (דף י':) אמר אין הלכה כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיין ואמר נמי התם פוק חזי מאי עמא דבר ופי' בקונטרס וכבר נהגו העם בלחי משהו וכיון דאין הלכה כר' יוסי בלחיים כ"ש בהילמי דאפילו רב הונא בר חנינא דפליג התם בלחיים מודה בהילמי ושרי לעשות מי מלח בשבת ליתן על עופות צלויין ואם נותן מלח על העופות ואח"כ נותן משקין עליהם שרי אפילו לרבי יוסי שהשמנונית ממתיק המלח כמו שמן:
Tosafot on Shabbat 108a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
הן פטריות שהזכירו במסכת ברכות (דף מ) על כמהין ופטריות אומר שהכל נהיה בדברו והקשינו וכמהין ופטריות לאו מגידולי קרקע נינהו ורמינהי כו' ופריק אביי מרבי מארעא קא רבי מינק מאוירא קא יניק:
Rav Nissim Gaon on Shabbat 108a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ר' יוחנן בן נורי אומר ח' שרצים יש להן עורות מדקתני בהא מתניתא בשרצים שיש להן עורות. אלמא דרבנן הוא דאית להו חלוקה במקצת שמונה שרצים ומקצתן אבל ר' יוחנן בן נורי אכולה מחייב ומחייב דהכא בשבת כוותיה וקשיא לרב ופריק רב אשי אליבא דרב ואמר ת"ק דמפליג בין מקצת שרצים למקצתן לאו חכמים אינון אלא ר' יהודה דאזיל בתר גישתא דתנן רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה אבל רבנן דפליגי התם על ר' יוחנן בן נורי לענין טומאה פליגי. אבל לענין שבת מודו ליה. ואקשינן אי הכי הא ברייתא דתניא הצד א' מח' שרצים האמורין בתורה והחובל בהן חייב דברי ר' יוחנן בן נורי דברי ר' יוחנן בן נורי ומחלקותו הוה ליה למיתנא דמשמע אפי' רבנן דפליגי עליה לענין טומאה הכא מודו ליה ופרקי' תני דברי רבי יוחנן בן נורי ומחלקותו פירוש חבורה מלשון חברבורות. כגון יחת מחתחתים יגל מגלגל. מכלת מכלכול וכיוצא בהן ודייקינן מדקתני החובל בהן פטור. מכלל שההורגן חייב. ומוקים לה ר' ירמיה כר' אלעזר דאמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת ודחי רב יוסף ואמר אפי' תימא רבנן מחייבי ליה דלא פטרי רבנן אלא כגון כינה דאינה פרה ורבה אבל שקצים ורמשים דפרו ורבו מחייבי ההורגן ושניהן דרשו מאילים האמורים במעשה המשכן ועורות אילים שהורגים אותן ליטול עורותיהן כדפרישנן דכל מלאכה ממעשה המשכן גמרי להו. והריגת מזיקין מפרשינן לה בכל כתבי הקדש. ואקשי ליה אביי לרב יוסף שהקב"ה זן ביצי כינים והתניא הטפויין וביצי כינים אלמא יש ביצים לכינים והן בלשון ארמית נכי ובלשון ישמעאל ציבאן ופרעושים ודאי יש להן ביצים ולא פטר ר' יהושע את ההורגן ולא פטר את הצדן ואמר מר יהודה רב גאון זצ"ל דהוא מרבנן קשישי ראשונים דהוו מימנעי מלצוד פרעוש בשבת ואפי' על בשרם ולא מנעון למשקל כינים כדמפרש בריש מס' דא:
פיסקא הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור כו' המפיס מורסא בשבת והצד נחש בשבת אע"ג דאוקמינהו רב לר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה קיי"ל כשמואל דאמר בהו דאינון פטור ומותר:
אמר שמואל [השולה] דג מן הים אם הוציאו מן הים ולא שהה כדי יציאת נפש עד שהחזירו לים פטור שהרי לא עקר דבר מגידולו וגם לא הרגו ולא העתיקו נמי ממקום חיותו לגמרי אבל אם הניחו ביבשה עד שיבש בו כסלע לחלוחית המים חייב א"ר יוסי בר אבין ולא אמרו שיבש אלא בין סנפירין של דג ששם חייו. וכיון שיבש שם כאילו מת וזו השמועה של ר' יוסי בר' אבין מפורש בתענית פ' סדר תענית האלו רב אשי אמר לא תימא יבש ממש אלא אפי' (דברירה) [דעבד רירי] פי' דרירי של דג יוצא מתוך פיו הנה נטה למות ואינו חוזר בחיותו וכמת הוא חשוב והשולה אותו חייב. הא דאמר שמואל הכניס ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב ואסיקנא חיוביה משום עוקר דבר מגידולו כדרב ששת דמאן דתלש [כשותא] מהיזמי והיגי [חייב] ומפרש בפ' בכל מערבין דקטלין לה להיזמתא ויבשה כשותא:
אמר אביי האי מאן דתלש פיטורא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו. פי' פיטורא זה ממיני כמהין ופטריות ומפורש בגמ' ברכות פ' כיצד מברכין אמר אביי מירבא קא רבו מן ארעא ומינק מן אוירא ינקי עיקר שלהן מן הקרקע ולא מיתמר בהן גידולי הארץ והכין נמי להעוקר פטריות מן אונא דחצבא אע"פ שהוא כלי חרס יוצא ונגדל ומאוירא ינקי. וכמה דאית לפיטורא במקום גידולו אית ביה כח דיניק מן אוירא. וכד מיעקר לא יניק מאוירא:
מותיב רבה אושעיא תולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור דאלמא פיטורא באונא דחצבא כעשב בעציץ [שאינו] נקוב דמי ופרקינן התם לאו היינו רביתיה. הכא היינו רביתיה.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 108a · Sefaria
Rashba
ה"ג ר"ח ז"ל אמר ליה שמואל לקרנא גברא רבה אתי ממערבא וחש במעיה וחזינהו שמואל למיא דקא דלו לקבליה ועכירי. פירוש: דשמואל שמע דאדם גדול בא בספינה, והיה רואה המים עולין למעלה ע"י הרוח והיו עכורות מטיט ועפרורית והיה יודע שהיה שותה מאותו נהר ואותו המים משלשלין, לכך אמר דחש במעיה.
מתני' אין עושין הילמי בשבת אבל עושין מי מלח. ירושלמי (דפרקין, ה"ב): מה בין הילמי מה בין מי מלח, הילמי צריכה אומן מי מלח אין צריך אומן.
Rashba on Shabbat 108a · Sefaria
Meiri
כותבין תפילין על גבי עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ואפי' על גבי נבלות וטרפות שלהם ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן אבל לא על גבי עור חיה טמאה ובהמה טמאה ואין צריך לומר על גבי נבלות וטרפות שלהם ואין נכרכות בשערן ואין נתפרות בגידן:
עור של עוף טהור הרי הוא כשר לתפלין ואע"פ שיש בו נקבים נקבים מפני מושב הנוצה הרי אמרו כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב אבל דגים אין כותבין על עורם ר"ל אפי' טהורים שבהם מפני שאין זוהמתן פוסקת בעבודן וכן הדין בכל אלו בס"ת ומזוזה:
עולת העוף כבר התבאר שמולק ומבדיל ר"ל שחותך כל הסמנים כמו שכתבנו בראשון של חולין וממצה דם הראש ודם העוף על קיר המזבח למעלה מן החוט וכל שמצה דם הראש ולא מצה דם העוף פסולה הא אם מצה דם העוף ולא מצה דם הראש כשירה ואח"כ מקטיר את הראש בפני עצמו ר"ל שנוטלו ומקיפו בבית מליקתו למזבח וסופגו במלח וזורקו על האש שעל המזבח ואח"כ נוטל את הגוף ומסיר את מוראתו ועור שעליה ונוצתה ובני מעיה ומשליכן לבית הדשן ואח"כ משסע את העוף בידו בכנפיו ר"ל בעוד שכנפיו לשם אלא שאינו צריך להבדיל ואם הבדיל כשר וסופג במלח ומקטיר על האש ואינו צריך להפשיט את עורה כדרך האמור בעולת בהמה שאע"פ שהוא קרוי עור התורה רבתהו להקטרה שנאמר בכנפיו לרבות את העור:
עצמות הדג ועורו אין כלים העשויים מהם מקבלים טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ומעתה העושה מהם אהל הרי הוא מביא טומאה לכל מה שתחתיו אבל הוא עצמו ר"ל האהל טהור לגמרי כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Shabbat 108a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
שם מתיב ר' זירא בכנפיו כו' ואי ס"ד כו' יש לדקדק אמאי לא קשיא להו הכי אגופה דמתני' דקתני החובל בהן חייב וליכא למימר דאגופה דמתני' לא קשיא ליה דאע"ג דחשיב עור לענין שבת הוה כבשר לענין הקרבה ומשום דרכיכין וכיוצא בזה כתבו התוספות לעיל ואדרב הונא פריך שפיר שהכשיר לכתוב תפילין דמה"ט דרכיכי' דמרבי ליה דהוי כבשר לענין הקרבה לא ה"ל להכשיר נמי לתפילין דאם כן מאי פריך לרב הונא לעיל תנינא ממתניתין דחובל חייב דאימא דהא קמ"ל אע"ג דרכיכא לא הוי כבשר לענין תפילין ועוד אדמקשה מהקרבה אתפילין דהוי דומה לו תקשי בפשיטות מטומאה דהוי כבשר וע"כ נראה דודאי לענין הקרבה ותפילין ליכא לאשוויי כבשר אלא דאמתני' לא הוה קשיא ליה לר' זירא מההיא דבכנפיו הכשיר את העור דאימא דאע"ג דהוי עור לענין שבת מ"מ לענין הפשט עור בהקרבה לא הקפיד הכתוב אלא על עור שלם כמו בבהמה אבל השתא דמשני דאע"ג דאית ביה נקבים לא חשיב נקב כיון דהדיו עוברת עליו א"כ לענין הקרבה נמי מקרי עור שלם ואמאי מרבי ליה קרא ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shabbat 108a · Sefaria
Maharam
בגמ' ואי ס"ד עוד הוא היכי מרבי ליה קרא וכו' כצ"ל:
וקא דלו מיא לאקבולי אפיה זיל תהי אקנקניה וכו' כצ"ל:
ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה וכו' כצ"ל:
אלא מעתה על גבי עור נבלות וכו' כצ"ל:
Maharam on Shabbat 108a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, מנין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה, וכן בברייתא לקמן כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה, ולא ידעתי אמאי דקדק למנקט דוקא בהמה וחי', ושייר וע"ג עוף טהור, דס"ל לר"ה דג"כ כותבין:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 108a · Sefaria
Ben Yehoyada
זִיל תָּהִי אַקַנְקַנֵּיהּ אף על גב דלפי פירוש רש"י הבין דגברא רבא הוא מכח נס של הגלים, עם כל זה אין מזה הוכחה שהוא אדם גדול בתורה אלא אפשר שהוא צדיק גדול במעשים וזכה לנס בזכות מעשיו. ברם קשא למה מיהר לשלח לְקַרְנָא לבדקו בתורה, והלא מוכרח שיזמינו לביתו כיון דידע שהוא צדיק גדול ואז הוא עצמו יבדוק אותו בתורה? ונראה לי דשלח קַרְנָא לבדקו בתורה שאם הוא חכם בתורה וישיב לו תשובה לשאלותיו יבין מתשובותיו על חלשתו, שאם ישיב תשובות כראוי אז ודאי דעתו מיושבת ואין החולשה גוברת בו, ואז הוא יכין לו הרפואה כפי מה שיבין גדר חולשתו איך הוא, והוא היה רוצה למהר להכין לו הרפואה קודם שיבא לביתו, ודע דמה שאמרו הֲווּ יַתְבֵי אַגּוּדָא דִּנְהַר מַלְכָּא, נראה לי זה פרת שהוא מלך בארבעה נהרות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (בראשית ב, יד) וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.
יְהֵא רַעֲוָא דְּתֵיפּוּק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ פירש הר"ן ז"ל שקללו שיצא 'קרום בין עיניו' ונראה לי בס"ד דקללו שיהיה לו 'חולי בעיניו' שינגיח החולי בעיניו כמו קרן המנגח. או יובן 'קַרְנָא' רצונו לומר 'אוֹר' כמו קרנים מידו לו, וקללו שיצא האור מעיניו וישארו עיניו בחשוכה, והא דקללו בעונש כזה שהוא מניעת ראית עיניו! נראה לי דעשה לו מדה כנגד מדה, הואיל שבא וראה בעיניו איך הוא חלוש הרבה והיה לו לחוש פן לא יש לו דעת צלולה להשיב ויתבייש, וכמה שאמר רבי חייא לרב כי קאי רבי במסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי כדי שלא יתבלבל וישיב שלא כהוגן (שבת דף ג:), וכל שכן הכא דחזא ביה חולשה טובא מחמת חוליו, דהיה לו לחוש כיון דאין דעתו צלולה ומיושבת שמא לא יוכל להשיב כהוגן, ולכך קללו במניעת מראה עיניו, לומר וכי לא היה לך עינים לראות אותי באיזה מצב אני עומד. ולדברי הר"ן ז"ל שקללו שיעלה קרום בעיניו, נראה לי דקללו באחת, דאם בשתיהם אם כן לא היה רואה כלל.
וְלָא אַחְוֵי לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא נראה ודאי ששמואל ובני הבית נשמטו והלכו מלפניו כדי שלא יראם וישאל על בית הכסא, שאז בהיותו לבדו בעל כרחו יתאפק, שימתין עד שיבא אחד מבני הבית כדי לשאל אותו, ובכך היתה רפואתו ממילא! והא דקלל להמצער אותו ולא אמר דודאי הם עושים לטובתו, כי שמא בכך רפואתו דאין ראוי לחשדם שיצערו אותו בחנם, ובפרט שהוא אורח חדש שעדיין לא היה לו דבר עם שום אדם, והיה צריך לדון את כל אדם לכף זכות? נראה לי שהוא מצא רגלים לדבר לחשוד שכונתם לצערו, בשביל שעתה קלל את קרנא ולכך חשב אולי הוא עשה לו הדבר הזה שהבריח בני הבית מלפניו כדי לנקום ממנו על קללתו, ולכן הוא קלל בסתם למי שצוה לצערו בכך. והא דקללו בבנים מפני שבדבר זה אפשר שיבא לידי עקרות כי אולי הוא צריך להשתין גם כן, ובפרט שהאכילו לחם שעורים וטבע השעורים להרבות ההשתנה ואם לא ישתין יעקר, וכמו שאמרו בגמרא (יבמות סד:) כמה סבי אעקרו מפרקיה דרב הונא, ולכן קללו בבנים, משום כי מן הצער שלא גילו בית הכסא אפשר שיבא לידי עקרות שלא יוליד, ומשום דקללת חכם אפילו על תנאי פועלת לכך נגעה קללה זו בשמואל דלא היה לו בנים זכרים אלא בנות בלבד.
אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְחַיְּבוּ הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת; אֶחָד הֲרָגוֹ מֶלֶךְ, וְאֶחָד הֲרָגוֹ אִיסְפַּקְלִיטוֹר, אֵיזֶה מֵהֶן מְשֻׁבָּח. נראה לי בס"ד בכיון המשל עם הנמשל על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות, שורש בהמות הטהורות מבחינת הדינין שנתמתקו ולא נאחזו בהם החיצונים, ובהמות הטמאות הם מאותם דינין שלא נמתקו ונאחזו בהם החיצונים עיין שם. הנה כי כן בהמה הטהורה בחייה איננה ברשות הסטרא אחרא, ולכן מיתתה תתייחס להרגו מֶלֶךְ, יען שהיא ברשות הקדושה והשוחט אותה הוא שליח הקדושה שנצטווה בתורה על שחיטתה, ואף על גב דקרה לה מקרה שנתנבלה או נטרפה אין דבר זה מוציאה מרשות הקדושה להכניסה ברשות הסטרא אחרא, כי אין זה נוגע לשרשה אלא לקוי הוא דלקתה בכך לאסור כשרה באכילה והכל הולך אחר השורש. אבל בהמה הטמאה בחייה היא ברשות הסטרא אחרא קיימא שכבר נתאחזו בה החיצונים כמה שאמר רבינו ז"ל, לכן מיתתה תתייחס להרגו אִיסְפַּקְלִיטוֹר כיון שהיא ברשות החיצונים ושלהם היא, ואפילו אם שחטה ישראל הוי כשלוחא דידהון ואינו שליח הקדושה כי לא נצטווה לשחוט בהמה טמאה. ובזה יבא נכון בכיון המשל עם הנמשל, וחזר ושאל אם כן 'יֵאָכְלוּ?' אין כונתו על בשר הנבילה או הטריפה עצמה דזה אסרתו תורה מחמת טריפות או ניבול הנמצא בה, אלא הוא שואל על העוברים הנמצאים בבטן הנבילה או טריפה, דאלו שורשם בקדושה ולא נעשה נבלות או טרפות בגופם ורק באם. והשיב הַתּוֹרָה אָמְרָה 'לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה' והיינו תיבת כָל לרבות העוברים, ואתה אמרת יֵאָכְלוּ דאם כן מאי מרבה בכל? והשיב לו על נבילות והוא הדין לטריפות דמאי שנא.
Ben Yehoyada on Shabbat 108a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 108, Amud Aleph, about 592 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 130 words
Opens “פִּיטְרָא מֵאוּנָּא דְחַצְבָּא — מִיחַיַּיב מִשּׁוּם עוֹקֵר…”
- Segment 257 words
Opens “חַיָּה וָעוֹף כּוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: כּוֹתְבִין…”
- Segment 323 words
Opens “מֵיתִיב רַבִּי זֵירָא: ״בִּכְנָפָיו״, לְהַכְשִׁיר אֶת הָעוֹר.…”
- Segment 457 words
Opens “אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף אֲנַן…”
- Segment 566 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מֵרַב נַחְמָן…”
- Segment 671 words
Opens “שְׁמוּאֵל וְקַרְנָא הֲווֹ יָתְבִי אַגּוּדָּא דִּנְהַר מַלְכָּא.…”
- Segment 746 words
Opens “מִנַּיִין לַמִּילָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן ״עׇרְלָתוֹ״,…”
- Segment 813 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁמָךְ? קַרְנָא. אֲמַר לֵיהּ:…”
- Segment 931 words
Opens “לְסוֹף עַיְּילֵיהּ שְׁמוּאֵל לְבֵיתֵיהּ, אוֹכְלֵיהּ נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי…”
- Segment 1047 words
Opens “כְּתַנָּאֵי: מִנַּיִין לַמִּילָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן…”
- Segment 1162 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹתְבִין תְּפִילִּין עַל גַּבֵּי עוֹר…”
- Segment 1284 words
Opens “וְזוֹ שְׁאֵילָה שָׁאַל בַּיְתּוֹסִי אֶחָד אֶת רַבִּי…”
- Segment 135 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵין עוֹשִׂין הֵילְמֵי בְּשַׁבָּת,…”
Sages named on this page
- Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim
Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.
Source: Shabbat 108a · Segment 1 — “…דָּבָר מִגִּידּוּלוֹ. מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב —…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Shabbat 108a · Segment 2 — “…עוֹף טָהוֹר. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָמַשְׁמַע לַן? דְּאִית…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 108a · Segment 6 — “שְׁמוּאֵל וְקַרְנָא הֲווֹ יָתְבִי אַגּוּדָּא דִּנְהַר מַלְכָּא. חֲזוֹנְהוּ לְמַיָּא…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 108a · Segment 2 — “…חַיָּיב! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: טוּבָא קָמַשְׁמַע לַן, דְּאִי מִמַּתְנִיתִין,…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rav · Last generation of Tannaim
Rav was a pivotal sage, the last of the Tannaim and the first of the Amoraim, who bridged two major periods of…
Cited source: Shabbat 108a
All 30 sources this entry cites
Original text
פִּיטְרָא מֵאוּנָּא דְחַצְבָּא — מִיחַיַּיב מִשּׁוּם עוֹקֵר דָּבָר מִגִּידּוּלוֹ. מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב — חַיָּיב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב — פָּטוּר. הָתָם — לָאו הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ, הָכָא — הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.
a mushroom from the handle of a pitcher on Shabbat is liable for uprooting an object from its place of growth. Rav Oshaya raised an objection from that which we learned: One who detaches a plant on Shabbat from a perforated flowerpot is liable, and one who detaches a plant from an imperforate pot is exempt. A plant that grows in an imperforate pot is not considered connected to the ground. One who detaches it is not uprooting it from its place of growth. The Gemara answers: There, in the case of an imperforate pot, that is not the way a plant grows. Plants are generally planted in the ground; a plant in an imperforate pot is disconnected from the ground. Whereas here, in the case of a mushroom growing from the handle of a pitcher, that is the way it grows. The plant is considered connected to the ground.
חַיָּה וָעוֹף כּוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: כּוֹתְבִין תְּפִילִּין עַל גַּבֵּי עוֹר שֶׁל עוֹף טָהוֹר. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָמַשְׁמַע לַן? דְּאִית לֵיהּ עוֹר — תְּנֵינָא: הַחוֹבֵל בָּהֶן — חַיָּיב! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: טוּבָא קָמַשְׁמַע לַן, דְּאִי מִמַּתְנִיתִין, הֲוָה אָמֵינָא כֵּיוָן דְּאִית בֵּיהּ נִיקְבֵי נִיקְבֵי לָא, קָמַשְׁמַע לַן כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא: כׇּל נֶקֶב שֶׁהַדְּיוֹ עוֹבֶרֶת עָלָיו — אֵינוֹ נֶקֶב.
We learned in the mishna: One who wounds an animal or a bird on Shabbat is liable. Rav Huna said: One may write phylacteries on the skin of a kosher bird. Rav Yosef said: What is he teaching us with this statement? If he is teaching us that a bird has skin, we already learned that: One who wounds an animal or a bird is liable. Since there is liability only if a wound forms beneath the skin, apparently a bird has skin. Abaye said to him: He is teaching us many things, for if I had only learned from the mishna, I would have said the following: Since the skin of a bird has many holes from which the feathers grow, one should not be allowed to write sacred matters on it. Therefore, he teaches us as they say in the West, i.e., in Eretz Yisrael: Any hole over which ink passes and does not penetrate it, is not considered a hole that invalidates the writing.
מֵיתִיב רַבִּי זֵירָא: ״בִּכְנָפָיו״, לְהַכְשִׁיר אֶת הָעוֹר. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹר הוּא, הֵיכִי מְרַבֵּי לֵיהּ קְרָא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עוֹר הוּא וְרַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ.
Rabbi Zeira raised an objection to the conclusion that the skin of a bird is considered skin. Didn’t we learn in a baraita that the verse: “And he shall rend it by its wings without creating a division, and the priest shall burn it upon the altar on the wood that is on the fire” (Leviticus 1:17), teaches that the priest must prepare even the skin to make it acceptable for the altar? That is not the case when animals are offered, as their skin is flayed before they are sacrificed. And if it should enter your mind that the skin of a bird is skin, how does the verse include it among that which the priest prepares for the altar? Abaye said: This is not difficult. Indeed, it is skin, and nevertheless, the Torah includes it as a biblical decree, specifying that the skin of a bird is sacrificed.
אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, ״בִּכְנָפָיו״ — לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹר. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוֹר הוּא — הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵיהּ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָאו עוֹר הוּא — אַמַּאי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ לָאו עוֹר הוּא, וְאִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּאִית בֵּיהּ פִּירְצֵי פִּירְצֵי מְאִיס — קָמַשְׁמַע לַן.
Some say that Rabbi Zeira said: We, too, have also learned support for this halakha : The verse: “By its wings,” comes to include the skin. Granted, if you say that the skin of a bird is skin, that is the reason that the verse needs to explicitly include it. The verse is teaching us that even though the bird’s skin is skin, it must still be sacrificed. However, if you say that the skin of a bird is not skin, why is a verse necessary to include it? Clearly, it is sacrificed. Abaye said to him: That is not proof. Actually, I can say to you that it is not skin and, nevertheless, it must be included in the verse. Had the skin of the bird not been specifically included, it might have entered your mind to say that since there are many holes in it, it is repulsive and unfit for the altar. Therefore, the verse teaches us that it is sacrificed. There is no proof that the skin of a bird is considered skin.
בְּעָא מִינֵּיהּ מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַהוּ לִכְתּוֹב תְּפִילִּין עַל גַּבֵּי עוֹר שֶׁל דָּג טָהוֹר? אֲמַר לֵיהּ: אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר. מַאי ״אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר״? אִילֵּימָא אִי דְּאִית לֵיהּ עוֹר, אִי דְּלֵית לֵיהּ עוֹר — הָא חָזֵינַן דְּאִית לֵיהּ עוֹר! וְעוֹד, הָתְנַן: עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ מַצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת! אֶלָּא אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אִי פְּסַקָא זוּהֲמָא מִינֵּיהּ, אִי לָא פְּסַקָא זוּהֲמָא מִינֵּיהּ.
Mar, son of Ravina, raised a dilemma before Rav Naḥman bar Yitzhak: What is the halakha with regard to writing phylacteries on the skin of a kosher fish? Rav Naḥman bar Yitzhak said to him: If Elijah comes and says. The Gemara asks: What does the phrase: If Elijah comes and says, mean? What requires clarification? If you say that whether a fish has skin or whether it does not have skin requires clarification, we see that it has skin. And furthermore, we learned in a mishna: Fish bones and skin protect the objects covered with them from becoming impure under a tent with a corpse. Since fish bones and skin do not contract impurity, they constitute a barrier to impurity. Apparently, fish have skin. Rather, if Elijah comes and says whether its foul smell has ceased from it or whether its foul smell has not ceased from it.
שְׁמוּאֵל וְקַרְנָא הֲווֹ יָתְבִי אַגּוּדָּא דִּנְהַר מַלְכָּא. חֲזוֹנְהוּ לְמַיָּא דְּקָא דְּלוּ וַעֲכִירִי. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְקַרְנָא: גַּבְרָא רַבָּה קָאָתֵי מִמַּעְרְבָא וְחָיֵישׁ בִּמְעֵיהּ, וְקָא דְּלוּ מַיָּא לְאַקְבּוֹלֵי אַפֵּיהּ (קַמֵּיהּ), זִיל תְּהִי לֵיהּ אַקַּנְקַנֵּיהּ. אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב. אֲמַר לֵיהּ: מִנַּיִין שֶׁאֵין כּוֹתְבִין תְּפִילִּין אֶלָּא עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה? אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: ״לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״ — מִן הַמּוּתָּר בְּפִיךְ. מִנַּיִין לַדָּם שֶׁהוּא אָדוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם״.
It was reported: Shmuel and Karna were sitting on the bank of the Malka River. They saw that the water was rising and was murky. Shmuel said to Karna: A great man is coming from the West, Eretz Yisrael, and his intestines are aching, and the water is rising to greet him. Go sniff out his container, i.e., see if he is a Torah scholar. Karna went and found Rav, who was the Sage that came from Eretz Yisrael, and he asked him several questions to test him. He said to him: From where is it derived that one may write phylacteries only on the hide of a kosher animal? Rav said to him that this halakha is as it is written: “And it shall be a sign for you on your arm, and a reminder between your eyes, so that God’s Torah will be in your mouth” (Exodus 13:9). Only hide from those animals that are permitted to be placed in your mouth, i.e., may be eaten, may be used for phylacteries. Karna then asked him: From where is it derived that prohibited blood is red? Karna asked Rav this to determine which shades of menstrual blood are impure. Rav said to him that it is as it is stated: “And the Moabites saw the water from afar, red like blood” (II Kings 3:22).
מִנַּיִין לַמִּילָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן ״עׇרְלָתוֹ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עׇרְלָתוֹ״, מַה לְּהַלָּן דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פְּרִי — אַף כָּאן דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פְּרִי. אֵימָא לִבּוֹ, דִּכְתִיב: ״וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם״?! אֵימָא אׇזְנוֹ, דִּכְתִיב: ״הִנֵּה עֲרֵלָה אׇזְנָם״?! דָּנִין ״עׇרְלָתוֹ״ תַּמָּה מֵ״עׇרְלָתוֹ״ תַּמָּה, וְאֵין דָּנִין ״עׇרְלָתוֹ״ תַּמָּה מֵ״עׇרְלָתוֹ״ שֶׁאֵינָהּ תַּמָּה.
Karna also asked: From where is derived that circumcision is performed in that place? Rav answered him: It is stated here, with regard to circumcision: “And on the eighth day he shall circumcise the flesh of his foreskin [ orlato ] ” (Leviticus 12:3), and it is stated there, with regard to recently planted trees: “And when you come to the land and plant all types of fruit trees, and you shall count the fruit thereof as forbidden [ orlato ]; three years shall it be as forbidden unto you, it shall not be eaten.” (Leviticus 19:23). Just as there the Torah is referring to a tree, which is an item that bears fruit, here, too, in the case of circumcision, orla is referring to an item that bears fruit. He asked him: Say that circumcision should be performed on one’s heart, as it is written: “And you shall circumcise the foreskin of [ orlat ] your heart” (Deuteronomy 10:16)? Say that circumcision should be performed on one’s ear, as it is written: “Behold, their ear is dull [ areila ] and they cannot listen” (Jeremiah 6:10)? Rav said to him: One derives the meaning of the complete form orlato from another instance of the complete form orlato ; and one does not derive the complete form orlato from the incomplete form orlat, which modifies another word, as is also the case with the word areila .
אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁמָךְ? קַרְנָא. אֲמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּתִיפּוֹק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ.
Since Rav understood that Karna came to test him, he said to him: What is your name? He told him: Karna. He said to him: May it be the will of God that a horn [ karna ] will emerge in his eyes.
לְסוֹף עַיְּילֵיהּ שְׁמוּאֵל לְבֵיתֵיהּ, אוֹכְלֵיהּ נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי וְכָסָא דְהַרְסָנָא וְאַשְׁקְיֵיהּ שִׁיכְרָא וְלָא אַחְוִי לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁתַּלְשַׁל. לָט רַב וַאֲמַר: מַאן דִּמְצַעֲרַן — לָא לִיקַיְּימוּ לֵיהּ בְּנֵי, וְכֵן הֲוָה.
Ultimately, Shmuel brought him into his house. He fed him barley bread and small fried fish, and gave him beer to drink, and he did not show him the lavatory so he would suffer from diarrhea. Shmuel was a doctor and he wanted to relieve Rav’s intestinal suffering by feeding him food that would relieve him. Since Rav was unaware of Shmuel’s intention, he became angry at him. Rav cursed Shmuel and said: Whoever causes me suffering, let his children not survive. Although Rav eventually discovered Shmuel’s good intentions, his curse was fulfilled, and so it was that Shmuel’s children did not survive long.
כְּתַנָּאֵי: מִנַּיִין לַמִּילָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן ״עׇרְלָתוֹ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עׇרְלָתוֹ״. מַה לְּהַלָּן דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פְּרִי, אַף כָּאן דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פְּרִי — דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ״ — מְקוֹם שֶׁנִּיכָּר בֵּין זַכְרוּת לְנַקְבוּת.
The Gemara comments: The issue mentioned above is in fact a dispute between tanna’im . It was asked in a baraita : From where is it derived that circumcision is performed in that place? It is stated here, in the case of circumcision, orlato . And it is stated there, with regard to trees, orlato . Just as there the Torah is referring to a tree, which is an item that bears fruit, here too, orla is referring to an item that bears fruit; this is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Natan says: This verbal analogy is not necessary , as it says: “And an uncircumcised man who does not circumcise the flesh of his foreskin [ orlato ], his soul will be cut off from his nation, he has broken My covenant” (Genesis 17:14). From the fact that it says: An uncircumcised man, it is derived that circumcision is in the place that distinguishes between a male and a female.
תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹתְבִין תְּפִילִּין עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְעַל גַּבֵּי עוֹר חַיָּה טְהוֹרָה, וְעַל גַּבֵּי עוֹר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְנִכְרָכוֹת בְּשַׂעֲרָן וְנִתְפָּרוֹת בְּגִידָן, וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁהַתְּפִילִּין נִכְרָכוֹת בְּשַׂעֲרָן וְנִתְפָּרוֹת בְּגִידָן. אֲבָל אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְלֹא עַל גַּבֵּי עוֹר חַיָּה טְמֵאָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר עַל גַּבֵּי עוֹר נְבֵלָה וּטְרֵפָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין נִכְרָכוֹת בְּשַׂעֲרָן, וְאֵין נִתְפָּרוֹת בְּגִידָן.
The Gemara cites similar proofs. The Sages taught: One may write phylacteries on the hide of a kosher domesticated animal, and on the hide of a kosher non-domesticated animal, and on the hides of their unslaughtered carcasses [ neveilot ], and on the hides of animals with a condition that will cause them to die within twelve months [ tereifot ]. And one may wrap the parchment with the hair of these animals and sew them with their sinews; and it is a halakha transmitted to Moses from Sinai that the parchment of phylacteries may be wrapped with the hair of these animals and sewn with their sinews. But one may not write on the hide of a non-kosher animal, or on the hide of a non-kosher undomesticated animal, and it goes without saying that one may not write on their skins when they are neveilot or tereifot . And one may not wrap the parchment with the hair of non-kosher animals, nor may one sew them with their sinews.
וְזוֹ שְׁאֵילָה שָׁאַל בַּיְתּוֹסִי אֶחָד אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי: מִנַּיִין שֶׁאֵין כּוֹתְבִין תְּפִילִּין עַל עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה? דִּכְתִיב: ״לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״ — מִדָּבָר הַמּוּתָּר בְּפִיךְ. אֶלָּא מֵעַתָּה, עַל גַּבֵּי עוֹר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אַל יִכָּתְבוּ! אָמַר לוֹ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת. אֶחָד הֲרָגוֹ מֶלֶךְ וְאֶחָד הֲרָגוֹ אִיסְפַּקְלָטוֹר, אֵיזֶה מֵהֶן מְשׁוּבָּח — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה שֶׁהֲרָגוֹ מֶלֶךְ. אֶלָּא מֵעַתָּה יֵאָכְלוּ! אֲמַר לֵיהּ: הַתּוֹרָה אָמְרָה ״לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ יֵאָכְלוּ?! אֲמַר לֵיהּ: קָאלוֹס.
And this question was asked by a Boethusian to Rabbi Yehoshua HaGarsi: From where is it derived that one may not write phylacteries on the hide of a non-kosher animal? He said to him, it is as it is written: “ So that God’s Torah will be in your mouth.” The Rabbis derived that one may write the passages only on an item that is permitted to be placed in one’s mouth, i.e., eaten. He said to him: If that is so , on the skin of neveilot and tereifot coming from kosher animals, one should not write phylacteries, as they may not be eaten. He said to him: I will tell you a parable. To what is this similar? To two people who were sentenced to death by the king. One was killed by the king himself, and one was killed by an executioner [ ispaklitor ]. Which one is more praiseworthy? You must say: The one that the king himself killed. Therefore, an animal that died at the hands of Heaven and not by a human action is superior. He said to him: If so, then the neveilot and tereifot should be eaten, as they were killed by the king. He said to him: The Torah said: “Do not eat any neveila ” (Deuteronomy 14:20) and you say they should be eaten? A Torah decree determines that they may not be eaten, but that does not mean they are inferior. The Boethusian said to him: Well put [ kalos ].
מַתְנִי׳ אֵין עוֹשִׂין הֵילְמֵי בְּשַׁבָּת,
MISHNA: One may not make brine [ hilmei ] on Shabbat,