Commentary page
Shabbat 103b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 103b
Shabbat 103b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 540 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ת"ל אחת שתהא מלאכה שלימה במקום אחד:
שם משמעון ולגבי בגד נמי שני חוטין ובנפה שני בתין שמקיימין כך לפי שאין אדם אורג בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ומתחיל ועושה כדי קיום שלא יהא נסתר מאליו:
אפילו לא כתב מתיבה גדולה:
אלא ב' אותיות של שם אחד כגון שש תת והן מתיבות גדולות כגון שש מששבצר מששך ששמם תת מתתראו תתנו וכ"ש אם נתכוין לקטנה תחילה:
שכיוצא בה מתקיימת ולקמיה פריך היינו ת"ק:
ר' יוסי אומר מפרש למילתיה לקמן:
היינו ת"ק שש תת:
וכ"ת אלף אלף דאאזרך שהם שתי אותיות מתיבה גדולה אבל לא מצינו שהיא תיבה קטנה בכל המקרא:
29 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
א"א דאאזרך איכא בינייהו לאו דוקא דהא ת"ק פטר אפי' שתי אותיות משם אחד עד שיכתוב שם משמעון אלא משום ר"ש נקטיה דאפי' בהא מיחייב:
בגלטורי בעלמא חייב פירוש א"א שכותבין בקמיע וכן פירש ר"ח ויש מפרשים א"א היינו אמן אמן (סלה) שכותבין בקמיעין וליתא דהיינו נוטריקון וחייב אפילו באחד ורבנן דפטרי במתני' פטרי אפילו בב' וג':
המעבד כל שהוא לאו דוקא כל שהוא אלא כשיעור המפורש בהמוציא (לעיל דן עט:) ולא נקט כל שהוא אלא לאפוקי מדר"ש דאמר עד שיעבד כל העור:
תריץ הכי יכול עד שיכתוב כל הפסוק כו' וא"ת ומ"ש אריגה מהני דהכא לא מחייב ר"ש עד שיתקן את כולו וי"ל דבאריג שעושה דבר חדש שאינו בעולם מחייב שפיר בשני בתי נירין אבל עיבוד שאינו אלא תיקון העור בעלמא וכן גורר וצר צורה בעי ר"ש עד שיתקן את כולו:
טיתין פיפין מכאן נראה לר"ת שצריך לכוף ראש הטית לתוכה דדמי כעין פ':
בשביעי כמשפטם גרסינן כדמוכח בפרק קמא דתענית (דף ב:) וכן הוא במסורת הגדולה ודלא כרש"י דגרס בשמיני בס"פ לולב וערבה (סוכה דף מז:):
Tosafot on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
חד משום בונה וחד משום מכה בפטיש דלאו תולדה דבונה נינהו ובהא פליג רב סבר כיון שהמסתת אבני גויל הוא ואינון אבני דלא משפרין ומשוי להו גזית כדכתיב כל אלה אבני יקרות במדת גזית מגוררות במגירה והויא כמכה אבן בפטיש להשוות עקמו (מיהו) [וכן] נקב בלול נמי כיון דמשום אויר הוא לבנין דמו ותולדת בנין הוא ושמואל סבר נקב לפתוח פה בכלי דמי שהוא סוף מלאכה וכן מכניס ידי הקורדום (בעשהו) אע"פ שכלי הוא רב סבר דיש בנין בכלים ושמואל סבר אין בנין בכלים וגרסינן בכלל גדול משום דרבי יהושע כן כי המסתת חייב משום מכה בפטיש כשמואל ומותבינן לשמואל מהא דתניא הקודח כל שהוא חייב בשלמא לרב דאמר משום בונה היינו דחייב הקודח דמחזי כמי שעושה חור בכותל כדי לבנות שם בנין ותולדת בנין הוא. אלא לשמואל דמחייב הנוקב משום מכה בפטיש שהוא גמר מלאכ' מאי [גמר] מלאכה איכא בקודח והלא הנוקב צריך לקבוע באותו [הנקב] מסמר נמצאת קביעת המסמר הוא הגמר מלאכה ומשני כגון שקדח ברימצא פי' במקדח והניח המקדח במקום שקדח במסמר קבוע באותו העץ שקדח כדי לחזקו שזהו גמר מלאכתו ואשכחן סוגיא דשמעתא בענין המחזיר מטה של טרסיים בשבת (לעיל שבת ד' מז) כרב דסבר עיולי שופתא בקופינא והוא יד הקורדום בנקבו שהוא כהחזרת מלבנות המטה ורב ושמואל דאמרי תרווייהו [התם] המחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת ומותבינן [מהא] המחזיר קנה מנורה בשבת חייב חטאת קנה של ציידין לא יחזיר ואם החזיר פטור. ר' הימאי אמר המרכיב קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור ופרקינן הוא דאמר כי האי תנא מלבנות המטה וכרעי המטה ולוחים של סקבס לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור לא יתקע ואם תקע חייב רשבג"א אם היה רפוי מותר ופשיטא לרבנן בתראי דהני כולהו משום בונה אינון. ומשום הכי מתרינן במן דעביד להו דאמרינן בי רב חמא הואי ההוא מטה גוליתא דהוו מהדרי ליה בשבתא. א"ל ההוא מרבנן לרב חמא מ"ט שריין דמשום בנין מן הצד הוא ונהי דאיסורא דאורייתא ליכא איסורא מדרבנן [מיהא] איכא א"ל אנא כרבן שמעון ב"ג סברי לי דאמר אם היה רפוי מותר וגרסינן בירושלמי קנה מנורה למה הוא חייב. ר' אבהו בש"ר יוחנן ורב הונא תרווייהו אמרו משום בונה וקי"ל בהני כולהו כרב פי' חק קפיזא בקבא כגון שחקק חריץ בקב מקום שהוא מדת קפיזא ונמצא שעשה כמין השנתות שהיו סימנין בהין:
המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה חייב.
אמר רבה ורב יוסף מפני שמאמן את ידיו וסברי בני רחבה דהאי מאמן מלמד את ידיו אומנות הכאה היא ונדחת ופשוט אביי ורבא שכן מרדדי טסי משכן עושין כן ותניא נמי הכי ופי' מאמן דאמר רבה ורב יוסף מרגיל את ידיו לאותה מלאכה היא שכן מנהג מרקעי פחים כשמניחין הטס על הסדן מכין תחלה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולרשב"ג מלאכה גמורה היא ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רידד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה (ליתא) [היא] החורש כל שהוא ראויה לעשות גומא לדלעת ובמשכן היו חורשים לקלח אחד של סממנים והמנכש והמלקט עצים קשיא לן מכדי המתקן קרקע בכל שהוא חייב למה לי למיתנא לבהמה כמלוא פי גדי ולהיסק כדי לבשל ביצה קלה אטו בהני לאו מייפה קרקע הוא למה לי שיעורא ומשני רבה ורב יוסף באגם שאין הקרקע מתייפה בליקוט עצים ולא בניכוש לפיכך צריכין שיעור [להתחייב] אביי אמר היכא צריך שיעור בשדה דלא קא מכוין ליפותה ואע"ג דהוא מתייפה אינו חייב אלא בשיעור דקא מכוין ליה אם לבהמה אם להיסק ואקשינן עליה איני והא אביי ורבא דאמרינן תרווייהו מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות כלומר אפילו ר' שמעון דסבר דבר שאין מתכוין מותר כי האי גוונא דודאי לא אפשר לתלוש מן הקרקע אלא שהקרקע מתייפה מתלישתו ורצונו בכך מחייב ומשני בתולש מן הקרקע שאינו שלו שאין רצונו ליפוי הקרקע כלל לפיכך אינו מתחייב אלא במחשבתו שמתכוין לה:
הכותב ב' אותיות בין בימינו בין בשמאלו חייב והא אין דרך כתיבה בכך. ואוקמה ר' ירמיה באיטר שהוא דרכו לכתוב שנמצא שמאלו במקום ימין ואקשינן תוב אי הכי אימינו לא ליחייב דהא כל איטר שמאלו במקום ימינו ונמצא הימין של איטר כי הוא שמאלו ואין דרך כתיבה בכך ונדחה זה. ואוקמה אביי בשולט בב' ידיו דתרווייהו מיומנות הן שנמצא כותב בשתיהן ודרך כתיבה בשתיהן אבל מי שאינו שולט אלא בידו אחת לא מיחייב משום כותב בשבת אלא בזמן שהכותב בידו המיומנת אבל אם כתב בידו אחרת לא מיחייב שאין דרך כתיבה בכך לפיכך איטר שאין שולט אלא בשמאל שמאל דידיה כימין דעלמא היא וחייב עלה ואם כתב בימינו אין דרך כתיבה בכך ולאידך מיחייב עליה. ור' יעקב ברא דבת יעקב אוקמה למיתני' כר"י ומשום רושם הוא ומחייב לפיכך חייב הרושם בין בימינו בין בשמאלו שאינו כותב אלא רושם ואקשינן היכא יכלת למימר דמתני' ר' יוסי היא והא איכא בתר הכין מימרא דר' יוסי דאלמא רישא לאו ר' יוסי היא.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition
Rashba
המעבד כל שהוא לאו דוקא, דהא אמרינן בפרק המוציא (עט, א) שיעור המעבד כדי לכתוב קמיע. אלא לאפוקי מדרבי שמעון דאמר עד שיעבד את כולו, נקט איהו כל שהוא.
זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר פירוש: וכן פשוט שעשאו כפוף, דהא תנן נמי דן מדניאל. ואיכא למידק מנא ליה הא, דלמא כשכתב שם במ"ם סתומה ודן בנו"ן פשוטה. ומסתברא דהא ליתא, דאם כן לא זהו שם משמעון אלא תיבה אחרת היא, ולא מקצת התיבה הראשונה היא זו, ואפשר נמי דפטור הוא דמלאכה אחרת היא לכשתמצא לומר דסתום שעשאו פתוח ופתוח שעשאו סתום פסול. ועוד דהא מפרשינן לעיל בפרק הזורק (שבת צז, ב) משום דכל אימת דלא מיכתיב שם לא מכתיב שמעון, כלומר: וזו היתה כוונתו מתחלה, ואם איתא הא לא מיכתב שמעון בשם הזה. כך נראה לי.
שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן ועייני"ן אלפי"ן פירש רש"י ז"ל: כי הוצרך לומר כן מפני שדומין בקריאתן, שיש בני אדם שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן. ואינו מחוור בעיני, דזה אינו בכלל כתיבה תמה, אלא מהפך לגמרי הוא הענין ומאבדו, שאילו כתב במקום את השמים ואת הארץ, עת השמים ועת הארץ היה מחריב העולם. אלא שלא יכתוב אל"ף כענין שיראה ממנה צורת עי"ן הפוכה, שאם ירחיק הרגל השמאלי מן הקו האמצעי יראה כאילו עי"ן הפוכה כזה: ומכאן יש ללמוד שצריך לזקוף ראש הקו האמצעי בכתיבת האלף ולא כזה: שאילו לא כן לא היתה כצורת העי"ן אפילו כשירחיק ממנה הרגל השמאלי. ואגב דאמר שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן אמר נמי ולא עייני"ן אלפי"ן, אף על פי שאי אפשר לכתוב עי"ן בצורת אל"ף, וכמו שאמר שלא יכתוב טיתי"ן פפי"ן בגררא דלא יכתוב פפי"ן טטי"ן.
חיתי"ן ההי"ן כלומר: שלא ירחיק הקו האחרון, מגג האות כעין ה"א, וכן צריך להיות שני חטוטרות לחי"ת בגגה כגון ולא כגון זה: ותדע מדתנן בפרקין (דף קד, ב) נתכוון לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן, ותניא נמי בגמרא כגון שנטלו לגג של חי"ת ועשאו שני זייני"ן, דאלמא לשני ראשי הגג יש כמין חטוטרות כצורת הזי"ן.
זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן כלומר: נו"ן פשוטה, ומכאן צריך לעשות לנו"ן חטוטרת כזה: שהיא כצורת זי"ן, ולא שיעשה אותה בראש כפוף כגון ראשו של וא"ו כזה: שאילו כן היה לו לומר ווי"ן נוני"ן נוני"ן ווי"ן.
טטי"ן פפי"ן כלומר: שלא ירחיק הקו האחרון מן האות כגון זה: ומכאן דקדק ר"ת ז"ל שצריך לכוף הקו האמצעי בתוך הטי"ת כזה שאם לא יכוף אותו אפילו כשירחיק הקו האחרון לא ידמה לפ"א, שהרי הקו האמצעי של פ"א כפוף לתוך האות.
Rashba on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
זה שכתבנו שחייב באות אחת כפולה אם היא תיבה או בשתי אותיות אע"פ שאינן תיבה לא סוף דבר כשהיתה כונתו למה שעשה לבד אלא אפי' היה בדעתו להשלים תיבה או פסוק וכן בכל המלאכות ר"ל שכל המתכוין לעשות מלאכה והתחיל בה מכיון שעשה כשיעור המבואר בה נתחייב אע"פ שלא גמר מחשבתו ולא נפקע מזו דין מלאכת מחשבת שהרי גמר מלאכה זו הוא מאחר שנעשה בה כשיעור שהוא אצלה מלאכה כיצד נתכוון לכתוב פסוק או אגרת משכתב שתי אותיות חייב ולא סוף דבר כשהן תיבה כגון שם משמעון אלא אפי' שאינן תיבה כגון אר מאריוך אע"פ שאינן תיבה וכן נתכוון לארוג בגד שלם מכיון שארג בו ב' חוטין נתחייב אע"פ שדעתו להשלים וכן בכל המלאכות והוא שדרשו אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה הנה שהיא אחת אחת זו היא כל המלאכה מאחת מקצת המלאכה ר"ל כשיעור ממנה הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל אחת ואחת הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב בהן אלא אחת על הדרך שהתבאר:
המגרר ראשי כלונסאות של ארז או קלף וכיוצא באלו חייב וחיובו משום ממחק וי"מ משום מחתך ושיעורו בכל שהוא המעבד עור שיעור עבודו בכל שהו ר"ל אע"פ שלא השלים עבודו אלא שהתחיל בו ומ"מ צריך שיהא בעור כדי לעשות קמיע לא נאמר כל שהו אלא מצד העבוד כמו שביארנו בפרק המוציא:
הצר צורה בכלי צורה כל שהוא חייב ולא סוף דבר כשאותו משהו משלים כל הצורות שבזו הרי יש בה משום מכה בפטיש אלא אף כשאינו גמר מלאכה שהצורות אדם צר לפעמים צורה קטנה בכלי גדול ונמצא שהצורה אדם מעמידה בכל שהוא:
ספר תורה ותפלין ומזוזות צריך להזהר בכתיבת אותיותיהם ולא יחליף בהם כלום ר"ל שלא יעשה אלפין עיינין אע"פ שהעלגים עושין להם אחת ולא ביתין כפין אע"פ שדומות בצורה וכן בכל כיוצא באלו וכן שלא יעשה פרשיות סתומות שבה פתוחות או הפתוחות סתומות וכן שלא יכתוב בספר תורה פרשה אחת כתבנית השירה ולא השירה כתבנית שאר הפרשיות ובכל אלו אם עשה כן או שכתב אות אחת שלא בדיו אלא בשאר מיני צבעונים או בזהב פסל כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה א"א דאאזרך כו' דהא ת"ק פטר אפילו שתי אותיות משם אחד כו' ר"ל אפי' שש תת כו' דהוי שם במקום אחר שש מלשון ששה וכן תת מלשון נתינה משא"כ א"א דאינו שם גם במקום אחר ומשום ר"ש נקטיה דמחייב אפי' בכה"ג דאם לא כן תקשי ר"ש היינו רבי יהודה וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
ברש"י ד"ה אלא ב' אותיות וכו' כגון שש מששבצר וכו' תת מתתראו מתתנו וכו' כצ"ל:
ד"ה וכי תימא אלף וכו' שהם שתי אותיות מתיבה גדולה וכו' כצ"ל:
ד"ה כיון דאית וכו' בלשון לטין של מינין קלוטרוס וכו' כצ"ל:
ד"ה אחת מאחת וכו' כתב מהנה מ"ם יתירה ומאחת יתירה וכו' נ"ל שצ"ל ומהנה יתירה:
בא"ד כתבינהו ודרוש אחת הנה וכו' אחת שהיא הנה וכו' כצ"ל והכל ד"א:
בתוס' ד"ה דגלטורי כעלמא וכו' ורבנן דפטרי במתני' וכו' ר"ל במתני' דלקמן דפליגי ר"י ורבנן בנוטריקון:
Maharam on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, אמר ר"י מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ושמואל [אע"ג דנתכוין לכתוב תיבה גדולה, וכתב מקצת, כיון דאותו מקצת הוי תיבה מתקיימת במקום אחר חייב, מי דמי מ"ם דשם סתום, מ"ם דשמעון פתוח], אר"ח זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר, מיתבי וכתבתם שיהא כתיבה תמה וכו', סתומה לא יעשה פתוחה, הוא דאמר כהאי תנא, דתניא ר"י בן בתירא וכו'. תימא דהא ודאי אין פרכת הש"ס על ר"י דמתני' דאיך שייך לומר על התנא דהוא אמר כהאי תנא, א"ו דהפירכא הי' על ר"ח, והא כיון דר"ח הוכיח כן מדר"י דזאת אומרת סתומה ועשאה פתוחה כשר, מאי פריך עליו מברייתא, הא מ"מ ר"ח הוכיח שפיר דר"י ס"ל דכשר, וע"כ פליג אתנא דברייתא זו, ומאי אולמא האי תנא בן בתירא דר"ח סובר כותי' לחלוק על אידך תנא, ממה דנימא דר"ת סבר כר"י לחלוק על אידך תנא:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
Ben Yehoyada
מִכָּאן רֶמֶז לְנִסּוּךְ מַיִם מִן הַתּוֹרָה הא דנאמר נסוך המים בתורה ברמז נסתר ולא בפירוש כמו הַיַּיִן? נראה לי בס"ד הטעם דהיין הוא גבורות והם מגולים, והמים חסדים שהם מכוסים, כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד הכתוב (משלי כז, ה) טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת. והא דניתן נסוך המים בחג הסוכות דוקא, נראה לי בס"ד הטעם, דידוע דישיבת הסוכה היא אות וסימן שישראל לבדם נתקבלו בתשובה מה שאין כן אומות העולם, לכן לעתיד הקב"ה בודק את אומות העולם בסוכות וסוף דבר בועטין בה ויוצאין. ובזה פירשו המפרשים רמז הכתוב (שופטים ח, טז) וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, ובזה פירשו (הושע יד, ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, והטעם פרשתי בס"ד במקום אחר, כי התשובה מן הבינה שה"ס [שהוא סוד] הבריאה, וישראל נשמתם מן הבריאה הנקראת כסא הכבוד שהיא בסוד הבינה, כמ"ש בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, ואומות העולם אין להם חלק ושורש לא בבריאה וגם לא ביצירה אלא רק בעשיה, ולכן אין להם חלק בתשובה מאחר שאין להם חלק בבינה שה"ס הבריאה שמשם אור התשובה, כי כל אחד עלייתו תהיה כפי מדרגת שרשו. ודבר זה נראה לעין בעליית המים, והוא כי המים אשר יוצאים ובאים ממקום גבוה אף על פי שיורדים בתוך הצינור למקום תחתון, הנה הם יכולים לעלות מאליהם בתוך הצינור ההוא עד שיעור גובה המקום שיצאו ובאו ממנו באותו הצינור כזה וכן הענין כאן, ישראל אשר נחצבו מן הבריאה אף על פי שירדו הנשמות למטה, יכולים הם לעלות עד מקום שנחצבו לקבל שפע אור התשובה משם, מה שאין כן אומות העולם שנפשותם נחצבו מן העשיה איך יעלו לקבל שפע מן הבריאה?! וידוע כי בסוכות יש הארת הבינה כי הסוכה היא סוד הבינה הסוככת עלינו כנזכר בכונות, ולכן בסוכות שאנחנו יושבין בצל הבינה עושין הנסוך במים, שהוא המורה בטבעו איך יהיו ישראל לבדם יכולים לקבל שפע הבינה. או יובן הטעם לנסוך המים בסוכות, כי ישראל נתקבלה תשובתם ביום הכפורים מחמת טוהר לבבם, כמו שאמרו במדרש לקווץ וקרח שהלכו לנגדן וכו', ונמצא עתה ישראל בסוכות הם תוכם כברם שנטהרו על ידי התשובה, לכן עושין שמחת הנסוך במים, כי המים תוכם כברם, דהמלוי הוא כמו מספר הפשוט, מה שאין כן הַ'יַּיִן' יש בהם אות וא"ו בנתיים.
Ben Yehoyada on Shabbat 103b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 103, Amud Bet, about 540 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 143 words
Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחַת״. הָא כֵּיצַד, אֵינוֹ חַיָּיב…”
- Segment 239 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי מִשּׁוּם כּוֹתֵב הוּא…”
- Segment 360 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״, יָכוֹל עַד…”
- Segment 418 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״ ״וְעָשָׂה הֵנָּה״,…”
- Segment 546 words
Opens “קָתָנֵי מִיהָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ לֹא…”
- Segment 633 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? וְכִי תֵּימָא…”
- Segment 734 words
Opens “וְהָתַנְיָא: הַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב, הַמְגָרֵר כׇּל…”
- Segment 844 words
Opens “אֶלָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, עַד…”
- Segment 919 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״ ״וְעָשָׂה הֵנָּה״…”
- Segment 1019 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמָא…”
- Segment 1129 words
Opens “״אַחַת״ — ״שִׁמְעוֹן״, ״מֵאַחַת״ — ״שֵׁם״ מִ״שִּׁמְעוֹן״.…”
- Segment 1226 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם…”
- Segment 1340 words
Opens “מֵיתִיבִי: ״וּכְתַבְתָּם״ — שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה, שֶׁלֹּא…”
- Segment 1442 words
Opens “כְּפוּפִין פְּשׁוּטִין, פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. מֵימִין סָמְכִין, סָמְכִין…”
- Segment 1530 words
Opens “הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי…”
- Segment 1612 words
Opens “וּמִדְּפָתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם — כָּשֵׁר, סָתוּם נָמֵי…”
- Segment 176 words
Opens “מִי דָּמֵי? פָּתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם —…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Yehuda bar Ilai · Third Generation of Tannaim
Rabbi Yehuda bar Ilai was a prominent Tanna, a student of Rabbi Akiva and Rabbi Elazar ben Azarya, known for his piety,…
Cited source: Shabbat 103b
All 24 sources this entry cites
Original text
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחַת״. הָא כֵּיצַד, אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל — ״שֵׁם״ מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל, ״נֹחַ״ מִנָּחוֹר, ״דָּן״ מִדָּנִיאֵל, ״גָּד״ מִגַּדִּיאֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהֵן שֵׁם אֶחָד — חַיָּיב, כְּגוֹן: ״שֵׁשׁ״ ״תֵּת״, ״רָר״, ״גַּג״, ״חָח״.
therefore, the verse states “one,” which means one complete labor. How can the two phrases be reconciled? Rather it must be explained that one is liable only if he writes a small name that constitutes part of a longer name, e.g., Shem from the name Shimon or from Shmuel, Noaḥ from Naḥor, Dan from Daniel, Gad from Gaddiel. Rabbi Yehuda says: One is liable even if he wrote only two letters that are one type of letter, e.g., shesh [ shin shin ], tet [ tav tav ], rar [ reish reish ], gag [ gimmel gimmel ], ḥaḥ [ ḥet ḥet ].
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי מִשּׁוּם כּוֹתֵב הוּא חַיָּיב?! וַהֲלֹא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם, שֶׁכֵּן רוֹשְׁמִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵיזוֹ הִיא בֶּן זוּגוֹ. לְפִיכָךְ, שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל שְׁנֵי נְסָרִין, אוֹ שְׁתֵּי שְׂרִיטוֹת עַל נֶסֶר אֶחָד — חַיָּיב.
Rabbi Yosei said: And is one liable due to the labor of writing? Isn’t one liable only due to the prohibition of marking, as they would write symbols on adjacent beams of the Tabernacle to know which beam was another beam’s counterpart? Therefore, one who made a single scratch on two boards, or two scratches on a single board, is liable.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״, יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת כָּל הַשֵּׁם, עַד שֶׁיֶּאֱרוֹג כׇּל הַבֶּגֶד, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כָּל הַנָּפָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵאַחַת״. אִי ״מֵאַחַת״, יָכוֹל אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא אוֹת אַחַת, וַאֲפִילּוּ לֹא אָרַג אֶלָּא חוּט אֶחָד, וַאֲפִילּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא בַּיִת אֶחָד בַּנָּפָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחַת״. הָא כֵּיצַד? אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהּ מִתְקַיֶּימֶת.
Rabbi Shimon says: The verse states, “When a leader sinned, and he unwittingly performed one of any of the commandments which the Lord his God commanded not to do, and is guilty” (Leviticus 4:22), and from the word one, I might have thought that one is not guilty until he performs a complete labor, e.g., until he writes the entire name that he intended to write, or until he weaves the entire garment, or until he crafts the entire sieve made from the reeds of the warp and the woof; therefore, the verse states “from one.” However, if that is derived from the use of the phrase “from one,” I might have thought that one is liable even if he wrote only a single letter, or even if he wove only a single thread, or even if he crafted only a single eye of the sieve. Therefore, the verse states “one.” But how can we reconcile the two phrases? One is only liable for performing a labor that is of the type that endures. In that case it is considered a complete labor.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״ ״וְעָשָׂה הֵנָּה״, פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.
Rabbi Yosei says that the verse states: “And did an action from one of these” (Leviticus 4:2). This unusual expression indicates repetition: And he performed one, and he performed these. From here it is derived that at times one is liable to bring one sin-offering for them all, and at times one is liable to bring several offerings, one for each and every one.
קָתָנֵי מִיהָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהֵן שֵׁם אֶחָד — חַיָּיב. לָא קַשְׁיָא: הָא דִּידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהֵן שֵׁם אֶחָד — חַיָּיב, כְּגוֹן ״שֵׁשׁ״, ״תֵּת״, ״רָר״, ״גַּג״, ״חָח״.
The Gemara returns to the matter of the baraita : In any event, it was taught that Rabbi Yehuda says: One is liable even if he only wrote two letters that are one type of letter; he does not insist that one is liable only if he writes two different letters. The Gemara answers: This is not difficult. This opinion is his own, and that other opinion is that of his teacher, as it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda says in the name of Rabban Gamliel: Even if one only wrote two identical letters, forming words such as shesh , tet , rar , gag , or ḥaḥ , he is liable. That is Rabban Gamliel’s opinion, but Rabbi Yehuda himself holds that one is only liable for writing two different letters.
רַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? וְכִי תֵּימָא אָלֶ״ף אָלֶ״ף דַּ״אֲאַזֶּרְךָ״ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אָלֶ״ף אָלֶ״ף דַּ״אֲאַזֶּרְךָ״ לָא מִיחַיַּיב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כֵּיוָן דְּאִיתֵיהּ בִּגְלָטוֹרֵי בְּעָלְמָא — חַיָּיב, לְמֵימְרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְחוּמְרָא?
The Gemara asks: The opinion of Rabbi Shimon in the baraita is identical to the opinion of the first tanna . And if you say that there is a practical difference between their opinions in the case of the letters alef alef in a word such as a’azerkha (Isaiah 45:5), in that the first tanna holds that if one wrote the letters alef alef of the word a’azerkha he is not liable because the two letters do not spell a complete word, and Rabbi Shimon holds that since that combination of letters appears in standard amulets [ gelatorei ] he is liable because this writing is considered to be enduring; is that to say that the opinion of Rabbi Shimon tends to stringency in this matter?
וְהָתַנְיָא: הַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב, הַמְגָרֵר כׇּל שֶׁהוּא, הַמְעַבֵּד כׇּל שֶׁהוּא, הַצָּר בִּכְלִי צוּרָה כׇּל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּקְדַּח אֶת כּוּלּוֹ, עַד שֶׁיִּגְרוֹר אֶת כּוּלּוֹ, עַד שֶׁיְּעַבֵּד אֶת כּוּלּוֹ, עַד שֶׁיָּצוּר כּוּלּוֹ.
Wasn’t it taught in a baraita : One who drills a hole of any size on Shabbat is liable, one who scrapes and smooths posts or parchments in any amount is liable, one who tans any amount of an animal hide is liable, one who draws any size form on a vessel is liable? Rabbi Shimon says: One is liable only if he drills the entire hole that he intended to drill, or if he scrapes the entire post or parchment that he intended to scrape, or if he tans the entire hide that he intended to tan, or if he draws the entire form that he intended to draw. Clearly, Rabbi Shimon’s opinion is the lenient one.
אֶלָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם כּוּלּוֹ. וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״, יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם כּוּלּוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵאַחַת״! תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי: יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת הַפָּסוּק כּוּלּוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵאַחַת״.
Rather, Rabbi Shimon comes to teach us this: It is considered writing that endures only if he writes the entire name. The Gemara asks: And how can you say this? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: From the phrase “and he performed one” I might have thought that one is liable only if he writes the entire name; therefore, the verse states “from one.” Apparently, he does not require that the entire word be written in order to be liable. The Gemara answers: Resolve the contradiction between these statements and say this: I might have thought that one is liable only if he writes the entire verse that he intended to write; therefore, the verse states “from one.” One is liable for writing less than that. However, one is certainly not liable for writing less than a complete word.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה אַחַת״ ״וְעָשָׂה הֵנָּה״ — פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.
The baraita cites that Rabbi Yosei says that the verse states: “And did an action from one of these.” This unusual expression indicates repetition and it is as if it says: And he did one, and he did these. From here it is derived that at times one is liable to bring one sin-offering for them all, and at times one is liable to bring several offerings, one for each and every one.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי ״אַחַת״ ״מֵאַחַת״, ״הֵנָּה״ ״מֵהֵנָּה״, אַחַת שֶׁהִיא ״הֵנָּה״, וְ״הֵנָּה״ שֶׁהִיא אַחַת.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the reason for Rabbi Yosei’s opinion? Since the verse says “from one” and “of these,” Rabbi Yosei detects both a restriction, i.e., “from” and “of,” an amplification based on superfluous expressions, as it would have been sufficient for the verse to say “one” and not “from one,” and it would have been sufficient to say “these” instead of “of these.” The repetitive language teaches that there are cases of one that is these and cases of these that are one.
״אַחַת״ — ״שִׁמְעוֹן״, ״מֵאַחַת״ — ״שֵׁם״ מִ״שִּׁמְעוֹן״. ״הֵנָּה״ — אָבוֹת, ״מֵהֵנָּה״ — תּוֹלָדוֹת. אַחַת שֶׁהִיא הֵנָּה — זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. הֵנָּה שֶׁהִיא אַחַת — שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת.
Similarly, Rabbi Yosei explained that had the verse said “one,” the conclusion would have been that one is only liable for performing a complete transgression, e.g., writing the name Shimon on Shabbat. “From one” teaches that one is liable even if he does not complete the intended action, e.g., writing Shem from Shimon. “These” refers to the transgressions themselves, e.g., the primary categories of labor prohibited on Shabbat. The words “from these” teach that even subcategories are included. The Gemara illustrates the case of one that is these. One was aware that he was in violation of the prohibition of Shabbat but not aware that the individual labors were prohibited. In that case, if he performed several prohibited labors during this lapse of awareness, he is liable to bring a sin-offering for each violation. These that are one refers to a case where one was unaware that he was in violation of the prohibition of Shabbat but he was aware that the individual labors were prohibited. In that case, he is liable to bring only one sin-offering for all of the prohibited labors.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל. מִי דָּמֵי? מֵ״ם דְּ״שֵׁם״ סָתוּם, מֵ״ם דְּ״שִׁמְעוֹן״ פָּתוּחַ! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — כָּשֵׁר.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: We found that one is liable for writing even if he did not complete what he was writing and wrote a small name that constituted part of a longer name, e.g., Shem from Shimon. The Gemara asks: Is it similar? The mem in Shem is closed and the mem in Shimon is open. Rav Ḥisda said: That is to say that a closed letter that one rendered open is valid even in writing a Torah scroll, and it is not considered an irregularity in the writing. Therefore, one is liable for writing an open letter instead of a closed one.
מֵיתִיבִי: ״וּכְתַבְתָּם״ — שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה, שֶׁלֹּא יִכְתּוֹב אַלְפִין עַיְינִין, עַיְינִין אַלְפִין. בֵּיתִין כָּפִין, כָּפִין בֵּיתִין. גַּמִּין צָדִין, צָדִין גַּמִּין. דַּלְתִין רֵישִׁין, רֵישִׁין דַּלְתִין. הֵיהִין חֵיתִין, חֵיתִין הֵיהִין. וָוִין יוֹדִין, יוֹדִין וָוִין. זַיְינִין נוּנִין, נוּנִין זַיְינִין. טֵיתִין פֵּיפִין, פֵּיפִין טֵיתִין.
The Gemara raised an objection from a baraita that interprets the verse: “And you shall write them on the doorposts of your house and on your gates” (Deuteronomy 6:9). “And you shall write them [ ukhtavtam ]” means that it should be perfect writing [ ketiva tamma ] with no mistakes, and clear writing. This means that one should not write an alef as an ayin , an ayin as an alef , a beit as a kaf , a kaf as a beit , a gimmel as a tzadi , a tzadi as a gimmel , a dalet as a reish , a reish as a dalet , a heh as a ḥet , a ḥet as a heh , a vav as a yod , a yod as a vav , a zayin as a nun , a nun as a zayin , a tet as a peh , a peh as a tet .
כְּפוּפִין פְּשׁוּטִין, פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. מֵימִין סָמְכִין, סָמְכִין מֵימִין. סְתוּמִין פְּתוּחִין, פְּתוּחִין סְתוּמִין. פָּרָשָׁה פְּתוּחָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה, סְתוּמָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה פְּתוּחָה. כְּתָבָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁירָה כַּיּוֹצֵא בָהּ, אוֹ שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא בִּדְיוֹ, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הָאַזְכָּרוֹת בְּזָהָב — הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ.
Similarly, one should not write bent letters like kaf and nun found in the middle of a word as straight letters like kaf and nun found at the end of a word, nor should one write straight letters as bent letters. A final mem should not be written like a samekh , and a samekh should not be written like a mem . A closed mem should not be written open, and an open one should not be written closed. Similarly, if there is an open paragraph in the Torah one may not render it closed, and one may not render a closed paragraph open. If one wrote a mezuza or a Torah scroll following the Torah’s format for poetry or if one wrote poetry like regular text, as a mezuza is typically written, or if one wrote without ink but with another material, or if one wrote the mentions of God’s names in gold, all of these must be suppressed. Apparently, one may not write closed letters as open letters, contrary to the statement of Rav Ḥisda.
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי ״וְנִסְכֵּיהֶם״. בַּשִּׁשִּׁי ״וּנְסָכֶיהָ״, בַּשְּׁבִיעִי ״כְּמִשְׁפָּטָם״, הֲרֵי מֵ״ם יוֹ״ד מֵ״ם — ״מַיִם״, מִכָּאן רֶמֶז לְנִיסּוּךְ מַיִם מִן הַתּוֹרָה.
The Gemara answers: Rav Ḥisda stated his opinion in accordance with the opinion of this tanna , as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: While on the rest of the days of Sukkot the verse employs the phrase: “And its libation [ veniska ],” on the second day it is stated: “And their libations [ veniskeihem ]” (Numbers 29:19) with an extra letter mem ; on the sixth day, it is stated: “And its libations [ unsakhe’ah ]” (Numbers 29:31) with an extra letter yod . On the seventh day, instead of “according to the law [ kamishpat ]” employed on the other days, it is stated: “According to their laws [ kemishpatam ]” (Numbers 29:33) with an extra letter mem . Together these additional letters, mem , yod , and mem , form the word mayim , which means water. This is an allusion to the water libation from the Torah. On Sukkot , a water libation was poured onto the altar in addition to the wine libation that accompanied sacrifices throughout the year. However, here, the closed mem at the end of the word veniskeihem is interpreted as if it were an open mem and used as the first mem in mayim .
וּמִדְּפָתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם — כָּשֵׁר, סָתוּם נָמֵי סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — כָּשֵׁר.
And from the fact that an open letter that one rendered closed is valid, in the case of a closed letter, too, a closed letter that one rendered open is valid. This homiletic interpretation supports Rav Ḥisda’s opinion.
מִי דָּמֵי? פָּתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם —
The Gemara rejects this comparison: Is it similar? If one rendered an open letter closed,