Commentary page
Rosh Hashanah 19b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerRosh Hashanah 19b
Rosh Hashanah 19b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
וחכמים מטהרין דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלי בתר המעמיד ע"א כלי זכוכית טהורין שניקבו והטילו לתוכן אבר יהודה בן שמוע מטמאן טומאת כלי מתכות דאורייתא אם נגע בהן טומאה דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים מטומאת כלי מתכות דאורייתא אלא משום טומאת כלי זכוכית דרבנן שאין כלי מתכות טמאין דאורייתא אלא המנויין בפרשה (במדבר לא) הזהב והכסף והנחשת והברזל וגו':
תנאי היא אי בטלה מגילת תענית:
הא איצטריך אי משום ירקא אי משום מתיא כדלקמן (ראש השנה דף כ.):
והא קמקלקלא ר"ה דנמצא שלא עשאוה בני הגולה כהלכה אם מעברין אלול:
דיקא נמי דלהכי חשו רבנן דלא ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא ר"ה מקולקל לגולה:
ואלו אם נתעברה השנה לאחר שנכנס אדר הראשון והלכו השלוחים ישבו ב"ד ועיינו ועיברוה לעשות אדר השני אחר זה:
נוהגות בראשון ויצאו ידי חובתן בפורים שעשו בראשון:
כמה עיבור השנה ימי אדר הראשון שאותו עושין עיבור לשנה:
12 more comments on this page.
Rashi on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Tosafot
מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר משמע דבימי עזרא היה מעובר וסמך קצת לדבר דכתיב (נחמיה ז׳:ע״ב) ויגע החדש השביעי וגו' וכתיב (שם ח) ויביא עזרא הכהן את התורה וכתיב (שם) ביום אחד לחדש השביעי וכתיב (שם) ויקרא בו וכתיב ביה (שם) היום קדש וכתיב (שם) ביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הסופר ולהשכיל אל דברי התורה משמע שעשו שני ימים טובים של ר"ה וקרי ליה שני למילתיה וכתיב נמי (שם ט) ביום עשרים וארבעה לחדש נאספו כל ישראל בצום ובשקים וגו' משמע לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו ואי לאו דעברוהו ועשו סוכות בט"ו בו א"כ י"ד דירחא וח' דסוכות הרי כ"ב ויום כ"ג מוצאי סוכות ואין לומר דשבקוה לתעניתייהו משום מחרת י"ט ומשום כך המתינו עד כ"ד בו דמאז לא היו נוהגין בו ועוד שהרי דבר שבצבור היה אלא ש"מ דעברוה לאלול:
ואל יתקלקלו כולהו מועדות למאן דאמר לקמן (ראש השנה דף כ.) שמעברין משום ירקיא ניחא דשייך אכולהו אבל למאן דאמר משום מתיא קשיא דליכא קלקול אלא מיוה"כ לחודיה ועוד כיון דידעי קביעות אלול אמאי תתקלקל ר"ה הא ידעי דתדחה מפני אד"ו ונראה דלאו משום אד"ו קאמר הא איצטריך מעברינן ליה אלא משום דזמנין דלא ראו עדים הלבנה ביום שלשים ואין מקדשין עד יום ל"א משום דמצוה לקדש ע"פ הראייה ופריך הא מקלקלא ר"ה שיעשו שני ימים מספק ומשני מוטב תתקלקל ר"ה ואל יתקלקלו כל המועדות יוה"כ וסוכות ושמיני עצרת אם יעשו ע"פ איום העדים לא על פי הראייה:
מתני' דלא כר' וא"ת ולתנא דידן כיון דלא נפקי על אדר השני היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא אם עיברוה קודם אדר יכולין להודיעם ע"י שלוחי אדר אבל אם עברוה אחר כך היכי ידעי דהא מעברינן השנה כל אדר ולכל הפחות עד פורים וי"ל כיון דשלוחים יוצאין על ניסן ממילא ידעי כשיגיע ר"ח ואין שלוחין יוצאין א"כ השנה מעוברת:
דמר סבר כל המצות הנוהגות בראשון נוהגות בשני ומר סבר אין נוהגות וטעמייהו מפרש מקראי בפ"ק דמגילה (דף ו: ושם) וברוב ספרים הגירסא איפכא דמר סבר כל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון ומר סבר אין נוהגות כו' ובפ"ק דמגילה (שם) כתיב כן בכל הספרים גבי פלוגתא דרבנן ורבי אלעזר ברבי יוסי ורשב"ג ויש לישב שתי הגירסות:
אדר הסמוך לניסן לעולם חסר תימה א"כ אמאי יוצאין על ניסן מפני הפסח ומיהו לבסוף מסקינן תיובתא ואף על פי כן אנו נוהגין כן דשמא בימיהן שהיו מקדשים על פי הראייה מסקינן דזמנין מלא זמנין חסר אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהוא חדש העיבור שניתוסף על השנה אף על גב דאמרינן דשנה מתעברת בסופה ובירושלמי דמגילה איכא פלוגתא דקאמרינן התם עוקבא אשכח תרין איגרין בחדא כתיב ושפר באנפוי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת מ"ד ירח יומין אדר השני תוספת ולבסוף דחו לה דקסבר רצו שלשים רצו ירח:
Tosafot on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
כלומר אחר חרבן הבית בטלה מגלת תענית והא ר' יהודה בן שמוע כר"מ רביה הוא דעבד.
ואסיקנא והלכת' בטלו ומותר להתענות בכל הימים הכתובים במגלת תענית זולתי חנוכה ופורים דלא בטלו ואסור להתענות בהן:
על אלול מפני ר"ה כו' ואקשינן וכיון דנפקו באלול ונקבעה ר"ה בתשרי עוד למה צריכין השלוחין לצאת דבר ידוע הוא די' בתשרי יוה"כ בט"ו בו סוכות.
וכי תימא חיישינן דלמא עברוה לאלול והא קי"ל דמימות עזרא לא נתעבר אלול מראין הדברים דבימות עזרא עברוה לאלול במסורת שהיתה בידם. וכי עברן אלול עזרא חגי זכריה ומלאכי כי כולן בזמן אחד היו וכבר פירשנוהו במס' יו"ט. אם כן כי נתעבר אלול והמדינות הרחוקות מב"ד לא ידעו נתקלקלה ר"ה שעשו ר"ה ביום ל' של אלול כ"ט ימים וכיון שאלול נתעבר נמצא יום ל' לחדש אלול [הוא] והם קבעוהו תשרי ואמרינן מוטב תקלקל ר"ה ולא יתקלקלו המועדים כולן. ודייקינן הכי דר"ה ודאי נתקלקלה ולא חיישינן אלא לתקנת המועדות מדוקיא דמתניתין דקתני ועל תשרי מפני תקנת המועדות להודיע לכל ישראל שהרשות ביד ב"ד לעבר ואע"פ שלא היה לעולם.
ועל כסליו לידע מתי נקבע לעשות בכ"ה חנוכה ועל אדר לעשות ביום י"ד בו פורים ואוקימנא דלא כר' דאמר אם נתעברה שנה יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים וכ"ע כל מצות הנוהגות בשני [אין] נוהגות בראשון ובעיבור שנה פליגי תנא דידן סבר לה כת"ק דברייתא דתניא עיבור שנה ל' יום ור' סבר לה כרשב"ג דאמר חדש ואוקימנא רצו חדש רצו ל' יום.
העיד ריב"ל על ב' אדרין שמקדשין אותן ביום עבוריהן פי' מקדשין ר"ח אדר שני ביום ל' של אדר הראשון שהוא יום עבורו ויום ל' של אדר שני מקדשין אותו ר"ח ניסן למימרא דשני אדרין לעולם חסרין הן. ולאפוקי מדרב נחמן בר רב חסדא. דדרש העיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על ב' אדרין שאם רצו ב"ד לעשותן שניהן חסרין או שניהן מלאין או אחד מלא ואחד חסר עושין וכך היו נוהגין בגולה והיא פומבדיתא ואמרו משום רבינו לעולם אחד מלא ואחד חסר עד שיודע שהוקבע ר"ח בזמנו העדות שהעיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי סוגיין דשמעתין סלקא. וגרסינן בבכורות פרק מעשר בהמה דקאי ר' עקיבא בשיטתייהו ואמר אדר הסמוך לניסן זמנין מלא וזמנין חסר ובן עזאי הוא דסבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וקי"ל כר"ע וכן הא דגרסינן הכא בהאי עניינא דשלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר עלתה בתיובתא מדתנן וכשהמקדש קיים יוצאין אף על כולן מפני תקנת קרבן מדכל החדשים כולן לאו משום דמצוה לקדש על הראיה ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראיה אלא משום תקנת המועדות אי אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר [אמאי מחללינן] תיובתא וגם לעדות רבי יהושע בן לוי דאמר לעולם ב' אדרין חסרין הא מתני' תיובתא עליה ולא עמדה אלא עדות ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי.
Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Rashba
הא איצטריך מעברי פירש רש"י ז"ל הא איצטריך אי משום מתיא אי משום ירקיא כדלקמן. וקשיא לי דהיאך אפשר דלא איתרמי יום טוב של ראש השנה סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה, וכן יום הכפורים. ועוד הקשו בתוס' דאם כן מאי קאמר מוטב שיתקלקל ראש השנה ואל יתקלקלו כל המועדות, דבשלמא למאן דאמר (לקמן ראש השנה כ, א) משום ירקיא איכא קלקול כל המועדות, אלא למאן דאמר משום מתיא הא ליכא אלא קלקול יום הכפורים בלבד. ועוד דאי משום הא ליכא קלקול כלל, דהא מידע ידעי דכל היכא דמיקלע ראש השנה ב-א' ד' ו' מעברינן ליה לאלול, וקביעות אלול הא ידעי ליה. אלא הכי פירושא, זימנין דאיצטריך משום דלא באו עדים ביום שלושים ובאו ביום שלשים ואחד, ואין מקדשין עד יום שלשים ואחד דמצוה לקדש על פי הראיה.
דכולי עלמא מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון והכא בעבור שנה קא מיפלגי וכו'. ואם תאמר מכל מקום לתנא דמתניתין מנא ידעי אם עברו את השנה אם לאו. יש לומר דכיון דכל שתא ושתא נפקי אניסן והשתא לא נפקי מידע ידעי דנמנו עליה ועברוה.
Rashba on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Ritva
והלכתא בטלה מגלת תענית והלכתא לא בטלה קשיא הלכתא אהלכתא ופרקי כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר ימים. וקשיא להו לרבנן דהא כיון דחנוכה ופורים לא בטלה אסורין לפניהם בהספד ותענית דהא פלוגתא דשמואל ור״י הוא בימים הכתובים במגלת תענית דשמואל סבר לפניהם ואחריהם מותרים ור״י סבר שהן אסורין לפניהן כדאיתא במס׳ תענית בהדיא וקי״ל דשמואל ור״י הלכה כר״י וא״כ האיך נהגו כל העולם להתענות יום שלפני פורים והרבה תירוצים נאמרו והנכון דודאי לר״י ולרב אסור היה להתענות ביום י״ג מפני שהוא יום שלפני פורים ומה שאנו נוהגין להתענות בו אינו אלא לדברי שמואל דסבר לפניהן מותרין (וכיון) [אף] דשמואל ור״י הלכה כר״י הכא הלכה כשמואל דכיון דק״ל במגלת תענית כדברי האומר בטלה הרי דעת החכמים להקל בה ומדבריהם נלמוד להקל ג״כ בחנוכה ופורים ולפסוק כדברי שמואל להקל דאמר לפניהם ולאחריהם מותרין וכ״כ הרב אלברצילוני והוא הנכון בעיני:
(טעמא) [לא מצינו] דלא אצטריך הא אצטריך מעברינן ליה פרש״י ז״ל הא אצטריך משום מתיא ומשום ירקיא מעברינן ליה והקשה עליו בתוס׳ דא״כ מאי קאמר מוטב שתתקלקל ר״ה ולא יתקלקלו כל המועדות דבשלמא למ״ד משום ירקיא איכא קלקול כולהו מועדות אלא למ״ד משום מתיא ליכא קלקול אלא בי״ה בלבד כדאיתא לקמן ותו דאי משום הא ליכא קלקול כלל דהא מידע ידעי דכל היכא דמקלע ר״ה (באלול) [באד״ו] מעברינן ליה לאלול וקביעות אלול הא ידעי ליה ועוד קשה לפי׳ האיך אפשר דמימות עזרא ועד עכשיו לא אתרמי י״ט סמוך שבת או י״ט דאיכא משום ירקיא ומשום מתיא ובתוס׳ פירשו הא אצטריך משום דלא באו עדים ביום שלשים ובאו ביום שלשים ואחד דמשום דמצוה לקדש ע״פ הראיה:
ואלו נתעברה השנה יוצאין על אדר ב׳ מפני הפורים לא קתני פי׳ כי היכא דקתני שפעמים שיוצאין על פסח שני:
מתניתין דלא כר׳ וכו׳ לימא בהא קמפלגי דמ״ס כי מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון. פי׳ שיוצאין בהם כשעשאום בראשון והיינו תנא דמתניתין הילכך אין צריכין לעשות פורים שני כדי שישלחו להם שלוחין ומר דהיינו ר׳ סבר אין נוהגין בראשון וצריך לחזור לעשותם באדר שני ולפיכך צריכין לחזור ולשלוח שלוחין. וקשה לרבנן ז״ל ואפי׳ לתנא דידן והא בעי לשדורי שלוחי כדי שידעו שהשנה היא מעוברת ויעשו פסח בזמנו ומתרצי׳ דכיון דכל שתא נפקי שלוחין בניסן והשתא לא נפקי מידע ידעי דשתא מעוברת היא ומיפרסמי מילתא אף במקום שלא היו שלוחין מגיעין ואין זה מחוור והנכון בעיני דמשום עבור שנה ודאי לאלתר שלחו שלוחין כשעברוהו לאחר פורים ותנא לא שייך למתני האי בהאי מכילתא אפ״ה קשיא לתלמודא דבעינן לשדורי תניינות על אדר שני מפני הפורים שידעו באיזה יום נקבע אדר שני:
שלחו ליה כו׳ אא״ב זמנין מלא וזמנין חסר כלומר שאם לא באו העדים שראוהו בזמנו יהא מלא מ״ה מחללין כשחל יום שלשים בשבת וראוהו בזמנו:
Ritva on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Meiri
שלחו שלוחים על אדר מפני הפורים ואח"כ נמלכו ועברו את השנה יראה שצריכים להודיע יום קדושו של אדר השני ולא דיים בהודעה שנתעברה השנה לבד אלא צריכים להודיע יום הקדוש למנות ממנו לפורים שאפילו קראו באדר הראשון חייבים לחזור בשני שמצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון ר"ל לא יצא בהם אם עשאום בראשון ואחר שכן צריכין הם להודיע יום שקדשו בו חדש אדר שני שהרי הרשות ביד בית דין להוסיף בו חדש מלא או חדש חסר שלא אמרו אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אלא בזמן הזה שאין מקדשין על פי הראיה ומה שאמרו בסוגיא זו אי אמרת בשלמא זימנין מלא וזימנין חסר היינו דמחללין אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין ואיתותב לא איתותב אלא לזמן שהיו מקדשין על פי הראיה אבל בזמן הזה אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ולענין ביאור מיהא היה לו להקשות אם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר למה אמרו שיהיו שלוחים יוצאים על ניסן והרי כבר יצאו באדר ולעולם חסר אפשר שאף זו בכלל אותה הקושיא היא או שמא ניסן אין לעשותו טפל לשאר ראיות ולסמוך קדושו על שאר ראיות שהרי אף עקר קדוש בדידיה כתיב כדכתיב החדש זה לכם:
Meiri on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה מימות כו' וכתיב נמי ביום כ"ד לחדש כו' ומשום כך המתינו עד כ"ד בו כו' עכ"ל ודקרי ליה נמי כ"ד היינו כ"ד למילתיה כמו שני וק"ל:
בד"ה מתני' דלא כרבי כו' ואין שלוחים יוצאים א"כ כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה אדר הסמוך כו' תימה א"כ אמאי יוצאין על ניסן כו' עכ"ל עיין בדברי בעל המאור יישוב לזה:
בא"ד רצו שלשים רצו ירח הס"ד ואח"כ מה"ד אמאי טיבותא כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוספות ד"ה מימות עזרא כו' וכתיב נמי ביום כ"ד לו כו' עכ"ל שמעתי מקשים מהא דאמרינן בפ"ב דביצה אהא דכתיב בהאי ענינא שלחו מנות לאין נכון לו ודרשינן למי שלא הניח עירוב תבשילין אלמא שהיה י"ט סמוך לשבת וא"כ מנ"ל דהוי מעובר דלמא מה שלא נאספו ביום כ"ג היינו משום שהיה שבת וכבר כתבתי ישוב נכון ע"ז בפ"ב דביצה ע"ש:
בד"ה ואל יתקלקלו כולהו מועדות כו' ועוד כיון דידעי קביעות כו' הא ידעי דתדחה מפני אד"ו כו' עד סוף הדיבור. והנה ראשונה יש לי לדקדק לדידהו מי ניחא דכיון דלעולם לא עבדינן ר"ה באד"ו א"כ לעולם לא היו צריכין לשלוח על תשרי דהיכא דאיתרמי יום שלשים באד"ו היו יודעין שידחה עד למחר ואי איקלע יום שלשים בא' מימי גה"ז היו יודעין שיקבע באותו יום כיון שא"א לדחות על יום שלאחריו דהוי באד"ו. ולפ"ז לעולם לא היו צריכין לשלוח אלא היכא דאיקלע יום שלשים בשני בשבת דאפשר לקבוע באותו יום או למחרת וזה דוחק לומר שלא היו שולחים בכל שנה אלא לעיתים רחוקים כשחל יום שלשים בב' בשבת. והנראה מזה דלשיטת התוספות צ"ל דבימי המשנה כשהיו שולחים שלוחים והיו מקדשין ע"פ הראייה לא הוי חיישי לאד"ו או דתנא דמתניתין לא חייש לאד"ו כמ"ש התוס' בכמה דוכתי דכמה תנאי לא חששו לאד"ו כדאמרינן בשילהי סוכה וכל זה דוחק וביותר לפי מה שכבר כתבתי במשנתינו דבדבר ידוע כזה שהיו עושין בכל שנה לא שייך פלוגתא. ויותר קשה לי על מה שכתבו דהא דאיצטריך לעבורי לאלול היינו משום שלא ראו עדים הלבנה ביום שלשים וא"כ יש לתמוה היאך אפשר דמימות עזרא ואילך לעולם נראית הלבנה ביום שלשים וביותר לפי' הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא בפ"א מהל' קידוש החדש שהרבה מצוי מאוד אם מחמת קטנה של הלבנה אם משום שהעננים מכסין אותה אם לא שנאמר שהיה בדרך נס וכ"ש דבימי רב דאמר הלכה זו כבר היו חוששין לאד"ו א"כ יש לתמוה יותר היאך אפשר דלעולם ראו הלבנה ביום שלשים ובא' מימי בגה"ז וזה דבר נמנע:
ולולי שאיני כדי לפרש נגד פרש"י ותוספת היה נ"ל לפרש בפשיטות דהא דאמרינן הא איצטריך מעברינן היינו היכא שראו חכמים ע"פ חשבון המולד האמיתי שא"א שתתראה הלבנה ביום שלשים כלל כדאמרינן לקמן כ"ד שעין מיכסי סיהרא וכ"ש היכא שהמולד ביום שלשים לאחר חצות דאפי' לדידן אין קובעין ונהי דלדידן וכן בימי האמוראים האחרונים שהיו עושין ע"פ חשבון לבד אפשר לחשוב בתחלת השנה למלאות ולחסר החדשים ולפי הצורך עד שיוקבע תשרי בזמנו ביום שלשים לאחר שיהיה המולד קודם חצות אבל בימי המשנה ובזמן שהיו עושין ע"פ הראייה וגם לפי החשבון שיהיה אפשרי שתתראה הלבנה באותו זמן שהעידו העדים דאל"כ עדי שקר הן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"א מהל' ק"ה והדבר מבואר מאליו וא"כ מ"מ כיון שהיו עושין למצוה מן המובחר ע"פ הראייה ממש א"כ זימנין שראו הלבנה ביום שלשים לאב והיו צריכין לעשותו חסר וכן שאר חדשים עד שבעה חסירים וכ"ש אם נראה בעליל ל' לאב וא"כ אם היו מחסרין ג"כ אלול אפשר שלא יקבע המולד באותו יום קודם חצות וע"כ היו צריכין למלאות ולעברוה לאלול ובכה"ג נמי משכחת לה שהיו צריכין למלאות אלול מפני תקופת תשרי כדאיתא בסנהדרין וכיון שלא היו יכולין למלאות יותר מהראוי א' משאר ירחי דקייטא לפי שנראית הלבנה ע"פ עדים או בעליל ביום שלשים ועל זה הדרך שפיר משכחת לה דלא אתרמי מימות עזרא לפי שהיו מחשבין ומחזרין לעולם חשבון המולד והתקופה דתשרי שישאר אלול חסר והיו מחסרין יותר מששה או שבעה חדשים בשאר חדשים הקודמים והיו מחזרין לעשות כן כדי שלא יתקלקל ר"ה אבל לראיית עדים ממש לא היו חוששין כ"כ בתשרי כיון דאינה אלא למצוה בעלמא ובטלו הא מפני הא כדי שיקבע ר"ה בזמנו העיקר שהוא יום החשבון וכ"ש בהא דאיכא למימר דמצאו סמך מן התורה שציוה לעשות ר"ה לכל ישראל אע"ג שלא היו יודעין קביעת החדש דאי אפשר אע"כ דיש לסמוך ארוב שנים כמ"ש רש"י ז"ל במשנתינו אבל מ"מ היו צריכין לשלוחים דזמנין דחל המולד אחר חצות בהכרח כדפרישית או משום התקופה דכל הנך מדאורייתא צריכין להתעבר כן נ"ל נכון בעז"ה וכיוצא בזה אפרש בסמוך נמי לענין אד"ו גופא דהוי דוקא אם ביד הב"ד למלאות או לחסר כגון שע"פ החשבון ראויה שתתראה הלבנה ביום שלשים ולא באו עדים דביום ל' היו יושבין ומצפין שמא יבאו עדי ראייה ויהיה מצוה מן המובחר וכשהגיע סמוך לחשיכה ולא באו הרשות בידם לקדש כיון דא"א לעשות מצוה מן המובחר או לעבר עד למחר שיקדשו ע"פ הראייה וכל היכא דאיקלע בכה"ג והיה יום שלשים באד"ו היה מעברין כן נ"ל נכון בעז"ה ועל דרך זה אפשר שהוא פרש"י דמ"ש דאיצטריך משום ירקא או מתיא היינו בכה"ג שהדבר מסור לב"ד והוי טפי בכלל לשון הא איצטריך מעברים ומצוי קצת יותר מהדרכים הראשונים דאפשר יותר לתקן בחדשים הקודמים למלאות יותר כל שלא באו בהם עדי ראיה ודו"ק היטב:
בד"ה מתני' דלא כרבי מאיר וא"ת ולתנא דידן כו' היאך ידעו שנתעברה השנה כו' עכ"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו דהא ודאי שהיו שולחין להודיע שנתעברה השנה כדאיתא להדיא בפ"ק דסנהדרין בעובדא דרשב"ג טול איגרתא חדא וכתיב ביה שפרא מילתא באנפאי ואוספית על שתא אלא דאפ"ה לא קחשיב לה במתניתין דאטו תנא כי רוכלא קחשיב כל מה שהב"ד והנשיא היו צריכין לשלוח לבני הגולה כמה פעמים בשנה אלא רק חשיב במתני' הנך שהיו שולחין בר"ח גופא להודיע חשבון החדשים אי מלא או חסר ואהא מילתא לחוד שקלינן וטרינן בשמעתין דזימנין שהיו שבעה אם נתעבר לאחר פורים והיו צריכין לשלוח בר"ח אדר שני להודיע יום קביעות החדש כן נ"ל וצ"ע:
בגמ' שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מתיב רב נחמן על שני חדשים כו' והקשו בתוספת תימא א"כ אמאי יוצאין שלוחים על ניסן ומסקו ומיהו לבסוף מסקינן תיובתא ולא ידעתי מה הועילו בזה דאכתי מעיקרא מאי קא סברי ועוד דרב נחמן דמתיב מתני' דלקמן על שני חדשים אמאי לא מקשה ממתניתין דרישא על ששה חדשים ולאידך לישנא נמי דאמר ר"נ אף אנן נמי תנינא א"כ תיקשי ממתניתין גופא רישא אסיפא. והנלע"ד ליישב גם בזה על הדרך שכתבתי לעיל בסמוך דהא דשלחו למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר לאו מילתא דפסיקא היא לעולם ממש דודאי היכא דע"פ חשבון הב"ד אי אפשר שתתראה הלבנה ביום שלשים ולא היה באפשר לתקן בחדשים הקודמים בא' מהאופנים שכתבתי לעיל לענין תשרי ואלול ע"כ היו צריכין למלאות ולעבר אדר סמוך לניסן כדי שיוקבע ניסן ביום הראוי לראייה שהוא עיקר זמנו אלא הא דקאמרי לעולם חסר אדלעיל מיניה קאי דהעיד ר' סימאי שהרשות ביד הב"ד לעשות מלא או חסר אהא לחוד פליגי הנך דשלחו למר עוקבא וס"ל דהיכא דהרשות ביד הב"ד עבדינן לעולם חסר והיכי דמי שהרשות ביד ב"ד היינו כדפרישית בסמוך גבי אלול ושאר חדשים דהיכא שידעו הב"ד ע"פ חשבון שראוי לראות הלבנה ביום שלשים אלא שלא באו עדים דאז ראוי לקבוע בשלשים אם ידעו אע"ג דמצוה לקדש ע"פ הראייה עיכובא ליכא לדחות מיהו אם רוצים לדחות ולמעבד מצוה מן המובחר ומכ"ש היכא דאיכא צורך רשאין כמ"ש וכמו שיבואר עוד ובהא דאמרי דבאדר הסמוך לניסן אין הרשות ביד ב"ד לעבר אלא לעשות חסר דוקא כדי שיהיה יום קבוע לר"ח ניסן ולא ליתי לזלזולי בפסחא כי היכא דאמרינן לעיל לענין קביעת תשרי דלא לקלקל ר"ה נמצא דלפ"ז לא קשה מידי מרישא דמתניתין דודאי צריכים לשלוחי דהא זמנין שצריכין לעשות אדר מלא אם א"א לחסר שאין היום ראוי לקובעו ר"ח משום המולד אם חל המולד אחר חצות או התקופה כדדרשי' לקמן משמור את חדש האביב וכגון שלא היה באפשר לתקן בשאר חדשים הקודמים כדפרישית לעיל אבל ממתני' דלקמן מייתי שפיר מדמחללין השבת אלמא שהיום ראוי לקבוע בו שהרי באמת ראו הלבנה וא"כ מה צורך להם יקדשו ע"פ חשבון ויהיה חסר ומש"ה מסקינן בתשובה דבין ניסן ובין תשרי לא עבדינן לעולם חסר דוקא אפי' כשהדבר מסור לב"ד אלא הרשות ביד הב"ד לחסר או לעבר כשלא ראו העדים בזמן הראייה ע"פ חשבון וברוב פעמים עושין אותן חסר והיינו דאמרינן לעיל מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. אבל מפני הצורך כגון מפני תקופת ניסן ותשרי יכולין לעבר כשלא ראו העדים אם לא היו יכולין לתקן בחדשים הקודמים ואפילו היכא שיכולין לתקן אח"כ כגון שצריכין לתקן למלאות שני חדשים יותר כשיהיה תקופת ניסן קודם פסח ולא נראה הלבנה בשלשים לאלול מעברין אלול דשמא לא ירצו למלאות אח"כ שום חודש מחמת שיראו העדים הלבנה או שיראה בעליל. ומש"ה מחללין שבת אתשרי כזה שיוקבעו מועדי תשרי בזמנו וע"כ יצטרכו למלאות אח"כ בירחי סיתוא וה"ה לניסן כנ"ל נכון ליושב הסוגיא וכמ"ש נראה להדיא מל' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ק"ה דהא דמעברין לצורך היינו היכא שלא ראו הלבנה דוקא אבל היכא שראו העדים ונחקרה עדותן אין מעברין לצורך כלל אלא מקדשין לאלתר. ולפ"ז כל מה שכתבתי עולה יפה בעזה"י ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:
Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 19b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Rosh Hashanah, daf 19, Amud Bet, about 349 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 12 words
Opens “וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.…”
- Segment 247 words
Opens “תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלּוּ הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת…”
- Segment 316 words
Opens “וְהִלְכְתָא בָּטְלוּ, וְהִלְכְתָא לֹא בָּטְלוּ. קַשְׁיָא הִלְכְתָא…”
- Segment 417 words
Opens “עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעַל תִּשְׁרִי…”
- Segment 519 words
Opens “וְכִי תֵּימָא דִּלְמָא עַבְּרוּהּ לֶאֱלוּל, וְהָאָמַר רַבִּי…”
- Segment 610 words
Opens “לֹא מָצִינוּ — דְּלָא אִיצְטְרִיךְ, הָא אִיצְטְרִיךְ…”
- Segment 712 words
Opens “הָא מִיקַּלְקַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה! מוּטָב תִּיקַּלְקֵל רֹאשׁ…”
- Segment 810 words
Opens “דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: עַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת…”
- Segment 938 words
Opens “וְעַל כִּסְלֵיו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי…”
- Segment 1022 words
Opens “לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת…”
- Segment 1127 words
Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי —…”
- Segment 1220 words
Opens “מַאי שְׁנָא שְׁלֹשִׁים — דְּיָדְעִי? חֹדֶשׁ נָמֵי…”
- Segment 1316 words
Opens “הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם קְהָלָא…”
- Segment 1458 words
Opens “לְמֵימְרָא דַּחֲסֵרִין עָבְדִינַן, מְלֵאִין לָא עָבְדִינַן! לְאַפּוֹקֵי…”
- Segment 1510 words
Opens “שְׁלַחוּ לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא: אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן…”
- Segment 1625 words
Opens “מֵתִיב רַב נַחְמָן: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Rosh Hashanah 19b · Segment 11 — “…— שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֹדֶשׁ.”
Original text
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
whereas the Sages declare it pure. According to them, it is still considered a broken utensil. Rabbi Meir himself lived after the destruction of the Second Temple. The festive day commemorating the annulling of the decree of Rome was instituted as a result of an incident involving his student, Rabbi Yehuda ben Shammua. From this, it is clear that Megillat Ta’anit had not yet been nullified.
תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלּוּ הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית, בֵּין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בֵּין בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לָהֶם. אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מוּתָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵבֶל הוּא לָהֶם.
The Gemara answers: The question whether or not Megillat Ta’anit has been nullified is the subject of a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : These days, which are written in Megillat Ta’anit , both when the Temple is standing and when the Temple is not standing, are days on which fasting is prohibited; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: When the Temple is standing, these days are prohibited for fasting because these days are a source of joy for Israel. But when the Temple is not standing, these days are permitted for fasting because these days are a source of mourning for them.
וְהִלְכְתָא בָּטְלוּ, וְהִלְכְתָא לֹא בָּטְלוּ. קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּחֲנוּכָּה וּפוּרִים, כָּאן בִּשְׁאָר יוֹמֵי.
The Gemara concludes: And the halakha is that these days were nullified, and the halakha is that they were not nullified. The Gemara asks: This is difficult, as one halakha contradicts the other halakha . The Gemara answers: It is not difficult. Here, it is referring to Hanukkah and Purim. These Festival days were never nullified, and Hanukkah is listed among the Festivals of Megillat Ta’anit . There, the halakha is referring to the rest of the days listed in Megillat Ta’anit , all of which were nullified.
עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. כֵּיוָן דְּנָפְקִי לְהוּ אַאֱלוּל, אַתִּשְׁרִי לְמָה לְהוּ?
§ The mishna taught: Messengers go out to inform about the sanctification of the New Moon in Elul, due to Rosh HaShana, and in Tishrei, due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei. The Gemara asks: Once the messengers have gone out in the month of Elul to inform the people when the New Moon was declared, why do they need to go out again in Tishrei, as the New Moon of Tishrei always falls on the thirtieth day after the New Moon of Elul?
וְכִי תֵּימָא דִּלְמָא עַבְּרוּהּ לֶאֱלוּל, וְהָאָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַב: מִימוֹת עֶזְרָא וְאֵילָךְ לֹא מָצִינוּ אֱלוּל מְעוּבָּר!
And if you say that messengers must go out for Tishrei as well, as perhaps the court added another day to the month of Elul, so that Rosh HaShana occurs on the thirty-first day after the New Moon of Elul, there is a difficulty. Didn’t Rabbi Ḥinnana bar Kahana say that Rav said: From the days of Ezra and onward, we have never found that the month of Elul had an additional day. Consequently, it is simple to calculate the days on which the Festivals of Tishrei occur, and there should be no need to send out messengers in Tishrei.
לֹא מָצִינוּ — דְּלָא אִיצְטְרִיךְ, הָא אִיצְטְרִיךְ — מְעַבְּרִינַן לֵיהּ.
The Gemara answers: When we say: We have not found that the month of Elul ever had an additional day, this does not mean that Elul cannot have an additional day, but only that it never happened because it was not necessary to add a day. But if it had been necessary, they would have added an additional day. Since it is possible that the month of Elul could have had another day added, there is reason to send out messengers for the month of Tishrei, so that all will know when to celebrate the Festivals.
הָא מִיקַּלְקַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה! מוּטָב תִּיקַּלְקֵל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ כּוּלְּהוּ מוֹעֲדוֹת.
The Gemara asks: But if Elul has an additional day Rosh HaShana will be ruined, because people will celebrate it thirty days after the New Moon of Elul, when its real date is on the thirty-first day. The Gemara answers: Better that Rosh HaShana be ruined, and all the Festivals, i.e., Yom Kippur, Sukkot , and the Eighth Day of Assembly, not be ruined.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: עַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ.
The language of the mishna is also precise, as it teaches: Messengers go out in the month of Tishrei due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei. The Gemara summarizes: Indeed, conclude from here that this is the correct understanding.
וְעַל כִּסְלֵיו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וְאִילּוּ נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר שֵׁנִי מִפְּנֵי הַפּוּרִים — לָא קָתָנֵי. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי הַפּוּרִים.
§ The mishna taught: Messengers go out in Kislev, due to Hanukkah, and in Adar, due to Purim. Whereas, it is not taught: If the year was a leap year, with an additional month of Adar, the messengers go out also in the second Adar due to Purim, which is celebrated in the second Adar. This indicates that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: If the year was a leap year, the messengers go out also in the second Adar, due to Purim.
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן, וּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — אֵין נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן.
The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this. One Sage, the author of this mishna, holds that all the mitzvot observed in the second Adar, i.e., the special Torah readings and the mitzvot of Purim, are also observed in the first Adar. If they were observed in the first Adar and not in the second, the people have fulfilled their obligation. Therefore, there is no need to send messengers in the second Adar. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that all the mitzvot observed in the second Adar are not observed in the first. It is therefore necessary to send messengers in the second Adar, so that people will know when to keep the mitzvot of Adar.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — אֵין נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן, וְהָכָא בְּעִיבּוּר שָׁנָה קָמִיפַּלְגִי. דְּתַנְיָא: כַּמָּה עִיבּוּר שָׁנָה — שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֹדֶשׁ.
The Gemara rejects this argument: No, everyone agrees that the mitzvot observed in the second Adar are not observed on the first, and here they disagree about the length of the additional month in the leap year, as it is taught in a baraita : How long is the additional month in a leap year? Thirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says: A month. Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and since the additional month does not have a fixed number of days, it is necessary to send messengers also for the second Adar, so that people will know when to celebrate Purim. However, according to the first tanna , since the first Adar is always a fixed length, there is no need to send messengers.
מַאי שְׁנָא שְׁלֹשִׁים — דְּיָדְעִי? חֹדֶשׁ נָמֵי יָדְעִי! אָמַר רַב פָּפָּא: מַאן דְּאָמַר חֹדֶשׁ, רָצָה — חֹדֶשׁ, רָצָה — שְׁלֹשִׁים.
The Gemara asks: What is different about thirty days? It is different because people can count thirty days and know when the month ends and when Purim occurs. A month also, people know the length of it. The term month implies that it is a month of twenty-nine days, and based on that they know when to celebrate Purim. Rav Pappa said: The one who said that a month is added does not mean necessarily a month of twenty-nine days. Rather, if the judges of the court wish, they add a month of twenty-nine days; and if it wishes, they add thirty days. Therefore, it is necessary to send messengers also for the second Adar.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דִּירוּשָׁלַיִם עַל שְׁנֵי אֲדָרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָם בְּיוֹם עִיבּוּרֵיהֶן.
Rabbi Yehoshua ben Levi testified in the name of the holy community of Jerusalem about the two months of Adar, that they are sanctified on the day that could have been added to make them a full month, i.e., the thirtieth day after the previous New Moon. That is to say, the thirtieth day after the New Moon of the first Adar is always the New Moon of the second Adar, and thirty days after the New Moon of the second Adar is always the New Moon of Nisan.
לְמֵימְרָא דַּחֲסֵרִין עָבְדִינַן, מְלֵאִין לָא עָבְדִינַן! לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רַב נַחְמָן בַּר חִסְדָּא. הֵעִיד רַבִּי סִימַאי מִשּׁוּם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי עַל שְׁנֵי אֲדָרִים, שֶׁאִם רָצוּ לַעֲשׂוֹתָן שְׁנֵיהֶן מְלֵאִין — עוֹשִׂין, שְׁנֵיהֶן חֲסֵרִין — עוֹשִׂין, אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר — עוֹשִׂין, וְכָךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּגּוֹלָה. וּמִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: לְעוֹלָם אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, עַד שֶׁיִּוּוֹדַע לָךְ שֶׁהוּקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ.
The Gemara comments: That is to say that they make the two months of Adar short months, of twenty-nine days, but they do not make them full months, of thirty days. This is to the exclusion of what Rav Naḥman bar Ḥisda taught, as Rav Naḥman bar Ḥisda taught: Rabbi Simai testified in the name of Haggai, Zechariah, and Malachi about two months of Adar in a leap year, that if the members of the court wish to make them both full, they may do so; and if they wish to make them both short, they may do so; and if they wish to make one full and one short, they may do so. And this is what they would do in the Diaspora, when they did not know which day was established as the New Moon. And in the name of our teacher, Rav, they said: The two months of Adar are always observed, one full and one short, unless it is known to you that the New Moon was fixed in its proper time, i.e., the first Adar is also short.
שְׁלַחוּ לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא: אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן — לְעוֹלָם חָסֵר.
A ruling was sent from Eretz Yisrael to Mar Ukva, the Exilarch in Babylonia: The Adar that immediately precedes Nisan is always short, both in a regular year and in a leap year. But the first Adar in a leap year, which does not immediately precede Nisan, is sometimes full.
מֵתִיב רַב נַחְמָן: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא זִמְנִין מָלֵא זִמְנִין חָסֵר — מִשּׁוּם הָכִי מְחַלְּלִינַן.
Rav Naḥman raised an objection from what was taught in a mishna: Witnesses who saw the new moon may desecrate Shabbat for the fixing of the New Moon of two months, for the month of Nisan and for the month of Tishrei, due to the important Festivals that occur in them. Granted, if you say that the Adar immediately preceding Nisan is sometimes full and sometimes short, due to that reason the witnesses may desecrate Shabbat, as if the witnesses come on the thirtieth, the month will be made short and that day will be declared the New Moon; otherwise, the month will be made full and the next day will be declared the New Moon.