Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 95a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 95a

    Pesachim 95a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' מצה וחמץ יש לו בבית בגמ' יליף לה לטעמא דכולה מתניתין:

    גמ' ככל חוקת הפסח וגו' בפסח שני כתיב:

    אותו משמע גופו:

    במצות שבגופו הכתוב מדבר לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור:

    מצות שעל גופו מנין כגון מצה ומרור שהן דברים אחרים ובאין חובה לו:

    יכול אף מצות שלא על גופו כגון השבתת שאור ולקמיה פריך מנא תיתי והאמרת אותו משמע מצות שבגופו:

    מה שבירת העצם מיוחדת לקמן יליף לה בפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא והדר כלל על מצות ומרורים יאכלוהו וכן לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו פרטי ככל חוקת הפסח יעשו אותו כלל ולקמיה מפרש לה:

    איסי בן יהודה אומר אינו צריך לא ישברו לכך אלא ללימוד אחר כדלקמן דאותו מצות שבגופו משמע:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 95a · Sefaria

    Tosafot

    מה בין ראשון לשני בתוספ' (פרק ח) קתני נמי הראשון נשחט בג' כיתות ואין השני נשחט בג' כיתות והכא תנא ושייר דשייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאמר בגמ' (דף צו.) ובתוספתא דלא קתני ביקור דלא קחשיב אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו וביקור נוהג נמי בתמיד:

    ואיסי בן יהודה עצם לא ישברו בו מאי עביד ליה תימה לאיסי לא ישאירו ממנו עד בקר מאי עביד ליה דהא לדידי' לא צריך למעוטי בל יראה דמאותו מפיק מצוה שלא על גופו:

    מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד קשה לרשב"א דתיפוק ליה מככל חקת הפסח וראשון נפקא לן בפרק האשה (לעיל פסחים דף צא.) דאין שוחטין אותו על היחיד מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד וי"ל דלית ליה ההיא דרשה ובפסח ראשון נפקא ליה משום דלא גרע מפסח שני:

    בכלליה דמצות ומרורים מאי קמרבי צלי אש משמע משום מצות ומרורים דקאי כללא עליה מרבינן צלי אש ותימה כיון דפרט וכלל הוא בלא מצות ומרורים מרבינן צלי אש וכל מילי אפילו השבתת שאור ומפרטי ממעטי מכל חד וחד חדא מילתא כדאמר בריש מרובה (ב"ק דף סב:) דמסיק על כל דבר פשע כלל ריבויא וכל הני פרטי למה לי חד למעוטי עבדים כו' ויש לומר דודאי בלא מצות ומרורים ידעינן צלי אש מכללא ומצות ומרורים לא אתא אלא למעוטי השבתת שאור ולא נקט האי לישנא בכלליה דמצות ומרורים מאי קמרבי צלי אש אלא משום דבעי למיפרך ואיפוך אנא:

    לא תוציא מן הבית פי' בקונט' דלאו הניתק לעשה הוא דכתיב בבית אחד יאכל לא תוציא משמע לא תוציא לאוכלו בבית אחר אלא בבית אחד יאכל בעמוד והחזר קאי אם תוציאו וקשה לר"י היכי חשבינן ליה לאו הניתק לעשה והא לאו שקדמו עשה הוא ולא חשיב לאו הניתק לעשה כדאמרינן בפרק בתרא דמכות (דף טו.):

    בפרטיה קא ממעיט בל יראה כאן משמע כמו שפירש ר"י בכל שעה (לעיל. כט:) דלא יראה הוי ניתק לעשה:

    Tosafot on Pesachim 95a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר ר' יוסי למה נקוד על ה"א לא מפני שרחוקה ודאי אלא אפי' מאסקופת העזרה ולחוץ: מתני' מה בין הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית:

    ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו במצוה שבגופו כגון צלייתו מצוה שעל גופו ואינה בגופו עצמו מנין ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו יכול אף מצוה שנוהגת בפסח ואינה לא בגופו ולא על גופו של פסח כגון השבתת שאור ת"ל ועצם לא תשברו בו מה שבירת עצם כו' ואקשי' אמאי צריך קרא למעוטי (מצה) [מצוה] שלא על גופו כגון השבתת שאור והא כתי' ככל חקת הפסח יעשו אותו ואוקימ' במצוה שבגופו הכתוב מדבר כגון צלייתו מכלל שבמצוה אחרת אינה נוהגת בו ושני' הכי קאמר השתא דאתא על מצות ומרורים יאכלוהו ורבי אפי' מצוה שעל גופו אלמא האי דפשטנא ככל חקת הפסח במצוה שבגופו לאו דוקא הוא הואיל ואפקיה קרא אימא אפי' מצוה שלא על גופו תהא נוהגת בו קמ"ל ועצם לא תשברו בו מצוה שעל גופו אין מצוה שלא על גופו כגון השבתת שאור וחמץ וכיוצא בהן לא:

    ואיסי בן יהודה האי ועצם לא תשברו בו מבעי ליה.

    שאין שוברין בו כל עצם בין יש בו מוח בין אין בו מוח ות"ק סבר לה כר' דאמר מבעוד יום אין בו משום שבירת עצם הלכך כיון דאפשר ליה למיתבריה מבעוד יום ולאפוקיה למוחיה ולמכליה בלילא לא אתו עשה דאפשר לקיומיה כי האי גונא ודחי לא תעשה הלכך לא אתא ועצם לא תשברו בו אלא למעוטי מצוה שלא על גופו ותיפוק לי האי סברא מיעשו אותו ההוא בא ללמד דוקא רבים מכאן שאין שוחטין את הפסח על היחיד מבעי' ליה דוקא יעשו רבים אבל יחיד לא מכאן שאין שוחטין את הפסח על היחיד:

    ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון כו' פי' מצאנו דפסח שני שכתב בין הערבים יעשו אותו זהו כלל פרט על מצות ומרורים יאכלוהו ועוד כתיב לא ישאירו ממנו עד בקר וכתיב עוד ועצם לא ישברו בו חזר וכלל ככל חקת הפסח יעשו אותו נמצא כלל כו' פרט וכלל ואנו דורשים בכל אחד ואחד כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט הלכך בין הערבים יעשו אותו כלל על מצות ומרורים יאכלוהו פרט ככל חקת הפסח יעשו אותו חזר וכלל עכשיו באין לדון כעין הפרט מה הפרט מפורש על מצות יאכלוהו דהיא עשה גרידתא אף אני ארבה דחייב לאכלו צלי דהוא עשה גרידתא וממעט השבתת שאור דאע"ג דהוא עשה גרידתא אינו על גופו מכלליה דלא ישאירו דהוא לאו שניתק לעשה שנאמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו ריבה לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה שהוא כעין הפרט שזה נפסל בנותר וזה נפסל ביוצא וממעט יראה לך שאור דדמי ליה.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 95a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכוונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר מה בין ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו וזה וזה טעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצת ומרורים ודוחין את השבת אמר הר"ם אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אלו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני בכל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אחר כך בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ לפי שלא צריך לאלו הביאורים כלם כי אמרו ככל חקת הפסח וגו' יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כלם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבה בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל זה ועל כיוצא בו אמרו אין רבוי אחר רבוי אלא למעט. הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות אם אכלו פטורין ר' אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש. כבר ידעת כי כשהם רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרי' שבא הפסח בטומאה שאין אוכלין אותו אלא טמאי מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שביארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבי' כרת כי כך קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורי' אין חייבין עליו משום טומאה ור' אליעזר אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמאי מת משתלחין זבין ומצורעים משתלחים אין טמאי מת משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין ואין הלכה כר' אליעזר. מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזייה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון לילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה. רוצה באמרו נוהג כל שבעה איסור אכילת החמץ אבל פסח מצרים לא נאסר בו החמץ אלא יום אחד בלבד לאמרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אשר אתם יוצאים ואמרו בכאן לילה אחת ר"ל כי ליל אותו היום גם כן היתה אסורה בחמץ:

    אמר המאירי מה בין ראשון לשני ראשון בבל יראה וכו' טעם הדברים הוא שנכתב בשני ככל חקת הפסח יעשו אותו ואחר שכן הי' במשמע שכל שהוא חייב בראשון חייב בשני א"כ מה הוצרך לפרוט בו על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו ממנו עד בוקר ועצם לא ישברו בו דרשו רבותינו שלא באו הפרטים אלא ללמד שזה שנאמר ככל חקת הפסח וכו' לא השוה את שניהם אלא לדברים שבגופו דומיא דשבירת עצם שכתוב בסמוך לו ואחר שכן בכל שהיא מצות שבגופו כגון שבירת עצם וצלי ונותר שוים זה לזה אבל דברים שאינן בגופו לא השוה בהם זה לזה ומתוך כך הראשון אינו נשחט על חמץ והשני אינו טעון השבתת שאור אלא חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו דכתיב לחם עני ודרשו בו שעונין עליו דברים הרבה והשני אינו טעון הלל באכילתו וכן יש ביניהם דברים אחרים והם שהראשון אין מוציאים ממנו חוץ לחבורה ומביאין עמו חגיגה ובא בטומאה וטעון לינה והשני מוציאין אותו חוץ לחבורה כמו שיתבאר בגמ' ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא בטומאה ואינו טעון לינה ומ"מ שניהם טעונין הלל בעבודתו בשחיטתו שלא רצו למעט בשמחת עזרה והוא שאמרו אפשר ישראל שוחטין את פסחיהם ונוטלין לולביהן ואין אומרין הלל וכן שניהם נאכלין צלי שהרי דבר שבגופו הוא ושניהם צריכים מצה ומרור שהרי בתורה [נאמר] כן ומתוך שאינן דברים [שבגופו] הוצרך להזכירם וכן שניהם דוחין את השבת:

    ונתגלגל במה שאינו מן הסדר לבאר שהפסח שבא בטומאה כגון שהיו רוב צבור טמאים במת אעפ"כ זבים ומצורעים ונדות ויולדות שביניהם אין אוכלין אלא שיתבאר בגמרא שאם אכלו אין חייבין כרת ואם נכנסו לעזרה חייבין על ביאת מקדש ור' אליעזר פוטר מפני שנאמר וישלחו וכו' בזמן שטמאי מת משתלחין שאר טמאים משתלחים ואין הלכה כדבריו:

    ומה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים הי' מקחו מבעשור וכדכתיב בעשור לחודש הזה והי' טעון הזאה באגודת איזוב מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות והי' נאכל בחיפזון ולילה אחד פי' בגמ' שעל החמץ נאמר שלא נאסר בו חמץ אלא יום אחד כדכתיב לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כלומר היום שאתם יוצאים בפסח דורות אינו טעון מקח מבעשור אלא כל זמן שירצה ובלבד שיהא מבוקר מכל מום ארבעה ימים קודם שחיטה כדין כל קרבן על הדרך שיתבאר בגמ' ואין טעון הזאה על המשקוף ואינו נאכל בחיפזון ואיסור חמץ נוהג בו כל שבעה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    כבר ביארנו שאע"פ שמותר לשחוט את הפסח על היחיד הואיל ואפשר לו לאכלו מ"מ כל שאפשר לחזר שלא לשחוט על היחיד עושין כדי שלא יבא לבית הפסול וכן ביארנו שאין בדין שבירת עצם אלא עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בתוכו כזית מוח:

    Meiri on Pesachim 95a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לא תוציא לאו הניתק לעשה הוא עכ"ל מפירושו נראה דלא הוה גרסי' כמו שהוא בספרים שלפנינו גבי לא תוציא דדמי ליה דהאי מיפסיל בנותר והאי מיפסיל ביוצא וגבי לא יראה ולא ימצא דדמי ליה דהאי אינו לוקה דה"ל לאו שניתק לעשה והאי אינו לוקה דה"ל לאו שניתק לעשה וכן מוכח מדברי התוספות שכתבו בפרטיה קא ממעיט בל יראה כאן משמע כמו שפר"י בכל שעה דלא יראה הוה ניתק לעשה עכ"ל דמאי קאמרי משמע כפר"י הא בהדיא איתא הכי בגמרא אי גרסינן כגירסת ספרים שלפנינו וע"כ נראה למחוק כל זה מתוך ספרים וה"ג בגמ' בכלליה דלא ישאירו ממנו וגו' מאי קא מרבה ליה לא תוציאו ממנו בפרטיה מאי קא ממעט ליה לא יראה ופרש"י דמאי דמשמע בברייתא לדמות ללא ישאירו דה"ל לאו שניתק לעשה היינו לרבות מכלליה לא תוציאו והתוס' פירשו למעט מפרטיה לא יראה דה"ל ניתק לעשה כפר"י בכל שעה וגירסת ספרים שלנו אינו אלא פי' ר"י נכתב בגמרא ודו"ק:

    בא"ד בכיצד צולין האוכלו הרי זה בל"ת דובשר בשדה טריפה כו' עכ"ל לא מצאתיו שם וסתם אמרו שם המוציא בשר פסח כו' האוכלו עובר בל"ת ורש"י גופי' פי' שם ה"ז בל"ת כדאמר בפ' כל שעה לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו כו' ע"ש:

    תוס' בד"ה בכלליה דמצות כו' וכל מילי ואפי' השבתת שאור ומפרטיה ממעטינן כו' ידעינן צלי אש מכלליה ומצות כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 95a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 95, Amud Aleph, about 346 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “מַתְנִי׳ מָה בֵּין פֶּסַח הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי? הָרִאשׁוֹן…”

    2. Segment 213 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ…”

    3. Segment 334 words

      Opens “מִצְוָה שֶׁעַל גּוּפוֹ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל…”

    4. Segment 410 words

      Opens “אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״, בְּמִצְוֹת…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אָמַר מָר: יָכוֹל אַף מִצְוָה שֶׁלֹּא עַל…”

    6. Segment 631 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אִיסִי בֶּן יְהוּדָה, הַאי ״עֶצֶם״ מַאי עָבֵיד…”

    8. Segment 819 words

      Opens “וְרַבָּנַן, הַאי ״יַעֲשׂוּ אֹתוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ?…”

    9. Segment 929 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״.…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה, מִצְוַת לֹא…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “בִּכְלָלֵיהּ דְּ״מַצּוֹת וּמְרוֹרִים״, מַאי קָא מְרַבֵּי? צְלִי…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “בִּכְלָלֵיהּ דְּ״לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״ מַאי…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “בִּפְרָטֵיהּ מַאי קָא מְמַעֵט לֵיהּ? ״לֹא יֵרָאֶה…”

    15. Segment 155 words

      Opens “בִּכְלָלֵיהּ דְּ״עֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״…”

    Sages named on this page

    • Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim

      Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.

      Source: Pesachim 95a · Segment 4 — “אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״, בְּמִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב…

    Original text

    מַתְנִי׳ מָה בֵּין פֶּסַח הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי? הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״, וְהַשֵּׁנִי — חָמֵץ וּמַצָּה עִמּוֹ בַּבַּיִת. הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ. זֶה וָזֶה טָעוּן הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּיתָן, וְנֶאֱכָלִין צָלִי עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים, וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

    MISHNA: What is the difference between the Paschal lamb offered on the first Pesaḥ and the Paschal lamb offered on the second Pesaḥ ? On the first Pesaḥ , at the time of slaughtering the Paschal lamb, it is prohibited to own leavened bread due to the prohibitions: It shall not be seen, and: It shall not be found. And on the second Pesaḥ it is permissible for one to have both leavened bread and matza with him in the house. Another difference is that the Paschal lamb offered on the first Pesaḥ requires the recitation of hallel as it is eaten and the second does not require the recitation of hallel as it is eaten. However, they are the same in that the Paschal lambs sacrificed on both the first and second Pesaḥ require the recitation of hallel as they are prepared, i.e., as they are slaughtered, and they are both eaten roasted with matza and bitter herbs, and they override Shabbat in that they may be slaughtered and their blood sprinkled even on Shabbat.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״ — בְּמִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    GEMARA: The Sages taught a halakhic midrash pertaining to the Paschal lamb offered on the second Pesaḥ . The verse states with regard to the second Pesaḥ : “They shall leave none of it to the morning, nor break a bone in it; according to all the entire statute of the Paschal lamb they shall offer it” (Numbers 9:12). The fact that the verse says “it” indicates that the verse is speaking of a mitzva applicable to the body of the Paschal lamb, meaning that halakhot pertaining to the actual Paschal lamb on the first Pesaḥ apply equally to the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    מִצְוָה שֶׁעַל גּוּפוֹ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״. יָכוֹל אֲפִילּוּ מִצְוֹת שֶׁלֹּא עַל גּוּפוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״, מָה שְׁבִירַת הָעֶצֶם מְיוּחָד מִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ — אַף כׇּל מִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ.

    The midrash continues: With regard to a mitzva related to the body of the Paschal lamb but not actually performed on the body of the offering, from where is it derived that it applies to the second Pesaḥ as well? The verse states: “They shall eat it with matzot and bitter herbs” (Numbers 9:11). One might have thought that one must fulfill all mitzvot related to the first Pesaḥ on the second Pesaḥ , even mitzvot not at all related to the body of the Paschal lamb, such as the requirement to destroy all one’s leaven. Therefore, the Torah states: “And they shall not break a bone in it” (Numbers 9:12), which teaches that just as the prohibition of breaking a bone is notable among the mitzvot related to the Paschal lamb in that it is a mitzva applicable to the Paschal lamb itself, so too, any mitzva applicable to the Paschal lamb itself must be fulfilled on the second Pesaḥ . However, other mitzvot pertaining to the first Pesaḥ need not be fulfilled on the second Pesaḥ .

    אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״, בְּמִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    Isi ben Yehuda says: It is unnecessary to derive that halakha from the end of the verse quoted, as the phrase in the first half of the verse: “They shall perform it,” indicates that the verse is speaking only of mitzvot applicable to the body of the Paschal lamb itself.

    אָמַר מָר: יָכוֹל אַף מִצְוָה שֶׁלֹּא עַל גּוּפוֹ. הָא אָמְרַתְּ בְּמִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר?

    The Gemara clarifies the details of the baraita . The Master said: One might have thought that one must fulfill even a mitzva not at all related to the body of the Paschal lamb on the second Pesaḥ . The Gemara expresses surprise: But you said that the verse is speaking only of a mitzva applicable to the body of the Paschal lamb, so why would one think that unrelated mitzvot are also included?

    הָכִי קָאָמַר: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״, אַלְמָא ״יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״ לָאו דַּוְקָא הוּא. אֵימָא הָוֵה לֵיהּ כִּפְרָט וּכְלָל, וְנַעֲשָׂה כְּלָל מוֹסִיף עַל הַפְּרָט, וַאֲפִילּוּ כֹּל מִילֵּי נָמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara explains that this is what the baraita is saying: Now that you said the additional halakha that they shall eat it with unleavened bread and bitter herbs, apparently the phrase: “They shall perform it,” is not specific and does not limit the halakhot of the second Pesaḥ to those applicable to the Paschal lamb itself, say that this verse is expounded according to the principle of a detail and a generalization, as it first said: “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs” and “They shall leave none of it to the morning,” and then it stated a generalization: “According to all the statute of the Paschal lamb they shall perform it.” The principles of halakhic midrash state that in that case, the generalization adds to the detail and even includes everything, such that all the mitzvot of the first Pesaḥ would apply equally to the second, including the removal of leaven. Therefore, the verse “They shall not break a bone in it” teaches us that mitzvot unrelated to the Paschal lamb do not apply to the second Pesaḥ .

    אִיסִי בֶּן יְהוּדָה, הַאי ״עֶצֶם״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ, וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ.

    The Gemara asks: What does Isi ben Yehuda do with the end of the verse: “And they shall not break a bone in it”? The Gemara answers: He needs it to teach that the prohibition of breaking a bone applies both to a bone that has marrow and to a bone that does not have marrow.

    וְרַבָּנַן, הַאי ״יַעֲשׂוּ אֹתוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְאַהְדּוֹרֵי מַהְדְּרִינַן.

    The Gemara asks: And the Rabbis, who expound differently than Isi ben Yehuda, what do they do with this phrase: “They shall perform it”? The Gemara answers: They need it to teach that one does not slaughter the Paschal lamb on the second Pesaḥ on behalf of a single individual. Since the verse speaks of people performing the second Pesaḥ in the plural, it is derived that as much as it is possible to search for more people to join this individual in his Paschal lamb, we search for them, even if it means causing another individual to become ritually impure to prevent him from performing the first Pesaḥ .

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״ כָּךְ שֵׁנִי אָסוּר בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״.

    The Sages taught in a different baraita : The verse states: “According to the entire statute of the Paschal lamb they shall offer it” (Numbers 9:12). One might have thought that just as at the time of the sacrifice of the Paschal lamb on the first Pesaḥ it is prohibited to own leaven due to the prohibitions of: It shall not be seen, and: It shall not be found, so too, at the time of the sacrifice of the Paschal lamb on the second Pesaḥ it is prohibited to own leaven due to the prohibitions of: It shall not be seen, and: It shall not be found. Therefore, the Torah states: “They shall eat it with matzot and bitter herbs” (Numbers 9:11), which indicates that the other mitzvot pertaining to the first Pesaḥ do not apply on the second.

    וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה, מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״.

    The baraita continues: And from here I have derived only that positive mitzvot related to the first Pesaḥ apply on the second Pesaḥ ; from where do I derive that the same is true of negative mitzvot? The verse states: “They shall leave none of it to the morning, nor break a bone in it” (Numbers 9:12).

    וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה. מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״. מָה הַפְּרָט — מְפוֹרָשׁ: מִצְוַת עֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר — אַף כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר.

    The baraita continues: And from this verse I have derived only that a negative mitzva whose violation can be rectified by the fulfillment of a positive mitzva applies on the second Pesaḥ , e.g., the prohibition of leaving over meat from the Paschal lamb until morning, which can be rectified by the positive mitzva of burning the leftovers; from where is it derived that the same is true of a full-fledged negative mitzva? The verse states: “They shall not break a bone in it.” It may be concluded from these examples that just as the detail, i.e., the specific mitzvot mentioned in these verses, is explicit and includes a positive mitzva, a prohibition whose violation can be rectified by the fulfillment of a positive mitzva, and a full-fledged negative mitzva; so too, every positive mitzva, every prohibition whose violation can be rectified by the fulfillment of a positive mitzva, and every full-fledged negative mitzva is included.

    בִּכְלָלֵיהּ דְּ״מַצּוֹת וּמְרוֹרִים״, מַאי קָא מְרַבֵּי? צְלִי אֵשׁ. בִּפְרָטֵיהּ מַאי מְמַעֵיט לֵיהּ? הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר. אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִצְוָה דְגוּפֵיהּ עֲדִיף.

    Now that the generalization has been interpreted as referring to the specific examples mentioned earlier, what is included through the generalization of unleavened bread and bitter herbs? The Gemara answers: It comes to teach that the mitzva of roasting in fire applies to the Paschal lamb on the second Pesaḥ as well as to the first. Given that unleavened bread and bitter herbs is also a qualifying detail, what does it exclude through its detail? It teaches that the mitzva of removal of leaven does not apply on the second Pesaḥ . The Gemara asks: Perhaps I can reverse it and say that on the second Pesaḥ one is not obligated to roast the offering by fire, but one is obligated to remove all leaven? The Gemara answers: A mitzva relating to the Paschal lamb itself is preferable, as it is more reasonable to assume that the first and second Pesaḥ are comparable with regard to halakhot pertaining to the offering itself.

    בִּכְלָלֵיהּ דְּ״לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״ מַאי קָא מְרַבֵּה לֵיהּ? ״לֹא תוֹצִיא מִמֶּנּוּ״ (דְּדָמֵי לֵיהּ. דְּהַאי מִיפְּסַל בְּנוֹתָר, וְהַאי מִיפְּסַל בְּיוֹצֵא).

    The Gemara asks further: What is included through the generalization of: They shall leave none of it to the morning? The Gemara answers that it includes the prohibition of: You shall not remove any of its meat from one group to another, which is similar to it, as through this prohibition mentioned in the verse it is disqualified as leftovers, and through this prohibition of removing the meat of the offering it is disqualified as sacrificial meat that has left its permitted boundary.

    בִּפְרָטֵיהּ מַאי קָא מְמַעֵט לֵיהּ? ״לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא״ (דְּדָמֵי לֵיהּ, דְּהַאי אֵינוֹ לוֹקֶה דְּהָוֵה לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה. וְהַאי אֵינוֹ לוֹקָה דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה). אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִצְוָה דְגוּפֵיהּ עֲדִיף.

    The Gemara asks further: What does it exclude through its detail? It excludes the prohibitions: It shall not be seen, and: It shall not be found, which are similar to it, as one who violates this prohibition of leaving over the meat of the offering until morning is not flogged because it is a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva by burning the leftovers; and one who violates this prohibition of owning leaven is not flogged because it is a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva of burning the leaven. The Gemara asks: Perhaps I can reverse it and say that the generalization is meant to include removal of leaven and the detail excludes the prohibition of leaving over the meat of the offering? The Gemara answers: In a comparison of the first Pesaḥ and the second, including a mitzva related to the Paschal lamb itself is preferable to including one that does not relate to the Paschal lamb.

    בִּכְלָלֵיהּ דְּ״עֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״

    The Gemara continues to ask: Through the generalization: They shall not break a bone in it,