Commentary page
Pesachim 92a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 92a
Pesachim 92a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 318 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
וכן מי שליקטו לו עצמות אביו ואמו אמרי' במועד קטן (דף ח.) מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל עליהן:
טובל ואוכל בקדשים לערב דאפילו יום גופיה מדרבנן הוא הלכך בלילה ליכא אנינות:
כפורש מן הקבר וצריך הזאה שלישי ושביעי:
גמ' לא העמידו דבריהם לאוסרו באכילת פסחו מפני אנינות דדבריהם דהא פסח כרת הוא אבל אכילת קדשים עשה בעלמא הוא ואכלו אותם אשר כפר בהם (שמות כ״ט:ל״ג):
מלקט משמע הוא עצמו ליקטן:
מחלוקת בערל נכרי שאינו מקבל טומאה בנכריותו דב"ה סברי גזירה שמא יטמא במת לשנה הבאה עה"פ ויאמר אשתקד לא טהרתי מכל טומא' עד יום ע"פ שנתגיירתי וטבלתי ואכלתי והשתא נמי אטבול ואיכול ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא קיבל טומאה בנכריותו אבל עכשיו הוא טמא הלכך כשמתגייר ממתין שבעה שאין לך טומאה שעברה עליו שלא טהר ממנה ואע"ג דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קבל טומאה בנכריותו אי אמרת נגזר לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו:
אבל ערל ישראל שאם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערילתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה:
ערל הזאה ואיזמל סימני הלכות הם:
10 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 92a · Sefaria
Tosafot
גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת הא דלא קאמר משום דפסח מצוה עוברת משום דיש קדשים דמצותן נמי עוברת כגון תודה דאין נאכלת אלא ליום ולילה:
אבל ערל ישראל ד"ה טובל תימה לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן:
ואמר רבי יוחנן דבר תורה אפילו עשה אין בו ר' יוחנן לא פליג אברייתא דלאו תנא הוא כדמוכח בפ"ק דכתובות (דף ח.) גבי אין אבלים מן המנין דלא משני אר' יוחנן רבי יוחנן תנא הוא ופליג כדמשני ארב אלא פרושי מפרש לה וכן מוכח דגבי יולדת שהיא טבולת יום ארוך כתיב (ויקרא י״ב:ד׳) ואל המקדש לא תבוא משמע הא למחנה לויה תבא:
טבול יום לא יכנס במחנה לויה לא בכל המחנה אלא מעזרת נשים ולפנים כדתנן במסכת כלים (פ"א משנה ח) עזרת נשים מקודש הימנו שאין טבול יום נכנס לשם אבל בהר הבית היה נכנס וקרי חצר לעזרת נשים כדתנן פ"ב דמדות עזרת נשים היתה אורך קל"ה וארבעה לשכות היו בארבעה מקצעותיה של מ' אמה ולא היו מקורות וכן הם עתידות להיות כדכתיב ויוציאני אל החצר החיצונה וגו' וא"ת מנא ליה דגזרו על טבול יום דילמא על טמא מת גזרו שהיה מותר בכל מחנה לויה וי"ל דטמא מת אפי' בחיל גזרו שלא יכנס כדתנן במסכת כלים (שם) החיל מקודש הימנה שאין נכרים וטמאי מתים נכנסין לשם והא דנקט בברייתא וראה קרי בו ביום ולא נקט טבול יום דשאר טמאים רבותא נקט לא מיבעיא שאר טמאים דמדאורייתא מותרים ליכנס אלא אפילו בעל קרי דמשתלח מדאורייתא חוץ לשתי מחנות אפ"ה טבול יום שלו לא גזרו ביה רבנן ואם תאמר דבפרק נוטל (סוטה דף כ:) פריך אהא דקתני התם הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה והתניא טמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ואפילו מת עצמו כו' ומאי פריך כיון דמדרבנן אסור ליכנס וי"ל דמשמע ליה מדאורייתא מדקאמר הוציאוה הוציאוה תרי זמני שהיו ממהרין כל כך א"נ לא גזרו אלא שלא יכנס לפנים אבל אם נטמא בפנים לא גזרו עליו לצאת והא דאמרי' בהנשרפין (סנהדרין ד' פא:) כהן ששימש בטומא' מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין לאו דוקא חוץ לעזרה אלא הוא הדין חוץ לחיל:
Tosafot on Pesachim 92a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים קסבר אנינות לילה מדרבנן סתם לן תנא כר' שמעון דגרסי' בסוף שחיטת קדשים מאן תנא אנינות לילה מדרבנן ר' שמעון דתניא אנינות לילה דבר תורה דברי ר"י רבי שמעון אומר דרבנן שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב ובא רב מרי להעמיד דברי ר' שמעון ביום מיתה אנינות לילה דאורייתא וביום קבורה אנינות לילה מדרבנן וכן אמר מר מת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא מת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר לא תפיס לילו ועלתה בקשיא.
ורבנן לא העמידו דבריהם בפסח שהוא במקום כרת שנא' (במדבר ט יג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה אבל אכילת קדשים שהיא עשה העמידו דבריהם ואמרו האונן אע"פ שאנינות לילה מדרבנן אינו טובל ואוכל לערב קדשים אבל מי שלקטו לו עצמות טובל ואוכל אפילו בקדשים לערב דתניא יום שמועה כיום קבורה למצות שבעה ושלשים ולאכילת פסחים כיום ליקוט עצמות ואחד זה ואחד זה טובל ואוכל בקדשים לערב ואנינות לא פסק ליה יום טוב אלא למצות שבעה:
מתני' גר שנתגייר ערב הפסח כו' אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מחלוקת בערל נכרי דב"ה סברי שמא יטמא הגר לשנה הבאה ואמר אשתקד לא טבלתי ואכלתי בערב הפסח עכשיו נמי כיון שטבלתי טהור אני כבר ואוכל הוא לא ידע דאשתקד עכו"ם הי' ולא היה מקבל טומאה השתא ישראל [הוא] ומקבל טומאה ואין הטבילה עלתה לו היום לטהר אותו בערב כטמא מת ביום שביעי שלו וב"ש לא גזרי אבל ערל ישראל דברי הכל טובל ואוכל פסחו לערב ולא גזרי' על ישראל משום ערל עכו"ם.
תניא נמי הכי:
אמר רבא ערל הזאה ואיזמל אלו שלשה דברים מדאורייתא ראוין הן ורבנן הוא דגזרו בהו ואפי' במקום כרת העמידו דבריהם ערל הא דאמרן כי זה הגר ראוי הוא שיטבול ויאכל בפסח לערב דלא עדיף מישראל שאם היה ערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה וגדל זה בערלה ועכשיו מל עצמו בערב הפסח טובל ואוכל בערב הפסח וב"ה גזרו על הגר כמו שאמרנו למעלה ואמרי' הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר.
הזאה שהיא שבות ואמרו חכמים אם חל י"ד להיות בשבת אינה דוחה ואין מזין על טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד אלא (מתירין) [מת גרע] לבלתי עשות הפסח.
ואיזמל אין מביאין את האיזמל בשבת כדי למול זכריו דקיימא לן מילת זכריו מעכבין אותו מלאכול הפסח שנאמר והאיש אשר הוא טהור וגו' אין מביאין האיזמל אפי' במקום שאיסורו מדרבנן דתניא כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות ובפ' האשה שהלך בעלה למדינת הים וכו' זו השמועה בלשון הזה אמר רבא בעאי לאותיביה ערל הזאה ואיזמל וסדין בציצית וכבשי עצרת וכיון דשנית שב ואל תעשה לאו מעיקר מילתא הוא וכו' אבל באלו שלשה דברים מדרבנן לא העמידו דבריהם במקום כרת והן אונן ומצורע ובית הפרס אונן הא דאמרן דאנינות לילה מדרבנן ובטלו דבריהם ואמרו טובל ואוכל פסחו לערב מצורע דתניא מצורע שחל שביעי [שלו] להיות בערב הפסח וראה קרי בו ביום וטובל אמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ואמר רבי יוחנן דבר תורה אפי' עשה אין בו דכתיב ויעמוד יהושפט וגו' בית הפרס דתנן ושוין בית שמאי וב"ה שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה [מאי] בודקין (מפסח) [מנפח] אם אין שם עצם הרי הוא טהור ורב יהודה אמר בודקין (כלומר) אם הלכו בו בני אדם וטהר דקי"ל כל עצם שהוא כשעורה [שנידש] ברגל [טהור] וכל שכן גדול ממנו:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 92a · Sefaria
Meiri
ערל הזאה ואיזמל העמידו חכמים בהם את דבריהם במקום כרת ר"ל שאין נדחין לעשיית הפסח אע"פ שיש במניעתו כרת אבל אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו בהם חכמים את דבריהם במקום כרת אלא נדחין הם לצורך עשיית הפסח ערל כבר ביארנוה והוא שאע"פ שנתגייר וחלה חובת פסח עליו מונעים אותו הימנו כל שהוא תוך שבעה מגזרה שמא יטמא לשנה הבאה כמו שביארנו במשנה הזאה גם כן כבר ביארנוה בפרק אלו דברים שאע"פ שאין בה אלא שבות אינה דוחה שבת איזמל הוא שכבר ידעת שמילת זכריו מעכבתו מעשיית הפסח ואם הגיעה שעת מילת בנו בשבת ולא הביא איזמל מערב שבת אין מביאין אותו בשבת ולא סוף דבר מרשות הרבים לרשות היחיד שהוא איסור תורה אלא אף דרך גגות וחצרות וקרפיפות שאינן אלא איסור סופרים ושלשה האחרים הראשון הוא אונן וכבר ביארנוה במשנה הרביעית והשני מצורע והוא שאמרו מצורע שחל שמיני שלו ביום ארבעה עשר אפילו ראה קרי בו ביום שנדחה ממחנה לויה טובל ונכנס לעזרת נשים ומכניס בהונותיו ומביא קרבנותיו כדינו ואע"פ שטבול יום אחר אסור ליכנס בעזרת נשים הואיל ואף עשה של וישלחו מן המחנה אין בו שאין איסורו אלא מדברי סופרים שחדשו איסור זה בישיבת יהושפט מלך יהודה דחו את האיסור מפני עשיית הפסח מפני שיש במניעתו כרת השלישי בית הפרס והוא שדה שנחרש בה קבר שגזרו בו חכמים עד מאה אמה מחשש עצם כשעורה ולא התירו לאכילת תרומה אף בבדיקה ר"ל שיהא מנפח והולך ולעושי פסח התירו בבדיקה זו שלא העמידו דבריהם במקום כרת ומ"מ יש בדיקה אחרת מועלת לכל והוא שבורר את העפר בכברה על הדרך שהתבאר באהלות וכמו שביארנוה במסכת חגיגה וכן אם נידש טהור:
יש שואלין מה נשתנו אלו מאלו ומתרצים שהראשונים יש בהם חשש איסור תורה ערל שמא יטמא ויאכל קדשים בטומאת הגוף הזאה ואיזמל שמא יעביר ארבע אמות אבל האחרונים אין בהם חשש איסור תורה שבאונן אנינות לילה אינה תורה מצורע אפילו עשה דוישלחו אין בו ובית הפרס מתוך שאין המגע מצוי הרי הוא קרוב לספק ספקא ושמא תאמר והרי התירו בית הפרס אף ללמוד תורה ולישא אשה אין זה כלום שבזו מותר לעבור אלא שמ"מ טמא וצריך טבילה אבל כאן התירו לגמרי להיותו טהור בכך וגדולי המחברים פירשו הטעם בהזאה מפני שהיום שטעון בו הזאה אינו זמן הקרבן עד הלילה ובגר מפני שאינו טובל עד שירפא ויבריא וגדולי המפרשים מיחו בטעמים אלו שהרי בהזאה יום ארבעה עשר הוא זמן שחיטת הפסח וזריקת דמו והוא הוא עונש הכרת יותר מאכילתו ובערל הרי אפילו מל שלשה ימים קודם הפסח שכבר הבריא אינו טובל ואוכל עד שיעברו שבעה אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
Meiri on Pesachim 92a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה אין מביאין כו' ובד"ה דרך כו' מילת זכריו ועבדיו כו' וליכא למימר משום כרת דערל זכר כו' וקטן לאו בר כרת הוא עכ"ל ר"ל דליכא לפרושי בלאו פסח משום כרת דערל דהא מילה גופיה אינו דוחה שבת אלא בקטן בן ח' ולאו בר כרת לא הוא ולא אביו אבל ערל גדול דבר כרת הוא מילה גופה אינו דוחה שבת וליכא לפרושי נמי בערל גדול ומשום פסח דמילתו מעכבת כדאמרי' בפ' א"ד ערל שלא מל בע"פ ענוש כרת משום פסח היינו דוקא בע"פ שחל בחול אבל בע"פ שחל בשבת אע"פ שהערל הוא בכרת משום פסח אינו דוחה שבת כמו שאינו דוחה שאר שבתות אע"פ שהוא בכרת דלאו מילה בזמנה הוא אבל מילת זכריו ועבדיו איירי בזמנו דהיינו בח' ושפיר דוחה המילה שבת ומשום כרת דפסח לא העמידו דבריהם מלהביאו דרך חצירו כו' ודו"ק:
בד"ה מצורע שטבל כו' ובד"ה וראה כו' וטובל לקריו דלצרעתו טבל מאתמול כו' עכ"ל היינו טבילה דאורייתא לא בעי אלא לקריו ולא לצרעתו שכבר טבל מאתמול אבל טבילה דרבנן בעי נמי לצרעתו דמחוסר כפורים בעי טבילה לקודש כפרש"י במתניתין וק"ל:
בד"ה יבא עשה כו' אע"פ שענוש כרת כו' והתירו הכתוב דכתיב לפני ה' הותרה לו אף לקריו עכ"ל ואין להקשות לפי זה (א) מה"ט בלא עשה דפסח שיש בו כרת נמי יכנס טבול יום זה להר הבית כיון דע"כ הותר לצרעתו הותר נמי לקריו די"ל דמחוסר כפורים א"א בע"א ליכנס ידיו לפני ה' אבל טבול יום אפשר לתקן להמתין עד למחר שיהיה לו הערב שמש לטבו"י וק"ל:
תוס' בד"ה גבי פסח לא כו' משום דיש קדשים דמצותן נמי עוברת כגון תודה כו' עכ"ל מיהו לקמן גבי בית הפרס דמחלק בין עושי פסח לאוכלי תרומה משום דלא העמידו דבריהם במקום כרת קשה אמאי לא קאמר דפסח מצוה עוברת משא"כ אוכלי תרומה שיכול להמתין ולהקיף יום או יומים עד שיגיע לתרומה ואוכלה כפרש"י לקמן ויש ליישב ודו"ק:
בד"ה טבול יום כו' וי"ל דטמא מת אפילו בחיל גזרו כו' עכ"ל וחצר החדשה לא משמע חיל אלא עזרת נשים דקרי לה חצר בקרא ויביאני אל החצר החיצונה וק"ל:
בא"ד ולא נקט טבול יום דשאר טמאים רבותא נקט כו' עכ"ל ר"ל דשאר טמאים היינו טבול יום דטמא מת וטמא שרץ דמדאורייתא מותרין ליכנס למחנה לויה כדאמרינן פרק א"ד ולא ידענא מהיכא פסיקא להו (ב) טבול יום דטמא מת ושרץ נמי גזרו בהו דלא יכנסו לעזרת נשים דאימא דלא גזרו אלא בטבול יום דקרי וזב משום דהטמא גופיה אסור בכל מחנה לויה אבל טמא מת ושרץ דמותרין במחנה לויה מדאורייתא לא גזרו בטבול יום דידהו כדמשמע מהך דמתניתין דכלים דלא גזרו אלא בטמא מת גופיה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Pesachim 92a · Sefaria
Maharam
בגמ' מ"ט קא סברי אנינות דלילה וכו' כצ"ל:
שם דתניא מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח וכו' כצ"ל:
מי שהיה פרק תשיעי :
Maharam on Pesachim 92a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת, אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו וכו' דתניא מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום [אחר שטבל לצרעתו ביום שלפניו טובל ואוכל, אע"פ שטבול יום אינו נכנס להר הבית זה נכנס להכניס ידיו לבהונות כדי לאכול פסחו לערב, מוטב יבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת, ואר"י דבר תורה אפילו עשה אין בו]. כתבו בתוס' דר"י לא פליג אברייתא דלאו תנא הוא אלא פירושי קמפרש והביאו ראיה לזה [מיולדת שהיא טבולת יום ארוך וכתיב גבה ואל המקדש לא תבא, משמע הא למחנה לוי תבוא] גם ביבמות האריכו בזה להוכיח דפירושא קמפרש ובפירש"י מבואר דס"ל לקושטא דמלתא דר"י פליג אברייתא והברייתא ס"ל דהוי דאורייתא. וק"ל הא בפשוטו מוכח כן, דאם איתא דהברייתא ס"ל דהוי דאורייתא א"כ מוכח דעשה דפסח שיש בו כרת דוחה עשה דאורייתא דאין בו כרת, א"כ איך חשיב מצורע בכללא דלא העמידו דבריהן ומה ראיה, דנהי דר"י לנפשי' סבר דבאמת אפילו עשה אין בו, אבל מ"מ מצי סבר ג"כ דאפילו היה בו עשה הי' נדחה מפני הפסח, דהרי הברייתא סובר כן, וא"כ ל"ש לומר דלא העמידו, דהא אף אם יעמידו שיהא כשל תורה, הא גם דאורייתא ממש נדחית מפני הפסח אע"כ מוכרח דר"י פרושי מפרש, וס"ל לסוגיא מסברא דעשה דאורייתא לא היתה נדחית מפני פסח, אלא כיון דרבנן הוא נדחית ולא העמידו דבריהן לעשות כשל תורה (ועי' קו' תוס' בזבחים (דף לג ע"ב) דהוי עשה ול"ת). אמנם מ"מ קשה לי, הא האמת כן הוא דאף אם הוא דאורייתא נדחה מפני פסח דמוכח כן בזבחים (שם) דאמרינן רבינא אמר' למלקות אמר ועי' תוס' שם דהא עדיין איכא לאקשויי דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, ועוד הא בעינן בעידנא, ותירצו דעשה שיש בו כרת עדיף, הרי דפסח דוחה לל"ת ועשה דאורייתא, א"כ איך חשיב מצורע בכללא דלא העמידו, הא גם אם יעמידו דבריהם יהא נדחה מפני הפסח וצלע"ג [אב"ה עיין מ"ש לקמן במסכת מועד קטן דף יד ע"ב]:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 92a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 92, Amud Aleph, about 318 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 17 words
Opens “וְהַמְלַקֵּט לוֹ עֲצָמוֹת — טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים.…”
- Segment 221 words
Opens “גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בְּעֶרֶב פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:…”
- Segment 321 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? קָא סָבַר אֲנִינוּת דְּלַיְלָה…”
- Segment 415 words
Opens “הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ וְכוּ׳. מְלַקֵּט עֲצָמוֹת? הָא…”
- Segment 514 words
Opens “גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר וְכוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר…”
- Segment 632 words
Opens “דְּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטָּמֵא לְשָׁנָה…”
- Segment 723 words
Opens “וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן. אֲבָל עָרֵל…”
- Segment 846 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…”
- Segment 920 words
Opens “אָמַר רָבָא: עָרֵל הַזָּאָה וְאִיזְמֵל — הֶעֱמִידוּ…”
- Segment 104 words
Opens “עָרֵל — הָא דַּאֲמַרַן.…”
- Segment 1110 words
Opens “הַזָּאָה — דְּאָמַר מָר: הַזָּאָה שְׁבוּת וְאֵינוֹ…”
- Segment 1220 words
Opens “אִיזְמֵל — דְּתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ…”
- Segment 134 words
Opens “אוֹנֵן — הָא דַּאֲמַרַן.…”
- Segment 1418 words
Opens “מְצוֹרָע — מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מְצוֹרָע שֶׁחָל…”
- Segment 1522 words
Opens “אָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁטְּבוּל יוֹם…”
- Segment 1633 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ עֲשֵׂה…”
- Segment 178 words
Opens “בֵּית הַפְּרָס, דִּתְנַן: וְשָׁוִין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית…”
Original text
וְהַמְלַקֵּט לוֹ עֲצָמוֹת — טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים.
And one who gathers the bones of his parents, who are buried in a temporary location for their flesh to decay and who is moving them to a permanent burial place must also observe a day of acute mourning by rabbinic decree. These mourners immerse and eat all types of sacrificial food at night. Since in these cases, even during the day, the mourning is by rabbinic decree, the Sages did not extend it into the evening.
גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בְּעֶרֶב פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעׇרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר.
With regard to a convert who converted on Passover eve, Beit Shammai say: He immerses and eats his Paschal lamb in the evening. And Beit Hillel say: One who separates from the foreskin by being circumcised is ritually impure, like one who separates from the grave after coming in contact with a corpse. Consequently, he must first observe the seven-day purification process necessary to remove ritual impurity imparted by a corpse. Only then, from the eighth day onward, may he partake of sacrificial meat.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? קָא סָבַר אֲנִינוּת דְּלַיְלָה דְּרַבָּנַן, וְגַבֵּי פֶּסַח לֹא הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת, גַּבֵּי קָדָשִׁים הַעֲמִידוּ דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם עֲשֵׂה.
GEMARA: What is the reason that an acute mourner may eat the Paschal lamb in the evening? The tanna of the mishna holds that the observance of acute mourning at night after the day of one’s relative’s death is a rabbinic prohibition. And with regard to the Paschal lamb, the Sages waived their prohibition because they did not uphold their statement prohibiting consumption of sacrificial food in a situation in which doing so would violate a prohibition that carries the punishment of karet , as is the case with one who neglects to offer the Paschal lamb. On the other hand, with regard to other sacrificial food, they maintained the prohibition, because they upheld their statement in a situation in which neglecting to eat the sacrificial food entails only the neglect of a positive mitzva.
הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ וְכוּ׳. מְלַקֵּט עֲצָמוֹת? הָא בָּעֵי הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי! אֵימָא: שֶׁלִּיקְּטוּ לוֹ עֲצָמוֹת.
We learned in the mishna: One who hears about the death of his dead relative more than thirty days after the death and one who gathers bones immerse and eat sacrificial food in the evening. The Gemara expresses surprise: Can this apply to one who gathers bones? But by doing so he came in contact with the bones of a corpse, and he needs sprinkling on the third and seventh days in order to become ritually pure. The Gemara answers: Emend the teaching of the mishna and instead say: One for whom they gathered bones, meaning that other people gathered the bones of his parents to transfer them to a new grave but he himself did not touch them, has a rabbinical requirement to observe a day of acute mourning, but he is not ritually impure.
גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר וְכוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת בְּעָרֵל גּוֹי,
We learned in the mishna: With regard to a convert who converted on Passover eve, there is a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel as to whether he may immerse and eat the Paschal sacrifice in the evening. The Gemara discusses the scope of this dispute: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said that the dispute is about an uncircumcised gentile that was circumcised and converted on Passover eve.
דְּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטָּמֵא לְשָׁנָה הַבָּאָה, וְיֹאמַר: אֶישְׁתָּקַד, מִי לֹא טָבַלְתִּי וְאָכַלְתִּי? עַכְשָׁיו נָמֵי אֶטְבּוֹל וְאוֹכַל. וְלָא יָדַע דְּאֶשְׁתָּקַד — גּוֹי הֲוָה וְלָא מְקַבֵּל טוּמְאָה, עַכְשָׁיו — יִשְׂרָאֵל וּמְקַבֵּל טוּמְאָה.
Beit Hillel hold that there is a rabbinic decree due to a concern that perhaps he will become contaminated by a corpse in the following year and he will say: Last year, even though I had come in contact with a corpse previous to Passover, did I not immerse and eat the Paschal lamb without completing the purification process for impurity imparted by a corpse? Now also, I will immerse and eat. And he does not know and understand that last year, before his conversion on Passover eve, he was a gentile and therefore he was not susceptible to ritual impurity, because gentiles do not contract ritual impurity according to Torah law, but now he is a Jew and is susceptible to ritual impurity. Therefore, the Sages decreed that he should complete the seven-day purification process for impurity imparted by a corpse before he can partake of sacrificial food in order to avoid such a mistake.
וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן. אֲבָל עָרֵל יִשְׂרָאֵל — דִּבְרֵי הַכֹּל טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, וְלָא גָּזְרִינַן עָרֵל יִשְׂרָאֵל מִשּׁוּם עָרֵל גּוֹי.
And Beit Shammai hold that we do not make a decree due to this concern. But with regard to an uncircumcised Jew who for some reason had not been circumcised until Passover eve, all agree that he may immerse and eat his Paschal lamb in the evening. The concern that he will err the following year does not apply, and we do not decree in the case of an uncircumcised Jew who was circumcised on Passover eve, due to concern that the case will be confused with that of an uncircumcised gentile who was circumcised and converted on Passover eve.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל עָרֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁטּוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל עָרֵל גּוֹי. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעׇרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר.
That was also taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree about the fact that an uncircumcised Jew who was circumcised on Passover eve may immerse and eat his Paschal lamb in the evening. With regard to what did they disagree? With regard to an uncircumcised gentile who converted on Passover eve. Beit Shammai say that he may immerse and eat his Paschal lamb in the evening, and Beit Hillel say that one who separates from the foreskin is ritually impure like one who separates from the grave.
אָמַר רָבָא: עָרֵל הַזָּאָה וְאִיזְמֵל — הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶן בִּמְקוֹם כָּרֵת. אוֹנֵן וּמְצוֹרָע וּבֵית הַפְּרָס — לֹא הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶן בִּמְקוֹם כָּרֵת.
Rava said: With regard to an uncircumcised gentile who converted, sprinkling the purification waters to purify impurity imparted by a corpse, and a circumcision scalpel [ izmel ], the Sages upheld their statement even in a situation in which doing so would violate a prohibition that carries the punishment of karet . However, with regard to an acute mourner, a leper, and a beit haperas , an area in which a doubt exists concerning the location of a grave or a corpse, they did not uphold their statement in a situation in which doing so would violate a prohibition that carries the punishment of karet .
עָרֵל — הָא דַּאֲמַרַן.
The Gemara details all the cases Rava referred to: The case of an uncircumcised gentile who converted is as we have said previously. Beit Hillel disqualify a convert from offering the Paschal lamb, despite the fact that neglecting to do so renders one liable to receive karet .
הַזָּאָה — דְּאָמַר מָר: הַזָּאָה שְׁבוּת וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
The case of sprinkling the purification waters to purify impurity imparted by a corpse is as the Master said in a mishna: Sprinkling is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree, and it does not override Shabbat even on Passover eve, despite the fact that one who requires sprinkling will then be unable to offer the Paschal lamb.
אִיזְמֵל — דְּתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְדֶרֶךְ חֲצֵרוֹת וְדֶרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת.
The case of the circumcision scalpel is as it was taught in a baraita : If a circumcision scalpel was not brought to the location of the baby from before Shabbat, just as we may not bring it through a public domain in violation of Torah law, so too we may not bring it through roofs, through courtyards, and through enclosures, even though carrying in this manner is prohibited by rabbinic decree. One who has an uncircumcised member of his household may not bring a Paschal lamb and is liable for karet . The Sages maintained the prohibition of carrying the scalpel in all circumstances, even when doing so would mean the baby would remain uncircumcised on Passover eve, preventing his household from offering a Paschal lamb.
אוֹנֵן — הָא דַּאֲמַרַן.
The Gemara lists the cases where the Sages waived their prohibition in the face of a prohibition carrying the punishment of karet : The case of an acute mourner is that which we said in the mishna.
מְצוֹרָע — מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מְצוֹרָע שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְרָאָה קֶרִי בּוֹ בַּיּוֹם — טוֹבֵל וְאוֹכֵל.
The case of the leper, what is it? It is as it was taught in a baraita : A leper is ritually impure and must undergo an involved, eight-day purification process, which culminates on the eighth day with the bringing of various offerings in the Temple. If his eighth day occurs on Passover eve, such that it would be possible to bring his offerings and be fit to partake of the Paschal lamb that evening, and he saw an occurrence of semen on that day, and one who experiences such a discharge is ritually impure and prohibited from entering the Temple, he may immerse in order to purify himself from the discharge and then bring his offerings and eat the Paschal lamb at night.
אָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁטְּבוּל יוֹם אֵינוֹ נִכְנָס, זֶה נִכְנָס. מוּטָב יָבֹא עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְיִדְחֶה עֲשֵׂה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת.
The Sages said: Although normally, with regard to ritual impurity from seminal discharge, one who has immersed on that day may not enter the Temple until nightfall, this one may enter. The reason is that it is better for a positive mitzva that has a punishment of karet , i.e., the bringing of the Paschal lamb, to come and override a positive mitzva that does not have a punishment of karet , i.e., the mitzva of “They shall send out from the camp every leper and whoever has had issue, and whoever is unclean by the dead” (Numbers 5:2), which requires the removal from the Temple of one who has immersed that day and will become pure only upon nightfall.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ עֲשֵׂה אֵין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַים בְּבֵית ה׳ לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה״, מַאי חָצֵר הַחֲדָשָׁה? שֶׁחִדְּשׁוּ בּוֹ דָּבָר, וְאָמְרוּ: טְבוּל יוֹם לֹא יִכָּנֵס בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה.
And furthermore, Rabbi Yoḥanan said: By Torah law, there is not even a positive mitzva that restricts one who has immersed that day and will become pure only upon nightfall from entering the Temple, as it is stated: “And Jehoshaphat stood in the congregation of Judea and Jerusalem, in the House of the Lord, before the new courtyard” (II Chronicles 20:5). What is indicated by identifying the courtyards as the new courtyard? It indicates that they innovated something in it, and they said: One who has immersed on that day but will become pure only upon nightfall may not enter the Levite camp, which includes the entire Temple Mount. This suggests that the prohibition is of rabbinic origin and is not a positive mitzva.
בֵּית הַפְּרָס, דִּתְנַן: וְשָׁוִין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל
The case of a beit haperas , in which the Sages did not uphold their decree, is as it was taught in a mishna: And Beit Shammai and Beit Hillel agree