Commentary page

Pesachim 85b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Pesachim 85b

Pesachim 85b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 253 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מחבורה לחבורה מנא לן חבורה של שני פסחים בבית אחד:

חוצה קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו:

תן חוצה לא גרסינן תן:

עד שיניח במקום חבורה האחרת:

דעבד ליה עקירה והנחה כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה (שבת דף צב:) והאי נמי אע"ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן:

היו סובלין אותם במוטות פרים הנשרפי' כגון פר ושעיר יוה"כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ לג' מחנות וילפינן בסדר יומא בפ' שני שעירי (יומא דף סח.) להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם ג' מחנות וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו' אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמא בגדים דהא כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין מן העזרה מטמא בגדים שעליהם מיד ואע"ג דלא נח והכא הוצאה כתיבא דכתיב והוציא את הפר וגו':

בנגררין על גבי קרקע דאיכא הנחה:

מתני' חותך עד שמגיע לעצם כדפרישית לעיל:

16 more comments on this page.

Rashi on Pesachim 85b · Sefaria

Tosafot

הוצאה כתיב ביה כשבת פי' אל יצא איש ממקומו והיינו אל יוציא דהא תחומים דרבנן ואפילו למ"ד תחומין דאורייתא היינו מדשני ולא כתב אל יוציא אבל לדידיה נמי קרא בהוצאה מיירי כדמשמע סוף פ"ק דעירובין (דף יז:) דתני רבי חייא לוקין על תחומין דבר תורה פי' מאל יצא ופריך לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא משמע דלהוצאה נמי אתא וא"ת דבריש הזורק (שבת צו:) דריש הוצאה מויכלא העם מהביא ואומר ר"י דאיצטריך חד להוצאה דעני וחד להוצאה דבעל הבית ומשום דהוצאה מלאכה גרוע היא איצטריך למיכתב בתרוייהו ולהכי חשיב להו נמי בריש מסכת שבת (דף ב.) בתרתי לפי שכתובות בשני מקראות ומסיק אבות מאי ניהו יציאות יציאות תרתי הווין:

בנגררין אומר ר"י דלאו דוקא נגררין אלא שיהיו תוך ג' לקרקע דאפי' לרבנן דר"ע דלית להו קלוטה כמו שהונחה דמיא בזורק במעביר תוך ג' מודו דהכי אמרינן בהמוציא יין (שם דף פ.) אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי אחרת דרך עליה חייב ופריך והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו ומשני לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר ולאו דוקא נקט התם דרך עליה דהוא הדין שלא דרך עליה תוך ג' אלא נקט דרך עליה דהשתא לא צריך שיהא תוך ג' רק שיהא תוך ג' דגרוגרת מיחייב ואם תאמר אכתי היאך ראשונים מטמא הא בשבת לא הויא הוצאה כענין זה הואיל ואגד הפר ביד האחרונים שבפנים כדמוכח בהמצניע (שם דף צא:) וי"ל דהכא מיירי שכל הפר חוץ לחומת העזרה ואפילו למאן דאמר התם אגד כלי שמיה אגד הנ"מ כלי שיש לו תוך דאינו חייב אם הוציא מקצתו שע"י מה שבפנים יכול להביאו מבפנים אבל ע"י משיכת המוט לא היו יכולים האחרונים להביאו אצלו:

וכן לתפלה פי' בקונטרס לענין צירוף ואין נראה דבאלו נאמרין (סוטה דף לח:) משמע סוגיא דגמרא דהלכה כר' יהושע בן לוי דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת ובפרק כל גגות (עירובין צב:) משמע סתמא דגמרא דמחיצה מפסקת לצירוף דקאמר ט' בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין ולענין שופר ומגילה נמי לא מצית לפרש דתנן בהדיא בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כז: ושם) היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או מגילה אם כוון לבו יצא ונראה לר"י דהכא מיירי לענין לענות יחיד קדושה ויהא שמיה רבא מברך דאין מחיצה מפסקת לריב"ל ולרב יהודה מפסקת כיון דהוי דבר שצריך עשרה וכי היכי דלא מצטרף לא נפיק ידי חובה אבל שופר לא בעי עשרה:

לא נתקדשה שער ניקנור וא"ת אם כן בשערי עזרה גופה ליפלוג כאן בשער ניקנור כאן בשאר שערים וי"ל דמתניתין בפסח קאי שאינו נפסל אלא חוץ לחומת ירושלים:

החלונות ועובי החומה כלפנים בפ"ב דשבועות (דף טו:) פליגי כיצד מהלכים שתי תודות שהיו מקדשין בהם חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר זו משמע התם דמבפנים היו מהלכין דפריך בשלמא למאן דאמר זו אחר זו אמטו להכי פנימית נאכלת שכבר קדשה ראשונה אלא למאן דאמר כו' ואי מבחוץ היו מהלכין היכי קאמר דקדשה ראשונה חוץ לחומה והא דקאמר התם למאן דאמר זו כנגד זו פנימית הך דמקרבה לחומה אע"ג דמבפנים היו מהלכים קרי לה פנימית שהיא לצד חוץ ירושלים מפני שהיתה בין ב"ד ובין החומה אי נמי דמקרבה לחומת עזרות קאמר והא דקתני הכא שנתקדשה עובי החומה הקידוש היה תלוי בדעת ב"ד וקדשה שפיר עובי החומה וחלונות אי נמי למאן דמסקינן בגמרא עובי החומה בבר שורא אתי שפיר דלשם ודאי יכולים לילך ולקדש:

Tosafot on Pesachim 85b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ביוצא כזית הואיל והאוכלו בלא תעשה לא אפשר בפחות מכזית אמאי טהור ומותר ואסיקנא אלא יוצא דפסח דברי הכל לא גזרו בו טומאה דבני חבורה זריזין הן כי קא מבעיא לן יוצא דקדשים ועלתה בתיקו:

תניא לא תוציא מן הבית אין לי אלא מבית לבית מחבורה לחבורה מנין ת"ל מן הבשר חוצה לאכילתו ואינו חייב עד שיעשה עקירה והנחה ומותבינן עלה מהא דתנן בשחיטת קדשים פי"א פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין היו טוענין אותן במוטות ראשונים יצאו לחומת עזרה אחרונים לא יצאו ראשונים מטמאין בגדים אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו והא לא נח ואוקימנא בנגררים על הארץ ואינן (נעמסין) מגביהן מן הקרקע אלא נמשכין (מן) [על] הארץ דהיינו הנחתם:

פי' אבר שיצא מקצתו כו' מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה העומד בכנסת מן האגף ולפנים הרי הוא בכלל ברכה מן האגף ולחוץ כלחוץ ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ואקשי' הא גופה קשיא אמרת מן האגף ולפנים כלפנים האגף עצמו חוץ אימא סיפא מן האגף ולחוץ כו' ואוקימנא בשערי ירושלים אגף עצמו כלחוץ כי לא נתקדשו מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה כו' וכן שערי נקנור לא נתקדשו מפני שמצורעין עומדין שם ומכניסין ידיהם לבהנות כדי שיזו עליהם אבל שערי עזרה אגף עצמו כלפנים:

החלונות ועובי החומה כלפנים.

Rabbeinu Chananel on Pesachim 85b · Sefaria

Meiri

כל שביארנו ביוצא שהוא נפסל פירושו בכל אחד למחיצתו הראויה לו ושלש מינים הם קדשי קדשים חוץ לעזרה וקדשים קלים חוץ לחומת העיר ובשר הפסח אפי' בחוץ לבית שנאכל בו ולא סוף דבר בחוץ לבית אלא אפי' מחבורה לחבורה בבית אחד וכל שהוציא מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיעקור מזו ויניח בזו הוצאה כתובה בו כשבת ולפיכך צריך עקירה והנחה כשבת אבל פרים הנשרפים אע"פ שהוצאה כתובה בהם אין צריכין הנחה לטומאתם והוא שפרים הנשרפים היו נשרפים חוץ לשלש מחנות וסובלים היו אותם במוטות וכל שיצאו חוץ לחמת העזרה שהוא המחנה הראשון נטמאו הנושאים טומאת בגדים ואם יצאו הראשונים ההולכים לפי המוטות ולא יצאו עדיין האחרונים הראשונים שיצאו מטמאין בגדים והאחרונים שלא יצאו אין מטמאין עד שיצאו הא כל שיצאו טמאים אע"פ שלא הונח ואין צריך להעמידה בהוציאום דרך גרירה שיש שם הנחה אלא אף בלא הנחה ויש פוסקים דוקא בגרירה ולא יראה כן:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר אבר שיצא מקצתו חותך עד שהוא מגיע לעצם וקולף עד שמגיעו לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקפיץ שאין בו שבירת עצם מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ והחלונות ועובי החומה כלפנים אמר הר"ם קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשי קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפני' ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה ר"ל העזרה והמחנה וחבורת הפסח והשם אמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וקבלנו כי ענין זה הכתו' שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טריפה כאלו אמר ובשר שיצא לשדה טריפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשי' חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשי קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה וכשיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא מקצת האבר חותכין אותן כל מה שיצא מן הבשר והעצם וקופיץ הוא סכין גדול ואגף מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:

אמר המאירי אבר שיצא מקצתו וכו' כבר ידעת שכל בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו נאסר וטעון שריפה שכך מצינו בשעיר ראש חדש שבשמיני למלואים שאמר להם משה הן לא הובא את דמה כלומר ששאל להם אם הוזה מדמה בפנים שאלו כן היה ראוי לישרף שכל חטאת חיצונה שהזה מדמה טעון שריפה וכן שאל להם אם יצא לחוץ שאלו כן היה ראוי גם כן לישרף והם השיבוהו בשתיהן שלא הוזה מדמה בפנים ולא יצא לחוץ והוא שאמר הן לא הובא את דמה כו' כלומר אחר שלא הוזה מבפנים וכן שבמקום הקדש היתה ולא יצאה לחוץ למה נשרפה ומדוע לא אכלתם וכו' עד שהשיבוהו אם מפני טומאה אם מפני אנינות על הדרך שכתבנו למעלה וכבר ביארנו בסמוך ששלשה מקומות הם מוגבלים בקדשים שיציאתם משם מביאתם לידי כך והם חומת העזרה לקדשי קדשים וחומת העיר לקדשים קלים וחומת הבית לבשר הפסח שנ' לא תוציא מן הבית ולא בית דוקא אלא ממקום החבורה:

מעתה פסח שיצא מקצת אבר אחד ממנו חוץ למחיצתו ר"ל ממחיצת החבורה והוא צריך לחתוך היוצא לשריפה ולהתיר הנשאר ולחתכו אי אפשר שהרי אסור בשבירת עצם כיצד הוא עושה חותך את הבשר היוצא לחוץ בצמצום עד שמגיע לעצם ומניחו וקולף הבשר הנשאר בפנים על האבר מסביבות האבר עד שמגיע לפרק והוא מקום שמתחברים בו שני העצמות וחותך שם הגידים שמחברין אותם שאין בהם משום שבירת עצם ומשליך כל האבר ואוכל הבשר שקלף מעליו ושורף אותו שכבר חתך מעל מקצת היוצא לחוץ ואין צריך להעמידה בשאין כזית בשר על אותו עצם לומר שאלו כן טמא הוא ומטמא כל מה שבפנים שהרי יוצא בפסח אינו טמא כמו שביארנו בסמוך הואיל ובני חבורה זריזים הם לא גזרו בכך ובמוקדשין ר"ל בקדשי קדשים שיצא מקצת האבר חוץ לעזרה ובקלים חוץ לחומת העיר הואיל ואין בהם משום שבירת עצם קוצץ (בכפיס) [בקופיץ] במקום המצומצם ליציאת חוץ עצם ובשר כאחד:

ושמא תאמר בזו מיהא מה הועלנו והרי נטמא בו מספק שהרי היוצא בשאר קדשים נסתפקנו בו למעלה אם גזרו בו טומאת ידים אם לאו וכל שמטמא את הידים מטמא בקדש אפשר שמאחר שהופקעה ממנו טומאת ידים שהרי כל ספק טומאת ידים טהור הופקעה ממנו כל טומאה או שמא באבר שאין עליו כביצה בשר או מוח שאין טומאה לפחות מכביצה באוכלין כמו שביארנו:

מן האגוף לפנים וכו' פי' דרך העולם שעושים באמצע האסקופה העליונה שבפתח בחציה שכנגד חוץ בנין או עץ בולט על פני כל רוחב הפתח שהדלת דופק עליו והוא הנקרא אגוף וכשהדלת נסגר בשאר האגוף עם חצי עובי הכותל מבחוץ ומקצת עובי הכותל לפנים והדלת מבדלת בין חיצון לפנימי ואמר שאם יצא מן האגוף ולחוץ כלחוץ ונאסר וממנו ולפנים כלפנים ומותר ומקום האגוף עצמו אם הוא כלפנים או כלחוץ לא נתברר כאן ולפי מה שיתבאר בגמ' כל שבשערי חומת העזרה בקדשי קדשים כלפנים שכל שערי העזרה נתקדש עביין בקדושת עזרה חוץ משערי נקנור שלא נתקדשו ופירשו הטעם מפני המצורעים שעומדים שם תחת האגוף ביום שמיני לספירתם אלא שחייבים להביא כפרתם כדי להכניס שם בהונותיהם לחלל העזרה שמן הדלת ולפנים להזות עליהם כסדר הכתוב בהן בפרשת זאת תהיה שהתירה להם תורה לענין זה ביאה במקצת אע"פ שהם עדיין מחוסרי כפרה ושביאה במקצת שמה ביאה לחייב עליה בשאר מקומות שהרי אם היו עומדין חוץ לאגוף כלו לא היתה ידם משגת לפנים ואין קרוי לפני ה' אלא בחלל העזרה שמן הדלת ולפנים ולהוציא הדם אי אפשר שהרי נפסל הוא ביוצא אבל שערי ירושלים לקדשים קלים או של נקנור לקדשי קדשים תחת האגוף עצמו כלחוץ ששערי ירושלם גם כן לא נתקדש עביין לקדושת ירושלם מפני המצורעים שלפעמים מצטערים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ועומדין להם עד הדלתות ונמצאו עומדים תחת האגוף:

החלונות ר"ל שבחומת ירושלים ועובי החומה כלו כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים וזו של חלונות פרשוה בגמ' בשאינן גבוהות יותר מקרקע ההיכל שאלו כן הרי הן כגגין וגגות שבירושלים לא נתקדשו לאכילת קדשים אא"כ הם נמוכים כשיעור קרקע ההיכל ואף בחומה פירושה בבר שורה כלומר חומה קטנה שסמוכה לחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע העזרה אבל החיצונה שהיא גבוהה על קרקע העזרה לא נתקדש עביה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

4 more comments on this page.

Meiri on Pesachim 85b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

פרש"י בד"ה שערי עזרה כו' בעודו מחוסר כפורים כו' מצורע משתלח חוץ לג' מחנות כו' עכ"ל אין ענין ג' מחנות לכאן דבמחוסר כפורים קמיירי דלא משתלח אלא ממחנה שכינה בין בזב בין במצורע [ב] וי"ל דאכתי למה לא נתקדש שער נקנור דהא בנתקדש נמי יכול היה לעמוד המצורע מחוץ לשער ולהכניס בהונותיו תוך השער לתת שם עליו דם אשם וי"ל דתוך השער לא מקרי לפני ה' אלא בעזרה גופה ולכך הוצרך לעמוד בשער להכניס לעזרה ודו"ק:

תוס' בד"ה וכן לתפלה כו' ולענין שופר ומגילה נמי לא מצינן לפרש כו' עכ"ל ק"ק דהיאך ס"ד לפרושי הכי דהא רב וכן לתפלה קאמר ואימא לתפלה ממש קאמר לענין צירוף ומאי קאמר ופליגא דריב"ל דאיירי בשופר ומגילה וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 85b · Sefaria

Gilyon HaShas

גמרא גגין ועליות עי' מכות יב ע"א תד"ה אילן. ובמהרש"א שם ובמשנה למלך פי"ד ה"א מהל' שגגות:

Gilyon HaShas on Pesachim 85b · Sefaria

Original text

Segment 1

מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן? דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה״, אֵין לִי אֶלָּא מִבַּיִת לְבַיִת, מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חוּצָה״ — חוּץ לַאֲכִילָתוֹ.

from the location of its group to the location of another group, from where is it derived that he has violated a prohibition? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “In one house shall it be eaten; you shall not carry out any of the meat from the house to the outside” (Exodus 12:46), I have derived only that it is prohibited to remove meat from house to house; from where do I derive that it is prohibited even to transfer the meat from group to group within one house? The verse states: To the outside, which includes any case in which one brings the meat outside of the place where it may be eaten.

Segment 2

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הַמּוֹצִיא בְּשַׂר פֶּסַח מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה, אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּנִּיחַ. הוֹצָאָה כְּתִיב בֵּיהּ כְּשַׁבָּת: מָה שַׁבָּת — עַד דְּעָבֵד עֲקִירָה וְהַנָּחָה, אַף הָכָא נָמֵי — עַד דְּעָבֵד עֲקִירָה וְהַנָּחָה.

Rabbi Ami said: One who carries out the meat of the Paschal lamb from the location of one group to another group is not liable until he places the meat in the location of the second group. The reason for this is that the term carrying out is written about it, as the Torah says: “You shall not carry out,” which is similar to the prohibited labor of the same name pertaining to Shabbat. Therefore, just as when it comes to Shabbat one is not liable for carrying from one domain to another until he performs an act of lifting from one domain and placing in the other domain, so too, here also one is not liable until he performs an act of lifting the meat from the location of one group and placing it in the location of another group.

Segment 3

מֵתִיב רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: הָיוּ סוֹבְלִים אוֹתָן בְּמוֹטוֹת, הָרִאשׁוֹנִים יָצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ, הָרִאשׁוֹנִים מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְהָאַחֲרוֹנִים אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים. וְהָא לָא נָח?

Rabbi Abba bar Mammal raised an objection based upon the halakha that those who remove the inner sin-offerings from the Temple become ritually impure. A baraita with regard to that halakha teaches as follows: If those carrying the inner sin-offerings were carrying them on poles, and those in front already went outside the wall around the Temple courtyard, and those in the rear had not yet gone out, the ones in front nonetheless immediately cause their garments to become ritually impure, and the ones in the rear do not cause their garments to become ritually impure until they also leave. This proves that the people carrying these offerings become impure immediately. But the meat has not yet been placed outside the courtyard, so why should it already be considered to have been taken out?

Segment 4

הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ, בְּנִגְרָרִין.

He raised the objection and he resolved it: The baraita addresses a case in which the people are dragging the offerings, and therefore as soon as they leave the courtyard the offerings are considered to have been placed on the ground.

Segment 5

מַתְנִי׳ אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק, וְחוֹתֵךְ. וּבַמּוּקְדָּשִׁין — קוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.

MISHNA: If a portion of a limb has gone out of its permissible boundary, one must cut the meat until one reaches the bone at the point that separates between the part of the limb that went out of its boundary and the part that did not, and then peel the meat away from the bone until one reaches the joint, and cut off the limb at the joint, as it is prohibited to break the bone itself. And with regard to other offerings, one may chop off the part that exited with a hatchet, as it is not subject to the prohibition of breaking a bone.

Segment 6

מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים — כְּלִפְנִים, מִן הָאֲגַף וּלְחוּץ — כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה — כְּלִפְנִים.

How does one determine the outer boundaries of a particular location? Anything that is located from the inside of the doorway inward is considered as though it is inside, and anything that is located from the doorway outward is considered as though it is outside. And the windows in the wall and the thickness of the wall are considered as though they are inside, such that an offering is considered to have exited the premises only if it is taken outside the wall.

Segment 7

גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: וְכֵן לִתְפִלָּה. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲפִילּוּ מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: And the halakha is similar with regard to prayer, in that one who is standing outside the doorway cannot be included together with those praying inside. The Gemara notes that Rav disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Even a barrier of iron does not separate between the Jewish people and their Father in Heaven. Barriers are irrelevant with regard to prayer.

Segment 8

הָא גוּפָא קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים — כְּלִפְנִים, הָא אֲגַף עַצְמוֹ — כְּלַחוּץ. אֵימָא סֵיפָא: מִן הָאֲגַף וּלְחוּץ — כְּלַחוּץ. הָא אֲגַף עַצְמוֹ — כְּלִפְנִים!

The Gemara questions the mishna: This matter itself is difficult; the mishna itself contains an internal contradiction. At first you said that the space from the doorway inward is considered as though it is inside, which indicates that the space of the doorway itself is like the outside. Now you say the latter clause of the mishna’s ruling, which states that from the doorway outward is considered as though it is outside, which indicates that the doorway itself is considered as though it is inside.

Segment 9

לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּשַׁעֲרֵי עֲזָרָה, כָּאן — בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

The Gemara answers: It is not difficult, as one can explain that these two statements are referring to different situations: Here, in the latter clause of the mishna’s ruling, it is referring to the gates of the Temple courtyard, where the inside of the doorways were considered as though they were inside the courtyard and had the sanctity of the courtyard itself. There, in the first clause, it is discussing the gates of Jerusalem, where the insides of the gates were considered like the outside and did not have the sanctity of Jerusalem.

Segment 10

דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְקַדְּשׁוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם? מִפְּנֵי שֶׁמְּצוֹרָעִין מְגִינִּין תַּחְתֵּיהֶן, בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

As Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason were the insides of the gates of Jerusalem not sanctified? Because lepers protect themselves by sitting under them; in the sun they protect themselves from the sun and in the rain they sit in the gateway to protect themselves from the rain. Lepers are not permitted to enter Jerusalem. In order to allow them to use the gates of the city as shelter from the elements, the gateways were not sanctified.

Segment 11

וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְקַדְּשָׁה שַׁעַר נִקָּנוֹר? מִפְּנֵי שֶׁמְּצוֹרָעִין עוֹמְדִין שָׁם וּמַכְנִיסִין בְּהוֹנוֹת יָדָם.

Similarly, Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason was the inside of the Gate of Nicanor not sanctified with the sanctity of the Temple courtyard? It is because lepers who had healed and needed to bring their purification offerings would stand there and insert their thumbs into the courtyard, so that the blood of the offerings could be sprinkled on them, which would allow them to be purified. These sources indicate that the insides of the other gates of the Temple courtyard were sanctified and that the insides of the gates of Jerusalem were not sanctified.

Segment 12

הַחַלּוֹנוֹת וָעוֹבִי הַחוֹמָה וְכוּ׳. אָמַר רַב: גַּגִּין וַעֲלִיּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא ״כְּזֵיתָא פִּסְחָא, וְהַלֵּילָא פָּקַע אִיגָּרָא״.

The mishna states that the windows and the thickness of the wall are considered to be on the inside. Rav said: Roofs and upper stories were not sanctified. Therefore, the roofs of the chambers in the Temple courtyard did not have the sanctity of the courtyard, and the roofs of buildings in Jerusalem did not have the sanctity of Jerusalem. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav say the following aphorism in the name of Rabbi Ḥiyya: The Paschal lamb is the size of an olive-bulk, as it was common for so many people to register for a single Paschal lamb that each one would receive only an olive-bulk of its meat. And the hallel that is said during its consumption breaks the roof; there were so many people who said hallel together, it seemed as though the roofs were breaking due to all the commotion and noise.

Pesachim 85b

Pesachim 85b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text