Commentary page

Pesachim 71b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Pesachim 71b

Pesachim 71b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

או אינו אלא ליום ולילה דהאי בקר בוקרו של ט"ו קאמר:

כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יום טוב וקאמר לבקר דלא תלין עד בקר שני:

או אינו אלא בקר ראשון לקמיה פריך היכי תיסק אדעתין למימר תו הא אמרת ביום הראשון חד ולבקר תרי:

ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים דנפקא לן מקרא אחרינא דיש חגיגה נאכלת לשני ימים ולקמן מפרש היכא אשכחן ובאיזו חגיגה אני מקיימה בשאר חגיגות חוץ מזו:

לימד על חגיגת י"ד כו' ולקמן מפרש במאי מישתמע ליה והשתא מפרש לה למתניתא והדר אסיק אתקפתי' דתנא לבשר לא בעי ראשית:

כשהוא אומר אם נדר באכילת שלמים שני ימים אם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת וגו' הרי שני ימים ולילה שבינתיים והוה ליה למיכתב נדר ונדבה אם נדר למה לי ריבה אף שלמי חובה לאכילת שני ימים:

הכי קאמר או אינו אלא ליום ולילה והאי דכתב ביום הראשון לבוקר מילתא אחריתי היא ובשתי חגיגות דיבר הכתוב חגיגת ארבעה עשר וחמשה עשר זו לבוקרה וזו לבוקרה והכי משמע קרא לא ילין מבשר חגיגת י"ד אשר תזבח בערב וסתם לינה לבוקרה משמע ומאותה שתזבח ביום הראשון דהיינו חגיגת חמשה עשר לא ילין לבוקר של ששה עשר:

הדר אמר תנא ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים חוץ מזו כלומר באיזו חגיגה חוץ מזו אני מקיים את אשר אני מוצא שנאכלת לשני ימים הרי השווית את כולן והיכן אני מוצא כשהוא אומר אם נדר הרי מצאתי שיש חגיגה נאכלת לשני ימים ואיזו היא על כרחיך לימד על חגיגת י"ד כו' והאיך לימד דעל כרחיך אי נמי אם נדר בחגיגת ט"ו משוית ליה דקילא דאינה באה עם הפסח שמעת בה מיהא דנאכלת לשני ימים וביום הראשון לבקר על כרחיך לאו אחגיגת ט"ו קאי אלא אאשר תזבח בערב ולימד שתאכלנה כל יום הראשון עד בקר שני:

23 more comments on this page.

Rashi on Pesachim 71b · Sefaria

Tosafot

לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד תימה לר"י דתניא בסוף פרק כל הפסולים (זבחים לו) ובשר זבח תודת שלמיו למדנו תודה שנאכלת ליום ולילה מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו ופי' בקונ' התם שלמים הבאים מחמת פסח היינו חגיגת י"ד והשתא ההיא ברייתא כמאן דלתנא דשמעתין נאכלת לשני ימים ולבן תימא (לעיל פסחים ד' ע.) נמי דנאכלת ליום ולילה נפקא ליה מדהוקש לפסח והתם נפקא ליה מדכתיב זבח תודת שלמיו על כן נראה לר"י דשלמים הבאים מחמת פסח דקתני התם היינו מותר הפסח שקרב שלמים והשתא אתי שפיר דלקמן פרק האשה (פסחים ד' פט.) אמרינן דמותר הפסח נאכל ליום ולילה ומנא לן אי לא מקרא דהתם ובת"כ בפרשת צו את אהרן משמע בהדיא כפי' ר"י דדריש התם האי קרא דבשר זבח תודת שלמיו לשלמים הבאים מחמת פסח ובתר הכי מייתי ההיא דשמעתין ודריש מלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב וגו' בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתאכל לשני ימים ולילה אחד אלמא משמע דההיא דלעיל איירי במותר הפסח שקרב שלמים:

והאיך כוליה קרא לחגיגת י"ד תימה לרשב"א כיון דכולי' קרא בחגיגת י"ד איירי ומאי בקר בקר שני א"כ תאכל לשני ימים ושני לילות דקרא משמע שאינה נפסלת עד בקר שני אבל ליל בקר שני נאכלת:

כל היכא דכתב בקר סתמא בקר ראשון תימה לר"י דבסוף ערבי פסחים (לקמן פסחים קכ:) דריש בקר בקר שני אף על גב דכתיב סתמא:

Tosafot on Pesachim 71b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

אמר מר או אינו אלא בקר ראשון והא אמרת כשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור אמרי הכי קאמר או אינו אלא בקר ראשון ובשתי חגיגות הכתוב מדבר אחד חגיגת ארבע' עשר ואחד חגיגת ט"ו וזו לבוקרה וזו לבוקרה הדר אמר אלא חגיגה דתנינן חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד נימא חוץ מזו ורבינה מנדר אם נדבה הא [במאי] קא פשטת דכתיב בהאי קרא תרתי חגיגות ותרוייהו ליום אחד אלא ודאי האי דכתיב ביום הראשון לבקר לא בא אלא ללמד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וטעמא דכתב רחמנא ביום הראשון לבוקר דמשמע בקר של יום (שהרי) [שהוא] אחרי יום ראשון [הא לא"ה] הוה אמינא מאי בקר בבקר ראשון ואף על גב דלא כתיב ראשית וקשיא לרב כהנא. אבל שלמים הבאים מחמת פסח אין נאכלין אלא ליום אחד דתניא בתורת כהנים ובשר זבח תודת שלמיו הרי זה בא ללמד שיהא נאכלין ליום אחד אין לי אלא תודה לחמה מנין ת"ל קרבנו ומנין לרבות הולדות ותמורות ת"ל ובשר ומנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח ומנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח ת"ל שלמיו:

מתני' הפסח ששחטו שלא לשם פסח או לשם שלמים בשבת חייב עליו.

Rabbeinu Chananel on Pesachim 71b · Sefaria

Meiri

המשנה השלישית והכוונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח אם אינן ראויים חייב ואם ראויים הם ר' אליעזר מחייב חטאת ר' יהושע פוטר אמר לו ר' אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששנה את שמו חייב הזבחים שהן אסורין לשמן כששנה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששנהו לדבר אסור תאמר בזבחי' ששנן לדבר מותר אמר לו ר' אליעזר אמורי צבור יוכיחו שהם מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת באימורי צבור שיש להם קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה ר' מאיר אומר השוחט לשם אימורי הצבור פטור אמר הר"ם מה שאמר ר' יהושע אם אמרת בפסח ששנהו לדבר אסור רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהם בשבת וידוע כי השלמים ושאר הקרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת וכששחט שלמים וזולתם בשבת לשם פסח כבר שנה שמן לדבר מותר כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת ומאמר ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ענינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן אבל מי ששחט פסח בארבעה עשר שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת ואע"פ ששנהו לדבר המותר ולא חלק ר' יהושע על זה כאשר אמרנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב חטאת ולא חלק ר' יהושע בזה ופי' קצבה דבר קצוב כי התמידין והמוספין שהם קרבנות צבור אין מוסיפין עליהם ולא גורעין מהן ולפי שהן ידועין במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב והלכה כר' יהושע שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו ולערלים ולטמאים חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנויו ושלא למנויו למולים ולערלים ולטמאים ולטהורים פטור שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו פטור מפני ששחט ברשות כבר ביארנו בפרק החמשי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר ולפיכך כששחט בשבת למולים ולערלים פטור אבל כששחט בשבת לפסולים שהפסח פסול בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכמו כן כשנמצא בעל מום לפי שהיה לו לבקרו ואחר כך שחטהו בשבת וכמו כן כשנמצאת בו טריפות גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהם אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד אחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן פטור וענין אמרו פטור בכל זה המאמר ר"ל שהוא פטור מהבאת חטאת:

אמר המאירי הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב חטאת וכו' כבר ידעת שכל עבירה שחייבים על זדונה כרת אם שגג בה נתחייב חטאת חוץ מפסח ומילה מפני שהן עשה ואין חטאת אלא בלא תעשה כדכתיב אשר לא תעשינה וחוץ ממגדף שאין בו מעשה ואין חטאת אלא בדבר שיש בו מעשה כדכתיב לעושה בשגגה מעתה שבת הרי יש בעשיית מלאכה שבו מעשה ועובר על לא תעשה ויש בזדונה כרת בלא התראה ומתוך כך עשה בה בה מלאכה בשגגה חייב חטאת והדבר ידוע במקומו שכל העושה מצוה ונמשך בעשייתה בשוגג עבירה מאותן שיש כרת בזדונן פטור מחטאת הואיל ובדבר מצוה טעה ומצוה כל שהוא עשה כגון שהיה בא על יבמתו לקנותה במצות יבום ואח"כ נודע לו שנדה היתה פטור שהרי בעל ברשות כמו שיתבאר ומתוך כך אמרו במשנה זו שהשוחט את הפסח בארבעה עשר שחל להיות בשבת שלא לשם פסח והוא טועה לומר שכמו שהותר בשחיטתו לשם פסח כך יהא מותר לשחטו לשם שלמים חייב חטאת שאין כאן מצוה ולא שחט ברשות שאע"פ שאמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים פסח וחטאת מיהא יצאו מן הכלל כמו שהתבאר ופרשוה בגמ' בעקר ממנו שם פסח כלומר שיודע שהוא פסח והוא שוחטו לשם שלמים שהזבח פסול אבל אם היה טועה לגמרי כלומר שהיה סבור שהוא שלמים ושוחטו לשם שלמים כשר שהזבח בדרך זה כשר שעקירת שם פסח בטעות אינה עקירה ועלה לבעלים לשם מה שהוא וכל שכן בשאר זבחים:

ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח כגון שהיו שלמים ושחטן לשם פסח אם לא היו ראוים לפסח כגון שהיא נקבה או עגל או איל בן שתי שנים או בעל מום או שעדיין הוא חולין אלא שטעה לומר שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת או שנתעלמה ממנו שבת חייב חטאת שאין זה עוסק בדבר מצוה שהכל יודעין שאין זה כשר לפסח ולא שחט ברשות ולא עשה מצוה כלל אבל אם הוא ראוי לפסח כגון שהוא כבש בן שנתו פטור לדעת ר' יהושע שמתוך ההמייה הוא סבור שלשם פסח הקדישו וברשות שחט שהרי יש כאן מצוה כל דהו שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אף הנשחטים לשם פסח לדעת ר' יהושע כמו שביארנו בפרק ראשון והרי יש כאן מצות קרבן אע"פ שצריך לפסח אחר ולפי מה שיתבאר בגמ' אם עקר בזדון כלומר שיודע שלזבח אחר הופרש ושוחטו לשם פסח הואיל ויודע שאינו עולה לו אין זה טועה במצות וכל ששוגג בו חייב חטאת וזהו שאמרו רישא בעוקר וסיפא בטועה ור' אליעזר מחייב מפני שהוא סובר שכל ששנה אחרים לשם פסח פסול ואין כאן מצוה כלל ונשאו ונתנו במחלוקת זו והוא שהשיב ר' אליעזר לר' יהושע ומה אם פסח שהוא מותר לשמו כלומר מותר לשחטו שהרי פסח דוחה שבת כשעושהו לשם זבח אחר חייב כמו שהודית גם אתה זבחים ששחיטתם אף לשמן בשבת אסורה אינו דין שאם משנה אותם שלא לשמן יהא חייב חטאת ואמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח דין הוא שיהא חייב חטאת ששנהו לשם דבר ששחיטתו אסורה בשבת תאמר בזו ששינן לדבר שמותר לשחטו בשבת ואמר לו ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ר"ל תמידין ומוספין הקרבים בשבת שמותרין לשחטן בשבת לשמן ואם שחט שאר זבחים לשם אלו בשבת בשגגה חייב חטאת ואף ר' יהושע מודה בזו אלא שהשיב בה לא אם אמרת באימורי צבור דין הוא מפני (שאין) [שיש] להם קיצבא ואינו רואה הרבה עסוקים בדבר ולא היה לו לטעות תאמר בפסח שהכל צריכים לו והכל טרודים ויש בה כדי לטעות ואפילו שחט הוא כבר את פסחו ומ"מ זבח זה עומד בעזרה וסבור לשחטו לשם מי שהוא שלו ומתוך כך טעה ושחט זבחים אחרים לשם פסח ויש כאן מצות קרבן כמי שביארנו ומתוך כך פטור מחטאת:

ור' מאיר חולק עם שניהם באימורי צבור לומר שאף השוחט בכל שבתות השנה לשם תמידין ומוספין בשגגה פטור מחטאת שמקצת מצוה יש כאן שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים ואפילו הוקרבו התמידין שהרי מ"מ נתנה שבת לידחות אצל תמידין ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' אליעזר אלא כר' יהושע:

ובתוספתא אמרו עולות צבור ששחטן בשבת שלא לשמן בשגגה חייב ויקטיר אימורין לערב חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן בשגגה וזרק דמן שלא לשמן חייב חטאת שהורצו הבעלים שחט שתי חטאות או שתי עולות לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה וגדולי המחברים כתבו שאם שחט קרבנות יחיד בשבת בשגגה חייב חטאת ובשרן מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק לשמן בין שוגג בין מזיד עלו לבעלים ויקטיר אימורין לערב והבשר יאכל ויביא השוגג חטאת:

שחט שלא לאוכליו כגון זקן וחולה או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים בשוגג חייב חטאת שהרי בכל אלו זבח פסול הוא אבל שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו שהוא כשר כמו שביארנו בפרק ראשון פטור וכן בכולם:

שחט ונמצא בעל מום חייב שהרי הזבח פסול הוא וסרך עסק מצוה אין כאן שהיה לו לבדוק אם היא בעלת מום אם לאו אבל אם שחטו ונמצאת טרפה בסתר ר"ל במקום נסתר כגון בדקין או בקרום של מוח וכיוצא באלו פטור שלא היה לו לבדוק וסרך מצוה הוא אע"פ שאין הזבח כשר הואיל ולענין הטרפות אנוס הוא:

וכן אם שחטו בחזקת שיהא לו בעלים ונודע שאותם ששחטו לשמם משכו ידיהם הימנו לימנות באחר ונמצא נשחט שלא למנויים או שמתו בעלים או נטמאו ונדחו לפסח שני פטור אע"פ שהזבח פסול שמ"מ סרך מצוה יש כאן הואיל ושחטו בחזקת ענין שהיה כשר בו שמן הסתם לא היה לו לחקור בדברים אלו והרי טעותו כעין אונס:

1 more comments on this page.

Meiri on Pesachim 71b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה כל היכא כו' תימה לר"י דבסוף ערבי פסחים דריש בקר בקר שני כו' עכ"ל מיהו התם לא מסיק הכי דקאמר ר"א א"ל כל היכא דכתיב בקר בקר ראשון הוא ודו"ק:

בפרש"י בד"ה הפסח ששחטו כו' וכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו עכ"ל דכיון דמוקי ליה בעוקר שידע שהוא פסח ומכוין לעקור לא הוה שוגג דלהוי חייב חטאת אלא משום דקסבר כשם שמותר לשמו כו' מיהו ה"מ לפרושי נמי בנעלם ממנו שבת כפירושו לקמן גבי כל הזבחים ששחטן לשם פסח מיהו גבי כל הזבחים ששחטן כו' לא הוה צריך רש"י לפרש דנעלמה שבת ממנו או כסבור שמותר כו' כיון דמוקמינן לה בטועה שפיר הוה שוגג בלאו הכי כיון דהוו סבור דפסח היה ומותר לשוחטו בשבת ודו"ק:

בד"ה ר"א מחייב חטאת אע"פ שטעה בדבר מצוה עכ"ל לכאורה הכא איכא לפרושי דלכך מחייב ר"א משום דאליביה לא עשה מצוה דהא פסל לעיל אחרים לשם פסח אבל למאי דמוקי לה לקמן סיפא בטועה ורישא בעוקר משום דעקירה בטעות לא הוה עקירה לא הוה הזבח פסול בסיפא וה"ל שפיר עושה מצוה ואפילו בעשה מצוה מחייב ר"א כההיא דתינוקות דשכח ומל את של ערב שבת בשבת דמחייב ר"א כדלקמן וקרוב לזה כתב מהרש"ל לקמן בתוספות ודו"ק:

Chidushei Halachot on Pesachim 71b · Sefaria

Penei Yehoshua

בתוספות בד"ה לימד על חגיגת י"ד כו' תימא לר"י כו' ופירש"י התם כו' והשתא ההוא ברייתא כמאן כו' עכ"ל. גם בזה עיין במגיני שלמה מה שכתב ליישב ולענ"ד נראה ליישב בפשיטות דלפירוש רש"י מיתוקמא הך ברייתא דזבחים שפיר כבן תימא דיליף לה מהקישא ואפ"ה איצטריך נמי הך דרשא דבשר זבח תודת שלמיו דאפשר דהאי תנא דברייתא דזבחים סבר נמי כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות וא"כ אי מהקישא לחוד הוי אמינא דתגיגת "ד נמי עד חצות ותו לא מש"ה איצטריך להך דרשא דזבח תודת שלמיו דלשון שלמיו תרתי משמע שלמי נזיר ושלמי פסח ואפקה מהך הקישא דחצות ואפ"ה איצטריך הך הקישא לשאר מילי אחרינא דקאמר בבן תימא לעיל ומהיכן מיהו בן תימא גופיה דמפיק כולהו מילתא מהקישא אף לענין אכילת יום ולילה היינו משום דלא ס"ל כראב"ע אלא כר"ע כן נ"ל ודו"ק:

שם אמר מר או אינו כו' ולכאורה כל הך מילתא לא שייכי לאתקפתא עליה דר"כ אלא כמו שפירש"י דהשתא מפרש לה למתניתא והדר אסיק לאתקפתא מיהו למאי שאפרש בסמוך יתיישב יותר:

בתוספות בד"ה והיאך כוליה קא כו' עיין בספר מגיני שלמה שכתב ליישב ולענ"ד יש עוד בענין אחר דאפשר דהאי תנא דברייתא דהכא סבר ליה נמי דאידך קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח איירי לענין אימורים דפסח וחגיגת י"ד כמ"ש התוספות לעיל דף נ"ט ע"ב בשיטת הירושלמי וא"כ ע"כ ס"ל דחגיגת י"ד דחיא שבת דהא ע"כ קרא לא איירי אלא בהכי בי"ד שחל בשבת מדדייקינן כל הלילה ילין וא"כ לפ"ז אי ס"ד דחגיגת י"ד נאכלת לשני לילות א"כ היא גופא תיקשי אמאי דחיא שבת הא אפשר לשוחטה בע"ש וקי"ל כל דבר שאפשר לעשותה מע"ש אינו דוחה שבת אלא ע"כ דאינה נאכלת אלא לשני ימים ולילה אחת דהשתא אם ישחטנה בע"ש תו לא חזיא לאכילת ליל ט"ו כנ"ל מיהו לפמ"ש לעיל פרק תמיד נשחט דלמ"ד דחגיגת י"ד דאורייתא מהקישא צריך לשוחטה עם הפסח ממש אחר תמיד של בין הערבים א"כ תו לא שייך לומר כן כיון שעיקר זמנו אינו אלא עם שחיטת הפסח דווקא שכן נראה באמת מלשון רש"י בשמעתין בד"ה אשר תזבח בערב שכתב להדיא דנשחטת עם הפסח בערב:

שם בגמרא טעמא דכתיב ביום הראשון לבוקר כו' עד סוף הסוגיא לכאורה יש לתמוה טובא דאכתי מאי קשיא עליה דר"כ דודאי ר"כ גופיה מודה בעלמא דכל היכא דכתיב בוקר סתם בוקר ראשון הוא דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש תפשתה מרובה לא תפשתה ומהיכא תיתי מפיק קרא מפשטא לומר בוקר שני אלא דווקא באימורי חגיגת ט"ו הוא דצריך ר"כ ראשית דאל"כ מסברא היינו אומרים מסתמא בבוקר שני איירי דומיא דאכילת בשר כדפירש"י ז"ל להדיא לעיל במימרא דרב כהנא ועוד קשה דהא דמצריך בברייתא ביום הראשון לבוקר לענין חגיגת י"ד דאל"כ מסתמא הוי מוקמינן לה בבוקר ראשון דומיא דפסח עצמו אי סברה דובשר זבח תודת שלמיו דמיירי בשלמי פסח ליום ולילה וה"א דחגיגת י"ד איתקש לפסח לכל מילי מהקישא דקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח וה"א דה"ה לענין דנאכל ליום ולילה מש"ה איצטריך למיכתב ביום הראשון לבוקר לאפוקי מהאי הקישא להא מילתא ויותר יש לתמוה דלשיטת התוס' לעיל ד' ע' דקי"ל כסתם מתניתין דלעיל ודפ"ק דחגיג' דחגיגת י"ד לאו דאורייתא ולפ"ז ע"כ דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר לא מיתוקמא לא בחגיגת י"ד דהא לאו דאורייתא ולא בחגיגת ט"ו דא"כ מאי בערב כדפרישי' לעיל להדיא אלא ע"כ דלענין פסח גופיה איירי ואפ"ה איצטריך למיכתב ביום הראשון לבוקר א"כ מוכח איפכא דאי לאו ביום הראשון ה"א סתם בוקר בוקר שני הוא א"כ מיתוקמא מילתא דר"כ שפיר אליבא דהילכתא דמה"ט גופיה איצטריך למיכתב בחגיגת ט"ו ראשית דאוא"כ ה"א מאי בוקר בוקר שני:

Penei Yehoshua on Pesachim 71b · Sefaria

Original text

Segment 1

לִימֵּד עַל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר״ — הֲרֵי בֹּקֶר שֵׁנִי אָמוּר.

this verse teaches that the Festival peace-offering of the fourteenth is eaten for two days and one night; that is, it may not remain overnight until the morning of the sixteenth. Or perhaps it is eaten for only a day and a night; that is, it may not remain overnight until the morning of the fifteenth. Since for that it would have sufficed to say that an offering sacrificed “on the first day shall not remain overnight,” when it says that an offering sacrificed “on the first day shall not remain overnight until the morning” (Deuteronomy 16:4), the extra phrase “until the morning” indicates that the verse speaks of the second morning.

Segment 2

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֹּקֶר רִאשׁוֹן, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים חֲגִיגָה הַנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד — חוּץ מִזּוֹ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בּוֹ: ״אִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה״ — לִימֵּד עַל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד.

There is still room to say: Or perhaps it is eaten only until the first morning, and how do I establish what the Torah says, that a Festival peace-offering may be eaten for two days and one night? This applies to Festival peace-offerings other than this one. The baraita explains: When it says with regard to a peace-offering: “But if the sacrifice of his offering is a vow or a free-will offering, it shall be eaten on the same day that he sacrifices his offering; and on the morrow also, the remainder of it shall be eaten” (Leviticus 7:16), it teaches that any peace-offering, whether a vow or a free-will offering, or an obligation, including the Festival peace-offering of the fourteenth, is eaten for two days and one night.

Segment 3

אָמַר מָר: אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֹּקֶר רִאשׁוֹן. הָא אָמַרְתָּ: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (לַבֹּקֶר)״ — הֲרֵי בֹּקֶר שֵׁנִי אָמוּר? הָכִי קָאָמַר: אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲגִיגוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאַחַת חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְזוֹ לְבוֹקְרָהּ וְזוֹ לְבוֹקְרָהּ.

The Master said above in the baraita : Or perhaps it is only the first morning. The Gemara asks: But you already said that when it says that any offering sacrificed “on the first day shall not remain overnight until the morning,” the extra phrase “until the morning” indicates that the verse speaks of the second morning. What need is there then to prove this a second time? The Gemara explains that this is what the baraita is saying: Or perhaps it is only that the verse is speaking about two different Festival peace-offerings, one being the Festival peace-offering of the fourteenth and one the Festival peace-offering of the fifteenth, and the halakha is that this, the Festival peace-offering of the fourteenth, may be eaten for only a day and a night until its morning, the morning of the fifteenth, and this, the Festival peace-offering of the fifteenth, may be eaten for only a day and a night until its morning, the sixteenth of Nisan.

Segment 4

הֲדַר אָמַר: אֶלָּא דְּקַיְימָא לַן חֲגִיגָה הַנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד. אִם כֵּן: ״אִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה״ בְּמַאי? אִי חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, הָא כְּתִיב בַּהּ יוֹם וָלַיְלָה! אִי חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר, הָא כְּתִיב בַּהּ יוֹם וָלַיְלָה!

It then says: But with regard to that which we maintain, that a Festival peace-offering may be eaten for two days and one night, if so, the verse that addresses a peace-offering and says: “But if the sacrifice of his offering is a vow or a free-will offering,” with regard to what case is it discussing? If it is talking about the Festival peace-offering of the fourteenth, surely it is written about it, according to this interpretation, that it is eaten for only a day and a night. And if it is talking about the Festival peace-offering of the fifteenth, surely it is written about it that it too is eaten for only a day and a night.

Segment 5

אֶלָּא, הַאי לַחֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְהַאיְךְ כּוּלֵּיהּ קְרָא לַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, לִימֵּד עַל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה אֶחָד.

Rather, this verse that discusses a vow or free-will offering clearly must be discussing the Festival peace-offering of the fifteenth, and the entire other verse: “Nor shall…remain overnight until the morning,” is referring to the Festival peace-offering of the fourteenth and thus has taught that the Festival peace-offering of the fourteenth is eaten for two days and one night.

Segment 6

טַעְמָא דִּכְתִיב ״בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר״, דְּמַאי ״בֹּקֶר״ — בֹּקֶר שֵׁנִי. הָא כׇּל הֵיכָא דִּכְתִיב בֹּקֶר סְתָמָא — בֹּקֶר רִאשׁוֹן, וְאַף עַל גַּב דְּלָא כְּתַב בֵּיהּ ״רֵאשִׁית״.

The Gemara returns to what it wanted to prove with regard to the term “first”: The reason is that it is written that an offering sacrificed “on the first day shall not remain overnight until the morning,” for what is the implication of the word morning? The second morning. We can infer from here that wherever the term morning is written unmodified and without further specification, it is referring to the first morning after the offering was sacrificed, even though the word “first” is not written in relation to “morning.” Thus, Rav Kahana’s derivation from the word “first” was unnecessary.

Segment 7

מַתְנִי׳ הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְּשַׁבָּת — חַיָּיב עָלָיו חַטָּאת.

MISHNA: A Paschal lamb that one slaughtered for a different purpose on Shabbat, not knowing that it is prohibited for him to do so, is disqualified, and he is liable to bring a sin-offering for it because he unwittingly performed a prohibited labor on Shabbat.

Segment 8

וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין — חַיָּיב, וְאִם רְאוּיִין הֵן — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

As for all other offerings, such as a peace-offering, that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, e.g., if they were female or cattle or more than a year old and clearly ineligible for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. Because he did not fulfill the mitzva to bring a Paschal offering, his act of slaughter was therefore unnecessary. And if they were fit, Rabbi Eliezer nevertheless deems him liable to bring a sin-offering for his unwitting transgression. But Rabbi Yehoshua exempts him, because he maintains that if someone intended to perform a mitzva, and despite his error he in fact performed a mitzva, he is not liable to bring a sin-offering. And in this case he performed a mitzva, because offerings that are sacrificed for a different purpose are still fit.

Segment 9

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר לִשְׁמוֹ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ — חַיָּיב, זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָא, אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח שֶׁשִּׁינָּהוּ בְּדָבָר אָסוּר, תֹּאמַר בִּזְבָחִים שֶׁשִּׁינָּן בְּדָבָר הַמּוּתָּר.

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If, with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then, with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when one changed their purpose, is it not right that he should be liable? Rabbi Yehoshua said to him: No, this reasoning is faulty. If you say that one is liable to bring a sin-offering if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something forbidden, as the offering he intended it to be may not be slaughtered on Shabbat. But can you necessarily say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something that is permitted to be sacrificed on Shabbat?

Segment 10

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵימוּרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימוּרֵי צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָה, תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה.

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings, such as the daily offering and the additional-offerings of Shabbat and the Festivals, prove the matter, for they are permitted to be slaughtered on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters a different offering for their purpose is liable. This indicates that even when a particular offering may be slaughtered, one is nevertheless liable if he slaughtered a different offering for the purpose of the permitted offering. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you say this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit, as there is a specific number of communal offerings that must be offered on any particular day and there is no reason one would mistakenly sacrifice extra offerings for this purpose. But can you necessarily say the same thing about the Paschal lamb, which does not have a limit, making it more likely for someone to make a mistake?

Segment 11

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוּרֵי צִיבּוּר — פָּטוּר.

Rabbi Meir says: According to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt for the same reason, i.e., that he intended to fulfill a mitzva that is permitted on Shabbat.

Segment 12

שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לַעֲרֵלִין וְלִטְמֵאִין — חַיָּיב. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לְמוּלִין וְלַעֲרֵלִים, לִטְמֵאִין וְלִטְהוֹרִין — פָּטוּר.

The mishna continues with another halakha with regard to the Paschal lamb: If one slaughtered a Paschal lamb on Shabbat and mistakenly intended it for those who cannot eat it, such as sick or elderly people who are unable to eat the meat, or for those who did not register for it, or for the sake of the uncircumcised or for those ritually impure, the offering is disqualified and he is liable to bring a sin-offering for his unnecessary act of slaughter. If, however, he slaughtered it for those who can eat it and for those who cannot eat it, or for those who registered for it and for those who did not register for it, or for the circumcised and for those who are uncircumcised, or for those who are ritually impure and those who are ritually pure, he is exempt. Since a Paschal lamb slaughtered with dual intentions of these types is valid, the act of slaughter was justified.

Segment 13

שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַּעַל מוּם — חַיָּיב. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵיפָה בַּסֵּתֶר — פָּטוּר.

If he slaughtered it and it was found to have a blemish, the offering is disqualified, and he is liable to bring a sin-offering for having unwittingly performed a prohibited labor on Shabbat, as he should have examined the animal before it was slaughtered. If he slaughtered it and it was found to have a hidden condition that would cause it to die within twelve months [ tereifa ] and that could not have been discovered before the slaughter even if it were examined properly, the offering is disqualified, but he is exempt from bringing a sin-offering. This is not a case of shogeg , unwitting violation of Shabbat, but rather of ones , an unavoidable accident.

Segment 14

שְׁחָטוֹ וְנוֹדַע שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם, אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת.

If he slaughtered it and afterward it became known that the owners had withdrawn from it and registered for a different Paschal lamb, in which case this one was slaughtered unnecessarily, as no one was registered for it, or it became known that they had died or became ritually impure, in all these cases he is exempt from bringing a sin-offering, because he slaughtered with permission. At the time of the slaughter, he did not know and had no reason to suspect that the offering would be disqualified.

Pesachim 71b

Pesachim 71b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text