Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 58a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 58a

    Pesachim 58a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' תמיד של בין הערבים:

    וקרב בתשעה ומחצה גמר הקרבתו שהיו שוהין שעה אחת בעשייתו ובגמ' מפרש טעמא:

    ערבי פסחים מקדמינן ליה משום דבעי למיעבד פסח אחריו בברייתא מפרש בגמ' מנא לן דפסח אחר תמיד:

    חל ערב פסח בערב שבת בעינן לאקדומי טפי משום דבעי לשחוט פסח אחריו ולצלותו מבעוד יום:

    גמ' בין הערבים משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינן בין הערבים והוה ליה למכתב בערב ושני בדבוריה וכתב בין הערבים לדרשה חלוק הערב לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן קודם לעשייתו וב' שעות ומחצה לכאן לאחר עשייתו:

    אלא אמר רבא כולה תקנתא דרבנן היא דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות דהיינו מכי ינטו צללי ערב דהיינו מחצי שבע ואילך שהחמה נוטה למערב והצל למזרח כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו:

    עליה חלבי השלמים על תמיד של שחר השלם כל הקרבנות ולא תשלימם על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן לפיכך אף על פי שזריזים מקדימין למצות התקינו לאחרה כדי שיביאו נדריהם ונדבותיהן ויהא כשר להקריבן ובשבת נמי אף על גב דליכא נדרים ונדבות מאחרינן ליה משום סדר גזירת נדרים ונדבות דחול כדמפרש לקמן:

    ואמר מר לקמן בהאי פירקא:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 58a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' תמיד נשחט מאחרינן ליה תרתי שעי - אבל טפי לא שלא היו ריצין לעשות כל כך בצמצום סמוך לחשיכה ורבא דמפרש לקמן מילתיה דר' ישמעאל כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת ערב הפסח וקרב הפסח (בשמונה) ומחצה היינו בדוחק משום מכמר בישרא:

    מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע ומשני משום דלא מכווני:

    רבי ישמעאל סבר מוספין קודמים לבזיכין דוקא בשבת דערב הפסח פליגי דאיכא היתירא שמקדמים אותו מפני עשיית הפסח שאחריו ולא שייך למיגזר אטו חול אבל בשבת דעלמא קרב כסדר החול גזירה שבת אטו חול:

    וקעבדינן ליה בז' ומחצה וא"ת וליעבדיה בתחלת שמונה ופי' בקונטרס לפי שאין חלוק הלחם כלה בסוף שבע ואין נראה לר"י דהא לר"ע קאמר בזיכין בחמש ומוספין בשש משמע לר"ע ליכא שהייה בהקטרה וחילוק לחם אלא שעה ונראה לר"י כלשון אחר שפי' בקונטרס:

    מידי ר"ע כסדר הפסח שחל להיות ערב שבת קתני אע"ג דלרבא נמי איכא למיפרך כדפריך בסמוך רבה בר עולא מידי כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת בערב הפסח קתני רבא לא חשיב ליה פירכא דהא ר' ישמעאל אמתני' קאי דקתני דערב הפסח שוה בין בחול בין בשבת ועליה פליג רבי ישמעאל ולכך לא היה צריך להזכיר בדבריו ערב הפסח:

    חיישינן למיכמר בישרא הואיל ואין הדחת קרביו דוחה שבת כדאמר בפרק [אלו דברים] (לקמן פסחים דף סה:):

    Tosafot on Pesachim 58a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כו' מה"מ ובא ר' יהושע לפרש כי מן התורה הוא זה השיעור ונדחו דבריו ופשיט רבא מצותה בתמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב מאי טעמא בין הערבים משעה שמתחיל היום להעריב משמע דתחלת שעה שביעית הוא בין שני הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא שכל הלילה נקרא ערב שנאמר (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר ונמצאת מצות התמיד מתחלת שביעית הלכך כל השנה דבעי' להשלי' כל קרבן ואח"כ תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים למה לי וכי אין מקטירין אלא חלבי השלמים והלא חלבי החטאות והאשמות כיוצא בהן אלא לומר לך עליה השלם כל הקרבנות וכיון דאיכא בכל השנה נדרים ונדבות עבדינן להו קודם התמיד של בין הערבים מאחרינן לה לתמיד שתי שעות ומחצה ועבדינן ליה בשמנה ומחצה [בערבי פסחים מקדמינן ליה שעה אחת לעבדינן ליה בשבע ומחצה] כדי שתהא שהות ביום לשחיטת הפסח חל ערב פסחים להיות בערב שבת דאיכא נמי צליית הפסח דבעינן מבעוד יום עבדינן התמיד כדין התורה בשש שעות ומחצה:

    ת"ר כסדרו בחול כך סדרו בשבת דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר כסדרו בערב הפסח ופריש ליה אביי הכי כסדרו בחול בערב הפסח בשבע שעות ומחצה כך סדרו בשבת בערב הפסח דברי ר' ישמעאל נמצאו דברי ר' ישמעאל כמשנתנו דקתני בשבע שעות ומחצה בערב הפסח נשחט התמיד בין בחול בין בשבת ר' עקיבא אומר התמיד של בין הערבים של שבת בערב הפסח היה נשחט בשש שעות ומחצה כסדרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת ובהא פליגי ר' ישמעאל סבר מוספין קודמין לבזיכי לחם הפנים הלכך מוספין בשש כו' ור' עקיבא סבר בזיכין קודמים הלכך בזיכים בחמש ומוספים בשש והתמיד בשש ומחצה ודחי לה רבא להא דאביי הכי [מידי] כסדרו בחול בערב הפסח קתני כסדרו בחול סתמא קתני ופריש רבא הכי כסדרו בחול דעלמא בשמונה ומחצה כך סדרו בשבת בערב הפסח ר' עקיבא כסדרו בכל ערב הפסח בשבע ומחצה כך סדרו בשבת בערב הפסח כמתניתין דקתני בין בחול בין בשבת בשבע ומחצה ובמכמר בשרא פליגי ר' ישמעאל סבר כיון דלא צלינן ליה עד לערב אי שחטת ליה לפסח משעה תשיעית אתי בשרא למכמר אלא מאחרינן ליה ושחטינן ליה [לפסח] משעה עשירית ולמעלה ור"ע לא חייש למכמר בישרא.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 58a · Sefaria

    Meiri

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה בין בחול בין בשבת חל ערבי פסחי' להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו אמר הר"ם העיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אלא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ששי נישחט בו בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:

    אמר המאירי תמיד נשחט בשמונה ומחצה פי' כבר ידעת ששני תמידין היו קריבין עולה בכל יום אחד של שחר ואחד של בין הערבים ותמיד של שחר כבר ביארנו במסכת יומא פרק ממונה שזמן שחיטתו משהאיר פני מזרח אבל אם שחטו קודם לכן פסול אבל תמיד הערב מן התורה זמנו משהתחיל השמש לנטות למערב נטייה הניכרת והוא משנטה חצי שעה משעה שביעית וזהו שש ומחצה שחצי האחרון של שעה ששית וחצי ראשון של שעה שביעית צל כל דבר עומד תחתיו ואינו נוטה לכאן ולכאן אבל מחצי שעה שביעית ואילך נטייתו ניכרת עד שכל שאדם עומד בפני החמה צלו נוטה למזרח אבל מתקנת חכמים היו מאחרין אותו יותר והוא שכבר ביארנו בכמה מקומות שאין שום קרבן קרב קודם תמיד של שחר וכן אין שום קרבן מתאחר לתמיד של ערב אלא קרבן פסח בלבד ומתוך כך כל השנה היו מאחרין אותו שתי שעות כדי שיהיו בני אדם מקריבין באותם שתי שעות נדריהם ונדבותיהם והיו שוחטין אותו בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ששעה אחת היו שוהין בעשייתו ונשארו להם שתי שעות ומחצה כלומר שהקרבתו נגמרת בתשע ומחצה לקצת דברים שהיו עושין אחריו כגון קטורת ומנחת התמיד וחביתי כהן גדול ונסכים והדלקת נרות שהיתה עבודה אחרונה שבמקדש ובערבי פסחים היו מקדימין אותו שעה אחת כדי שיהא שהות יותר לעשיית הפסחים והיו שוחטין אותו בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ר"ל שהקרבתו נגמרת בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת כלומר בין שהיה ארבעה עשר בחול בין שהיה בשבת והוא הדין שאף בכל השנה אף בשבת נעשה בזמן שהוא בחול לפי מה שיתבאר בגמ' שאע"פ שאין נדרים ונדבות בשבת מכל מקום מאחרין אותו משום נדרים ונדבות של חול ונמצא שאין הפרש בזמן שחיטת התמיד והקרבתו בין חול לשבת לא בכל השנה לשמונה ומחצה ולא בערב הפסח לשבע ומחצה אבל אם חל ארבעה עשר בערב שבת שנמצא שצריכים לצלות פסחיהם מבעוד יום שהרי צליית הפסח לא תדחה שבת הואיל ואינה אלא צורך הדיוט היו מקדימין עוד והיו מחזירין אותו לדין תורה לשחוט בשש ומחצה והיתה הקרבתו נגמרת בשבע ומחצה והפסח אחריו:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    אע"פ ששחיטת התמיד בכל השנה כשהיא בשמונה ומחצה תקנת חכמים היא כמו שביארנו מ"מ יש בה סמך מן המקרא והוא שנאמר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והיה לו לומר בערב על הדרך שאמר בבקר אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים ושש שעות אחרונות כלן בכלל ערב הן וחלקהו לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת אמצעית לעשייתו ומ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא שאלו היה מן התורה לגמרי לא היינו משנים את הזמן בערב הפסח מפני הפסחים אלא קרא אסמכתא בעלמא ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב הוא וחכמים תקנו באיחורו מן הטעם שהזכרנו וסמכוה מן המקרא ועל אותו סמך קבעו זמן תפלת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה:

    כבר ידעת ששני בזיכי לבונה היו ניתנים על מערכות לחם הפנים שבשלחן ובכל שבת ושבת היו מסלקין את הלחם הישן ומקטירין את הבזיכין ואותה הקטרה מכשרת את הלחם ליאכל והתבאר ביומא שכבשי המוספין היו קודמין להקטרת בזיכין והמוסף היה קרב בשש ואע"פ שזמנו אחר תמיד ותמיד אין זמנו אלא עד סוף ארבע שעות מסתמא שוהין היו עד שעה ששית ונמצאו מוספין בשש ובזיכין בשבע ואע"פ שאמרו מוספין כל היום פירושו שאם לא נעשו בשש עושהו כל היום ובלבד קודם לתמיד הערב וי"א אף לאחר התמיד כדין מחוסר כפורים ששכח בערב הפסח ולא הביא כפרתו קודם התמיד על הדרך שיתבאר למטה אבל מן הסתם קרב הוא בשעה ששית:

    זה שנאמר בסוגיא זו לדעת רבא שר' ישמעאל ור' עקיבא נחלקו אם חוששין למכמר בשרא ר"ל חימומו והפסדו אם לאו עיקר הדברים בפירושו שמחלקתם סובבת במה שנחלקו במס' שבת פרק כתבי בהפשט קרבן הפסח כשחל יום שחיטתו בשבת שלדעת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אינו מותר להפשיט אלא עד החזה כדי ליטול אימוריו בדרך שלא יתדבקו שערות הצמר באימורין שאלו לא יפשיט כלל אלא שיהא נוקב ונוטל שערות הצמר מתדבקים באימורין ומתוך כך מותר להפשיט עד החזה הא משם ואילך אסור שצורך הדיוט הוא ואף ר' ישמעאל בסוגיא זו לדעת רבה סובר כן ומתוך כך הוא חושש למכמר בשרא אחר שהוא עומד בעזרה ור' עקיבא סובר כחכמים שאמרו שם שמותר להפשיט את כולה ומתוך כך אין לחוש למכמר בשרא:

    ולענין פסק הלכה שמפשיט את כלו שאין בראוי להטיל קדשי שמים כנבלה כמו שביארנו שם:

    Meiri on Pesachim 58a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה בין הערבים כו' וכתב בין הערבים לדרשה חלוק הערב כו' עכ"ל ק"ק הא בפסח נמי בין הערבים כתיב וא"א לפרש כן דהא הפסח אחריו וק"ל:

    תוס' בד"ה ר' ישמעאל כו' אבל בשבת דעלמא קרב כסדר החול גזירה כו' עכ"ל לאביי לכ"ע אית להו גזירה שבת דעלמא אטו חול דעלמא דאם לא כן דפליגי בגזירה לוקמי פלוגתייהו בפשיטות וכדמוקי בשבת דעלמא או פליגי בבזיכין קודמין למוספין ועוד לוקמי פלוגתייהו בפשיטות טפי כרבה בר עולא וכצ"ל לרבא דמוקי פלוגתייהו בע"פ ובמכמר בשרא דבשבת דעלמא לא פליגי דכ"ע אית להו גזירה כיון דליכא היכרא ובזה יתיישב מה שהקשה בעל המאור לרבא לר' ישמעאל משום מכמר בשרא יאוחר הפסח ולא יאוחר התמיד משש ומחצה שהוא זמנו די"ל כיון דליכא היכרא להקדים התמיד בשביל הפסח אית ביה שפיר גזירה שבת אטו חול דעלמא ודו"ק:

    בד"ה וקעבדינן כו' בזיכין בחמש ומוספין בשש משמע לר"ע ליכא שהייה כו' עכ"ל דלא הוזכר שום שהייה אחר חמש דבזיכין לר"ע ומשמע דכלה בסוף ה' ומוספין בתחלת שש אבל בזיכין בשבע דקאמר ר"י בתחלת ז' ע"כ איכא אחריו שהייה חצי שעה דהתמיד אחריו בז' ומחצה ואיכא למימר דלא כלה בזיכין סוף ז' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 58a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ואמר מר עליה השלם כל הקרבנות כו' כצ"ל ועיין לקמן מעבר לדף:

    ברש"י ד"ה רבי ישמעאל סבר וכו' דשמא אין חילוק לחם הפנים כלה בסוף שבעה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 58a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    במשנה תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה ופי' רש"י דקרב בט' ומחצה היינו בגמר הקרבתו שהיו שוהין שעה א' בעשייתו כו' עכ"ל. כוונתו מבואר דהאי גמר הקרבתו אהקטרה קאי לכך היו צריכין לשהות שעה אחת בהפשט וניתוח והדחת קרבין והולכת איברים לכבש ומכבש למזבח להקטירן ולפ"ז משמע דהאי דקתני בע"פ נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה וכן אינן בבי דחל ע"פ בע"ש דקתני נשחט בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה והפסח אחריו ע"כ היינו שלא היו שוחטין הפסח אלא לאחר הקטרת התמיד של בין הערבים אלא דלפ"ז יש לדקדק אהך מילתא גופא מנא ליה למדחיא עשה דהשלמה והא כתיב עליה השלם ודרשינן לקמן ולא על חבירתה דקרא וערך עליה אהקטרה קאי כמ"ש התוספו' לקמן בד"ה העולה ואי משום דפסח גזירת הכתוב הוא כדקתני לקמן בברייתא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כו' אלמא דפסח אחר תמיד של בין הערבים מקרבינן ליה אכתי קשה דלמא האי יאוחר לענין שחיטה קאי דשחיטת התמיד קודם שחיטת הפסח ואף שיש ליישב ע"פ מ"ש התוס' בדף הסמוך בד"ה יאוחר דבר דלא איצטריך האי יאוחר אלא כי היכי דלא נימא דעשה דעליה השלם דוחה האי דתדיר דא"כ ע"כ אהקטרה קאי מ"מ אין זה מוכרח כמו שאבאר שם בלשון התוספו' והנלע"ד בזה דמסברא משמע דאין להפסיק בהקרבת הפסח בין סדר היום דתמיד מכ"ש בין שחיטתו וזריקתו להקטרתו ואע"ג דכל יום ג"כ היו מפסיקין בקטורת ונירות בין איברים לנסכים דהנסכים ג"כ היה מסדר קרבן התמיד עצמו כדכתיב עולת התמיד ומנחתו ונסכו והיו צריכין ג"כ להיות עיקר מצותן ביום דאין שירה אלא ביום דאתקין לשירות אפ"ה שאני כל הני דמסדר היום דקרבנו' ציבור נינהו משא"כ פסח דמקרי קרבן יחיד לגבי הנך א"כ אין סברא להפסיק בפסח בין סדר היום דילפינן מסדר הכתובים בפרשת תמיד כדאיתא ביומא כן נ"ל אלא דלפ"ז משמע דאפילו מנחת התמיד ונסכה והשיר הכל היה קודמין לפסח לפי שיטת הרמב"ם שפוסק כברייתא דלקמן דקטורת ונירות נמי קודמין לפסח ולע"ד צ"ע דמלשון הרמב"ם בה' פסח אין הכרע לענין מנחה ונסכים דתמיד אי קודמין לפסח ע"ש ועיין מה שכתבתי בזה בר"פ תפלת השחר בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י תמיד קרב והולך עד ט' שעות ולרבנן עד ערב ומשמע התם נמי דמנחה ונסכים נמי בכלל תמיד נינהו וממילא דקודמין לפסח ולפ"ז י"ל דריב"ל ורבא דשמעתין נמי בהא פליגי ועיין ג"כ בתוס' בר"ה גבי ונתקלקלו הלוים בשיר ובחידושינו שם ודו"ק:

    בגמרא מנה"מ אריב"ל דאמר קרא כו' חלקהו בין שני ערביים ומתיב רבא בע"פ כו' ואי ס"ד דח' ומחצה דאורייתא היכי מקדמינן ליה אלא אמר רבא כו'. ולכאורה יש לתמוה טובא דאכתי קשיא אדריב"ל גופא כאן דעיקר מילתיה אמתניתין קאי דקאמר מנה"מ וא"כ מתניתין גופא היאך מפרש לה דא ס"ד דאורייתא היכי מקדמינן ליה וליכא למימר דלריב"ל נמי אסמכתא בעלמא היא דא"כ מאי מותיב עליה רבא ומאי לשון אלא אמר רבא דקאמר משמע דהדר ביה לגמרי והנלע"ד בזה דודאי ריב"ל גופא לאו משום דפשטא דקרא דבין הערבים דפסח ונרות וקטורת מאי עביד ליה ריב"ל דהא וודאי אי איפשר להקריב כולן בפעם אחת בין שני הערבים ממש ומסתמא לא פליג נמי ריב"ל אמתניתין דהכא ודיומא דאיירי בסדר תמיד אע"כ ריב"ל לאו מפשטא דקרא יליף לה דאיהו נמי מודה דפשטא דקרא דבין הערבים היינו שכל בין הערבים מו' ומחצה עד הערב הוכשרו לקרבן תמיד ומש"ה אפילו לכתחילה אין להקדים משום זריזין מקדימין דכל כמה דאפשר מאחרינן לה משום נדרים ונדבות דכתיב עליה השלם אלא דהוא גופא קשיא ליה לריב"ל הא דקתני בח' ומחצה מה"מ דמסברא אית לן לאחורי טפי ובהא מפרש ריב"ל טעמיה מהאי קרא שנאמר בפ' תצוה ונשנית בפר' פנחס והיינו בשביל דבר שנתחדש בה דהאי בין הערבים יתירא היינו לענין שעיקר מצותה שלא יאוחר מבין שני הערבים ממש שלא יחלקהו א"כ לפ"ז תו לא שייך לאקשויי היכי מקדמינן ומש"ה נמי מייתי האי קרא דאת הכבש אחד דפר' פנחס ושביק האי קרא דאת הכבש האחד דפר' תצוה כנ"ל נכון אליבא דריב"ל מיהו לרבא לא משמע ליה כלל האי סברא לומר דמדאורייתא מאחרינן לה משום נדרים ונדבות מש"ה מוקי לה במילי אוחרי והך דרשה דבין הערבים יתירה מוקי לה נמי לדרשא אחריתא וטעם פלוגתייהו יבואר לקמן בהנך תרי ברייתות דיאוחר דבר ע"ש ודוק:

    שם במאי קמיפלגי במכמר בשרא קמיפלגי ר"י סבר חיישינן למכמר בישרא כו' והקשה בעל המאור דאטו משום מכמר בשרא מאחרינן התמיד טפי ה"ל להקריב התמיד בזמנו כו' ומחצה ויאחרו הפסח עד ט' ומחצה ותירץ דמאחר שיקריבו התמיד של בין הערבים אי איפשר למנוע כל ישראל להקריב הפסח כו' ע"ש ומהרש"א ז"ל תירץ בע"א דר"י חייש נמי לגזירות נדרים ונדבות היכא דליכא הכירא כו' ע"ש וקרוב לזה כתב בעל המאור בשם רבינו משה ז"ל ע"ש ולכאורה כ"ז דוחק למאי דפרישית במשנתינו יש ליישב יותר בפשיטות דלאחר שקרב התמיד היו צריכין להקריב מנחה ונסכים כדכתיב על עולת התמיד ומנחתה ונסכה וא"כ אין להפסיק ביניהם אלא בהנך עבודות דילפינן מקרא כגון בקטורת ונרות של כל השנה וכן בקרבן פסח בע"פ לברייתא קמייתא דלקמן וזולת זה היה צריך להקריבן תכופים וסמוכין זל"ז בלי הפסק כלל וכדמשמע נמי בסדר יומא דף ל"ג ע"ש:

    Penei Yehoshua on Pesachim 58a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אלא אמר רבא דהיינו מחצי שבע וכ"כ רש"י ד"ט ע"ב ד"ה מנחה גדולה וצ"ע מסוגיא דיומא דף כח ע"ב ורש"י לקמן דף צג ע"ב ד"ה ט"ו מילין:

    Gilyon HaShas on Pesachim 58a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 58, Amud Aleph, about 342 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “מַתְנִי׳ תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנָה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתִשְׁעָה…”

    2. Segment 24 words

      Opens “גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי?…”

    3. Segment 333 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר קְרָא:…”

    4. Segment 424 words

      Opens “מֵתִיב רָבָא: בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה,…”

    5. Segment 518 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִצְוָתוֹ דְּתָמִיד מִשֶּׁיִּנָּטוּ צִלְלֵי…”

    6. Segment 612 words

      Opens “הִלְכָּךְ, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּאִיכָּא נְדָרִים וּנְדָבוֹת,…”

    7. Segment 719 words

      Opens “וְאָמַר מָר (״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״): עָלֶיהָ הַשְׁלֵם…”

    8. Segment 831 words

      Opens “בְּעַרְבֵי פְסָחִים, דְּאִיכָּא פֶּסַח אַחֲרָיו, קָדְמִינַן לֵיהּ…”

    9. Segment 916 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת,…”

    10. Segment 1041 words

      Opens “מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ…”

    11. Segment 1139 words

      Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין קָמִיפַּלְגִי.…”

    12. Segment 1251 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִידֵּי רַבִּי עֲקִיבָא ״כְּסִידְרוֹ…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Pesachim 58a · Segment 9 — “…סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Pesachim 58a · Segment 9 — “…דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 58a · Segment 10 — “מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל בְּעֶרֶב…

    Original text

    מַתְנִי׳ תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנָה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתִשְׁעָה וּמֶחְצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו.

    MISHNA: The daily afternoon offering is slaughtered at eight and a half hours of the day, which is two and a half hours after midday, and is sacrificed, i.e., its offering on the altar is completed, at nine and a half hours of the day. On the eves of Passover, when the Paschal lamb must be offered after the daily offering, the daily offering is sacrificed earlier; it is slaughtered at seven and a half hours and sacrificed at eight and a half hours, whether it occurs during the week or on Shabbat. If Passover eve occurs on Shabbat eve, when the Paschal lamb must be offered even earlier to ensure that it will be roasted before the onset of Shabbat, the daily offering is slaughtered at six and a half hours and sacrificed at seven and a half hours, and the Paschal lamb is offered thereafter.

    גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

    GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., that the daily afternoon offering is sacrificed between eight and a half hours of the day and nine and a half hours?

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר קְרָא: ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״, חַלְּקֵהוּ לְבֵין שְׁנֵי עֲרָבִים: שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה לְכָאן, שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה לְכָאן, וְשָׁעָה אַחַת לַעֲשִׂיָּיתוֹ.

    Rabbi Yehoshua ben Levi said: As the verse concerning the daily offering says: “The one lamb you shall offer in the morning and the second lamb you shall offer in the afternoon [ bein ha’arbayim ]” (Numbers 28:4). He understands this as follows: The term for afternoon in the verse is a Hebrew phrase, the literal meaning of which is “between [ bein ] the evenings [ arbayim ].” In this context, it is referring to the period lasting from when the day begins progressing toward the evening, just after midday, until sunset. Divide this period between two evenings. How? Two and a half hours here constitute one evening, and two and a half hours there constitute another evening, and there is one hour in between to perform the ritual of sacrificing the daily offering. Consequently, the time of the daily offering must be during the hour that begins two and a half hours after midday and ends two and a half hours before sunset. That is the time determined in the mishna.

    מֵתִיב רָבָא: בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת! וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה דְּאוֹרָיְיתָא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן לֵיהּ?

    Rava raised an objection: We learned in our mishna that on the eves of Passover the daily offering is slaughtered at seven and a half hours and sacrificed at eight and a half hours, both during the week and on Shabbat. And if it could enter your mind to say that the daily offering must be slaughtered at eight and a half hours by Torah law, how can we do it earlier merely for convenience?

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִצְוָתוֹ דְּתָמִיד מִשֶּׁיִּנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״בֵּין הָעַרְבַּיִם״, מֵעִידָּנָא דְּמַתְחֵיל שִׁמְשָׁא לְמִעְרַב.

    Rather, Rabbi Yehoshua ben Levi’s source is rejected, and instead Rava said: The mitzva of the daily offering is from when the sun begins to descend westward so that the evening shadows slant eastward, shortly after midday. What is the reason for this? It is because the verse states: In the afternoon [ bein ha’arbayim ], which we understand to mean from the time that the sun begins to descend westward [ ma’arav ].

    הִלְכָּךְ, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּאִיכָּא נְדָרִים וּנְדָבוֹת, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״,

    Therefore, on the rest of the days of the year, when there are many voluntary vow offerings and free-will offerings that must be sacrificed, these offerings are brought after the daily morning offering. As the Merciful One says with regard to the daily offering: “The fire on the altar shall be kept burning on it, it shall not be extinguished; and the priest shall kindle wood on it every morning; he shall prepare the burnt-offering upon it and shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it” (Leviticus 6:5).

    וְאָמַר מָר (״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״): עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּם — מְאַחֲרִינַן לֵיהּ תַּרְתֵּי שָׁעֵי, וְעָבְדִינַן לֵיהּ בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה.

    And the Master said that the phrase: “The fats of the peace-offerings upon it” should be interpreted in the following manner: “Upon it,” i.e., after this daily morning burnt-offering; only then should the priest complete all the other offerings. This teaches that all the other offerings must be sacrificed after the daily morning offering and prior to the daily afternoon offering. Since many offerings must be sacrificed prior to the daily afternoon offering, rather than sacrificing the latter at six and a half hours, as soon as it is permitted to do so, we postpone the offering for two hours, and sacrifice it at eight and a half hours of the day.

    בְּעַרְבֵי פְסָחִים, דְּאִיכָּא פֶּסַח אַחֲרָיו, קָדְמִינַן לֵיהּ שָׁעָה אַחַת, וְעָבְדִינַן לֵיהּ בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, דְּאִיכָּא נָמֵי צְלִיָּיתוֹ דְּלָא דָּחֵי שַׁבָּת — מוֹקְמִינַן לֵיהּ אַדִּינֵיהּ, בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה.

    On the eves of Passover, on the other hand, when there is the Paschal lamb that must be brought after the daily afternoon offering, and sufficient time must be left for the slaughter of the numerous Paschal lambs, we advance the daily afternoon offering one hour and sacrifice it at seven and a half hours. When Passover eve occurs on Shabbat eve, when there is also the roasting of the Paschal lamb, which does not override the Shabbat prohibitions and therefore must be completed before Shabbat, we establish its sacrifice at the earliest time that its halakha allows, at six and a half hours.

    תָּנוּ רַבָּנַן: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח.

    The Sages taught in a baraita : With regard to the daily offering, like its arrangement during the week, so is its arrangement on Shabbat; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: Like its arrangement on Passover eve.

    מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא.

    The Gemara asks: What is the baraita saying? How is it to be understood? Abaye said: This is what it is saying: With regard to the daily offering, like its arrangement on Passover eve that occurs during the week, when it is slaughtered at seven and a half hours, so is its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat, when it is also slaughtered at seven and a half hours. There is no distinction in this regard between Shabbat and a weekday; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: Like its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat eve, when it is slaughtered at six and a half hours, so is its arrangement when Passover eve occurs on Shabbat, when it is also slaughtered at six and a half hours. Therefore, the mishna that teaches that on Passover eve, the daily offering is slaughtered at seven and a half hours and offered at eight and a half hours, both during the week and on Shabbat, is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין. עָבֵד לְהוּ לְמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וּבָזִיכִין בְּשֶׁבַע, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין. בָּזִיכִין בְּחָמֵשׁ, וּמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה.

    The Gemara seeks to clarify: According to this explanation, with regard to what principle do these tanna’im disagree? The Gemara answers: They disagree about whether or not the additional offerings of Shabbat precede the bowls of frankincense. On Shabbat, in addition to the regular daily rite, additional Shabbat offerings were sacrificed, and the frankincense that had been placed in bowls on the showbread the previous Shabbat and remained there throughout the week was burned on the altar. The dispute is as follows: Rabbi Yishmael holds that the additional offerings precede the bowls. Therefore, the priest sacrificed the additional offerings at six hours, as everyone agrees that the time to sacrifice the additional offerings is at six hours; and he offered the bowls at seven hours; and then he sacrificed the daily offering at seven and a half hours. Rabbi Akiva holds that the bowls precede the additional offerings. Therefore, the priest offered the bowls at five hours, sacrificed the additional offerings at six hours, and sacrificed the daily offering at six and a half hours.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִידֵּי רַבִּי עֲקִיבָא ״כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת״ קָתָנֵי?! כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח סְתָמָא קָתָנֵי. אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידְרוֹ בְּחוֹל דְּעָלְמָא — כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת, רַבִּי עֲקִיבָא הִיא.

    Rava strongly objects to this explanation. Is Rabbi Akiva teaching: Like its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat eve? He did not formulate his opinion in this manner; he merely teaches: Like its arrangement on Passover eve. Therefore, the above explanation does not correspond to Rabbi Akiva’s formulation. Rather, Rava said an alternative explanation of the dispute. This is what the baraita is saying: Like the arrangement of the daily offering on an ordinary day during the week, so is its arrangement on Shabbat that occurs on Passover eve. The daily offering is sacrificed at eight and a half hours; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: Like its arrangement on Passover eve that occurs on a weekday, so is its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat, at seven and a half hours. Therefore, the mishna that teaches that the time to sacrifice the daily offering on Passover eve is the same both during the week and on Shabbat is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: חָיְישִׁינַן לְמִכְמַר בִּשְׂרָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא חָיְישִׁינַן לְמִכְמַר בִּשְׂרָא.

    The Gemara asks: According to this explanation, with regard to what point do they disagree? They disagree with regard to the possibility that the meat will become warm and spoil before it is roasted. Rabbi Yishmael holds that we are concerned lest the meat become warm and spoil. As the daily offering is slaughtered earlier on Shabbat, the Paschal lamb is also slaughtered earlier. Since it is prohibited to roast the meat until the conclusion of Shabbat, the concern is that the meat will spoil with the passage of time. And Rabbi Akiva holds: We are not concerned lest the meat become warm and spoil. Therefore, it is possible to slaughter the Paschal lamb earlier, even when Passover eve occurs on Shabbat.