Commentary page
Pesachim 53a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 53a
Pesachim 53a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 389 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
משיגריעו משגדלו הענבים קצת ונקראו גירוע ולקמן מפרש שיעורו כפול הלבן:
משיניצו משיגדיל הנץ עליהן והוא כעין מתחלי ודומה לו בברכות (דף לו:) הפטמה של רימון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף:
הוא בוסר דאמר כל היכא דתנן או בוסר או גירוע כולהו חדא נינהו בוסר תנן בגיטין (דף לא.) משעת כניסת המים לבוסר:
פול הלבן ס"ד הא בגפנים קיימא:
ומאן תנא דשמעת ליה דאמר בוסר הוא דהוי פירי כדקתני משיגריעו דהיינו בוסר אבל סמדר לא רבנן היא וקתני דמודו בשאר אילנות הא דרב אסי הוא בוסר הוא גירוע נקט הכא משום דלא תימא גירוע היינו סמדר ורבי יוסי היא:
בדניסחני קץ תמרים של דקל זכר ואינן מתבשלין בו עולמית וגודרין אותן בניסן והן מתבשלות מאליהן בכלי כפות תמרים ולעולם הן קטנות הלכך ר' אילעאי לא אפסיד מידי:
אוכל מקום כרמים ואית דגרסי של אבל והוא אבל כרמים:
דליות טריילי"ש:
30 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 53a · Sefaria
Tosafot
מפני שנראה כמקדיש קדשים בחוץ בכולי שמעתא פירש"י שעכשיו קורא שם ופירש נמי שלא התנדב כדרך המתנדבים היינו דמחיים לא קרא לו שם פסח ואי נמי קרא לו שם בשעת צלייה הוי שלא כדרך המקדישין וקשה דקאמר נראה כמאכיל קדשים בחוץ והלא גם בפנים אין לעשות כן דאינו קדוש אלא לדמיו והוה ליה למימר שהוא קרוב למעילת קדשים ועוד בגדי מקולס לר' שמעון נהי דליכא למיחש שמא הקדישו עכשיו שאין זה כדרך המתנדבים מכל מקום ליתסר למיעבד הכי שלא יאמר מחיים אקדשיה דסופו מוכיח על תחלתו שעשאו מקולס וע"כ טעמא משום הכי הוא דהא מוקמינן לא שנא אמר ולא שנא לא אמר לכך נראה דעל ידי שאומר עכשיו בשר זה לפסח סברי אינשי דמחיים אקדשה ורבי שמעון אפילו אקדשה מחיים [לשחוט] בחוץ לא הוי הקדש משום שלא התנדב כדרך המתנדבים כדמוכח בתוספתא בפרק בתרא דמנחות דקאמר הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו רבי שמעון אומר אין זה עולה וה"נ הוי כמקדיש על מנת להקריב בחוץ הוא דאינו קדוש והא דלא מייתי לה הכא אלא מייתי ההיא דמנחה משום דמפרש בה בהדיא שלא התנדב כדרך המתנדבים:
Tosafot on Pesachim 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
רבי אילא קץ כפניתא בשביעית פי' אל טלע של שביעית והיכי עביד הכי והא מפסיד פירי שביעית דלא מנח להו עד [שיהיו] נגמרין והתורה אמר לאכלה ולא להפסד הנה אסור להפסיד פירות שביעית וכי תימא הני מילי פירות הוא דאסור להפסיד אבל כפנייתא עדין אינן פרי והאמר רב נחמן מתחלי דערלה אסירי פי' קצבאן דערלה אסור הואיל ונעשו שומר לפירי והני מתחלי לא היו שומר לפרי אלא בכופרי דהן אל טלע דאלמא פרי הן דהא קרו להו פרי ושני' רב נחמן כרבי יוסי סבירא ליה דתניא רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי ופליגי רבנן עליה ואמרי כל כי האי גונא אינן פרי ואמרי' איני ומי פליגי רבנן עליה בכל האילנות והתנן בשביעית סוף פ"ג מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ב"ש אומרים כל האילנות משיוציאו וב"ה אומרים החרובין משישרשו וגפנים משיגריעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו ואמר רבי אסי הא דתנן הגפנים משיגריעו ופי' בעת שיהא בוסר כשיעור פול הלבן יש לו גרעינין ומאותה העת נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסדה ש"מ דלהאי תנא בוסר נקרא פרי אבל סמדר אינו פרי מאן שמעת ליה האי סברא רבנן [וקתני] ושאר כל האילנות משיוציאו והנה לא נחלקו רבנן על ר' יוסי אלא על הגפנים בלבד ופרקי' לעולם כל אילן משיוציאו אסור לקצצן ורבי אילא כפנייתא שחנטו קצץ דלדברי הכל אין בהן פרי: ירושלמי בשביעית סוף פ"ד תאני רב הונא חרובין שלשולן היא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו מים דכתיב (איוב ל״ו:כ״ז) כי יגרע נטפי מים. [עוד שם בפ' חמישי] תאני רשב"ג מהוצאת עלין עד הפגים חמשים יום ומן הפגים עד השיתים שלשים יום ומן השיתים [עד התאנים] חמשים יום רבי אומר כולהו מארבעים יום לוקט תאנה ואינו יודע מאימתי חנטה אמר רבי יונה מונה מאה יום למפרע אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט הוא יודע מתי חנטה אמרו לו והלא עמו בטבריא בנות שוח ועושות לשנה אחת אמר לו והלא עמכם בציפורי ועושות הן לשלש שנים:
תנו רבנן אוכלין בענבים עד שיכלו פגיות של אבל:
אמר רב יהודה לא הוזכרו פגי ביתוני אלא לענין מעשר פגי ביתוני ואהינא דטובניא פי' גיסואן חייבין במעשר אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער וכו' ורמינהי אוכלין בגרוגרות עד החנוכה בתמרים עד הפורים ואמר רב ביבי רבי יונה מחליף אוכלין בגרוגרות עד הפורים בתמרים עד החנוכה ושני' אידי ואידי חד שיעורא הוא כלומר התמרים כלים בצוער בפורים.
איבעית אימא הא תנינן בההיא ואם יש מאוחרת מהן אוכלין עליהן כיפין וציצין כבר פירשנום למעלה:
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר סימן להרים מילין שהן עפץ גדילים בהרים סימן לעמקים דקלים כלומר אין אילן גדילים אלא בעמקים נפקא מינה דאין דקלים טובים אלא בעמקים ומהם ראוי להביא בכורים דתנן אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינין ולא מן הדקלים שבהרים ולא מן התמרים שבעמקים פי' ששת המינין הנותרים לא תביא מן העמקים שאינן גדילים כהוגן:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים כו' מקום שנהגו לאכול צלי בלילי הפסח אוכלין וכו' אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח מפני שנראה כמקדיש בהמתו ונראה אוכל קדשים בחוץ ומותבינן עליה מדרבי יוסי דאמר תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים כו' ופרקי' גדי מקולס אפי' בסתמא שלא יזכיר לפסח אסור אבל בשר שאינו מקולס ראשו על כרעיו ועל קרבו אם הזכיר עליו לפסח אסור סתמא מותר:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 53a · Sefaria
Ritva
גמרא אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח. פי' אפי' בשר שחוטה אסור לומר בלשון הזה ואע"ג דכולי עלמא ידעי דלא שייך קדושת פסח בחתיכה מ"מ נראה להו כמקדיש בשר זה לדמיו שימכרנו ויקנה ממנו פסחו וסבורים שעושה כן ואוכל קדשים בחוץ. כך נראה מפרש"י ז"ל: ואסיק רב פפא דוקא בשר אבל חיטי ושערי לא דעבדי אינשי דמנטרא לפסחא ופרש"י ז"ל דחיטי לא דמי לקדשים וכי אמר חיטי אלו לפסח אצניעם לפסח לאוכלם קאמר ולא אמרי' מיחזי כמאן דאמר למכרן ולקנות בהן פסח ע"כ: ואפי' בגדי מקולס אע"ג דלא פריש ואמר בשר זה לפסח אסור וגדי מקולס הוא כל שצלאו כולו כאחד ולא נחתך ממנו אבר גם לא נשלך ממנו אבל אם נחתך ממנו אבר או נשלך ממנו אבר אין זה גדי מקולס. כך כתב רבינו אלפסי ז"ל:
Ritva on Pesachim 53a · Sefaria
Meiri
סמדר הוא כשנפל הפרח מעליהם והוכרו הענבים אבל עדיין אין לחות יוצא מהם והבוסר הוא כשנעשו גסים מעט ומתחילים להזחיל מים והוא שאמרו הוא גירוע מלשון הגפנים משיגרעו שפירושו משיתחילו להזחיל מים מענין כי יגרע נטפי מים ושיעורם לענין גסות כפול הלבן והוא מין קטנית דק:
פגים של בית ואני היו דקים הרבה וכן תמרים של טובניא והם הנקראים אהיני דטובניא ואעפ"כ הואיל ומגיעים הם לבישול חייבים הם במעשר וכן כל כיוצא בזה:
אין מביאין בכורים אלא משבעת המינים ואם הביא לא נתקדשו ואין מביאים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים שאין מביאים אלא ממקום משובח ותמרים שבהרים אינם מתבשלים יפה ופירות ותבואה שבעמקים המים לנים שם ומתרקבים אבל דקלים שבעמקים הם התמרים המשובחים והוא שאמרו סימן להרים מילין והם עפצים ר"ל שהעפצים נעשים יפים בהרים סימן לעמקים דקלים:
נחל איתן האמור לענין עגלה ערופה פירושו לפי סוגיא זו נהר שמימיו נשטפים בחוזק ולפי מה שהתבאר במקומו שהוא מקום קשה נראה שהיו עורפין סמוך [לשפתו] שמן הסתם הוא מקום קשה ושאינו ראוי לזריעה כל כך ועליו אמרו סימן לנחלים קנים ר"ל שמן הסתם קנים גדלים על שפתו ומה שאמרו סימן לשפלה שקמה פירוש ענינו למקח וממכר שאם מכר לו שפלה ונחלקו בה אם [זו] שפלה אם לאו כל שיש בה שקמים קרויה שפלה ואף כלם נאמרו לענין מקח וממכר ר"ל שאם מכר לו הר בסתם ונחלקו בו אם זה הוא הר אם לאו כל שעפצים צומחים בו הר הוא וכן קנים בנחל ותמרים בעמקים ודברים אלו כלם אין להם מקום אלא באותן הארצות לפי מה שהיה ידוע מטבע הארץ ומרגילות ענינה:
המשנה השלישית והכונה בה ג"כ כשלפניה והוא שאמר מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת בכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה עגלים וסייחים שלמים ושבורים ר' יהודה מתיר בשבורה ובן בתירא מתיר בסוס אמר הר"ם פי' אסור למכור בהמה גסה לגוי בין שיהי' עובד ע"ז או אינו עובד ע"ז וטעם זה האיסור שמא ישכירנה או ישאילנה ויעבוד בה בשבת ולשון התורה למען ינוח שורך וחמורך ושלישית שמא ימכרנה לו ערב שבת ולא תיטב בעיניו ומחמר אותה בעליה הישראלי כדי שתלך לפני הקונה והנה הבהמה תלך לפניו מחמת קולו של ישראל שהיא מכרת אותו נמצא הישראלי מחמר אחר בהמתו בשבת ולפיכך מותר לאדם שיתן בהמתו לסרסור וימכרנה לו לגוי והוא שלא יהיה שם מצוי כי אלו הטעמים כולם נסתלקו כשבעל הבהמה לא יהיה מצוי כי הסרסור לא ישאיל ולא ישכיר לפי שאינה שלו והבהמה לא תכיר קול הסרסור שתלך מחמתו כמו שזכרנו והתיר ר' יהודה למכור שבורת יד או רגל לפי שאינה ראויה למשוי וזה אינו אמת כי אפשר לקשרה ולמשוך כרחיים ובקרנות ולהניעם והתיר בן בתירא למכור הסוס הידוע לנשיאת הנץ והנשר ודומיהם מחיות הציד כי הוא סובר החי נושא את עצמו בין אדם בין בהמה וחיה ועוף ואלו העופות אינם משוי על הסוס וחכמים אומרים כי האדם החי בלבד הוא שאינו משאוי ונאמר בו החי נושא את עצמו ואין הלכה כבן בתירא:
אמר המאירי מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים ושלא לחוש למכירת בהמה גסה האסורה בכך כמו שמבאר בסמוך מוכרין ואע"פ שיש לחוש להם לרביעה שהיא אחת משבע מצות שנצטוו בני נח ויש בה משום לפני עור לא תתן מכשול וכמו שאמרו אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים באלו הואיל והבהמה שלהם אין לחוש לכך כמו שאמרו גוי חס על בהמתו שלא תעקר והיה ידוע להם שאח"כ אינה יולדת ואם זכר הוא הולך ומתנונה ומקום שנהגו שלא למכור מגזרת בהמה גסה אין מוכרין ובהמה גסה מיהא אינו תלוי במנהג אלא בכל מקום אסור מחמה מלאכת שבת ואע"פ שמאחר שקנאה אין לנו בה דין ודברים גזרו בה משום שאלה ושכירות שהשאלה אינם קונים לענין איסור כדי לדונה כבהמה של גוי לכל ימי השאלה או השכירות וכן גזרו בה משום נסיוני כמו שביארנו בראשון של עבודה זרה ופירוש נסיוני הוא שפעמים מוכרה לו ערב שבת סמוך לחשיכה ואומר לו הגוי שימסרנה לו לנסותה ונותן עליה משאוי וישראל גוערה והולכת מחמת קולו ונמצא מחמר ואף סייחים ועגלים אע"פ שאינם בני מלאכה עכשיו הואיל ולכשיגדלו ראוים בה ולא עוד אלא אפילו בשבורה שלא תהא ראייה למלאכה לעולם כגון שנשבר או נקטע אחד מאיבריה במקום שמלאכתה נמנעת בכך שמ"מ הרואה סבור ששלימה לקחה ור' יהודה מתיר בשבורה ואין הלכה כמותו בן בתירא מתיר בסוס שאינו עשוי אלא לרכיבת אדם ואין כאן מלאכה שחייבים עליה כרת אלא שבות שהרי חי נושא את עצמו ומתוך כך אין לגזור בה במכירה משום שאלה ושכירות וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נכנס תחת משנה זו בגמרא דבר אלא שכבר ביארנו הכל בארוכה במסכת עבודה זרה:
המשנה הרביעית ואף היא באה על ידי גלגול המנהגים אלא שמ"מ יש בה הוראה לענין הפסק והוא שאמר מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים מקום שנהגו שלא לאכול אינן אוכלים אחד הר"ם פי' ואוסרין לאכול בשר צלי בלילי פסחים כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהי' כמו כל קדשים בחוץ:
3 more comments on this page.
Meiri on Pesachim 53a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה מפני שנראה כו' והלא גם בפנים אין לעשות כן דאינו קדוש אלא כו' עכ"ל ר"ל כיון דאינו מחיים קדושת הגוף לא שייך ביה אלא קדושת דמים ואם היה נראה כמקדש בקדושת דמים ואוכלו בלא פדייה א"כ גם בפנים אין לעשות כן משום מעילה וק"ל:
בא"ד וע"כ טעמא משום הכי הוא כו' ול"ש לא אמר כו' עכ"ל דבלא אמר ליכא למיחש אלא משום דמוכיח סופו שעשאו מקולס דאקדשיה מתחלתו מחיים וק"ל:
Chidushei Halachot on Pesachim 53a · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוס' בד"ה מפני שנראה כמקדיש כו' בכולה שמעתא פרש"י שעכשיו קורא שם כו' וקשה עד לכך נראה ע"י שאומר עכשיו בשר זה לפסח סבר אינשי דמחיים אקדשה כו' עס"ה. מל' הרא"ש והטור נראה דלדינא נמי יש חילוק בין פרש"י והתוס' דלפרש"י טעמא דאסור היינו משום שיהיו סבורין שהקדישה לדמי פסח א"כ בכל מיני בהמה אסור דשייך בהו נמי הך חששא משא"כ לפי' התוס' ליכא איסורא אלא בגדי וטלה דוקא דאיכא למיחש בהו שמא יאמרו מחיים אקדשה כיון שראויין לפסח. ולכאורה לישנא דגמרא משמע להדיא כפרש"י מדאמר ר"פ דוקא בשר אבל חיטי לא משמע דכל מיני בשר אסור מדלא ממעט אלא חיטין. מיהו יש ליישב שיטת התוספות דאפשר דעיקר מימרא דרב דאמר אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח אמתניתין קאי ואמקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים זכר לפסח וא"כ מסתמא היה דרכם לאכול גדיים וטלאים ומשו"ה קאמר דאסור שיאמר בשר זה לפסח דכשיאכלם אח"כ בצלי יסברו דמחיים אקדשו לכך משא"כ בשאר מיני בשר בלא"ה אין דרך לומר בשר זה לפסח כיון שאין בזה זכר לפסח יותר משאר ימים ובהא מסיים ר"פ דאע"ג דבחיטי אורחא דמלתא לומר שהם לצורך פסח כיון דבעו שמירה וקס"ד דאסור שמא יאמר לדמי פסח אקדשה כפרש"י קמ"ל ר"פ דלא דאע"ג דאמר בפי' חיטין הללו לפסח אפ"ה אמרינן משום דמנטרא לפסחא קאמר הכי כן נ"ל:
Penei Yehoshua on Pesachim 53a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא סימן להרים מילין עי' ת' חכם צבי סי' ל"ב:
Gilyon HaShas on Pesachim 53a · Sefaria
Ben Yehoyada
סִימָן לֶהָרִים מִילִין נראה לי בס"ד דברי חכמים וחידותם בדרך רמז דידוע מה שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק ' יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ ' (עמוס ד, יג) דהטעם שברא הקב"ה הרים גדולים עד מאד שאינם ראויים לדירה וישוב כלל מפני שיש רוחות חזקות מאד שיש בהם כח להחריב הישוב מרוב תוקפם. ולכן ברא הרים הגדולים מאד כדי שתוקף הרוח יפגע בהרים תחלה ויחלש כחו ותוקפו ואז חלק הנשמט ממנו ויוצא ובא לישוב אחרי פגעו בהרים יחלש ואין בו כח לעקור הישוב ולהחריבו. ומקשים מעיקרא למה יבואו רוחות חזקות כאלה לעולם כדי שיהיה נצרך לתקן בהרים? ומתרצים כי רוח החזק והקשה מוכרח להתהות בעולם מצד חטא הדבור אשר בני אדם חוטאים בו, שהדיבור הוא רוחא ממללא ולכן בעון הדיבור הרע יתהווה רוח חזק וקשה שהוא רע לעולם, ולכן השם יתברך בחמלתו תיקן נזק רוחות הקשות על ידי ההרים הגדולים. וזהו שנאמר 'יוֹצֵר הָרִים' בשביל שבורא רוח חזק, ואם תאמר ולמאי אצטריך לִבְרֹא רוּחַ חזק, לזה אמר 'וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ' שבזה יכיר האדם דעת הדיבור כמה פועלת ואל יהיה קל בעיניו דבר זה לומר מה עשיתי ומה נחשב זה הלא הוא דבר שאין בו ממש, עכ"ד ז"ל. ובזה יובן בס"ד (ישעיה נד, י) ' כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט ' כי קלקול הראשון שהיה בעולם בחטא חוה נמשך מן הדבור שהוא פתוי הנחש, ובית שני נחרב בעון הדיבור, ואפילו בית ראשון וחרבן ארץ ישראל גם כן היה מסיבת הדבור דכתיב (ירמיה ט, יב) 'עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי' ולימוד התורה בדבור. ולכן לעתיד כאשר 'הֶהָרִים יָמוּשׁוּ' זה סימן שלא יש חטא בדיבור דעל ידי כך לא ימצא רוחות קשות ורעות ולא יצטרכו ההרים. ולכן מזה יתברר כי 'חַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ' שלא יהיה עוד חרבן וגלות כי מאחר שלא ישאר חטא בדיבור אז יצר הרע בטל וכל שאר חטאים אינם, וממילא אין עוד חרבן וגלות ד'אֵין הָעַרְוָד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית' (ברכות לג.) ולכן 'בְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט' עוד. ובזה יובן סִימָן לֶהָרִים שימושו הוא מִילִין לשון מלה ודבור, כלומר על ידי טהרת הלשון במילין ודיבורים.
סִימָן לָעֲמָקִים, דְּקָלִים נראה לי בס"ד ידוע הרים כינוי לבעלי גאוה, ועמקים כינוי לבעלי ענוה שהם שפלים בעיני עצמן כעמקים, וידוע דהצדיק נמשל לדקל שנאמר (תהלים צב, יג) 'צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח' והטעם כי הדקל פירותיו גבוהים למעלה ואין יד האדם מגעת להם, כן הצדיק אוצר שכר מצותיו הוא למעלה ואינו רוצה להנות ממנו בעולם הזה התחתון. וכמו שאמר מונבז 'אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה' (בבא בתרא יא.). וידוע מה שאמרו חכמי המוסר מי שאינו רוצה בהנאת עולם הזה ואינו רודף אחריה הרי זה יוכל לקנות מדת הענוה והשפלות, מה שאין כן להפך לא יוכל להיות עניו ושפל בעולם הזה כי רבוי ההנאות של עולם הזה מושך לבו אל הגבהות ותאות לב. וזהו שאמר סִימָן לָעֲמָקִים, כלומר הענוים והשפלים הם אותם שדומין לדקלים שאין רוצין בהנאות עולם הזה התחתון אלא אוצרים כל שכר מצות שלהם למעלה וכאן מסתפקים במועט הן במאכל ומשתה הן במלבושים הן בדירה. או יובן בס"ד סִימָן לָעֲמָקִים רוצה לומר אותם המתפללים בכוונה מעומק הלב, דקלים שאוצרים מצותיהם למעלה ואין מבקשים בעולם הזה התחתון כלום, ולכן אלו ודאי יתפללו בכוונה שאין לבם טרוד בעניני עולם הזה והגשמיות המטרידים את הלב בתפלה.
סִימָן לַנְּחָלִים, קָנִים נראה לי בס"ד נְּחָלִים רמז לצדיקים המשפיעים לעולם טובה על ידי תורה ומצות שלהם, כמו שנאמר 'כִּנְחָלִים נִטָּיוּ' (במדבר כד, ו) כמו נחלים שהם נמשכין והולכין להשקות השדות וכרמים הצמאים למים, הסימן שלהם שהגיעו למדרגה זו הוא בהיותם קָנִים כלומר רכים כקנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז' (תענית כ:), אז אלו הם יהיו בסוג 'נְּחָלִים'. או יובן קָנִים רוצה לומר בעלי חכמה ובינה, כמו שנאמר (משלי ד, ז) 'קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה' לכך 'הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה' (ברכות נו:).
סִימָן לַשְּׁפֵלָה, שִׁקְמָה נראה לי בס"ד סימן לנפש שפלה ורוח שפלה הוא ש"ק ומ"ה, פירוש בעניני הגשמיות יראה עצמו פחות ונבזה כמו השק שהוא מין גרוע ופחות, ובעניני הנפשיות יראה עצמו 'מָה' רוצה לומר דכל מצות ומעשים טובים ותורה שבידו הם מועט, כמו 'וְנַחְנוּ מָה' (שמות טז, ח). או יובן הכוונה ילבש שק להכניע החומר, כי השק גורם הכנעה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק 'הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב' (מלכים א' כא, כט) שהיה לובש שק על בשרו. וגם עוד שבזה נכנעים גונדא דעשו שהם ת' כמנין ש"ק, ועל ידי כך יזכה לרוח שפלה וגם יראה עצמו 'מָה' בכל דבר.
Ben Yehoyada on Pesachim 53a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 53, Amud Aleph, about 389 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 126 words
Opens “מִשֶּׁיְּגָרֵיעוּ, וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵיצוּ, וּשְׁאָר כׇּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ.…”
- Segment 220 words
Opens “וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר בּוֹסֶר אִין, סְמָדַר…”
- Segment 316 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹכְלִין בַּעֲנָבִים עַד שֶׁיִּכְלוּ דָּלִיּוֹת…”
- Segment 433 words
Opens “אוֹכְלִים בְּזֵיתִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁבִּתְקוֹעַ, רַבִּי…”
- Segment 520 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא הוּזְכְּרוּ פַּגֵּי בֵּית…”
- Segment 622 words
Opens “אוֹכְלִין בִּתְמָרִים עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּצוֹעַר. רַבָּן…”
- Segment 741 words
Opens “וּרְמִינְהִי: אוֹכְלִין בַּעֲנָבִים עַד הַפֶּסַח, בְּזֵיתִים עַד…”
- Segment 844 words
Opens “תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: סִימָן…”
- Segment 923 words
Opens “סִימָן לְהָרִים מֵילִין, סִימָן לַעֲמָקִים דְּקָלִים —…”
- Segment 1023 words
Opens “סִימָן לִנְחָלִים קָנִים — נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל…”
- Segment 1135 words
Opens “מַתְנִי׳ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה לַגּוֹיִם…”
- Segment 1215 words
Opens “מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים —…”
- Segment 1334 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר…”
- Segment 1437 words
Opens “וּבָשָׂר לָא? מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: תּוֹדוֹס…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Pesachim 53a · Segment 6 — “…שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּצוֹעַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אוֹכְלִין…”
Original text
מִשֶּׁיְּגָרֵיעוּ, וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵיצוּ, וּשְׁאָר כׇּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ. וְאָמַר רַב אַסִּי: הוּא בּוֹסֶר, הוּא גֵּירוּעַ, הוּא פּוֹל הַלָּבָן. פּוֹל הַלָּבָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: שִׁיעוּרוֹ כְּפוֹל הַלָּבָן.
from when the grapes form kernels and grow slightly; and olive trees, from when they blossom; and all other trees may not be chopped down from when they produce fruit. And Rav Asi said: It is an unripe grape, it is a grape kernel, it is a white bean, i.e., their legal status is the same. Before this is explained, the Gemara expresses astonishment: Does it enter your mind that the grape is at any stage a white bean? Rather, say: The size of an unripe grape is equivalent to the size of a white bean.
וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר בּוֹסֶר אִין, סְמָדַר לָא — רַבָּנַן, וְקָתָנֵי: שְׁאָר כׇּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ! אֶלָּא רַבִּי אִילְעַאי בִּדְנִיסְחָנֵי קַץ.
In any case, whom did you hear that said: An unripe grape, yes, is considered fruit, while a grape bud, no, it is not considered fruit? Wasn’t it the Rabbis, who disagree with Rabbi Yosei? And it is taught that, according to the Rabbis, it is prohibited to chop down all other trees from when they produce fruit. This indicates that unripe dates have the same status as ordinary dates. Rather, the Gemara retracts its previous answer and explains that Rabbi Elai chopped down a palm tree with stunted dates, which never ripen on the tree. It was permitted to chop down the tree because the dates can be ripened only after they are removed from the tree.
תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹכְלִין בַּעֲנָבִים עַד שֶׁיִּכְלוּ דָּלִיּוֹת שֶׁל אוֹכֵל. אִם יֵשׁ מְאוּחָרוֹת מֵהֶן — אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן.
The Sages taught: One may eat grapes during the Sabbatical Year until the grapes on the vine branches in the place called Okhel have ceased. And if there are grapes elsewhere later than those, one may continue eating grapes on their basis, as the Sages’ statement is merely based on the assumption that the grapes in Okhel are the last to remain in the field, but the halakha is not specific to them.
אוֹכְלִים בְּזֵיתִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁבִּתְקוֹעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁל גּוּשׁ חָלָב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָנִי יוֹצֵא וְאֵינוֹ מוֹצֵא לֹא בְּנוֹפוֹ וְלֹא בְּעִיקָּרוֹ רוֹבַע. אוֹכְלִין בִּגְרוֹגְרוֹת עַד שֶׁיִּכְלוּ פַּגֵּי בֵּית הִינֵי.
Similarly, one may eat olives until the final olives have ceased on the trees in Tekoa. Rabbi Eliezer says: One may eat olives until the final olives have ceased on the trees in Gush Ḥalav. At what point is the fruit considered to have ceased? At the point that a poor person will go out to search for fruit and find, neither in the tree’s branches nor in the proximity of its trunk, a quarter- kav of olives that have fallen. One may eat dried figs until the unripe figs of Beit Hini have ceased.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא הוּזְכְּרוּ פַּגֵּי בֵּית הִינֵי אֶלָּא לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר. (דִּתְנַן:) פַּגֵּי בֵּית הִינֵי וַאֲהִינֵי דְטוֹבִינָא — חַיָּיבִין בְּמַעֲשֵׂר.
Rabbi Yehuda said: The unripe figs of Beit Hini were mentioned only with regard to tithes, not with regard to the Sabbatical Year. As we learned in a mishna: The unripe figs of Beit Hini and the dates of Tovyana, both of which never completely ripen but are nonetheless edible, one is obligated to tithe them .
אוֹכְלִין בִּתְמָרִים עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּצוֹעַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל שֶׁל בֵּין הַכִּיפִּין, וְאֵין אוֹכְלִין עַל שֶׁל בֵּין הַשִּׁיצִין.
We learned in the mishna: One may eat dates in all of Judea until the last palm tree in Tzoar has ceased producing dates. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may continue eating dates based on those between the palm branches; but one may not continue eating on the basis of those between the thorn branches.
וּרְמִינְהִי: אוֹכְלִין בַּעֲנָבִים עַד הַפֶּסַח, בְּזֵיתִים עַד הָעֲצֶרֶת, בִּגְרוֹגְרוֹת עַד הַחֲנוּכָּה, בִּתְמָרִים עַד הַפּוּרִים, וְאָמַר רַב בִּיבִי: רַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי בָּתְרָיָיתָא — מַחְלִיף. אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא: אִם יֵשׁ מְאוּחָרוֹת מֵהֶן — אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן.
And the Gemara raises a contradiction from that which was taught in a different baraita : One may eat from the grapes until Passover; from the olives, until the festival of Assembly, i.e., Shavuot ; from the dried figs, until Hanukkah; and from the dates, until Purim. And Rav Beivai said: Rabbi Yoḥanan transposes the last two. According to his version of the baraita , one may eat dried figs until Purim and dates until Hanukkah. This is inconsistent with the previous statement that dates may be eaten until those in Tzoar have ceased. The Gemara resolves this contradiction: Both this time and that time are one period. The first Sage designated the deadline in terms of the place where dates grow, and Rabban Shimon ben Gamliel designated the deadline in terms of the dates. And if you wish, say instead that it is taught explicitly: And if there are fruits elsewhere later than those, one may continue eating on their basis. This indicates that the places and the times mentioned are merely indicators, but that the prohibition depends on actual conditions in the field.
תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: סִימָן לְהָרִים — מֵילִין. סִימָן לַעֲמָקִים — דְּקָלִים. סִימָן לִנְחָלִים — קָנִים. סִימָן לַשְּׁפֵלָה — שִׁקְמָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַים כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרוֹב״.
The Gemara continues: It was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A good sign for mountains is that gallnut oaks, used in the preparation of ink, grow there. A good sign for valleys is palm trees. A good sign for streams is reeds. A good sign for the plain is a sycamore tree. And although there is no proof for these indicators, there is an allusion to the matter in the verse, as it is stated: “And the king made silver to be in Jerusalem like stones, and he made cedars to be as the sycamore trees in the plain” (I Kings 10:27).
סִימָן לְהָרִים מֵילִין, סִימָן לַעֲמָקִים דְּקָלִים — נָפְקָא מִינַּהּ לְבִכּוּרִים, דִּתְנַן: אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין, וְלֹא מִדְּקָלִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים.
The Gemara elaborates on this baraita : A good sign for mountains is gallnut oaks, a good sign for valleys is palm trees. What purpose is served by these signs? The practical difference of these signs pertains to the halakha of first fruits. As we learned in a mishna: One may bring first fruits only from the seven species and only from the highest quality fruit. Therefore, one may not bring first fruits from palm trees that grow in the mountains. Since the mountains are not a suitable location for palm trees, the dates grown there are inferior. Similarly, one does not bring first fruits from produce , i.e., from wheat and barley, that grow in the valleys, because mountain fruits do not grow there properly.
סִימָן לִנְחָלִים קָנִים — נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל אֵיתָן. סִימָן לַשְּׁפֵלָה שִׁקְמָה — נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, כּוּלְּהוּ נָמֵי לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
A good sign for streams is reeds. The case where this sign makes a practical halakhic difference is with regard to the rough dried-up stream mentioned in the Torah. When a corpse is found between two towns and the murderer cannot be identified, the Torah states that a calf’s neck is broken in a rough stream. The baraita teaches that growing reeds identify the spot as a stream. A good sign for the plain is a sycamore tree. The Gemara explains that the case where this sign makes a practical difference is with regard to buying and selling. If one stipulates that he is buying land in the plains, it is defined as an area where sycamore trees grow. The Gemara notes: Now that you have arrived at this practical halakhic difference with regard to assessing the quality of land for the purpose of transactions, all the signs can be understood as pertaining to buying and selling as well, to identify valleys and mountainous regions.
מַתְנִי׳ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה לַגּוֹיִם — מוֹכְרִין, מָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לִמְכּוֹר — אֵין מוֹכְרִין. וּבְכׇל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה, עֲגָלִים וּסְיָיחִין, שְׁלֵמִין וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס.
MISHNA: Apropos different local customs discussed in the first mishna in this chapter, this mishna discusses various halakhot with regard to which there are different customs. In a place where the people were accustomed to sell small livestock to gentiles, one may sell them. In a place where the people were not accustomed to sell them due to certain concerns and decrees, one may not sell them. However, in every place, one may sell to gentiles neither large livestock, e.g., cows and camels, nor calves or foals, whether these animals are whole or damaged. The Sages prohibited those sales due to the concern lest the transaction be voided or one side reconsider, creating retroactively a situation where a Jew’s animal performed labor for the gentile on Shabbat in violation of an explicit Torah prohibition. Rabbi Yehuda permits the sale of a damaged animal because it is incapable of performing labor. Ben Beteira permits the sale of a horse for riding, because riding a horse on Shabbat is not prohibited by Torah law.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים — אוֹכְלִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל — אֵין אוֹכְלִין.
The mishna cites another custom related to Passover. In a place where people were accustomed to eat roasted meat on Passover evenings, outside of Jerusalem or after the Temple was destroyed, one may eat it. In a place where people were accustomed not to eat outside Jerusalem, one may not eat it.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר ״בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח הוּא״ — מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַקְדִּישׁ בְּהֶמְתּוֹ וְאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. אָמַר רַב פָּפָּא: דַּוְקָא בָּשָׂר, אֲבָל חִיטֵּי — לָא, דְּמִינְטַר לְפִסְחָא קָאָמַר.
GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said that it is prohibited for a person to say in modern times: This meat is for Passover, due to the fact that one appears to be consecrating his animal as his Paschal lamb, and he thereby eats consecrated items outside the permitted area. Rav Pappa said: This prohibition against saying: This is for Passover, applies specifically to meat, which is similar to consecrated meat; however, with regard to wheat, no, it does not apply. In that case, it is clear that one is saying that the flour be watched for Passover.
וּבָשָׂר לָא? מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: תּוֹדוֹס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת בְּנֵי רוֹמִי לֶאֱכוֹל גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְּסָחִים. שָׁלְחוּ לוֹ: אִלְמָלֵא תּוֹדוֹס אַתָּה גָּזַרְנוּ עָלֶיךָ נִדּוּי, שֶׁאַתָּה מַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. ״קָדָשִׁים״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ! אֶלָּא אֵימָא:
The Gemara asks: And with regard to meat is that not the case? Is it really prohibited to say that meat is for Passover? The Gemara raises an objection. Rabbi Yosei said: Theodosius [Todos] of Rome, leader of the Jewish community there, instituted the custom for the Roman Jews to eat kids roasted [ mekulas ] whole with their entrails over their heads on the evenings of Passover, as was the custom in the Temple. The Sages sent a message to him: If you were not Theodosius, an important person, we would have decreed ostracism upon you, as it appears as if you are feeding Israel consecrated food, which may be eaten only in and around the Temple itself, outside the permitted area. The Gemara asks about the terminology used here: Could it enter your mind that this meat was actually consecrated meat? That was certainly not the case. Rather, say instead: