Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 48a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 48a

    Pesachim 48a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 454 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מן המאתים על כרחיך אנסכים קאי וקאמר הביאו הנסכים עליו מן המאתים שישתיירו מאתים בבור היין:

    מכאן לערלה שבטלה במאתים דאי לאו בשאיסור מעורב בו קאי אמאי מצריך מאתים ובעלמא בסיפרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטילין במאתים והאי מכאן לאו דוקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת:

    איסור דבר אחר שבת:

    הא את הוא דאמרת באלו הן הלוקין (מכות דף כא:):

    חילוק מלאכות לשבת שאם עשה שתים בהעלם אחד או [אחת] בשתי העלמות חייב שתים:

    ואין חילוק מלאכות ליום טוב שאם עשה שתי מלאכות במזיד אינו לוקה שתים והכא ביום טוב קיימינן ומחייבת ליה משום י"ט תרתי משום מוקצה ומשום מבשל גיד ביום טוב:

    אמר רמי בר חמא הא דרבה ורב חסדא דאיפליגו גבי יום טוב אי שרינן ליה משום הואיל או לא:

    מחלוקת רבי אליעזר ור' יהושע היא דרבי אליעזר סבר אמרינן הואיל אע"ג דסופו להפריש אחת מהן לחלה ונמצא שטרח בדבר שאינו ראוי לאכילה אפי' הכי אמרינן הואיל ואי בעי לא מפריש חדא לחלה אלא בצע מכל חדא וחדא ואיכא למימר בכל חדא חזיא ליה ומותר לאפותה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 48a · Sefaria

    Tosafot

    רבי אומר הלכה כר' אליעזר ה"ר יוסף פסק כרבי משום דקיימא לן כוותיה מחבירו וכן מנהג ור"י דוחה דשמא לא קאמר הכא כרבי מחבירו דהא איפליגו רבה ורב חסדא בהכי והא דהלכה כרבי מחבירו היינו היכא דליכא פלוגתא דאמוראי:

    Tosafot on Pesachim 48a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מן המאה ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור כלומר אפי' ערלה שהיא חמורה מן הכלאים עלתה (ונשתיירו) [ואם נשתיירו] מאתים מותרין הן מכאן לערלה שבטלה (במאה) [במאתים] ממשקה ישראל מן היין המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה אמרת לא (יביא) ומה ראית להתירו גמרי' מטבל מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שגופו תמים וכשר הוא ואיסור הכנה בא להרחיקו ואי ס"ד מוקצה אסור מן התורה איך מתירו ואיפריכא ומשני אפיק הבערה ועייל עצי אשרה ואזהרתיה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כו' ונדחת גם זו וכו' ואוקימנא אלא עייל עצי הקדש כו':

    אמר רמי בר חמא מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע במתני' בהואיל ופליגי בדרבה ורב חסדא ר' אליעזר סבר הואיל ואי בעי הא מפריש ואיבעי הא מפריש כל חדא וחדא חזיא ליה ושרי ליה למכליה לפיכך לא תקרא לה שם עד שתאפה ור' יהושע סבר לא אמרינן הואיל וכיון דאיכא חדא דלא חזיא ליה אסור ודחי רב פפא דלמא לא היא עד כאן לא קא שרי ר' אליעזר למפייה אלא הואיל ובעידנא דקא אפי לה כל חדא וחדא חזיא ליה אבל האופה מיום טוב לחול דבעידנא דקא אפי לא חזי ליה לבו ביום דהא אית ליה אחרים אימא לך אסור ר' אליעזר ודחי רב מיאשא נמי הא דרמי דלמא עד כאן לא אסר ר' יהושע באפיית הפת שלא הופרשה חלה ממנה אלא משום דאית ביה פת אחת שאינה ראויה לא לו ולא לאחרים מכחו מפני שהיא חלה (לכהן) [טמאה] אבל הכא לענין האופה מיום טוב לחול דאי מקלעי ליה אורחים חזי להאכיל להו שרי ר' יהושע: אמרוה הא דרמי קמי ר' זירא ולא קבלה אמר ליה ר' ירמיה אמאי לא קבלת אמר ליה ואמאי נקבלה דתניא בברייתא אמר (להם) [לו] ר' יהושע הרי (תנא) [הוא] עובר משום לא תעשה כל מלאכה כי אופה דבר שאינו ראוי לו ושתק ואי ס"ד בהואיל פליגי נימא ליה אינו עובר הואיל וכל חדא וחדא חזיא ליה אמאי שתיק ואלא מדאישתק לית ליה הואיל א"ל ר' ירמיה אי הכי הא דתנינא בברייתא אמר לו ר' אליעזר הרי הוא עובר משום לא יראה ולא ימצא ואשתיק ר' יהושע בברייתא הכי נמי (דהדר ביה) [דלא אהדר ליה] והא אהדר ליה במתני' לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובל ימצא אלא שתיק בברייתא ואהדר לי' במתני' ר' אליעזר נמי אימור אהדר ליה במכילתא אחריתא ואע"ג דמסתבר טעמא דר' יהושע ואמר אני אכריע כשאני אופה נמצאתי עובר על הוא לבדו יעשה לכם ועושה מעשה בידי וכשאני מניחה נמצאתי עובר ואיני עושה מעשה בידי.

    תניא אמר ר' הלכה כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה ואע"ג דאין למדין ממשנה דהיא תלמוד סמכינן אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר שהרודה ונותן לסל הסל מצרפן דכלהו חדא טעמא היא: ור' יצחק אמר הלכה כבן בתירא דאמר תטיל לצונן: ואע"ג דפליגי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ור' נתן בשיעור אפיית עיסה והוא אמר בחטין קביין דעבדי קביין חטין פת טפי מדעבדי תלתא קבי שערי וטירחא דהני טפי מהני ור' נתן אמר בחטין שלשת קבין דשרירן כלומר חזקין ויש בהן שמנונית ועיסתן לא מחמעא הייא פי' מהרה לפיכך אפילו שלשת קבין מותר אבל שעורים שאינן חזקים אלא כחושין מתחמצת עיסתן מהרה לפיכך אין אופין שעורים אלא קביין קביין ומקשי' ואמרינן ר' ישמעאל אומר קבין חטין והא תניא שלשת קבין חטין והוא דאמר שלשת קבין שעורין והא תניא ארבעת קבין שעורין ושנינ' הא דאמר קבין חטין חיטי מעלייתא והא דאמר שלשת קבין חטין בחיטי חסיכתא רעים דקים כדמתרגמינן חסירתא ובישתא וכן בשעורים השעורים היפות שלשה קבין והרעות ארבעת קבין שנמצא עושות פת קבים חטים יפות כמו שלשת קבין רעות וכן בשעורים נמצא בין חטים יפות לחטים רעות שליש פחיתות ובשעורים רביע מכלל שהחטים הרעות כו' ודברים פשוטין הן:

    אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה וזה וזה שיעורן אחד הוא כי קבא מלוגנאה הוא חמשת רבעים ועוד והן שיעור הקמח להוציא מהן חלה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 48a · Sefaria

    Ritva

    אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא פי' קב של מקום פלוני. ואסי' וכן לחלה והיינו שיעורא דתנן חמשת רבעים קמח. ורש"י לא גריס ועוד לפי שהם חמשה לוגים צפוריים בצימצום וכמו שכתב רש"י. ור"ת ז"ל גריס ועוד וכן כתב הראב"ד ז"ל בהלכות פסח וטעם היתר הזה לפי מאי שאמרו במתניתא בעירובין כל האוכל כשיעור הזה הרי הוא ברוך ומבורך פי' כשיעור עיסת מדבר והוצרך ועוד לשיעור חלה דבעל הבית שהוא חלק א' פי' שישאר לבעל הבית הרבעים לבד החלה כדאמרו במס' חלה ואף כי אין לה שיעור מן התורה כל שהוא מיהא בעי כ"כ רת"ם ז"ל: וכתב הרי"ט ז"ל ושיעור הכלי הראוי לזה כך הוא כי שיעור חלה מ"ג בצים וחומש ביצה במנין ורביעית הלוג הוא ביצה ומחצה נמצא שהביצים הללו הם נ"ט (צ"ל כ"ט המעתיק) רבעיות פחות חומש רביעי והרביעית שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בתרית' הוא י"א אצבעות חסר חומש ויעלו כל הרבעיות שי"א אצבעות וחומש חומשא וכלי של ששה אצבעות על ששה אצבעות ברום שמנה אצבעות ושלשה חומשים וחומש חומשא יעלו בה בה"ת (נ"ל דצ"ל שי"א, המעתיק) בי"א אצבעות וחומש חומשא נמצא כי שיעור מ"ג בצים וחומש ביצה הוא כלי של ששה אצבעות על ששה אצבעות ובהם אצבעות: וכתב עוד ז"ל ואם תוסיף אועידות כדברי רת"ם ז"ל והם עולים קרוב ל"ג ביצים יהיו י' רביעיות שהם שכ"ד אצבעות וכלי שהיא שש על שש אצבעות ברום תשע אצבעיות בתריתא שכ"ד אצבעות לא פחות ולא יותר. ולענין פסח אית לן למנקט לחומרא כדברי רש"י ז"ל וחשבון ביצה בכל מקום יש אומרים שהוא ליתן אותה בכלי מים ומה שיפול מן הכלי הוא שיעור ביצה וכמו שאמרו לענין נזיר וחשבון זה אינו מחוור לנו שיש הפרש גדול כפי גודל הכלי וקנטרו והפי' המחוור הוא מה שמחזיק חלל ביצה בינונית ולפי שאין לנו שיעור מכוון בבצים שיש בצים גדולות וקטנות ובינונות במנהגים רבים השיעור הראוי הוא מה שאמרנו ע"כ: ולזה הסכים השיעור שכתב הרי"ט זצ"ל לדברי רש"י ז"ל והר"י קר"ה קושא ז"ל שכתב ואמרו רבוותא ז"ל הני חמשת רבעים קמח שהם מ"ג ביצים משקל שבע מאות ועשרים זוז ואנן שיעור מתקל לא נהירא לן דאיכא דקליל ואיכא דלא קליל ושיעור בצים איכא גדולים ואיכא קטנים אלא לפי חשבון רביעית של תורה ע"כ:

    Ritva on Pesachim 48a · Sefaria

    Meiri

    חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב וביאור דבר זה הוא שאם עשה מלאכות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת על כל אחת ואחת אבל יום טוב שאין חטאת בשגגתו אם עשה מלאכות הרבה במזיד בהתראה אחת ר"ל שזרע וחרש וארג בהתראת איסור מלאכה אינו חייב אלא אחת כמו שביארנו במקומו:

    Meiri on Pesachim 48a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה מלתא דקשיא לן כו' דנהי נמי דטובת הנאה ממון הוא לר"א א"ה כו' ומוטב לעבור על בל יראה כו' עכ"ל וק"ק לפ"ז מאי פריך ר"א לר"י לדבריך הרי הוא עובר משום בל יראה כו' הא איכא למימר כיון דלית ליה לר"י הואיל מוטב לו לעבור על בל יראה מאליו כו' מלעבור על לא תעשה כל מלאכה ועושה כו' כפירש"י ולולי פירושו היה נראה לפרש דע"כ אית ליה לר"א הואיל דאי לאו הכי כיון דעובר על לא תעשה כל מלאכה מוטב לו שתטיל לצונן דהא היכא דא"א בע"א מודה ר"א לבן בתירא כמ"ש התוס' לעיל בהיכא דקרא לה שם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 48a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה כצ"ל וכו':

    Maharam on Pesachim 48a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' ועוד הא את הוא דאמרת חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט ופרש"י דאפילו אם עשה במזיד שתי מלאכו' אינו חייב שתים והכא אמאי מחייב שתים משום מוקצה ומשום בישול. ויש לתמוה טובא דהך קושיא גופא הוה ליה לאביי לאותובי לרבה מעיקרא אמאי מחייב אהבערה הא אין חילוק מלאכות בי"ט כמו שהקשו לעיל בתוס'. ועוד דלכאורה לא אשכחן מאן דפליג אדרבה בהא דאין חלוק מלאכות בי"ט כדפי' בקונט' (והוא ריב"ן חתנו של רש"י) שם מילתא בטעמא אליבא דכ"ע. והנלע"ד בזה לפי משמעות פי הקונט' דהתם דהא דמילתא דפשיטא דאין חילוק מלאכות בי"ט אלא במזיד לענין מלקות היינו דוקא בעושה מלאכה אחת שחייבין עליה משום שני שמות וכן בעושה מלאכה אחת ממש כגון קצר וקצר בלי הפסק בינתיים בהתראה אחת משא"כ בעושה שני מלאכות גמורות כגון הבערה ובישול שהן על ידי שני התראות התראת הבערה והתראת בישול שכל אחת מעשה בפני עצמה היא וכ"ש אם שהה בינתיים נראה מסברא דחייב שתים דכה"ג לאו חילוק מלאכות מיקרי דשני התראות דמזיד הו"ל כשני העלמות דשוגג וכדאיתא שם במשנה דמכות נזיר שאמרו לו אל תשתה אל תשתה ושתה חייב על כל אחת ואחת אם כן כ"ש בהבערה ובישול משום הכי הוי משמע ליה לאביי מעיקרא דלמאן דלית ליה הואיל שפיר חייב משום הבערה משא"כ הכא לענין עצי מוקצה ובישול מקשה אביי שפיר דהנך תרתי מעשה אחד הוא דודאי אף למאי דאית ליה לרבה דעצי מוקצה דאורייתא ואזהרתו מל"ת כל מלאכה היינו דוקא לענין מוקצה דאכילה שאסור לאכול ממנה ביו"ט או ליהנות ממנה הנאת הגוף דהני נמי אוכל נפש מיקרו כגון הסקה ומדורה להתחמם כנגדה ועצים לבשל בהם לצורך י"ט דאסור. וא"כ לפ"ז עיקר מלקות דעצי מוקצה היינו במאי שמבשל בהן ובהא ודאי פשיטא ליה לאביי דאין לחייבו שתים על מעשה א' כדפי' הקונט' דהתם ונהי דהתם במילתא דרבה גופא משמע קצת דאפי' בשני מלאכות אמר רבה דאין חילוק מלאכות דהא אהך קושיא דאינו חייב נמי משום זורע דהיינו זריעה וחרישה קאי התם מ"מ יש ליישב דאפשר דאיירי התם ששניהם נעשין בבת אחת ע"ש בסוגיא. ואם כן לפ"ז עכ"פ מקשה אביי שפיר בשמעתין לרבה דקאמר והא את הוא דאמרת דאין חילוק מלאכות והיינו מכח כ"ש לענין עצי מוקצה וכדפרישית כן נראה לי ועדיין צ"ע בסוגיא דהתם ודוק היטב:

    שם אמר רמי בר חמא הא דר"ח ורבה מחלוקת דר"א ור"י היא ופרש"י דלא קאי רמי ב"ח אהואיל דאי בעי מיתשיל עלה דלעיל אלא אהואיל דמלאכת י"ט. ולכאורה אליבא דרמי ב"ח לא היה צריך לפ' כן אלא דשפיר מצינן למימר דלר"א בכל ענין אמרינן הואיל בין לענין איסור חמץ ובין לענין מלאכת י"ט ולרבי יהושע לית ליה הואיל כלל אלא כיון דבמילתא דר"פ דקאי עלה דרמי ב"ח לא דחה אלא האי הואיל דמלאכת י"ט ובהאי הואיל דאי בעי מיתשיל לא דחה מידי א"כ ממילא משמע דרמי ב"ח נמי לא קאי אלא אהואיל דמלאכת י"ט דלענין איסור חמץ אפשר דטעמא דר"א לאו משום הואיל אי בעי מיתשיל אלא משום דטובת הנאה ממון וכן נראה מל' רש"י בסמוך בד"ה מילתא דקשיא לן ודוק:

    בפירש"י בד"ה אלא דבעידנא דעיילי' לה איכא למימר כל חדא וחדא חזיא ליה בלא הואיל דבכל חדא איכא למימר זו לא תהא לחלה עכ"ל. הא דלא קאמר בפשיטות דלר"א אה"נ דלאחר שתאפה בוצע מכל חדא וחדא היינו משום דלקושטא דמילתא אין דרך לבצוע מכל אחד כמו שפרש"י בסמוך בד"ה דלא חזיא וכן מוכח מפירושו בכל הסוגיא ובמשנתינו וכמ"ש מהרש"ל ז"ל בתשובה נ"ח באריכות:

    בד"ה אבל הכא כו' ונראה בעיני דאין הואיל בזה כו' דאם כן הקדש דקי"ל כו' הא אי בעי פריק ליה. עמ"ש בעל תי"ט בזה באריכות בהא דלא קאמר נמי בהקדש אי בעי מיתשיל עליה והיינו משום דאליבא דר"א קיימינן הכא ור"א ס"ל דאין שאלה בהקדש כדאמרינן בערכין דף כ"ג אלא דלע"ד משום הא לא איריא דבשביל כך לא הו"ל לרש"י למחוק הגרסא כיון דבערכין איכא נמי אוקימתא אחרינא ואדרבה לפ"ז א"ש טפי דסתמא דתלמודא דאמר לעיל דטעמא דר"א משום הואיל אי בעי מיתשיל עליה היינו משום דסבר כהאי אוקימתא דערכין דלר"א נשאלין על הקדש משו"ה יש לחלק בין הקדש לחלה משא"כ הנך אמוראי דסוגיא דהכא לית להו הך אוקימתא א"כ ע"כ דר"א נמי לית ליה האי הואיל דאי בעי מיתשיל דאי ס"ד דאית ליה אמאי לא פליג בשל אחרים דהקדש משו"ה הוצרך רש"י לפרש דבהקדש נמי אליבא דכ"ע אי בעי פריק ליה וא"כ ע"כ דאפ"ה לא שייך הואיל בכה"ג דאין הואיל בדבר שאינו שלו ואם כן ה"ה לחלה ומה"ט כתב רש"י שדומה בעיניו דלא גרסינן האי הואיל ואי בעי מיתשיל. ומה שיש לדקדק עוד בזה כתבתי בל' רש"י במשנתינו באריכות:

    Penei Yehoshua on Pesachim 48a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ואי מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר [אלא ע"כ דלאו דאורייתא ותקשי על מה דאמר אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה]. קשה לי, הא מ"מ הכנה מיו"ט לשבת דאורייתא, ולוקמי בבישל ביו"ט שלאחר שבת בעצים שנשרו מן הדקל בשבת שלפני יו"ט בסמוך לו, דהוי הכנה משבת ליו"ט, כמ"ש תוס' פ"ק דביצה והוי הכנה דאורייתא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 48a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 48, Amud Aleph, about 454 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “״מִן הַמָּאתַיִם״ — מִמּוֹתַר שְׁתֵּי מֵאוֹת שֶׁנִּשְׁתַּיְּירוּ…”

    2. Segment 213 words

      Opens “״מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל״ — מִן הַמּוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּאן…”

    3. Segment 347 words

      Opens “יָכוֹל לֹא יָבִיא מִן הַמּוּקְצֶה. אָמַרְתָּ: מָה…”

    4. Segment 413 words

      Opens “וְעוֹד, הָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: חִילּוּק מְלָאכוֹת…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אֶלָּא אַפֵּיק הַבְעָרָה, וְעַיֵּיל עֲצֵי אֲשֵׁירָה. וְאַזְהָרָה…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְאַבָּיֵי:…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אֶלָּא: אַפֵּיק הַבְעָרָה, וְעַיֵּיל עֲצֵי הֶקְדֵּשׁ. וְאַזְהָרָה…”

    8. Segment 826 words

      Opens “אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הָא דְּרַב חִסְדָּא…”

    9. Segment 939 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: וְדִילְמָא עַד כָּאן לָא…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וְדִילְמָא…”

    11. Segment 1139 words

      Opens “אַמְרוּהָ [רַבָּנַן] קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זֵירָא.…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי אֲקַבְּלַהּ, דִּתְנֵינָא, אֲמַר לֵיהּ…”

    13. Segment 1359 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דִּתְנֵינָא בְּבָרַיְיתָא, אָמַר…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבִּי…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “וְכַמָּה שִׁיעוּר עִיסָּה? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “וְהָתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ גְּרִיעִין חִיטֵּי…”

    18. Segment 188 words

      Opens “אָמַר רַב: קַבָּא מְלוֹגְנָאָה לְפִיסְחָא, וְכֵן לְחַלָּה.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Pesachim 48a · Segment 15 — “וְכַמָּה שִׁיעוּר עִיסָּה? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Pesachim 48a · Segment 6 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְאַבָּיֵי: וְנִלְקֵי נָמֵי…

    Original text

    ״מִן הַמָּאתַיִם״ — מִמּוֹתַר שְׁתֵּי מֵאוֹת שֶׁנִּשְׁתַּיְּירוּ בַּבּוֹר. מִכָּאן לְעׇרְלָה שֶׁבְּטֵילָה בְּמָאתַיִם.

    The phrase: Out of two hundred, is expounded with regard to wine brought as a libation: From the remaining two hundred portions that remain in the vat. This is referring to a case where wine prohibited as produce grown during a tree or vine’s first three years [ orla ] is mixed with permitted wine. The halakha is that this wine mixture may be brought as a libation only if there is two hundred times more permitted wine than prohibited wine. From here it is derived that orla is nullified in a mixture of two hundred.

    ״מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל״ — מִן הַמּוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין מְבִיאִין נְסָכִין מִן הַטֶּבֶל.

    The phrase: From the well-watered pastures of Israel, means that sacrifices may be offered only from that which is permitted to Israel. From here, the Sages stated: One may not offer libations from untithed produce [ tevel ], since Jews are prohibited from eating tevel .

    יָכוֹל לֹא יָבִיא מִן הַמּוּקְצֶה. אָמַרְתָּ: מָה טֶבֶל מְיוּחָד שֶׁאִיסּוּר גּוּפוֹ גָּרַם לוֹ — אַף כֹּל שֶׁאִיסּוּר גּוּפוֹ גָּרַם לוֹ. יָצָא מוּקְצֶה שֶׁאֵין אִיסּוּר גּוּפוֹ גָּרַם לוֹ, אֶלָּא אִיסּוּר דָּבָר אַחֵר גָּרַם לוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ אִיסּוּר מוּקְצֶה דְּאוֹרָיְיתָא, מָה לִי אִיסּוּר גּוּפוֹ מָה לִי אִיסּוּר דָּבָר אַחֵר?

    I might have thought that one may not offer an animal that is set-aside on Shabbat or during a Festival; therefore, you have said: Just as tevel is unique in that its inherent prohibition caused it to be prohibited for Jews to eat, so too, anything whose inherent prohibition caused it to be prohibited for Jews to eat is invalid as an offering. This excludes an animal that has been set aside, which does not have an inherent prohibition that caused it to be prohibited for eating; rather, a different prohibition, i.e., the prohibition of utilizing set-aside objects on Shabbat, caused it to be prohibited for eating. And if you say the prohibition of utilizing set-aside material is by Torah law, what difference is there to me if a food is inherently prohibited; and what difference is there to me if it is prohibited due to a different prohibition? If there is a distinction between these prohibitions, it must be that the prohibition of utilizing set-aside material is by rabbinic law, and therefore, like many other rabbinic decrees, it does not apply in the Temple.

    וְעוֹד, הָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: חִילּוּק מְלָאכוֹת לְשַׁבָּת, וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת לְיוֹם טוֹב.

    And furthermore, Abaye said to Rabba: It is possible to challenge your interpretation of the baraita from a different angle. Wasn’t it you who said, as cited in tractate Makkot , that there is division of labors with regard to Shabbat, and therefore one is required to bring two sin-offerings if he performed two prohibited labors of different primary categories in one lapse of awareness, or if he performed a prohibited labor twice, during separate lapses of awareness; however, there is no division of labors with regard to a Festival, and therefore one is not punished with multiple floggings for performing multiple prohibited labors? Consequently, how could one be liable for multiple floggings for the prohibition of utilizing set-aside materials and for cooking the sciatic nerve on a Festival?

    אֶלָּא אַפֵּיק הַבְעָרָה, וְעַיֵּיל עֲצֵי אֲשֵׁירָה. וְאַזְהָרָה מֵהָכָא, ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״.

    Rather, in order to make this baraita consistent with Rabba’s opinion, remove the prohibition of kindling a fire and add in its place the prohibition of using the wood of a tree designated for idolatry [ asheira ]. And the warning, i.e., the source of the negative commandment associated with using this wood, is derived from here, a verse that relates to an idolatrous city that is burned: “Nothing from the spoil shall cling to your hand” (Deuteronomy 13:18).

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְאַבָּיֵי: וְנִלְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם ״וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״.

    Rav Aḥa, son of Rava, said to Abaye: If this case is referring to using wood from an asheira , one should also be flogged due to having transgressed the prohibition of: “You shall not bring an abominable thing into your home” (Deuteronomy 7:26). However, this would add an extra negative commandment to the list enumerated in the baraita .

    אֶלָּא: אַפֵּיק הַבְעָרָה, וְעַיֵּיל עֲצֵי הֶקְדֵּשׁ. וְאַזְהָרָה מֵהָכָא, ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.

    Rather, remove the prohibition of kindling a fire and add in its place the prohibition of burning consecrated wood. And the warning, i.e., the source of this negative command, is from here: “And you shall burn their asheira trees with fire...you shall not do this to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4). Therefore, one who burns a consecrated item in a destructive manner is punished with lashes. In conclusion, no adequate proof can be adduced from the baraita to reject Rabba’s opinion.

    אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הָא דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה — מַחֲלוֹקֶת דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא. דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: לָא אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״.

    Rami bar Ḥama said: This dispute between Rav Ḥisda and Rabba with regard to the principle: Since, etc., is a matter of dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua in the mishna. As, Rabbi Eliezer, who says that ḥalla should be separated only after the bread has been baked, holds that we say the principle: Since, etc. Since any portion of the dough could potentially be eaten if another part of the dough is designated as ḥalla , therefore, one is permitted to bake bread without separating ḥalla from it ab initio . And Rabbi Yehoshua holds: We do not say the principle: Since, etc.

    אָמַר רַב פָּפָּא: וְדִילְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם דְּאָמְרִינַן ״הוֹאִיל״, אֶלָּא דִּבְעִידָּנָא דְּקָא עָיְילִי לְתַנּוּרָא כׇּל חֲדָא וַחֲדָא חַזְיָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ. אֲבָל הָכָא, דִּלְאוֹרְחִין הוּא דַּחֲזֵי לְדִידֵיהּ לָא חֲזֵי — אֵימָא הָכִי נָמֵי דְּלָא אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״.

    Rav Pappa said that this claim can be rejected in the following manner: Perhaps Rabbi Eliezer only stated that we say the principle: Since, etc., there, in the case of the separation of ḥalla , because at the time that it was placed into the oven, each and every loaf was fit for him, and there was no indication as to which loaf he would designate as ḥalla . However, here, in a case where the bread one is baking on the Festival is fit for guests but is not fit for him, say that so too, even according to the opinion of Rabbi Eliezer we do not say the principle: Since, etc.

    אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וְדִילְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם דְּלָא אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״, אֶלָּא דְּאִיכָּא חֲדָא דְּלָא חַזְיָא לָא לְדִידֵיהּ וְלָא לְאוֹרְחִין. אֲבָל הָכָא, דַּחֲזֵי מִיהַת לְאוֹרְחִין — אֵימָא הָכִי נָמֵי אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״.

    Rav Sheisha, son of Rav Idi, rejected Rami bar Ḥama’s statement for a different reason and said: Perhaps that is not so. Rabbi Yehoshua only stated that we do not say the principle: Since, etc., there, where there is one portion of the bread that is not fit for him or for guests, because the piece that is designated as ḥalla cannot be eaten by anyone due to the fact that it is ritually impure. However, here, in the case of one who is baking bread during the Festival so that it can be eaten on a weekday, when it is at least fit for guests, say that so too, even according to the opinion of Rabbi Yehoshua, we say the principle: Since, etc.

    אַמְרוּהָ [רַבָּנַן] קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זֵירָא. רַבִּי יִרְמְיָה קַיבְּלַהּ, רַבִּי זֵירָא לָא קַיבְּלַהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: מִילְּתָא דְּקַשְׁיָא לַן וְאָתְיָא כַּמָּה שְׁנֵי בְּמַאי פְּלִיגִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַשְׁתָּא אַמְרוּהָ מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה, וְלָא נִיקַבְּלַהּ?

    The Gemara recounts: The Sages said Rami bar Ḥama’s statement before Rabbi Yirmeya and Rabbi Zeira. Rabbi Yirmeya accepted it and Rabbi Zeira did not accept it. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: The following matter has been difficult for us to explain for several years: With regard to what principle did Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree? Now an explanation has been stated in the name of a great man. Shall we not accept it?

    אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי אֲקַבְּלַהּ, דִּתְנֵינָא, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לִדְבָרֶיךָ, הֲרֵי הוּא עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה״, וּשְׁתֵיק לֵיהּ. וְאִי אִיתָא, לֵימָא לֵיהּ: טַעְמָא דִּידִי מִשּׁוּם ״הוֹאִיל״.

    He said to him: How can I accept it? We already learned in a baraita with regard to their dispute: Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to your statement, one violates the prohibition: “You shall not perform any labor” (Exodus 20:9). Rabbi Eliezer could not respond to this claim and was silent. But if it is as Rami bar Ḥama explained, Rabbi Eliezer should have said to him: The reason for my opinion is due to the principle: Since, etc., on the basis of which no prohibited labor has been performed.

    אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דִּתְנֵינָא בְּבָרַיְיתָא, אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לִדְבָרֶיךָ, הֲרֵי הוּא עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא״, וּשְׁתֵיק לֵיהּ. הָכִי נָמֵי דְּלָא אַהְדַּר לֵיהּ? הָא קָא מַהְדַּר לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין? דִּתְנַן: לֹא זֶהוּ חָמֵץ שֶׁמּוּזְהָרִין עָלָיו מִשּׁוּם ״בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא״, אֶלָּא: שָׁתֵיק לֵיהּ בְּבָרַיְיתָא, וּמַהְדַּר לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין. הָכִי נָמֵי, אֵימוֹר שְׁתֵיק לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין, וְאַהְדַּר לֵיהּ בִּמְכִילְתָּא אַחֲרִיתִי.

    Rabbi Yirmeya said to him: According to your reasoning, with regard to that which we already learned in a baraita , that Rabbi Eliezer said to him: According to your statement, he transgresses the prohibitions: It shall not be seen, and: It shall not be found, and in response to this challenge Rabbi Yehoshua was silent, did he too not respond to Rabbi Eliezer? He responded to him in the mishna, as we learned in the mishna that Rabbi Yehoshua said: This is not the leavened bread about which we are warned with the prohibitions: It shall not be seen, and: It shall not be found. Rather, it must be explained in the following manner: He appeared to be silent in the baraita simply because his response was not recorded, but he responded in the mishna. So too, here it is possible to say that he appeared silent in the mishna, but he responded in a different tractate.

    תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא.

    It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The halakha with regard to the separation of ḥalla from impure dough during Passover is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. And Rabbi Yitzḥak said: The halakha is in accordance with the opinion of ben Beteira.

    וְכַמָּה שִׁיעוּר עִיסָּה? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: בְּחִיטִּין — קַבִּין. וּבִשְׂעוֹרִין — שְׁלֹשֶׁת קַבִּין. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חִילּוּף הַדְּבָרִים.

    The Gemara asks: How much dough may be kneaded at once on Passover without concern that the dough will become leavened in the process? Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: With regard to wheat, one may use the amount of flour that comes from two kav of grain; and with regard to barley, one may use the amount of flour that comes from three kav . Rabbi Natan says in the name of Rabbi Eliezer: The matters are reversed. One may knead the flour produced from three kav of wheat or two kav of barley without concern that it will become leavened.

    וְהָתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: בְּחִטִּין — שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבִשְׂעוֹרִין — אַרְבָּעָה קַבִּין! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּחַסִּיכָתָא, הָא — בִּמְעַלְּיָיתָא.

    The Gemara asks: Wasn’t it taught in a different baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: With regard to wheat, one may use the amount of flour that comes from three kav of grain, and with regard to barley, one may use the amount of flour that comes from four kav ? The Gemara answers: This is not difficult, as this latter baraita is referring to low-quality grain, and that baraita is referring to high-quality grain. One can obtain a higher proportion of flour from high-quality grain than from low-quality grain, which contains a greater amount of chaff.

    אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ גְּרִיעִין חִיטֵּי חַסִּיכָתָא מֵחִיטֵּי מְעַלְּיָיתָא טְפֵי מִדִּגְרִיעָן שְׂעָרֵי חַסִּיכָתָא מִשְּׂעָרֵי מְעַלְּיָיתָא. דְּאִילּוּ הָתָם תִּילְתָּא, וְהָכָא רִיבְעָא.

    Rav Pappa said: Learn from this that the extent to which low-quality wheat is worse than high-quality wheat is greater than the extent to which low-quality barley is worse than high-quality barley, i.e., the discrepancy between the different levels of quality is more significant with regard to wheat, as there, in the case of wheat, they differ by one-third; and here, in the case of barley, they differ by only one-fourth.

    אָמַר רַב: קַבָּא מְלוֹגְנָאָה לְפִיסְחָא, וְכֵן לְחַלָּה. (וְהָתַנְיָא:)

    Rav said: A kav from the place Melogna is the amount that can be used to prepare dough for Passover. And similarly, with regard to ḥalla , that is the minimum amount of dough from which ḥalla must be separated. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita :