Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 20b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 20b

    Pesachim 20b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 521 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ת"ל וכו' וסמיך ליה מכל האוכל כלומר האי כל אשר בתוכו שאמרתי לך באוכל אמרתי לך ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון נמצאת טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף וכלי שטף מטמא מגבו אלא שמע מינה כל אשר בתוכו יטמא מחמת כלי הוא דמטמא ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא ומהאי פירוקא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי כדיליף לעיל מק' (מ"ק: פרג) 'ו ואדם נמי שאינו אב הטומאה כגון נוגע בטומאת נבלה ובשרץ לא מטמא כלי דכתיב והנוגע בנבלתם יטמא ולא כתיב כבוס בגדים אבל גבי נושא גזירת הכתוב היא בטומאת משא שמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא ולא בגדים הבאין לאחר מכאן אלמא ולד הטומאה לא מטמא כלי חוץ מטמא מת שהוא אב הטומאה וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה כגון ע"י שרץ ונבלה ושכבת זרע ועל ידי זב ומעיינותיו ומדרסו ועל ידי נדה ומעיינותיה ומדרסה וע"י טמא מת:

    שתיהן כאחת בתלויה וטמאה בחמץ בפסח:

    ורמינהו כו' וקתני היאך ישרף אפילו תלויה עם הטמאה:

    מתני' ר' שמעון היא ואליבא דרבי יהושע וברייתא רבי יוסי אמרה כדקתני אמר ר' יוסי אין הנדון כו' ולקמן פריך והא מתני' ר' יוסי נמי קאמר לה דתנן א"ר יוסי אינה היא המדה:

    ושורפין תרומה תלויה וטמאה וטהורה הכל ביחד ר' מאיר לטעמיה דאמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח:

    ה"ג לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על טהורה ועל טמאה שאין שורפין על התלויה ועל הטהורה ששורפין - דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראה כמטמא בידים:

    על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה דהואיל ואין לה טומאה ודאית הרי היא מטמא בידים לר' אליעזר ור' יהושע סבר כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה:

    רמי תרומה אפיסחא תרומה דעלמא אתרומה דפיסחא:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 20b · Sefaria

    Tosafot

    מי אמר ר' יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית אומר ר"י הא דלא משני פסח שאני דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות א"כ מה שהיא תלויה הוי הטעם:

    הא ר' שמעון אליבא דר' יהושע תימה לר"י לר' שמעון כיון דשרי תלויה לטמא ביד א"כ שרי לשורפו ואמאי קרי ליה תלויה דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין וי"ל דתלויה לר"ש היינו דלא מחייב לשורפו:

    ראוי לזילוף אף על גב דתרומה טמאה בשריפה כיון דמסקינן בפ' בתרא דתמורה (ד' לג.) הראוי לשריפה שרפה הראוי לקבורה קבורה והוא הדין בכי האי גוונא הואיל וראוי לזילוף:

    Tosafot on Pesachim 20b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תנן התם השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה שהתנור תחלה ואמר ליה רבא לרב אדא בר אהבה הלא זה השרץ לא נגע בכותלי התנור אלא נתלה באוירו ואתה רואה אותו כאלו נגע בכותלי התנור וטמאהו כן נחזייה להא תנור כמאן דמלי שרצים ונימא כאלו השרץ עצמו נגע בפת ותהוי הפת תחלה אמר ליה לא אמרינן כמאן דמלי שרצים ונימ' כאלו השרץ עצמו נגע בפת ותהוי הפת תחלה דתניא יכול יהו הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין כלים מטמאין מאויר כ"ח ואי ס"ד דאמרינן כמאן דמלי [שרצים] דמי הא קא נגעי שרצי' בכלים אמאי לא מטמו אלא כיון דלא מיטמו הכלים מאויר כלי חרס ש"מ דלא אמר' כמאן דמלי שרצים דמי. אחרי כל הדברים הללו חזרנו למשנתנו:

    רב חסדא רמי פסחא אפסחא תנן במתני' כי אמר ר' יוסי על התלויה ועל הטמאה נחלקו ר' אליעזר אומר תשרף זו בעצמה וזו בעצמה ר' יהושע אומר שתיהן כאחת איני והתניא אומר ר' יוסי אין הנדון דומה לראיה כו' אבל היאך נשרוף אפי' תלויה עם הטמאה שמא יבוא אליהו ויטהרנו פי' התלויה ומשני משנתנו כר' שמעון דמתני ששורפין התלויה והטמאה יחדו דברי יהושע וברייתא דקתני אבל היאך נשרוף אפילו תלויה וטמאה כאחת שמא יבא אליהו ויטהרנו ר' יוסי אליבא דר' יהושע ומקשי' והא ר' יוסי היא דקתני במתני' כי ר' יהושע אומר התלויה והטמאה שתיהן כאחת ואיך מוקמת לה לברייתא כר' יוסי דתניא אבל היאך נשרוף אפי' תלויה וטמאה ושנינן הכי קאמר ליה ר' יוסי לר' מאיר לדידי אפי' תלויה עם הטמאה אין שורפין אלא אפי' לר' שמעון אליבא דר' יהושע דמיקל לא מיקל אלא בתלויה וטמאה אבל טהורה וטמאה לא שרפינן:

    ר' יוסי בר' חנינא רמי תרומה אפסח ומשני איך אתה שונה שר' יהושע אומר שתים כא' שנמצא מטמא התלויה בידים והלא בחבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה לא התיר לטמאותה בידים אלא ע"י גרמא ומשני כרב חסדא כי זה ששנינו במשנה ר' יוסי אפי' לר' שמעון שמיקל אליבא דר' יהושע חשיב לר' מאיר. ומשנה דתרומה אליבא דר' יהושע שנאה ר' יוסי אליבא דידיה דמחמיר:

    ר' אלעזר רמי תרומה אתרומה ומשני איני דלא התיר ר' יהושע בתלויה לטמא בידים והא בחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה תחתונה יש בה חולין טמאה אמר ר' יהושע אף יטמאנה ביד.

    ומשני שאני התם דאיכא הפסד כלומר כיון שהגת התחתונה בתוכה חולין טמאים אם הוריד התרומה עליהם יפסידם. ואקשינן והא מתני' דאיכא הפסד עצים שאתה מצריכו לעשות שתי מדורות ולשרוף הטהורות באחת והטמאות [באחת] ולא חייש אלא אמר זו לעצמה וזו לעצמה ושנינן להפסד מרובה כגון הפסד של חולין חששו אבל הפסד מועט שהוא של עצים לא חששו ושמעינן האי סברא מהא דתניא חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה ולא התיר ר' יהושע לטמאה ביד כדרך שהתיר ביין אלא אמר תרד ותטמא ואל יטמא ביד לאו מכלל דכיון שאינו הפסד מרובה בשמן דהא ראוי להדליקו לפיכך לא חששו ואמרינן למה בשמן אינו הפסד מרובה משום דראוי להדליקו בנר ובין שמן העומד לאכילה לשמן העומד להדלקה הפסדו מועט גם היין הטמא נמי ראוי לזלף בו כשמן ולא עוד אלא שהיין הטוב הוא הנמכר לזילוף ואין בו הפסד דהא אמרי' שותין מלוג בסלע אבל לזילוף אין מזלפין אלא מן המובחר הנמכר לוג בשני סלעים. ודחי' זה היין חדש הוא שאינו ראוי לזילוף כשמן ואמרי' יניחנו עד שתישן ודחינן חיישינן דלמא אינשי ושתי ליה אי הכי שמן נמי ניחוש דלמא אכיל ליה ודחי' שמן רמי ליה בכלי מאוס אבל יין דבעי ליה לזילוף וריחו הוא דבעיא אי רמי ליה גמר ריחו חייס ולא שדי ליה ואתי ביה לידי תקלה ותקלה תנאי היא דתניא חבית של יין של תרומה שנטמא ב"ש אומר תשפך הכל וחייש לתקלה וב"ה אומר תעשה זילוף ולא חייש לתקלה והלכה כב"ה ואע"ג דאמר ר' ישמעאל בר' יוסי אני אכריע וקיימא לן כל מקום ששנים חלוקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ר' ישמעאל תלמיד הוא ולא חשיב ר' ישמעאל בר' יוסי לאכרועי דהא ר' יוסי אביו של ר' ישמעאל שאמר שמועה זו משמו תלמיד שלישי לגבי ב"ה וב"ש הוא לכשתחשוב מרבן יוחנן בן זכאי שהוא תלמיד להלל עצמו עד ר' יוסי אתה מוצא אותם שלשה ר' יהושע ור' עקיבא ור' יוסי ולא עדיף ר' ישמעאל לאכרועי על ב"ה וזהו שאמר אין הכרעת שלישי מכרעת ושמועה זו בהגוזל זוטא ופרקי' בפ' ראשית הגז תנא ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו ארבע שנאמר וארבע צאן תחת השה תניא אמר רבי אלמלא דבריהם דברי תורה ודברי ברבי קבלה אנו דברי ברבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי ברבי דברי תורה והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרע' אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 20b · Sefaria

    Meiri

    כלי חרס מיטמא מאוירו ומטמא אוכלין שבתוכו בטומאתו וכל אוכלין שבתוכו טמאים מצד טומאת אוירו אפילו מלא חרדל נטמאו הגרגירים האמצעיים טומאת הסמוכים לכלי אבל הכלים אין מקבלין טומאה מאויר כלי חרש שלא נאמרה בו טומאת אויר לטמא כל מה שבתוכו אלא באוכלין ומשקין ומשום מגעו לכלי ראשון אין כאן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכבר כתבנוה בראשון של חולין ושאר הדברים שבאו בסוגיא זו כבר ביארנום למעלה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    כל שעה וכו' כבר ביארנו בתחילת על החלק השני שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר סדרי זמן איסור חמץ לאכילה ולהנאה וענין ביעורו ותכונת הפלטת הכלים מבליעתם וכן ביארנו על החלק השלישי שהוא בא לבאר איזה מין מהתבואות נכלל בדין איסור חמץ לצאת בו ידי מצה וכן איזה מין מהירקות נכנס בכלל מרור לצאת בו ידי חובת מרור וזה הפרק אמנם יסוד ענינו לבאר אלו החלקים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר זמן איסורו אם לאכילה אם להנאה השני לבאר ענין ביעורו ויתגלגל בתוכו ענין הגעלה השלישי לבאר ענין חמץ לאחר הפסח אם של ישראל אם של נכרי ודין נכרי שהלוה ישראל על חמצו או ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו ודין חמץ שנפלה עליו מפולת ונתגלגל מזה לבאר דין אוכל תרומת חמץ בפסח הרביעי לבאר בו איזה מין שבתבואות בדין חמץ ומצה ואיזה מין שבירקות בדין מרור ועל איזה צד יוצאין בהם והחמישי לאזהרה בקצת דברים שלא לעשותם מסרך איסור חמץ זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים הרבה על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והשני והוא שאמר כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו לא יסיק בו תנור וכירים ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים אמר הר"מ זאת המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש ואמר בכאן כי כל שעה שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר"ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אעפ"י שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו ואמרו לבהמה ולחיה ולעופות כדי שיכלול בכל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בזה ומה שפרט ואמר ומוכרו לנכרי כי בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חמצו לגוי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיעך כי זה המאמר דחוי ורוצה במאמר ומותר בהנאתו לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח ואמרו עבר זמנו אסור בהנאתו אפי' בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאוריתא כל כך כי אפי' קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושיו ואפי' היה אותו החמץ מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו ואמרו לא יסיק בו תנור וכירים רוצה בו כי כששורפו בזמנו לא יסיק בו תנור וכירים בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן מפרר כמו פתות אותה פתים ואין הלכה כר' יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפני שיבשו חזק ולכתת חלקיו כדי שיאבד מהר:

    Meiri on Pesachim 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ר"א רמי תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר"י גרמא אין כו' למאי דלא אסיק אדעתיה למימר בחבית שנשברה משום הפסד חולין התירו ה"ה דה"מ למפרך אמתני' דידן אתרומה טהורה דאסר במתני' לר"י בידים ובהך דחבית שנשברה שרי ליה אפילו תרומה טהורה ובידים וה"נ מתקיף לה רבא מתני' נמי איכא הפסד כו' וה"נ מסיק בסוגיין דלעיל דאינה מדה דקאר"י היינו משום דהתם איכא הפסד חולין אלא דניחא ליה לר"א למפרך מעיקרא תרומה אתרומה ולא אפסח וק"ל:

    תוס' בד"ה הא ר"ש ואליבא כו' תימה לר"י לר"ש כיון דשרי תלויה לטמא ביד א"כ כו' עכ"ל לתירוצם דלעיל דמוקי נמי מתני' דהכא כר"ש ואליבא דר"י לא קשיא להו הכי משום דאיכא למימר כיון דגבי פסח קתני שפיר קרי לה תלויה דאי לאו משום פסח לא היו שורפין אותה והיה אוסר לטמא אותו אבל הכא דפריך מתרומה אפסחא משום דמשמע ליה למקשה דמה שהיא תלויה הוי הטעם ופסחא אינו מעלה ולא מוריד וא"כ למאי דמשני הא ר"ש ואליבא דר"י כו' ואפילו בתרומה דעלמא נמי הכי הוה דשרי לטמא תלויה וא"כ שרי לשורפו ותקשי שפיר אמאי קרי ליה תלויה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 20b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפירש"י ת"ל וסמיך ליה מכל האוכל כלומר וכו' ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלין טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא וכו' עס"ה. ממה שהאריך רש"י כאן נראה דהא דקי"ל בפשיטות דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה לאו מכללא ילפינן להו אלא בכל חד צריך קרא באפי נפשיה וכבר כתבתי לעיל בדף י"ח גבי ואימא לטמא את הכלים דהטעם משום דממה שאין הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס אכתי לא מצינן למילף הכלל שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה דאפשר דשאני אויר כלי חרס דחידוש הוא וכן ממה שאין כלים ואדם מקבלין טומאה מאדם וכלים שהן ראשון או שני לטומאה אכתי לא מצינן למילף האי כללא שאין כלים ואדם מקבלין טומאה מאוכלין ומשקין שהן ולד הטומאה דהיינו כדפרישית לעיל משום דלכאורה האי דרשא דיטמא יטמא דכתיב באוכלין ומשקין טפי הוה שייך למידרש פשטא דקרא דיטמא שאוכלין ומשקין מטמאין כלים יותר ממה שנאמר שאוכלין מטמא משקין ומשקין אוכלין כמו שהארכתי בזה במקומו מיהו לפי האמת דמסקינן לעיל דא"א לידרוש יטמא דאוכלין ומשקין לטמא את הכלים משום דאיכא ק"ו ממילא הדרינן לכללא דכלל גמור הוא שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואין להאריך יותר ודו"ק:

    בגמרא רב חסדא רמי פסחא אפסחא וכו' ומשני הא ר"ש אליבא דר' יהושע הא ר"י אליבא דרבי יהושע דתניא וכו'. נראה דהא דפליג ר"י ור"ש אליבא דר"י לענין תלויה היינו משום דבבכורות דף ל"ד בעי הש"ס למימר מעיקרא דטעמא דרבי יהושע משום דיש אם למסורת דתרומתי ואם כן לפי זה אין מחויב לשמור אלא טהורה לבד ולא תלויה ואפילו בידים מותר לטמא את התלויה אפילו היכא דלא אזיל לאיבוד וכ"ש בתרומת חמץ בע"פ בששית ואם כן היינו טעמא דר"ש אליבא דר"י משא"כ ר"י סבר דטעמא דרבי יהושע כדמסקינן התם דכתיב הראוי לך שמור ושאינו ראוי לך לא תשמור משום הכי קסבר דתלויה בעי שימור שמא יבא אליהו ויטהרנה ומטעמא דאזיל לאיבוד בע"פ נמי אין להתיר כיון דבששית ליכא אלא איסורא דרבנן וכ"ש הכא שמבער בע"ש דההיא שעתא לא אזלא לאיבוד ואף ע"ג דבבכורות משמע דרבי יהושע לא חייש לשמא יבא אליהו ויטהרנה היינו נמי אליבא דר"ש דאיירי התם ומיקל להקיז דם בבכור ומשו"ה בעי למימר מעיקרא דמחלוקת דבכור ותרומה הא בהא תליא משום הכי מסיק התם דלא אלא דבתרומה בקרא פליגי וכבר הארכתי בזה לעיל בדף ט"ו ע"ש ועיין עוד בסמוך:

    בתוס' בד"ה מי אמר רבי יהושע וכו' אומר ר"י הא דלא משני פסח שאני היינו דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות וכו' עד סו"ה. נראה דכוונת התוס' דאע"ג דבלא"ה איצטריך להא דמשני הא ר"י אליבא דר"י הא ר"ש אליבא דרבי יהושע משום הך קושיא דפסחא אפסח' דלעיל דהא ע"כ הוי ידע הך ברייתא דלעיל דפליגי ר"י ור"ש בע"פ דבדוכתא אחרינא לא משכחת לה דפליגי אלא דאפ"ה קשיא להתוס' שפיר דהוי מצי לאוקמי הך דחבית אפילו אליבא דר"ש דדוקא בע"פ מתיר ר"ש אפילו לטמאו בידים כיון דאזיל לאיבוד משום איסור חמץ ואינו ראוי לו אבל בחבית סבר דגרמא אין אבל בידים לא וע"ז כתבו התוס' שפיר דאי אפשר לומר כן מדאוסר בטהורה בע"פ אע"ג דאזלא לאיבוד כנ"ל וק"ל:

    בגמרא ר"א רמי תרומה אתרומה ומשני כבר כתבתי לעיל דף ט"ו בשם הירושלמי דרמי התם נמי תרומה אתרומה ומוקי לה כתנאי חבית קמייתא כרבי יוסי אליבא דרבי יהושע וכתבתי ג"כ שם דהא דלא מוקי לה הכא בגמ' דידן כדמשמע לעיל היינו משום דמשמע ליה כסוגיא דבכורות למאי דס"ד מעיקרא דמחלוקת דבכורות ותרומה חדא מילתא היא ואם כן קשיא דר"מ אדר"מ דהא ר"מ מחמיר טפי לענין בכור ולפ"ז כ"ש הכא בשמעתין דר"א הוא דרמי תרומה אתרומה ובבכורות משמע לחד לישנא דר"א גופא הוא דקאמר כמחלוקת בזו כן מחלוקת בזו דבכורות ותרומה חדא מילתא היא א"כ משו"ה לא מצי לאוקמי הכא הך דחבית בתרייתא כר"מ דהא ר"מ איפכא שמעינן ליה משו"ה הוצרך ר"א לחלק ולשנויי שאני התם דאיכא הפסד חולין וכדמשני נמי לעיל דף ט"ו וכדפרישית התם דמשום דליכא משמרת תרומה כה"ג אלא איסורא דרבנן וכ"ש לר"א דבכורות דאמר דבכורות ותרומה חדא מילתא היא ותרווייהו מדרבנן מש"ה במקום פסידא הקילו. ואי תיקשי אם כן לר"א דבכורות דאמר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ולפ"ז ר"מ דמחמיר בבכור מחמיר נמי בתרומה א"כ תיקשי ליה מתניתין דידן דקאמר ר"מ מדבריהם למדנו ומיקל טפי מרבי יוסי ור"ש. נ"ל דלאו קושיא היא דלר"א דבכורות סבר ר"מ במתניתין דהכא דפסחא שאני כיון דאזלא לאיבוד מחמת איסור חמץ ור"מ מדמה איסור לטומאה כנ"ל נכון ודוק היטב. ותו לא מידי:

    קצת השמטות משיטת דר"ח סגה"כ

    א ואין זה לקט אלא שכחה מה שכתבתי דף י"ד בתוס' בד"ה אבל תרומה וקדשים דלר"ע איכא למילף דבקדשים אוכל מטמא אוכל דאל"כ לא אשכחן רביעי בקדש הכוונה בזה דע"כ הכי הוא לר"מ ור"א אליבא דר"ע לפי שיטת התוס' דר"מ ור"א סברו אליבא דר"ע דט"מ לט"א מדרבנן ואם כן לפ"ז כיון דלר"ע רביעי בקדש דאורייתא ואם כן לשיטת רש"י ע"כ סבר ר"ע דאוכל מטמא אוכל בקדשים ואף לפי שיטתי דר"מ ור"א אליבא דנפשייהו פליגי אפ"ה א"ש דמדר"מ ור"א שמעינן דאוכל מטמא אוכל בקדשים אי ס"ל כרבי יוסי דרביעי בקדש דאורייתא ודוק ועיין מה שכתבתי בזה בדף י"ט:

    ב' בדף י"ד ע"ב אמר רבא ש"מ קסבר ר"ע ט"מ לט"א דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מכדי האי נר וכו' ומקשה בגמרא ממאי דלמא לט"א מדרבנן. ולכאורה יש לתמוה דהא ע"כ בלאו הכי מוכח דסבר ר"ע ט"מ לט"א דאורייתא כיון דדריש יטמא יטמא לענין שני עושה שלישי בחולין ואם כן ע"כ במשקין נמי דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא דריש ר"ע יטמא יטמא וא"כ מקרא מלא הוא דט"מ לט"א דאורייתא אליבא דר"ע כדאמר ר"ל לקמן בדף י"ח. אלא דבאמת לק"מ דאכתי מצינן למימר דסבר ר"ע ט"מ לט"א מדרבנן והאי יטמא דכתיב במשקין דריש ליה ר"ע לענין הכשר לא לענין טומאה כדאמרינן לקמן דף ט"ז אליבא דרב דאמר דכן ממש ותדע שכן הוא דהא לשיטת התוס' לקמן גבי ואזדא לטעמייהו דר' מאיר אליבא דר"ע אמר דט"מ לט"א דרבנן ואם כן ע"כ כדפרישית כמ"ש שם התוס':

    ג' מה שכתבתי בדף ט"ז בהא דאמר רב דכן ממש דאכתי איכא למידק האיך אפשר לומר דכן ממש אטו מי גרע הנך משקין מעצים ולבונה דקי"ל דחיבת הקדש מכשרתן לפי' תוספות וכתבתי ליישב:

    1 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Pesachim 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 20, Amud Bet, about 521 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא״, וּסְמִיךְ…”

    2. Segment 212 words

      Opens “רַב חִסְדָּא רָמֵי פִּיסְחָא אַפִּיסְחָא וּמְשַׁנֵּי: מִי…”

    3. Segment 332 words

      Opens “וּרְמִינְהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה…”

    4. Segment 442 words

      Opens “אִם עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּדְלִיקִין…”

    5. Segment 513 words

      Opens “וּמְשַׁנֵּי: הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.…”

    6. Segment 631 words

      Opens “דְּתַנְיָא: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מְבַעֲרִין…”

    7. Segment 741 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר…”

    8. Segment 827 words

      Opens “וְהָא מַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא! הָכִי קָאָמַר…”

    9. Segment 914 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי תְּרוּמָה אַפִּיסְחָא,…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “וּרְמִינְהוּ: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “גְּרָמָא — אִין, בְּיָדַיִם — לָא! וּמְשַׁנֵּי:…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי תְּרוּמָה אַתְּרוּמָה, וּמְשַׁנֵּי: מִי…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “וּרְמִינְהוּ: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לְרַבִּי) יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל…”

    15. Segment 155 words

      Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד!…”

    16. Segment 166 words

      Opens “וּמְשַׁנֵּי: שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא הֶפְסֵד חוּלִּין.…”

    17. Segment 1720 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מַתְנִיתִין נָמֵי אִיכָּא הֶפְסֵד…”

    18. Segment 1842 words

      Opens “ומְנָא תֵּימְרָא דִּלְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשְׁשׁוּ, וּלְהֶפְסֵד מוּעָט…”

    19. Segment 199 words

      Opens “מַאי שְׁנָא שֶׁמֶן, דְּרָאוּי לְהַדְלִיק? יַיִן נָמֵי…”

    20. Segment 2018 words

      Opens “וְכִי תֵימָא זִילּוּף לָאו מִילְּתָא הִיא, וְהָאָמַר…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “וְהָא רָאוּי לְיַשְּׁנוֹ! אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה.…”

    22. Segment 2218 words

      Opens “דְּרָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס. יַיִן נָמֵי, רָמֵי…”

    23. Segment 2321 words

      Opens “וְתַקָּלָה עַצְמָהּ, תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: חָבִית שֶׁל…”

    24. Segment 2427 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲנִי אַכְרִיעַ:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Pesachim 20b · Segment 24 — “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲנִי אַכְרִיעַ: בַּשָּׂדֶה —…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 20b · Segment 20 — “…מִילְּתָא הִיא, וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: שׁוֹתִין מִלּוֹג…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 20b · Segment 17 — “…עֵצִים! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה — חָשְׁשׁוּ, לְהֶפְסֵד…

    Original text

    תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״מִכׇּל הָאֹכֶל״. אוֹכֶל מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין כׇּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס.

    Therefore, the verse states with regard to creeping animals: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). And juxtaposed to it is the verse: “From all food in it which may be eaten, upon which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). This indicates that food is rendered impure by the airspace of an earthenware vessel, but not all vessels are rendered impure by the airspace of an earthenware vessel. This baraita proves that the earthenware vessel itself is not considered to be filled with carcasses of creeping animals, and therefore it does not render everything inside it impure with first-degree impurity. Were the earthenware vessel indeed considered as if it were filled with impurity, vessels inside it would also assume first-degree ritual impurity.

    רַב חִסְדָּא רָמֵי פִּיסְחָא אַפִּיסְחָא וּמְשַׁנֵּי: מִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת?

    Rav Ḥisda raised a contradiction between one statement with regard to Passover and another statement with regard to Passover, and he resolved this contradiction himself. The Gemara elaborates: Did Rabbi Yehoshua actually say that both of them may be burned as one, teruma whose purity is uncertain, and definitely impure teruma , on Passover eve?

    וּרְמִינְהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לִרְאָיָה, כְּשֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ — עַל מָה הֵעִידוּ? אִם עַל הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה — זֶה טָמֵא וְזֶה טָמֵא.

    And he raised a contradiction from the Tosefta , as Rabbi Yosei said: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When Rabbi Meir said that the Sages, Rabbi Ḥanina the deputy High Priest and Rabbi Akiva, testified, about what did they testify? If you assert that Rabbi Meir said with regard to meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, that one may burn it together with meat that became impure through contact with a primary source of impurity, that is a case where both this meat is impure and that meat is impure, albeit not at the same level of impurity.

    אִם עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּדְלִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת — זֶה פָּסוּל וְזֶה טָמֵא. אַף אָנוּ מוֹדִים בִּתְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עִם הַתְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה, אֲבָל הֵיאַךְ נִשְׂרוֹף אֲפִילּוּ תְּלוּיָה עִם הַטְּמֵאָה, שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֵם.

    Rabbi Yosei continues: If you say that Rabbi Meir is referring to the statement of Rabbi Akiva, with regard to oil that was disqualified by one who immersed himself during that day, that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse, that is a case where this substance is disqualified and that object is impure. We also concede with regard to teruma that became impure from a secondary source of impurity, that one may burn it with teruma that became ritually impure from a primary source of impurity, even though the first teruma will assume a greater degree of impurity. However, how will we burn teruma in abeyance, i.e., teruma whose impure status is uncertain, together with ritually impure teruma ? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure.

    וּמְשַׁנֵּי: הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הָא רַבִּי יוֹסֵי, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

    And Rav Ḥisda himself resolved the contradiction: This statement that was taught in the name of Rabbi Yehoshua, that one burns teruma in abeyance together with ritually impure teruma , is the ruling of Rabbi Shimon and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may not burn them together, is the ruling of Rabbi Yosei and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    דְּתַנְיָא: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְשׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת טְמֵאוֹת תְּלוּיוֹת וּטְהוֹרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: טְהוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּתְלוּיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּטְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

    The Gemara cites the source of this tannaitic dispute with regard to Rabbi Yehoshua’s opinion. As it was taught in a baraita : If the fourteenth of Nisan occurs on Shabbat, one may not remove the leaven on Passover eve in the usual manner, and therefore one removes everything before Shabbat, and he burns all teruma together, impure teruma , teruma in abeyance, and pure teruma . This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One burns pure teruma by itself, teruma in abeyance by itself, and impure teruma by itself.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל הַטְּהוֹרָה וְעַל הַטְּמֵאָה שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין, עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּהוֹרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תִּישָּׂרֵף זוֹ בְּעַצְמָהּ וְזוֹ בְּעַצְמָהּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.

    Rabbi Shimon said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree about ritually pure teruma and about impure teruma . They agree that one may not burn them together. And neither did they disagree about teruma in abeyance and about pure teruma . They agree that one may burn them together. Since the teruma is not definitely impure, he does not appear to be directly impurifying the teruma . With regard to what did they disagree? They disagree with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together, as Rabbi Eliezer says: This teruma should be burned by itself and that teruma by itself. Since this case involves teruma that is definitely impure, if the teruma in abeyance is actually pure, by burning them together he will have rendered it impure. And Rabbi Yehoshua says: One may burn both of them as one.

    וְהָא מַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא! הָכִי קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי מֵאִיר: אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּמֵיקֵל, כִּי מֵיקֵל בִּתְלוּיָה וּטְמֵאָה, אֲבָל בִּטְהוֹרָה וּטְמֵאָה — לָא.

    The Gemara raises a difficulty: Isn’t the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei? How can Rabbi Yosei’s statement be attributed to Rabbi Shimon? The Gemara answers: This is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Meir: Even according to Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who is lenient, where he rules leniently it is only with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together. However, with regard to ritually pure teruma and impure teruma together, no, even he does not permit burning them together.

    רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי תְּרוּמָה אַפִּיסְחָא, וּמְשַׁנֵּי: מִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת?

    Similarly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction between the previous statement with regard to teruma and a halakha of Passover, and he resolved it himself. The Gemara clarifies: Did Rabbi Yehoshua actually say that both teruma in abeyance and impure teruma may be burned together?

    וּרְמִינְהוּ: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה — יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע, וְאִם הָיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע — יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה, וְאִם הָיְתָה מְכוּסֶּה יְגַלֶּנָּה.

    And he raised a contradiction from a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed about its impurity, Rabbi Eliezer says: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed he should cover it. Rabbi Yehoshua says: If it was placed in a concealed place he may place it in a vulnerable place. And if it was covered he may expose it.

    גְּרָמָא — אִין, בְּיָדַיִם — לָא! וּמְשַׁנֵּי: הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הָא רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

    The Gemara infers from this mishna: In any case, passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted. However, to actively render teruma impure with one’s hands, no, it is prohibited. This ruling contradicts the previous halakha that one may burn teruma in abeyance and impure teruma together. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, resolved this apparent contradiction himself: This statement, that one is permitted to burn teruma in abeyance together with ritually impure teruma , is the ruling of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may cause this impurity only passively, is the ruling of Rabbi Yosei in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי תְּרוּמָה אַתְּרוּמָה, וּמְשַׁנֵּי: מִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּרָמָא אִין, בְּיָדַיִם לָא?

    Similarly, Rabbi Elazar raised a contradiction between one halakha with regard to teruma and another halakha with regard to teruma , and resolved the contradiction himself. The Gemara explains: Did Rabbi Yehoshua actually say that passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted; however, to actively render teruma impure with his hands, no, it is prohibited?

    וּרְמִינְהוּ: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה וְתַחְתֶּיהָ חוּלִּין טְמֵאִין —

    And he raised a contradiction against this from a mishna: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper area in a winepress, where grapes are pressed, and there is impure, non-sacred wine in the lower area of the press, where the wine flows from the upper area, if the teruma wine would flow into the non-sacred wine, the teruma wine would be rendered ritually impure. The result would be significant financial loss, as the legal status of all the wine in the lower press would be that of impure teruma , which is prohibited even for priests to drink.

    מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לְרַבִּי) יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטׇהֳרָה — יַצִּיל, וְאִם לָאו — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.

    Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one is able to rescue even a quarter- log from the barrel that broke and keep the wine in a state of ritual purity, by receiving the teruma wine in a vessel before it becomes impure, he should rescue it. And if one cannot receive the wine in a pure vessel, as only impure vessels are available, so that if he uses them to receive the wine or to seal the upper press he will render the teruma impure, Rabbi Eliezer says: The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד!

    Rabbi Yehoshua says: One may even actively render it impure with his hand, by stopping the pipe connecting between the upper and lower presses with an impure vessel or by receiving the wine in impure vessels. Evidently, Rabbi Yehoshua allows one even to actively impurify pure teruma .

    וּמְשַׁנֵּי: שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא הֶפְסֵד חוּלִּין.

    And Rabbi Elazar resolved this contradiction himself: There, with regard to the broken barrel, it is different, as, in that case, there is the potential loss of non-sacred produce, when the teruma wine descends to the lower press. The non-sacred wine will become prohibited due to the mixture with impure teruma .

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מַתְנִיתִין נָמֵי אִיכָּא הֶפְסֵד עֵצִים! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה — חָשְׁשׁוּ, לְהֶפְסֵד מוּעָט — לֹא חָשְׁשׁוּ.

    Rava strongly objects to this claim: In the mishna too there is a loss of wood, as one requires additional wood to kindle a second fire and burn the impure teruma separately. Abaye said to him: With regard to this and similar issues, the Sages were concerned about a great loss. However, they were not concerned about the minimal loss of several pieces of wood.

    ומְנָא תֵּימְרָא דִּלְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשְׁשׁוּ, וּלְהֶפְסֵד מוּעָט לֹא חָשְׁשׁוּ, דְּתַנְיָא: חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וּבַתַּחְתּוֹנָה חוּלִּין טְמֵאִין — מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטׇהֳרָה — יַצִּיל, וְאִם לָאו — תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.

    And from where do you say that the Sages were concerned about a great loss and they were not concerned about a minimal loss? As it was taught in a baraita : With regard to a barrel of teruma oil that broke in the upper area of the olive press, and in the lower area of the press there is impure, non-sacred produce, Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one can rescue even a quarter- log of the oil in a state of purity from the barrel, he should rescue it. And if one cannot receive the oil in a pure vessel, the teruma oil should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand.

    מַאי שְׁנָא שֶׁמֶן, דְּרָאוּי לְהַדְלִיק? יַיִן נָמֵי רָאוּי לְזִילּוּף!

    The Gemara answers: What is different about oil that, as opposed to wine, everyone agrees may not be actively rendered impure? If you say the reason is that even if the teruma falls into the lower press and is intermingled with impure teruma , it is still suitable for lighting and not entirely lost, if so, wine is also fit for sprinkling in one’s house to provide a pleasant fragrance. Impure teruma wine could be used for that purpose.

    וְכִי תֵימָא זִילּוּף לָאו מִילְּתָא הִיא, וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: שׁוֹתִין מִלּוֹג בְּסֶלַע, וּמְזַלְּפִין מִלּוֹג בִּשְׁתַּיִם! בְּחָדָשׁ.

    And lest you say that sprinkling wine is not a significant matter, and would be tantamount to destroying the teruma , didn’t Shmuel say in the name of Rabbi Ḥiyya: One drinks from wine valued at a log for a sela , and one sprinkles from wine valued at a log for two sela . Apparently, sprinkling is a more significant use than drinking. The Gemara answers: The baraita is referring to new wine still in the press, which does not have a strong fragrance and cannot be used for sprinkling.

    וְהָא רָאוּי לְיַשְּׁנוֹ! אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה. שֶׁמֶן נָמֵי, אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה!

    The Gemara raises an objection: But isn’t the wine fit to be aged, at which point it could be used for sprinkling, and would not be entirely lost. The Gemara answers: One may thereby come to encounter a stumbling block, as he might, with the passage of time, forget that it is ritually impure and come to drink it. The Gemara asks: If so, with regard to oil too, one may thereby come to encounter a stumbling block, in the same way.

    דְּרָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס. יַיִן נָמֵי, רָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס! לְזִילּוּף קָא בָעֵי לֵיהּ, בִּכְלִי מָאוּס רָמֵי לֵיהּ?!

    The Gemara answers: The Gemara answers: Ritually impure teruma oil is permitted because he places it in a repulsive vessel, so that people will be disinclined to consume it and will use it only for lighting. The Gemara suggests: With regard to wine, too, he can place it in a repulsive vessel. The Gemara rejects this suggestion: That is not possible. Is it reasonable that one who wants the wine for sprinkling will place it in a repulsive vessel? One sprinkles wine to add a pleasant odor, which would not be the case if the wine has been left in a disgusting vessel.

    וְתַקָּלָה עַצְמָהּ, תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּשָּׁפֵךְ חֲבָל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תֵּעָשֶׂה זִילּוּף.

    The Gemara comments: And concern for a stumbling block by keeping prohibited items is itself subject to a dispute between tanna’im . As it was taught in a baraita : With regard to a barrel of teruma wine that became ritually impure, Beit Shammai say: It should be poured out all at once, and Beit Hillel say: One should wait until it ages, at which stage it may be used for spraying.

    אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲנִי אַכְרִיעַ: בַּשָּׂדֶה — תִּשָּׁפֵךְ חֲבָל, בַּבַּיִת — תֵּעָשֶׂה זִילּוּף. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּחָדָשׁ — תִּשָּׁפֵךְ חֲבָל, בְּיָשָׁן — תֵּעָשֶׂה זִילּוּף. אָמְרוּ לוֹ:

    Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: I will decide this dispute. If the barrel was in a field, it should be poured out all at once, lest the ritual impurity of the barrel be forgotten by the time it is brought inside the house. However, if the barrel was in the house, where it could be used immediately, it may be used for sprinkling. Some say that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, decided: In the case of new wine, it should be poured out all at once; but in the case of old wine, it should be used for spraying. They said to him: