Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 12b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 12b

    Pesachim 12b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי ולבתריה יהבינן ליה רביעית חמישית וששית ולבעל חמש יהבינן לקמיה רביעית ושלישית ושניה ולבתריה ששית ואכתי הוה לן למיתב ליה אלא הא פריש ר' יהודה בהדיא דבין חמש לשבע לא טעו שבחמש חמה במזרח ובשבע במערב וכל הנך טעותא דיהבינן להו ה"מ לאצולינהו ולמפטרינהו מקטלא אבל מ"מ משעה כשהוזם אחד מהן באותה שעה לבדה ובשל אחריה מיד בטלה העדות ואפי' לא הוזם בטעות שלפניו דהא כי אמרו ליה לבעל ג' שלישית ורביעית וחמישית עמנו היית והוצרך לומר בשניה היה אלא שטעיתי הרי נחלקה עדותן שאם בשניה היה המעשה אין כאן אלא עד אחד דהא חבירו אמר בחמש ובין שנייה לחמישית לא טעו:

    ניכול עד סוף ששית דהא מן התורה אינו אסור אלא משעברו שש ורבנן למה הוא דעבוד הרחקה במידי דלא טעו אינשי ביה:

    עדות מסורה לזריזים אין אדם בא להעיד על הנפש אא"כ בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו להדרש בדרישה וחקירה אבל חמץ על הכל מוטל ושאינו בקי בשעות טועה בהן:

    בחמש חמה במזרח ובשבע במערב וחמץ אינו אסור אלא בשבע ואין טעות בין חמש לשבע:

    אי הכי בשש נמי ניכול דהא בשש עדיין לא נטתה חמה לצד מערב אלא באמצע הרקיע וזריחתה תחתיה בראש כל אדם ואין צל נוטה לא לכאן ולא לכאן אלא תחתיו:

    יומא חמה:

    בי קרנתא קאי באמצע הרקיע קרובה לנטות למזרח וקרובה לנטות למערב ואין עומדין עליה ולהכי נקט לישנא דבי קרנתא ולא נקט בי מיצעי דדרום קאי לפי שגלגל חמה שחמה סובבת בו עגול הוא ודבר עגול אין חילוק ארבע רוחות ניכר בו ומזרחו מתעגל עד חצי דרומו וחצי צפונו ומיחזי פלגי דרום בסוף מזרח וראש מערב:

    מתחילת ארבע לא ניכול דהא טעי שש וחמש וארבע:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 12b · Sefaria

    Tosafot

    ניכול כולה שית לאו דוקא כולה שית דהא צריך לשרוף תוך שש:

    ולהך לישנא דאדם טועה שעה ומשהו ניכול עד סוף חמש אפי' טעה בשתי שעות היה יכול להקשות ניכול עד סוף חמש שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב:

    בשית חמה בי קרנתא קאי הקשה ריב"א לאביי דאמר לר' יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ותלינן הטעות בשניהן אם כן אחד אומר בה' ואחד אומר בשבע אמאי עדותן בטלה כיון דאין הכירא בתחילת שש לז' נימא האי דקאמר ה' בסוף ה' והאי דקאמר ז' בתחילת ז' ועובדא הוה בפלגא דשית וטעה כל אחד חצי שעה וי"ל דהא דקאמר שית חמה בי קרנתא קאי וטעו בין תחילת שש לז' היינו חמץ דלכל מסור אבל עדות מסורה לזריזין אי נמי הך שינויא דקאמר בי קרנתא קאי לית ליה לאביי:

    אימתי שלא בשעת ביעורו פירש הקונטרס שלא בשעת ביעורו בשש ובשעת ביעורו מכאן ואילך ופריך הואיל ובשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ימתין עד שבע וקשה לר"ת היכי ימתין עד שבע לבערו הא אסקינן לעיל (פסחים ד' י:) דגזר ר' יהודה בשעת איסורו לבדוק דילמא אתי למיכל מיניה ועוד שעת ביעורו דמתני' היינו בשש ועוד דמנותר יליף ר' יהודה דחמץ בשריפה ונותר אחר שיעורו טעון שריפה וכמו כן חמץ ומפר"ת דשלא בשעת ביעורו היינו אחר שש שרוב העולם מבערין בשש כתיקון חכמים וטעם משום דיליף מנותר והיינו לאחר איסורו אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש כיון שאינה מצוה לבערו אלא מדרבנן השבתתו בכל דבר וכן איתא בירושלמי פרק כל שעה:

    ארבע זמן סעודה לכל היא לא שייך האי טעמא אלא לענין אכילה אבל לענין עדות לא:

    Tosafot on Pesachim 12b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכענין הזה אליבא דר' מאיר שתי שעות חסר משהו זולתי השעות שאין בן אדם טועה בהן שעה ראשונה שאין אדם טועה בה שהיא ג' וכ"ש ד' וכיוצא בה: ואקשינן ממתני' אמאי תאני ר' מאיר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש לאביי דאמר אין אדם טועה ולא כלום יאכל עד סוף שש דהא קיימא לן אך חלק מחצי היום איסורו של חמץ וללישנא אחרינ' דאביי כו' ולרבא אליבא דר' מאיר דאמר אדם טועה שתי שעו' מתחלת חמש לא יאכל למה אמר רבי מאיר אוכלין כל ה' וכן לר' יהודה מתחלת ד' ופרקי' בהא אליבא דר' יהודה הא אוקימ' לגבי עדות דלא טעי איניש בין שעה ה' לז' דבה' חמה במזרח ובז' חמה במערב וכל שכן ד' דודאי לא טעי בז' ואסיקנא תרגמה אביי בין לדידיה בין אליבא דרבא עדות מסורה לזריזין חמץ לכל מסור ולפיכך עבדו רבנן הרחקה ואתא רבא לאוקומי טעמא דר' יהודה משום דקסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה ונדחו דבריו ואוקמה גזרה משום יום המעונן. אסקינן במחלוקת דר' מאיר ור' יהודה בעדות דמשום טעותן היא כך מחלוקת בחמץ קאמר לן דשנויא דשנין שנויי נינהו וסמכינן עלייהו.

    אמר רב שימי בר אשי לא שנו דטעו אלא בשעו' כלומר אחד [אומר] כך וכך שעה ביום אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטלה כי עדות מכחשת היא וכענין הזה פירשנו למעלה כי בכל מקום שהטעות דחויה העדות בטלה היא:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 12b · Sefaria

    Meiri

    ביעור חמץ יש פוסקין שאין ביעורו אלא בשריפה כר' יהודה ומביאים ראיה ממה שאף במשנתינו הסכים ר' מאיר לדעתו שהוא בשריפה אלא שנחלקו בשיעור אכילה וכן שר' עקיבא סובר כן וכן שבאחרון של תמורה אמרו אלו הן הנשרפין ומונה עמהם חמץ בפסח ולדעת זה יש לך להזכיר מה שאמר עליה אימתי שלא בשעת ביעורו ר"ל מסוף שש שעות ולמעלה השבתתו בכל דבר ומ"מ ר' עקיבא אמרה אף לאחר ביעורו ויש מקשים לפירוש זה שהרי בפרק שני אמרו עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים והעמידוה בגמ' לדעת ר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה אלמא אף בעבר זמנו אמרה ואינה קושיא שלא נאמר שם עבר זמנו אלא בשעות דרבנן וכן הקשו ממה שכתבנו ממסכת תמורה שמנה בכלל הנשרפין חמץ בפסח ולשון חמץ בפסח אחר זמן איסור הוא ואפשר שכל איסורו משום פסח הוא קוראו חמץ בפסח אף קודם זמן האיסור ומ"מ יש מפרשים שמה שאמר ר' יהודה אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר לדברי חכמים הוא משיב והוא שכשאמר ר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה השיבוהו חכמים לא מצא עצים יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו ועל זה הוא משיב אימתי אני אומר שאין ביעורו אלא בשריפה קידם זמן איסורו [אבל לאחר זמן איסורו] ולא מצא עצים השבתתו בכל מה שיוכל נמצאת למד שאף לאחר זמן איסורו אם יש לו עצים ביעורו בשריפה וזו של תמורה וכן עבר זמנו שבפרק שני פירושו אחר איסורו וביש לו עצים וכן נראה במכילתא שאמרו שם ר' יוסה אומר תשביתו בשריפה אמר לו בן בתירא סבור אתה שאתה מחמיר ואי אתה אלא מיקל לא מצא עצים ישב ולא ישרוף הוי משהגיע שעת ביעורו השבתתו בכל דבר ומ"מ מקצת חכמי הצרפתים פי' בהפך שר' יהודה סובר אימתי אינו אלא בשריפה שלא בשעת ביעורו ר"ל שכבר עבר זמן ביעורו והוא מתחלת שש ולמעלה אבל בשעת ביעורו כגון שעה חמישית השבתתו בכל דבר ואע"פ שאמרו למעלה ששעה חמישית אינו זמן ביעור וכמו שאמרו כיון דלאו זמן איסורי' ולאו זמן ביעוריה הוא פשע ולא מבטיל ליה הם מפרשים בביעור זה ענין בדיקה שהבדיקה נקראת בלשון ביעור על שם סופה כמו שלמדנו מן הברכה עצמה שמברכים על הביעור בשעת הבדיקה אבל בשעת ביעורו ר"ל שעה חמישית השבתתו בכל דבר וכך היא שנויה בתלמוד המערב עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר אם הגיע זמן ביעורו אי אתה מבערו אלא בשריפה ואתיא כר' יהודה אית תנאי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר ואתיא כרבנן ר' אומר תשביתו בכל דבר שהוא בבל יראה ואיזו זו שריפה ולדעת זה אותה שהזכרנו במכילתא כרבנן היא וכן כתבוה גדולי הדורות וכן עיקר וא"כ לדעת ר' יהודה לשיטת הפוסקים כמותו בשעה חמישית ביעורו בכל דבר הא בששית ומשם ולמעלה אינו אלא בשריפה ולדעת ראשון למה שפירשנו בו שלדברי חכמים הוא משיב כל שקודם האיסור דוקא בשריפה ואם אין לו עצים יחזר אחריהם הא משהגיע איסור תורה ישבית בכל מה שיוכל ומ"מ גדולי הפוסקים והמחברים פסקו כחכמים שביעורו אף במפרר וזורה לרוח או מטיל לים ואינו טעון שריפה אלא שאם רצה שורפו ותבוא עליו ברכה ובלבד שלא יהנה בהיסיקו אחר זמן איסור הנאתו וכבר כתבנו בענין זה דרכים אחרים בפירושנו:

    Meiri on Pesachim 12b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ולהך לישנא כו' אפילו טעה בב' שעות היה יכול להקשות כו' שבחמש חמה כו' עכ"ל דמשמע להו דהמקשה הכא ודאי דידע הא דחמש חמה במזרח כו' דמתניתין היא ומיהו מהא דפריך לקמן חמש לא ניכול ומשני חמש חמה כו' משמע דהמקשה לא אסיק אדעתיה הא דחמש חמה כו' ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 12b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' תנן ר"מ אומר אוכלין כל ה' וכו' כצ"ל ניכול עד סוף ה' אמר אביי ערות כו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ולהך לישנא וכו' אפי' טעה בב' שעות היה יכול להקשות וכו' והא דמקשי בגמ' לקמן איפכא אמילתיה דרבא דפריך מתחלת ה' לא ניכל היינו בתר דמשני לעיל עדות מסורה לזריזים והמקשה אאי הכי דפריך בתר הכי סמוך ודו"ק:

    ד"ה בשית חמה וכו' אם כן אחד אומר בה' ואחד אומר בז' אמאי עדותן בטלה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 12b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות ד"ה אימתי שלא בשעת ביעורו פי' הקונטרס שלא בשעת ביעורו בשש כו' וקשה לר"ת היכי ימתין כו' ועוד דמנותר יליף כו' ומפרש ר"ת עס"ה. ולענ"ד נראה לי ליישב שיטת רש"י מה שהקשה ר"ת האיך ימתין לבערו עד תחלת שבע הא גזר ר"י לשמא יאכל נראה דלא קשה מידי דנהי דחייש ר"י לשמא יאכל אפילו היכא שמחזר עליו לשורפו היינו דוקא בשעת בדיקה שטרוד בבדיקה לחפש בכל המקומות חיישינן שפיר שמא ימצא גלוסקא יפה וישכח ויאכל דרך מתעסק משא"כ הכא שכבר בדק ומצא והצניע החמץ וא"כ כשיטלנו בתחלת שבע כדי לבערו ממש להטילו לים לאלתר או לזרותו לרוח תו לא שייך כלל הך חששא דשמא יאכל. ומה שהקשה עוד דלעיל קרי ליה תחלת שש שעת הביעור והכא קרי ליה שלא בשעת ביעורו נראה נמי דלא קשה מידי דלעיל דלענין בדיקת חמץ דרבנן איירי שפיר קרי ליה שעת הביעור כיון שהוא שעת הביעור של רוב העולם משא"כ הכא דמלתיה דר"י לענין שריפה איירי דאיירי מדינא דאורייתא שפיר אמר אימתי הוי מדאורייתא בשריפה שלא בשעת ביעורו והיינו מתחלת שש דהוי מדאורייתא שלא בשעת ביעורו:

    אמנם הקושיא שלישית שהקשה ר"ת כיון דר"י מנותר יליף ממילא משמע איפכא כמו שמפרש ר"י באמת וכתב דהכי איתא בירושלמי נ"ל דאדרבה מאותו הירושלמי גופא נראה להדיא לפרש הך ברייתא דהכא כפי' רש"י דהכי איתא בירושלמי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר משהגיע זמן ביעורו אתה מבערו בשריפה ואתיא כר"י אית תנויי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר ואתיא כרבנן עכ"ל הירושלמי והדבר ידוע דבתלמודא דידן בכולה מכילתין לא אישתמיט ולא אשכחן דפליגי ר"י ורבנן בסברות הפוכות לגמרי מהיפך להיפך בענין ביעור החמץ אימתי דינו בשריפה ואימתי בכל דבר לכך נראה דתלמודא דידן מפרש הנך תרתי ברייתות דירושלמי תרווייהו אליבא דר"י כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה דהא לקמן דף כ"ז ע"ב מייתי הש"ס ברייתא אחריתי דמעיקרא יליף ר"י בק"ו מנותר שאינו בבל יראה כו' ואמרו לו חכמים כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל כו' ומסיק בסיפא דברייתא חזר ר"י ודנו דין אחר נותר ישנו בבל תותירו וחמץ בבל תותירו כו' ולכאורה יש לתמוה טובא דמאי אולמא הך ילפותא דבנין אב טפי מעיקרא שדנו בק"ו ואכתי לא השיב למה שהקשו לו חכמים לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל ואף שרש"י כתב שם דהאי בבל תותירו הוי ג"ש ובין לקולא ובין לחומרא מ"מ הסוגיא בלישנא דברייתא לא משמע הכי כמו שאבאר שם אי"ה לכך נראה דדוקא בתחלת הדין דרצה ללמוד חמץ מק"ו דנותר שאינו בבל יראה כו' אם כן ודאי עיקר הק"ו היינו לאחר זמן איסורו משבע ואילך דומיא דנותר א"כ יפה השיבו לו חכמים לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל משא"כ למה שחזר ודנו דין אחר דיליף חמץ מנותר בבניין אב כיון ששניהם בבל תותירו ולישנא בל תותירו לא שייך אלא קודם זמן איסורו שלא יבא לידי נותר כמו כן בחמץ שלא יבא לידי בל יראה כדאיתא בירושלמי בריש מכילתין ותשביתו היינו מעיקרא ע"ש נמצא דלפ"ז נהי דבנותר אי אפשר לשורפו קודם איסורו אפילו אם ידוע שלא ימצא אוכלין משום דאין שורפין קדשים קודם זמן איסורו מ"מ בחמץ ודאי עיקר מצות שריפתו קודם זמן איסורו כדי שיהא מושבת בזמן איסורו ולפ"ז הוי עיקר מילתא דר"י קודם זמן איסורו אבל לאחר זמן איסורו מבערין בכל דבר מה"ט גופא דהתורה אמרה תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו וא"כ לפ"ז תו לא הוי הך דינא תחילתו להחמיר וסופו להקל כיון שאם לא מצא עצים לשורפו ימתין עד תחלת שבע ויבערנו בכל דבר והיינו ממש כמו שפירש"י כאן כנ"ל נכון. וראיה ברורה לדברי מצאתי במכילתא פ' בא הובא בילקוט שמעוני וז"ל אמר ליה ר"י ב"ב לר"י סבור אתה שאתה מחמיר עליו אין אתה אלא מיקל עליו אם לא מצא אור ישב לו ולא ישרוף אלא בלשון זה הוי אומר עד שלא תגיע שעת הביעור מצות כילויו בשריפה משתגיע שעת הביעור מצות כילויו בכל דבר עכ"ל הברייתא דמכילתא נמצא שזה לגמרי כפירש"י כאן וכמו שכתבתי בפי' הברייתא דלקמן ושניהם עולות בקנה א' שלאחר שאמר לו ר"י ב"ב לר"י אלא כך הוי אומר הודה לדבריו והיינו שחזר ודנו דין אחר וכדפרישית דלפ"ז הוי לגמרי כדברי ר"י ב"ב דמכילתא ולפ"ז צדקו יחדיו שני הברייתות שהובאו בירושלמי זו איפכא מזו אלא דאפשר דהא דמוקי התם הך ברייתא כרבנן היינו כר"י ב"ב שהן ג"כ דברי ר"י עצמו לאחר חזרה וברייתא קמייתא דתני איפכא היינו כר"י עצמו קודם חזרה כנ"ל נכון בעזה"י ליישב כל הסוגיא על מכונה לפי שיטת רש"י ז"ל. מיהו בעיקר פירושו של ר"ת ז"ל אני יושב ומשתומם כשעה חדא ומותבינא תו תיובתא כלפי סנאי דר"ת מאותה ראיה עצמו שמביא מל' הירושלמי הוי ראיה לסתור דמלבד מה שכתבתי דמייתי נמי התם ברייתא איפכא כפירש"י עוד קשה יותר דהא בהאי ברייתא קמייתא דמוקי לה הירושלמי כר"י תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה כו' נמצא דלפ"ז נהי דבעיקר הדין משמע דהיינו כמו שפי' ר"ת דלאחר זמן איסורו בשריפה לר"י מ"מ לשון הברייתא דהתם משמע להיפך דהא קאמר להדיא עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר ובהאי ברייתא דמייתי רבינא הכא אמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו משמע שלא בשעת ביעורו אם כן ע"כ הך ברייתא דמייתי רבינא הכא פליגא אהך ברייתא דמייתי הירושלמי אלא כאידך ברייתא דמייתי הירושלמי דאית תנויי תני אלא דמאי דמוקי לה התם כרבנן מוקי לה רבינא נמי כר"י ומכ"ש א"ש למאי דפרישית דרבנן דהירושלמי היינו ר"י ב"ב ובאמת הודה לו ר"י וחזר ודנו דין אחר כל זה נראה ברור ומוכרח בסייעתא דשמיא לקיים שיטת רש"י ז"ל ושיטת רבינו תם ז"ל ופירושו צ"ע גדול ליישב ועיין מה שאכתוב בזה עוד לקמן דף כ"ז ודוק היטיב:

    Penei Yehoshua on Pesachim 12b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 12, Amud Bet, about 395 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “אֶלָּא בֵּין יְמָמָא לְלֵילְיָא לָא טָעוּ אִינָשֵׁי.…”

    2. Segment 222 words

      Opens “תְּנַן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹכְלִין כׇּל חָמֵשׁ,…”

    3. Segment 326 words

      Opens “לְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אֵין אָדָם…”

    4. Segment 427 words

      Opens “וְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה…”

    5. Segment 59 words

      Opens “(אֶלָּא) אָמַר אַבָּיֵי: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים, חָמֵץ…”

    6. Segment 622 words

      Opens “וְרָבָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אִי הָכִי, בְּשֵׁית נָמֵי נֵיכוֹל?! אָמַר רַב…”

    8. Segment 830 words

      Opens “וְרָבָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה…”

    9. Segment 910 words

      Opens “תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים,…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “וְרָבָא אָמַר: לָאו הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה.…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעוּנָּן.…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה — מַאֲכַל לוּדִים.…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: רְבִיעִית — זְמַן סְעוּדָה…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “מִכָּאן וְאֵילָךְ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת. אָמַר אַבָּיֵי:…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדוּת, כָּךְ מַחְלוֹקֶת…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: לֹא שָׁנוּ…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “אֶלָּא: אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאֶחָד…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Pesachim 12b · Segment 7 — “…נָמֵי נֵיכוֹל?! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שֵׁית, יוֹמָא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 12b · Segment 11 — “אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — שֶׁלֹּא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 12b · Segment 5 — “(אֶלָּא) אָמַר אַבָּיֵי: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים, חָמֵץ לַכֹּל מָסוּר.

    Original text

    אֶלָּא בֵּין יְמָמָא לְלֵילְיָא לָא טָעוּ אִינָשֵׁי. וּבְדִין הוּא דְּנִיתֵּיב לְקַמֵּיהּ טְפֵי, אֶלָּא שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח, וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב.

    However, between day and night people do not err, and therefore there is no concern that they might have erred in this regard. And similarly, by right we should give them even more leeway at the end of the period. However, this too is not a reasonable discrepancy, as at five hours of the day the sun is in the east and at seven hours the sun is in the west. No one confuses the morning with the afternoon.

    תְּנַן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹכְלִין כׇּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹכְלִין כׇּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כׇּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ.

    In light of the above conclusions, the Gemara returns to address the issue of leaven. We learned in the mishna that Rabbi Meir says: One may eat leaven the entire fifth hour of the fourteenth of Nisan, and one must burn it immediately afterward at the beginning of the sixth hour. Rabbi Yehuda says: One may eat the entire fourth hour, and one places it in abeyance for the entire fifth hour, and one burns it at the beginning of the sixth hour.

    לְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אֵין אָדָם טוֹעֶה וְלֹא כְּלוּם — נֵיכוֹל כּוּלַּהּ שֵׁית. וּלְהַךְ לִישָּׁנָא נָמֵי דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה מַשֶּׁהוּ — נֵיכוֹל עַד סוֹף שֵׁית.

    The Gemara raises a difficulty: According to Abaye’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that he said a person does not err about the time at all, let him eat leaven for the entire sixth hour, as by Torah law it is permitted to eat until the end of the sixth hour, i.e., midday. The Sages issued a decree prohibiting the consumption of leaven from the beginning of the sixth hour, lest one unwittingly come to eat after midday. However, according to Rabbi Meir, people do not err in this regard at all and that concern is unfounded. And according to that version of Rabbi Meir’s opinion, that he said a person errs a bit, let him eat leaven until just before the end of the sixth hour.

    וְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה חֲצִי שָׁעָה — נֵיכוֹל עַד פַּלְגָא דְשֵׁית. וּלְהָךְ לִישָּׁנָא נָמֵי דְּאָמְרַתְּ: אָדָם טוֹעֶה שָׁעָה וּמַשֶּׁהוּ — נֵיכוֹל עַד סוֹף חָמֵשׁ.

    And according to Abaye’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that he said: A person errs by half an hour; let him eat leaven until the midpoint of the sixth hour. And even according to the version of Rabbi Yehuda’s opinion, that he said: A person errs by an hour plus a bit; let him eat leaven until just before the end of the fifth hour. From the fact that this is not the ruling of these Sages, apparently Abaye’s assessment of the amount of time that a person errs is incorrect.

    (אֶלָּא) אָמַר אַבָּיֵי: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים, חָמֵץ לַכֹּל מָסוּר.

    Rather, Abaye said: There is a difference between the issues of testimony and leaven, as testimony is entrusted to the vigilant. One comes to testify only if he thoroughly scrutinized the subject of his testimony. Therefore, he will not err significantly with regard to the time in question. However, the prohibition against eating leavened bread is a halakha entrusted to all, and not everyone is able to correctly determine the time. Consequently, Rabbi Meir and Rabbi Yehuda both extend the margin for error, so that people will not unwittingly eat leaven after the time that it is prohibited to do so.

    וְרָבָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ — מִתְּחִילַּת חָמֵשׁ לָא נֵיכוֹל! חָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב.

    The Gemara raises another difficulty: And according to Rava’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that he said: A person errs by two hours less a bit; from the beginning of the fifth hour let one no longer eat leaven. After all, one could confuse the fifth hour with the seventh hour, when it is prohibited to eat leaven by Torah law. The Gemara answers: Since at five hours the sun is in the east and at seven hours the sun is in the west, no one confuses morning with afternoon.

    אִי הָכִי, בְּשֵׁית נָמֵי נֵיכוֹל?! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שֵׁית, יוֹמָא בְּקַרְנָתָא קָאֵי.

    The Gemara raises a difficulty: If so, during the sixth hour let him eat leaven as well, as one distinguishes between the sixth hour and the seventh hour since the sun tends westward only during the seventh hour. Rav Adda bar Ahava said: In the sixth hour, the day, i.e., the sun, stands at the meridian, equidistant between east and west, and it is unclear toward which direction it tends. Therefore, confusion between the sixth and seventh hours is possible.

    וְרָבָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ — מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לָא נֵיכוֹל! חָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב. וְכׇל שֶׁכֵּן אַרְבַּע. אִי הָכִי, בְּחָמֵשׁ נָמֵי נֵיכוֹל!

    The Gemara asks: And according to Rava’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that he said: A person errs by three hours less a bit; from the beginning of the fourth hour let one no longer eat leaven. The Gemara answers: If, since at five hours the sun is in the east and at seven hours the sun is in the west, one does not confuse the morning with the evening, and all the more so one will not confuse seven hours of the day with four hours of the day, when the sun is further east. The Gemara raises a difficulty: If so, i.e., there is no concern lest one confuse morning and afternoon, during the fifth hour let him eat leaven as well.

    תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים, חָמֵץ לַכֹּל מָסוּר.

    Abaye interpreted it in accordance with the opinion of Rava: Testimony is entrusted to the vigilant, and therefore a witness is less likely to err, whereas the prohibition against eating leavened bread is entrusted to all. Since a common person is more likely to err, the Sages were more stringent with regard to leaven than with regard to testimony.

    וְרָבָא אָמַר: לָאו הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה, וִיהַבוּ לֵיהּ רַבָּנַן שָׁעָה אַחַת לִלְקוֹט בָּהּ עֵצִים.

    And Rava said: That is not the reason for the added hour in the opinion of Rabbi Yehuda, as he is not concerned lest people err. Rather, Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said: The removal of leaven can be performed only by burning it, and therefore by prohibiting the consumption of leaven, the Sages provided him with one hour during which to gather wood to burn the leaven.

    אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת בִּיעוּרוֹ. אֲבָל בִּשְׁעַת בִּיעוּרוֹ — הַשְׁבָּתָתוֹ בְּכׇל דָּבָר!

    Ravina raised an objection to the opinion of Rava from a baraita . Rabbi Yehuda said: When is it that the elimination of leaven can be performed only by burning it? It is only when one removes the leaven not at the time designated for its removal. Then, one should seek out the preferred method of removal and implement it in the ideal manner. However, when one removes the leaven at the time designated for its removal, at the end of the sixth hour when he must remove the leaven immediately, the removal of leaven may be performed in any manner, and one need not seek wood for burning. Why, then, was it necessary for the Sages to provide him with an hour to gather wood?

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעוּנָּן. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת נָמֵי לָא נֵיכוֹל! אָמַר רַב פָּפָּא: אַרְבַּע זְמַן סְעוּדָה לַכֹּל הִיא.

    Rather, Rava reconsidered the previous explanation and said: It is a rabbinic decree due to a cloudy day, when one is unable to observe the precise position of the sun, increasing the likelihood of confusion. The Gemara raises a difficulty: If so, then even at fourth hour let one no longer eat leaven, as according to Rabbi Yehuda a person errs by three hours less a bit. Rav Pappa said: The fourth hour is mealtime for everyone, and therefore everyone is aware of that hour and will not confuse it with another.

    תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה — מַאֲכַל לוּדִים. שְׁנִיָּה — מַאֲכַל לִיסְטִין. שְׁלִישִׁית — מַאֲכַל יוֹרְשִׁין. רְבִיעִית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִין. חֲמִישִׁית — מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. שִׁשִּׁית — מַאֲכַל כׇּל אָדָם.

    In light of Rav Pappa’s statement, the Gemara discusses the topic of mealtimes. The Sages taught in a baraita : Eating in the first hour of the morning is the time of eating for Ludim , who are members of a nation of cannibals, and they are ravenous and in a hurry to eat. The second hour is the time of eating for robbers [ listin ]. Since they spend the night stealing, they eat early in the morning. The third hour is the time of eating for heirs, i.e., people who inherited a lot of money and do not work for their sustenance. Their only preoccupation in the early hours of the morning is eating. The fourth hour is the time of eating for workers. The fifth hour is the time of eating for Torah scholars. The sixth hour is the time of eating for all people.

    וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: רְבִיעִית — זְמַן סְעוּדָה לְכׇל הִיא! אֶלָּא אֵיפוֹךְ: רְבִיעִית — מַאֲכַל כׇּל אָדָם, חֲמִישִׁית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִים, שִׁשִּׁית — מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

    The Gemara raises a difficulty: But didn’t Rav Pappa say that the fourth hour is the time of eating for all? Rather, reverse the fourth, fifth, and sixth hours: The fourth hour is mealtime for all people, the fifth hour is the time of eating for workers, and the sixth hour is the time of eating for Torah scholars.

    מִכָּאן וְאֵילָךְ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טָעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא. אֲבָל טָעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא — לֵית לַן בַּהּ.

    One who eats from this point forward does not benefit from eating, as he is like one who throws a stone into a leather bottle, i.e., it does not contribute to his health. Abaye said: We only said that eating from the sixth hour onward is not beneficial, when he did not taste anything in the morning; however, if he tasted something in the morning we have no problem with it.

    אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדוּת, כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּחָמֵץ. פְּשִׁיטָא, הַיְינוּ הָךְ דְּאָמְרִינַן! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: שִׁינּוּיֵי דְּשַׁנִּינַן — שִׁינּוּיָא הוּא, וְלָא תֵּימָא תַּנָּאֵי הִיא.

    Rav Ashi said: Like the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda with regard to testimony, so too is their dispute with regard to leavened bread. The Gemara comments: This is obvious, as this is precisely that which we said. The Gemara explains: Rav Ashi comes to teach us that the answers that we answered, distinguishing between the cases of testimony and leaven, are legitimate answers. And do not say that the different rulings in the two cases reflect a dispute between tanna’im with regard to the opinions of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda and the answers are merely forced attempts to resolve the contradiction but not legitimate answers.

    אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשָׁעוֹת, אֲבָל אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאֶחָד אוֹמֵר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. פְּשִׁיטָא!

    Rav Shimi bar Ashi said: They taught that the court does not reject testimony due to a discrepancy over time only with regard to testimony ascribed to different hours of the day. However, if one witness says that the incident occurred before sunrise and the other one says it occurred after sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: It is obvious that this is the case, as a blatant contradiction of this kind could not possibly be the result of miscalculation.

    אֶלָּא: אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאֶחָד אוֹמֵר בְּתוֹךְ הָנֵץ הַחַמָּה — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: תַּרְוַיְיהוּ חֲדָא מִילְּתָא קָאָמְרִי, וְהָא דְּקָאָמַר

    Rather, emend the previous statement: If one witness says the incident occurred before sunrise and one says it occurred during sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: That too is obvious, as the difference between those times is similarly conspicuous. The Gemara answers: It is necessary to teach this halakha , lest you say that both of the witnesses are saying one matter, and the fact that one witness says