Commentary page

Pesachim 107b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Pesachim 107b

Pesachim 107b. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 152 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

או דילמא סמוך למנחה קטנה בתשע שעות כשהוא מאוחר בפרק תמיד (לעיל פסחים דף נט.):

ומשום מצה שיכנס לה כשהוא תאוה:

אגריפס המלך לא היה אוכל עד תשע שעות:

אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה היינו רבותיה דאע"ג דעדיין לא אכל וזמן איסוריה אכתי לא מטא בשעה תשיעית עד לאחר תשע אפ"ה לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסורא יתענה ולא יאכל:

אלא אי אמרת ממנחה גדולה ואילך אסור מאי רבותיה דאגריפס והא כבר חל זמן איסוריה משש שעות ואילך וצריכא למימר דאסור בתמיה דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא ונשרי למיכל מתחלת תשע:

אבל יכול אדם לטבול ולאכול מיני תרגימא פירות והאי דנקט מטביל לפי שמאכלם על ידי טיבול:

בירקי היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה לפי שאין משביע:

בבני מעים הואיל ועסוק בסעודה יכול הוא לאכול בבני מעים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה דהואיל והוא עסוק בהן מצער ליה אי לא אכיל ואי אכיל לא משבעו ליה:

1 more comments on this page.

Rashi on Pesachim 107b · Sefaria

Tosafot

ואתי לאימנועי מפסח ואפילו אחר שיעשה פסח אסור כדי שלא ימהר לאכול ויעשה פסח שלא כראוי:

דילמא אתי למיכל אכילה גסה ואינה אכילה כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור וקשה דאמרי' בנזיר (דף כג.) גבי פסח זה שאכלו אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ופריך רשע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד ואומר ר"ת דתרי גווני אכילה גסה אחת שנפשו קצה מלאכול ועל אותה פטור ביוה"כ ויש אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם והא דפסח נאכל על השבע היינו שמתאוה לאכול קצת ועוד י"ל דאין לו לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח אע"פ שלא קיים מצות אכילה דאכילת פסחים לא מעכבא ומה שפירש רשב"ם דנקט מצה משום דשייכא אפילו בזמן הזה דליכא פסח לא נהירא דאפילו הוי טעמא משום פסח אסור בזמן הזה כדמוכח בסמוך גבי רב ששת דהוה יתיב כולי יומא בתעניתא ופירוש אחר עיקר שפי' דנקט מצה דבאכילה מועטת הוי אכילה גסה:

אפי' אגריפס המלך פי' רשב"ם מלך כשר ומבני חשמונאי היה ולא דק דבסוטה (דף מא.) אמרי' כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות:

שהיה רגיל לאכול בתשע שעות י"מ לפי שדרך מלכים לעמוד בג' שעות והיה מתנהג כתלמיד חכם לאכול בשעה ששית אחרי קומו ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר ט' שעות לאגריפס כשש שעות לת"ח:

מיני תרגימא פי' רשב"ם פירות ובשר בלא לחם ולא נהירא דאמרינן בתוספתא דכיצד מברכין הביאו לפניו מיני תרגימא מברך בורא מיני מזונות ואין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת מינים ומיהו בפרק בתרא דיומא (דף עט:) איכא חד שינויא דמשני ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי:

נירו לכם ניר פי' רשב"ם דעל ידי החרישה מקבלת הזריעה ה"נ ע"י אכילת תרגימא יאכל מצה מיהו חרישה וזריעה תרי מילי נינהו ולא דמי לשתי אכילות ונראה שזה הפסוק משל הוא כענין זה דכתיב (ירמיהו ד׳:א׳) אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב אם תסיר שקוציך וגו' פי' לאחר שתסירו שקוצים אז תשובו אלי וכל זמן ששקוצים עמכם ונתייאשתם ממני לא תוכלו לשוב כי כה אמר ה' נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים כל זמן שהקוצים בתוכה אינה מועלת זריעתה כלום וה"נ מייתי זכר לדבר כשאכל קצת לבו נמשך יותר אבל כשלא אכל כלל ונתיאש אין לבו נמשך אחר אכילה והוי כזורק אבן לחמת:

Tosafot on Pesachim 107b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

מתני' סמוך למנחה כו' אוקימנא סמוך למנחה קטנה מדתניא אפילו אגריפס המלך שרגיל לאכול בתשע לא יאכל עד שתחשך אמר רב יוסף אבל מטבל הוא במיני תרגימא. פי' רב האי תרגימא כסנין של מיני מתיקה דתנינן בתוספתא דברכות הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני [מזונו']: רבי צדוק מטבל בירקי כלומר היה אוכל זה מיני תרגימא וזה היה אוכל מן המנחה ולמעלה תניא נמי הכי השמש טובל בבני מעים ונותן לפני האורחים רבא הוה שתי חמרא טובא במעלי דפסחא אמר כי היכי דנגרריה ללביה ונכפין [ונאכל] למצה וכו':

Rabbeinu Chananel on Pesachim 107b · Sefaria

Meiri

זה שביארנו במשנה שאין אוכלין בערבי פסחים מסמוך למנחה קטנה ולמעלה טעם הדבר שלא יבא לאכול מצה אכילה גסה ר"ל שישביע עצמו קודם אכילתה עד שעכשיו קץ באכילה זו ואין זו קרויה אכילה ומה שאמרו בפסח שיהא נאכל על השובע פירושו שכשיכלה בשר הפסח מפיו יהא שבע ולשון זה ר"ל נאכל על השובע הוא ממוצע בין מי שאוכלו רעב למי שאוכלו אחר אכילה מרובה עד שהוא [קץ] באכילה זו ופסח וכן שאר קדשים אין ראוי לאכלם דרך רעבתנות אלא דרך כבוד ואחר אכילה אחרת כדרך מאכל חשוב שבא לאחר אכילה ומ"מ לא אחר אכילה מרובה עד שיהא קץ באכילתו אלא אחר אכילה שכשמצטרפת זו עמה נעשה שבע:

אע"פ שאסרו שלא לאכול בערב הפסח מן המנחה ולמעלה מ"מ מטבל הוא במיני תרגימא כגון פירות ולשון מטבל הוא מפני שכל מאכלם היה על ידי טבול וי"מ מטבל במקום מיטפל כלומר מעביר שעתו במיני תרגימא כגון פירות או קטניות או ירקות וכן השמש מטבל בבני מעים ונותן לפני האורחים שאין אכילות אלו אלא כעין הערה לחדוד המאכל ופתחת פי האצטומכא והרי הוא כעין הניר העשוי בשדה לקבלת הזרע ומגדולי החכמים היו רגילים להתמיד כל אותו היום בשתיית יין כדי לגרור את הלב להעיר תאות מאכלם ומהם שהיו מתענים והכל לפי מה שהיו מכירים בטבעם יש מי שאכילת פירות ודברים הדקים מעוררתם לאכילה ויש מי שאף אכילות אלו סותמות בהם ומעכבת תאותם ויעשה אדם כפי מה שמכיר בטבעו ובתלמוד המערב וכן במסכת סופרים מצריכים מצד אחר לבכורות להתענות בערבי פסחים לזכר מכה בכורות ותשועת בכורי ישראל וכן נוהגים בקצת מקומות באשכנז ובצרפת ואין בה סרך הכרח כלל:

Meiri on Pesachim 107b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה דילמא אתי כו' דתרי גוני אכילה גסה אחת שנפשו קצה כו' עכ"ל וק"ק דאכתי מאי פריך בההיא דנזיר רשע קרית ליה נהי כו' אימא דבהך אכילה גסה שנפשו קצה מלאכול איירי ושפיר נקרא רשע ויש ליישב ודו"ק:

בא"ד ופי' אחר עיקר שפירש דנקט מצה דבאכילה מועטת הוי אכילה גסה עכ"ל לפי התירוץ שכתבו לעיל דאין לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח כו' דאכילה לא מעכבת בפסח י"ל דנקט מצה דודאי אכילה מעכבה בה דבעשית מצה ליכא מצוה וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 107b · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה שהיה כו' י"מ עי' תענית כה ע"ב רש"י ד"ה שכן מצינו:

Gilyon HaShas on Pesachim 107b · Sefaria

Ben Yehoyada

הַשַּׁמָּשׁ מַטְבִּיל בִּבְנֵי מֵעַיִם יש להקשות למה נקיטה 'בְנֵי מֵעַיִם' ולא מאכל אחר? ונראה לי בס"ד דאיתא בנדרים (נדרים נד:) רבן שמעון בן גמליאל אומר ' קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו בר אינש ' רוצה לומר אדם הדיוט. וכתב הרב המאירי ז"ל לא אמרו כן אלא דרך צחות לומר שאין מחזיקים כלל, אי נמי לענין הדין שאם התנה עם חבירו להאכילו בשר אינו יכול לפייסו בקרבין ומיניהון עיין שם, וכן נמי בשבת דף קכ"ב (ראה ביצה לג.) אמר לו רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ושדי בני מעים לשונרא, והיינו משום דלא חשיבי, ולכן כאן התירו 'בִּבְנֵי מֵעַיִם' דוקא דכיון דאין מחזיקים אין מרבים באכילתם אלא אוכלים דבר מועט, ועוד כיון דלא חשיבי בשר אז אפילו אם אוכל מהם יאכל בשר הפסח לתיאבון.

זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, ג) "נִירוּ לָכֶם נִיר, וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קֹצִים". עיין פירוש רשב"ם ומה שהקשו עליו התוספות ז"ל דחרישה וזריעה תרי מילי נינהו עיין שם. ונראה לי בס"ד הכוונה דהמעונה לא יהיה לו התעוררות לבדוק נקביו לעשות צרכיו אבל אם יאכל יהיה לו התעוררות כמו שאמרו העולם 'אוכל דוחה אוכל' וידוע כפי הטבע העושה צרכיו קודם אכילה יהיה לו הנאה מן האכילה ביותר ולכן התירו לו לאכול מעט כדי שיהיה לו התעוררות לעשיית צרכיו לדחות הפסולת שבבטנו שזה יכוונה בשם חרישה שיטול הקוצים שבכרם ואחר כך יאכל בשר הפסח בלילה לתאבון שזה יכוונה לזריעה, ולזה הביא הכתוב נִירוּ לָכֶם נִיר שתחלה חורש ואחר כך זורע.

Ben Yehoyada on Pesachim 107b · Sefaria

Original text

Segment 1

וְאָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִלְּמִיעְבַּד פִּסְחָא. אוֹ דִילְמָא, סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן — וּמִשּׁוּם מַצָּה, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלַהּ לְמַצָּה אֲכִילָה גַּסָּה.

and he will end up refraining from performing the Paschal lamb? Or perhaps we learned this halakha in the mishna as pertaining to the time adjacent to the lesser minḥa , and the reason for the prohibition is due to matza . If one eats shortly before nightfall, perhaps he will come to eat the matza as an act of excessive eating, when one forces himself to eat despite the fact that he has no desire to do so.

Segment 2

אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: אֲפִילּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא רָגִיל לֶאֱכוֹל בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת — אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יֹאכַל עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן, הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס.

Ravina said: Come and hear a solution from a baraita : Even King Agrippa, who regularly eats every day at nine hours, i.e., three hours before sunset, on that day of Passover eve, he may not eat until dark. Ravina infers from this baraita : Granted, if you say that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa , this is why his actions are accounted to the greatness of Agrippa, as he refrained from eating despite the fact that the prohibition had not yet gone into effect.

Segment 3

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן, מַאי רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס? חָל אִיסּוּר עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא! אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן.

However, if you say that we learned in the mishna that one may not eat adjacent to the greater minḥa , what is the greatness of Agrippa? The prohibition against eating had already taken effect at the outset, right after midday. Rather, it must be that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa , and Agrippa was praised for changing his regular routine, despite the fact that he was not obligated to do so.

Segment 4

סוֹף סוֹף מַאי רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס, הָא מָטְיָא לֵיהּ זְמַן אִיסּוּרָא! מַהוּ דְּתֵימָא תֵּשַׁע שָׁעוֹת לְאַגְרִיפַּס כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת דִּידַן דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

However, the question still remains: Ultimately, what is the greatness of Agrippa? The time of the prohibition had arrived. Although the ninth hour begins shortly before the prohibition goes into effect, Agrippa’s meal would presumably extend into the time when it is prohibited to eat, and therefore it was indeed prohibited for him to start his meal at the regular time. The Gemara answers: Since Agrippa was accustomed to eating in the afternoon, it might have been thought that he should be permitted to eat at this hour on Passover eve as well. Lest you say that since Agrippa would not eat during the morning like most people, nine hours for Agrippa is considered like four hours for us, the baraita therefore teaches us that we do not distinguish between Agrippa and anyone else in this regard.

Segment 5

אָמַר רַבִּי (יוֹסֵי): אֲבָל מְטַבֵּיל הוּא בְּמִינֵי תַּרְגִּימָא. רַבִּי יִצְחָק מְטַבֵּיל בְּיַרְקֵי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַשַּׁמָּשׁ מְטַבֵּיל בִּבְנֵי מֵעַיִין וְנוֹתְנָן לִפְנֵי הָאוֹרְחִים.

Rabbi Yosei said: It is prohibited to eat a proper meal from minḥa time onward; however, one may dip and eat types of refreshments, e.g., fruit or meat that do not constitute a full meal and will not fill one’s stomach. The Gemara relates that Rabbi Yitzḥak would dip and eat vegetables. That opinion, that it is permitted to snack after minḥa time on Passover eve, was also taught in a baraita : During the afternoon of Passover eve, the waiter may dip in the intestines of the animals that had been slaughtered in preparation for the Festival meals and place them before the guests who had registered for the Paschal lamb. This was done to whet their appetites, so they would eat the Paschal lamb and matza that evening with greater relish.

Segment 6

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים״.

The baraita continues: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Break up for yourselves a fallow ground, and do not sow among thorns” (Jeremiah 4:3). This verse teaches that one must undertake preparations to achieve positive results. Similarly, one should eat a small amount in the afternoon to enable him to consume more in the evening.

Segment 7

רָבָא הֲוָה שָׁתֵי חַמְרָא כּוּלֵּי מַעֲלֵי יוֹמָא דְפִיסְחָא, כִּי הֵיכִי דְּנִיגְרְרֵיהּ לְלִיבֵּיהּ דְּנֵיכוֹל מַצָּה טְפֵי לְאוּרְתָּא. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּחַמְרָא מִיגְרָר גָּרֵיר, דִּתְנַן:

The Gemara relates that Rava would drink wine the entire day of Passover eve, so as to whet his appetite to enable him to eat more matza at night. Rava said: From where do I say it, that wine whets the appetite? As we learned in a mishna:

Pesachim 107b

Pesachim 107b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text