Commentary page

Pesachim 105a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Pesachim 105a

Pesachim 105a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 285 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

קשיא לעולא שפתח בברוך ולא חתם:

הודאה היא ואין בה הפסק דבר אחר לא הפסק תחנה ולא הפסק ריצוי הלכך בפתיחתן סגי ולא דמו לברכת קידוש שצריך לספר בשבח שבת וברכת יוצר אור שיש בה הפסק תחנה כגון ברחמיך הרבים וברכת אבות יש בה רצוי לפיכך צריך לפתוח ולסיים בשבחו של מקום:

הוו יתבי בסעודתא בערב שבת והאריכו בה עד שחשיכה:

ונפסיק בעקירת השלחן:

ונקבעה לסעודתינו:

לשבתא לשם שבת:

לא צריכיתו להפסיק בעקירת שלחן כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת:

שבת היא קבעתה מעצמה היא חשובה סעודת שבת ונבדלת מסעודת חול ודי לכם בפריסת מפה וקידוש:

8 more comments on this page.

Rashi on Pesachim 105a · Sefaria

Tosafot

קשיא לעולא לפירוש הקונטרס דפירש לעיל דלא אמר אלא המבדיל בין קודש לחול ותו לא קשה מאי ס"ד דמקשה הא פשיטא דלברכת הפירות דמיא דאין לך קצרה יותר מזו ועוד לימא דסבר עולא כר' יהודה הנשיא דמשמע נמי דלא הוי חתים ונראה דעולא אמר נמי כל שאר הבדלות ואישתיק בלא חתימה וס"ד דמקשה כיון דארוכה היא קצת הוה ליה למיחתם בברוך מידי דהוה אקידוש שחותמין בה אע"ג דהודאה היא כיון שיש בה אריכות קצת ומשני דדמיא שפיר לברכת פירות וכן משמע דרב יהודה לא היה שואל אלא לידע אם יחתום או כרב או כשמואל:

כך קובעת לקידוש שאסור לאכול בלא קידוש אפילו התחיל לאכול מבעוד יום וה"נ קובעת למעשר אפי' התחיל לאכול עראי מבעוד יום כדאמרינן בסוף המביא כדי יין (ביצה ד' לה.) היה אוכל באשכול וחשכה לו שבת רבי אליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור:

והנ"מ דאכלו ושתו מעיקרא משמע שהיו אוכלים בשבת סמוך לחשיכה ותימה שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב וגם ר"ת כעס על רבינו משולם שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב דאמר במדרש השותה מים בשבת בין השמשות גוזל את קרוביו המתים וכתב שפעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה ובקושי התירו ערב יום הכפורים לאכול אחר וידוי משום שכרות וגם תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה התירו בקושי ויש לדחות דמיירי הכא שהתחילו בהיתר ובאמצע סעודה התפללו מנחה והיכא דהתחילו בהיתר מותר להשלים:

אבל לשתיה מפסיקין פירוש שתיה בלא סעודה דאין בה קביעות ולכך מפסיקין:

לא קפדי אמיא וברייתא דכל הטועם מיתתו באסכרה לא מוקמי אמיא ומיתתו באסכרה מדה כנגד מדה הוא משביע גרונו יחנק ואסכרה במקום חנק כדאמרינן (כתובות ד' ל:) מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי והיינו אסכרה:

Tosafot on Pesachim 105a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

רב חיננא בר שלמיא תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עלייהו רב המנונא סבא אמרי ליה חזי אי נגה יומא נפסוק ונקבעה לשבתא אמר להו לא צריכיתו שבת היא קבעה נפשה דהכי אמר רב כשם שהשבת קובעת המוקצה לענין המעשר פי' העת שהיא ספק חשכה ספק לא חשכה אין מעשרין את הודאי וכל מה שהגיעה אותה עונה ולא עישר הרי נקבע מוקצה כל השבת ותנן בתרומות פ"ז היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור חשכה לילי שבת רבי אליעזר אומר יגמור כלומר יאכל האשכול כולו ר' יהושע אומר לא יגמור פי' שכיון שנכנסה השבת נקבע למעשר דאמרי' דעתו של אדם לענג השבת בכל מידי דבר אכילה וזה האשכול כאלו דעתיה עלויה ואסתלק מתורת עראי ונעשה קבע לפיכך אסור לאכול ממנו עד שיעשר ואע"פ שלא קבעו האדם השבת מעצמה נקבעה בחשיכת ערב שמש ונאסרו הפירות כי נקבעו למעשר ונעשו מוקצה כענין הזה כיון שחשכה נקבעה לקידוש ואע"פ שלא קדשוה בני אדם בפיהם מעצמה נתקדשה ואין אנו צריכין לחקור ההגיע עת הקידוש מן הגגות ומראשי הדקלים ואתינן למימר כשם שמפסיקין לקידוש דשבת קבעה נפשה כך מפסיקין להבדלה ואסקה רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת להבדלה אינה קובעת ולא אמרן אלא לאפסוקי דלא מפסיק ומסלק השלחן בעת דספק חשכה וספק לא חשכה אבל לאתחולי קבעה ולא מתחיל בסעודה בשבת עם חשכה עד דנפיק יומא ומבדיל ומפסיק נמי דאמרן דלא מיחייב לאפסוקי סעודתייהו ולסלק השלחן הני מילי אם היא סעודת אכילה אבל אם היא משתה מפסיק ולא אמרן דמשתה [היין] מפסיק אלא משתיית יין ושכר אבל משתיית מים לית לן בה ואפי' לאתחולי.

דאע"ג דרב הונא חזייה לההוא גברא דהוה שתי מיא מקמי הבדלה אמר לא מסתפית מאסכרה דתנא משמיה דרבי עקיבא הטועם קודם שיבדיל מיתתו באסכרה ולא היא דהא רבנן דבי רב אשי לא הוו קפדי אמיא:

בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק מי שלא קידש [בע"ש] מהו שיקדש כל היום אמר ליה מדאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כלו הכא נמי מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כלו ואותבינן עלה מיהא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס והזכרה בברכת המזון פי' שצריך לומר אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא שבת ויום טוב כלומר ביום ממש אין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ואם איתא דמי שלא קידש בערב שבת מקדש ביום השבת גם אתה מוצא ביום השבת קדושה על הכוס כגון שלא קדש בערב שבת ופריק דאי לא קתני כלומר לא פירש בזו הברייתא אלא דברים קבועין ועומדין אבל זה שאינו מצוי הקידוש בכוס ביום השבת אלא אם לא קדש בערב שבת אינו מקדש ביום לפיכך לא פסיקא ליה ולא תאני ליה:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 105a · Sefaria

Ritva

רב סיכנא בר שלמיה ותלמידי דרב וכו' כשם שקודמת למעשר כך קודמת לקידוש דאסור לאכול בלא קידוש משחשיכה אפי' התחיל מבעוד יום. כן כתב הרשב"ם ז"ל גם הרא"ש ז"ל: ואפי' דלהבדלה אינה קובעת שאם היו סועדין בשבת והחשיך גומרין סעודתן ומזמנין ואח"כ מבדילין ואין מפסיקין סעודתן והני מילי דאין מפסיקין דהוי דבר חשוב אבל שתייה מפסיקין ושתייה נמי לא אמרן אלא חמרא ושיכרא אבל מיא לא. ופרשב"ם ז"ל דבמיא נמי אפי' אתחולי מתחילין כרבנן דבי רב אשי דלא קפדי אמיא וכתב רשב"ם ז"ל דדוקא קמי הבדלה אבל קמי קידושא קפדי וקפדי משום כבוד שבת ע"כ:

והא דאמרינן הני מילי דקבעי ואכלי כתב הרא"ש ז"ל הכא משמע דהיו רגילים לאכול סמוך לחשיכה ויש שנוהגים שלא לקבוע סעודה ממנחה למעריב בשבת משום דאמרינן במדרש השותה מים בשבת בין השמשות גוזל המתים וכתב שפעם א' אירע באילתי"ר ובא לידי סכנה וגם רב שלום ממתא מחסיה כתב שתיקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה וגם נוהגים שלא לקבוע מדרש בין שתי התפלות משום דחכם שמת בתי מדרשות בטילין דמנהג אבותינו תורה הוא. ורבינו משולם השיב לרת"ם שמצא במדרש השותה מים בערב שבת בין השמשות גוזל המתים וגם מה שכתבו שמרע"ה נפטר בשבת כתב הרא"ש ז"ל לא היא דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשי' היום מלאו ימי ושנותי ואם נפטר בשבת איך כתב כי ביום שנפטר כתב היום ואמרינן נמי כי בו ביום כתב שלש עשרה מדות ואם שבת היה איך כתב. ועוד מוכיח בסדר עולם דבערב שבת נפטר דקתני אחר הפסח דכ"ד בניסן סבבו העיר ונאמר ויהי ביום השביעי ותפול החומה ר' יוסי אומר שבת היה ובא' בניסן נמצא ר"ח באחד בשבת ור"ח אדר בשבת ואין (נ"ל שהיה כתוב (וא"כ) בראשי תיבות והמעתיק טעה וכתב ואין כאן המעתיק) כאן בשבעה באדר שמת מרע"ה בערב שבת היה ומה שאומרים צדקתך על המתים שיחזרו לדינם: ולדברי רת"ם ז"ל דמשמע בשמעתיה שהיו אוכלין סמוך לחשיכה מיירי שהתחילו מבעוד יום ע"כ משום הרא"ש ז"ל. ובשיטת הרב רבינו פרץ מצאתי בשם ר"ת ז"ל כי לכך אנו אומרים ואני תפלתי לך ה' בשבת במנחה כי סעודה ג' נתקנה בשבת קודם המנחה ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם לא כשאר אומות העולם דלאחר שאוכלים ושותים אין מזכירין אלהותם אלא הולכים לטייל בשדות אבל כשאנו אוכלים ושותים אני בא להזכיר שמך:

Ritva on Pesachim 105a · Sefaria

Meiri

פריסת מפה שהצרכנו למי שנמשך בסעודה שקדש עליו היום צריך לעשותה עם חשיכה ר"ל רגע הסמוך לשקיעת החמה מפני שכל בין השמשות והוא הנקרא ספק חשיכה ספק אינו חשיכה הוא באיסור אכילה וכן הדין בעצמו שהוא יכול לקדש בספק חשיכה ספק אינו חשיכה ודבר זה אתה למד ממה שאמרו בשמועה זו רב חיננא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה זיל עיין אי נגה יומא פי' ערב שבת היה והעריב להם ואין ספק שנפסקו מלאכול ופרסו מפה ולא היו רוצים לקדש עד שיתברר להם שהוא לילה ר"ל צאת הכוכבים מפני שהיו סוברים שאין קדושת שבת חלה בין השמשות אלא למי שמקבלה על עצמו ולא היו רוצים לקדש שלא יהא נראה כמתכונים לחזור לאכילה מהר ואמרו לו שיעיין אם חשך היום לגמרי ונראו הכוכבים ומה שאמרו נפסוק ונקבעיה לשבתא כלומר נפסיק הקידוש ונקבע בו שבת אמר להו לא צריכיתו דאיהי קבעא נפשה כלומר אי אתם צריכים להמתין עד שיתברר לכל שהוא לילה שאין השבת תלוי בקידוש אף לבין השמשות שכל בין השמשות שבת הוא קרוי אף למי שאינו מקבלה עליו בפרט והיא היא שקובעת עצמה משנכנס בין השמשות או שמא אוכלים היו ולא היו חוששים להפסיק אכילתם עד שיצאו הכוכבים ומטעם שכתבנו ואמר להם שאף היא קובעת עצמה להפסק אכילה ולקידוש כל בין השמשות:

והביא ראיה ממה שאמר רבא כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש והענין הוא שכבר ידעת שאפי' הגיעו הפירות לעונת המעשרות שהוא בתבואה משתביא שליש ובשאר פירות כל אחת לפי שיעורה הנזכר במקומו אעפ"כ לא הוקבעו למעשר ליאסר מהם מיהא אכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והוא בתבואה משנתמרחה ואף בזו דוקא למי שאין בדעתו להכניסה לבית אלא למכרה שם או בשוק אבל אם דעתו להכניסה בבית אינה נקבעת עד שיכניסנו לבית דרך הפתח וכשם שהבית קובע בדבר שנגמרה מלאכתו כך יש שאר דברים שקובעים מדברי סופרים וכלם כשנגמרה מלאכתו כמו שביארנו ברביעי של יום טוב ואחת מהן השבת שאם נגמרה מלאכת הפירות והם בשדה עדיין ונכנס שבת אסור לו לאכול אף אכילת עראי אא"כ עשר שכל אכילת שבת קבע היא כדכתיב וקראת לשבת עונג ובמוצאי שבת חוזר ואוכל אכילת עראי ואם חשב עליהן מערב שבת לאכילת שבת הוקבעו למעשר ליאסר אף לאחר השבת ואין צריך לומר אם עשה מעשה והזמינם לשבת ואם לא עשרם מבעוד יום אסור לו לעשרם משחשיכה ולא עוד אלא שאף ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הוודאי כמו שביארנו בשני של שבת ואין האיסור אלא מפני שהוקבעה כבר לאיסור אכילת עראי והוה ליה מתקן ונמצא השבת קובעת למעשר מספק חשיכה לאיסור אכילת עראי ואע"פ ששנינו היה אוכל באשכול בערב שבת וחשכה וקדש עליו היום ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור אלמא חשיכה דוקא אף משקדש היום הוא קורהו חשיכה וכדתנן ערב פסח שחל להיות בערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשכה ר"ל קודם חשכה וודאי קודם בין השמשות ולמדת שבין השמשות קרוי חשיכה ואמר עליה שעל אותו צד היא קובעת עצמה לקידוש ר"ל מאותה שעה ואחר שכן אף אתם צריכים להפסיק ויכולים לקדש ולחזור לאכילה וזו היא שיטת גדולי הפוסקים אלא שהוספנו בהם קצת דברים:

ויש מקשים לפירושם שאם כן כשאמרו להבדלה אינה קובעת ראוי לפרש אינה קובעת מאותה שעה אבל קובעת משחשיכה וזו אינה ועוד שהיה לו לומר כדרך שקובעת וכו' ולא כשם שקובעת שמשמעו שלא בא ללמד קבעה אלא ללמד עיקר הענין ומ"מ יש לתרץ לשתיהן שעיקר השמועה לא ללמד על הזמן נאמרה אלא לעיקר הענין ללמד שהשבת אוסר כל אכילה בלא קידוש כשם שאוסר כל אכילת עראי אלא שאנו למדים הימנה אף הזמן דמשעה שקובעת למעשר קובעת לקידוש דדון מינה ומינה וכשאמרו סבור מינה אף להבדלה קובעת חזרה לעיקר השמועה לומר שתהא קובעת גם כן להבדלה והכונה שתהא קובעת להבדלה בזמן הראוי לה דהיינו בין השמשות והעלו בה שאינה קובעת כלל אף בזמן הראוי לה כמו שנבאר ומ"מ מוחלפת השיטה בסוגיא זו ביד גדולי המגיהים לומר שהם היו אומרים לו לעיין אם העריב השמש כדי להפסיק ואמר להם שאינם צריכים להפסיק עד שיצאו הכוכבים והיא קובעת עצמה כלומר כשנראית לכל ועל הדרך שקובעת למעשר שאמרו בה חשיכה ליל שבת לא יגמור אלמא חשיכה דוקא והדבר נאה להחמיר:

ולענין ביאור מיהא גדולי הרבנים פי' שהם היו רוצים לעקור את השלחן ושלא יספיק להם לא ברכת המזון כר' יהודה ולא פריסת מפה כשמואל אלא שיברכו ברכת המזון ויעקרו את השלחן לגמרי ושיקבעו שבת בעריכת שלחן חדש להיות אותה סעודה לשם שבת כסבורים שאין לקדש בסעודת חול ואמר להו לא צריכיתו כלומר שהיא קובעת עצמה לאסור כל אכילה בלא קידוש ואותו איסור נותן היכר בין סעודת חול לסעודת שבת ואין צורך לעקירת שלחן אלא או בברכת המזון לר' יהודה או בפריסת מפה לשמואל ויש שגורסי' בה בהדיא פריסו מפה וקדישו דהרי אמר רבא כשם שהשבת קובעת למעשר לאסור כל אכילת עראי בלא מעשר כך קובעת לאסור כל אכילה בלא קידוש עד שמתוך אותו איסור נעשית אותה סעודה אחר הקידוש חשובה ליקרא סעודת שבת:

כבר ביארנו שאע"פ שהשבת קובעת לקידוש אינה קובעת להבדלה אלא גומר סעודתו מ"מ דוקא שהתחיל מבעוד יום אבל מ"מ מששקעה חמה אסור לו לקבוע סעודה עד שיבדיל ואף בהפסק לא הקלו אלא בסעודה אבל בשתיה ר"ל בלא אכילה כגון חבורה שהסבו לזמר ולשתות מפסיקין שאין זה דבר חשוב להקפיד עליו בהפסקתו וי"מ מתוך שעיקר הבדלה בשתיה ומ"מ לאיזה פירוש שתרצה דוקא בכל שהיא שתייה של יין או שכר אבל מים אפילו להתחיל מותר וכמו שאמרו רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא ודוקא בהבדלה אבל בקידוש ודאי אסור וכל שהוא בסעודת אכילה מיהא אינו מפסיק [אפילו] בשתייה שכל שתייה שבאכילה דינה כאכילה ויש חולקין בזו ואל תחוש לדבריהם:

מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלה ופי' למטה עד רביעי בשבת שאף לענין גיטין ר"ל שאמר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז קודם השבת או לאחר השבת או אם באתי קודם השבת או אחר השבת אמרו חד בשבא תרי בשבא ותלתא בשבא בתר שבא ארבעה בשבא וחמשא בשבא ומעלי שבתא קמי שבא:

וכן פי' למטה שכל שאינו מבדיל בלילה של מוצאי שבת אינו מברך על האור אפי' הבדיל בלילה שאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ויום הכפורים ואין ספק שהדין כן בבשמים שאינו מברך עליהם אלא שלא הוצרך ללמד אלא על האור שמן הסתם הוא רואהו בכל השבוע והייתי סבור שמאחר שלא ברך עליו במוצאי שבת שיברך עליו ומ"מ י"א דוקא בשברך עליו במוצאי שבת בלא כוס ואין הדברים כלום אלא שמ"מ אם רצה לברך עליו במוצאי שבת בלא כוס רשאי וכן הוא רשאי לחזור ולסדרה על הכוס שהרי כעין ברכת הנהנין היא וכבר נהגו רבים לברך על האור במוצאי שבת של ט' באב שאין שם הבדלה:

וכן נהגו להבדיל אחר התענית וי"מ שמאחר שלא בפשיעה הופקעה אלא מפני שאי אפשר לשתות ולהטעים לתינוק אי אפשר דאתי למסרך כמו שהתבאר בכיוצא בה במסכת ערובין דיינו בהבדלה שבתפלה והרי עיקר הבדלה בתפלה היא אלא שאחר שהעשירו תקנוה על הכוס ואותו הלילה עניים מרובים הם בודאי ומקרא צוח ואומר זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה וכבר דחינו דברים אלו באחרון של תענית והעמדנו המנהג להבדיל על הכוס במוצאי התענית ושלא להוציא שבת בלא הבדלה:

3 more comments on this page.

Meiri on Pesachim 105a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפירשב"ם בד"ה ולא אמרן אתחולי לא אלא חמרא כו' עכ"ל לא ידענא מי הכריחו לפרש דהאי לא אמרן קאי אלפני פניו אאתחולי ולא אאפסוקי דלפניו דקאמר אבל בשתיה לא ואפשר דלא שייך אפסוקי במיא והנהו דמייתי עלה נמי משמע ליה דבאתחולי קאיירי ודו"ק:

תוס' בד"ה וה"מ דאכלי כו ותימה שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב כו' עכ"ל ר"ל אפי' בחול וזה שכתבו ובקושי התירו ערב י"ה לאכול אחר וידוי כו' אבל לשון הרא"ש ומרדכי שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב בשבת ע"ש:

Chidushei Halachot on Pesachim 105a · Sefaria

Gilyon HaShas

ברשב"ם ד"ה כשם שקובעת וכו' שלא נגמרה מלאכתו עי' ביצה דף לד ע"ב ודף לה ע"א:

Gilyon HaShas on Pesachim 105a · Sefaria

Original text

Segment 1

קַשְׁיָא לְעוּלָּא! אָמַר לָךְ עוּלָּא: הָא נָמֵי כְּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת דָּמְיָא, בִּרְכַּת הַמִּצְוֹת מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּהוֹדָאָה הִיא — הָא נָמֵי הוֹדָאָה הִיא.

This is difficult for the opinion of Ulla, who began but did not conclude the blessing of havdala with: Blessed. The Gemara answers: Ulla could have said to you: This blessing is also considered like a blessing over mitzvot, and therefore it does not require a separate conclusion. The Gemara clarifies this response: What is the reason that blessings over mitzvot do not require a distinctive conclusion? It is because a blessing over a mitzva is a statement of praise, and as it does not include anything unrelated to the praise, e.g., a request or supplication, it is unnecessary to add a separate concluding blessing. This havdala blessing also is comprised only of praise.

Segment 2

רַב חֲנַנְיָא בַּר שֶׁלֶמְיָא וְתַלְמִידֵי דְּרַב הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוֹדְתָּא, וְקָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב הַמְנוּנָא סָבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל חֲזִי אִי מִקְּדִישׁ יוֹמָא נַפְסִיק וְנִיקְבְּעֵיהּ לְשַׁבְּתָא. אֲמַר לְהוּ: לָא צְרִיכִיתוּ — שַׁבְּתָא קָבְעָה נַפְשַׁהּ.

The Gemara relates that Rav Ḥananya bar Shelemya and other students of Rav were sitting at a meal on Shabbat eve shortly before nightfall, and Rav Hamnuna the Elder was standing over them to serve them. They said to him: Go and see if the day of Shabbat has become sanctified through nightfall. If so, we will interrupt our meal by removing the tables and establish its continuation as the meal for Shabbat. Rav Hamnuna the Elder said to them: You do not need to do this, as Shabbat establishes itself. Whatever you eat after nightfall is automatically considered a Shabbat meal, even without any specific action that designates it as such.

Segment 3

דְּאָמַר רַב: כְּשֵׁם שֶׁהַשַּׁבָּת קוֹבַעַת לְמַעֲשֵׂר, כָּךְ שַׁבָּת קוֹבַעַת לְקִידּוּשׁ.

Rav Hamnuna the Elder explained his ruling. As Rav said: Just as Shabbat establishes food consumption as a regular, set meal with regard to tithes, so Shabbat establishes the requirement to recite kiddush . Generally, one may eat untithed produce in a casual, incidental manner. On Shabbat, however, the strictures of a regular, set meal apply even to casual eating. Consequently, on Shabbat it is entirely prohibited to eat produce from which the appropriate dues and tithes have not yet been separated. Similarly, Shabbat automatically initiates the requirement to recite kiddush , and it is prohibited to eat until one does so. This halakha indicates that whatever one eats at this stage is considered part of his Shabbat meal, even if he does not remove the table and bring it back.

Segment 4

סְבוּר מִינַּהּ כִּי הֵיכִי דְּקָבְעָה לְקִידּוּשׁ כָּךְ קָבְעָה לְהַבְדָּלָה, אֲמַר לְהוּ רַב עַמְרָם, הָכִי אָמַר רַב: לְקִידּוּשׁ קוֹבַעַת, וְלֹא לְהַבְדָּלָה קוֹבַעַת.

They understood from it that just as the start of Shabbat automatically establishes the requirement to recite kiddush , so its conclusion establishes the requirement to recite havdala . This would mean that one must interrupt his meal to recite havdala , and whatever he eats after that would not be considered part of his Shabbat meal. Rav Amram said to them: This is what Rav said: Shabbat establishes an obligation to recite kiddush , but it does not establish an obligation to recite havdala .

Segment 5

וְהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן מִיפְסָק דְּלָא מַפְסְקִינַן, אֲבָל אַתְחוֹלֵי לָא מַתְחֲלִינַן. וּמִיפְסָק נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בַּאֲכִילָה, אֲבָל בִּשְׁתִיָּה — לָא.

The Gemara comments: And this applies only with regard to the matter of interrupting a meal that one has begun before the conclusion of Shabbat, that one does not have to interrupt to recite havdala . However, one may not begin a meal after nightfall until after reciting havdala . The Gemara adds: And with regard to interrupting also, we only said that one need not interrupt his eating; but with regard to drinking, which is considered less significant, no, one must interrupt his drinking upon nightfall, even if he began drinking before the conclusion of Shabbat.

Segment 6

וּשְׁתִיָּה נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּחַמְרָא וְשִׁיכְרָא, אֲבָל מַיָּא — לֵית לַן בַּהּ.

And with regard to drinking also, we only said it is prohibited to drink after nightfall before havdala with regard to wine and beer, which are significant beverages; but with regard to water, we have no problem with it. One may begin drinking water even after Shabbat has concluded and before he has recited havdala .

Segment 7

וּפְלִיגָא דְּרַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּשְׁתָה מַיָּא קוֹדֶם הַבְדָּלָה. אֲמַר לֵיהּ: לָא מִיסְתְּפֵי מָר מֵאַסְכָּרָה? דְּתָנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: כׇּל הַטּוֹעֵם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל — מִיתָתוֹ בְּאַסְכָּרָה. רַבָּנַן דְּבֵי רַב אָשֵׁי לָא קָפְדִי אַמַּיָּא.

The Gemara points out that this last statement disagrees with the opinion of Rav Huna. As Rav Huna saw a certain man drinking water before he recited havdala at the conclusion of Shabbat. He said to him: Is the Master not afraid of the ailment called askara ? As it was taught in the name of Rabbi Akiva that whoever tastes anything before he recites havdala , his death will come through askara . Nevertheless, the Gemara notes that the Sages of the school of Rav Ashi were not particular with regard to water. They refrained only from drinking more significant beverages before havdala .

Segment 8

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ כׇּל הַשַּׁבָּת כּוּלּוֹ, הָכָא נָמֵי: מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

Ravina raised a dilemma before Rav Naḥman bar Yitzḥak: With regard to one who did not recite kiddush on Shabbat eve, i.e., on the night of Shabbat, what is the halakha with regard to his ability to recite kiddush at any time over the course of the entire day? May one recite kiddush later, or has he lost his opportunity by failing to recite kiddush at the proper time? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: From the fact that the sons of Rabbi Ḥiyya say that one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time over the course of the entire week, it can be inferred that here too, one who did not recite kiddush on Shabbat eve may recite kiddush at any time over the course of the entire day.

Segment 9

אֵיתִיבֵיהּ: לֵילֵי שַׁבָּת וְלֵילֵי יוֹם טוֹב יֵשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס וְיֵשׁ בָּהֶן הַזְכָּרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין בָּהֶם קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, וְיֵשׁ בָּהֶן הַזְכָּרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

Ravina raised an objection to the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak from the Tosefta : On the nights of Shabbat and the nights of a Festival there is a mitzva of kiddush over a cup. And there is a requirement to mention the sanctity of the day in Grace after Meals, i.e., the paragraph: May it please [ retzei ], on Shabbat and: May there rise and come [ ya’aleh veyavo ], on Festivals. On the day of Shabbat and Festivals, there is no mitzva of kiddush over a cup, but there is a requirement to mention the sanctity of the day in Grace after Meals.

Segment 10

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ דְּיֵשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, דְּאִי לָא קַדֵּישׁ מֵאוּרְתָּא מְקַדֵּשׁ לִמְחַר! אֲמַר לֵיהּ: ״דְּאִי״ לָא קָתָנֵי.

Ravina explains his objection: And if it could enter your mind to say that one who did not recite kiddush on Shabbat eve may recite kiddush any time over the course of the entire day, on Shabbat and a Festival too, it can be found that there is a mitzva of kiddush over a cup, for if one did not recite kiddush at night he may recite kiddush the following day. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: The tanna does not teach cases of what if. In other words, the tanna does not take into consideration the uncommon circumstance of one who failed to recite kiddush on the night of Shabbat.

Segment 11

אֵיתִיבֵיהּ: כְּבוֹד יוֹם וּכְבוֹד לַיְלָה כְּבוֹד יוֹם קוֹדֵם. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד — אוֹמֵר עָלָיו

Ravina raised an objection to the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak from another source: If there is a choice between the honor of the day of Shabbat and the honor of the night, the honor of the day takes precedence. And if one has only one cup, he should recite over it

Pesachim 105a

Pesachim 105a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text