Talmud Builders

    Commentary page

    Megillah 2a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 2a

    Megillah 2a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 534 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    The Megillah is read on the 11th etc.. - Sometimes on this and sometimes on this, and further it will be explained

    Not less and not more Not before the 11th and not later than the 15th.

    From the days of Yehoshua In the Gemara it will be explained

    But villages move forward to the day of entry Which is to say, since the walled cities read on the 15th, and since the walled cities do not read on the 14th, behold in all, where is it found (that we read on) the 11th, the 12th, the 13th? But the Sages gave to villages permission to push forward their reading to the day of entry. The second day from Shabbat (Monday) which would fall before the 14th, or the fifth day from Shabbat (Thursday), which is a day of entry for the villages, whom enter into the cities for judgment (court cases) before the Beit Dinim (Courts) which dwell in the cities on Mondays and Thursday, as was decreed by Ezra (see Bava Kama page 82). And the villages are not experts in reading, and need one of the men of the city to read for them, and the Sages didn't burden them to make them come later, so they come on the day of the 14th and sometimes on the day of entry on the 13th and sometimes it is the 11th.

    Should the 14th fall on Erev Shabbat (Friday), large cities and walled cities will read on that day (Friday) - For there is no Megilah reading on Shabbat due to a Gezeira (Rabbinical legislation to prevent the violation of a biblical commandment) for perhaps one may come to carry it (the Megilah) in his hand (and thereby violate the Sabbath). If you should say that walled cities should delay until Sunday, that would be the 16th and the Megilah states that the time for reading the Megilah should not go past the 15th.

    Should (the 14th of Adar) begin on Sunday, villages will move their reading up to the previous Day of Assembly (Thursday) - This will be the 11th (of Adar) and we don't find a Day of Assembly that is before Purim that is earlier than that because we do not advance the Megilah reading from one Day of Assembly to the previous Day of Assembly.

    Gemara This is the correct version of the text: From where is it derived? (What kind of questions is) From where!? It's like we mean to say later etc. - And here is the meaning: From where is it derived that the 11th, 12th, and 13th are appropriate days for reading (the Megilah)? For (only) the 14th and 15th are written in the Bible (Megilat Esther). The Gemara retorts by asking "From where is it derived?" with astonishment. This is not obligatory rather the Sages provided a leniency as we shall see later on.

    In order that they may provide So that they will be available on Purim to provide for the needs regarding the Purim feast to the residents of the large cities.

    5 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 2a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר והא לא כתב קרא אלא בי"ד ובט"ו והני כולהו מנא לן. ואמרינן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים שיהיו מקדימין ליום הכניסה וקורין בי"א ובי"ב ובי"ג פי' יום הכניסה יום ב' ויום ה' נקרא יום הכניסה. מפני שנכנסין בני הכפרים בכרכים כדי שיתפללו בצבור ויקראו בס"ת. וביום שנכנסין מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים ואם חל יום י"ד ביום ג' התירו לכפרים לקרוא המגילה ביום ב' שהוא י"ג לחדש. ואם חל להיות י"ד ברביעי קורין הכפרים ביום ב' שהוא י"ב לחדש. ואם חל י"ד להיות באחד בשבת מקדימין וקורין ביום ה' שהוא י"א לחדש. הקילו עליהן מפני שמספיקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים. ואם יכנסו ביום ג' או ביום ד' מפני קריאת המגילה אינן יכולין לבוא ביום ה' שהוא יום הכניסה וכן דרך זו השמועה. ואקשינן ואיך הקילו חכמים ועקרו י"ד ויום ט"ו שהן תקנת אנשי כנסת הגדולה ותקנו הם י"א וי"ב וי"ג לבני הכפרים. והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו'. ופרקינן הני נמי מסורת היה בידם על פה כי אנשי כנסת [הגדולה] תקנום. מדכתיב לקיים את (דברי) [ימי] הפורים האלה בזמניהם. ולא כתיב זמן או זמנם. דמשמע זמנם של פרזים לא הוא זמן של בן כרך. אלא כתיב זמניהם. דייקינן מינה כי זמנים הרבה תיקנו להן חכמים. והן י"א וי"ב ב' ימים כנגד י"ד וט"ו. אבל י"ג לא צריך קרא לרבויי דהוא זמן קהלה לכל. ולא יתכן לומר ט"ז וי"ז דכתיב ולא יעבור. כלומר אין לו לעבור ולעשות ימי הפורים אחר יום ט"ו ושמואל בר נחמני דייק מכימים לרבות י"א וי"ב כו'. ואידך כימים לדורות הוא דכתיב כלומר כמו הימים אשר נחו בהם עשו אותם נמי פורים. א"ר יוחנן משנה זו מגילה נקראת. בי"א בי"ב כו'.

    שנעשית סתומה דברי ר' עקיבא הן אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה והן י"ד וט"ו בלבד. ואותבינן עלה מהא דתניא א"ר יהודה אימתי קורין בי"א בי"ב ובי"ג בזמן שהשנים כתקנן. כלומר בזמן שאין שם שמד. להתבלבל חשבון השנים.

    וישראל שרוין על אדמתם אבל עתה אע"פ שבזמן הזה השנים כתיקנן. הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה.

    ר' יהודה אליבא דמאן אי נימא אליבא דר' עקיבא אפי' בזמן הזה קורין אותה בי"א ובי"ב ובי"ג. והא תקנת אנשי כנה"ג הן. אלא ודאי ר' יהודה אליבא דרבנן ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתם מיהא קורין בי"א ובי"ב.

    תיובתא דר' יוחנן איכא דאמרי א"ר [יוחנן] זו המשנה דברי ר' עקיבא הן. אבל חכ"א בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה. האביונים מסתכלין בקריאת המגילה כי בעת קריאת המגילה מחלקין מעות פורים לעניים ומשלחין להן מתנות אין קורין אותה אלא בזמנה בי"ד תניא נמי הכי רב אשי קשיא ליה ומי א"ר יהודה הכי אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. והאי שאמר גאון ז"ל כך אנו שונין ומסתכנין. ופירש אם השנים כתיקנם שיכולין ישראל להעמיד דתותיהן ואין עליהן סכנה אין קורין אותה אלא ב[זמנה. אבל אנו כך שנינו.

    א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסים בב' ובה' אבל מקום שאין נכנסים אין קורין אותה אלא בזמנה. מקום שנכנסים בב' ובה' מיהא קרינן בי"א ובי"ב ואפי' בזמן הזה. ושמיע ליה לרב אשי דאיכא מאן דתני לה לברייתא כר' יוסי ב"ר יהודה דוקא הוא דלא תקשי לך דר' יהודה אדר' יהודה:

    Rabbeinu Chananel on Megillah 2a · Sefaria

    Rashba

    מתני' כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון בחמשה עשר. יש לדקדק, מה ראו חכמים לתלות הדבר ביהושע בן נון, לא היה להם לתלות הדבר אלא בימי אחשורוש כדברי רבי יהושע בן קרחה דאמר הכי בברייתא כדאיתא בגמ' (לקמן עמוד ב). ובירושלמי פירשו בה טעמא, דגרסינן התם (פ"א ה"א) ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון, כלומר דכיון שהוצרכו לחלק זמן המוקפין מזמן הפרזות משום דהני מגנו והני לא מגנו כדאיתא בגמ' (לקמן מגילה ה, ב), אילו תלו הדבר מימות אחשורוש היתה כל ארץ ישראל כערי הפרזות לפי שהיתה חריבה באותן הימים והיה הדבר גנאי, ולפיכך תלו אותה בימות יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ. וכי תימא בשלמא למאן דאמר (לקמן מגילה י, א ו-ב) קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, דכיון דעדיין בקדושתה עומדת לענין בית בבתי ערי חומה ושלוח מצורעים הלכך אף היא קדושה לענין קריאת המגילה. אלא למאן דאמר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא אמאי, כיון דאזלא לה קדושתה לענין בית בבתי ערי חומה ושלוח מצורעים אף לענין מגילה יהא כן. יש לומר כיון דאזלינן בה בתר יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ, הרי אנו דנין אותה לקריאתה כדינה שבימי יהושע ואפילו למאן דאמר לא קדשה לעתיד. ועוד דלגבי קריאתה הקלו, שהרי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך אף על פי שלענין בית בבתי ערי חומה אין נדון כן אלא מה שלפנים מן החומה. וכענין זה מצאתי בירושלמי (פ"א ה"א), דגרסינן התם, חזקיה קרא בטבריא בי"ד ובט"ו דהוא חשש על הדא דתני רבי שמעון בן יוחאי ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה פרט לטבריא שהים חומתה, רבי יוחנן קרי לה בכנישתא דכפרה בט"ו ואמר הדא הוא עיקר טבריא קמייתא ולא חשש להדא דתני רבי שמעון בן יוחאי, קל הקלו בקריאתה (דתניא) [דתנינן] תמן (ערכין לב, א) כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות רבי מאיר אומר אף השדות ותני כן (תוספתא במכילתין פ"א ה"א) הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו, כלומר התם שנינו דוקא מה שהוא לפנים מן החומה וכאן אמרו הסמוך והנראה עמו כיוצא בו. ואף על גב דליתה לההיא דרבי יוחנן דירושלמי לגבי טבריא כמו שאני עתיד לכתוב לקמן (מגילה ג, ב) בסייעתא דשמיא גבי כרך שישב ולבסוף הוקף, מכל מקום שמעינן מינה דקל הקלו בקריאתה ממה שאמרו הסמוך והנראה עמו כיוצא בו ואף על פי שאינו כן לענין בית בבתי ערי חומה. והלכך לא כל שאין קדושתה קיימת לענין בית בבתי ערי חומה אינה קדושה לענין קריאתה, אלא כיון שהיתה קדושה אף על גב דאינה קדושה עכשו מקילין וקורין בה בט"ו.

    אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה פירש רש"י ז"ל מפני שנכנסין שם בזמן שבתי דינין קבועין, וכדאמרינן (כתובות ב, א. ועיין ב"ק פב, א) שבתי דינין קבועין בשני ובחמישי. והקשו עליו בתוספות מדתני בסמוך (ה, א) איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מיכן הרי היא כפר, ואם איתא אטו מילתא פסיקתא היא דכל שיש בה עשרה בטלנין יש שם בית דין וכל שאין שם עשרה בטלנין אין שם בית דין. ואינה קושיא לדעתי, דכל שאין שם עשרה בטלנין אין מתכנסין אלא בשני וחמישי שבית דין יושבין. והם ז"ל פירשו לפי שנכנסין שם לקריאת התורה. והכין איתא בירושלמי, דגרסינן התם (פ"א סוה"א עי"ש) ר' יוסטנא בר שונם בעי קומי ר' מונא ולא עזרא התקין שיהו קורין בתורה בשני וחמישי ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקנין על מה שעתיד עזרא לתקן, אמר לו מי שסדר את המשנה סמכה על המקרא (אסתר ט, כח) משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר, אלמא ליום הכניסה של קריאת התורה קאמר. ואיכא למידק היאך שאלו שם בירושלמי כן, והלא קריאת שני וחמישי ושבת במנחה תקנת נביאים הראשונים היתה, וכדאמרינן בבבא קמא פרק מרובה (בבא קמא פב, א) נביאים הראשונים תקנו להם שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה תלתא גברי חד חד פסוקא או תלתא פסוקי חד גברא. ותירצו בתוספות הרא"ש שאותה קריאה שלא היתה אלא תלתא פסוקי לבד לא היתה חשובה בעיניהם להקבץ אל המדינה מן הכפרים מחמתה, אבל אחר תקנת עזרא שהיו קורין תלתא גברי כל חד וחד תלתא פסוקי חשיב ונכנסין בעיר מחמתה ביום הכניסה. ותמיה לי מאי דאמרינן בגמרא (לקמן מגילה ד, ב) עלה דהא מתניתין, דאיבעיא לן מאי טעמא ואסיקנא מפני שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין, אלמא טעמא לאו משום דנכנסין לדין או לקריאת התורה הוא אלא שנכנסין שם בספוק מים ומזון הוא. ואולי נאמר שאילו מחמת קריאת התורה לבד לא היו נכנסין שם אלא השרידים בלבד, אבל כשיש להם להביא מזונותיהם למכור לאחיהם שבכרכין כולם מתאספין שם ומכוונין ליכנס ביום קריאת התורה. ותדע לך, דהא עיר גדולה שאינה יוצאה לספק לאחיהם ואפילו כן בשאין בה עשרה בטלנין נידונת ככפר להקדמת יום הכניסה, מפני שבאותו יום כולם מתאספין לתורה מחמת קריאת התורה. ומה שהשיב ר' מונא לר' יוסטנא מי שסדר את המשנה סמכה על המקרא, פירש בספר הישר (חלק החידושים סי' תז) סמכה על המקרא כלומר קראי אסמכתא בעלמא. ואינו מחוור בעיני כלל, דאם כן אתיא לגמרי דלא כגמרין, דאדרבא אמרינן בשמעתין דהא על כרחין אנשי כנסת הגדולה תקון דאי לא הא אמרינן (עדיות פ"א מ"ה) דאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואי גמרא דבני מערבא פליגא בהא אדידן תיקשי למערבאי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו, ותיקשי לדידן אכתי מי מתקני מרדכי ואסתר על מה שעתיד עזרא לתקן כמו שהקשו שם. אלא נראה לי פירושו, כלומר, אנשי כנסת הגדולה לא הזכירו יום הכניסה כלל, אלא הם אמרו שנקל לאנשי הכפרים שאם נכנסין בעיירות לספק מים ומזון ורצו להקדים יום או יומים כדי שלא יטרחו ביום ארבעה עשר ליכנס בערים ויתבטלו משמחת פורים וסעודת היום יקדימו, והוא הדין בני עיירות שאין להם עשרה בטלנין לפי שאין מתאספין בכל יום ולפיכך הקלו להם להקדים קריאתם כדי שיהו פנויין ביום סעודה, לא שנא ביום כניסה ולא שנא שלא ביום כניסה, לפי שבאותן הימים עדיין לא עלה עזרא מבבל כדמוכח בקרא (עזרא ז' פס' ו-ז) בהדיא דעזרא לא עלה אלא לאחר שנבנה הבית לגמרי וזהו במלכות דריוש בן אחשורוש וכדאיתא נמי בריש מסכת ראש השנה (ג, ב), אלא מכיון שמצאו חכמי המשנה שיש להם רשות להקדים שני ימים, וכדדרשינן מקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר מדינה ומדינה ועיר ועיר לחלק (לקמן עמוד ב) וכן נמי דרשינן משפחה ומשפחה לכפרים (ירושלמי פ"א סוה"א), לפיכך לאחר שנתקנה תקנת עזרא להיות קורין בתורה שני וחמישי סמכו על המקרא ואמרו שיקדימו לעולם ליום הכניסה. כך נראה לי פירוש הירושלמי. ואין נראה לפרש מי שסדר את המשנה דהיינו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו להקדים, שאילו כן לא הוה ליה למימר שסדר את המשנה אלא מי שהתקין את התקנה, ועוד מאי סמכה על המקרא דקאמר. והא דגרסינן נמי כי האי גונא [בירושלמי] בפרק מקום שנהגו בפסחים (פ"ד סוה"א עיי"ש) גבי מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, דאקשינן התם קרי כאן לא תתגודדו (דברים יד, א) לא תעשו מצוות אגודות אגודות, ופריק בשעה שאלו עושין כדברי בית שמאי ואלו עושין כדברי בית הלל וכו', ופריך הרי ראש השנה ויום הכפורים ביהודה נהגו כרבי עקיבא ובגליל כרבי יוחנן בן נורי, כלומר בהא דקאמר רבי עקיבא כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע ורבי יוחנן בן נורי אמר כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע כדאיתא בפרק בתרא דראש השנה (לב, א), ופריק שנייה היא שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא, ופריך והרי פורים אלו קורין בארבעה עשר ואלו קורין בחמשה עשר, אמר ליה מי שסדר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר, דהשתא ודאי לכאורה משמע דמי שסדר את המשנה דקאמר היינו אנשי כנסת הגדולה שסדרו את הדברים. יש לי לומר דהתם נמי הכי קא קשיא ליה, דהוה סבירא ליה דמאי דמשמע ממתניתין דבני כרכים אינן רשאין לקרות בארבעה עשר ובני כפרים ועיירות אינן רשאין לקרות בחמשה עשר אינו מעיקר התקנה, אלא את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר דכתיב בקרא (אסתר ט, כא) הכי קאמר אי בעו בארביסר ליקרו ואי בעו בחמיסר ליקרו, וכדבעינן נמי למימר בגמרין (לקמן עמוד ב עיי"ש), אלא בתראי הוא דתקון הכי ואמרו זמנו של זה לא זהו זמנו של זה ואסרו בני עיירות בחמשה עשר ובני כרכים בארבעה עשר, ומשום הכי קשיא ליה דנעשית תורה כשתי תורות והרי כאן לא תתגודדו, ואהדר ליה דלאו תקוני תקינו הכי תנאי דבתר כנסת הגדולה כי היכי דתיקשי לן מילתא, אלא עיקר תקנה הכין אתקון אנשי כנסת הגדולה ומשום דהני הויא להו נייחא בארבעה עשר והני הוה להו נייחא בחמשה עשר כשושן, ומקרא מצאו להם מי שסדרו את המשנה ודרשו מדינה ומדינה ועיר ועיר לחלק כדאיתא בגמרין (לקמן שם), וכיון שכן ליכא משום לא תתגודדו דהא כולהו מודו בהא מילתא משום דבטעמא תליא והכי אתקון, ובני הכרכין מודו לבני העיירות שאין להם לקרות אלא בארבעה עשר ובני העיירות מודין לבני הכרכין שאין להם לקרות אלא בחמשה עשר והלכך בכי האי גוונא ליכא משום אגודות, הא למה הדבר דומה ללולב שניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד (ר"ה ל, א) ותקיעת שופר שהיתה במקדש בשופר וחצוצרות ובמדינה בשופר בלבד (שם כו, ב; כז, א) שאין כאן משום אגודות דעיקר מצותן בכך וכולן מודין בדבר זה ואין כאן אגודות של מחלוקות ודעות חלוקות. ובהא מיתרצא נמי הא דנתחבטו בה הראשונים בקריאת ההקדמות של בני הכפרים, דיש מי שפירש שאין קורין אפילו ביום הכניסה אלא במקומן בשובן מקובצין מן הכניסה, שאילו היית אומר שקורין במדינה הרי יש כאן משום לא תתגודדו, כדאקשי ליה עלה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן בשלהי פרק קמא דיבמות (יג, ב), ופריק רבא (שם יד, א) אימתי כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לא, והכא אילו בעיר הן קורין בית דין אחד בעיר אחת הוא, דהא בן עיר שהוא קורא להן בעיר ביום הכניסה אינו קורא לעצמו אלא ביום ארבעה עשר, אלא ודאי הם בעצמן קורין לעצמן במקומן בשובם מן הכניסה. ואפילו תאמר שאחד מן הכפרים קורא להם בתוך העיר דהוו להו שתי בתי דינין בעיר אחת אם כן תיקשי לאביי דאמר התם דשתי בתי דינין בעיר אחת הוו להו אגודות. ואחרים פירשו דאפילו בעיר הן קורין, ולא שיהא קורא להן בן עיר דאיהו לא מחוייב בדבר עדיין וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, והכי איתא בירושלמי (פ"ב ה"ג) דבן עיר אינו קורא לבן כרך ובן כרך אינו קורא לבן עיר, והכא בן כפר הוא שיקרא להם, וכיון שכן הוו להו שתי בתי דינין בשתי עיירות, דבני הכפרים כל כפר וכפר יש להם אכסניא ידועה בעיר והכל יודעין שבני מקום פלוני מתאכסנין במקום פלוני בעיר ונקרא על שמם והלכך הוו להו כשתי בתי דינין בשתי עיירות. ובתוספות (הרא"ש) תירצו דהכא במגילה ליכא אגודות כיון דליכא פלוגתא דבני הכפרים ובני הכרכין כולן מודו שבני הכפרים והעיירות קורין בארבעה עשר ובני הכרכין בחמשה עשר, ולא אמרינן אגודות אלא במקום פלוגתא דהללו מורין כדברי בית שמאי והללו מורין כדברי בית הלל, וכענין הירושלמי שכתבתי אני למעלה. ובאמת שענין הירושלמי ענין נכון לתרץ בו הענין, ואלא מיהו אין ענין סוגייתינו שביבמות הולכת על אותו הדרך ודרך אחרת יש להם שם, ולי נראה שאין ענין קריאת הכפרים בהקדמתן באותה הלכה שביבמות כלל, דסוגיין דהתם הכין אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן תנן מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, אמר ליה עדיין לא שנית (פסחים נ, א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, אמר ליה אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא, ומכאן אתה למד שלא הוקשה לו לריש לקיש הקדמת בני הכפרים, דבההיא ליכא איסורא כלל דקל הוא שהקלו להן לבני הכפרים שאם רצו להקדים יקדימו ואם לא רצו להקדים יקראו בארבעה עשר, וכן אין להם זמן קבוע דפעמים באחד עשר פעמים בשנים עשר פעמים בשלשה עשר פעמים בארבעה עשר והלכך הכל יודעין שאינה אלא הקדמה לקולא, אבל בני עיירות שאין קורין לעולם אלא בארבעה עשר ובני כרכים בחמשה עשר ובני עיירות שקראו בחמשה עשר ובני כרכין שקראו בארבעה עשר לא יצאו, דזמנו של זה לא זהו זמנו של זה הא הוא דקשיא ליה. והלכך בין לדברי רבא בין לדברי אביי איתרצא לה קושיא דריש לקיש דהא בני עיירות ובני כרכין כשתי בתי דינין בשתי עיירות דמו, ורבא דאמר אימתי כגון בית דין אחד בעיר אחת אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לא, לרבותא קאמר ולומר דכל שכן הכא דעיר וכרך שתי בתי דינין בשתי עיירות נינהו, וכבר כתבתיה שם בארוכה במקומה ביבמות (יד, א ד"ה אמר) בסייעתא דשמיא. ומכל מקום אתה למד שאין עסק לקריאת הכפרים בהקדמתן באותה סוגיא כלל ולא מאותו השם הוא זה. גם סוגיית הירושלמי שכתבתיה למעלה מוכיח כן, מדאקשינן התם בפרק מקום שנהגו הרי ראש השנה ויום הכפורים ביהודה נהגו כרבי עקיבא ובגליל כרבי יוחנן בן נורי שנייה היא שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא הרי פורים אלו קורין בארבעה עשר ואלו קורין בחמשה עשר, אלמא לא מקשי אלא מארבעה עשר וחמשה עשר כדמקשי מינייהו בהדיא, ועוד שאותן השנים בלבד הן שאם קראו אלו בזמנן של אלו ואלו בזמנן של אלו לא יצאו הא בני כפרים שלא הקדימו וקראו בארבעה עשר יצאו. כך נראה לי.

    גמרא מנא לן, מנא לן כדבעינן למימר קמן וכו'. איכא למידק היכא קא מתמה הכי כי שיילינן מנא לן, והלא ההיא דלקמן ברייתא היא, וכל מאן דלא ידע מאי דאיכא בברייתא לא מתמהינן עליה. ובתוספות דחקו הרבה ואמרו דהא דקא מתמה עליה היינו משום דבעי לה הכא גבי מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר וכו' ולא בעי לה לקמן גבי כפרים מקדימין ליום הכניסה, והכי קאמר ליה, מדלא בעית לה לקמן אם כן משמע דפשיטא לך טעמא דתקינו להו מפני שמספקין מים ומזון כדבעינן למימר קמן בברייתא ואם כן מאי קא מיבעיא לך הכא. ולי נראה, דמי שאמר כדבעינן למימר קמן הוא ששאל תחילה מנא לן ולפרושה למתניתין בדרך קושיא ותרוץ הוא, ודכוותה איכא טובא בגמרא.

    והלא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו וכו' והוא הדין דהוה מצי לאקשויי והלא פשט בכל ישראל, וכדאמרינן בע"ז בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לו, א עיי"ש) בשמעתא דשמנן, בכל בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו חוץ משמנה עשר דבר שאפילו יבא אליהו ויאמר אין שומעין לו שהרי פשט איסורן בכל ישראל, אלא חדא מתרתי פירכי נקט.

    ואימא זמנים הרבה כלומר אפילו מראש החדש, וכענין שאמרו בירושלמי (פ"א ה"א) כל החדש כשר לקריאת המגלה דכתיב (אסתר ט, כב) והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ובלבד עד חמשה עשר דכתיב (שם פסוק כז) ולא יעבור, ופריק זמניהם דומיא דזמנם.

    זמן קהלה לכל היא פירש רש"י ז"ל זמן מלחמה לפיכך לא צריך קרא. והקשו עליו בתוספות שהרי אין הדבר תלוי במלחמה, אלא בנייח תלה הכתוב, כדכתיב (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים, וכתיב (שם פסוקים טז-יז-יט) נקהלו ועמוד על נפשם בשלשה עשר ונוח בארבעה עשר על כן היהודים הפרזים עושין את יום ארבעה עשר. אבל בירושלמי (פ"א ה"א) מפרש שאין ראוי לרבותו מפני שהיה זמן מלחמה לכל, דגרסינן התם ימים כנגד ימים י"א וי"ב כנגד י"ד וט"ו או י"ב וי"ג כנגד י"ד וט"ו אמר ר' חלבו יום י"ג יום מלחמה היה אף הוא מוכיח על עצמו שאין בו נייח, מעתה אל יקראו בו לפניו ולאחריו קורין ובו אין קורין. והא דקאמר בגמרא לפי דברי הירושלמי הכי קאמר ומכל מקום לא צריך קרא שיהא מותר לקרות בו דקל וחומר הוא. ורבינו תם ז"ל הקשה לכל הפרושין, דהוה ליה למימר זמן מלחמה לכל היא. ואין קושייתו מחוורת, דלישנא דקרא נקט נקהלו ועמוד על נפשם (שם פסוק טז) נקהלו בשלשה עשר בו (שם פסוק יח). והוא ז"ל פירש זמן קהלה שנקהלו הכל בשושן ביום שלשה עשר עם מרדכי ואסתר להתענות מפני שהיו עומדין על נפשם. וכן מצא בשאלתות דרב אחא (פרשת ויקהל שאילתא סז עיי"ש) וביום שלשה עשר עשו תענית בימי מרדכי ואסתר לפי שהכל נקהלו על נפשם והיו צריכין רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק, דדרשינן במסכת תענית מדכתיב (שמות יז, י) ומשה ואהרן וחור וכו' מכאן לתענית שצריך שלשה, עד כאן. ומכאן סמכו לתענית י"ג שאנו עושים שלא מצינו לו סמך מן המקרא ולא מן התלמוד. ובמסכת סופרים (פי"ז ה"ד; פכ"א ה"א) כתוב שרבותינו שבמערב מתענין שלש תעניות דאסתר.

    ימים כימים ירושלמי (פ"א ה"א): או אינן אלא תשיעי ועשירי, כימים ימים שהן סמוכין לימים, ואם ימים שהן סמוכין לימים אינן אלא ששה עשר ושבעה עשר, לית יכיל דאמר ר' אבהו בשם ר' אלעזר לא יעבור ולא יעבור.

    אילימא אליבא דרבי עקיבא בזמן הזה נמי איתיה פירש רש"י ז"ל דרבי עקיבא לאחר חורבן הוה. ואינו נכון, דהכי נמי הוה בפני הבית, דחתנו של כלבא שבוע הוה. ופירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל דפשיטא ליה דמתניתין מיירי בזמן הזה, מדקתני בה (לקמן מגילה ה, א) אימתי במקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל במקום שאין נכנסין בשני ובחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה, ומדמפליג בין נכנסין לשאין נכנסין ולא מפליג בין בפני הבית לשלא בפני הבית ש"מ דאפילו בזמן הזה איתא וכדדייק מינה בסמוך רב אשי, וסתם מתניתין רבי עקיבא היא. ואם תאמר אם כן היכי איתותב מינה רבי יוחנן, לוקמה לברייתא כרבי יוסי ברבי יהודה (ראה לקמן עמוד ב) ומתניתין רבי יהודה (דבמשנה לקמן מגילה ה, א) ותרוייהו אליבא דרבי עקיבא, ורבי יוסי ברבי יהודה אית ליה דליתא להאי תקנתא בזמן הזה. יש לומר דניחא ליה לאוקומי חדא כרבי עקיבא וחדא כרבנן ולאו לאוקמי כרבי עקיבא בתרי תנאי.

    1 more comments on this page.

    Rashba on Megillah 2a · Sefaria

    Ritva

    1 The Insights of Megilla of the Ritva z'l (quoting the Mishna) "The Megilla is read on the 11th, on the 12th" etc. Behold that the language of the Mishna is that the Megilla is read (a passive tense of the root ק-ר-א to call or read) - not taught in the language that 'we read the Megilla' (an active tense) as it is taught in the Mishna there (Berachos 2a) "we read the Shema" (not the Shema is read). (This is) because that here (in Megilla) there is one reading of one individual that reads and all (the congregation) listens; as opposed to with the reading of the Shema, that each person of them (the congregation) is obligated to read and repeat with his mouth and one of them cannot fulfill them (of their obligation) even if done in a congregation (with a minyan - quorum - etc.) And this is brought in the Yerushalmi. The reason that (quoting the Mishna) "not before and not afterward" - "not before" (the 11th) (because of the exposition of "their times" - zmaneheim) from their times (zmanenheim) is similar to their time (zmanom) and "not more" from the verse "and it shall not pass" as brought in the Gemara (see 2a - the opinion of R' Yochanan).

    Cities surrounded by a wall from the times of Yehoshua ben Nun read on the 15th (of Adar) - the words (of the Gemara) seem that this is an unlimited matter (i.e. without caveat) teaching there is no difference if in the Land of Israel and there is no difference outside of the Land (that is the location of a city with a wall from the times of Yehoshua ben Nun). It is not only the language of the Mishna itself that this is implied. For there is to question - that if that the matter is tied to Yehoshua ben Nun blanketly, the explanation would be it is referring to the Land of Israel (alone) because what is the matter of Yehoshua ben Nun (the idea of Yehoshua is obviously speaking of his leadership when involved in the conquest of the Land - therefore likely only referring to cities in the Land of Israel). However, there is to specify (i.e. to be explicit in limiting the rule to only cities in the Land of Israel which the Gemara does not) from we say in the Gemara (see 2b) that the Mishna is not like Rabbi Yehoshua ben Korcha that ties the (law of the) walled cities to the days of Achaverosh and brings from Shushan (i.e. his source is that Shushan is the example of a walled city which was walled at the time Achaverosh not Yehoshua ben Nun). Certainly to him (R' Yehoshua ben Korcha) that brings (as the example) from Shushan even it (the walled city difference in Megilla reading) would apply outside of the Land (as Shushan is Persia not Israel). And he doesn't include Shushan more than any other city (i.e. Shushan is not a unique case - just the source example) while the Rabbis (that is the ones with the Mishna's opinion) include Shushan because it was the location of the miracle (of Purim) like is brought in the Gemara. Since from Rabbi Yehoshua ben Korcha we heard the Rabbis (that is from R' YbK we learned the inclusion of Shushan, obviously included, and needed the Rabbis to explain how their ruling allows Shushan) that therefore we do not see an argument except on the time of the walling - that the Rabbis ties with the time of Yehoshua ben Nun and Rabbi Yehoshua ben Korcha from the time of Achverosh, but the rule of outside the Land is not argued - since Rabbi Yehoshua ben Korcha did not distinguish (in fact the opposite we learn from a city outside the Land) from the Land of Israel to outside the Land - so the Rabbis (that seemingly agree on the point [that outside of the Land of Israel is also applicable being a walled city for Megilla reading purposes] due to lack of clarifying as false despite the opposing view holding that way). Tosafos brings support in this matter from that the Gemara (5b) says 'Rav Ashi (our version has Rav Asi) read the Megilla in Hutzal on the 14th and 15th due to doubt' if walled or not (i.e. was the city walled from time Yehoshua or not) and Hutzal is outside the Land as it says in the Chapter Cheilek (Sanhedrin - not sure where) that Bavel (Babylonia) will be saved from the pangs of Mashiach (i.e. the upheaval at the time of Mashiach's arrival) thus the interpretation of Hutzal (the root meaning to save) as also brought in Kesubos (111a). (Since Bavel is the location of the safety during the pangs of Moshiach - must be Hutzal is outside the Land). Now, this (gemara) is not assisting according to some versions that say Rav Ashi called the Hutzal of Binyamin - that is there could be two Hutzals (one in Israel, one in Babylonia - and it could be R' Ashi [Asi] was in doubt about the Israeli one). Another support also from that it says in the Yershalmi (source) that a Krach (walled city) that was destroyed and rebuilt by Gentiles (sefaria edition 2b) is asked by a question (the Yerushalmi mentions in regards to several questions like if a body of water counts as a wall etc.) ואי' דמסייעי לה נמי מדאמרינן בירושלמי הכרך שחרב ונעשה של גויים אתמהי' בו אי' קורין בח"ל קורין מי' בעיקר נסחי ה"ג בו אין קורין בח"ל קורין כלומר? דרינן קודם שחרב היו קורין בו חוצה לו מדריב"ל דאמרינן כרך וכל הסמוך לו וכו' ועכשיו שחרב תוכו וח"ל קיים כיון דח"ל קורין לכתחלה שהרי נתחייב ולא נשתנה אף תוכו קורין כבתחלה שהרי נתחייב שלא יהא הטפל חמור מן העיקר והיינו דמתמה' וכי תעלה על דעת שח"ל עיקר חיובו היה מחמת הכרך קורין בט"ו ובו אין קורין ולפום האי נסחא ליכא סייעת' אלא דנסחא דחיק' היא ואידך דייקי' טפי דמדמי' כרך שחרב ונעשה של גויים לח"ל ובר מהא משמע דטעמא כמה דכתבינן הילכך מוקמי' מתניתין כפשטה דמלתא פסיקתא קתני כרכים המוקפי' חומה מיב"ן קורין בט"ו' ל"ש באי ול"ש בח"ל.

    Ritva on Megillah 2a · Sefaria · CC0

    Meiri

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון ר"ל זמן קריאת המגלה הן לבני כפרים הן לבני עיירות הן לבני כרכים ובכמה זמנים היא נקראת והוא שאמר מגלה נקראת באחד עשר וכו' כלומר שהיא נקראת באחד מחמשה זמנים אלו לא פחות ולא יתר כלומר שאינה נקראת לשום אדם ולא בשום מקום למטה מי"א ולמעלה מט"ו אבל מי"א עד ט"ו נקראת פעמים בזה ופעמים בזה וזה שאין קורין למעלה מט"ו פי' בגמ' מדכתיב את יום חמשה עשר ולא יעבור ולמטה מי"א אין קורין שהרי לא נכתב זמן במגלה אלא י"ד וט"ו ט"ו לכרכים וי"ד לכפרים ועיירות שאינן מוקפות חומה אלא שזה שמקדימין מטעם יום הכניסה וקדימת יום הכניסה אינה בלמטה מאחד עשר שהרי אמרו בגמרא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכמו שיתבאר בפרטי המשנה והוא שאמר כרכים המוקפים חומה בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות בארבעה עשר אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וחלוקה זו שבין כרכים לעיירות גדולות הוא שבודאי לא נתן המקרא שני זמנים לכרכים או לעיירות אלא אחד לכל אחד ומה שאנו נותנין חמשה עשר לכרכים יצא לנו בגמרא ממה שנאמר במקרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וכו' ומאחר שנסמך יום ארבעה עשר לפרזים שהם בני עיירות שאין מוקפין חומה למדנו שבני עיירות בי"ד ומאחר שהפרזים בי"ד זמן השני שהוא יום חמשה עשר ראוי ליחדו למוקפין ונראה לי הטעם שהכרכים לרוב חשיבותם ראוי להם לשמוח בשני הימים ואם היתה קריאתם בי"ד כבר כלתה השמחה אחר שעבר יום עיקר הנס אבל כשקורין בט"ו אי אפשר שלא לשמוח קצת ביום י"ד שהוא תחלת הנס ועיקרו כמו שיתבאר אבל כפרים ועיירות לא הטריחום אלא ליום אחד והוא יום תחלת הנס ועיקרו ומ"מ מכח המקראות לא היה לנו לדון בכך אלא כל שהיו מוקפין חומה באותו זמן ר"ל בימות אחשורוש ומה ראו לתלות הדבר בהקף שמימות יהושע למדוה בגמ' בגזרה שוה כתיב הכא בערי הפרזות וכתיב התם לבד מערי הפרזי מה התם מימות יהושע אף כאן וכו' ואע"פ שמקרא זה במשה כתיב והיה לנו לומר מימות משה אעפ"כ תלו הדבר ביהושע שהוא עיקר כיבושה של ארץ ישראל ויש שפירשו הטעם מצד שנלחם יהושע עם עמלק שהיה המן מזרעו וממה שמצאו בהגדה זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע מה נשתנית מצוה זו שנאמרה בלשון זה יותר משאר מצות כשהתחיל יהושע במלחמת עמלק היה מחזר להיותה מסתיימת על ידו אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור לו כשיגיע זמנו של עמלק לימחות מלפני יהא הוא נזכר עליה והוא ששנינו כל עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע ובתלמוד המערב פירשו הטעם כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו זמן ולא היו ערים שבה מוקפות חומה בימות אחשורוש ואלו תלינו הדבר בימות אחשורוש היינו דנין אותן כדין פרזי ועכשו נותנין להם דין כרכים ודין שושן וכמו שאמרו אע"פ שאין לו עכשו הואיל והיה לו קודם לכן והרי מ"מ למדנו מן המקראות קריאת שני זמנים ט"ו לכרכים וי"ד לעיירות וכפרים אלא שהכפרים אע"פ שדינן בי"ד הקלו בהם חכמים להקדים ולקרות ביום הכניסה ובהקדמה זאת אתה מוצא י"א וי"ב וי"ג:

    וענין יום הכניסה זה פי' גדולי הרבנים שהיו מתכנסין בעיירות לבא לדין לפני בתי דינין שיושבין בעיירות בכל יום שני וחמישי מתקנת עזרא ומתוך שאין בקיאין לקרות את המגלה בכפר שלהם הקלו בהם שיקרא להם אחד מן העיר בעיירות אחר שבאו ולא יטרחו לבוא ביום הפורים:

    וי"מ לשטה זו שלשמוע דברי תורה היו מתכנסין שהיו קורין בעיירות שני וחמישי מתקנת עזרא ואע"פ שזו תקנה קדומה היתה כדכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה התקינו נביאים שביניהם שיהיו קורין שני וחמישי שלא יעמדו שלשה מים בלא תורה מ"מ עזרא תקן שלשה קורין בעשרה פסוקים ונתייחס הכל על שמו או שמא נשתכח וחזר הוא [וסדרה] ויסדה ושאלו על זה בתלמוד המערב ולא עזרא תקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה וכי מרדכי ואסתר מתקנים זמניהם על מה שעזרא עתיד לתקן והשיב מי שסדר המשנה אסמכתא אקרא כלומר אסמכתא בעלמא הוא ונראה מדבריהם שלא תקן עזרא כן אלא לאחר שעלה מן הגולה ושמא יש לתרץ שבגולה תקן ובימי זה הנס או שמא כבר נתקן ולא נתקבל ועזרא תקן ונתקבל ומ"מ למדנו לפירושים אלו שבעיירות היו קורין אלו בי"ד ואלו בשאר ימים לפי קדימתו של יום הכניסה והרבה ערערו [בה] ממה שאמרו בראשון של יבמות י"ד א' איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו המצות אגודות אגודות עד שבסוף הסוגיא העלה אביי שלא נאמר כן אלא בשני בתי דינין בעיר אחת הללו מורים כבית שמאי והללו כבית הלל אבל שני בתי דינין בשתי עיירות לית לן בה והקשה לו רבא והא ב"ש וב"ה כשני בתי דינין בעיר אחת דמו ולא חיישינן אלא אמר רבא כי חיישינן בבית דין אחד בעיר אחת פלג מורים כבית שמאי ופלג כבית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחת לא חיישינן והכא נמי בשלמא לרבא איכא למימר בשני בתי דינין היה אלא לאביי קשיא זו היא קושייתם ואני תמה מה הקשו ומ"מ לדעת רבא שהלכה כמותו שפיר מיתרצא ועוד שהרי רבא דרך קושיא לאביי אמרה ונדחית של אביי לגמרי ואף הוא שתק לו ולא עוד אלא שאף הקושיא מעיקרא אינה שתירוצין אלו לא באו אלא על הצרות שבית שמאי מתירין צרת הבת לאחים ובית הלל אוסרין ועשו בית שמאי כדבריהם ובית הלל כדבריהם וענין הסוגיא שבה תנן התם מגלה נקראת וכו' ואמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן קרי כאן לא תתגודדו וכו' והשיבו וכי עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים וכו' ולא חששו לאגודות וחזר והקשה אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא כלומר שבמנהג אין לחוש אחר שאין בו איסור אבל קריאת המגלה איסור היא דכתיב לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה וחזר והשיבו מאותה של צרות שהוא איסור ועשו אלו כדבריהם ואלו כדבריהם ועל זו באו התירוצין של אביי ורבא כלומר שהוא איסור ומחלוקת אבל מגלה בראשונה שלמנהג הושבה כלומר שכל שאין בה מחלוקת אלא שאלו מודים לאלו שהוא מנהגם ואלו מודים לאלו שהוא מנהגם ואלו היה זה שממקום זה קובע דירתו במקום האחר היה עושה כהם אין כאן אגודות וכן זו של מגלה אינו מצד מחלוקת שבני עיירות מודים לבני כפרים שזהו זמנם ובני כפרים לבני עיירות שזהו זמנן והרי זה כדין קריאת שמע שזמנה בהנץ החמה והקלו ביוצא לדרך משיעלה עמוד השחר וריש לקיש היה סבור לומר שלא נאמר כן במקום איסור והשיבו ר' יוחנן מזו של צרות והקשו לו וזו של צרות מיהא נהי שאף באיסור כן כל שאין בו מחלוקת הרי זו של צרות מיהא מקום מחלוקת הוא ועל זה באו תירוצין של אביי ורבא והלכה כרבא אבל למגלה לא הוצרכו וכן אפשר לתרץ שלא הקשו שם אלא מי"ד ומט"ו שהם זמנים שבמקרא ושזה אסור לקרות בשל זה וכדקאמר התם אמינא לך איסורא וכו' אבל כפרים אילו רצו להמתין לי"ד תבא עליהם ברכה וכן הדין וקל הוא שהקלו בהם וכן שמאחר שאין קריאתם קבועה אף הכל מרגישין שאינו אלא קולא ואין קושיית אגודות אלא לי"ד וט"ו ואף לאביי ניחא שהרי י"ד וט"ו אינן בעיר אחת:

    אלא שמ"מ יש לגלגל על פירושם תביעות מצד אחר שאם בעיירות הם קורין תינח ביום שהם נכנסין בלילה שעברה מיהא מי קרא להם שהרי על כרחך מפני שאינן בקיאין אתה אומר כן ושמא תאמר שמבערב היו נכנסין ושאף בכל השנה דרכם בכך כדי להיות שם שחרית לקריאת התורה או לדין שהרי בית דין לא היו יושבין אלא עד חצי היום עדיין יש לומר נשים וזקנים מה תהא עליהם ודוחקים עצמם לפרש שהיו שולחים להם בקי מבערב וקורא להם במקומם לילה ויום ושמא תאמר א"כ ישלחו אותו ערב י"ד הואיל ויש להם להתבטל ממלאכתם ביום הכניסה נוח להם שלא יהיו צריכין להתבטל פעם אחרת או שמא ביום הקריאה היו מוליכין הבקי לשם וקורא בלילה שאחר קריאת היום שאף אנו היה הדין כן מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה וכו' והדר כתיב ולילה ולא דומיה לי אלא מדכתיב ולא יעבור אי אפשר לנו בכך אבל הם שמקדימין לקרות אפשר להם בכך וכן בשאלתות פירשו יום הכניסה יום התענית שהיו מתכנסין בעריהם ושמא תאמר תינח בי"ג אבל י"ב וי"א היאך היו מקדימין בהם פרשוה כשחל י"ד באחד בשבת שיש מתענין בע"ש והרי י"ב ויש שמקדימין לחמישי בשבת והרי י"א ועיקר מחלוקתם הוא שאותם שמקדימין לחמישי בשבת אוסרי' להתענות בערב שבת ממה שאמרו במגלת תענית כל שנשבע להתענות בערב שבת הרי זה שבועת שוא מקצת ערב שבת שבת מקצת ערב יום טוב יו"ט ואלו שמתירין מתירין ממה שאמרו במס' עירובין מ' ב' הלכה יתענה ומשלים כמ"ש בסוף שני של תענית ואין הדברים נראין לפרש יום הכניסה כן שלא היתה משנתנו פוסחת בתענית ערב שבת אם אסור ואם מותר עד שתייעד זמן לכל אחד מהמנהגות ועיקר הדברים בענין זה מה שכתבו בו גדולי המחברים והוא שבני כפרים לא היו נכנסין בעיירות לא למקרא מגלה ולא לקריאת התורה חזקה על בני ישראל שבקיאים הם אם של עיר או של כפר אלא שדרכם להתכנס בכפר שלהם לקריאת התורה ושאר הימים לא היו מתקבצין כלל והקלו עליהם לקרות את המגלה במקומן ביום שמתקבצין בו ולא יהיו צריכין ביום הפורים להתבטל ממלאכתן שעדיין לא היתה שם קללתו של אביי שלא לעשות מלאכה בפורים ועל זה כתבו שאם אין בכפר עשרה בני אדם אין קורין אלא בי"ד שהרי אין מתכנסין לקריאת התורה והקלו להם חכמים מצד מה שהיו מספקין כל השנה מים ומזון לאחיהם שבכרכין:

    ובתלמוד המערב ראיתי סעד לפירוש זה והוא שאמר שם ר' בא בשם ר' יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו בלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן אמרין אף ביחידי והקשו לו עד שהיא במקומו יקרא כלומר אם יחיד למה מקדים והלא אינו מתכנס לקריאת התורה ויקרא בזמנה בכל מקום שהוא ומ"מ מה שאמרו במשנתנו ר' יהודה אומר אימתי מקום שנכנסין בו בשני ובחמישי נראה כחולק בפירוש זה אלא שאפשר לישבה כמו שנבאר במקומה:

    ונשוב לדברינו והוא שמ"מ מתוך הקדמה זו של יום הכניסה לבני הכפרים אתה מוצא להם קריאת שלש זמנים אלו ר"ל י"א וי"ב וי"ג פעמים בזה ופעמים בזה כיצד חל להיות בשני וכו' כלומר חל י"ד להיות בשני שהוא יום הכניסה כפרים ועיירות קורין בו ביום שאין קדימה מיום הכניסה ליום הכניסה אחר הואיל ובו ביום מתכנסין וכרכים קורין למחר והרי שני הזמנים הנזכרים במקרא והתחיל התנא סדורו בשני מפני שרצה להתחיל בקריאה השוה לכל ר"ל שאין בה קדימת יום הכניסה ואח"כ סדר כל ימי השבועה לכך חל להיות ר"ל ארבעה עשר בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה והוא יום שני שעבר ונמצא שאם חל ברביעי קודמין לי"ב ואם חל בשלישי קודמין לי"ג ועיירות בו ביום ומוקפין למחר חל להיות בחמישי כפרים ועיירות קורין בו ביום שהרי אין הקדימה מיום הכניסה ליום הכניסה כמו שביארנו בשני ומוקפין למחר ולא היה צריך התנא ללמדנו דין חמישי שכבר למדנוהו מן השני אלא שרוצה לבאר כל ימי השבוע לענין זה חל להיות בערב שבת והרי חמשה עשר שהוא יומן של כרכים בשבת שאי אפשר לקרות כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות וכרכין בו ביום מוטב שיקדימו בני כרכים וידחו אצל בני עיירות משידחו אצל בני כפרים חל להיות בשבת כפרים ועיירות מקדימין ליום הכניסה דמאחר שאף בני עיירות נדחין ממקומן מה לי י"ב מה לי י"ג ומ"מ נוח להם לקרותה יחד עם בני כפר ומוקפין קורין למחר ויש שגורסין עיירות בערב שבת חל להיות באחד בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ונמצאת למד קריאת י"א ועיירות בו ביום ומוקפין למחר ומאחד עשר ולמטה אינה נקראת שהרי אין קדימת כניסה בפחות מכן וכן ליתר מט"ו אינה נקראת שהרי כתיב חמשה עשר ולא יעבור ומשנה זו אתה צריך לפרשה על אופני זמן שהיו מקדשין על פי הראייה אבל בזמן שאנו מחשבין על פי חשבון העיבור אין אדר בא אלא בזבד"ו ואין י"ד שבו אלא בגאו"ה:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא אלא שאין לכולה מקום בזמן הזה כמו שיתבאר בגמרא ודינין היוצאים לנו בגמרא על משנה זו אלו הן:

    בית דין שתקנו דבר אחד לאיזו צורך או לאיזו סבה אין ב"ד הבא אחריו יכול לבטל את דבריו אא"כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין וזהו שאמרו כאן מכדי כלהו אנשי כנסת הגדולה תקון דאי סלקא דעתך ארביסר וחמיסר הוא דתקון הרי אין ב"ד יכולים וכו' ויש שואלין והרי עזרא לאחר שעלו מן הגולה תקן תקנותיו ותקנת הכפרים אחר תקנותיו של עזרא היא נמשכת והיאך תקנוה אנשי כנסת הגדולה וכבר שאלוה בתלמוד המערב ותרצוה כמו שכתבנוה למעלה אלא שיש לפרש שאף אנשי כנסת הגדולה כשתקנו י"ד וט"ו העלו על לב דבר זה שבודאי היה להעלות על לב שהכפרים צריכין להקל עליהם וכל שראוי להעלות על הלב בשעת התקנה אינו בדין זה לדעתנו ועיקר דבר זה יתבאר במסכת יום טוב ובמסכת ע"ז בע"ה:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Megillah 2a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה אלא לאו אליבא דרבנן דהוו מקמי רבי עקיבא אמרה עכ"ל לכאורה דמשמע ליה דהני רבנן הוו מקמי ר"ע דהכי משמע דר' יהודה קאמר לר' עקיבא אימתי אמרו רבנן דקורין בי"א כו' היינו בזמן שהשנים היו כתקנן אבל בזמן הזה אין קוראין ואין זה מוכרח דאדרבה איכא לפרושי דר"י אליבא דרבנן קאמר והם בעצמם דברי רבנן דבזמן ר"ע היו דטפי ניחא לן למימר הכי דאל"כ רבי יהודה הוא דפליג עליה דר"ע ולא רבנן וע"כ נראה שפירש"י נמשך למטה ושיעור דבריו כך הוא אלא לאו רבנן דפליגי עליה דר"ע ומקמי ר"ע דהיינו בזמן שהשנים כתקנן אמרה מיהא דקרינן אלמא כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Megillah 2a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בעזרת סומך גאולה לגאולה אתחיל לפרש מסכת מגילה:

    במשנה מגילה נקראת כו' כרכים המוקפין חומה מימות יהושע קורין בט"ו בגמרא מפרש טעמא דיליף בג"ש פרזי פרזי דבימות יהושע תליא מילתא והטעם מבואר בירושלמי שרצו לחלוק כבוד לא"י שהיתה חריבה באותן הימים וא"כ אם היו קובעין למוקפין חומה מימות אחשורוש הי' נידונין כרכים שבא"י כפרזים לכך קבעו מימות יהושע אלא דאכתי יש לדקדק דהיה להם לתקן שמוקפות חומה מימות יהושע נמי יהיה להן דין מוקפין אע"פ שחרבו בימות אחשורוש אבל מ"מ אותן הכרכים שלא היה להם חומה מימות יהושע והיה להם בימי אחשורוש אמאי לא ידונו ככרכים הא הוי דומיא דשושן וגנאי א"י נמי ליכא ועיין מה שאפרש בזה בלשון הגמרא ועי' ג"כ בר"ן בשם הרמב"ן ז"ל באריכות אבל הרב הברטנורה בפי' המשניות כתב טעם אחר מסברא דנפשיה לפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק לכך קבעו הנס על שמו:

    שם כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה לפי לשון המשנה משמע דהכי קאמר דכפרים נמי תחילת דינן לפי מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה היה להם לקרות בי"ד כמו עיירות אלא שחכמים שאח"כ תיקנו שיקדמו ליום הכניסה ע"פ הרמז שמצאו במגילה שהרשות להוסיף שני ימים וכן מבואר בירושלמי משום דיום הכניסה בשני ובחמישי אכתי לא הוי ובימי עזרא נתקן אבל לפי שיטת לשון התלמוד שלנו משמע להדיא איפכא דקאמר מכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנו משמע דמעיקרא דמילתא הכי תקנו ובענין יום הכניסה שהקשו בירושלמי אבאר בסמוך וא"כ יש לדקדק מאי האי דקאמר כפרים ועיירות קורין בי"ד הא כפרים תחילת דינן שיקדמו ונראה דאתי לאשמעינן דעיקר דינן מיהא בי"ד היכא שאין מקדימין כי הא דתנינן חל להיות בשני או בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין עמהם בו ביום משא"כ כפרים הסמוכין למוקפין לעולם אין קורין עמהם בט"ו דלגבי כפרים ולא יעבור קרינן בהו ודוקא סמוכין ונראין קורין עמהם הא אינך לא. ולכאורה היה נ"ל לפרש עוד דאתא לאשמעינן דכפרים מילתא דפסיקא היא דלעולם אין קורין בט"ו אף ע"ג דמוקפות חומה מ"מ כיון דלית בהו עשרה בטלנין לא מיקרי כרך ודינן להקדים או לקרות בי"ד כמו שאפרש לקמן אי"ה גבי כרך שאין בה י' בטלנין אלא שהתוס' שם לא כתבו כן:

    בגמרא מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון כו' ופרש"י כדי שיספקו שיהיו פנויין ביום פורים כו' עכ"ל. והוצרך לפרש כן לפי לשון הגמרא הכא דקאמר כדי שיספקו משמע דתקנתא דכרכין הוא והיינו כדקס"ד מעיקרא לקמן דף ד' אבל במסקנא לא קאי הכי לקמן אלא מפני שמספיקין כל השנה הקילו עליהם בפורים ולכאורה נראה דסוגיא דהכא היינו כדקס"ד מעיקרא לקמן דהא מדמקשינן מעיקרא מנלן האי לישנא משמע בכל דוכתא דאעיקר ילפותא קאי ולא אטעמא קא מהדר וא"כ מאי האי דקאמר כדבעינן למימר לקמן שחכמים תקנו דאכתי קשה מנלן דמילתא דפשיטא דלא שייך תקנת חכמים לעקור דברי תורה או דברי קבלה אלא מיגדר מילתא אע"כ דהוי ידע שפיר דאנשי כנסת הגדולה גופייהו מעיקרא הכי תקנו וא"כ קשה קושית הירושלמי הא בימי מרדכי ואסתר אכתי לא נתקנה תקנת עזרא שיהיה יום הכניסה בשני ובחמישי אע"כ דאפ"ה תקנו אנשי כנסת הגדולה שהכפרים יקדימו לי"א וי"ב וי"ג כדי שיהיו פנויים להביא לסעודת פורים ואי בעי בי"א ואי בעי בי"ב כו' ותקנו חכמים שאחריהם דלאחר תקנת עזרא שיקדימו דוקא ליום הכניסה והיינו דמייתי הכא טעמא דכדי שיספקו וע"ז מסיק הש"ס דאכתי היכא רמיזא במגילה כיון דע"כ אנשי כנסת הגדולה תקנינהו א"כ מי איכא מידי דלא הוי רמיזא במגילה כן נ"ל ועמ"ש עוד לקמן דף ד' ע"ב:

    שם והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כו' נראה דלאלומי הקושיא אליבא דכ"ע מייתי הא מילתא דאי למאי דקי"ל אסתר ברוח הקודש נאמרה לקרות ולכתוב א"כ הא כתיב בהדיא וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וכ"ש למאי דיליף לקמן מהאי קרא:

    שם האי מיבעי ליה לגופא ופרש"י לי"ד וט"ו המפורשין בספר ואע"ג דמקמי הכי כתיבי כמה קראי לעשיה דפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו כדלקמן ואיתקש נמי זכירה לעשיה וכתיב נמי קימו וקיבלו להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה אפ"ה איצטריך נמי האי קרא באגרת השנית שכתבו מרדכי ואסתר לקבוע חובה על כל העולם כולו כדאיתא לקמן ד' ז' וכמו שאבאר שם בעז"ה:

    שם אימא זמניהם טובא ויש לדקדק מאי קושיא הא קי"ל בכל דוכתי דמיעוט רבים שנים דתפסת מרובה לא תפסת כו' והיה נ"ל לכאורה דעיקר הקושיא היא למאי דלא ס"ד די"ג זמן קהלה לכל וא"כ מרבינן תלת ומקשה שפיר אימא טובא והא דלא משני הכא י"ג זמן קהלה ולעולם דמרבינן שנים ולא טובא היינו משום דאכתי הוי קשיא כיון דעיקר טעמא דתקנו זמנים אחרים היינו כדי שיקדמו ליום הכניסה וא"כ שפיר מצינן למימר דתקנו זמנים טובא אפילו עד עשרה בחדש היכא שחל י"ד בשני ותו לא שייך לומר תפסת מרובה לא תפסת כיון דלא משכחת פחות מעשרה ועשרה וטפי מעשרה חד טעמא אית להו ואע"ג דאמרינן לקמן מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן היה נ"ל דלאו מסברא פשיטא לן הכי אלא לבתר דקים לן מקרא דמגילה למעט עשירי כך היה נראה לכאורה אבל לפמ"ש בסמוך בשם הירושלמי דקביעות דיום הכניסה לאו בימי כנסת הגדולה אתקין א"כ לא יתכן לפרש כן אף שיש ליישב לפי תירוץ הירושלמי מ"מ נלע"ד לפרש בפשיטות דהא דמקשה אימא זמנים טובא היינו משום דזמנם משמע תרי ומדכתיב זמניהם משמע טובא והיא גופא קשיא ליה מנ"ל למידרש מזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה דלמא זמניהם אתי למידרש אפי' טובא ולעולם דאי בעי בהאי קרי ואי בעי בהאי קרי:

    שם ואימא תריסר ותליסר ואע"ג דמהאי טעמא דמקדימין ליום הכניסה ממילא אית לן לרבויי' נמי חדסר דשייך ביה נמי האי טעמא מ"מ כיון דפשטא דקרא משמע זמנם דומיא דזמניהם תו לא מהדרינן בתר טעמא להוציא קרא ממשמעותו וכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הירושלמי דימי הכניסה לא היה בימי מרדכי ואסתר וק"ל:

    3 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Megillah 2a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מתני' אלא שהכפרים כו' עיין מדרש תנחומא פרשת בראשית פי' חדש בההיא דיני הכניסה:

    שם ולא יעבור כתיב לקמן דף ה ע"א:

    Gilyon HaShas on Megillah 2a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני' מגילה נקראת כו' חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה [דהוי ליה י"א]. כתב רש"י ז"ל וטפי לא משכחת לה יום הכניסה שלפני פורים מוקדם לו, דמיום הכניסה ליום הכניסה מקדים לא מקדמינן. קשה לי, הא בסוגיא (דף ד' ע"ב) משנינן על הך קושיא הו"ל עשרה ועשרה לא תקנו רבנן, והדר פריך מהא דחל ביום ה' דלקדמיה ליום הכניסה, ועלה משני דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן, ואף דממילא מיושב בזה גם הפרכא ראשונה, מ"מ אמאי לא נקט רש"י זה מקודם על חל להיות בחמישי. וביותר דגם על הרישא דחל להיות ביום חמישי אין אנו צריכין לזה, דהא בסוגיא מבואר דהפרכא רק למה דהי' סבר תחילה דתקנתא דכרכין הוא כדי שיספיקו הכפרים מים ומזון לכרכים. אבל למה דמסקינן דשכר הוא להם להכפרים מפני שמספיקין ליכא קושיא כלל, דבחל להיות בשני ובחמישי אין טובה להכפרים להקדים, וכיון דרש"י נקט במתני' מפני שמספיקין אין צורך כלל להאי טעמא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן:

    גמרא ימי הפורים האלה בזמניהם, זמנים הרבה תקנו להם, ושפיר רמיזא דאנשי כנה"ג נתנו רשות לקרות בזמנים בלתי זמן דארבע עשר וחמשה עשר, ומקשה ואימא זמנים טובא. קשה לי, מה קושיא העיקר בידינו תפסת מרובה לא תפסת, ותו דלמא באמת זמנים טובא, אלא דלא מצאו חז"ל צורך להקדים יותר מאחד עשר, דבחל בשני אף אם הי' רשות להקדים לעשירי, מ"מ הא מיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן, דהא מהאי טעמא בחל ביום ה' לא מקדמינן, אף דיש רשות דהא הוי אחד עשר, או מטעמא דלא הוי טובה לכפרים, א"כ לא משכחת צורך להקדים יותר מי"א ודלמא אלו היה צורך לזה היו מתקנים גם העשירי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Megillah 2a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 2, Amud Aleph, about 534 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה…”

    2. Segment 234 words

      Opens “כֵּיצַד: חָל לִהְיוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי —…”

    3. Segment 329 words

      Opens “חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי — כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת…”

    4. Segment 431 words

      Opens “חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת…”

    5. Segment 524 words

      Opens “גְּמָ׳ מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר. מְנָלַן? מְנָלַן?!…”

    6. Segment 646 words

      Opens “אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: מִכְּדִי כּוּלְּהוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת…”

    7. Segment 79 words

      Opens “אֶלָּא פְּשִׁיטָא כּוּלְּהוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תַּקִּינוּ.…”

    8. Segment 820 words

      Opens “אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”

    9. Segment 914 words

      Opens “הַאי מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן לֵימָא…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ: זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “אֵימָא זְמַנִּים טוּבָא! ״זְמַנֵּיהֶם״ דּוּמְיָא דִּ״זְמַנָּם״: מָה…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “וְאֵימָא תְּרֵיסַר וּתְלֵיסַר? כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר…”

    13. Segment 136 words

      Opens “וְאֵימָא שִׁיתְּסַר וְשִׁיבְסַר! ״וְלֹא יַעֲבוֹר״ כְּתִיב.…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, אָמַר קְרָא:…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “וְאֵימָא תְּרֵיסַר וּתְלֵיסַר! אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מַאי טַעְמָא לָא…”

    17. Segment 1715 words

      Opens “וְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא מַאי טַעְמָא לָא…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “אֶלָּא לָאו, אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן, וּבִזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן…”

    22. Segment 2229 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה…”

    23. Segment 2327 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי…”

    24. Segment 248 words

      Opens “רַב אָשֵׁי קַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rav Shmuel bar Yitzchak · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Shmuel bar Yitzchak was a prominent Amora, a student of Rav, known for his piety, humility, and the miraculous events surrounding…

      Source: Megillah 2a · Segment 12 — “…תְּרֵיסַר וּתְלֵיסַר? כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Megillah 2a · Segment 18 — “…יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא סְתִימְתָּאָה, דְּדָרֵישׁ ״זְמַן״ ״זְמַנָּם״…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Megillah 2a · Segment 12 — “…וּתְלֵיסַר? כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זְמַן…

    Original text

    מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. לֹא פָּחוֹת, וְלֹא יוֹתֵר. כְּרַכִּין הַמּוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן — קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת — קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה.

    MISHNA: The Megilla is read on the eleventh, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth of the month of Adar, not earlier and not later. The mishna explains the circumstances when the Megilla is read on each of these days. Cities [ kerakin ] that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar, whereas villages and large towns that have not been walled since the days of Joshua, son of Nun, read it on the fourteenth. However, the Sages instituted that the villages may advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday or Thursday, when the rabbinical courts are in session and the Torah is read publicly, and the villagers therefore come to the larger towns.

    כֵּיצַד: חָל לִהְיוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי — כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי — כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

    How so? If the fourteenth of Adar occurs on Monday, the villages and large towns read it on that day, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Tuesday or Wednesday, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday, the twelfth or thirteenth of Adar; the large towns read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth.

    חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי — כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת — כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם.

    If the fourteenth occurs on Thursday, the villages and large towns read it on that day, the fourteenth, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Shabbat eve, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the thirteenth of Adar; and the large towns and the walled cities read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar. Even the walled cities read the Megilla on the fourteenth rather than on the fifteenth, as they do not read it on Shabbat.

    חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת — כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

    If the fourteenth occurs on Shabbat, both the villages and large towns advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the twelfth of Adar; and the walled cities read it on the day after Purim, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Sunday, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the eleventh of Adar; and the large towns read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar; and the walled cities read it on the next day, the fifteenth.

    גְּמָ׳ מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר. מְנָלַן? מְנָלַן?! כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמַּן: חֲכָמִים הֵקֵילּוּ עַל הַכְּפָרִים לִהְיוֹת מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּכְּרַכִּים.

    GEMARA: We learned in the mishna: The Megilla is read on the eleventh of Adar. The Gemara asks: From where do we derive this halakha ? The Gemara expresses surprise at the question: What room is there to ask: From where do we derive this halakha ? The reason is as we intend to say further on: The Sages were lenient with the villages and allowed them to advance their reading of the Megilla to the day of assembly, so that they would be free to supply water and food to their brethren in the cities on the day of Purim. Accordingly, the Megilla is read on the eleventh due to a rabbinic enactment.

    אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: מִכְּדִי כּוּלְּהוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תַּקְּנִינְהוּ, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר תַּקּוּן — אָתוּ רַבָּנַן וְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְּתַקִּינוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה? וְהָתְנַן: אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן.

    The Gemara explains: This is what we said, i.e., this is what we meant when we asked the question: Now, all of these days when the Megilla may be read were enacted by the members of the Great Assembly when they established the holiday of Purim itself. As, if it enters your mind to say that the members of the Great Assembly enacted only the fourteenth and fifteenth as days for reading the Megilla, is it possible that the later Sages came and uprooted an ordinance that was enacted by the members of the Great Assembly? Didn’t we learn in a mishna ( Eduyyot 1:5) that a rabbinical court cannot rescind the statements of another rabbinical court, unless it is superior to it in wisdom and in number? No subsequent court was ever greater than the members of the Great Assembly, so it would be impossible for another court to rescind the enactments of the members of the Great Assembly.

    אֶלָּא פְּשִׁיטָא כּוּלְּהוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תַּקִּינוּ. הֵיכָא רְמִיזָא?

    Rather, it is obvious that all these days were enacted by the members of the Great Assembly, and the question is: Where is the allusion to this in the Bible? The Megilla itself, which was approved by the members of the Great Assembly, mentions only the fourteenth and fifteenth of Adar.

    אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״לְקַיֵּים אֵת יְמֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם״, זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּקְּנוּ לָהֶם.

    Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is alluded to when the verse states: “To confirm these days of Purim in their times” (Esther 9:31). The phrase “in their times” indicates that they enacted many times for them and not only two days.

    הַאי מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן לֵימָא קְרָא ״זְמַן״, מַאי ״זְמַנֵּיהֶם״ — זְמַנִּים טוּבָא.

    The Gemara objects: This verse is necessary for its own purpose, to teach that the days of Purim must be observed at the proper times. The Gemara responds: If so, let the verse say: To confirm these days of Purim in its time. What is the significance of the term “their times,” in the plural? It indicates that many times were established for the reading of the Megilla.

    וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ: זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא כִּזְמַנּוֹ שֶׁל זֶה! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״זְמַנָּם״, מַאי ״זְמַנֵּיהֶם״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כּוּלְּהוּ.

    The Gemara objects: But still, the plural term is necessary to indicate that the time of this walled city is not the same as the time of that unwalled town, i.e., Purim is celebrated on different days in different places. The Gemara answers: If so, let the verse say: Their time, indicating that each place celebrates Purim on its respective day. What is the significance of the compound plural “their times”? Learn from this term that although the verse (Esther 9:21) specifies only two days, the Megilla may, at times, be read on all of the days enumerated in the mishna.

    אֵימָא זְמַנִּים טוּבָא! ״זְמַנֵּיהֶם״ דּוּמְיָא דִּ״זְמַנָּם״: מָה ״זְמַנָּם״ תְּרֵי — אַף ״זְמַנֵּיהֶם״ תְּרֵי.

    The Gemara asks: If so, say that the plural term indicates many times, and the Megilla may be read even earlier than the eleventh of Adar. The Gemara rejects this argument: The compound plural “their times,” should be understood as similar to the simple plural term, their time. Just as the term their time can be understood to refer to two days, indicating that each location reads the Megilla in its respective time on the fourteenth or the fifteenth of Adar, so too, “their times” should be understood as referring to only two additional days when the Megilla may be read.

    וְאֵימָא תְּרֵיסַר וּתְלֵיסַר? כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זְמַן קְהִילָּה לַכֹּל הִיא, וְלָא צְרִיךְ לְרַבּוֹיֵי, הָכָא נָמֵי: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זְמַן קְהִילָּה לַכֹּל הִיא, וְלָא צְרִיךְ לְרַבּוֹיֵי.

    The Gemara asks: Say that these two added days are the twelfth and the thirteenth of Adar. How is it derived that the Megilla may be read on the eleventh as well? The Gemara answers: It is as Rav Shmuel bar Yitzḥak said in a different context: The thirteenth of Adar is a time of assembly for all, as it was on that day that the Jews assembled to fight their enemies, and the main miracle was performed on that day. Consequently, there is no need for a special derivation to include it as a day that is fit for reading the Megilla. Here too, since the thirteenth of Adar is a time of assembly for all, there is no need for a special derivation to include it among the days when the Megilla may be read.

    וְאֵימָא שִׁיתְּסַר וְשִׁיבְסַר! ״וְלֹא יַעֲבוֹר״ כְּתִיב.

    The Gemara objects: And say that the two additional days are the sixteenth and the seventeenth of Adar. The Gemara responds: It is written: “And it shall not pass” (Esther 9:27), indicating that the celebration of Purim is not delayed until a later date.

    וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים״. ״יָמִים״, ״כַּיָּמִים״ — לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר.

    Having cited and discussed the opinion of Rav Shemen bar Abba, the Gemara cites another answer to the question of where the verses allude to the permissibility of reading the Megilla on the days enumerated in the mishna. And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: These dates are alluded to when the verse states: “As the days on which the Jews rested from their enemies” (Esther 9:22). The term “days” is referring to the two days that are explicitly mentioned in the previous verse, i.e., the fourteenth and the fifteenth. The term “as the days” comes to include two additional days, i.e., the eleventh and twelfth of Adar.

    וְאֵימָא תְּרֵיסַר וּתְלֵיסַר! אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זְמַן קְהִילָּה לַכֹּל הִיא, וְלָא צְרִיךְ לְרַבּוֹיֵי. וְאֵימָא שִׁיתְּסַר וְשִׁיבְסַר! ״וְלֹא יַעֲבוֹר״ כְּתִיב.

    The Gemara asks: And say that the two additional days are the twelfth and thirteenth of Adar. How is it derived that the Megilla may be read on the eleventh as well? In answer to this question, Rav Shmuel bar Yitzḥak said: The thirteenth of Adar is a time of assembly for all, and there is no need for a special derivation to include it as a day fit for reading. The Gemara objects: Say that these additional days are the sixteenth and seventeenth of Adar. This suggestion is rejected: It is written: “And it shall not pass.”

    רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מִ״בִּזְמַנֵּיהֶם״? ״זְמַן״ ״זְמַנָּם״ ״זְמַנֵּיהֶם״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

    Since two derivations were offered for the same matter, the Gemara asks: What is the reason that Rabbi Shmuel bar Naḥmani did not state that the days enumerated in the mishna are fit for reading the Megilla based upon the term “in their times,” in accordance with the opinion of Rav Shemen bar Abba? The Gemara answers: He does not learn anything from the distinction between the terms time, their time, and their times. Therefore, the verse indicates only that there are two days when the Megilla may be read.

    וְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מִ״כַּיָּמִים״? אָמַר לָךְ: הָהוּא לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב.

    The Gemara asks: And what is the reason that Rav Shemen bar Abba did not state that the days enumerated in the mishna are fit for reading the Megilla based upon the term “as the days,” in accordance with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani? The Gemara answers: He could have said to you: That verse is written as a reference to future generations, and it indicates that just as the Jews rested on these days at that time, they shall rest and celebrate on these days for all generations.

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא סְתִימְתָּאָה, דְּדָרֵישׁ ״זְמַן״ ״זְמַנָּם״ ״זְמַנֵּיהֶם״, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

    § With regard to the mishna’s ruling that the Megilla may be read on the day of assembly, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is the statement of Rabbi Akiva the unattributed. Most unattributed statements of tanna’im were formulated by Rabbi Akiva’s students and reflect his opinions. As, he derives halakhot based on the distinction that he draws between the terms time, their time, and their times. However, the Sages say: One may read the Megilla only in its designated time, i.e., the fourteenth of Adar.

    מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן, אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

    The Gemara raises an objection based upon the following baraita . Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh to the fifteenth of Adar? One may read on these dates at a time when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their own land. However, nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time, so as not to cause confusion with regard to the date of Passover, which is exactly one month from the day after Purim.

    רַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא — אֲפִילּוּ בִּזְמַן הַזֶּה אִיתָא לְהַאי תַּקַּנְתָּא!

    The Gemara analyzes this baraita : In accordance with whose opinion did Rabbi Yehuda issue his ruling? If we say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, whose opinion is expressed in the mishna, there is a difficulty, as Rabbi Akiva holds that even nowadays this ordinance applies. According to Rabbi Akiva, it is permitted for residents of villages to read the Megilla on the day of assembly even nowadays, as he did not limit his ruling to times when the Jewish people dwell securely in their land.

    אֶלָּא לָאו, אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן, וּבִזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן — מִיהָא קָרֵינַן, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן תְּיוּבְתָּא.

    Rather, is it not in accordance with the opinion of the Sages, who disagreed with Rabbi Akiva? And, nevertheless, at least when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their land, the Megilla is read even prior to the fourteenth, as the Sages disagree only about the halakha nowadays. This contradicts the statement of Rabbi Yoḥanan, who holds that the Megilla could never be read earlier than the fourteenth of Adar. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan is indeed a conclusive refutation.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא סְתִימְתָּאָה, אֲבָל חֲכָמִים אָמְרוּ: בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

    There are those who say a different version of the previous passage. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is the statement of Rabbi Akiva, the unattributed. However, the Sages said: Nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן, אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

    The Gemara comments: This is also taught in a baraita : Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh to the fifteenth of Adar? At a time when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their own land. However, nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time. According to this version, Rabbi Yehuda’s statement is consistent with the opinion of the Sages, as cited by Rabbi Yoḥanan.

    רַב אָשֵׁי קַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה,

    The Gemara adds: Rav Ashi poses a difficulty based on an apparent contradiction between the opinion of Rabbi Yehuda in the aforementioned baraita and a ruling cited in a mishna in the name of Rabbi Yehuda,