Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 93a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 93a

    Eruvin 93a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 376 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין שתי דפנות שיש לה כהלכתה לאורכה ועשויה כמבוי ובדופן שלישית ורביעית קבועין עמודים לקרני הזויות ויש להם טפח:

    כשירה דתנן (סוכה ו.) שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח:

    ואילו השוה את פצימיה שבנה ב' מחיצות בתוכה אצל מחיצות הראשונות ונמצאו פצימיה עומדין בין שתי' המחיצות מכאן ובין שתי מחיצות מכאן ובתוך האכסדרה אינן נראין:

    פסולה דאין לה אלא ב' מחיצות:

    לדידי כשירה דפליגי עלך בהא מילתא לקמן בפירקין דאפילו אין לה שום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם דסתם אכסדרה תחובין קורות למעלה מעמוד לעמוד שעליהן נותנים את התקרה והנך קורות יש להם פה דהיינו חודה שאינה עגולה אלא מרובעת:

    לדידך נמי דאמרת פסולה אין כאן מחיצה לאיסור דהכא היינו טעמא שסילק מכאן את הפצימין ואת מחיצות הראשונות ע"י מחיצות הללו והעמידה על אלו לבדן:

    חציו מקורה מכוסה בגג חלק כעין תקרת עלייה:

    גפנים כאן תחת הקירוי:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין אין נראה כמו שפירש בקונטרס שיש שתי דפנות לאורכה כמבוי מפולש דבפ"ק דסוכה (דף יח:) מהדר ליה אביי לרבא בהא מודינא לך משום דהוי כמבוי מפולש ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא יש לפרש דהוי כמין גאם ואין להאריך:

    חציו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן משום פי תקרה אע"ג דלענין שבת לא אמרינן פי תקרה לשמואל אלא כשיש ד' מחיצות לגירסת רבינו חננאל ור"ת [מ"מ] יש לחלק בין כלאים לשבת כדמשמע בפ"ק (דף יא.) והא דקא אמרינן לעיל דקטנה הוי כפתחה של גדולה אף לכלאים מיתורא דקתני במתני' מפני שהיא כפתחה של גדולה משמע ליה לכל מילי הויא כפתחה:

    שנים בזה ושנים בזה ולא דמי לתשעה בקטנה ויחיד בגדולה דהכא איכא טעמא כדאמר דנפיק להכא ולהכא:

    Tosafot on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    אמ' רב יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה כול' נעשו כשיירה ונותנין להן כל צורכן איתיה לפירושיה בסוף פר' א' דהא מסכתא יחיד נותנין לו בית סאתים שנים נותנין להם בית סאתים שלשה נעשו שיירא נותנין להן כל צורכן:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    אמר ליה רבא לאביי והא סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין כשירה ואלו השוה פצימיה פסולה. א"ל לדידי כשרה היא לדידך סלוקי סלוקינהו למחיצה והתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת והקטנה אסורה.

    ואילו השוה גיפופיה גדולה נמי אסורה ודחינן התם נמי סלוקי סלוקינן למחיצתא והתניא יש במחיצות להקל ולהחמיר להקל כיצד כרם הנטוע עד עיקר מחיצה [זורע מעיקר מחיצה] ואילך שאילו אין שם מחיצה מרחיק ד' אמות וזורע וזו היא מחיצת הכרם להקל.

    להחמיר כיצד היה משוך מן הכותל י"א אמה לא יביא זרע לשם שאילו אין שם מחיצה מרחיק ד' אמות וזורע וזו מחיצת הכרם להחמיר. הנה מצאנו מחיצה לאיסור. א"ל אדמותבת מברייתא מותיב ממתני' דתנן איזהו מחול הכרם בין הכרם לגדר אם אין שם י"ב אמה [לא] יביא זרע לשם היו שם י"ב אמה נותנין לו כדי עבודתו.

    וזורע את המותר הנה יש מחיצה לאיסור אלא סברא הוא כל ארבע אמות כו':

    אמר רב יהודה ג' קרפיפות כו' עד ויחיד בכל קרפף נעשו שיירא וכאילו באחד כולן שרויין ונותנין להן כל צרכן אבל אם האמצעית מגופף וב' החיצונות אינן מגופפות ויחיד בכל קרפף אין נותנין להם אלא בית שש בלבד סאתים לכל אחד מהן שאינן שרויין ביחד וכיחידים הן חשובין.

    איבעיא להו ב' בזה הקרפף וב' בזה הקרפף ויחיד באמצע מהו מי אמרינן אי הכין נפיק הא הוו להו ג' ונעשו כשיירא ואי מהכא נפיק הוו להו נמי ג' אינון שיירא.

    או דלמא אימ' מהכא לא אמרינן ב' באמצע ואחד בזה כו' והלכתא דבעיין לקולא. כלומר אמרינן אי מהכא נפיק הוו להו ג' וכן מאידך גיסא ונעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קרפיפות זה בצד זה וזה בצד זה ב' החצונים מגופפים אמצעי אינו גופף נעשו שיירא ונותנין להם כל צורכן. ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מכלים כדאמרינן בפרקא קמא (יז, א).

    אמצעי מגופף ושנים החצונים אינם מגופפים ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להם כל צורכם אלא נותנים להם בית סאתים לכל אחד מהם במקומו.

    ואיבעיא להו שנים באמצע ויחיד בזה ובזה מהו אי להכא נפקי הוו להו תלתא או דילמא חד להכא נפיק וחד להכא נפיק. כלומר: (למ״ד) [חד] דעתיה בהפך דהא בקניית שביתה תליא מילתא ובסלוק נפשיה מאידך, וחד דעתיה בהפך דהא בקניית שביתה תליא מילתא ובסלוק דעתה נמי תליא מילתא כדאמרינן בריש פרקין (עירובין פט, ב) גבי קטן סלוקי נפשייהו מהכא. וגם חצר שבין ב' חצרות (לעיל עירובין מט, א) (ו)פלגינן בין רגיל [ו]שאינו רגיל. ולכך כיון דאין כל מתלי דעתיה, ובהכין ליכא שירא בחד מינייהו וה״ל יחידים עד דגלו דעתיהו מערב שבת דבעו למיפק תרויהו בחד מן החצוניות. והקשה הראב״ד ז״ל כיון דבתר דעתייהו אזלינן [א]פי' שנים החצונים מגופפין ובאמצעי אינו מגופף, לימא דילמא דעתיה דכל חד מינייהו באתריהו ובדוכתייהו בלחוד הוא דקנו שביתה ולא בהדדי והוו להו יחידים. והוא ז״ל מתרץ לה דכיון דאמצעי לית ליה מחיצות אי אפשר דלא פשיט בהא ואי פשיט בהאי [לא פשיט בהאי] דלא עביד איניש בב' מקומות. ושמעתין כולה בשכותלי מי שאינו מגופף נכנסין לתוך המגופף, הא לאו הכי כולן כמגופפין הן, דקיימא לן נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי כדאיתא (לקמן) [לעיל] בפ״ק (ט, ב).

    והלכתא בעיין לקולא כלומר: שתי הבעיות, דהיינו האמצעי בהאי לא פשיט בהאי ואי פשיט בהאי לא פשיט בהאי מגופף, דהיינו שנים ויחיד בזה ויחיד בזה וכן יחיד באמצע ושנים בזה ושנים בזה וכולהו חשבינן להו כשיירא ונותנים להם כל צורכן ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מכלים.

    Rashba on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ואלו השווה את פצימיה פירש שעשו מחיצות אחרות כנגד פצימיה בענין שאין שם היכר פצימין בין מחיצה למחיצה פסולה שאין כאן אלא שתי דפנות ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם סלוקי מחיצת׳ הוא פירש כי הפסול בא לכאן מפני שבמחיצות הללו האחרונו׳ נסתלקו הדפנות הראשונו׳ שהיו מכשירו׳ אותה ושאר כל הסוגיא מפורשת יפה כפרש״י ז״ל.

    אמר רב יהודה שלש קרפפות כו׳ פירש כגון ג׳ שהיו מהלכין בדרך ועשו ג׳ מחיצות של שתי או של ערב כגון של חבלים או כיוצא בו וקי״ל בפ״ק דבמחיצות כיוצא באלו לא התירו ליחידי׳ אלא ב״ס לכל אחד ואם היו ג׳ נעשו מרובים והם שיירה שהתירו להם כל צרכם ובלבד שלא ישאר שם ב״ס פנוי ועכשיו ג׳ בני אדם הללו עושין ג׳ קרפפות אלו פחוחות זו לזו והחצונים הם גדולים ועודפין מכל צד על האמצעי שביניהם שהאמצעי פרוץ להם במלואו מכאן ומכאן ואין הפרצה אלא בעשר דלגבי חצונים הוא פתח והרי האמצעי כפתחיהם של חצונים דומיא דחצר גדולה וקטנה וקאמרי דאע״ג דאין בא׳ מהם אלא אדם אחד נעשו שיירה ונותנין להם כל צרכן והוא שערבו מבעוד יום ופרש״י ז״ל שנותנין להם כל צרכן באמצעי קאמר לפי שהאמצעי מצרפן דדיורי גדולה בקטנה ונמצאו שלשתן באמצעי ואחרים פירשו דכיון דקאמר סתמא נותנין להם כל צרכה אף בחצונים נותנין לשם כל צרכם דכיון דנעשו שיירה באמצע למה להו אידך כחצר לאמצעי ונותנין להם בתים כל צרכם וכן דעת מורי הרשב״א נר״ו אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפין פירש שהקרפף האמצעי הוא הגדול והחצונים הם קטנים ופתוחים לאמצעי במלואם פתח עד עשר ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להם כל צרכן שהרי דיורי אמצעי בחצונים ואין דיורי החיצוני׳ באמצעי וא״כ זיל הכא איכ׳ תרי וזיל הכא איכ׳ תרי וליכ׳ שייריה הילכך אם א׳ מן החצוני׳ יש בו יותר מב״ס הרי הוא אסו׳ ואם האמצעי יותר מב״ס כולם אסורין שהרי חצונים במלואם למקום האסור להם שהרי לא נעשו שיירה להיות מותרין באמצעי:

    אבעיא להו שנים פירש אסיפא קאי שהאמצעי מגופף והחצוני׳ אינם מגופפין אי להכא נפקי הוו להו תלתא פירש ושרי׳ בשני החצונים יות׳ מב״ס שהרי נעשו שיירה בכל אחד מהם כי דעתם היה מבע״י להשתמש בכל אחד מהם ולקנותם שם שביתה כיון שהם כפתח לאמצעי או דילמא כו׳ פירש דמסתמא יותר היה דעת השנים להפרד כדי שיהא לכ״א הרווחה בקטן הסמוך לו ואשתכח דליכא בחד מינייהו אלא תרי כי כ״א מהם נכון לקנו׳ שבית׳ באמצעי ובסמוך לו ונסתלק מן החיצון האח׳ דהא בקניית שביתה תליא מילתא ובסלוק דעת׳ נמי תליא מילתא וכדאמרי׳ בריש פרקין בני קטן סלוקי נפשייהו מהכא שנים מה שנים בזה ויחיד באמצע מהו פי׳ את״ל דאמרינן חד להכא וחד להכא נפיק שנים בזה כו׳ והלכתא בעיין לקולא פיר׳ שתי הבעיו׳ הללו לקולא תלינן להו ונותנין בהם כל צרכם על הדרך שפירשנו וכלו בשערבו. וכלה שמעתין בשכתלי קטנה נכנסין לגדולה דאי לא קי״ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משו׳ לחי וכלם חשובין מזופפין וכאלו אין אחד מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם בא׳ מהם אלא ב״ס:

    Ritva on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימים ר״ל לחיים על פתח האכסדרה ושתי דפנות בשני צדי האכסדרה לצפון ולדרום שתקרת האכסדרה קצרה מארבע אמות רוחב מפני שהיא הרבה על פני ארך כל הבית ונמצאו שני כותלי הבית משתמשין לקירוי האכסדרה מצד דופן עקומה אבל בצד שלישי של רוחב הבית העומד כנגד הנכנס האכסדרא רחבה שם הרבה נכנסת לארך הבית ואין כותל הבית שתחתיה משתמש לאכסדרה והרי שאין כאן אלא שתי דפנות ומכל מקום עשה הוא לחיים להכשיר את החצר על פתח האכסדרה והרי פצימין אלו עומדין במקום מחיצה ולחיים אלו נראים אם מבפנים אם מבחוץ ואם השוה את פצימיה כגון שבנה בצד הלחיים על פני כל רוחב הכותל עד שהושוו הלחיים לשאר הכותל הרי אין כאן לחי ונמצא תוספת מחיצה אוסר [אלא] שתוספת זה אינו תוספת מחיצה שהרי אינו עושה מחיצה ברוח הצריך לו אלא סלוק מחיצה הוא בהשואת הלחיים לכותל. וכן בחצר גדולה שנפרצה לקטנה שגדולה מותרת בגיפופיה אלו עבה את הגיפופין ובנה בצדם עד שהושוו את הגיפופים לחודה של מחיצת הקטנה שנמצאו שתיהן נפרצות במלואן זו לזו נאסרו שתיהן להוציא כלי הבית לשם ונמצא תוספת מחיצה אוסר אלא שזה אינו תוספת מחיצה אלא סלוק מחיצה על הדרך שביארנו:

    בית שהיה חציו מקורה וחציו אינו מקורה וגפנים נטועים בצד זה תחת התקרה מותר לזרוע ירקות בצד זה במקום שאינו מקורה אף בתוך ארבע אמות שלענין כלאים פי תקרה יורד וסותם והרי הוא כאילו מחיצה גמורה בנתים ואם השוה את קירויו ר״ל שקירה את כל הבית אסור אלא אם כן בהרחקה ונמצא תוספת מחיצה אוסרת שאף זה סלוק מחיצה הוא:

    יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר להקל כיצד הרי שהיתה מחיצה בצד הכרם והוא נטוע עד עיקר המחיצה ר״ל סמוך לה אפי׳ לא היתה אלא מחיצה של קנים זורע מאחורי המחיצה ואילך בלא שום הרחקה ואלו לא היתה שם מחיצה היה צריך להרחיק ארבע אמות להחמיר כיצד לא היו הנטיעות סמוכות לגדר אלא רחוקות ממנו והיה הוא רוצה לזרוע לפנים מן הגדר. וכבר ביארנו בפרק ראשון שכל קרחה שבין כרם לגדר והיא הנקראת מחול הכרם אם יש שם שתים עשרה אמות מקום פנוי זורע באמצע שכשאתה מניח לצד הכרם לעבודת הכרם בחרישת השוורים ארבע אמות וארבע לצד הגדר שדרכו של אדם להניחו פנוי לילך בו סביב הכרם ולהעמיד שם בקר וכליו נשאר באמצע ארבע אמות וכל שיש בו ארבע אמות מקום חשוב הוא ואינו בטל אצל הכרם להיות נדון מתחומו אבל אם לא היו שם שתים עשרה אמות מקום פנוי אפי׳ אחת עשרה לא יביא זרע לשם שכשפרנסת ארבע לצד הכרם וארבע לצד הגדר לא נשארו אלא שלש והרי הם בטלות אצל הכרם וכל שהוא מתחום הכרם אסור לזרוע אף בהרחקת ארבע אמות ואלו לא היה שם גדר אלא שהיה הכל אויר היה רשאי לזרוע בהרחקת ד׳ אמות כמו שהתבאר:

    כבר ביארנו בפרק ראשון בענין הקפת שלשה חבלים לשיירא שחנתה בבקעה שאין מתירין ליחיד לטלטל בקרפף של מחיצות ר״ל של שתי לבד או של ערב לבד כגון של חבלים או של קנים אלא בבית סאתים הואיל ואין כאן מחיצות קיימות וכן לשנים בית סאתים לכל אחד לדעת קצת. ויש אומרים בין שניהם כמו שביארנו שם אבל בשיירא ר״ל שהם שלשה הותר להם להקיף כל צרכם. מעתה שלש קרפיפות זה בצד זה כגון שהיו שלשה מהלכין בדרך והקיפו שלש קרפיפות לדירה במחיצות של שתי לבד אם היו שנים החיצונים מגפפים ר״ל שהם רחבים מן האמצע ועודפים עליו עד שהוא פרוץ במלואו בשניהם כגון זה אעפ״י שיחיד בזה ויחיד בזה ואין כאן שיירא בקרפף אחד הרי דיורי החיצונים באמצעית ונותנין להם כל צרכם בכל אחד מהם בין בחיצוניי׳ בין באמצעי וכן כתבוה גדולי המפרשים שמאחר שנעשו שיירא באמצעי הרי החיצונים כחצר לאמצעי ובלבד שלא יהא שם בית סאתים פנוי מכלים כמו שכתבנו בפרק ראשון. וכן דוקא שכותלי האמצעי נכנסים לכאן ולכאן עד שאינו ניתר בנראה מבחוץ אעפ״י ששוה מבפנים שאם לא כן כלם מגפפי׳ הם. וכן הדין אם גיפופי החיצוניים רחבים ארבע אמות שאין נקראין עוד גיפוף שהרי אין להם תורת לחי כמו שהתבאר.

    אמצעי מגפף ושנים החיצוניים אינם מגפפים כגון שהוא רחב מהם עד שהם פרוצים במלואם הרי הם יחידים ואין נותנין להם אלא בית סאתים לכל א׳ וכל שיש בו יתר על בית סאתים אסור הוא והפתוח לו ונמצא שאם האמצעי יתר מבית סאתים כלם אסורי׳ שהרי נפרצו החיצונים למקום האסור להם שהרי מ״מ אין כאן שיירא והרי דיורי האמצעי בחיצוני׳ ולא של חיצונים באמצעי והילכך הרי אין באמצעי אלא דיור אחד ובחיצונים בכל אחד שני דיורין עם האמצעי שחושבין בתוכו והרי מכל מקום אין כאן שלשה. (היו שנים באמצעי ובחילונים אחד אחד הרי מכל מקום אין כאן שלשה). היו שנים באמצעי ובחיצונים אחד אחד הרי מכל מקום אם נמלכו הפנימיים לצאת ביחד כאחד מן החיצוניים ונמצאו שלשה בחיצון ומתוך כך מקילין בו אעפ״י שאפשר לפנימיים שיחלקו ויצא אחד מכאן ואחד מכאן ר״ל שיהא דעתו בכך מבין השמשות ונמצא שקנה שביתה בסלוק עצמו מן האחר ולא יהו אלא שנים בכל אחד מן החיצוניים שכל כיוצא בזה תולין להקל וכל שכן אם היו שנים בזה ושנים בזה ויחיד באמצעי נראה שנותן לב לשניהם אלא אם כן גלה דעתו שאינו רוצה לצאת אלא באחד:

    Meiri on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה ל"ת, מה דתירצו דפרכת הש"ס מכח מה אולמא האי סתמא כו'. קשה לי דמ"מ עכ"פ מספק צריכים להחמיר דאסור לקנח בחרס, ואף דבחולין (דף מג) במה דפרכינן והאר"י הלכה כסתם מתני' כתבו תוס' ג"כ דפרכת הש"ס בדרך מאי אולמא האי סתמא, היינו דהתם דר"י קבע להלכה ואמר הלכה כדברי האומר כזית, דמשמע דהוי הלכה פסוקא מספיקא, ובזה פריך הש"ס שפיר מאי אולמא. וביותר דאף על לשון הלכה אין להקשות כן, דא"כ תקשה בסוף שבת דאמרינן ואף ר"י אמר הלכה וכו' ר"י סתמא אחרינא אשכח עיי"ש, יקשה ג"כ מאי אולמא האי סתמא מהאי, וצ"ל דהוי ספק וכיון דמוקצה דרבנן ספיקו לקולא (ואף דהוי דבר שיל"מ, דבספיקא דדינא גם ביש לו מתירין ספיקו לקולא, כמ"ש בפר"ח א"ח סי' חצ"ח, ואף למ"ש תוס' ריש ביצה דמוקצה חמור כעין דאורייתא וספיקו לחומרא י"ל זהו אם הדין ודאי דמוקצה אסור ואנן מספקינן עתה אם נולדה בשבת או בחול, אבל כל שאנו דנין על עיקר הדין אם מוקצה אסור הוי בכלל ספק דרבנן ולקולא), וע"כ צ"ל דפרכת הש"ס בחולין היינו דלישנא דהלכה כזית משמע דודאי כן ואפילו לקולא לפטור מכיסוי הדם, מש"ה פריך שפיר מאי אולמא, גם י"ל במה דמשני בשבת, ר"י סתמא אחרינא אשכח ליכא לאקשויי מה אולמא האי סתמא, די"ל דב"ה עדיף מסתם, וקיי"ל כב"ה נגד סתם משנה, ועי' בשכנה"ג בכללי התלמוד [סי' י"ד] ונראה דכיון לזה בשער המלך [הל' גירושין פ"ג ה"ד דף עח ד"ה אך ק"ל], ומה דפרכינן ריש שבועות (דף ב') מכדי האי סתמא וכו' אף דמ"מ מספיקא שפיר הדין דאינו לוקה, מ"מ י"ל מלשון אין לוקין דאר"י משמע ודאי אינו לוקה, ונ"מ אם נתגרשה אשה בעדים כאלו שנשבע שאוכל ולא אכל אם הוא ס' חיוב מלקות היא רק מגורשת מספק, דהעדים פסולים, אבל אי בודאי אינו לוקה העדים פסולים רק מדרבנן מגורשת ודאי מה"ת ואם בא עליה כהן אחר מיתת הבעל הוא לוקה, א"כ הכא בסוגיין יקשה מאי פריך הש"ס ממתני' דנזיר חופף ובדרך מאי אולמא הא שפיר פסק ר"י מספק דאסור לקנח בחרס. ומזה נראה ראיה ברורה למ"ש תוס' שבת [דף מא ד"ה מיחם שפינוהו וכו'] דגם לר"י אינו אסור דבר שא"מ בשבת רק מדרבנן וכ"פ רש"י ז"ל שבת (דף קכא ד"ה דילמא) ושפיר פריך הש"ס דמספק יהא מותר לקנח בחרס דהוי ספק דרבנן כן נראה לענ"ד:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 93a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 93, Amud Aleph, about 376 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין…”

    2. Segment 29 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְדִידִי כְּשֵׁירָה, לְדִידָךְ סִילּוּק…”

    3. Segment 324 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי:…”

    4. Segment 412 words

      Opens “וְאִילּוּ הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ — אָסוּר. אֲמַר…”

    5. Segment 543 words

      Opens “שְׁלַח לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי בְּיַד רַב שְׁמַעְיָה…”

    6. Segment 625 words

      Opens “וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד? הָיָה מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל אַחַת…”

    7. Segment 734 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, אוֹתְבַן מִמַּתְנִיתִין, דִּתְנַן: קָרַחַת…”

    8. Segment 831 words

      Opens “וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם? כֶּרֶם שֶׁחָרַב אֶמְצָעִיתוֹ.…”

    9. Segment 932 words

      Opens “אֵי זוֹ הִיא מְחוֹל הַכֶּרֶם? בֵּין הַכֶּרֶם…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “אֶלָּא — הָתָם לָאו הַיְינוּ טַעְמָא, דְּכֹל…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה קַרְפֵּיפוֹת זֶה בְּצַד…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “אֶמְצָעִי מְגוּפָּף וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֵינָן מְגוּפָּפִין, וְיָחִיד…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: אֶחָד בָּזֶה וְאֶחָד בָּזֶה וּשְׁנַיִם…”

    14. Segment 148 words

      Opens “אוֹ דִילְמָא: חַד לְהָכָא נָפֵיק, וְחַד לְהָכָא…”

    15. Segment 1538 words

      Opens “וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר חַד לְהָכָא נָפֵיק וְחַד…”

    16. Segment 163 words

      Opens “וְהִלְכְתָא בַּעְיַין לְקוּלָּא.…”

    17. Segment 173 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא:…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 93a · Segment 2 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְדִידִי כְּשֵׁירָה, לְדִידָךְ סִילּוּק מְחִיצּוֹת הִיא.

    Original text

    סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין — כְּשֵׁירָה. וְאִילּוּ הִשְׁוָה פַּצִּימֶיהָ — פְּסוּלָה.

    If one placed roofing on top of a portico that has doorposts, i.e., a portico with two parallel walls that are valid for a sukka , as well as posts in the corners supporting the portico and protruding like doorposts, which are considered as sealing the other two sides of the portico, it is a valid sukka . However, if he evened the doorposts by constructing walls adjacent to the existing walls, obscuring the posts so that they do not protrude, the sukka is invalid. This teaching indicates that the creation of a partition can cause prohibition.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְדִידִי כְּשֵׁירָה, לְדִידָךְ סִילּוּק מְחִיצּוֹת הִיא.

    Abaye said to him: In my opinion, with regard to that case of a portico, the sukka is valid. However, even according to your opinion, this is another instance of the removal of partitions. Evening the doorposts does not render the sukka invalid through the establishment of new partitions, but because it negates the original partitions of the sukka .

    אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: וְלֹא מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר? וְהָתַנְיָא: בַּיִת שֶׁחֶצְיוֹ מְקוֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקוֹרֶה, גְּפָנִים כָּאן — מוּתָּר לִזְרוֹעַ כָּאן.

    Rabba bar Rav Ḥanan said to Abaye: And didn’t we find that a partition causes prohibition? But wasn’t it taught in a baraita : With regard to a house, half of which is roofed and half unroofed, if there are vines here, under the roofed section of the house, it is permitted to sow crops there, in the open section. The reason is that it is as though the edge of the roof descends to the ground and forms a partition between the two sections of the house.

    וְאִילּוּ הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ — אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ: הָתָם סִילּוּק מְחִיצּוֹת הוּא.

    And if he evened its roofing, by extending the roof to cover the entire house, it would be prohibited to sow other crops there. It is evident that the very placement of a partition, in this case a roof, causes prohibition. Abaye said to him: There too it is an instance of the removal of partitions. It is prohibited to sow not due to the added roofing; rather, it is prohibited due to the negation of the imaginary partition.

    שְׁלַח לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי בְּיַד רַב שְׁמַעְיָה בַּר זְעֵירָא: וְלֹא מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר? וְהָתַנְיָא: יֵשׁ בִּמְחִיצוֹת הַכֶּרֶם לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד? כֶּרֶם הַנָּטוּעַ עַד עִיקַּר מְחִיצָה — זוֹרֵעַ מֵעִיקַּר מְחִיצָה וְאֵילָךְ. שֶׁאִילּוּ אֵין שָׁם מְחִיצָה מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ, וְזֶה הוּא מְחִיצּוֹת הַכֶּרֶם לְהָקֵל.

    Rava sent a different proof to Abaye by means of Rav Shemaya bar Ze’eira, with regard to the same issue. And didn’t we find a partition causes prohibition? But wasn’t it taught in a baraita : There is an element in the partitions of a vineyard that causes leniency with regard to diverse kinds of seeds and an element that causes stringency. How so? With regard to a vineyard that is planted until the very base of a partition, one sows crops from the base of the other side of the partition onward. This is a leniency, as were there no partition there, he would be required to distance himself four cubits from the last vine and only then sow there. And this is an element in partitions of a vineyard that causes leniency.

    וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד? הָיָה מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שֶׁאִילְמָלֵי אֵין מְחִיצָה מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ, וְזוֹהִי מְחִיצוֹת הַכֶּרֶם לְהַחְמִיר.

    And as for an element in partitions that causes stringency, how so? If the vineyard was distanced eleven cubits from a wall, one may not bring the seeds of other crops there, between the vineyard and the wall, and sow that area. This is a stringency, as were there no partition, it would suffice to distance himself four cubits from the last vine, and sow there. This is an element of partitions in a vineyard that causes stringency, a clear situation of a partition that causes prohibition.

    אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, אוֹתְבַן מִמַּתְנִיתִין, דִּתְנַן: קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. מְחוֹל הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה.

    Abaye said to him: And according to your reasoning that this presents a difficulty, raise an objection against our opinion from a mishna, rather than a less authoritative baraita , as we learned in a mishna: With regard to a clearing in a vineyard, Beit Shammai say: Its measure is twenty-four cubits, and Beit Hillel say: Sixteen cubits. With regard to the perimeter of a vineyard, Beit Shammai say: Sixteen cubits, and Beit Hillel say: Twelve cubits.

    וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם? כֶּרֶם שֶׁחָרַב אֶמְצָעִיתוֹ. אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

    The mishna explains: And what is a clearing in a vineyard? It is referring to a vineyard whose middle section was laid bare of vines. If there are not sixteen cubits across in the clearing, one may not bring foreign seeds and sow them there, due to the Torah prohibition against sowing other crops in a vineyard (Deuteronomy 22:9). If there were sixteen cubits across in the clearing, one provides the vineyard with its requisite work area, i.e., four cubits along either side of the vines are left unsown to facilitate cultivation of the vines, and he sows the rest of the cleared area with foreign crops.

    אֵי זוֹ הִיא מְחוֹל הַכֶּרֶם? בֵּין הַכֶּרֶם לַגָּדֵר. שֶׁאִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

    The mishna continues: What is the perimeter of a vineyard? It is the vacant area between the vineyard and the fence surrounding it. If there are not twelve cubits in that area, one may not bring foreign seeds and sow them there. If there are twelve cubits in that area, he provides the vineyard with its requisite work area, four cubits, and he sows the rest. However, were the vineyard not surrounded by a fence, all he would need to do is distance himself four cubits from the last vine. It is clear from this halakha that the partition causes prohibition.

    אֶלָּא — הָתָם לָאו הַיְינוּ טַעְמָא, דְּכֹל אַרְבַּע אַמּוֹת לְגַבֵּי כֶרֶם עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם. לְגַבֵּי גָדֵר, כֵּיוָן דְּלָא מִזְדַּרְעָן — אַפְקוֹרֵי מַפְקַר לְהוּ. דְּבֵינֵי בֵּינֵי, אִי אִיכָּא אַרְבַּע — חֲשִׁיבָן, וְאִי לָא — לָא חֲשִׁיבָן.

    Rather, the objection was not raised from there because there, isn’t this the reason that the partition is not considered to cause prohibition? It is because the entire area of four cubits alongside a vineyard is considered the vineyard’s work area, and is therefore an actual part of it. Likewise, with regard to the four cubits alongside the fence surrounding the vineyard, since they cannot easily be sown due to the wall, he renounces ownership over the area. With regard to the space in between, if it is four cubits, it is deemed significant in its own right, and if not, it is not significant and is nullified relative to the rest, and it is prohibited to sow there. A similar reasoning applies to the baraita . The stringency is not due to the fact that the partition causes prohibition, but because the partition impedes cultivation of the vineyard.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה קַרְפֵּיפוֹת זֶה בְּצַד זֶה, וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מְגוּפָּפִים, וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְגוּפָּף, וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה — נַעֲשֶׂה כִּשְׁיָירָא, וְנוֹתְנִין לָהֶן כׇּל צוֹרְכָּן וַדַּאי.

    Rav Yehuda said: If there are three enclosures alongside one another, and the two outer ones protrude, i.e., they are wider than the middle one, so that there are partitions on both sides of the breach between them and the middle enclosure, and the middle one does not protrude, and there are no partitions between it and the outer enclosures, as it is totally breached, and there is one person in this one and one person in that one and yet another person in the third enclosure, the people in the enclosures are considered as though they are all living in one large enclosure. Consequently, the legal status of the group becomes like that of a caravan, and one provides them with all the space that they require. In other words, they may use the entire enclosure even if it is very large, just as there are no limits to the size of the enclosed area in which members of a caravan may carry.

    אֶמְצָעִי מְגוּפָּף וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֵינָן מְגוּפָּפִין, וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד זֶה [וְיָחִיד בָּזֶה] — אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא בֵּית שֵׁשׁ.

    However, if the middle enclosure protruded, and the two outer ones did not protrude, i.e., they were narrower than the middle enclosure, so that their entire width was breached into it, and there is one person in this one and one person in that one and yet another in the third, one provides them only an area of six beit se’a , in accordance with the halakha of individuals in a field, who may enclose an area of only two beit se’a per person. As the middle enclosure is larger than the two outer ones, it determines their status, in accordance with the principle stated above, not the other way around. Consequently, the person in the middle enclosure is regarded as though he established residence in only one of the outer enclosures, constituting a group of no more than two, which does not have the legal status of a caravan.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: אֶחָד בָּזֶה וְאֶחָד בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּאֶמְצָעִי, מַהוּ? אִי לְהָכָא נָפְקִי — תְּלָתָא הָווּ, וְאִי לְהָכָא נָפְקִי — תְּלָתָא הָווּ.

    Based on these assumptions, a dilemma was raised before the Sages: If there is one person in this outer enclosure, and one person in the other outer enclosure, and two people in the middle enclosure, what is the halakha ? Is the ruling that if the pair exit to here, one of the outer enclosures, they are three people in one place, and if they exit to there, the other outer enclosure, they are three people in one place, and three people are considered a caravan and provided with all the space they require, as stated above?

    אוֹ דִילְמָא: חַד לְהָכָא נָפֵיק, וְחַד לְהָכָא נָפֵיק.

    Or perhaps, as one may exit to here and the other may exit to there, in which case there would be no more than two people in each enclosure, they are provided with only two beit se’a per person.

    וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר חַד לְהָכָא נָפֵיק וְחַד לְהָכָא נָפֵיק, שְׁנַיִם בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּזֶה וְאֶחָד בְּאֶמְצָעִי מַהוּ? הָכָא וַדַּאי, אִי לְהָכָא נָפֵיק — תְּלָתָא הָווּ, וְאִי לְהָכָא נָפֵיק — תְּלָתָא הָווּ, אוֹ דִילְמָא: אֵימַר לְהָכָא נָפֵיק, וְאֵימַר לְהָכָא נָפֵיק.

    And if you say that one may exit to here and one may exit to there, if there were two people in this outer enclosure, and two people in that outer enclosure, and one person in the middle enclosure, what is the halakha ? Is the ruling that here, certainly, if he exits to here they are three, and if he exits to there they are likewise three, and consequently they should be provided with all the space they require in any case? Or perhaps, in this case too there is uncertainty, as say that he might exit to here, and say that he might exit to there. As the direction in which he will leave his enclosure is undetermined, they should be provided with only two beit se’a each.

    וְהִלְכְתָא בַּעְיַין לְקוּלָּא.

    These dilemmas were essentially left unresolved, but the halakha is that these dilemmas are decided leniently, and they are provided with all the space they require in these cases.

    אָמַר רַב חִסְדָּא:

    Rav Ḥisda said: