Commentary page
Eruvin 82b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 82b
Eruvin 82b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 435 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אמר רב יהושע ודאי כדאמרת בן ה' אינו יוצא עד שיערבו עליו ורב אסי נמי בשעירבה אמו עליו קאמר וקמ"ל דאם עירב עליו אביו לרוח אחרת בתר אמו שדינן ליה:
מיתיבי כו' עד בן שש הא ליכא למימר בשערב עליו זה לכאן וזה לכאן דהא עד קתני דמשמע בן שנה ובן שתים ושלש עד בן שש יוצא בעירוב אמו וכי היכי דבן שנה ובן שתים בלא זיכוי עירוב קאמר בן ד' ובן ה' נמי בלא עירבו עליו קאמר וכי נמי אמרינן עד ולא עד בכלל הויא תיובתא דרב יהושע דתריץ דבן ה' צריך לזכות לו תיובתא:
לימא תהוי תיובתיה דרב אסי דעד ולא עד בכלל משמע ואיהו אמר אפילו בן שש:
לימא תיהוי תיובתיה דר' ינאי ודריש לקיש דמפרשי גבי סוכה בר ארבע ובר חמשא קרי ליה אין צריך לאמו והכא תני יוצא בעירוב אמו ותניא לעיל דקטן שאינו צריך לאמו אינו יוצא בעירובה:
הא דאיתיה לאבוה במתא והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעלה וברייתא בדליתיה לאבוה במתא ורב יהושע נמי לא מצי לשנויי הכי דהא כי אותביניה לרב אסי לעיל אם איתא דאית ליה לרב יהושע הא סברא הכי הוה משני ליה לדרב אסי בדליתיה לאבוה במתא ונימא בדלא עירב שרי ואשמעינן רבותא:
על ידן בשבילן:
ועירב רבן עליהן לרוח אחרת:
אשה מאי שנא מעבד עברי ובנו ובתו הגדולים:
14 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 82b · Sefaria
Tosafot
עד ועד בכלל לא בעי לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא כו' כדמשני בסמוך דא"כ הוי פליגי דרבי ינאי ור"ל אדרב אסי והלכתא כרב אסי דמייתי לה הש"ס בסוף פ' אע"פ (כחובות דף סה:):
הא דאיתיה לאבוה במתא כו' לרב יהושע בריה דרב אידי לא הוי מצי לשנויי הכי דהא לא מפליג בין איתיה לליתיה מדלא משני הכי וכן פירש בקונטרס:
מערב ע"י בנו ובתו הקטנים ואור"י דאף רבי יוחנן מודה הכא דקטן קטן ממש:
מפני שידן כידו אעבדו ושפחתו קאי כדאמרינן בריש הזורק בגיטין (דף עז:) דיד עבד קני ליה רביה:
וחצי חציה לפסול את הגוייה והיינו שני ביצים אומר ר"ת דפסול גוייה גזירת קדמונים היתה ולא מי"מ דבר דהאוכל אוכל ראשון ואוכל שני תדע דבפרק בתרא דיומא (דף פ:) סלקא דעתיה דהוי דאורייתא ובעי למדרשיה מולא תטמאו בהם ונטמתם בם ובי"ח דבר היו בקיאין ואם היתה דאורייתא א"כ חסר להו ועוד דלשון פסול גוייה משמע דדוקא פסול הגוף דנפסל גופו מלאכול בתרומה וגזירה דהאוכל אוכל ראשון פסול מגע הוא אלא ודאי פסול גוייה גזרו קודם י"ח דבר הרבה ולא גזרו על מגעו שיפסל אלא גופו מלאכול בתרומה וגזרו על טומאת פנים אטו טומאת חוץ שהרואה אוכל תרומה אחר שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאים סבור שמותר ליגע בהן גם בחוץ תרומה טהורה כמו שבתוך מעיו נוגעין זה בזה ודווקא בשני ביצים אבל בכביצה אף על פי שראוי לטמא אחרים לא גזרו דא"א שלא ישאר קצת בין השינים והחניכין או מתעכל קצת במעיו וכיון דאפקוה מכביצה אוקמוה אשני ביצים שהוא חצי הסעודה דבית המנוגע ולר' יוחנן בן ברוקה אביצה ומחצה אבל במשקין טמאין שאינם מתעכלין ונכנס הכל במעיו לא בעינן יותר מרביעית אבל בי"ח דבר דהאוכל אוכל ראשון נזרו אפילו בכביצה ושיפסול תרומה במגע כדמפרש טעמא בפרק קמא דשבת (דף יד.) משום דזמנין דאוכל אוכלין טמאין כו' ואין להאריך כאן:
Tosafot on Eruvin 82b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
ר' יוחנן בן ברוקא אומ' ככר בפונדיון מד' סאין בסלע ר' שמעון אומ' ב' ידות לככר מג' לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה הפונדיון הוא חלק אחד משנים עשר בדינר ואיתיה לפירוש דיליה בפר' האשה נקנית דתניא שש מעה כסף והמעה ב' פונדיונות והסאה הוא ו' קבין והקב כ"ד ביצה וכבר פירשו הגאונים ז"ל כי שיעור הביצה משקל י"ג כספים פחות שליש מכספים של ארץ ישר' יעלו בו' ביצים ק' כספים נמצא בקב משקל ת' כסף ובגמרא דבני מערבא במסכ' תרומות אמרו כמה קבא עביד כ"ד ביעין והסלע יש בו ד' דינרין שבכל דינר י"ב פונדיונות יעלה הסלע למ"ח פונדיונות ואיתיה לפירושיה בגמ' דבכורות בפר' יש בכור לנחלה והלא סלע הקדש מ"ח פונדיון ובגמ' דקידושין דבני מערבא גרסי תני ר' חייא סלע ד' דינרין ונפקא לן ממתני' דפר' הזהב דסלע ד' דינרין דתנן כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה ר' מאיר אומ' ד' איסרות מאיסר לדינר מכלל שהסלע יש בו ד' דינרין והכי אמרי בפר' האשה נקנית חילפיי אותבוני על כיף נהרא דלא אפיקית מתניתא דר' חייא רבה מן מתני' זרקוני לנהרא אמרון ליה והא תני ר' חייה סלעא ד' דינרין אמ' לון אף אנן תנינא כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה ר' מאיר אומ' ד' איסרות מאיסר לדינר חציה לבית המנוגע עיקרו מן הכתו' והאוכל בבית יכבס את בגדיו ופירשוהו בתורת כהנים אם סופנו לרבות את אע"פ שאינו שוכב מה ת"ל האוכל והשוכב אלא ליתן שיעור לאוכל וכמה הוא שיעור כדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורים מיסב ואוכלה בליפתן ואיתה נמי במשנת ננעים הנכנס לבית המנוגע טמא כול' והיא גרורה בתחילת זו המסכת בפר' מבוי ובתוספת' אמרו ר' שמעון אומ' כי מזון שתי סעודות שאמרו חכמים בעירובי תחומין רביעו נקרא חצי פרס לפסול את הגויה חציו נקרא פרס לאכול בבית המנוגע מיסב ואוכלה בלפתן וחצי חציה לפסול את הגויה זו הטומאה גזירה דרבנן היא ופירושה כי כל מי שאכל מאכלים טמאים כשיעור הזה נאסר לאכול בתרומה עד שיטהר ואם נגע בתרומ' פסלה וזה אחד מי"ח דבר שגזרו בו ביום דתנן בסוף מסכת זבין ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני כול' והיא קבועה בפרק יציאות השבת ובפרק יום הכיפורים אמרו הנח לטומאת גויות דלאו דאוריתא ובמסכ' נידה בפר' יוצא דופן אמרו אבל גויה דטומאה דרבנן לא ובמסכת שחיטת חולין בפר' השוחט אחד בעוף אמ' עולא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרות תרומ' נפסל גופו מלאכול בתרומה והמשקין הטמאין נמי נידונין כאוכלין כמו ששנינו במסכת זבין והשותה משקין טמאין ושיערו שיעורו ברביעי' ולפיכך לא הצריכוה טומאת ערב מפני שהיא דרבנן כדתניא בתורת כהנים אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב ואמרו אין טומאה מן התורה עולה מידי טומאתה בו ביום:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 82b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ת"ר לא יערב אדם לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן. ואוקימנא מאי מדעתן בשהודיען ואפילו בסתמא מערב עליהן אלא אם ימחו ויאמרו לא. אבל מערב ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן שעירבו ועירב רבן עליהן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה וכל דכוותה והן בניו הגדולים ועבדיו [ושפחותיו] העברים מפני שיכולין למחות וכיון שעירבו לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה ואין יוצאין אלא בעירוב של עצמן: מתני' וכמה שיעורו מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד מזונן לחול דברי ר' מאיר כי בשבת דכיון דקבע סעודתי' על היין אכיל טפי וכי רעבתן דמי ולא בעינן אלא (בחול) [לחול] דהוה ליה סעודה בינונית ר' יהודה אומר כסעודת השבת. דכיון דאית ליה בשבת בשר ודגים לא אכיל פת אלא פחות מסעודתו בחול. וזהו שאמרו ושניהן מתכוונין להקל. בא ר' יוחנן בן ברוקה לתת שיעור בעירוב בדבר ידוע דאמר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע פי' שיעור סאה ו' קבין (כשהן) [שהן] כ"ד רטיל והסלע ו' דינרים (כמו) [ואם] שיהיה השער שבשוק ד' סאין בסלע נמצא סאה בדינר וחשבון הדינר שש מעה כסף והמעה ב' פונדיונות נמצאו י"ב פונדיונין בדינר וכבר הוזכרנו למעלה כי סאה היא כ"ד רטלין כשתימכר סאה בדינ' (רטלה בפונדיונין) [ב' רטיל בפונדיון] נמצאת ככר של עירוב (ריטלין) [ב' רטלין בפונדיון] זהו ב' סעודות כל סעודה רטל.
ר' שמעון אומר [שתי] ידות לככר מג' ככרות בקב הוי עירוב נמצא שיעור הככר רטל ושליש (ב') [וב'] ידותיה הן שיעור העירוב.
תנא וקרובין דבריהן להיות שוין.
אוקמה רב חסדא הא דאמר ר' יוחנן בן ברוקה בתר דאפיק מחצה מהן לחנוני.
באתרא דלא יהיב בעה"ב עצים לתנור נמצאת חצי סאה פת אפויה בדינר. נמצאת רטיל פת בפונדיון והוא ב' סעודות ולר' שמעון דאמר ב' סעודות של עירוב הן ב' ידות לככר מג' לקב נמצאו ב' ידות של זה הככר רטל פחות י"ב תישועין והיינו דאמר וקרובין להיות שוין. הא דא"ר יוחנן בן ברוקה ב' סעודות מד' סעודות בקב ור' שמעון דאמר ב' סעודות מתשע סעודות בקב דבריהן פשוטין הן ומתני' אליבא דר' יהושע שנויה דאמר אין עירוב אלא ככר שלם למעוטי פרוסה.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 82b · Sefaria
Rashba
מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים פירוש: קטנים אלו אפילו קטנים ממש ולא הגדולים הסמוכים על שלחנו בלבד, משום דאפילו הקטנים מערבין עליהם כמו שאמרנו למעלה (בע"א) משום דמצוה לחנכן במצות. ואפשר דאפילו לר' יוחנן דאמר גבי מציאה בפרק קמא דבבא מציעא (יב, ב) גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן, הכא מודה דאינו קטן לצאת בעירוב שעירב עליו אביו כל שהוא מוחה ואינו מערב עליו אלא מדעתו, דכיון שהוא גדול ומוחה מחאתו מחאה, ואם עירב עליו אביו ועירב הוא לעצמו אין לך מיחוי גדול מזה, וכדאמרינן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות, טעמא דמחאי הא סתמא נפקא בדבעלה, והא קתני רישא אלא מדעתה, מאי לאו דאמור אין, לא בסתמא, לאפוקי היכא דאמור לא, והא כולן שעירבו ועירב רבן עליהן דסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה מפני שיש לה למחות, אמר רבא כיון שעירבה אין לך מיחוי גדול מזה. ומ"מ שמעינן דאפילו בבנו ובתו הגדולים כל שלא מיחו אם עירב עליהן אביהן יוצאין בעירובו משום דדעתן סמוכה על דעת האב ורוצין מן הסתם במה שהוא רוצה עד שימחו. ושמעינן נמי מהכא דאע"ג דאמרינן (בביצה לז, ב) הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, עבדו ושפחתו הכנענים אינן כרגלי הבעלים אלא צריכין הן עירוב לעצמן, ומיהו כל שעירב רבן עליהן יוצאין בעירובו ואין יכולים למחות.
מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לשבת ולא לחול. הא מתני' כולה תנינא לה חדא זימנא במסכת כלים בפרק כל כלי בעלי בתים (פי"ז, מי"א), גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם ומייתינן לה לעיל בפרק בכל מערבין (עירובין ל, ב), והכי תני לה התם, יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה ומלא חפניו קטורת והשותה מלא לוגמיו ביום הכיפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב ר' מאיר אומר מזונו לחול ולא לשבת וכו'. ופרישנא בפרק בכל מערבין דהכל מה שהוא אדם דקתני גבי עירוב לקולא קאמר, ואחולה וזקן קאי, אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם, ואין משערין לו אלא בבינונית של כל אדם, וכדתני ר' שמעון בן אלעזר מערבין לזקן ולחולה כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם. ולפי זה יש לפרש דר' מאיר ור' יהודה בחולה וזקן קא מיירי, וארישא דהכל לפי מה שהוא אדם קיימי, ולומר מזונו לחולה כיצד משערין לו, ר' מאיר אומר מזונו לחול ור' יהודה אומר מזונו לשבת. וכי קא מיבעי לן בגמרא כמה מזון שתי סעודות ברעבתן קא מיבעי להו, דמשערינן לו בבינונית של כל אדם. והא דאמר ליה ר' יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך כמאן סבירא ליה, בחולה וזקן קא מיבעי ליה, ואמר ליה כר' מאיר. ויש לפרש דר' מאיר ור' יהודה ארעבתן קיימי דמשערינן לו בבינונית של כל אדם, דר' מאיר סבר כי משערין לו בבינונית של כל אדם במזונו של אדם בחול משערין לו, ור' יהודה סבר במזונו של שבת, והראשון נראה לי עיקר.
אלא אמר רב חסדא צא מהן מחצה לחנוני פירוש: אלא כאידך דאמר רב חסדא, דרב חסדא לא מהדר הדר ביה מקמייתא דתרווייהו ודאי אמרינהו. ותדע לך מדאקשינן בסמוך דרב חסדא אדרב חסדא, ופרקינן להו הא באתרא דיהבי ציבי הא באתרא דלא יהבי ציבי. ומסתברא דלגבי עירוב קיימא לן כדברי המיקל ויהיב תשע סעודות לקבא. והרב אלפאסי ז"ל כתב כמאן דאמר שמונה, ונתן בו שיעור דהוויין משקל כל סעודה חמשים זוז קמח.
Rashba on Eruvin 82b · Sefaria
Ritva
לימא תהוי דרב אסי פירש דהוה משמע ליה דעד ולא עד בכלל קאמר מכיון שסתם דבריו דתפסת מרובה לא תפסת ופרכינן דעד ועד בכלל הוא. ואמרינן ליהוי תיובתיה דר׳ ינאי: ות״ל פי׳ דהכא ודאי כיון שיוצא בעירוב אמו היינו משום דחשיב צריך לאמו עד בן שש הילכך אפילו תימא עד ולא עד בכלל קשי׳ להו דאמרין דבן ד׳ ובן ה׳ אינו צריך לאמו ופרקינן דלא קשיא דההיא דמס׳ סוכה בשישנו לאביו במתא דהכין סתמא דמילתא דאם לא כן מי הוא שחייב לחנכו בסוכה הילכך מבן ד׳ ומבן ה׳ חשוב שאינו צריך לאמו והא דגבי ערוב מיירי בליתיה לאבוה במתא והכין סתמא דמילתא כיון שהאם היא המערבת וכיון דכן נגרר אחר אמו עד בן ה׳ ועד בכלל ויוצא בערובה אע״פ שלא זיכה לו והא דלא מתרצי׳ הכי אליבא דרב יהושע פרש״י ז״ל דאם איתא דרב יהושע אית ליה האי סברא הכי הוה משני לה לדרב אסי בדליתיה לאבו׳ במתא אע״פ שלא זיכה לו ולא הוה דחיק נפשיה לתרוצה בשערב׳ עליו לצפון וערב עליו אביו לדרום:
ת״ר פי׳ מערב אדם בשביל בנו ובתו הקטנים ושלא מדעתם וקאמר אפי׳ מיחו בפירש או שערבו לעצמן שהוא כמחוי דאלו בשלא מיחו ולא ערבו לעצמן אפילו באידך דסיפא נמי וכדאסקי׳ להדיא בשמעתין ומיהו אפי׳ בעבדו ושפחתו הכנעני׳ דדוקא בשערב עליהם בפירש ואע״ג דקי״ל שהבהמה והכלים כרגלי הבעלים שאני הני דשייכי במצות וקטנים וגדולים האמורים כאן קטנים ממש וגדולים ממש ואפילו לדברי ר״ת ז״ל שכתב גבי זכוי לעיל בפרק חלון סתם הוא דכל שמזכה לאחרים ע״י בנו הסמוך לשלחנו אפילו הגדול נרא׳ כאלו לא יצא העירוב מרשותו אבל לענין שיהא מערב על בן הגדול בעל כרחו אין לומר כן ואע״פ שהוא סמוך על שלחנו כיון שהוא גדול ובר מצוה וכן דעת כל רבותינו.
אמר רבה אשם וכל דכוותה פירש וסיפא לא אתא לאשמעי׳ אלא דכל שערבו לעצמן חשוב שלא מדעתן אע״פ שלא מיחו שאין לך מיחוי גדול מזה.
מתני׳ כמה הוא כולי לכ״א ואחד פי׳ בין מרובין בין מועטין מזונו לחול כולי והא מתני׳ איתא במס׳ כלים דתנן ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא חפניו קטרת מלא קמצו מנחות מלא לגמיו ליום הכפורי׳ ומזון שתי סעודות לעירוב מזונו לחול ולא לשבת דברי ר׳ מאיר כו׳ ובפרקין בכל מערבין מייתי׳ לה למשנת כלים ואוקימנא דלהקל אמר כן לענין חולה או זקן שמשערין בו לפי מה שהוא אבל רעבתן דינו כשא׳ כל אדם ועל רעבתן ושאר כל הדם שאלו לקמן בש״ס אליבא דר׳ מאיר ור׳ יהודה כמה מזון שתי סעודו׳ ומיהו כי קתני פלוגת׳ דמזונו לחול ולא לשבת דבין רבי מאיר ור׳ יהודה אכלהו קאי ואפילו לחולה או זקן דקתני רישא הכל לפי מה שהוא אדם דבדידהו נמי שייך לפלוגי בין חול לשבת וזה ברור ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר ככר בפונדיון ואמר בש״ס מהם מחצה לחנוני ה״ל ככר זה רובע הקב דהיינו לוג שהוא ששה ביצי׳ ר״ש כולי פירש שיש בככר לוג ושליש דהוו ליה שמנה ביצים חציה פירש חצי הככר דר׳ יוחנן או דר״ש לבית המנוגע וזו היא אכילת פרס המוזכרת בכל מקום כלומר חצי ככר ולר׳ יוחנן ס״ל אכילת פרס שלשה ביצים ולר״ש ד׳ ביצים וחצי חצייה לפסול את הגויה פירש שאם אכל אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטביל או מדאורייתא או מדרבנן וכדאיתא במסכת חגיגה והשיעור הזה הוא לר׳ יוחנן בן ברוקה מחצה ומחצה לר׳ שמעון שני ביצים ומסתברא דהלכתא כר׳ יוחנן בן ברוקה דרב פפא ב״ג קרי ליה בלשון חכמי׳ למימרא דהלכתא כוותיה וכבר הארכתי בזה במקום אחר.
גמרא וכמה מזון כולי פי׳ לר׳ מאיר ור׳ יהודה. דאלו לר׳ יוחנן ור״ש מפורש הוא במשנתנו אלא אמר רב חסדא כולי פירש לאו דסתרי׳ לאידך דרב חסדא ולומר דלא אמר רב חסדא אלא כך דא״כ היכי מקשי׳ ומתרצי׳ בסמוך מדרב חסדא אלא ודאי ה״ק דמתני׳ לא אתיא אנא כאידך מימרא דרב חסדא ואתיא מתני׳ באתרא דלא יהיב ציבי לחנוני שהוא משתכר חציה תנא כולי פירש דהוי שמינית הככר לטמא טומאת אוכלין פרש״י ז״ל דלר׳ יוחנן הוי ביצה חסר רביע ולר״ש ביצה שלימה משמע דס״ל דהא נמי בפלוגתא דר׳ יוחנן ור״ש וכדאוקי׳ לקמן פלוגתא בינייהו בחצי חצייה של פסול גויה ואינו מחוור דסוגיין בכלה תלמודא דביצה לטמא טומאת (אהלים) אוכלין ולא אתיא דלא כר׳ יוחנן בן ברוקה אלא ודאי דהא לענין טומאת אוכלין אתיא לר׳ יוחנן בן ברוקה היא שהוא מודה דשמינית הככר לחם לטומאת אוכלין. וכן פירש בתוספות משום דלא שוו שיעורייהו אהדדי פי׳ שאין שיעור טומאת אוכלין חצי חצי חצייה בצמצום וכדמפרש ואזיל דאלו פסול גויה לר״ש הוא או שיעור שתי ביצים שוחקות לר׳ יוסי וא״כ הוה לן למימר לטומאת אוכלין פלגא דהאי ונימא שהוא ביצה חסר קימעא או ביצה שוחקת ואלו אנן לא תנינן הכי אלא ביצה חסר קליפה לרבנן והרי היא חסרה מקימעא או ביצה וקליפה לר׳ דוסא דהיינו ביצה מצומצמת לא חסרה כלום אלא שוחקת גרש״י ז״ל וכמה ועוד א׳ מעשרים בביצה וכן הגרסא בנוסחאות מדיוקות ופירושו אחד מעשרים לכל ביצה וביצה דהוה ליה לשתי הביצים אחד מעשרה ויש שהיו גורסין כמה ועוד אחד מארבעים בביצה שהיו מפרשין אותה גירסא אחד מארבעים בביצה לשתי הביצים דה״ל אחד משמונים בביצה הוצרכו לפרש כן משום סוגיא דלקמן וכבר דחאה רש״י ז״ל וכדבעי׳ למימר קמן בסמוך בס״ד:
Ritva on Eruvin 82b · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו שהקטן מבן שש ולמעלה צריך להוסיף בשבילו ומכל מקום מערב בשבילם לצד שהוא הולך אפי׳ על כרחם ר״ל אעפ״י שמיחו וכן הדין בעבדו ושפחתו הכנעניי׳ אבל בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואשתו אעפ״י שאוכלים על שלחנו אינו מערב להם על כרחם אלא אעפ״י שעירב עליהם יכולים למחות תיכף שידעו בין קודם חשיכה בין לאחר חשיכה וכל שעירבו לעצמן אין לך מחאה גדולה מזו ומכל מקום כל שלא מיחו אעפ״י שעירב בשבילם שלא מדעתם יוצאים הם בעירובו שהניח עליהם במזון שתי סעודות לכל אחד. ומעתה אין צריך שיודיעם מבעוד יום:
Meiri on Eruvin 82b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה הא דאיתיה לאבוה כו' לרב יהושע כו' לא ה"מ לשנויי כו' דהא לא מפליג כו' עכ"ל דליכא למימר דרב יהושע בר אידי הוה סבר כסברת המקשה דעד ועד לא הוה בכלל ושפיר מפליג בין איתיה לליתיה דלא תקשי מההוא דעד בן שש אדר' ינאי ור"ל ודלא תקשי מעד בן שש אדרב אסי הוצרך לאוקמא הא דרב אסי כגון שעירב עליו לצפון כו' דמ"מ תקשי מי הכריחו למימר דעד ולא עד בכלל דאימא דעד ועד בכלל ולא תקשי אלא הא דר' ינאי ור"ל ונוקמא בדאיתיה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 82b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 82, Amud Bet, about 435 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 126 words
Opens “אָמַר רַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: כִּי…”
- Segment 218 words
Opens “מֵיתִיבִי: קָטָן שֶׁצָּרִיךְ לְאִמּוֹ יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ…”
- Segment 312 words
Opens “לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב אַסִּי! אָמַר לְךָ…”
- Segment 420 words
Opens “לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי וְרֵישׁ לָקִישׁ!…”
- Segment 540 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מְעָרֵב אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ…”
- Segment 643 words
Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: לֹא יְעָרֵב אָדָם עַל יְדֵי…”
- Segment 715 words
Opens “וְכוּלָּן שֶׁעֵירְבוּ וְעֵירַב עֲלֵיהֶם רַבָּן — יוֹצְאִין…”
- Segment 89 words
Opens “אִשָּׁה מַאי שְׁנָא? אָמַר רַבָּה: אִשָּׁה וְכׇל…”
- Segment 924 words
Opens “אָמַר מָר: חוּץ מִן הָאִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה…”
- Segment 1010 words
Opens “לָא: מַאי ״אֶלָּא מִדַּעְתָּם״ — דְּאִשְׁתִּיקוּ. לְאַפּוֹקֵי…”
- Segment 1118 words
Opens “הָא: וְכוּלָּן שֶׁעֵירְבוּ וְעֵירַב עֲלֵיהֶן רַבָּן —…”
- Segment 129 words
Opens “אָמַר רָבָא: כֵּיוָן שֶׁעֵירְבוּ, אֵין לְךָ מִיחוּי…”
- Segment 1327 words
Opens “מַתְנִי׳ כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ? מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת…”
- Segment 1418 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן,…”
- Segment 158 words
Opens “חֶצְיָיהּ, לַבַּיִת הַמְנוּגָּע. וַחֲצִי חֶצְיָיהּ, לִפְסוֹל אֶת…”
- Segment 1622 words
Opens “גְּמָ׳ וְכַמָּה מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת? אָמַר רַב…”
- Segment 1732 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ…”
- Segment 1822 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. תָּנָא: וּקְרוֹבִים…”
- Segment 197 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: צֵא מֵהֶן שְׁלִישׁ לַחֶנְוָנִי.…”
- Segment 205 words
Opens “וְאַכַּתִּי לְמָר תִּשְׁעָה. וּלְמָר שֵׁית!…”
- Segment 219 words
Opens “[אֶלָּא כְּאִידַּךְ] דְּרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר: צֵא מֵהֶן…”
- Segment 2212 words
Opens “וְאַכַּתִּי: לְמָר תֵּשַׁע, וּלְמָר תַּמְנֵי! — הַיְינוּ…”
- Segment 2321 words
Opens “קַשְׁיָא דְּרַב חִסְדָּא אַדְּרַב חִסְדָּא! לָא קַשְׁיָא,…”
- Segment 248 words
Opens “חֶצְיָיהּ לַבַּיִת הַמְנוּגָּע, וַחֲצִי חֶצְיָיהּ לִפְסוֹל אֶת…”
Sages named on this page
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Eruvin 82b · Segment 16 — “…תַּרְתֵּי רִיפָתָא אִיכָּרְיָיתָא. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: תַּרְתֵּי…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Eruvin 82b · Segment 17 — “אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא: אֲבוּךְ…”
Original text
אָמַר רַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: כִּי קָאָמַר רַב אַסִּי — כְּגוֹן שֶׁעֵירַב עָלָיו אָבִיו לַצָּפוֹן וְאִמּוֹ לַדָּרוֹם, דַּאֲפִילּוּ בַּר שֵׁשׁ נָמֵי בְּצַוְותָּא דְאִמֵּיהּ נִיחָא לֵיהּ.
Rav Yehoshua, son of Rav Idi, said in answer: When Rav Asi said that this child may go out by means of his mother’s eiruv , he was referring to a case where his father established an eiruv on his behalf to the north, and his mother prepared an eiruv on his behalf to the south, as even a six-year-old prefers the company of his mother to that of his father. However, Rav Asi agrees that if they did not both establish an eiruv for him he is not subordinate to his mother.
מֵיתִיבִי: קָטָן שֶׁצָּרִיךְ לְאִמּוֹ יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ — עַד בֶּן שֵׁשׁ. תְּיוּבְתָּא דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַב אִידִי תְּיוּבְתָּא.
The Gemara raises an objection from a baraita : A child who needs his mother may go out by means of his mother’s eiruv that she established for herself. Until what age may he do so? He can be up to the age of six. This baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rav Yehoshua bar Rav Idi, who maintains that a six-year-old may go out by means of his mother’s eiruv only if she established an eiruv on his behalf as well? The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation.
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב אַסִּי! אָמַר לְךָ רַב אַסִּי: ״עַד״, וְעַד בַּכְּלָל.
The Gemara comments: Let us say that this is also a refutation of the opinion of Rav Asi, as here it states: Until the age of six, which indicates that he can be up to, but not including, six years old, whereas Rav Asi maintains that even a six-year-old is included in this halakha . The Gemara states: Rav Asi can say to you that when the baraita states: Up to the age of six, it means up to and including six years old.
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי וְרֵישׁ לָקִישׁ! לָא קַשְׁיָא, הָא — דְּאִיתֵיהּ אֲבוּהִי בְּמָתָא, הָא — דְּלָא אִיתֵיהּ אֲבוּהִי בְּמָתָא.
The Gemara comments: Let us say that this is also a refutation of the opinion of Rabbi Yannai and Reish Lakish, who maintain that a child in need of his mother is one who is up to age four or five. The Gemara explains: This is not difficult. Here Rabbi Yannai and Reish Lakish are referring to a situation when the child’s father is in town. As the child can go out with his father, he is no longer in need of his mother, even though he is younger than six. In contrast, there the baraita is referring to a case when his father is not in town. The child therefore needs his mother until he reaches the age of six.
תָּנוּ רַבָּנַן: מְעָרֵב אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, בֵּין לְדַעְתָּן בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעְתָּן. אֲבָל אֵינוֹ מְעָרֵב לֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, [וְלֹא] עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּם.
Our Sages taught in a baraita : A person may establish an eiruv on behalf of his minor son or daughter, and on behalf of his Canaanite servant or maidservant, either with their knowledge or without their knowledge. However, he may not establish an eiruv , neither on behalf of his Hebrew servant or maidservant, nor on behalf of his adult son or daughter, nor on behalf of his wife, except with their knowledge.
תַּנְיָא אִידַּךְ: לֹא יְעָרֵב אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן. אֲבָל מְעָרֵב הוּא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, בֵּין לְדַעְתָּן וּבֵין שֶׁלֹּא לְדַעְתָּן — מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ.
It was taught in another baraita : A person may establish an eiruv on behalf of his adult son or daughter, and on behalf of his Hebrew servant or maidservant, and on behalf of his wife, only with their knowledge. However, he may establish an eiruv on behalf of his Canaanite servant or maidservant, and on behalf of his minor son or daughter, either with their knowledge or without their knowledge, as their hand is like his hand, i.e., their status and the domain in which they are located are determined by his status and domain.
וְכוּלָּן שֶׁעֵירְבוּ וְעֵירַב עֲלֵיהֶם רַבָּן — יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן, חוּץ מִן הָאִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לִמְחוֹת.
And all of these who established an eiruv for themselves, and at the same time their master established an eiruv for them in a different direction, they may go out by means of their master’s eiruv , except for a wife, because she can object by saying that she does not want her husband’s eiruv .
אִשָּׁה מַאי שְׁנָא? אָמַר רַבָּה: אִשָּׁה וְכׇל דְּדָמֵי לַהּ.
The Gemara begins its analysis of the baraitot by posing a question: A wife, in what way is she different from an adult son or daughter? Why can’t they object? They are also of age and under their own authority. Rabba said: The reference is not only to a wife; the tanna is speaking of a wife and all who are similar to her in this regard, such as a Hebrew servant or an adult son.
אָמַר מָר: חוּץ מִן הָאִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לִמְחוֹת. טַעְמָא דְּמַחַי, הָא סְתָמָא — נָפְקָא בִּדְבַעְלַהּ. הָא קָתָנֵי רֵישָׁא ״אֶלָּא מִדַּעְתָּם״. מַאי לָאו, דְּאָמְרִי: ״אִין״!
The Master said in the baraita : These people may go out by means of their master’s eiruv , except for a wife, because she can object. The Gemara infers: The reason is due to the fact that she objected, but if he established an eiruv and she did not specify her feelings about it one way or another, she may go out by means of her husband’s eiruv . The Gemara raises an objection: Doesn’t the first clause of the baraita state that he may establish an eiruv only with their knowledge? What, is this not referring to a case where he asked them whether or not they want this eiruv , and they said yes? It can be inferred from here that if his wife did not say anything, she may not use the eiruv .
לָא: מַאי ״אֶלָּא מִדַּעְתָּם״ — דְּאִשְׁתִּיקוּ. לְאַפּוֹקֵי הֵיכָא דְּאָמְרִי: ״לָא״.
The Gemara rejects this argument: No; what is the meaning of the phrase: Only with their knowledge? It means that they were silent and said nothing in protest. This comes to exclude a case where they said no. If, however, they did not object, they may go out by means of the eiruv of the head of the family.
הָא: וְכוּלָּן שֶׁעֵירְבוּ וְעֵירַב עֲלֵיהֶן רַבָּן — יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן, וּסְתָמָא הוּא, וְקָתָנֵי: חוּץ מִן הָאִשָּׁה דְּלָא נָפְקִי!
The Gemara raises an objection: Wasn’t it taught in that same baraita : And with regard to all of these who established an eiruv for themselves, and their master established an eiruv for them in a different direction, they may go out by means of their master’s eiruv . And that is referring to a situation when they did not specify their feelings, as it does not state that they objected, and yet the baraita states: Except for a wife, who may not go out by means of her husband’s eiruv . The baraita clearly indicates that even if she did not object, the husband’s eiruv is ineffective for his wife.
אָמַר רָבָא: כֵּיוָן שֶׁעֵירְבוּ, אֵין לְךָ מִיחוּי גָּדוֹל מִזֶּה.
Rava said: Since they established an eiruv in a different direction, you have no protest greater than this. They need not register any other objection, as their actions prove that they do not wish to be part of their master’s eiruv .
מַתְנִי׳ כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ? מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. מְזוֹנוֹ לַחוֹל וְלֹא לַשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַשַּׁבָּת וְלֹא לַחוֹל, וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּונִים לְהָקֵל.
MISHNA: What is the measure for a joining of Shabbat boundaries? It consists of a quantity of food sufficient for two meals for each and every one of those included in the eiruv . The tanna’im disagree with regard to the size of these two meals. It is referring to one’s food that he eats on a weekday and not on Shabbat; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: It is referring to the amount he eats on Shabbat and not on a weekday. And both this Sage, Rabbi Meir, and that Sage, Rabbi Yehuda, intended to be lenient, as Rabbi Meir maintains that people eat more food on Shabbat, whereas Rabbi Yehuda believes that they consume more on a weekday.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב.
Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Food for two meals is the size of a loaf bought with a pundeyon , which is one-forty-eighth of a sela , when four se’a of wheat are sold for a sela . Rabbi Shimon says: Food for two meals is two of three parts of a loaf, when three loaves are prepared from a kav of wheat. In other words, the measure is two-thirds of a loaf the size of one-third of a kav .
חֶצְיָיהּ, לַבַּיִת הַמְנוּגָּע. וַחֲצִי חֶצְיָיהּ, לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה.
Having discussed measures with regard to a loaf of bread, the mishna states that half of this loaf is the amount called a half [ peras ], a measure relevant for the halakhot of a leprous house. If one enters a house afflicted with leprosy and remains there long enough to eat this amount of food, the clothes he is wearing become ritually impure. And half of its half, a quarter of this loaf, is the amount of ritually impure food that disqualifies the body. In other words, impure food of this amount imparts ritual impurity to the body of the eater, and disqualifies him by rabbinic law from eating teruma .
גְּמָ׳ וְכַמָּה מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תַּרְתֵּי רִיפָתָא אִיכָּרְיָיתָא. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: תַּרְתֵּי רִיפָתָא נְהַר פַּפָּיָתָא.
GEMARA: The Gemara asks: And how much is food for two meals according to the measures of Rabbi Yehuda and Rabbi Meir? Rav Yehuda said that Rav said: Two farmers’ [ ikaryata ] loaves of bread. Rav Adda bar Ahava said: Two standard loaves of bread baked in the region of the Pappa River.
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא: אֲבוּךְ כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ? כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ. אֲנָא נָמֵי כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ. דְּאִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, קַשְׁיָא הָא דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: רַוְוחָא לִבְסִימָא שְׁכִיחַ.
Rav Yosef said to Rav Yosef, son of Rava: Your father, in accordance with whose opinion does he hold, that of Rabbi Yehuda or Rabbi Meir? He replied: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Rav Yosef added: I too agree with the ruling of Rabbi Meir, because if the halakha is in accordance with Rabbi Yehuda, a difficulty would arise from the popular saying: There is always room for sweets. It is generally accepted that one dining on delicacies eats more, and therefore, the amount of food in Shabbat meals is greater than that of weekdays, as they include more sweet foods.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. תָּנָא: וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין. מִי דָּמֵי?! דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּע סְעוֹדָתָא לְקַבָּא, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תֵּשַׁע סְעוֹדָתָא לְקַבָּא!
We learned in the mishna that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that one measure is the amount of food for two meals, while Rabbi Shimon established a different amount. A Sage taught in the Tosefta : And their statements are close to being identical. The Gemara expresses surprise at this: Are they really identical? According to the opinion of Rabbi Yoḥanan there are four meals to a kav . He maintains that food for two meals is equivalent to a loaf that can be purchased with a pundeyon , which is one-forty-eighth of a sela , when four se’a are bought for a sela . As there are twenty-four kav in four se’a , a loaf purchased with a pundeyon is half of a kav . This means that each meal is a quarter of a kav , or that there are four meals in a kav . In contrast, according to the opinion of Rabbi Shimon, there are nine meals to a kav . Rabbi Shimon maintains that food for two meals is two-thirds of a loaf equal in size to one-third of a kav . By this calculation, one meal is one-third of a loaf that itself is one-third of a kav in size, which amounts to nine meals in a kav .
אָמַר רַב חִסְדָּא: צֵא מֵהֶן שְׁלִישׁ לַחֶנְוָנִי.
Rav Ḥisda said in explanation of Rabbi Yoḥanan ben Beroka’s opinion: Deduct one-third for the grocer’s markup, as he takes one-third as profit. This adds one half to the total cost.
וְאַכַּתִּי לְמָר תִּשְׁעָה. וּלְמָר שֵׁית!
The Gemara asks: Even after allowing for this adjustment, it remains the case that according to this Sage, Rabbi Shimon, there are nine meals to a kav , whereas according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, although it suffices for more than four meals, there are only six meals to a kav . According to the measure of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, each meal is two-thirds of a quarter kav , i.e., one sixth of a kav , which still leaves a considerable discrepancy between their measures.
[אֶלָּא כְּאִידַּךְ] דְּרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר: צֵא מֵהֶן מֶחֱצָה לַחֶנְוָנִי.
Rather, we must explain in accordance with that other statement of Rav Ḥisda, as he said: Deduct one half for the grocer’s markup. If the calculation is based on the assumption that the grocer takes half the sum as profit, the two measures are indeed close.
וְאַכַּתִּי: לְמָר תֵּשַׁע, וּלְמָר תַּמְנֵי! — הַיְינוּ דְּקָאָמַר ״וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶם לִהְיוֹת שָׁוִין״.
The Gemara asks: But it remains the case that according to this Sage, there are nine meals to a kav , whereas according to the other Sage, there are only eight meals to a kav , as each meal is one half of a quarter kav , or one-eighth of a kav . The Gemara answers: This is the meaning of that which was stated in the Tosefta : And their rulings are close to being identical. Although their measures are not exactly the same, there is no great difference between them.
קַשְׁיָא דְּרַב חִסְדָּא אַדְּרַב חִסְדָּא! לָא קַשְׁיָא, הָא — דְּקָא יָהֵיב בַּעַל הַבַּיִת צִיבֵי. הָא — דְּלָא יָהֵיב בַּעַל הַבַּיִת צִיבֵי.
The Gemara comments: Nonetheless, there is a contradiction between one statement of Rav Ḥisda and the other statement of Rav Ḥisda concerning the size of the grocer’s profit. The Gemara answers: This is not difficult, as in this case, the homeowner provides the wood for baking bread, and the grocer therefore marks up the price by one-third as compensation for his efforts. Whereas in that case, the homeowner does not provide the wood; the grocer is entitled to reimbursement for the cost of the wood in addition to the work of baking, and consequently he marks up the price by one half.
חֶצְיָיהּ לַבַּיִת הַמְנוּגָּע, וַחֲצִי חֶצְיָיהּ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה.
We learned in the mishna that the time it takes to eat half the loaf is the time it takes for the clothes of one who entered a leprous house to become ritually impure, and half of its half, of the loaf, is the amount of ritually impure food that disqualifies the body from eating teruma .