Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 69a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 69a

    Eruvin 69a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 243 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אימא אינו אוסר לר"מ:

    והתניא בניחותא:

    עד שלא נתן כו' אישראל שלא עירב קאי:

    יכול לבטל אע"ג דמומר הוא לחלל שבת יכול לבטל:

    במזיד אין יכול לבטל קסבר ר' יהודה מחלל שבת אין יכול לבטל בלא שכירות:

    אוסר דהדר שקליה לרשותיה ובשוגג נמי קנסו שוגג אטו מזיד:

    במה דברים אמורים ר"מ קאמר לה דאילו ר' יהודה ללישנא דמתני' קאמר דלא מהניא חזקה וללישנא דברייתא דקאמר ר' יהודה עד שלא תחשך טעמא לאו משום דלא מהניא חזקה הוא אלא משום דקסבר הרי הוא כעובד כוכבים וגבי ישראל שביטל איכא למימר דאפי' לר' יהודה מהניא חזקה ובמה דברים אמורים דברי הכל הוא:

    והא אנן תנן לר' יהודה עד שלא יוציא אלמא מהני ביטול כל כמה דלא הדר ביה ובחזקה הוא דפליג דקסבר לא מהניא:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 69a · Sefaria

    Tosafot

    והא תנן מי שנתן רשות כו' הא דפריך אברייתא טפי מאמתני' משום דבברייתא מסיים בה דברי ר"מ:

    הוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל פירש בקונט' אע"ג דמומר הוא לחלל שבת יכול לבטל ר' יהודה אומר במזיד אינו יכול לבטל קסבר מומר לחלל שבת אינו יכול לבטל בלא שכירות ומדתולה טעם בקונטרס משום מומר צריך לומר דבפרהסיא קאמר כדמסיק דדוקא בפרהסיא לר' יהודה אינו יכול לבטל רשות ואפ"ה לר"מ מבטל רשות ובסמוך נמי דקאמר מומר בגילוי פנים אינו מבטל רשות כמאן כר' יהודה פירש בקונט' דלר"מ במומר לחלל שבת בפרהסיא מבטל ותימה דבמתני' קתני צדוקי הרי הוא כנכרי כדמסיק לעיל ומשמע בריש פירקין דרישא דמתני' ר"מ וי"ל דודאי כולה מתניתא עד ר' יהודה ר"מ קתני לה כדמסיים בה בברייתא דברי ר"מ דר"מ שונה דברי רבותיו דברי חכמים ודברי ר"ג ואפשר דסבר כר"ג דאמר צדוקי אינו כנכרי ועוד מדפליגי ר"מ ור' יהודה אליבא דר"ג משמע נמי דכר"ג סבירא ליה ומיהו לא משמע כלל לפרש ברייתא זו מטעם מומר חדא דלמה ליה למנקט הוציא הוה ליה למימר שחילל שבת בכל מלאכה שחילל ועוד דמשמע דמשום דהוציא בשבת זו דקתני עד שלא נתן רשותו הוציא ועוד דמשמע סתם הוציא בכל ענין בין בצנעא בין בפרהסיא כמו מי שנתן רשותו והוציא דסיפא ומפרש ר"י דהכא לאו מטעם מומר קאמר דמומר לא שייך אלא באדם הרגיל לחלל שבתות ואינו נזהר כלל אבל הכא לא ברגיל איירי אלא שבמקרה בעלמא אירע כך שהוציא שהיה דחוק לפי שעה ואם בשבת שעברה עשה כן אפי' במזיד לא היה מזיק כלום אפי' לר' יהודה דלאו מומר הוא כדפירשתי אלא דוקא בשבת זו דמאחר שהחזיק ברשותו אינו יכול לבטל כמו החזיק אחר ביטול דאין יכול עוד לבטל ור"מ סבר דיכול לבטל משום דלא חשיב מחזיק כיון שאחר הנתינה לא החזיק:

    כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא לפירוש הקונט' שהוציא במזיד דלעיל חשיב מומר אפי' במילי דרבנן וכן משמע מדלא משני הא והא בפרהסיא הא בדאורייתא הא בדרבנן ותימה דהא סתם צדוקי אינו נזהר כלל במילי דרבנן אפי' בפרהסיא וכותים נמי שהיו מבטלים ונותנים רשות קודם שגזרו עליהם ר' אמי ור' אסי בפ"ק דחולין (דף ו:) הא סתם כותים אינם מאמינים בדברי חכמים ואפי' בפרהסיא ולא מזדהרי וי"ל שרגילים הם ליזהר לפי שיראים מחכמים כדאשכחן בנדה פרק בנות כותים (נדה דף לג: אע"פ שצדוקים אנו מתיראין אנו מפני הפרושים:

    כיון דחזיה לר' יהודה נשיאה כסייה וא"ת והא ר' יהודה נשיאה גופיה נפק בחומרתא דמדושא כדאמרי' במועד קטן בפרק מי שהפך (מועד קטן דף יב:) ותירץ ר"ח דהאי גברא דהכא נפק ברשות הרבים והתם בחצר ותימה אפי' בחצר משמע התם דאסור דקאמר על ר' אמי דאיקפד מאי טעמא איקפד אי משום חומרתא דמדושא והא תניא השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואמר עלה דההיא ברייתא בסוף פרק כירה (שבת דף מו:) אמר עולא מאי טעמא הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ומדנקט טעמא דתורת כלי משמע דאסור להתקשט בהם בחצר דלא חזו בשבת ואפ"ה שרי לצורך גופו ולצורך מקומו כמו כל דבר שיש תורת כלי עליו אע"פ שמלאכתו לאיסור כדאמר בפרק במה אשה (שבת דף סד:) כל מקום שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית ואור"י דודאי שירים ונזמים וטבעות אסור להתקשט בהם בחצר שמא יצא בהן לרה"ר וברשות הרבים אסור דילמא שליף ומחוי ולא חשיב גזירה לגזירה אבל חומרתא דמדושא אינו תכשיט כלל ואפי' הוציאה באצבעו לחצר ליכא איסור משום תכשיט דלאו תכשיט הוא אלא איסור טלטול בעלמא הוא דאיכא כלשון ראשון שפירש בקונט' טבעת שחותמה ממין אחר ולא כלשון ב' שפירש קשר של בשמים וכן במועד קטן (דף יב:) דמדמה להו לשירים ונזמים וטבעות ור' יהודה נשיאה לצורך גופו ולצורך מקומו אפקינהו כגון לטייל בהם את התינוק או שאר עניינים ומשום הכי קאמר מ"ט איקפד דאיסור טלטול ליכא שהרי יש עליה תורת כלי כדתניא השירים והנזמים שהם כשאר כלים שמלאכתן לאיסור שניטלין לצורך גופן וכיון דאיסור טלטול ליכא איסור תכשיט פשיטא דליכא דאינו עשוי לתכשיט אלא כמו עץ בעלמא שעשוי לחתום בה חותמות ור"ת מפרש דתרוייהו נפקי לרה"ר ר' יהודה נשיאה באצבעותיו וההוא גברא בקומצו ואם היה מותר לטלטל היה יכול להתקשט בו לרה"ר שתכשיט הוא ולא שייך למגזר באיש שליף ומחוי לכך לא הוצרך להביא ראיה אלא על הטלטול דלא חשיב כחתיכה של מתכת או של עץ דעלמא ומיהו קשה לר"י דזה היה יכול לדקדק מן מתני' דפ' במה אשה יוצאה (שבת דף נז.) דתנן בטבעת שאין עליה חותם לא תצא ואם יצאה אינה חייבת חטאת ש"מ דחשיב ראויות לתכשיט ועוד דלישנא דנפק לא משמע בקומצו:

    אי כר"מ אפי' בא' מכל איסורין נמי וה"נ תניא בהדיא בבכורות בפ' עד כמה (בכורות ד' ל.) נחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה דברי ר"מ ותימה דבפ' זה בורר (סנהדרין דף כז.) גבי פלוגתא דאביי ורבא דאוכל נבלות להכעיס ורבא אמר כשר בעי לאוקומי רבא כר' יוסי דאמר הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות ומשני דרבא אפי' כר"מ דאמר עד זומם פסול לכל התורה כולה דע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא גבי עד זומם דממון דרע לשמים ולבריות אבל הכא דרע לשמים ולא לבריות לא שמע מיניה דלית ליה לר"מ חשוד לאחד מכל האסורין להוי חשוד לכל התורה כולה לרבא דלא אמר מקילתא לחמירתא אלא בעד זומם דממון דווקא דרע לשמים ורע לבריות ומיהו לאביי דהתם ניחא וקיי"ל כוותיה וי"ל דאפי' לרבא חשוד לדבר אחד דרע לשמים ולא לבריות חשוד לכל התורה כולה בכיוצא בה דרע לשמים ולא לבריות אפי' מקילתא לחמירתא וחשוד לדבר אחד דרע לשמים ורע לבריות חשוד לכל התורה כולה אפילו רע לשמים ורע לבריות:

    Tosafot on Eruvin 69a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    כמאן אי כר' מאיר דאמ' משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה כולה אפילו אחד מכל איסורין שבתורה נמי ואי כרבנן הא אמרי חשוד לדבר אחד לא נחשד לכל התורה הא דר' מאיר משכחת לה בתוספת דמאי דתניא עם הארץ שקיבל עליו כל דברי חבירות ונחשד על חבר אחד נחשד על כולם דברי ר' מאיר ואיתה להא בריתא בגמ' דבכורות בפר' עד כמה ישראל חייבין להיטפל בבכור ודברי חכמי' עד דהוי משומד לע"ז איתנהו נמי בתוספת בכורות דתניא חשוד על ע"ז חשוד על כל המצות שבתורה ולא למפרע אלא מיכן ולהבא שנ' (במדבר ט״ו:כ״ג) למן היום אשר צוה יי' והלאה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 69a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    לא אסר וכדתניא אם עד שלא נתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל רשותו דברי ר' מאיר.

    ר' יהודה אמר בשוגג יכול לבטל אבל אם הוציא במזיד לאסור עליהן אין יכול לבטל.

    מי שנתן רשותו והוציא (אחר) בין שוגג בין מזיד אוסר דברי ר' מאיר. ר' יהודה א' מזיד אוסר שוגג אינו אוסר. בד"א בשלא החזיקו בני המבוי במבוי. אבל אם הוציאו הכלים שלהם והחזיקו בני המבוי במבוי אע"ג שהוציא הוא בין בשוגג בין במזיד אין אוסר.

    אמר מר רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם אלמא נכרי הוא ואין ביטול רשות מועיל במקום נכרי עד שישכיר. והא אנן תנן במתני' עד שלא יוציא ויאסור עליכם אלמא לאו נכרי הוא ובביטול סגי ליה. אלא אם יוציא יאסר. ופרקינן מאי שלא יוציא דקתני במתני' שלא יוציא היום. כר' יהודה דקתני עד שלא תחשך.

    איבעית אימא לא קשיא הא דקתני ר' יהודה הצדוקי אינו מבטל אלא הרי הוא כנכרי המחלל שבתות בפרהסיא והאי במומר דמחלל שבתות בצנעא והא דתניא מומר בגלוי פנים אינו מבטל רשותו כר' יהודה:

    ההוא מומר דנפק בחומרתא דמדושא אקפד ר' אמי אמר רב יוסף מ"ט אקפד והתניא השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככלים המטלטלין בחצר וזה המומר נפיק בה בשבת ברה"ר. בהדי דחזייה לר' יהודה נשיאה כסייה להאי חומרתא כלומר נתבייש ממנו. אמר כגון זה שאינו מחלל שבת בגילוי פנים יכול לבטל רשות לר' יהודה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 69a · Sefaria

    Rashba

    ההוא דנפק בחומרתא כבר כתבתיה בפרק במה אשה יוצאה בס"ד.

    כגון זה יכול לבטל רשות לר' יהודה כלומר: אפילו לר' יהודה וכ"ש לר' מאיר לתירוצא בתרא דאוקימנא כאן במחלל שבתות בצינעא כאן במחלל שבתות בפרהסיא. וקשיא לי דהא ר' מאיר מחמיר טפי דאית ליה משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה כולה וכדאמרינן בסמוך. וי"ל דבעירובין דרבנן מיקל ולא עביד ליה לגבי ביטול כמשומד גמור.

    Rashba on Eruvin 69a · Sefaria

    Ritva

    בד״א בשל׳ החזיק כו׳ פרש״י ז״ל דהא לר׳ מאיר היא דאלו לר׳ יהוד׳ הא קתני במתני׳ שאפי׳ קדמו והחזיקו יכול לחזור בו וזה אפשר לאוקמ׳ לפו׳ לישנ׳ דמתני׳ כפשוט׳ אבל לפו׳ לישנ׳ דבריית׳ דקתני עד שלא תחשך וס״ל דצדוקי כעובדי כוכבים ומזלות אפשר דמודי ר׳ יהודה דלגבי ישראל דמהני ביטול שאם קדמו והחזיקו לא מצי למהדר ביה ומתני׳ נמי הא תריצנ׳ בחד לישנא דעד שלא יוציא היום קאמר וצדוקי הרי הוא כעובדי כוכבים ומזלות ולההיא לישנא שפיר קתני בד״א אפילו לר׳ יהודה אבל למאי דפרישנא בלישנא בתרא דמתני׳ עד שלא יוציא מומר לחלל שבתות בצנעא שאינו כעובדי כוכבים ומזלות משמע דר׳ יהודה קאמר כל שמוציא הצדוקי אפילו לאחר שהחזיקו הרי הוא אוסר וכי קתני הכא בד״א כו׳ לר׳ מאיר הוא כדפרש״י ז״ל וכן פירש בתוספות ובודאי שלשון הברייתא קשה אי לר׳ מאיר בלחוד קאי היכי קתני לה בתר דברי ר׳ יהודה דמשמע דדברי הכל היא ומצי׳ בירושל׳ דמפרש לה שפיר דאפילו ללישנא דמתני׳ אתיא הא אפי׳ לר׳ יהודה דעד כאן לא קאמר ר׳ יהודה במשנתינו ואפי׳ קדמו והחזיקו יכול לחזור מן הביטול אלא בצדוקי דאע״ג דמבטל כישראל לא אלים ביטולה ולא גמר ומבטל כ״כ אבל בישראל גמור אלים ביטוליה וכיון דאחזיקו בני מבוי במבוי תו לא מצי למהדר ביה.

    ההוא דנפק כו׳ כסייה כו׳ פי׳ וגלי דעתיה שאינו מחלל שבתות בפרהסיא אמר כגון זה יכול לבטל רשות לר׳ יהוד׳ פי׳ אפי׳ לר׳ יהודה דאמר מומר לחלל שבתות דינו כעובד כוכבים ומזלות דשאני הכא דעביד בצער וזה היה רגיל בכך דאל״כ אפי׳ עבר בפרהסיא אינו מומר לדעת ר״י ז״ל. ויש גורסין ההוא דנפק לקרייתא בחומרתא. כלומר דנפיק זימני טובא ושמעינן מהכא מומר לחלל שבתות מקרי אפי׳ בעבר על איסורא דרבנן דהכא דרך מלבוש הוציאה כדמשמע לישנא דנפיק בחומרתא הילכך אפילו הוציאה לרשות הרבים. ובתו׳ הקשו דהכא משמע דר׳ יהודה נשיאה אוסר לצאת בחומרתא דמבושא ואלו אין אמרי׳ במועד קטן דאיהו גופיה נפק ביה. וי״ל דהכא בדנפק׳ ביה לכרמלית והתם בדנפיק ביה לחצר וכדאמרי׳ עלה דשמע ר׳ אמי ואיקפד ואמרי׳ דמאי איקפד דהא תני עולא הנזמים והטבעו׳ הרי הם ככל הכלים דנטלין בחצר אלמא ההיא בחצר הוה ור״ת ז״ל פי׳ דהא והא בחצר והכא נפק דרך מלבוש שאסרו חכמים שמא יצא בו לכרמלית או לרשו׳ הרבים והתם לא נפק ביה דרך מלבוש אלא שהוציאו בידו ובנך לא גזרו חכמים דהא מסתמא לא אתי למיפק ביה לרשות הרבים והיינו דכי איקפיד ר׳ דהא מסתמא לא אתי למיפק ביה לרשות הרבים אקשי׳ ליה מדתני עולא הנזמים והטבעות הרי הם ככל הכלים הניטלים בחצר דאלמא דרך טלטול הוה ואינו נכון בעיני דמדקאמר נפיק בחומרא דרך מלבוש משמע כי הכא:

    Ritva on Eruvin 69a · Sefaria

    Meiri

    ישראל מומר לע״ז הרי הוא כעכו״ם ואפי׳ קיים את כל התורה ומומר לשאר עבירות אם משמר את שבתו בשוק ר״ל בפרהסיא אעפ״י שמחללו בסתר הרי זה מבטל רשות ואם מחללו בפרהסיא הרי הוא כעכו״ם וצריך לשכור וכיצד לשון השכירות או הבטול רשות [אומר לו רשותי] מבוטלת לך [או רשותי קנוי׳ לך] קנה אין צריך לזכות ושתי לשונות אלו על ישראל ועכו״ם הם אמורים שהרשות קנויה לך הוא לשון שכירות וקנה בו אף מן העכו״ם ואינו צריך קנין או חזקה או שטר אלא בדבור בעלמא ובישראל ברשותי מבוטלת לך. ויש מפרשי׳ שתי הלשונות בישראל הא בעכו״ם צריך להזכיר שם שכירות ואין נראה כן:

    זה שבארנו במבטל רשות שאם הוציא אחר כן במזיד אסר כבר ביארנו במשנה דוקא בשלא קדמו והחזיקו בני מבוי הא אם קדמו והחזיקו אף במזיד אינו יכול לאסור. מכל מקום יש חולקים בזו לומר שבמזיד אף לאחר שהחזיקו בני מבוי אוסר שכל שהוציא במזיד מאן דיהיב שקל. וכן מראים פנים בה מלשון הסוגיא שלמה ששנינו תחלה עד שלא יוציא. וכן למה שתירצנו בסוף כאן במומר לחלל בפרהסיא וכו׳ דעת ר׳ יהודה שהצדוקי אינו כעכו״ם אלא שהמבטל שהוציא במזיד אף לאחר חזקת בני מבוי אוסר ומה ששנו בבריתא במה דברים אמורים עד שלא החזיקו וכו׳ ר׳ מאיר היא והלכה כר׳ יהודה וכן כתבוה גדולי המפרשי׳ ולמה שאמ׳ שמואל כל מקום ששנה ר׳ יהודה בעירובין הלכה כמותו ואעפ״י שר׳ יהושע כלל שהלכה כדברי המיקל בעירוב שמא היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר או אין הלכה כר׳ יהושע בן לוי במקום שמואל ואעפ״י שהגאונים כתבו שהלכה כר׳ יהושע בכל מקום לא אמרוה אלא בסברא שהוא אומרה בפני עצמו. ומכל מקום גדולי המחברים פסקוה כמו שכתבנו שאם החזיקו אף במזיד אינו אוסר וגדולי הדור נוטים לומר כן ולא עוד אלא שאף הם מישבים בה לשון הסוגיא מפני שהם מפרשי׳ שלא חלק בה ר׳ יהודה אלא בבטול של צדוקי שאעפ״י שאינו כעכו״ם יש חלוק בין בטול שלו לבטול של ישראל שהישראל בטולו חזק וכל שהחזיקו בו בני מבוי אינו אוסר אף במזיד מה שאין כן בצדוקי. והביאו ראיה ממה שאמרו בתלמוד המערב כל עמא מודו שיש לו בטול רשות מה פליגין לחזור בו ר׳ מאיר אומר מבטל ואינו חוזר והן שזכו במבוי תחלה רבנין אמרין מבטל וחוזר. אלמא שעקר מחלקתם בצדוקי שר׳ מאיר עושהו ישראל שלא לבטל אחר חזקתם ולר׳ יהודה חוזר אפי׳ לאחר חזקתם הא בישראל כלם מודים שאם החזיקו אינו אוסר אף במזיד וברייתא ששנינו בד״א עד שלא החזיקו דברי הכל והראיה שהרי אחר דברי שניהם אמרוה. והדברים נראין. וראיתי מי שמפקפק בה אם כן מה הוצרך רבא למעלה לומר פנו לי מנאי ויבטל ויחזיקו בו ואחר כך אין הוצאת כליו מבטלת להם. ואינו כלום שכל שמוציא אחר כן תחלת הוצאתו באיסור היא:

    Meiri on Eruvin 69a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הוציא בין כו' ואפילו הכי לר"מ מבטל רשות כו' עכ"ל ודקאמר בשמעתין דר"מ אית ליה חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כו' היינו במילי דאורייתא אבל במילי דרבנן כי הכא שהוציא בלא עירוב לא הוה חשוד לכל התורה ועי"ל אע"ג דחשוד מקרי לכל התורה מ"מ מומר לא הוי ומבטל רשות כישראל וק"ל:

    בא"ד דל"ל למנקט הוציא הל"ל שחילל שבת בכל מלאכה כו' עכ"ל דליכא למימר דנקט הוציא לרבותא דאפילו במילי דרבנן הוי מומר לר"י כמ"ש התוס' לקמן דה"מ למנקט כל מלאכה דלא הוי רק מדרבנן וק"ל:

    בא"ד כמו החזיק אחר ביטול דאין יכול עוד לבטל כו' עכ"ל אין דין זה מוכרח בשמעתין אלא לפי פירושם דהשתא לר' יהודה בהחזיק ברשותו קודם ביטול דאינו יכול שוב לבטל כ"ש בהחזיק אחר ביטול דאינו יכול עוד לבטל ודו"ק:

    בד"ה כאן במומר כו' דהא סתם צדוקי אינו נזהר כלל במילי דרבנן אפי' בפרהסיא כו' עכ"ל ר"ל להאי שינויא דסבר ר"י במתניתא דצדוקי אינו כנכרי ועי' בדברי הרא"ש ודו"ק:

    בד"ה כיון דחזייה כו' ותימה אפי' בחצר משמע התם דאסור כו' והא תניא השירים כו' עכ"ל אההיא גופא ה"מ להקשות כן דקאמר מ"ט איקפד והתניא השירים כו' הא שפיר איקפד מההיא דשירים ונזמים כו' מדנקט תורת כלים משמע דאסור להתקשט בהן בחצר כו' וכך היא הקושיא בתוס' ס"פ כירה ע"ש וק"ל:

    בא"ד כ"מ שאסרו חכמים לצאת בו לר"ה כו' חוץ מכבול ופאה כו' עכ"ל ומהך דחוץ מכבול כו' לחוד לא הוה קשיא להו דהא שפיר איקפד דאסור לצאת בחומרתא דמדושא בחצר משום דאיכא התם ר' ענני בר ששון דפליג התם ואמר הכל ככבול אבל מההיא דמייתי עלה ההיא דשירים ונזמים כו' ומשום דאיכא תורת כלי כו' מוכח דאפי' בחצר אסור אי לאו לצורך גופו ומקומו ואית ליה כ"מ שאסרו חכמים כו' ודו"ק:

    בא"ד ואם היה מותר לטלטל היה מותר להתקשט כו' ולא שייך למיגזר באיש כו' עכ"ל משא"כ בשירים ונזמים כו' דאסורין באצבעו בחצר כמו שהוכיחו התוס' לעיל משום דהוה תכשיט לאשה וגזר דלמא שליף ומחוי וע"ז הקשו דה"מ לאתויי מההיא דטבעת שאין עליה חותם כו' אע"ג דאשה לא תצא בו משום דהוי תכשיט לאשה וגזר דשליף ומחוי משא"כ בחומרתא דמדושא דהוי תכשיט לאיש ומ"מ הוי שפיר ראיה מהתם מדאינה חייבת חטאת ע"כ ראויות לתכשיט הוא וליכא איסור טלטול ובאיש שרי בכה"ג אפי' לכתחלה דלא שליף ומחוי אבל לפי' ר"י דלעיל דחומרתא דמדושא לא הוי תכשיט כלל ולא שרינן ליה אלא לצורך גופו ומקומו לא ה"מ לאתויי מהך דטבעת שאין עליה חותם כו' דהוי תכשיט ושרי לאיש אף באצבעו בלא צורך גופו ומקומו אבל מהך דשירים ונזמים אע"ג דהוי תכשיט לא שרי ליה אלא לצורך גופו ומקומו מייתי שפיר מיניה דה"ה לחומרתא דמדושא דשרי לצורך גופו ומקומו ודו"ק:

    בד"ה אי כר"מ כו' לכל התורה כולה אפי' רע לשמים ולבריות עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 69a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 69, Amud Aleph, about 243 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “וְהָתְנַן מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵימָא ״אֵינוֹ אוֹסֵר״. אַבָּיֵי…”

    3. Segment 326 words

      Opens “וְהָתַנְיָא: עַד שֶׁלֹּא נָתַן רְשׁוּתוֹ, הוֹצִיא בֵּין…”

    4. Segment 442 words

      Opens “מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אָמַר מָר: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת:…”

    6. Segment 621 words

      Opens “אֵימָא ״עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא הַיּוֹם״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא,…”

    7. Segment 717 words

      Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: מוּמָר וְגִילּוּי פָּנִים…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אֶלָּא: מוּמָר בְּגִילּוּי פָּנִים — אֵינוֹ יָכוֹל…”

    9. Segment 917 words

      Opens “הָהוּא דִּנְפַק בְּחוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא. כֵּיוָן דְּחַזְיֵיהּ לְרַבִּי…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא: אֵיזֶהוּ יִשְׂרָאֵל מוּמָר —…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “אִי כְּרַבָּנַן, הָאָמְרִי: חָשׁוּד לְדָבָר אֶחָד לָא…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 69a · Segment 2 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵימָא ״אֵינוֹ אוֹסֵר״. אַבָּיֵי אָמַר, לָא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 69a · Segment 2 — “…אֵימָא ״אֵינוֹ אוֹסֵר״. אַבָּיֵי אָמַר, לָא קַשְׁיָא: כָּאן —…

    Original text

    וְהָתְנַן מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    But didn’t we learn elsewhere in the mishna: If one gave away his rights in his courtyard to the other residents of the courtyard, renouncing them after having forgotten to establish an eiruv with them the previous day, and then he carried something out from his house into the courtyard, whether unwittingly or intentionally, he again renders it prohibited for all the residents of the courtyard to carry; this is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, even if the resident carried something into the courtyard on Shabbat itself, he cancels his renunciation, contrary to Rabbi Meir’s own statement in the mishna with regard to a Sadducee.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵימָא ״אֵינוֹ אוֹסֵר״. אַבָּיֵי אָמַר, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּנֵי מָבוֹי בַּמָּבוֹי, כָּאן — שֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ בְּנֵי מָבוֹי בַּמָּבוֹי.

    Rav Yosef said: Say that Rabbi Meir’s statement should read instead: He does not render it prohibited. Abaye said: It is not difficult, as the contradiction between the two teachings of Rabbi Meir can be resolved as follows: Here, where the Sadducee cannot cancel his renunciation, it refers to a case where the residents of the alleyway had already taken possession of the alleyway before he brought out his vessels; whereas here, where the Jew cancels his renunciation, it refers to a case where the residents of the alleyway had not taken possession of the alleyway prior to his act of carrying.

    וְהָתַנְיָא: עַד שֶׁלֹּא נָתַן רְשׁוּתוֹ, הוֹצִיא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — יָכוֹל לְבַטֵּל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג יָכוֹל לְבַטֵּל, בְּמֵזִיד אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל.

    And similarly, it was taught in a baraita : With regard to one who failed to join in an eiruv with the other residents of his alleyway, if he carried something from his house into the alleyway before he gave away, i.e., renounced, his rights in the alleyway, whether unwittingly or intentionally, he can still renounce his rights; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he unwittingly carried from his house into the alleyway, he can still renounce his rights, but if he did so intentionally, he cannot renounce them, for one who publicly transgresses the words of the Sages and intentionally desecrates Shabbat has the status of a gentile.

    מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמֵזִיד אוֹסֵר, בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּשֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ בְּנֵי מָבוֹי בַּמָּבוֹי, אֲבָל הֶחְזִיקוּ בְּנֵי מָבוֹי בַּמָּבוֹי, בֵּין בְּשׁוֹגֵג וּבֵין בְּמֵזִיד — אֵינוֹ אוֹסֵר.

    However, if one already gave away, i.e., renounced, his rights in the alleyway, and then he carried something from his house into the alleyway, whether unwittingly or intentionally, he renders prohibited all the residents’ use of the alleyway, for his action cancels his renunciation; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he did it intentionally, he renders carrying prohibited; but if he carried inadvertently, he does not render carrying prohibited. In what case is this statement said? In a case where the residents of the alleyway had not already taken possession of the alleyway. But if the residents of the alleyway had already taken possession of the alleyway before he carried something into the alleyway, all agree that whether he did it unwittingly or intentionally, he does not render prohibited their use of the alleyway.

    אָמַר מָר: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת: מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צוֹרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא תֶּחְשַׁךְ וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. אַלְמָא גּוֹי הוּא. וְהָא אֲנַן ״עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא״ תְּנַן!

    The Master said above in the baraita : Rabbi Yehuda says: Rabban Gamliel spoke to them with a different formulation, saying: Hurry, and do whatever you must do in the alleyway prior to Shabbat, before night falls, and he will render prohibited your use of the alleyway. It is apparent from this statement that a Sadducee is considered a gentile, whose renunciation of his rights in an alleyway is ineffective. But didn’t we learn in the mishna that according to Rabbi Yehuda, he said: Hurry, and do whatever you have to do before he takes out [ yotzi ] his vessels and renders prohibited your use of the alleyway, which implies that until then they may in fact use the alleyway; that is, his renunciation is effective?

    אֵימָא ״עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא הַיּוֹם״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּמוּמָר לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּצִנְעָא, כָּאן — בְּמוּמָר לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא.

    The Gemara answers: Say that the mishna should read as follows: Hurry, and do whatever you have to do before the day goes out [ yotzi hayom ], i.e., before the end of Friday. And if you wish, say: It is not difficult. Here, where the mishna implies that a Sadducee may renounce his rights in an alleyway, it refers to an apostate of the kind who desecrates Shabbat in private; here, where the baraita implies that a Sadducee may not renounce his rights in an alleyway, it refers to an apostate who desecrates Shabbat in public [ befarhesya ]. Such a person is likened to a gentile in all regards, and therefore he may not renounce his rights in the alleyway.

    כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: מוּמָר וְגִילּוּי פָּנִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת. גִּילּוּי פָּנִים — מוּמָר הָוֵי?

    The Gemara comments: In accordance with which tanna is the ruling that was taught in the following baraita : An apostate or a brazen-faced person may not renounce his rights in favor of his neighbors. Before discussing the halakha itself, the Gemara wonders at the phrase brazen-faced person. It would appear to mean an impudent person who acts against the Torah in a brazen manner, but is not such a one an apostate? Why then are the two listed separately?

    אֶלָּא: מוּמָר בְּגִילּוּי פָּנִים — אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל רְשׁוּת, כְּמַאן כְּרַבִּי יְהוּדָה.

    Rather, read the baraita as follows: A brazen-faced apostate, i.e., one who publicly displays his deviation from Torah, may not renounce his rights in favor of his neighbors. In accordance with whose opinion was this stated? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    הָהוּא דִּנְפַק בְּחוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא. כֵּיוָן דְּחַזְיֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה, כַּסְּיַיהּ. אָמַר: כְּגוֹן זֶה מְבַטֵּל רְשׁוּת לְרַבִּי יְהוּדָה.

    The Gemara now relates that a certain person went out with a coral ring into the public domain, and it is prohibited to do so on Shabbat. When he saw Rabbi Yehuda Nesia approaching, he quickly covered it. Although he was desecrating the Shabbat, he did not want the Sage to see it. Rabbi Yehuda Nesia said: A person such as this, who is careful not to desecrate Shabbat in public, may renounce his rights in his courtyard according to the opinion of Rabbi Yehuda.

    אָמַר רַב הוּנָא: אֵיזֶהוּ יִשְׂרָאֵל מוּמָר — זֶה הַמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: כְּמַאן? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר: חָשׁוּד לְדָבָר אֶחָד, — חָשׁוּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, אֲפִילּוּ בְּאֶחָד מִכׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה נָמֵי.

    In connection with the preceding discussion with regard to one who does not conform to Torah law, Rav Huna said: Who is an apostate Jew? This is one who desecrates Shabbat in public. Rav Naḥman said to him: In accordance with whose opinion did you say this? If he said this in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: One who is suspected of transgressing one matter, i.e., someone who is known to have committed one transgression, is suspected of transgressing the entire Torah, he should be considered an apostate even if he transgresses one of all the other prohibitions of the Torah as well, and not necessarily one as severe as Shabbat desecration.

    אִי כְּרַבָּנַן, הָאָמְרִי: חָשׁוּד לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי חָשׁוּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ,

    If he said this in accordance with the opinion of the Rabbis, it is difficult. Didn’t they say: One who is suspected of transgressing one matter is not suspected of transgressing the entire Torah,