Commentary page
Eruvin 46a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 46a
Eruvin 46a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 373 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כל שכן דהוו להו נולד ואסירי אפילו לטלטלן במקומן:
הרי הן כרגלי כל אדם כיון דניידי לא קנו שביתה ואפילו הן של יחיד אינן כרגליו:
בפירוש שמיע לך מרבי יהושע בן לוי:
או מכללא דשמיע לך מיניה מילתא אחריתי ודייקת מינה דכר' יוחנן בן נורי סבירא ליה:
ומאי כללא מאיזה כלל הוה ס"ד מעיקרא דשמעת ליה לר' יהושע בן לוי דנימא מילתא דנידוק לה מינה:
בעירוב בכל משפטיו ותחומין מהלכות עירובין הן:
בין לקולא כגון אדם ישן דאי לא קנה שביתה לא נפיק מד' אמות:
לחומרא כגון כלי הפקר אי אמרת קונין שביתה אסור להוליכן למקום שעירב זה המוצאן אלא אלפים הוא דאית להו לכל רוח:
11 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 46a · Sefaria
Tosafot
כל שכן דהוי ליה נולד ואסיר ואע"ג דמשקין בפירי נמי אמרינן בפסחים (דף לג:) דמבלע בליעי אפ"ה לא מתסרי משום נולד אי לא גזרינן שמא יסחוט דמים בעבים בליעי טפי ואינה ניכרין כמו משקין בפירי ואפילו לא היו ניכרין משקין בפירי כלל לא חשיבי נולד כיון דמעיקרא נמי הוי אוכל אוכלא דאיפרת הוא וא"ת ולימא הא רבי שמעון היא דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד כדאיתא בריש ביצה (דף ב.) וי"ל דבנולד כה"ג דדבר חדש שלא בא לעולם כל עיקר מודה רבי שמעון וכן באפר כירה שהוסק ביום טוב נראה דמודה ר"ש דאסור לכסות בו אא"כ ראוי לצלות בו ביצה כדאמר בפרק קמא דביצה (דף ח.):
נהרות המושכין פ"ה אפי' הן של יחיד ונראה שדקדק דאי הוה של רבים דווקא מאי איריא נהרות אפי' מים מכונסים נמי אמרי' לעיל כרגלי הממלא והיינו כרגלי כל אדם דהכא כדפרישי' לעיל דהכל אחד וכן מוכח בפרק בתרא דביצה (דף לט.) דבשל יחיד מיירי דפריך מהך דהכא אמתני' דהתם דקתני בור של יחיד כרגלי היחיד ומיהו שם לא פירש רש"י כרגלי הממלא וכרגלי כל אדם בענין אחד ור"ת מפרש אפילו מיירי בשל רבים מדקדק שפיר דדווקא משום דניידי לא קנו שביתה אבל מכונסים דקנו שביתה יש להם אלפים אמה לכל רוח כרבי יוחנן בן נורי:
הוה אמינא בין לקולא בין לחומרא הוה ליה למימר דאיצטריך הלכה כדברי המיקל לפסוק הלכה בכל מקומות אלא דניחא ליה למימר דאפילו להך מילתא גופה איצטריך:
קמ"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב דלענין אדם הלכה כרבי יוחנן בן נורי דקני שביתה ולענין כלים הלכה כרבנן דלא קנו שביתה והרי הן כרגלי כל אדם ולא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דקיימא לן כרבנן דאמרי אין חפצי הפקר קונין שביתה וישן היינו טעמא הואיל וניעור קני ישן נמי קני כדפ"ה ואפילו אם לא היה משמעינן רבי יהושע בן לוי אלא הלכה כדברי המיקל בעירוב לחוד הוה משמע מדבריו דהלכתא כדברי שניהם להקל:
לסמוך עליו בשעת הדחק פי' הקונטרס דשנת בצורת הוה ואיכא הפסד טהרות ואי אפשר לומר כן דבדחק כה"ג אפי' רבנן מודים. כדאמר בפ"ק דנדה (ד' ט:) אין שעת הדחק ראיה ומפרש התם מאי שעת הדחק שנת בצורת הוה ואיכא דאמרי דטהרות אפיש ועבוד וחשו רבנן להפסד טהרות:
דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל אפילו ביחיד במקום רבים נראה דלעולם הלכה כדברי המיקל באבל וחוץ מזו לאו למעוטי שאר מקומות דאבל קאמר כדקאמר אבילות הוא דאקילו ביה רבנן וכן מוכיח בהדיא פרק בתרא דמו"ק (דף יט:) גבי אבא שאול ורבנן גבי קובר את מתו ג' ימים לפני הרגל וגבי בא ממקום קרוב פלוגתא דרשב"ג ורבנן (דף כב.) וא"ת כיון דאפי' יחיד במקום רבים אמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל למה ליה לשמואל למיפסק בפרק בתרא דמו"ק (דף כד.) כרשב"ג דאמר ר"ה ויום הכפורים כרגלים ויש לומר דקמ"ל אפי' ביחיד במקום רבים כדאמר לעיל ונראה אפי' ביום ראשון של אבילות דהוי דאורייתא כדאמר בה"ג דהלכה כדברי המיקל באבל מידי דהוי כהלכה כדברי המיקל בעירוב דמשמע לעיל דאפילו הוי דאורייתא הלכה כדברי המיקל מדקאמר מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום וכו' משמע דאי הוה דאורייתא ניחא דצריכי וכן מוכח בפ' יש בכור (בכורות דף מט.) גבי פלוגתא דר"ע ורבנן דאמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות דיום ל' כשלפניו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ואפילו ביום ראשון אינו נוהג אבילות וזה לשון ה"ג היכא דשכיב שכיבא ביום טוב ראשון או ביום טוב שני או בחולו של מועד או בי"ט ראשון של יום טוב אחרון אינו נוהג אבילות עד דנפקי יומא טבא כולהו אבל יומא בתרא דרבנן מסלק סליק למנין ז' אבל אבילות לא נהיג ביה כלל אבל שכיב שכיבא בי"ט שני של י"ט אחרון כיון דעיקר אבילות יום ראשון נהיג ביה אבילות וסליק למנין ז' דהכי אסמכוה רבנן דעיקר אבילות יום ראשון הוא דכתיב ואכלתי חטאת היום היום אסור ולמחר מותר וכתיב ואחריתה כיום מר וכיון דיום ראשון דאבילות דאורייתא ויום טוב אחרון ספיקא דרבנן אתי עשה ודאי דאורייתא דיחיד וחייל על עשה ספק דרבים דרבנן והא דאמרינן בכתובות (דף ד'.) מכניסין את המת לחדר ונוהג ז' ימי המשתה ואחר כך נוהג ז' ימי אבילות אלמא דלא דחי יומא קמא דאבילות מועד דרבנן שמא מועד דחתן עדיף טפי:
Tosafot on Eruvin 46a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
א"ר יעקב בר אידי אריב"ל הלכה כריב"נ במי שישן ולא ידע עד שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח ותוב אריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. ש"מ דלית הלכתא כר' יוחנן אלא לקולא אבל היכא דאיכא לחומרא כגון חפצי הפקר דקנו שביתה ולית ליה למוצאם להוציאם חוץ לאלפים אמה שלהן לא אלא כרגלי כל אדם. ולא פי' הלכתא כריב"נ אלא משום דפליג בהדי רבים.
אמר רבה מכדי עירוב דרבנן הוא מה לי יחיד במקום יחיד ומה לי יחיד במקום רבים הכל אחד הוא. ואמרינן וכל מדרבנן לא שאני לן בין יחיד במקום יחיד ובין יחיד במקום רבים והתנן בתחלת נדה ר' אלעזר אומר כל אשה שעברו עליה ג' עונות פי' הווסת שלה שהיתה ווסתה לראות כל ט"ו יום הפסיקה ועכשיו עברו עליה ג' פעמים ט"ו יום ולא ראתה ואע"ג דאינה זקינה שיש לומר נסתלקו דמים חדל להיות לה אורח כנשים. ואח"כ ראתה דייה שעתה ואין מטמאין אותה מעת לעת ותניא מעשה ועשה רבי כר' אליעזר סבר יחיד פליג עליה לאחר שנזכר עליה ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר. אמר כדי ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק. מאי שעת הדחק פירשוה רבנן אשה שהפסיקה ג' עונות ואמרינן עונה בינונית שלשים יום אפי' שהעבדה טהרות ואח"כ ראתה דם. איכא דאמרי שנת בצורת היתה ועשתה טהרות ונדחק הדבר לרבי להפסידם. ולהחזיקה בטומאה לאחר מעת לעת ופסק כר' אלעזר דייה שעתה. והנה זה מדרבנן הוא דאמר רבא מאי דרבנן כדרב יהודה אמר שמואל דאמר חכמים תקנו לבנות ישראל להיות בודקות עצמן שחרית וערבית בשחרית להכשיר טהרות שעשתה בלילה. בערבית להכשיר טהרות שעשתה ביום וזו הואיל ולא בדקה הפסידוה עונה יתירה וטומאות מעת לעת (הני) [הוא] מדרבנן ושני בין יחיד ליחיד ובין יחיד לרבים ותוב אתו רבנן אחריני למידק ולאחוויי דשני (כדתנן) [בדרבנן] בין יחיד ליחיד בין יחיד לרבים מהא דתניא שמועה קרובה שהיא בתוך שלשים יום נוהגת ז' ימי אבילות ולגיהוץ כיוצא בו ל' יום.
ושמועה רחוקה שהיא לאחר ל' יום אינה נוהגת אלא יום אחד דברי ר"ע וחכ"א בין קרובה בין רחוקה נוהגת ז' ול'.
ואמרינן כ"מ שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאע"פ ר"ע יחיד הוא במקום רבים ומיקל הלכתא כוותיה.
דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל [באבל] באבילות הוא דאקילו רבנן (ואמרינן כיחיד) [אפי' ביחיד] במקום רבים אבל בעלמא לא.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 46a · Sefaria
Rashba
מים בעבים נמי מינד ניידי [וכו'] ולפיכך אפילו דיחיד לא קנו שביתה. והכי נמי מוכח בפרק בתרא דביצה (לט, א) דקא מקשה מיהא דמעינות הנובעין לבור של יחיד.
אי אמר הלכה כר' יוחנן בן נורי הוה אמינא בין לחומרא בין לקולא קמ"ל. דלקולא אמרינן כגון באדם, לחומרא כגון בכלים לא אמרינן. ולאו תרתי דסתרן אהדדי הוא, דטעמא דאדם משום דאיכא הואיל וניעור, והלכתא כר' יוחנן בן נורי ולא מטעמיה קאמר.
אי אמר הלכה כדברי המיקל בעירוב הוה אמינא הני מילי יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבים אבל יחיד במקום רבים לא. כי הא דר' יוחנן בן נורי, קמ"ל. כלומר: בהא דקאמר הלכה כר' יוחנן דאפילו היכא דפליגי יחיד ורבים בעירובין הלכה כדברי המיקל, ולא בהא דר' יוחנן בן נורי בלחוד קאמר, דאתיא הא דאמר הלכה כדברי המיקל וגלי אהא דמהאי טעמא דמיקל הוא דקאמר. וכן מוכחת כל הסוגיא. וקשיא לי לימא הלכה כדברי המיקל בעירובין אפילו יחיד במקום רבים, ולא לימא הא דר' יוחנן בן נורי. וי"ל דהא עדיפא, דאי משכחת מאן דלימא הלכה כרבנן לא תימא לא פליגא אכללא דר' יהושע בן לוי דדילמא היכא דאיתמר איתמר, וכדמשנינן לקמן במילי אחריני גבי כללי דכליל ר' יוחנן.
Rashba on Eruvin 46a · Sefaria
Ritva
אלא מים בעבי׳ מינד ניידי פרש״י ז״ל וכל מים דניד לא קני שבית׳ ואפי׳ הם של יחיד וכדתניא נהרות המושכין וכו׳ ולמדנו מדבריו ז״ל דהא נהרות המושכין אפי׳ בנהר ומעין של יחיד הם והכין מוכחא בשמעתין דאי לא היכי דייק מינה דמשום דנדי לא קנו שביתה דילמא משום דהוי דהפקר׳ ורבנן היא דאמרי נכסי הפקר איני׳ קונין שבית׳ אלא ודאי סתמא הוא אפי׳ כשהם של יחיד וכן פירשו בתו׳ והביאו ראיה דהא במס׳ י״ט פרכי׳ מינה להא דתנן בור של יחיד. והא דקתני כרגלי כל אדם וכן לעיל גבי גשמים שירדו בי״ט פירשו שהם כרגלי הממלא וכן פירשו בתוספות והכין תני לה מתנייתא בהדיא בתוספת׳ במסכת ביצה וש״מ דרגלי הממלא ורגלי כל אדם חדא מילתא היא. ומיהו ק״ל אמאי נקט האי לישנא ולא נקט כרגלי הממלא כדקתני גבי בור של עולי בבל וי״ל דבנה׳ או מעין או גשמי׳ שהולכין ומתפשטין בהרבה מקומו׳ וזה ממל׳ כאן וכו׳ נקט לישנ׳ כרגלי כל אדם כלומר שכל מי שממל׳ מה׳ ואפי׳ הם אלף מוליכן כרגליו אבל גבי בור שהם מכונסי׳ במקום אחד ואין שנים ממלאים ביחד נקט לישנא כרגלי הממלא. אבל הראב״ד ז״ל פי׳ דכי קתני כרגלי כל אדם היינו כל אדם ממש שאפי׳ מלא מהם ראובן יכול שמעון להוליכן כרגליו ואפי׳ הם ברשותן של שמעון מה שאין כן בבור של הפקר דקתני שהם כרגלי הממלא דבעודם ברשות ממלא מיהת שלא נתנם לאחר הרי הם כרגלי הממל׳ לכל אדם שבא להוליכם וטעמא דמילתא דגשמים היורדים בי״ט ונהרות המשוכין כיון שלא היו נוחין בבין השמשות אינן ראויות לקנות שביתה כלל ואפי׳ יש להם בעלים דלא עדיפו מימיו של אדם מגופו שאינו קונה שביתה במהלך בבין השמשות וכיון שכן אף נכסים כן אבל בור של הפקר שהיו ראויין לקנות שביתה בבין השמשות אלו היו להם בעלים כל שבא זה ומילא מהם נעשו כנכסיו בעודו ברשותו מיהת והיינו דהכא קתני הרי הם כרגלי כל אדם והתם קתני הרי הם כרגלי הממל׳ ע״כ והרי פי׳ זה דחוי מעיקרו מן התוספת׳ כמו שכתבנו.
ולימא הלכה כדברי המקיל בעירוב פי׳ דאע״ג דהא לא בעירוב מיירי אלא בתחומין מ״מ קים לן דכי אמרינן הלכ׳ כדברי המקל בעירוב לאו בעירוב ממש בלחוד קאמר אלא בכל דבר שהוא ניתר בעירוב ושהוא מתולדות עירוב וזה ברור הוא. בין לקולא בין לחומרא פי׳ בין גבי אדם ישן דהוי לקולא שהוא קונה אלפים אמה לר׳ יוחנן בן נורי דאלו לרבנן אין לו אלא ד׳ אמות בין לחומרא כגון גבי כלים הפקר דלר׳ יוחנן קונין שביתה במקומן ואלו לרבנן הרי הם כרגלי הממלא וכדכתיבנא לעיל וכן פרש״י ז״ל. קמ״ל הלכה כר׳ יוחנן בן נורי לקולא דהיינו גבי אדם אבל לא לחומרא גבי כלים וא״ת אי נקטי׳ באדם לקולא כר׳ יוחנן בן נורי ובכלים כרבנן לקולא ה״ל כקולי דמר וכקולי דמר והוו תרוצי דסתרי אהדדי י״ל דהא ליתא דאנן כי פסקי׳ כר׳ יוחנן בן נורי להלכתיה ולאו מטעמיה הוא דטעמא דידיה משום דחפצי הפקר קונין שביתה ואנן נקטינן דטעמא משום דכיון דאלו נעור קני ישן נמי קני וכדפרש״י ז״ל. אי חמר הלכה כדברי המקל בעירוב ה״א ה״מ יחיד אצל יחיד קמ״ל מאי דפסק כר׳ יוחנן בן נורי דאפי׳ במאי דהוי יחיד אצל רבים הלכה כדברי המקיל בעירוב. ואיהו ודאי לכך נתכוון בתחלה ולפי׳ סתם לשונו ולא אמר דבר כללי הלכה כדברי המקיל בעירוב ואפי׳ במקום רבים וכשראה שהיו למדין בלשונו למסבר דדוקא ביחיד אצל יחיד לא היה יכול לתקן הלשון הראשון ולהוסיף בו והוצרך לפסוק בפי׳ הלכה כר׳ יוחנן ועל זה הדרך יש לפ׳ כלהו פרוקי דסוגיין דעבדין אמוראי בהא מילתא. סד״א ה״מ בעירובי חצרות פי׳ דקולי דליכא אל עירובו רשותא בעלמא. ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצרות לעירובי תחומין דתנן א״ר יהודה בד״א שאין מערבין לאדם אלא לדעתו בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות מערבין בין לדעתו ובין שלא לדעתו והקשו בתוס׳ והיכי שמעי׳ מהכא דעירובי׳ חצרות קלי טפי מערובי תחומין דהא לאו משום קול׳ וחומרא הוא אלא בתורת טעמא. ותירצו שהטעם הזה שתפס ר׳ יהודה קושטא דמילתא נקט לפי הנוהג ברוב בני אדם אבל אינו עיקר הטעם דהא אע״ג דאיכא איפכא לא משתני דינא דבעירובי תחומין אע״פ שידענו דניחא ליה כגון ששמענו ממנו בע״ש שרוצה ללכת כלפי מקום העירוב והוא אומר עכשיו בשבת דניחא ליה אפ״ה אין עירוב קונ׳ לו שלא מדעתו וגבי עירוב חצרות נמי אע״פ שעירובו לו בפתו בעל כרחו עירובו עירוב כדאמר לקמן במכלתין.
Ritva on Eruvin 46a · Sefaria
Meiri
יחיד ורבים ברוב מקומות הלכה כרבים ואפי׳ בדרבנן ומכל מקום במקום שפסקו בו במוחלט בדברי המיקל כגון בעירוב ובאבל אף ביחיד במקום רבים כן:
כל הנשים מטמאות (טהורות) [טהרות] משעת ראייתן ולמפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה וארבע נשים הן שדיין שעתן ואינן מטמאות למפרע כלל ואחת מהן זקנה והיא שנסתלקו דמיה סמוך לזקנותה שלש עונות ר״ל תשעי׳ יום שסתם עונת נשים לפריסת נדות שלשים יום וכל שלא ראתה סמוך לזקנותה שלש עונות נסתלקו דמיה ואפי׳ חזרה וראתה דיה שעתה אבל ילדה אעפ״י שעמדה כמה עונות בלא ראיה אין אומרין בה דיה שעתה שאין הלכה כר׳ אליעזר שאמר בכל אשה ואעפ״י שרבי׳ הקדוש עשה כר׳ אליעזר וטהר את הטהרות שלמפרע אף בילדה כבר אמרו שנזכר שלא כדין עשה אלא שלא החזיר את הוראתו הואיל ולא נפסקה בהדיא כרבנן אעפ״י שהיה מחלוקת יחיד ורבים וכן שהיו שני בצורת והוא שאמר כדאי הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ודבר זה יתבאר במסכת נדה:
שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים ושמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ואיזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה כל שהיא בתוך שלשים רחוקה כל שהיא לאחר שלשים ודבר זה יתבאר במסכת מועד קטן:
Meiri on Eruvin 46a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה לסמוך עליו כו' שני בצורת הוו ואיכא דאמרי דטהרות כו' עכ"ל כצ"ל ובספרים חדשים הגיהו וי"ל דטהרות כו' וטעות הוא למעיין שם וכמ"ש מהרש"ל וק"ל:
בד"ה דאמר שמואל כו' אפי' ביחיד במקום רבים כו' עכ"ל ק"ק דהא השתא קיימינן לפום הסברא דבדרבנן נמי איכא לפלוגי בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים ולגבי עירוב אי לא הוה פסק ריב"ל רק הלכה כדברי המיקל בעירוב ה"א דוקא יחיד במקום יחיד א"כ הכא דלא פסק שמואל רק הלכה כדברי המיקל באבל אימא נמי דדוקא ביחיד במקום יחיד ולא במקום רבים ואפשר שסמכו על מה שכתבו לקמן דשמואל פסק כרשב"ג בר"ה ויה"כ דהוו כרגלים דשמעי' מיניה אפילו ביחיד במקום רבים ותלמודא נמי מייתי מלתיה דשמואל אדר"י דאיירי ביחיד במקום רבים וק"ל:
בא"ד ונראה דאפילו ביום א' כו' דמשמע לעיל דאפי' הוי דאורייתא הלכה כו' עכ"ל והשתא הא דמייתי תלמודא מדקאמר באבילות אקילו הא בעלמא אפילו בדרבנן שני לן בין יחיד כו' ממלתיה דשמואל ליכא לאתויי ראיה דאימא דאיצטריך למפסק באבילות אפילו ביום ראשון דהוי דאורייתא אלא מדר' יוחנן דאיירי בשמועה רחוקה מייתי ראיה דהוי דרבנן ואפ"ה באבילות הוא דאקילו כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 46a · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה דאמר שמואל וכו' עד דיום ל' כשלפניו וכו' פי' אם מת הולד ביום ל' אין צריך להתאבל עליו ע"ש:
Maharam on Eruvin 46a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 46, Amud Aleph, about 373 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָווּ לְהוּ נוֹלָד, דַּאֲסִירִי!…”
- Segment 228 words
Opens “אֶלָּא: מַיָּא בְּעָבִים מֵינָד נָיְידִי. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית…”
- Segment 335 words
Opens “אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי…”
- Segment 411 words
Opens “מַאי כְּלָלָא? דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:…”
- Segment 53 words
Opens “וְתַרְתֵּי לְמָה לִי?!…”
- Segment 624 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: צְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה…”
- Segment 712 words
Opens “וְלֵימָא ״הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּעֵירוּב״. הֲלָכָה כְּרַבִּי…”
- Segment 819 words
Opens “אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי יָחִיד…”
- Segment 917 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי: מִכְּדֵי עֵירוּבִין דְּרַבָּנַן,…”
- Segment 1016 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וּבִדְרַבָּנַן לָא…”
- Segment 1113 words
Opens “וְהָתְנַן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ…”
- Segment 1217 words
Opens “וְתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. לְאַחַר…”
- Segment 1318 words
Opens “מַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? אִילֵּימָא: לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין…”
- Segment 1428 words
Opens “אֶלָּא: דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר…”
- Segment 1522 words
Opens “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב…”
- Segment 1612 words
Opens “וְהָתַנְיָא: שְׁמוּעָה קְרוֹבָה נוֹהֶגֶת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים, רְחוֹקָה…”
- Segment 1729 words
Opens “וְאֵי זוֹ הִיא קְרוֹבָה וְאֵיזוֹ הִיא רְחוֹקָה?…”
- Segment 1835 words
Opens “וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”
- Segment 199 words
Opens “וְסָבַר לַהּ כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי…”
- Segment 2019 words
Opens “בַּאֲבֵילוּת הוּא דְּאַקִּילוּ בַּהּ רַבָּנַן, אֲבָל בְּעָלְמָא…”
Sages named on this page
- Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.
Source: Eruvin 46a · Segment 15 — “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב נַחְמָן בַּר…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Eruvin 46a · Segment 17 — “…— רְחוֹקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת שְׁמוּעָה…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 46a · Segment 19 — “…לַהּ כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.”
Original text
כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָווּ לְהוּ נוֹלָד, דַּאֲסִירִי!
The Gemara raises a difficulty: If the water was previously not in its current state, all the more so should it be considered as something that came into being [ nolad ] on the Festival, and consequently it is prohibited to carry it. Something that came into being or assumed its present form on Shabbat or Festivals is considered set-aside [ muktze ] and may not be handled on Shabbat or Festivals.
אֶלָּא: מַיָּא בְּעָבִים מֵינָד נָיְידִי. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אוֹקְיָינוֹס נָמֵי לָא לִיקְשׁוֹ לָךְ, מַיָּא בְּאוֹקְיָינוֹס נָמֵי מֵינָד נָיְידִי, וְתַנְיָא: נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין וּמַעְיָינוֹת הַנּוֹבְעִין הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם.
Rather, we should say: The water in clouds is in constant motion and therefore does not acquire residence there. The Gemara comments: Now that you have arrived at this answer, the ocean should also not be difficult for you, as the water in the ocean is also in constant motion. And it was taught in a baraita : Flowing rivers and streaming springs are like the feet of all people, as their waters do not acquire residence in any particular place. The same law also applies to clouds and seas.
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לָךְ אוֹ מִכְּלָלָא שְׁמִיעַ לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לִי.
Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, that one who was asleep at the beginning of Shabbat may travel two thousand cubits in every direction. Rabbi Zeira said to Rabbi Ya’akov bar Idi: Did you hear this halakha explicitly from Rabbi Yehoshua ben Levi, or did you understand it by inference from some other ruling that he issued? Rabbi Ya’akov bar Idi said to him: I heard it explicitly from him.
מַאי כְּלָלָא? דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּעֵירוּב.
The Gemara asks: From what other teaching could this ruling be inferred? The Gemara explains: From that which Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv .
וְתַרְתֵּי לְמָה לִי?!
The Gemara asks: Why do I need both? Why was it necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to state both the general ruling that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv , and also the specific ruling that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri on this issue?
אָמַר רַבִּי זֵירָא: צְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, הֲוָה אָמֵינָא בֵּין לְקוּלָּא וּבֵין לְחוּמְרָא, קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּעֵירוּב.
Rabbi Zeira said: Both rulings were necessary, as had he informed us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, I would have said that the halakha is in accordance with him whether this is a leniency, i.e., that a sleeping person acquires residence and may walk two thousand cubits in every direction, or whether it is a stringency, i.e., that ownerless utensils acquire residence and can be carried only two thousand cubits from that place. Consequently, he teaches us that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv , so that we rule in accordance with Rabbi Yoḥanan ben Nuri only when it entails a leniency.
וְלֵימָא ״הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּעֵירוּב״. הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְמָה לִי?
The Gemara asks: Let him state only that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv . Why do I need the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי יָחִיד בִּמְקוֹם יָחִיד וְרַבִּים בִּמְקוֹם רַבִּים, אֲבָל יָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים — אֵימָא לָא.
The Gemara answers: This ruling was necessary as well, for had he informed us only that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv , it might have entered your mind to say that this statement applies only to disputes in which a single authority disagrees with another single authority, or several authorities disagree with several other authorities. But when a single authority maintains a lenient opinion against several authorities who maintain a more stringent position, you might have said that we do not rule in his favor. Hence, it was necessary to state that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri although he disputes the Rabbis.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי: מִכְּדֵי עֵירוּבִין דְּרַבָּנַן, מָה לִי יָחִיד בִּמְקוֹם יָחִיד, וּמָה לִי יָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים!
Rava said to Abaye: Now, since the laws of eiruvin are rabbinic in origin, what reason is there for me to differentiate between a disagreement of a single authority with a single authority and a disagreement of a single authority with several authorities?
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וּבִדְרַבָּנַן לָא שָׁנֵי לַן בֵּין יָחִיד בִּמְקוֹם יָחִיד לְיָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים!
Rav Pappa said to Rava: Is there no difference with regard to rabbinic laws between a disagreement of a single authority with a single authority, and a disagreement of a single authority with several authorities?
וְהָתְנַן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת — דַּיָּיהּ שְׁעָתָהּ.
Didn’t we learn in a mishna that Rabbi Elazar says: Any woman who passed three expected menstrual cycles without experiencing bleeding is presumed not to be menstruating. If afterward she sees blood, it is enough that she be regarded as ritually impure due to menstruation from the time that she examined herself and saw that she had a discharge, rather than retroactively for up to twenty-four hours. The Rabbis, however, maintain that this halakha applies only to an older woman or to a woman after childbirth, for whom it is natural to stop menstruating, but not to a normal young woman for whom three periods have passed without bleeding.
וְתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר, אָמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק.
And it was taught in a baraita : It once happened that Rabbi Yehuda HaNasi ruled that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. After he remembered that Rabbi Elazar’s colleagues disagree with him on this matter and that he had apparently ruled incorrectly, he nonetheless said: Rabbi Elazar is worthy to rely upon in exigent circumstances.
מַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? אִילֵּימָא: לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא כְּרַבָּנַן — בִּשְׁעַת הַדְּחָק הֵיכִי עָבֵיד כְּווֹתֵיהּ!
The Gemara comments: What is the meaning of: After he remembered? If you say that it means after he remembered that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar but rather in accordance with the opinion of the Rabbis, then how could he rule in accordance with him even in exigent circumstances, given that the halakha had been decided against him?
אֶלָּא: דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְלָא כְּרַבָּנַן. ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״ דְּלָאו יָחִיד פְּלִיג עֲלֵיהּ אֶלָּא רַבִּים פְּלִיגִי עֲלֵיהּ, אָמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק.
Rather, it must be that the halakha had not been stated on this matter, neither in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, nor in accordance with the opinion of the Rabbis. And after he remembered that it was not a single authority who disagreed with Rabbi Elazar, but rather several authorities who disagreed with him, he nonetheless said: Rabbi Elazar is worthy to rely upon in exigent circumstances. This demonstrates that even with a dispute that involves a rabbinic decree, such as whether a woman is declared ritually impure retroactively, there is room to distinguish between a disagreement of a single authority and a single authority, and a disagreement of a single authority and several authorities.
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: וּבִדְרַבָּנַן לָא שָׁנֵי בֵּין יָחִיד בִּמְקוֹם יָחִיד, בֵּין יָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים?
Rav Mesharshiya said to Rava, and some say it was Rav Naḥman bar Yitzḥak who said to Rava: Is there no difference with regard to rabbinic laws between a disagreement of a single authority with a single authority, and a disagreement of a single authority with several authorities?
וְהָתַנְיָא: שְׁמוּעָה קְרוֹבָה נוֹהֶגֶת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים, רְחוֹקָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד.
Wasn’t it was taught in a baraita : If a person receives a proximate report that one of his close relatives has died, he practices all the customs of the intense seven day mourning period as well as the customs of the thirty day mourning period. But if he receives a distant report, he practices only one day of mourning.
וְאֵי זוֹ הִיא קְרוֹבָה וְאֵיזוֹ הִיא רְחוֹקָה? בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים — קְרוֹבָה, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים — רְחוֹקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת שְׁמוּעָה קְרוֹבָה וְאַחַת שְׁמוּעָה רְחוֹקָה נוֹהֶגֶת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים.
What is considered a proximate report, and what is considered a distant report? If the report arrives within thirty days of the close relative’s passing, it is regarded as proximate, and if it arrives after thirty days it is considered distant; this is the statement of Rabbi Akiva. But the Rabbis say: Both in the case of a proximate report and in the case of a distant report, the grieving relative practices the seven- day mourning period and the thirty- day mourning period.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יָחִיד מֵיקֵל וְרַבִּים מֵחֲמִירִין, הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּחְמִירִין הַמְרוּבִּים, חוּץ מִזּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מֵיקֵל וַחֲכָמִים מֵחֲמִירִין — הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find that a single authority is lenient with regard to a certain halakha and several other authorities are stringent, the halakha is in accordance with the words of the stringent authorities, who constitute the majority, except for here, where despite the fact that the opinion of Rabbi Akiva is lenient and the opinion of the Rabbis is more stringent, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
וְסָבַר לַהּ כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.
And Rabbi Yoḥanan holds like Shmuel, as Shmuel said: The halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to mourning practices, i.e., wherever there is a dispute with regard to mourning customs, the halakha is in accordance with the lenient opinion.
בַּאֲבֵילוּת הוּא דְּאַקִּילוּ בַּהּ רַבָּנַן, אֲבָל בְּעָלְמָא — אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן שָׁנֵי בֵּין יָחִיד בִּמְקוֹם יָחִיד בֵּין יָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים.
From here the Gemara infers: It is only with regard to mourning practices that the Sages were lenient, but in general, with regard to other areas of halakha , even in the case of rabbinic laws there is a difference between a disagreement of a single authority with a single authority and a disagreement of a single authority with several authorities. This being the case, Rabbi Yehoshua ben Levi did well to rule explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, even though he is a single authority who ruled leniently in dispute with the Rabbis.