Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 29b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 29b

    Eruvin 29b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 427 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דלא אבצל זרתא שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל:

    נחש שבו ארס שרף הבצל:

    ופוסל את המקוה כשאר מים שאובין:

    מתקיף לה רב כהנא מה בין זה למי צבע ופשיטא דפוסל:

    שיכרא מיקרי וסד"א אין עליו שם מים:

    תרין ריבעי שיכרא תרי לוגין דלוג רובע קב:

    המוציא יין בשבת:

    כדי מזיגת כוס כמו שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 29b · Sefaria

    Tosafot

    מפני נחש שבו פ"ה ארס של שרף בצל ור"ח פי' העמוד שבתוכו שמתעגל בתוכו כמין גבעול ומתקבצין בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל:

    הכא שכר איקרי ואפ"ה פוסל המקוה והא דאמר בפ"ק דמכות דיין מזוג אינו פוסל את המקוה אפילו כשיש בו ג' לוגין מים שאובין משום דחמרא מזיגא מיקרי שאני שכר דכל עיקרו אינו אלא מים ועוד דהתם מיקרי חמרא מזיגא ושם חמרא עילוי' ופירי לא פסיל המקוה:

    כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית משמע דכוס של ברכה טעון מזיגה וכן בפרק ג' שאכלו (ברכות נ:) ובהמוכר פירות (ב"ב דף צז:) אמר ואין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ותימה דבפרק שלשה שאכלו (ברכות נא.) אמרינן עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וחשיב חי ותירץ רש"י דחי דקאמר היינו שיתננו חי בכוס ואחר כך ימזוג לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויתננו בכוס אחר שמברך עליו ור"ת מפרש דחי היינו מזוג ולא מזוג דאמר בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע.) אינו חייב עד שישתה יין חי ומוקי לה במזוג ולא מזוג ונותן בו קצת מים בתחילת הברכה ובברכת הארץ מוסיף עליו מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפ' ג' שאכלו (ברכות נא.) שמוסיף בברכת הארץ והיינו מים ולא כמו שפירש שם בקונט' שמוסיף יין ובני נרבונה מפרשים דחי קאי אכוס ולאפוקי כוס שבור דכולהו עשרה דברים קאי אכוס ושייך חי בכוס כדאמר (ב"ק נד.) שבירתן זו היא מיתתן ובפרק בתרא דמכות (דף טז:) אמר ריסק ט' נמלין ואחד חי ר"ל אותו חי שלם:

    ויעמוד על רביעית נראה כמו שפי' רש"י בהמוציא (שבת דף עו:) דכוס של ברכה צריך שיהא בה רובע רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הלוג ולא כטועים שמפרשים רובע רביעית הקב דהיינו רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הקב דהיינו לוג דהא בנזיר בפרק שלשה מינים (נזיר דף לח.) חשיב הך דשאר משקין ברביעית דמייתי הכא ומשמע הכא ובהמוציא (שבת דף עו.) דהיינו שיעור כוס יפה אחר מזיגתו והנהו דחשיב בנזיר הוי רביעית הלוג מדחשיב רביעית שמן לנזיר דיליף מקרא בהתודה דהוי חצי שיעור של תודה ותנן בפ' שתי מדות (מנחות דף פח:) חצי לוג שמן לתודה ועוד תני התם ז' מדות של לח היו במקדש רביעית הלוג מה היא משמשת רביעית מים למצורע רביעית שמן לנזיר וחשיב נמי רביעית דם מטמא באהל דהיינו רביעית הלוג כדמשמע בפרק כ"ג בנזיר (דף נג.) דאמר חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע קב עצמות ורביעית דם לא לכל ופריך נמי התם ותו ליכא והאיכא מי רביעית נוטלין מהן לידים והיינו מי רביעית הלוג כדמוכח במס' ידים (פ"א מ"א):

    כל חמרא דלא דרי על חד תלת והא דאמר בדיני ממונות (סנהדרין דף לז.) אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש שם כ"ג דמשמע דמזוג הוי שני חלקים מים אומר ר"י דקרא איירי ביין השרוני דהוי ב' חלקים מים דליכא לאוקמא קרא בסתם מזוג רביעית דסנהדרין למאי חזי אבל שליש חזי לדיני נפשות ליהוי סנהדרי קטנה:

    אלמא תמרים עדיפי ואם תאמר כיון דעדיפן דילמא לא בעינן קב ויש לומר דמייתי ראיה דיותר מקב לא בעי:

    בגדי עניים דווקא בטומאת מדרס יש חילוק בין עניים לעשירים דביחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד פחות משלשה על שלשה טפחים ואם ייחד בטלה דעתו אבל בטומאת מת אין חילוק ואף לעשירים הוי בשלש על שלש דבפרק במה מדליקין (שבת דף כו:) תניא שלש על שלש מניין תלמוד לומר והבגד ולא מפליג בין עניים לעשירים ועוד דבמסכת כלים פרק כ"ז (משנה ב) תנן דבגד מטמא שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש למת ועל כרחך בעשירים מיירי דבעניים תנן פכ"ח (משנה ח) בגדי עניים אף על פי שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס כך פר"ת ודלא כפ"ה דסוף כירה (שבת דף מז.) שלש על שלש לא מטמא ביד עשיר כלל:

    Tosafot on Eruvin 29b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בג' לוגין עיקר דיליה במסכ' מקוואות ר' אליעזר אומ' רביעית מים שאובין בין בתחילה בין בסוף שיעורן בג' לוגין ובמס' עדיות בפר' א' העידו מפי שמעיה ואבטליון ששלושת לוגים מים שאובין פוסלין המקוה ואיתה בגמ' דיציאות השבת:

    תרין כוני היא שמה של מידה ואיתה בכתובות בפר' אלמנה ניזונת באתרא דכיילי בכנא כנא כנא בפרוטה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 29b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ר זירא אמר שמואל שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בג' לוגין ואתקיף רב כהנא עליה הא פשיטא מ"ש ממי צבע דתנן ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בג' לוגין ומשני איצטריך משום דהני מיא דצבעא מיקרו והמים פוסלין שהן שאובין אבל [הכא] שיכרא מיקרי. שיעור שיכרא לעירוב בכמה ואתינן למימר תרי רבעא שיכרא שאם תמזגם יעמוד בב' לוגין על חד תמניא. בהוצאת שבת פי' בהוצאת שבת המוציא רובע רביעית [חייב] נמצא ב' רביעיות של עירוב ח' חלקים כהוצאת שבת דתנן המוציא יין כדי מזיג' כוס ואוקימנ' בכוס של ברכ' (אומרים כוס של ברכה) ואמרינן כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית כדרבא דאמר כל חמרא דלא דרי מקבל על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וקתני סיפא ושאר המשקין ברביעית ומדהתם על חד ארבעה הכא נמי על חד ארבעה דאינון תמניא רביעיות (בב') [דאינון ב'] לוגין ולא היא התם בציר מהכא מרובע רביעית לא חשיב אבל הכא גבי עירוב עבידי אינשי דשתו כסא דשכרא בצפרא דהוא רביעית מזוג וכסא דשכרא בפנייא וסמכי עלווייהו.

    תמרים בכמה אמר רב יוסף קב דייק רב חסדא מהא דתניא אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות ואמר רב וכן לעירוב וסבר תמרי דעדיפי הן לא כל שכן ומנא אמינא לה דתניא אכל גרוגרות ושלם תמרין תבא עליו ברכה ונדחת זו הראייה שלו: פי' שתיתא אסוויק. תרין שרגושי הן מדות קטנות אינן ידועות עכשיו כיסאני תרי כוני כוני נמי מדות הן כדגרסינן בכתובות פרק כונא בפרוטה ואינון מיני תרגימא כדתניא בתוספתא בברכות הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני. כסנין פ' (עובדא) [בשרא] דאטמא אבר הירך חמרא מרקא השוקט על שמריו כדכתיב ושוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי אמר רב יהודה אמר שמואל כל דבר שהוא לפתן לאחר כדי לאכול בו ב' סעודות וכל הנאכל כמות שהוא כדי לאכול הימנו ב' סעודות בשר חי כדי לאכול הימנו ב' סעודות בשר צלי רבה אמר כדי לאכול בו רב יוסף אמר כדי לאכול הימנו דהא פרסאי [אכלי] טבהקי פי' בשר צלי בלא נהמא ואקשיה עליה אביי ופרסאי הוו רובא דעלמא כלומר מפני שהפרסיים אוכלין בשר צלי בלא פת נעשה כל העולם כולו כמותם ועלתה לרב יוסף בקשיא מהא דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן כדי סעודה בינונית של כל אדם.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 29b · Sefaria

    Ritva

    לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו פרש״י כי השרף של בצל נקרא נחש מפני שהוא קשה לגוף כארס של נחש: והקשה ר״ת ז״ל דאם כן מאי האי דאמרינן ברבי חנינא שאכל חצי בצל ואכל עמו חצי נחש שבו פשיטא כי האוכל חצי בצל אוכל הוא חצי השרף שבו. ופירש כי העמוד שבתוך הבצל שמתעגל בו כמין גבעול והוא מסוכן כולו בתוכו כנחש ומתקבץ בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל וכן פירש ר״ח זי״ל. וכן הגיה ר״ת בפירוש רש״י ז״ל הכתובין מכתב ידו. ויש שפירשו כי נחש של בצל הוא תולע׳ שנעשה בו שהוא סכנה כארס של נחש וכדרך שאמרו קפא תאיני וקפא דחסא. ובקשו עליו חביריו רחמים פי׳ בשלשה ואף על פי שכדאי היה לחוב בעצמו שעבר על דברי חכמים:

    אמר רבי זירא שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בשלשת לוגין פירוש כדין ג׳ לוגין מים שאובין שפוסלין מקוה שלא היה שלם ואין דינוי כמשקין דעלמא שאינן פוסלין לעולם אלא בשינוי מראה ובשינוי מראה פוסלין אפילו מקוה שהיה שלם: וקשה לי היכי דמי. אי בתמד שלא החמיץ היאך מערבין בו דהא לא חזי למשתייה כלל. ועוד מאי קמשמע לן מתני׳ היא בפרק קמא דחולין התמד עד שלא החמיץ פוסל את המקוה ואדפרכי׳ ליה מיהא דאיצבע נפרוך ליה ממתניתין דהתם ואף על גב דהתם משמע דההוא מתני׳ בתמד של תמרי׳ כדפרי׳ התם וזו היא בתמד של חרצנים לעניין פסולו של מקוה אין הפרש בדבר זה לפסול את המקוה כל זמן שלא החמיץ: ואי הא דשמואל מיירי בתמד שהחמיץ היאך אומר שפוסל את המקוה. ובפי׳ שנינו שם התמד שהחמיץ אינו פוסל את המקוה ואדפרכינן ליה פשיטא נפרוך ליה מההיא מתני׳ שאינם פוסלין: ומתוך הדחק יש לי לומר דלעולם בשהחמיץ והא דקתני שאינו פוסל את המקוה היינו לצורך שיהא פסול התמד היין והמים שבו ביחד בג׳ לוגין כשם שאינו אומר בתמד שלא החמיץ שכולו חשוב כמים ופסול בג׳ לוגין אבל תמד שיש בו לוגין מים אפי׳ כשהחמיץ פוסל את המקוה במים שבו והיינו חדושא דאשמעינן שמואל ואנן פרכי׳ פשיטא שפוסלין ג״כ בשלשת לוגין דלא גרעי מאיצבע שפוסלין גם כן בשלשת לוגין על ידי המים שבו. ופרקינן דמהתם לא הוה שמעי׳ לה דשאני התם דמיא דצבעא מיקרי ועדיין שם מים עליה׳ תה שאין כן בזה דשכרא איקרי והוא ס״ד שלעולם אינו פוסל אלא בשינוי מראה. וא״ת ומאי שנא תמד שהחמיץ מיין מזוג שאינו פוסל אלא בשינוי מראה ואפי׳ יש בו לובן מים שאינו פוסל אלא בשינוי מראה ואפי׳ יש בו ג׳ לוגין מים או יותר כדאמרינן התם דחמרא מזיגה קרו ליה: י״ל דהתם איכא תרתי למעליות׳ כי היה עיקרו יין והשתא נמי מיקרי חמרא מזיגה מה שאין כן בשכר דאע״ג דמיקרי שכרא אין עיקרו אלא מים. תרין רבעי שכרא. פיר׳ תרין רבעי דקבא שהם שני לוגין כי הקב ד׳ לוגין וכדפרש״י ז״ל:

    כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. פירש רש״י ז״ל דהא רביעית היינו לוג שהוא רביעית הקב והכי קאמר צריך שיהא בו רביעית הלוג של יין כי כשימזגנו כמזגא דרבא יעמוד על לוג וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית רביעית הקב דהיינו לוג אלמא לעניין הוצאת שבת היין הוא ברביעית הלוג ושאר כל המשקין ברביעית רביעית הקב דהיינו לוג אלמא לעניין הוצאת שבת היין הוא ברביעית הלוג ושאר כל משקין בלוג והוה יין חד מארבע דשאר משקין. הכא נמי לענין עירוב כיון ששיערו ביין שתי רביעית של לוג כדאיתא לעיל צריך בשאר משקין שני לוגין של מים. ואין פירוש זה נכון דהא ודאי שיעור כוס של ברכת המזון בין חי בין מזוג אינו אלא רביעית הלוג דהיינו ביצה ומחצה כדמוכח מד׳ כוסות של פסח שהאחד מהם הוי כוס של ברכת המזון ושיעורו אצבעים על אצבעים והוא ביצה ומחצה ועוד דהא דתנן ושאר כל המשקין ברביעית היינו רביעית הלוג כדמוכח במסכת נזיר דמני ליה בעשר רביעית ואותם רביעיות הם רביעית הלוג דהא מני התם רביעית דם המטמא באהל והוא ביצה ומחצה שאם יקרש יעמוד בכזית הלכך הכי קאמר צריך שיהא בו רובע של רביעית הלוג כי כשימזגנו יעמוד על רביעית הלוג ושאר כל המשקין ברביעית הלוג ואנן לדוגמא בעלמא מייתינן ראיה כי היכי דלענין הוצאת שבת היין הוא אחד מארבע בשאר משקין דהוא הדין לעניין עירוב וכיון דיין הוא לעירוב שני רביעית של לוג צריך לשאר משקין שני לוגין וזה ברור. דאכיל מיניה מידי דלא קפיץ עליה זבינא כו׳ פי׳ דאע״ג דגרוגרו׳ עדיפא טפי טפי קפצי זביני לתמרי דלא שכיחי כולי האי:

    בשר חי יש שפירשו בשר חי ממש וכגון שהוא מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו דאי לא אין דרך לסעוד בו. וכן פירשו בירושלמי. ובשר צלי היינו צלי ולא צלי והיינו טבהקי. דאלו צלי ממש דכולי עלמא כדי לאכול בו. ויש שפירשו בשר חי צלי ולא צלי כדאמרינן התם גבי בן סורר ומורה בשר חי בשיל ולא בשיל וצלי צלי גמור. ופירוש טבהקי חתיכות של צלי:

    ופרסאי הוו רובא לעלמא פירוש שנשען עליהם לכל העולם והתניא בגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים פירוש דבגדי עניים מטמאין משלש על שלש ושל עשירים בשלשה על שלשה אבל בגדי עשירים לעניים פירוש שאפילו יש ברשות עניים סמרטוטי בגדי עשירים אין משערין להם אלא בבגדי עניים בשלש והוא הדין לבגדי עניים ברשות עשירים שיעורים טפח ונקטי׳ הכא אבל בגדי עניים לעשירים לא מפני שני דברים. הא׳ כי אנו שיערנו לרב יוסף בפרסאי ושיעורן יותר גדול משל שאר בני אדם שלופתין בו סבירא לן שאין לנו לתפוס שיעור גדול דפרסאי לעלמא כי היכי דלא הדרי׳ לעניין טומאה שיעור גדול של עשירים לגבי עניים אלא כל חד וחד בשיעוריה דיינינן ליה. ועוד דהתם העשירים הם מרובין כדבעינן למימר ואפ״ה אין העניי׳ המועטין נגררין אחריהן והיאך נגרור כל העולם אחרי הפרסיים שהן מועטין:

    Ritva on Eruvin 29b · Sefaria

    Meiri

    יש מעלין את המקוה ולא פוסלין מפני שהם כמים גמורים כגון השלג והברד ודומיהם כמו שיתבאר במקומו. ויש פוסלין ולא מעלין והם מים שאובין ומי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ והשכר. ויש שלא מעלין ולא פוסלין והם היין והחלב ושאר המשקין ר״ל שאם לא היו שם ארבעים סאה והושלם באחד מאלו לא העלוהו וכן לא פסלוהו אף בשלשת לוגין אלא הרי הוא כמות שהיה כמו שיתבאר במקומו:

    המוציא יין בשבת שיעורו ברובע רביעית עד שאם ימזגוהו יעמוד על רביעית ושאר המשקים ברביעית וכבר בארנוה במקומה:

    מערבין בשכר ושיעורו חצי לוג כשיעור היין ומה שאמרו כאן תרי רביעי ופירושן שני לוגין שהם שני רבעי קב כבר נדחה והחזירוהו לשיעור היין שהוא חצי לוג:

    זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש לפי הערך שהיה שוה בשעת האכילה ואם אין לו מעות נותן פירות כפי שומא אכל גרוגרות ושלם תמרים באותו שווי אעפ״י שהגרוגרות שוות יותר מן התמרי׳ יצא הואיל ונתן לו בכדי שוויו שאף התמרי׳ יש להם יתרון שהלוקחים קופצים עליהם יותר מבגרוגרות:

    שתיתא והוא מאכל שעושין מקמח קלי שנתיבש בתנור מערבין בו ושיעורו כמלא חפנים והוא ענין תרי שדגושי וכן ניסני ר״ל קליות מערבין בהם ושיעורן כמזון שתי סעודות והיו להם מדות ידועות ביניהם שעליהן אמרו תרי כווני דפומבדיתא:

    בשר חי מערבין בו ושיעורו במזון שתי סעודות ויראה לגדולי הדור דוקא (במלח) [בנמלח] שאם בחי הגמור היאך מערבין בו והרי אינו ראוי וכן היא שנויה בירושלמי שאמרו דג מליח ובשר מליח מערבין בהן בשר חי הבבליים אוכלין אותו מפני שדעתן יפה אלמא אין דרך בכך אלא בבבל ובשר צלי שיעורו כדי ללפת בו (שלש) [שתי] סעודות. ויש מפרשי׳ בבשר חי בשיל ולא בשיל כדכתי׳ אל תאכלו ממנו נא ומתרגמינן כד חי וכן בבן סורר ומורה שפירשו יין חי מזיג ולא מזיג. הביצים מערבין בהם אפי׳ חיים שאכילתם אף בחיים היא ושיעורו בשתים כמו שהתבאר:

    שיעור שתי סעודות שהזכרנו פירושו להקל ר״ל שאפי׳ לרעבתן שברעבתנים שיעורן בסעודה בינונית. ומכל מקום לזקן ולחולה דיין בשיעור סעודה הראויה להם ומזנו לחול ולא לשבת שמזון שבת רווחא לבסומי שכיחא ושיעור סעודה בינונית שלשה ביצים כמו שיתבאר בפרק כיצד משתתפין:

    שיעור הבגד ליטמא שלש אצבעות כמו שביארנו במסכת שבת במה דברי׳ אמורי׳ בשאר הטומאות אבל למדרס בשלשה טפחים ואין בשיעורין אלו חלוק בין בגדי עניים לבגדי עשירי׳. ומכל מקום טלית של עניים שבלה אם שפתותיו קיימות אעפ״י שאין בה שלש על שלש מבגד חזק ובריא מיטמא מה שאין כן בשל עשירים. ולמדת שאין הלכה כדברי האומר בגדי עניים לעניים ופירוש בגדי עניים שהבגד הראוי להם אעפ״י שהוא גס אם הוא שלהם מיטמא ואם הוא לעשיר אינו מיטמא שאינו בגד אצלו ואין הלכה כן:

    Meiri on Eruvin 29b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה כדי שימזגנו כו' ור"ת מפרש דחי היינו מזוג כו' ובברכת הארץ מוסיף כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה ע' בחדושינו פרק המוציא יין:

    בד"ה בגדי עניים כו' אע"פ שאין בהן שלשה על שלשה טמאין מדרס כו' עכ"ל כצ"ל וע' בחדושינו פ' כירה:

    Chidushei Halachot on Eruvin 29b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה הכא שכר איקרי וכו' דכל עיקרו אינו אלא מים וכו' דבשביל התמרים אין מתוסף שום משקה אלא שהתמרים עושין המראה והטעם ואם כן עיקרו אינו אלא מים מה שאין כן ביין אפילו הוא מזוג מ"מ יש בו ממשקה היין:

    בא"ד ושם חמרא עלויה פירוש וחמרא הוי שם פירא אבל שכר לא הוי שם פירא:

    ד"ה ויעמוד על רביעית וכו' וחשיב נמי רביעית דם וכו' אדלעיל קאי ופי' וחשיב נמי בנדר וכן הא דקאמר ופריך נמי התם קאי נמי אנזיר:

    ד"ה בגדי עניים וכו' שלש על שלש הוי פי' ג' אצבעות וכך צ"ל ועוד דבמסכת כלים פ' כ"ז תנן דבגד מטמא שלשה על שלשה למדרס שלש על שלש למת כו':

    Maharam on Eruvin 29b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' דלא אבציל זירתא עיין תי"ט פ"ז מ"ד דשבת:

    שם אבציל בתוס' חולין נט ע"ב ד"ה והרי היה להם הגירסא כאן אפציל וכתבו דהוי כמו אבציל:

    Gilyon HaShas on Eruvin 29b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁאָכַל חֲצִי בָּצָל וַחֲצִי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ, וְחָלָה, וְנָטָה לָמוּת. כתב הריטב"א ז"ל יש שפירשו נחש של בצל הוא תולעת שנעשה בו שהוא סכנה כארס של נחש, וכדרך שאמרו קפא דתאני וקפא דחסא עד כאן לשונו. וקשה על פירושם והלא תולעת זו מתהוה במחובר ואיך נכשל רבי חנינא בן דוסא בזה, דהא אין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים במידי דאכילה, וכל תולע דמתליע במחובר אף על גב דהתוספות והרא"ש סבירא להו כל זמן שלא ריחש מותר, הנה רבינו יחיאל והרשב"א והר"ן סבירא להו אף על גב דלא ריחש קרינן ביה שֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא, מא) ואסור, וכן היא סברת הרמב"ם והרב המגיד וכנזכר בבית יוסף סימן פ"ד. והן אמת שהיה חצי תולע, עם כל זה איסורא איכא ואין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים במידי דאכילה אפילו באיסור בַּל תְּשַׁקְּצוּ? על כן נראה דאין לפרש כן, אלא או כפירוש רש"י או כפירוש רבינו תם ז"ל, ודע דאפילו לפירוש רש"י ורבינו תם לאו בבצלים העומדים לאכילה איירי, אלא כמו שכתב הערוך ז"ל דאיירי בבצל שמשיירין בארץ להוציא ממנו זרע שדרך לצאת ממנו קנה, ויש לאותו קנה ראש כמו ראשו של נחש, וחם הוא מאד כי כל זרע הוא חם ולכך לא יאכלו אותו, וגם הבצל ההוא לא יאכלו שיצא מתורת מאכל, אבל שאר בצלים ליכא סכנתא עד כאן דבריו יעויין שם.

    וּבִקְּשׁוּ עָלָיו חֲבֵרָיו רַחֲמִים וְחָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ קשה וכי אם אין השעה צריכה לו אינו כדאי לבקש עליו רחמים? והלא חכם גדול וחסיד גדול היה! ונראה לי בס"ד הכונה בעת שבקשו עליו רחמים באו בתפילתם בטענה זו שהשעה צריכה לו, ועל ידי כך תזכר צדקתו וזכות מעשיו הטובים, שאם לא היה צדיק גדול ביותר לא היתה השעה צריכה לו. אי נמי כך אמרו בתפילתם, אפילו אם השלים חיים הקצובים לו, ראוי שיתן לו הקב"ה חיים מחדש מפני שהשעה צריכה לו. והא דאמר לשון זה שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ ולא אמר 'שֶׁהַדּוֹר צָרִיךְ לוֹ' רמז בזה על מזל הפרנסה שנקרא 'שָּׁעָה' וכמו שאמר הקב"ה לרבי אלעזר בן פדת ואולי נפלת בשעתא דמזוני (תענית דף כה.), וכן אמרו (משנה אבות ד, ג) 'אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה' וכן אומרים (תענית כא.) 'שעתא קיימא ליה' וכיוצא בזה. וידוע דבת קול מכרזת כל העולם נזון בשביל חנינא בני (תענית דף כד:), נמצא הפרנסה וההצלחה של בני אדם תלוי בו וצריכה לו. אי נמי נקיט שהשעה צריכה לו כי היה מסוגל להתפלל, וידוע דהתפילה נקראת חיי שעה והתורה חיי עולם וכנזכר בגמרא (שבת י.).

    Ben Yehoyada on Eruvin 29b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 29, Amud Bet, about 427 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “דְּלָא אִבְּצִיל זִירְתָּא, אֲבָל אִבְּצִיל זִירְתָּא —…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא…”

    3. Segment 330 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יֹאכַל אָדָם בָּצָל, מִפְּנֵי…”

    4. Segment 443 words

      Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל: שֵׁכָר מְעָרְבִין…”

    5. Segment 568 words

      Opens “וּבְכַמָּה מְעָרְבִין? סָבַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב…”

    6. Segment 619 words

      Opens “וְקָתָנֵי סֵיפָא: וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִין בִּרְבִיעִית, וְכׇל…”

    7. Segment 721 words

      Opens “וְלָא הִיא, הָתָם הוּא דִּבְצִיר מֵהֲכִי לָא…”

    8. Segment 822 words

      Opens “תְּמָרִים בְּכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּמָרִים בְּקַב.…”

    9. Segment 947 words

      Opens “הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא לְפִי דָמִים, דַּאֲכַל מִינֵּיהּ…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דַּאֲכַל מִינֵּיהּ בְּזוּזָא,…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “שְׁתִיתָא — אָמַר רַב אַחָא בַּר פִּנְחָס:…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: הָנֵי כִּסָאנֵי…”

    13. Segment 1334 words

      Opens “וְאָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: הַאי מַאן…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁהוּא…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ —…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 29b · Segment 8 — “תְּמָרִים בְּכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּמָרִים בְּקַב. אָמַר רַב…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Eruvin 29b · Segment 4 — “…לוּגִּין. מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: פְּשִׁיטָא, וְכִי מָה בֵּין…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 29b · Segment 5 — “וּבְכַמָּה מְעָרְבִין? סָבַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף קַמֵּיהּ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 29b · Segment 4 — “…רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל: שֵׁכָר מְעָרְבִין בּוֹ, וּפוֹסֵל אֶת…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 29b · Segment 10 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דַּאֲכַל מִינֵּיהּ בְּזוּזָא, וְקָא מְשַׁלֵּם…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    דְּלָא אִבְּצִיל זִירְתָּא, אֲבָל אִבְּצִיל זִירְתָּא — לֵית לַן בַּהּ.

    in a case where the bulb has not grown to the size of a span, the distance between the thumb and the little finger of a hand that is spread apart, because at that stage the leaves are very toxic; however, if it has grown to the size of a span, we have no problem with it.

    אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אִישְׁתִּי שִׁיכְרָא, אֲבָל אִישְׁתִּי שִׁיכְרָא לֵית לַן בַּהּ.

    Rav Pappa said: We only stated this concern about eating onion leaves in a case where one did not drink beer afterward; however, if he drank beer afterward, we have no problem with it.

    תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יֹאכַל אָדָם בָּצָל, מִפְּנֵי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁאָכַל חֲצִי בָצָל וַחֲצִי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ וְחָלָה וְנָטָה לָמוּת, וּבִקְּשׁוּ חֲבֵירָיו רַחֲמִים עָלָיו וְחָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ.

    The Sages taught in a baraita : A person should not eat onion because of the toxins in it. There was an incident with Rabbi Ḥanina, who ate half an onion and half of its toxins, and he fell deathly ill, and his colleagues prayed for mercy for him, and he survived. He was rescued only because the time needed him, as his generation was in need of his teaching, but otherwise he would not have recovered.

    אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל: שֵׁכָר מְעָרְבִין בּוֹ, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לוּגִּין. מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: פְּשִׁיטָא, וְכִי מָה בֵּין זֶה לְמֵי צֶבַע? דִּתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי צֶבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לוּגִּין. אָמְרִי: הָתָם מַיָּא דְצִבְעָא מִיקְּרֵי, הָכָא שִׁיכְרָא אִיקְּרִי.

    Rabbi Zeira said that Shmuel said: One may establish an eiruv with beer, and it invalidates a ritual bath with a measure of three log , similar to drawn water. Rav Kahana strongly objects to this: This is obvious, for what is the difference between this and dye-water? As we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: Dye-water invalidates a ritual bath with a measure of three log , like regular drawn water. They said: There is a difference between the two cases, as there, the liquid is called dye-water; here, it is called beer. Therefore, it might have been possible to argue that beer is not considered like water at all, in which case it would only invalidate a ritual bath if it changed the color of the water, and so Shmuel’s novel teaching was necessary.

    וּבְכַמָּה מְעָרְבִין? סָבַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְמֵימַר: בִּתְרֵין רִבְעֵי שִׁכְרָא, כְּדִתְנַן: הַמּוֹצִיא יַיִן, כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. וְתָנֵי עֲלַהּ: כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה. מַאי כּוֹס יָפֶה? כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ רוֹבַע רְבִיעִית, כְּדֵי שֶׁיִּמְזְגֶנּוּ וְיַעֲמוֹד עַל רְבִיעִית. וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: כֹּל חַמְרָא דְּלָא דָּרֵי עַל חַד תְּלָת מַיָּא — לָאו חַמְרָא הוּא.

    The Gemara asks: And how much beer is needed to establish an eiruv ? Rav Aḥa, son of Rav Yosef, thought to say before Rav Yosef as follows: Two-quarters of a log of beer. Rav Aḥa’s reasoning is now spelled out in detail. As we learned in a mishna: If one carries out wine on Shabbat from a private domain to a public domain, he is liable if he carries out enough wine for diluting a cup, i.e., enough undiluted wine to fill a cup after it has been diluted with water. And a baraita was taught about this mishna: Enough wine for diluting a fine cup. They inquired: What is meant by a fine cup? They answered: A cup of blessing. And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: A cup of blessing must contain a quarter of a quarter- log of wine, so that after one dilutes the wine with water, it amounts to a full quarter- log . And this measure is in accordance with the statement of Rava with regard to the strength of wine, as Rava said: Any wine that is not strong enough to require that it be diluted with three parts water to one part wine is not proper wine.

    וְקָתָנֵי סֵיפָא: וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִין בִּרְבִיעִית, וְכׇל הַשּׁוֹפְכִין בִּרְבִיעִית. מִדְּהָתָם עַל חַד אַרְבַּע — הָכָא נָמֵי עַל חַד אַרְבַּע.

    And we learned in the latter clause of the aforementioned mishna: And one is liable for carrying out all other liquids, and similarly all waste water, in the measure of a quarter- log . Now, Rav Aḥa argues as follows: Since there, with respect to liability for carrying on Shabbat, the ratio is one to four, as one is liable for carrying out a quarter of a quarter- log of wine, and one is only liable for carrying out other liquids if one carries out a quarter- log ; here, too, with respect to making an eiruv , the ratio of one to four should be maintained. Therefore, since Rav said that two-quarters of a log of wine are required for an eiruv , the minimum amount of beer one may use should be two full log .

    וְלָא הִיא, הָתָם הוּא דִּבְצִיר מֵהֲכִי לָא חֲשִׁיב, אֲבָל הָכָא — לָא. דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דְּשָׁתוּ כָּסָא בְּצַפְרָא וְכָסָא בְּפַנְיָא, וְסָמְכִי עִילָּוַיְהוּ.

    The Gemara rejects this argument: And this is not so. There, with regard to carrying on Shabbat, we require four times as much beer as wine because less than that amount, i.e., less than a quarter- log of beer, is insignificant. However, here, with regard to establishing an eiruv , this is not relevant, as it is common for people to drink a cup of beer in the morning and a cup of beer in the evening, and they rely on them as their meals, as beer is satisfying even in such quantities. Therefore, we should require only two-quarters of a log of beer for an eiruv .

    תְּמָרִים בְּכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּמָרִים בְּקַב. אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: אָכַל גְּרוֹגְרוֹת וְשִׁילֵּם תְּמָרִים — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.

    The Gemara asks: How many dates are needed to establish an eiruv ? Rav Yosef said: The minimal amount of dates one may use is a kav . Rav Yosef said: From where do I say this halakha ? As it was taught in a baraita : If one inadvertently ate dried figs of teruma , and paid dates in compensation, may a blessing come upon him.

    הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא לְפִי דָמִים, דַּאֲכַל מִינֵּיהּ בְּזוּזָא וְקָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ בְּזוּזָא — מַאי ״תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה״? בְּזוּזָא אֲכַל, בְּזוּזָא קָא מְשַׁלֵּם! אֶלָּא לָאו, לְפִי מִדָּה, דַּאֲכַל מִינֵּיהּ גְּרִיוָא דִּגְרוֹגְרוֹת דְּשָׁוְיָא זוּזָא, וְקָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ גְּרִיוָא דִתְמָרִים דְּשָׁוֵי אַרְבְּעָה — וְקָתָנֵי: ״תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה״, אַלְמָא: תְּמָרִים עֲדִיפִי.

    The Gemara proceeds to clarify this ruling: What are the circumstances of this case? If you say that one paid according to the value of the figs he ate, e.g., he ate a zuz worth of figs and he paid a zuz worth of dates, what is the reason it says: May a blessing come upon him? He ate a zuz and paid a zuz . Rather, is it not that he paid in accordance with the measure of the figs eaten, e.g., that he ate a se’a of dried figs worth one zuz , and he paid a se’a of dates worth four zuz . And it says: May a blessing come upon him. Apparently, dates are superior to dried figs. Accordingly, since we learned above that one may establish an eiruv with a kav of dried figs, a kav of dates should certainly suffice for the purpose of an eiruv .

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דַּאֲכַל מִינֵּיהּ בְּזוּזָא, וְקָא מְשַׁלֵּם בְּזוּזָא. וּמַאי ״תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה״? דַּאֲכַל מִינֵּיהּ מִידֵּי דְּלָא קָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבֵינָא, וְקָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ מִידֵּי דְּקָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבֵינָא.

    Abaye said to Rav Yosef: No proof can be brought from here. It can be argued that he actually ate a zuz worth of figs and he paid a zuz worth of dates. And what is the reason it says: May a blessing come upon him? For he ate something that buyers are not eager to buy, and he paid him something that buyers are eager to buy. Even though they are equal in value, the priest benefits, for it is easier for him to sell dates than to sell dried figs.

    שְׁתִיתָא — אָמַר רַב אַחָא בַּר פִּנְחָס: תְּרֵי שַׁרְגּוּשֵׁי. כִּיסָאנֵי — אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי בוּנֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא.

    With regard to shetita , a dish made of roasted flour and honey, Rav Aḥa bar Pineḥas said: Two large spoonfuls are needed for an eiruv . With regard to kisanei , a type of roasted grain, Abaye said: Two Pumbeditan bunei , the name of a particular of measurement.

    אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: הָנֵי כִּסָאנֵי מְעַלּוּ לְלִיבָּא, וּמְבַטְּלִי מַחְשְׁבָתָא.

    Having mentioned roasted grain, the Gemara tangentially relates that Abaye said: Mother, actually his foster mother, told me: These roasted grains are good for the heart and drive away worrisome thoughts.

    וְאָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: הַאי מַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלְשָׁא דְּלִיבָּא, לַיְיתֵי בִּישְׂרָא דְּאַטְמָא יַמִּינָא דְּדִיכְרָא, וְלַיְיתֵי כַּבּוּיֵי דְרֵעִיתָא דְּנִיסָן, וְאִי לֵיכָּא כַּבּוּיֵי דְרֵעִיתָא — לַיְיתֵי סוּגְיָינֵי דַעֲרַבְתָּא, וְנִיכַבְּבֵיהּ וְנֵיכוּל, וְנִשְׁתֵּי בָּתְרֵיהּ חַמְרָא מַרְקָא.

    And Abaye said: Mother told me about another remedy. One who suffers from weakness of the heart should go and bring the meat of the right thigh of a ram, and also bring the dung of grazing cattle from the month of Nisan, and if there is no cattle dung he should bring willow twigs, and then roast the meat on a fire made with the dung or twigs, and eat it, and drink afterward some diluted wine. This will improve his condition.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁהוּא לִיפְתָּן, כְּדֵי לֶאֱכוֹל בּוֹ. כֹּל שֶׁאֵינוֹ לִיפְתָּן, כְּדֵי לֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ. בָּשָׂר חַי — כְּדֵי לֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ. בָּשָׂר צָלִי, רַבָּה אָמַר: כְּדֵי לֶאֱכוֹל בּוֹ, וְרַב יוֹסֵף אָמַר: כְּדֵי לֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ.

    Returning to the matter of quantities of food required for an eiruv , Rav Yehuda said that Shmuel said: The minimum quantity for anything that serves as a relish is enough to eat two meals with it, i.e., enough to serve as a relish for the bread eaten in two meals. And with regard to anything that is not a relish, but rather is a food in its own right, one must use enough to eat two meals of it. The minimum quantity of raw meat is enough to eat two meals of it. Roasted meat is the subject of a dispute: Rabba said: Enough to eat the bread of two meals with it. That is to say, roasted meat is not a food in itself, but rather it serves as relish for other foods. And Rav Yosef said: Enough to eat two meals of it, as it is a food in its own right.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ — דְּהָנֵי פָּרְסָאֵי אָכְלִי טַבְהָקִי בְּלָא נַהֲמָא! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּפָרְסָאֵי הֲווֹ רוּבָּא דְעָלְמָא?! וְהָתְנַן: בִּגְדֵי עֲנִיִּים לַעֲנִיִּים, בִּגְדֵי עֲשִׁירִים לַעֲשִׁירִים.

    Rav Yosef said: From where do I say this halakha ? For these Persians eat pieces of roasted meat [ tabahakki ] without bread, which shows that meat itself is a food. Abaye said to him: But are the Persians a majority of the world? The halakha follows the customary practice of most of the world and not that of particular locales. Didn’t we learn the following in a baraita ? Clothing of the poor, i.e., pieces of cloth measuring three by three fingerbreadths, contracts impurity when in the possession of any poor people because poor people attach importance even to scraps of cloth of such small size. Clothing of the wealthy measuring at least three by three handbreadths contracts impurity in all cases, whether or not it is owned by the wealthy.