Talmud Builders

    Commentary page

    Chagigah 17b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 17b

    Chagigah 17b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ופנית בבקר שהוא חול המועד דאילו ביו"ט תחומין אסור:

    אין לה יום טבוח כלל אם לא הקריבם ביו"ט עוד אין להן תשלומין:

    אבל בהא בעצרת שחל להיות בערב שבת אימא מודו לב"ה ויקרבו ביו"ט דהא מחר שבת היא ולא קרבי ומתוך שאתה מתייאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבם עוד:

    מנה ימים שלשים יום:

    וקדש חדש למוספין:

    מנה ימים חמשים יום:

    וקדש עצרת בקרבנותיו:

    מה חדש קדושתו באחד ממנוייו:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 17b · Sefaria

    Tosafot

    דכתיב ופנית בבקר פרש"י בחוש"מ דאי ביו"ט אסור משום תחומין ולא יתכן דהתינח לר"ע לרבנן מאי איכא. למימר דליכא איסור תחומין דאורייתא וי"מ די"ב מילין אית להו שפיר לרבנן תחומין והכי איתא בירושלמי המחוור מכולן י"ב מילין כנגד מחנה ישראל והש"ס שלנו לא ס"ל דהא בפ' כלל גדול (שבת סט.) גבי שכח עיקר שבת דבעי דידע ליה לשבת במאי דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע ולא קאמר לדברי הכל וכן בפ' בתרא דביצה (דף לו:) גבי אין רוכבין מוקי טעמא בגמרא שמא ילך מחוץ לתחום ופריך ש"מ תחומין דאורייתא אלא גזירה שמא יחתוך זמורה אלמא דרבנן לא מודו כלל בתחומין ובפ"ק דר"ה (ד' ה.) פרש"י דאי משום י"ט פשיטא [שהרי הוא יום] שיתחייב להתראות פנים בעזרה ור' עזריאל מצא בתוספתא דתניא בליל יו"ט האחרון חוזרין לבתיהן כדכתיב ביום השמיני שלח את העם (מלכים א ח׳:ס״ו) יכול שאין טעונים לינה ת"ל וביום עשרים ושלשה לחדש שלח את העם הא כיצד נפטרו והשכימו והולכי' למחרת יום שמיני שהוא כ"ג ועוד הביא הר"י ראיה מההיא דלולב וערבה בשמעתין דאמר זמן בשמיני של חג שהבכורים טעונין לינה משמע לינה דומיא דבכורים שהם יום אחד ועוד תני בספרי בפרשת ראה והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינת רגלים אין לי אלא אלו מניין לרבות עופות ומנחות יין לבונה ועצים תלמוד לומר ופנית בבוקר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא מן הבקר ואילך רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן כו' ומשמע מיהא דלינת רגלים אינו רק דומיא דהני והיינו יום ולילה וכי מקשה פ' לולב וערבה (סוכה מז:) זמן כל ז' ימים מי איכא הוה מצי לאקשויי וליטעמיך לינה דלא מקשי כלל ויש להקשות דאמרינן בזבחים פרק דם החטאת (דף צז.) דרבי טרפון אומר אם בשל בה מתחלת הרגל כו' מותר לבשל בה בסוף הרגל מ"ט דכתיב ופנית בבקר הכתוב עשאן בקר אחד אלמא מדלענין נותר מחשב יום אחד משמע שטעון לינה כל ז' ותירץ הר"י דלפי המסקנא משני התם טעמא אחרינא משום שכל יום ויום נעשה גיעול לחברו והר"ר אלחנן תירץ דב' ענייני לינה הם אחת משום יו"ט והשנית משום קרבן שטעון לינה והתם אף בחוש"מ והכי משמע בההיא דבכורים לינה וקרבן משמע שטעונין לינה משום יו"ט וכן מצינו בירושלמי גבי ההיא משנה דבכורים הדא איתמר כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעונין לינה מחמת הקרבן:

    נפשוט מינה דחד יומא טבוח וממתני' לא אלימא ליה לאקשויי ומודים כשחל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת ואי אית ליה תשלומין כל שבעה ימתינו לציבורא עד תרי בשבת וי"ל דהא לא רצו כל כך לאחר:

    אמרה תורה מנה ימים וכו' היה קשה להרב רבינו משולם היכן אמרה תורה למנות ימים לקדש חדש והיה מגיה מנה שנים וקדש יובל והכי איתא בתורת כהנים דמצוה למימני שמיטין לקדש יובלות וכן היה מגיה בפ"ק דר"ה (דף ה.) ובמנחות (דף סה: ושם) בשמעתא דצדוקין שהיו אומרים עצרת לאחר השבת אך קשה לר"ת למחוק הספרים ולהגיה גירסא שאינה בשום מקום ומפרש דודאי ר"ח נמי דאורייתא הוא למימני ביה יומי וכדאמרינן בפ"ק דמגילה (דף ה.) מנין שאין מחשבין שעות לחדשים ת"ל עד חדש ימים ימים אתה מונה ואי אתה מונה שעות ואל תתמה על הלשון שאע"פ שאין רק דרשה מצינו כי האי לישנא בפרק בתרא דמגילה (דף כט:) אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה אע"פ כי אותה דרשה אינה פשוטה שהרי צדוקין חולקין בה לומר שהיחיד מתנדב ומביא תמיד הר"ר אלחנן וכן יש לגרוס כאן חדש למנוייו שכן מצינו בפ"ק דר"ה (דף י:) בגמרא ולנטיעה מה חדש למנוייו אף שנה למנוייה:

    אף עצרת למנוייו לענין קרבן קאמר דאי לענין יום טוב לא צריך קרא:

    מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי ותרוייהו איתנהו יומי לקדש עצרת שבועי לתשלומין והקשה הר"ר אלחנן ליגמר מיובל דלא מקדשין ליה לענין שמיטין רק לשנים וא"כ לא נימא כלל הכא מנין שבועי לקדש ותירץ דלהכי אצטריך חג השבועות לומר שמקדשין בו ימים ושבועות דאי לא תימא הכי למה לי קרא מדרשה דחג השבועות דמדרשה דרבה בר שמואל ומנה ימים וקדש חדש לאפוקי מלבן של צדוקין ועי"ל דלא גמרינן מיובל דדנין ימים מימים עצרת מחדש ואל יוכיח יובל דשנים נינהו ומהכא שמעינן דמצוה למימני יומי ושבועי בספירת העומר דקי"ל כאביי:

    אלא לאו לתשלומין דשרי לקצור ולעשות מלאכה ביום טבוח ומסיים בה בירושלמי א"ר יוסי ברבי בון ובלבד שיכלם לעיסתו כהדא דתנינן. לה אמר איניש דליהוו עלוואי אעין ובכורים ואומר הרי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום כלומר ואע"פ שהתורה התירה מלאכה לתשלומין לא מצי למיעבד רק לצורך אכילתו אם כלה עיסתו כמו שמצינו שאסור לאדם לעשות מלאכה ביום הקריבו את קרבנו והא דקאמר בסמוך ואי מדר"א הוה אמינא מה תשלומין בחג המצות אסור בעשיית מלאכה אף של עצרת מדאורייתא ואע"ג דחול המועד אינו אלא מדרבנן בדבר שאינו אבוד משום שביעי דאורייתא נקטיה אבל מ"מ אף הש"ס שלנו לא פליג בהא דמדרבנן מיהא מיתסר יום טבוח כדפרישית:

    ואצטריך דר"א ואיצטריך דרבי אושעיא הקשה הר"ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכותא דתני רבה בר שמואל ועל ר"א בן יעקב וחג' השבועות דאמר ר"א ורבי אושעיא למה לי דמשמע מיניה שיש לו תשלומין כל ז' וי"ל דההיא ברייתא אתיא לסתור דרשת הצדוקין במנחות (דף סה: ושם):

    Tosafot on Chagigah 17b · Sefaria

    Meiri

    ספירת העומר מצוה למנות בה ימים ומצוה למנות בה שבועות ונחלקו הרבה בפירושה י"א שאין הזכרת שבוע אלא בסוף שבוע וי"א אף בשאר הימים הוא אומר שהן שבועות כך וימים כך וכן המנהג:

    ולענין ביאור מה שאמר תפשוט מינה דיום אחד הוא פירושו מדקאמר יום טבוח בלשון יחיד והוא שתירץ אימא ימי טבוח ומה שאמר מה חדש למנויו פירושו לאחד ממנויו דהיינו יום ל' אף עצרת לאחד ממנוייו והוא יום חמשים ותו לא ותירץ לו דמאחר שאמרו מצוה למימני שבועי וכן שנקרא חג שבועות אלמא עקר הספירה בשבועות היא וכ"ש שיש ללמוד הימנה שיש לה ז' לתשלומין:

    ימי התשלומין מותרין הן בעשית מלאכה ומ"מ בתלמוד המערב התבאר שכל יום טבוח [אפילו] הוא של תשלומים שאין בו י"ט הוא נאסר במלאכה אלא שהתירו בו קצירת שבלים לעיסתו ונראה דוקא מדברי סופרים וגדולי המחברים כתבוה בהלכות בית [כלי] המקדש מתורת מנהג:

    Meiri on Chagigah 17b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מאי לאו אין לה יום טבוח כלל ופרש"י דאם לא הקריבה בי"ט אין לה תשלומין עוד עכ"ל ודוקא בדאפשר להקריב בי"ט אבל בדלא אפשר מודו ב"ה כדקתני בסיפא ומודים שאם חל בשבת כו' א"נ דחד יום טבוח אית להו נמי לב"ה וליכא למימר דלב"ש קאמר הכי דבכמה דוכתי אמרי' וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן ועוד לב"ש לא שייך למימר תשלומין דבי"ט גופיה אסור להקריב:

    תוס' בד"ה דכתיב ופנית בבקר פרש"י בחוש"מ כו' והר"א תירץ דב' עניני לינה הם א' משום י"ט והשניה משום קרבן כו' עכ"ל נראה לפרש דברי הר"א שבא לקיים הנהו דמוכח מינייהו דטעון לינה כל ז' אלא דהיינו משום י"ט אם היה שם בי"ט ראשון והא דמשמע דלינת רגלים אינו אלא יום א' דומיא דבכורים היינו לינת קרבן שלא היה שם בי"ט א' אלא שבא בחוש"מ והביא קרבן ואהא מייתי מירושלמי דגבי ביכורים נמי איכא ב' מיני לינה אבל בתוס' פ"ק דר"ה ובפרק לולב וערבה כתבו דברי הר"א בדרך אחרת ע"ש ולשיטתו שם נמי למאי דלא טעון לינה כל ז' אבל דבריהם דהכא א"א להולמו ע"פ דרך זה דה"ל עיקר חסר מן הספר ועוד ע"ש דבריהם בפנים שונים ממה שכתבו כאן:

    בד"ה נפשוט מיניה דחד יום טבוח כו' ימתינו לציבורא עד תרי בשבתא וי"ל כו' עכ"ל ר"ל ימתינו לציבורא עד ב' בשבתא משום דלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת ולא תקשי להו דנפשוט ממתני' דחד יום טבוח הוא מדלא תני ימי טבוח די"ל לרבותא נקט ההוא חד יום טבוח אפי' אחר השבת ועוד דהמתני' לא נחית למחשב כמה הן ימי טבוח משא"כ בברייתא דנחית להכי דחשיב ז' ימי פסח וח' ימי חג ויום א' של עצרת ועוד דקתני בברייתא שוב אינו חוגג:

    בד"ה אמרה תורה כו' וכדאמרינן בפ"ק דמגילה כו' שכן מצינו בפ"ק דר"ה [דגמרינן לענין נטיעה] מה חדש כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה מצוה למימני יומי כו' והקשה הר"א ליגמר מיובל כו' וא"כ לא נימא כלל הכא מנין שבוע לקדש ותירץ כו' דאלת"ה ל"ל קרא מדרשה דחג השבועות דמדרשה דרבה בר כו' עכ"ל וכצ"ל ור"ל דליגמר מיובל דמנינן ביה נמי שמיטין ושנים ולא הוה לקדש אלא למנויו של שנים ה"נ הכא נימא אף דמנינן יומי ושבועי דלא מקדשין אלא למנויו של ימים אבל אי יליף מחודש ניחא דהכי ילפינן מיניה מה חודש לכל מנויו אף עצרת לכל מנויו ועיין בתוס' פ"ק דר"ה דמתוך זה דחו פירוש הר"ר משולם ואהא תירצו הכא דלהכי איצטריך חג השבועות דהיינו דרשה דר"א אמר ר' אושעיא שמקדשין בו נמי שבועי לתשלומין דמדרשה דרבה בר שמואל לא נפקא לן אלא לאפוקי מלבן של צדוקים אבל תשלומין לא נפקא לן מדרבה בר שמואל כקושייתם דליגמר מיובל דלא מקדשין אלא שנים ה"נ לא לקדשו אלא ימים וכמ"ש התוס' לקמן אך ק"ל דאכתי קושייתם במקומה עומדת לת"ק ור"ש דהתם דאיצטריך להו חג השבועות לבל תאחר ולא אתיא להו תשלומין אלא מדרבה בר שמואל כדקאמר התם תקשי להו דליגמר מיובל כו' וי"ל הנהו תנאי נפקא להו תשלומין נמי מדרשה דשמעתין דראב"י וקראתם ובקצרכם וצריכי דראב"י ודרבה בר שמואל כדאמרינן בשמעתין ובפ"ק דר"ה דנפקא להו תשלומין מדרבה בר שמואל אדראב"י דהכא סמיך ודו"ק:

    בד"ה ואיצטריך דר' אלעזר ואיצטריך דר' אושעיא כו' ליעבד צריכותא דתני רבה בר שמואל ועל ראב"י וחג השבועות דאר"א א"ר אושעיא ל"ל כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דמשמע להו לכאורה דמההיא דרבה בר שמואל למאי דמסיק דמנינן יומי ושבועי מקדשין נמי יומי ושבועי דהיינו עצרת לכל מנויו והכי איתא בהדיא פ"ק דר"ה והשתא הקשה הר"א הך צריכותא דעביד הכא שפיר מצי למיעבד אהך דתני רבה בר שמואל ואדראב"י ואכתי חג השבועות דאר"א א"ר אושעיא. ל"ל ואהא תירץ דמברייתא דרבה בר שמואל לא נפקא לן אלא לסתור דרשת הצדוקים וכמ"ש לעיל ומיהו בפ"ק דר"ה מפיק תשלומין לעצרת מדרבה בר שמואל והיינו לת"ק ור"ש דאתא כולה קרא לבל תאחר וכמ"ש לעיל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chagigah 17b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 17, Amud Bet, about 298 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “דִּכְתִיב: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״.…”

    2. Segment 232 words

      Opens “תְּנַן: עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית…”

    3. Segment 332 words

      Opens “וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן — דִּמְקָרְבִינַן בְּיוֹמֵיהּ,…”

    4. Segment 419 words

      Opens “צְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא: בְּהָא קָא אָמְרִי…”

    5. Segment 519 words

      Opens “וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא: בְּהָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל,…”

    6. Segment 638 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁלֹּא חָג שִׁבְעַת יְמֵי…”

    7. Segment 738 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָמְרָה…”

    8. Segment 831 words

      Opens “אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא?! אַטּוּ עֲצֶרֶת, יוֹמֵי מָנֵינַן…”

    9. Segment 922 words

      Opens “דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא, אָמַר…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “אֵימַת? אִילֵּימָא בְּיוֹם טוֹב — קְצִירָה בְּיוֹם…”

    11. Segment 1149 words

      Opens “וְאַף עַל גַּב דְּאִיתְּמַר דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Chagigah 17b · Segment 9 — “דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״וּקְרָאתֶם…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chagigah 17b · Segment 8 — “…לָא מָנֵינַן? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: מִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי, דִּכְתִיב: ״תִּסְפְּרוּ…

    Original text

    דִּכְתִיב: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״.

    The Gemara answers: One may leave Jerusalem only in the morning, after staying there for the night following the Festival, as it is written following the laws of the Paschal offering: “And you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7).

    תְּנַן: עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ. מַאי לָאו, אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ כְּלָל? לָא, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה יוֹם טְבוֹחַ.

    § We learned in the mishna: If the festival of Shavuot occurs on the eve of Shabbat, Beit Shammai say: The day of slaughter is after Shabbat; and Beit Hillel say: It does not have a day of slaughter. What, is it not that it does not have a day of slaughter at all; i.e., there are no days of redress for an offering that was meant to be sacrificed on the festival of Shavuot itself? The Gemara rejects this: No, Beit Hillel means that it does not require a day of slaughter.

    וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן — דִּמְקָרְבִינַן בְּיוֹמֵיהּ, הָא אִיפְּלִיגוּ בַּהּ חֲדָא זִימְנָא! דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם.

    The Gemara asks: And what does this teach us; that all offerings are sacrificed on their day? But they have already disputed this once, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: One may bring peace-offerings on a Festival but one may not place his hands on them. However, one may not bring burnt-offerings at all; and Beit Hillel say: One may bring peace-offerings and also burnt-offerings, and one places his hands on both of them. Why is it necessary to restate this argument in different terms?

    צְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא: בְּהָא קָא אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי, מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר לִמְחַר. אֲבָל הָכָא, אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לְבֵית הִלֵּל.

    The Gemara answers: It is necessary, for had the mishna taught us only this case, that Beit Shammai prohibits bringing burnt-offerings on a Festival, we might have said: It is with regard to this case, a regular Festival followed by a weekday, that Beit Shammai state their opinion, because it is possible to sacrifice these burnt-offerings on the following day, on the day of slaughter after the Festival; but there, with regard to a Shavuot that occurs on a Friday, when one cannot sacrifice offerings on the following day, you might perhaps say that they agree with Beit Hillel that the burnt-offerings should be sacrificed on the Festival itself. It was therefore necessary to state that Beit Shammai’s view is the same in both cases.

    וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא: בְּהָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל, מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר לִמְחַר, אֲבָל בְּהָא — אֵימָא מוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּאי, צְרִיכָא.

    The reverse also applies: And had it taught us only that case, that there is no day of slaughter after Shabbat, we might have said: It is with regard to that case that Beit Hillel state their view, that the offerings should be sacrificed on the Festival itself, because it is not possible to sacrifice them on the following day, which is Shabbat; but here, on a regular Festival followed by a weekday, you might say that perhaps they agree with Beit Shammai. It is therefore necessary for the mishna to specify both cases. The question of whether there are days of redress for Shavuot according to Beit Hillel therefore remains unresolved.

    תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁלֹּא חָג שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח, וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת, שׁוּב אֵינוֹ חוֹגֵג. מַאי לָאו: יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת! לֹא, יוֹם טְבוֹחַ. אִי הָכִי, נִיפְשׁוֹט מִינַּהּ דְּחַד יוֹם טְבוֹחַ! אֵימָא: יְמֵי טְבוֹחַ.

    The Gemara suggests: Come and hear a proof from a different source: One who did not celebrate by sacrificing the peace-offerings of the Festival on the seven days of Passover, or on the eight days of the festival of Sukkot , or on the first day of Shavuot may no longer celebrate and sacrifice those offerings. The Gemara infers: Does this not mean that if one did not sacrifice on the Festival day of Shavuot itself, this lapse cannot be remedied, thereby demonstrating that there are no days of redress for Shavuot ? The Gemara refutes this: No, the term Festival day is referring to the day of slaughter, rather than the Festival itself. The Gemara immediately counters: If so, let us at least resolve from here, i.e., the mishna that there is only one day of slaughter and not seven days. The Gemara rejects this: Say that the wording of the mishna should be corrected, so that instead of: A day of slaughter, it reads: Days of slaughter.

    תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ — לִמְנוּיָיו, אַף עֲצֶרֶת — לִמְנוּיֶיהָ. מַאי לָאו: גָּמַר מֵחֹדֶשׁ, מָה חֹדֶשׁ — יוֹם אֶחָד, אַף עֲצֶרֶת — יוֹם אֶחָד!

    The Gemara suggests further: Come and hear a proof from another source, as Rabba bar Shmuel taught the following baraita : The Torah said to count thirty days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” ( Leviticus 23:16 ). From this comparison, we learn the following halakha : Just as the new month is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one day, so too, Shavuot is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one full week, as it is stated: “Seven complete weeks shall there be” (Leviticus 23:15). The Gemara infers from this: Does this not mean that we learn from the month? If so, we can also learn that just as the festival of a month, the New Moon, is one day, so too Shavuot is only one day, without days of redress.

    אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא?! אַטּוּ עֲצֶרֶת, יוֹמֵי מָנֵינַן שָׁבוּעֵי לָא מָנֵינַן? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: מִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי, דִּכְתִיב: ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, וּמִצְוָה לְמִימְנֵי שָׁבוּעֵי, דִּכְתִיב: ״שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ״. וְעוֹד: ״חַג שָׁבוּעוֹת״, כְּתִיב.

    Rava said: And how can you understand it that way? Is that to say that for Shavuot we count days but we do not count weeks? Didn’t Abaye say: It is a mitzva to count days, in the counting of the omer , as it is written: “Until the morrow of the seventh week, you shall count fifty days” (Leviticus 23:16); and it is also a mitzva to count weeks, as it is written: “Seven weeks you shall count for yourself, from when the sickle is first put to the standing corn” (Deuteronomy 16:9); and further, it is written: “The festival of weeks [ shavuot ]” (Deuteronomy 16:10), which indicates that it is a Festival that is established through a count of weeks? Consequently, the days of redress for Shavuot should last a week, in accordance with its components.

    דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״וּקְרָאתֶם וּבְקֻצְרְכֶם״. אֵיזֶהוּ חַג שֶׁאַתָּה קוֹרֵא וְקוֹצֵר בּוֹ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה חַג עֲצֶרֶת.

    § In the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, a Sage taught the following: The verse states with regard to Shavuot : “And you shall make a proclamation on this very day, it shall be a holy convocation, you shall do no kind of laborious work” (Leviticus 23:21), and it states in the same chapter: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 23:22). Which is the Festival on which you make a proclamation and also reap, i.e., which Festival occurs in the harvest season? You must say it is the festival of Shavuot .

    אֵימַת? אִילֵּימָא בְּיוֹם טוֹב — קְצִירָה בְּיוֹם טוֹב מִי שְׁרֵי? אֶלָּא לָאו לְתַשְׁלוּמִין.

    The Gemara proceeds to analyze the teaching: When exactly does this refer to? If we say it is referring to the Festival day itself, is it permitted to reap on a Festival? Obviously, ordinary work is prohibited on Festivals. Rather, is it not referring to the issue of redress? In other words, it speaks of those days on which redress can be made for the offerings of the Festival, i.e., the days of slaughter, on which one may indeed reap because they are regular weekdays, and they nevertheless have a festive quality.

    וְאַף עַל גַּב דְּאִיתְּמַר דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, אִצְטְרִיךְ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּאִי מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא — הֲוָה אָמֵינָא: מָה תַּשְׁלוּמִין שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה, אַף תַּשְׁלוּמֵי עֲצֶרֶת נָמֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה, קָמַשְׁמַע לַן דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְאִי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב,

    The Gemara comments: And even though the teaching that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, that the halakha of the redress for Shavuot is derived from the comparison to Passover, was stated, it was nevertheless necessary to state the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, for if we had learned only the proof that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, I would say the following: Just as on the days of redress for the festival of Passover it is prohibited to perform any work that will not cause irretrievable loss, as they are part of the Festival, so too on the days of redress for Shavuot it is also prohibited to perform work. We are therefore taught the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, that on these festive days one may reap, as they are weekdays. Conversely, if we had learned the halakha only from the words of Rabbi Eliezer ben Ya’akov,