Commentary page

Chagigah 17a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chagigah 17a

Chagigah 17a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 214 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

דבהדי גבה ששוה לגובה הגב של בהמה:

כגבה של בהמה דמי והראש שוה בגובה לגב הבהמה:

מתני' מביאין שלמים ביו"ט שהן אכילת הדיוט:

ואין סומכין עליהן כדאמרינן אלא סומך עליהן מערב יו"ט ושוחטן ביו"ט דלא בעינן תכף לסמיכה שחיטה:

אבל לא מביאין עולות באותן שיכול להביא לאחר יו"ט דכתיב הוא לבדו יעשה לכם (שמות י״ב:ט״ז) לכם ולא לגבוה:

יום טבוח של קרבנות ראייה וחגיגה של יו"ט לאחר השבת שאין קריבין לא ביו"ט ולא בשבת:

אין לה יום טבוח אינה צריכה יום טבוח שמותר להקריבן ביו"ט:

אין כהן גדול מתלבש בכלים נאים בביתו ובשוק ולאו בשעת עבודה קאמר ולא בבגדי כהונה קאי אלא שלא יתנאה באותו היום שיום טבוח של עצרת אחר שבת שיבינו הכל שאינו היום יו"ט מפני הצדוקין שהיו אומרים עצרת אחר שבת:

4 more comments on this page.

Rashi on Chagigah 17a · Sefaria

Tosafot

רב אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין דיחויא בעלמא דהא ס"ל לרב אשי בפרק בתרא דשבת (דף קנה. ושם) אמר רב אשי השתא דאמרינן צדדין אסורין אלא הכי קאמר דמהא ליכא למישמע מינה:

בית שמאי אומרים מביאין שלמים בביצה בפ"ב (דף יט.) מיתניא והתם עיקר והכא אגב גררא נסבא שמיירי בחגיגה וכן משמע שמאריך התם טפי לפרש ויש להוכיח מינה דביצה מיתניא מקמי מכילתין:

יום טבוח שלו אחר השבת ואע"ג דלא חזו בראשון מייתי לה בשני אפילו למ"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה רק בשביל היום כדפי' לעיל חזיא מיהא קרינן ביה:

יום טבוח אחר השבת פרש"י קרבנות ראייה וחגיגה שאין קריבין לא ביו"ט ולא בשבת ולא יתכן לומר דחגיגה אמאי לא ומ"ש משלמים לב"ש ומיהו בירושלמי מייתי אמרו להם לב"ה נדרים ונדבות יוכיחו [שמותרין להדיוט ואסורים לגבוה] אמרו להם ב"ה מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להם ב"ש חגיגה נמי אין זמנה קבוע שאם לא חגג בראשון חוגג והולך כל הרגל אמרו להם ב"ה כיון שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל היינו זמנו קבוע משמע דאף בחגיגה פליגי כדפרישית:

אין כהן מתלבש בכליו פרש"י בכלים נאים שלו ובביתו ובשוק שלא בשעת עבודה ולא בבגדי כהונה קאמר אלא שלא יתנאה באותו יום טבוח שיבינו הכל שאינו יו"ט וקשה למורי חדא דלישנא לא משמע ליה דה"ל למינקט בכלים נאין ועוד מאי איריא כהן גדול אפילו שאר אדם נמי ונראה לו דבח' בגדים איירי שבימים טובים היה רגיל כהן גדול לעבוד בשביל כבוד היום אבל ביום טבוח לא היה לובשן כדי לעבוד שלא יתראה להיות יו"ט וראיה לדבריו בירושלמי בפירקין א"ר יוסי בר בון בשם ריב"ל בכל יום כ"ג מתלבש בכליו והולך ומקריב תמיד של שחר אם יש שם נדרים ונדבות מקריב אותן והולך ואוכל בביתו ובא ומקריב תמיד של ערב רבי עוקבא בשם ריב"ל אמר לא היה עושה כן אלא בשבתות וי"ט כלומר שלא היה רגיל ומתלבש בכליו ולעבוד אלא אז מפני כבוד היום אבל אי בעי מקריב בכל אות נפשו כדתנן ביומא (דף יד.) מקריב בראש וביום טבוח אף לכולי עלמא לא היה מתלבש שלא יכירו שהוא יום טוב:

אף עצרת יש לו תשלומין בירושלמי אמר רבי יוסי בר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר כלומר מהתם משמע שהיה לו תשלומין וקשה לה"ר אלחנן תיפוק ליה בלאו הכי לא הקריבו בראשון כיון שהיה שבת כדמשמע בשבת בפרק במה מדליקין (שבת ל.) דבשבת נפטר דוד ושמא התם לית ליה הכי אלא פליג אהא:

פז"ר קש"ב פרש"י רגל בפני עצמו שיש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל סוכות וברכה היא ברכת המלך כדכתיב ביום השמיני שלח את העם וגו' וקשה לר"ת דהא בפ' לולב וערבה (סוכה דף מז. ושם) אמר כשם שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה אף שמיני עצרת טעון ברכה וקרבן ושיר ולינה מאי לאו זמן לא ברהמ"ז ותפלה ועוד לישנא דנקט ברכה בפני עצמו משמע דאף בימים אחרים איתיה והכי איתא בירושלמי ברכה בפני עצמו מאי היא א"ל זמן א"ל זמן כל שבעה מי איכא משמע דבברכת המזון ותפלה בעי למימר דאיכא כל ז' ומפרש לשם מנא ידעינן שהוא רגל דהא בכולהו כתיב וביום וכאן ביום ללמד שהוא רגל בפני עצמו ונראה לר"ת ברכה ברכת המזון ותפלה שמזכירין את שמיני עצרת ורגל היינו לינה שטעון לינה בירושלים ור"ח מפרש רגל לענין אבילות והכא איתא בפרק בתרא דמועד קטן (דף כד:) הרי עברו עליו ערב החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א ושניהם יסד ר"ת במעריב שלו לינת שלשים ידחם כאשר אבלים ינחם וברכת המלך לא בעי למיתני משום דנחית אשאר ימים וברכת המלך אינה לשם ולינה לא בעי למיתני לדברי רש"י ור"ח משום דפשיטא ליה שיר פרש"י לא איתפרש ליה ור"ת מפרש דאומר מזמור שלו שלם דבשאר ימי החג אומר הומבה"י כדמפרש התם שמתחיל ביום אחד מזמור ומסיים בשני וכאן כולו שלם ורבי עזריאל מצא שאמר למנצח על השמינית מיהו אומר ר"י דהתם לא מדבר רק מה שאומר בפסוקי דזמרה כמו שמוסיפים מזמורים בשבת מ"מ משמע שהיו אומרים אותו במקדש כיון דנתקן לומר:

תפשת מועט תפשת לפי שיש בכלל מאתים מנה ומ"מ חשבון שבידך אמתי וי"מ דלמדה מרובה אין קצבה דלעולם תוכל להרבות אבל למועט יש סוף ולא יתכן דבת"כ פליגי תנאי בהא גבי זבה ימים מיעוט ימים שנים יכול מרובים א"ר עקיבא כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת א"ר יהודה שתי מדות אחת כלה ואחת אינה כלה מודדין במדה כלה ואין מודדין בשאינה כלה א"ר נחמיה וכו' למה בא הכתוב לפתוח או לנעול:

1 more comments on this page.

Tosafot on Chagigah 17a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

רב אשי אפילו תימא צדדין מותרין כל דלהדי גבה דרישא כגבה דמו.

א"ר אלעזר א"ר אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה ת"ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות כו'.

פז"ר קש"ב פירשנוהו כבר למעלה.

Rabbeinu Chananel on Chagigah 17a · Sefaria

Meiri

המשנה השלישית ב"ש או' מביאי' שלמי' ואין סומכי' עליהם אבל לא עולות ב"ה או' מביאי' שלמי' ועולות וסומכי' עליהם עצרת שחל להיות ערב שבת בש"א יום טבוח לאחר השבת ב"ה או' אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום הטבוח לאחר השבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרי' בהספד ובתענית שלא לקיים את דברי האומרי' עצרת לאחר השבת אמר הר"מ פי' כבר ביארנו בפרק ב' ממס' ביצה זו ההלכה ופרשנו כי מחלקתם היא בעולת ראיה ושלמי חגיגה אבל נדר ונדבה אין קרבין בי"ט ואסרו ב"ש הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים ומיגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעינן עצרת שחלה וכו' פי' כבר קדם לך כי חג שבועות יש לו תשלומין כל ז' וידעת כי דעת ב"ש שאין מביאין עולות בי"ט ולפיכך כשחל עצרת ערב שבת מביא עולת ראיה לאחר השבת והוא יהיה יום טבוח וב"ה או' שלא יהיה יום טבוח אלא בערב שבת עצמו יביא עולת ראיה כמו שקדם לך מדעתם וזה ששנה מחלקתם כדי שלא תאמ' ב"ש מודים לב"ה בעצרת שחלה ערב שבת שמביאי' עולות בי"ט כיון שאינן יכולים להקריבם למחר לפי שהוא שבת וב"ה ג"כ אינם מודים לב"ש ואפי' במה שקדם אע"פ שאי אפשר להקריב עולות ממחרת י"ט ואותם שאינם מאמינים בתורה שבעל פה מאמינים כי עצרת לא תחול לעולם אלא אחר השבת שנ' וספרתם לכם ממחרת השבת והפסוק קרא י"ט שבת כמו שקראם כלם שבתות ד':

אמר המאירי ב"ש אומרים וכו' כונת המשנה בענין החלק השני ג"כ לבאר איזה קרבן מקרבנות החג דוחה י"ט ואיזה מהן אינו דוחה י"ט ואמ' ב"ש אומרים מביאין שלמים ר"ל שלמי חגיגה בי"ט שהרי יש בה מאכל לבני אדם ואיכא לכם ואין סומכי' עליהם כמו שהתבאר במשנה שלפניה ומ"מ סומך עליה מערב י"ט דלא סבירא ליה תכף לסמיכה שחיטה אבל לא עולות אפי' עולות ראיות שאין בהן מאכל להדיוט וכתי' לכם ולא לגבוה ואע"פ שעולת תמיד דוחה שבת וי"ט התם במועדו כתו' ואפי' בשבת ואע"פ שעולה ראיה עקרה ביום ראשון הא מ"מ יש לה תשלומים וב"ה מתירים אף בעולות ראיות שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן ומ"מ עולות של נדרים ונדבות אף הוא מודה באסורן כמו שהתבאר בפרק א' אבל עולת ראיה הואיל ועקרה ביום א' מותר ואע"פ שאמר לכם אנו דורשין לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים וסומכי' עליהן כמו שהתבאר בשלפניה ומתוך מה שחלקו במשנה זו נמשכו לחלוק בדבר זה שאמרו עכשיו והוא ועצרת שחל להיות בערב שבת והרי לדעת ב"ש אין עולה ראיה שלה קריבה בו ביום ולמחר אינו משלם שהרי שבת הוא ונמצא יום טבוח ר"ל יום שחיטת קרבנות הראיה אחר השבת ואע"פ שעצרת אין בה ז' למדנו בגמרא מדין הקש שאף עצרת יש לו ז' לתשלומים כפסח וכדי ללמדנו כן תפש בכאן יום עצרת וב"ה אומרים אין לה יום טבוח פי' לא שיאמרו שאם לא הוקרבו ראיות בי"ט שלא יהא יום טבוח שלהם אחר השבת שאף הם מודים שיש לעצרת תשלומים כל ז' אלא שהם אמרו שאין צריך בזה יום טבוח אחרי שהרי בי"ט עצמו הן קרבות והוא שאמר אח"כ שניהם מודים שאם חל עצרת להיות בשבת ועולה ראיה אינה דוחה שבת לדברי הכל שיום טבוח שלה אחר השבת אלא שאם ארע כן לא היה כהן גדול מתלבש בכליו נאים בביתו ובשעה שהולך בשוק ואע"פ שבשאר ימי טבוח היה מתהדר בלבושים אפי' בזמן שאינו יום טוב ויום זה מיהא צריך שלא לעשות כן שלא יחשדוהו כצדוקי שהיו הצדוקים אומרים אין עצרת אלא אחר השבת שהיו מפרשים ממחרת השבת על שבת בראשית ומתוך כך צריך להזהר שלא להתהדר במלבושים נאים כדי לפרסם שאינו י"ט ויש שפירשו אין מתלבש בכליו על בגדי כהונה ר"ל שאינו עובד באותו היום כלל אע"פ שבכל יום שירצה בא ועובד כדי שיפרסם שאין היום יום טוב ומותרין בהספד ובתענית פי' ביום זה כדי להוציא מלבן של צדוקין ומ"מ בכל שאר ימי טבוח הן של עקר הן של תשלומים היו נוהגין איסור בהספד ובתענית ויום טבוח היו קורין אותו היום שהיו קרבנות ראיה וחגיגה קרבין בו או קרבנות הראיה לבד:

זהו ביאור המשנה והלכה כב"ה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

כבר ביארנו במשנה שעצרת יש לה ז' לתשלומים כפסח אבל סוכות יש לו ח' שאף שמיני עצרת בכלל תשלומי החג הוא כמו שהתבאר בפרק א' שמא תאמר והלא שמיני רגל בפני עצמו הוא לא נאמרו הדברים אלא לענין פז"ר קש"ב ופירוש הדברים בקצרה פייס בפני עצמו לענין פרי החג שבכל קרבנות החג לא היו מפייסין אלא שהיו מקריבין לפי סדר המשמרות ומי שהקריב פר היום לא היה מקריב למחר ופר של שמיני היו מפייסין בו איזו משמרה מקריבתו ואע"פ שאפשר שיגיע למי שהקריב פר אתמול זמן בפני עצמו שאומרין בו שהחיינו מה שאין כן בשביעי של פסח רגל בפני עצמו לענין אבל במי שמת לו מת ערב החג שנחשב לו ערב החג ז' וי"ט ז' ושמיני עצרת ז' והרי כ"א יום לענין ל' קרבן בפני עצמו שפרי החג מתמעטין והולכין ובשמיני אינו קרב לפי סדר המיעוט שהרי ביום ז' היו מקריבין ז' פרים ובשמיני לא היו מקריבין אלא א' שיר בפני עצמו שלא היו משוררים על הדוכן כסדר שאר הימים אלא שאומרין למנצח על השמינית ברכה בפני עצמה שאין מזכירין בתפלה וברכה חג הסוכות אלא חג העצרת וגדולי הרבנים פירשו ענין זה ברגל בפני עצמו ר"ל שלא פירשוהו לענין אבלות אלא לענין הזכרת חג העצרת ופי' לענין ברכה שהיו מברכין בו את המלך זכר לברכה שברכו את שלמה באותו היום כדכתי' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך ואין נראה כן שמאחר שלא היה לענין זה מקום בשאר הרגלים כלל מה ענין לומר על זה שהוא רגל בפני עצמו אלא שהדברים נראין כפירוש ראשון:

עולי רגלים היו טעונין לינה ליל ט"ו בניסן וליל ט"ו של חג והוא הדין לליל יום עצרת ואינו רשאי ליפטר מירושלם אפי' לילך ללון תוך התחום כל לילה שעבר י"ט ראשון שנאמר ופנית בבקר וכו' וי"מ עד מוצאי י"ט אחרון ממה שדרשו בו בזבחים פרק דם חטאת לענין נותר לדעת ר' טרפון שאם בשל בו בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל דכתי' ופנית בבקר עשאן לכלן בקר אחד אלמא דממוצאי י"ט קאמר ומ"מ יש לפרש שם כיון שנשתהא עד י"ט אחרון והקריב קרבנותיו אינו יכול לפנות ולילך עד בקר של מוצאי י"ט אלמא שכלן נעשין בקר זה לזה ואין בהם משום נותר לדעת ר' טרפון ולעולם בבקר של י"ו יכול לילך:

Meiri on Chagigah 17a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוספות בד"ה יום טבוח אחר השבת פרש"י קרבנות ראייה וחגיגה כו' ומיהו בירושלמי כו' א"ל ב"ש חגיגה נמי אין זמנה קבוע כו' עכ"ל ולמאי שכתבו התוס' לעיל דשלמי שמחה נמי יש להן תשלומים כל ז' וה"ל אין זמנה קבוע ולא קרב בי"ט כמו חגיגה קשה דא"כ באיזו שלמים קאמרי ב"ש במתני' דמביאין וליכא למימר בשלמי צבור בעצרת דבהנהו ליכא סמיכה כלל ויש ליישב דאע"ג דתרווייהו מקרו אין זמנן קבוע מ"מ שלמי שמחה קריבין דמקרו לכם טפי מחגיגה דכתיב וחגותם אותו חג לה' ומיהו הך דירושלמי נאמרה בתלמודנו בפ"ב דביצה לגבי ראייה אבל חגיגה קריבה לכ"ע ולא כפרש"י דהכא דחגיגה מקרי שפיר לכם כיון דיש בה צורך הדיוט משא"כ ברחייה וע"ש כל הסוגיא:

בד"ה פז"ר קש"ב פרש"י רגל כו' ומפרש לשם מנא ידעינן שהוא רגל דהא בכולם כתיב וביום כו' עכ"ל ולא ידענא מה להם לאתויי הכא הך מלתא מדברי הירושלמי ומה ראייה הוא לדבריהם ובתלמודנו נמי איתא הכי בפ' לולב וערבה אהא דאמרי' זמן בשמיני דהתם כתיב וביום והכא כתיב ביום לומר דחלוק הוא וכל דבריהם דהכא כתבו ג"כ בפ"ק דר"ה והך דירושלמי לא הביאו שם:

בד"ה תפשת מועט תפשת לפי שיש בכלל מאתים מנה ומ"מ חשבון שבידך כו' אבל למועט כו' ולא יתכן כו' עכ"ל מהג"ה א"מ ז"ל ובתוס' פ"ק דסוכה מהכא גופה דחיוה דהא יש לדבר סוף דטפי מח' לא ודו"ק:

בד"ה אף חג הסוכות טעונה לינה אתיא כראב"י ור"מ דאילו לת"ק ור"ש וראב"ש בפ"ק דר"ה נפקא להו כו' וה"נ מרבה התם בפסחים פסח שני כו' עכ"ל כצ"ל דלראב"י ור"מ קאמרינן התם דאתא לחג הסוכות דטעונה לינה אבל לת"ק ור"ש וראב"ש אתא האי קרא לבל תאחר ותשלומין דעצרת נפקא להו מדרבה בר שמואל כדאמר התם וע"כ לינה לא נפקא להו אלא מכל פינות כו':

גמרא א"ר אלעזר א"ר אושעיא מנין כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Chagigah 17a · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה אף עצרת וכו' בירושלמי אר"י עיין מ"ל פ"ג הלכה ו' מהלכות אבל:

Gilyon HaShas on Chagigah 17a · Sefaria

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

מתני' ב"ש אומרים מביאים שלמים (ביו"ט) ואין סומכין עליהן במסכת ביצה (דף כ ע"א) פי' רש"י בד"ה ב"ש היא משום דסמיכה כתיב בשלמי נדבה, ולא גמרינן חובה מנדבה, הלכך לא דחיא סמיכה דידהו יו"ט. וקשה לי, לפי מה דקיימינן עתה דבית שמאי לית להו סמיכה כלל בשלמי חובה, ממילא גם בחול אסור לסמוך, דהוי עבודה בקדשים, דהא גם משום יו"ט לא מקרי משתמש בבעלי חיים רק אי בעי סמיכה בכל כחו, וכמ"ש רש"י שם בביצה במתני', וא"כ ממילא גם בחול אסור משום עבודה בקדשים וצע"ג:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chagigah 17a · Sefaria

Original text

Segment 1

רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא צְדָדִין מוּתָּרִין, כָּל דְּבַהֲדֵי גַּבַּהּ — כְּגַבַּהּ דָּמֵי.

Rav Ashi said: Even if you say that sides are permitted in general, there is no proof from here, since anything that is near the animal’s back is considered as its back. Therefore, placing the hands on the head of the animal is the same as placing them on the animal itself, as opposed to its sides.

Segment 2

מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים, וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת, וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם.

MISHNA: Beit Shammai say: One may bring peace-offerings on a Festival because both the owners and the priests partake of them, but one may not place his hands on them, on the peace-offerings before sacrificing them. However, one may not bring burnt-offerings at all because they are not eaten, and labor is permitted on Festivals only for the sake of preparing food for humans. And Beit Hillel say: One may bring peace-offerings and also burnt-offerings, and one places his hands on both of them.

Segment 3

עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת. וּמוֹדִים שֶׁאִם חָלָה לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת.

If the festival of Shavuot occurs on the eve of Shabbat, Beit Shammai say: The day of slaughter is after Shabbat, on Sunday. This is the day on which the animals brought in honor of the pilgrim Festival are slaughtered, since they maintain that the Festival burnt-offering is not sacrificed on the Festival day itself but on the following day, and all burnt-offerings vowed by individuals are postponed to the following day. And Beit Hillel say: The day of slaughter is not after Shabbat. Since the slaughter may be performed on the Festival day itself, it is unnecessary to postpone it. But they concede that if Shavuot occurs on Shabbat, the day of slaughter is after Shabbat.

Segment 4

אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו, וּמוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית, שֶׁלֹּא לְקַיֵּים דִּבְרֵי הָאוֹמְרִין: עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת.

The mishna relates that when the day of slaughter was on a Sunday, the High Priest would not dress in his festive garments but would wear his regular clothing. And all were permitted to eulogize and fast on this day. This was done in order not to uphold and reinforce the opinion of the Sadducees, who would say: Shavuot must always occur after Shabbat. As the day of slaughter was on Sunday, it was necessary to demonstrate that we do not accept the view of the Sadducees, and that the day is not a Festival.

Segment 5

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מִנַּיִין לָעֲצֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין, כָּל שִׁבְעָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת״, מַקִּישׁ חַג הַשָּׁבוּעוֹת לְחַג הַמַּצּוֹת: מָה חַג הַמַּצּוֹת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה — אַף חַג הַשָּׁבוּעוֹת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה.

GEMARA: Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: From where is it derived that the Shavuot offerings can be redressed, i.e., that the obligatory Festival offerings can be sacrificed all seven days following the Festival? As it is stated: “Three times a year all your males shall appear… on the festival of Passover, and on the festival of Shavuot , and on the festival of Sukkot ” (Deuteronomy 16:16). The verse compares the festival of Shavuot to the festival of Passover by analogy: Just as one can redress the failure to bring the offering on the festival of Passover on all seven days of the Festival, so too, on the festival of Shavuot , one can redress the failure to bring the offering for all seven, i.e., Shavuot and the six days following it.

Segment 6

וְאֵימָא: מַקִּישׁ לְחַג הַסּוּכּוֹת, מָה חַג הַסּוּכּוֹת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שְׁמוֹנָה — אַף חַג הַשָּׁבוּעוֹת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שְׁמוֹנָה! שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא.

The Gemara raises a difficulty: But perhaps you should say instead that the verse compares Shavuot to the festival of Sukkot by analogy: Just as the Festival day of Sukkot can be redressed for all eight days, as the Eighth Day of Assembly is part of the Festival, so too can the festival of Shavuot be redressed for all eight days. The Gemara answers: The Eighth Day of Assembly is an independent pilgrimage Festival and is not considered part of Sukkot .

Segment 7

אֵימוֹר דְּאָמְרִי[נַן] שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא — הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב. אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין — תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא. דִּתְנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.

The Gemara continues to ask: You can say that when they said that The Eighth Day of Assembly is an independent pilgrimage Festival, this applies only to the issue of peh , zayin , reish , kuf , shin , beit , an acronym for the six halakhot that differentiate The Eighth Day of Assembly from the festival of Sukkot . But with regard to the redress of the Festival offerings, it is considered a day of redress for the first Festival day, as we learned in a mishna (9a): One who did not celebrate by sacrificing the Festival offerings on the first day of the Sukkot Festival can celebrate by sacrificing them throughout the pilgrimage Festival of Sukkot and on the last day of that Festival. If so, the question remains: Why do we not compare Shavuot to Sukkot and allow its offerings to be completed on all eight days?

Segment 8

תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ.

The Gemara answers by implementing the following principle: If you grasped many, you did not grasp anything; if you grasped few, you grasped something. In other words, when one must choose between a smaller number and a larger one, there is more certainty in choosing the smaller one. Even if that choice turns out to be erroneous, it is preferable to the larger one, as it is included in it. In this case, seven is included in eight. Therefore, it is preferable to compare Shavuot to the seven days of Passover than to the eight days of Sukkot .

Segment 9

אֶלָּא, לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ רַחֲמָנָא לְחַג הַסּוּכּוֹת? לְאַקּוֹשֵׁי לְחַג הַמַּצּוֹת: מָה חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן לִינָה — אַף חַג הַסּוּכּוֹת טָעוּן לִינָה.

The Gemara asks: But if we do not compare Shavuot to Sukkot , for the sake of what halakha did the Merciful One write the festival of Sukkot in this context? The laws of all the Festivals were already listed, so the Torah must have mentioned their names again in order to compare them for a particular reason. The Gemara answers: The festival of Sukkot was mentioned in order to compare it by analogy to the festival of Passover, in the following manner: Just as the festival of Passover requires lodging overnight in Jerusalem after the conclusion of the Festival, as one may not depart that night, so too the festival of Sukkot requires lodging in Jerusalem after Sukkot has ended.

Segment 10

וְהָתָם מְנָלַן?

The Gemara asks: And there, with regard to Passover itself, from where do we derive that it requires lodging?

Chagigah 17a

Chagigah 17a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text