Talmud Builders

    Commentary page

    Chagigah 12b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 12b

    Chagigah 12b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 680 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    להקדים שמים לארץ דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים:

    למי שאין דרכו להשכים והשכים הכא נמי דקרא לשמים תחלה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו השכימה עמה שנבראו כאחת לכך התחיל לספר מעשיה תחלה:

    יוצר הרים ובורא רוח מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח:

    רוח סערה עושה דברו דבר הרוח סערה עשאתו:

    ומתחת כל היצירה:

    זרועות עולם הסובלות אותו:

    נכנס שחרית לתוך תיקו והאור נראה:

    ויוצא ערבית מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 12b · Sefaria

    Tosafot

    ואת הארץ להקדים שמים לארץ דאי לאו ואת הייתי אומר ששניהם נבראו יחד והכתוב כתבם זה אחר זה שאי אפשר לכתוב שני שמות כאחד כדפירש רש"י והא דאמרי ב"ה לעיל ארץ נבראת תחלה דכתיב ביום עשות ה' וגו' ולא כתיב ואת התם דריש ליה מדשני קרא בסידריה להסמיך ארץ לעשיה ומיהו בנימוקי חומש פי' רש"י את השמים לרבות תולדותיהן ומדרש אחר הוא ופליג אהא דהכא:

    נכנס שחרית פרש"י נכנס בתיקו וממילא האור יוצא ונראה ויוצא ערבית ומכסה האורה ומחשיך העולם והיה קשה למורי א"כ היאך נראים כוכבים בשמים מינה בלילה כיון שהם קבועים בשני כדמסיק ומיהו שמא נראים מתוכו כמו ע"י העננים אך רוב פעמים שהעננים מחשיכים אותו ומכסין אותו ונראה למורי לפרש איפכא נכנס שחרית בעולם וממנה אורה יוצא ויוצאת ערבית מן העולם [ומסתלק אורה] ולכך הכוכבים נראין:

    כל העוסק בתורה אכתי לא סיים למילתיה דז' רקיעים שהתחיל לפרש:

    אוצרות שלג יש ממנו שמוכן לפורענות ויש לטובה כדאמרינן בתענית (דף ג:) טבא תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא וכן כתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כי אם הרוה את הארץ וגו' (ישעיהו נ״ה:י׳):

    דוד ביקש והורידן לארץ הקשה הרב ר' אלחנן הא כתיב (בישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ותירץ דכיון שמן העננים יורד נראות כיורד מן השמים ועוד י"ל דלא הוריד רק המוכנים לפורענות אבל המרוים את הארץ נשארו למעלה:

    לא יגור במגורך רע אין זה מקרא אלא לא יגורך והכי דריש ליה: (בגמ' שבת קמט: ובסנהדרין קג. איתא שפיר ע"ש)

    Tosafot on Chagigah 12b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    משל דר' ישמעאל הודיע שהקדים שבחה של ארץ לשבח השמים אבל לא בבריאה.

    תניא ר' יוסי אומר אוי לבריות שרואות ואינן יודעות כלומר הארץ עומדת על העמודים ועמודי הארץ הן על המים. והמים הן על ההרים. וההרים ברוח. והרוח בסערה וכולה מדרש פסוקים וסערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנא' ומתחת זרועות עולם. פי' הדבר שהוא בעולם מתחת הכל תלוי בזרוע בגבורתו של הקב"ה. כי הגבורה היא הזרוע כדכתיב לך זרוע עם גבורה.

    ר' אלעזר אומר על עמוד אחד עומד העולם וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שאמר ר"ל ז' רקיעין הן.

    וילון רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. וכל אחד ואחד פירש מה הן משמשין. אלו כולן קבלה הן הל"מ. וקראי אסמכתא בעלמא הן. ואינם מדרשות. שאינם דברים הנאמרים מן הדעת כלל. אלא דברי קבלה הן. והערבות שהוא רקיע שביעי יש בו צדקה ומשפט.

    גנזי חיים גנזי שלום גנזי ברכה ונשמת הצדיקי' ונשמות העתידות להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים. וכולהו קראי צדק ומשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. גנזי חיים שנאמר כי עמך מקור חיים. גנזי שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. גנזי ברכה שנא' ישא ברכה מאת ה'.

    נשמתן של צדיקים שנא' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. רוחות ונשמות העתידו' להבראו' שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וטל שעתיד להחיות בו מתים שנאמר גשם נדבות תניף אלהים וגו'.

    ולמעלה אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך רם ונשא שוכן עליהם. שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו.

    וחושך וערפל מקיפין אותו מבחוץ שנאמר ישת חשך סתרו וגו' ומבפנים אור שנאמר ונהורא עמיה שריה.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 12b · Sefaria

    Meiri

    כל העוסק בתורה בלילה נמשך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה וכו' כל העוסק בתורה בעולם הזה שדומה ללילה נמשך עליו חוט של חסד בעולם הבא שהוא דומה ליום שנאמר יומם יצוה יי' חסדו וכו' ודומה לזה אמרו בפרק זה אשר קמטו לא עת נהר יוצק יסודם אלו תלמידי חכמים שמקמטים עצמן על דברי תורה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא:

    כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנא' הקוטפים מלוח עלי שיח וכו':

    Meiri on Chagigah 12b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אוֹי לָהֶם לַבְּרִיוֹת, שֶׁרוֹאוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה הֵם רוֹאוֹת. הנה מה שאמר אוי כיון בזה האוי והאבוי על הפלסופים שסומכין על השערת שכלם ומראה עיניהם ובודים דברים מדעתם בענייני השמים וכוכבים ומזלות וגם מדברים אשר בארץ מתחת כפי השערתם ועושים דבריהם ליסוד מיוסד ובונים עליו בנין ומחליטים הדברים לאמת כאלו עלו שמים ובעיניהם ראו ויספרו וכאשר תמצא בכלל דברי הבל שלהם שגזרו בהשערת שכלם שהשמש והירח והכוכבים הם עולמות גשמיים ממש ובהם אדם ובהמה ואילנות ועשבים כמו שיש בעולם הזה ועל אשר ראו בירח כתמים בגופה גזרו שהם הרים וגבעות וימים שבה ועוד יש להם דברים הבלים ושקרים כאלה שכל אחד בונה במה לעצמו וגוזר איזה ענין שחושבו ומחליטו לאמת על פי השערת שכלו! והרב ספר הברית מאמר ד' פרק י"א דימה אותם לאדם הרואה מרחוק באיזה גשם בעולם ומסתכל בו נדמה לו כצורת אדם עם חוטם ואזנים ועינים ויד ורגל אמנם בהתקרבו לאותו גשם בעיניו יראה שהוא עץ או דבר אחר פשוט לא תואר ולא הדר לו לא פנים ולא עורף עיין שם. ועוד במאמר ג' פרק ב' דימה אותם לאדם יערי אשר מצא מראה מלוטשת גדולה עומדת בצד הר גדול אשר שכח שמה סוחר אחד וזה האדם היערי הסתכל באספקלריא המאירה וראה בתוכה צורת אדם שחור ומקלו בידו גם צורת האילנות וצורת נהר אחד אשר היה ביער ההוא לנוכח המראה ויגזור בדעתו שיש עולם מלא בתוך ההר הגדול הזה וגזר בדעתו שההר הזה הוא חלולי ובתוכו נמצא יער ואילנות ונהרות ובני אדם וזה הכסיל לא הבין ולא ידע כי בנפשו דבר ואת עצמו ראה שנצטייר הוא והיער וכל אשר בו בתוך המראה וכן קרה למחקרים הפלסופים עד כאן עיין שם. ובזה בִּין תָּבִין היטב מה שקרא עליהם רבי יוסי אוי ואבוי שרואין מלמטה למעלה ואינם יודעין מה הם רואין! וגם מלמעלה למטה על הארץ מתחת עומדין ואין יודעים על מה הם עומדין! ואמר לשון אוֹי כי השכל נקרא טוב [17] אך להם יתהפך לאוי [17] דהחשבון שוה. גם הלב שלהם שבו מבינים נחלק לשני פעמים וי וי.

    הָאָרֶץ, עַל מָה עוֹמֶדֶת? עַל הָעַמּוּדִים נראה לי בס"ד שזה האויר הממלא את החלל שבין השמים לארץ יש לו כובד ואיך אפשר שנוכל לשאת אותו על ראשינו? אך נודע שהשם יתברך ברא לזה האויר כח המושך שהוא נושא את האויר ולא נרגיש בכובד שלו אף על פי שהוא דבוק ונוגע בראשינו ובגופינו. וזה כח המושך אינו נושא אלא רק את האויר שבחלל הזה אבל את גוף הארץ שהוא העפר אשר עומד למעלה מן התהום אינו נושא כח המושך הזה אלא ברא הקדוש ברוך הוא כח אחר חופף על פני התהום והוא נושא את הארץ אשר רקועה על פני תהום. ולזה הכח קורא אותו כאן בשם עַמּוּדִים מפני שהוא חלוק לשני חלקים, חלק אחד לח וחלק אחד יבש כדי לשאת את גוף הארץ שהוא לח ויבש ואלו העמודים עומדים על המים שהוא התהום ותחת התהום יש הרים גדולים שסובלים אותו. ועל זה אמר כאן ' וּמַיִם עַל הֶהָרִים ' רוצה לומר מים זה התהום עומדים על ההרים ואלו ההרים עומדים על רוח כי תוכם של ההרים חלול ובחלל שבהם יש רוח שהוא אויר רוחני יותר מאותו הכח שעומד למעלה מן ההרים שהוא עמודים שסובלים את גוף הארץ. ועל זה אמר ' וְהֶהָרִים עַל רוּחַ ' פירוש קיימים ועומדים על זה הרוח שבחלל שבקרבם וזה הרוח שבקרב ההרים תלוי בסערה והיא כח רוחני דק וזך יותר וקרי ליה בשם 'סְעָרָה' מפני שהוא מצד הגבורה. וּסְעָרָה זו תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוצה לומר תלויה במדת הגבורה המכונית בשם זרוע כמו שאמר אליהו זכור לטוב חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, וזה הכח נקרא נשמת הארץ שממנו מתפשט חיות לכל הארץ בכללותה בשש קצוות שלה שנאמר וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם (דברים לג, כז). וקאמר זרועות לשון רבים כי הוא כלול גם מחסד שהוא נקרא זרוע ימין כי לעולם שמאלא אצטריך לימינא כנודע.

    עַל עַמּוּד אֶחָד עוֹמֶדֶת, וְ'צַדִּיק' שְׁמוֹ נראה לי בס"ד כל תיבה אות האחרון שלה הוא יסוד שלה כי יסוד של כל דבר הוא עומד תחתיו והנה אות אחרונה של עולם הוא מ"ם אשר במלואה עולה מספר שמונים כמנין יסוד [80] והצדיק אחיזתו ביסוד. ולזה אמר העולם על עמוד אחד עומד וצדיק שמו, שם ארץ אות האחרון הוא אות צד"י שהוא צדיק וזהו הארץ עומדת על עמוד אחד וצדיק שמו. ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל העולם מתקיים בזכות השירה ושירים שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא ואמרתי רמז נכון על זה תמצא אחר אותיות 'עולם' יש אותיות 'פזמן' דהשיר נקרא פזמן כידוע ונרמזו אותיות אלו תחת עולם להודיע שהעולם קיים על זכות השיר הנקרא פזמן. וידוע מבחר השירים שיש בהם שבח והודאה ותהלה להקדוש ברוך הוא הם מאה ברכות וארבע קדושות ועשרה קדישים ותשעים אמן. ולזה אמר שהוא שבח אל מלך נאמן, והם רמוזים באותיות 'צדיק' על עמוד אחד עומד דהיינו עמוד השבח והשיר וצדיק שמו. ודע מה שאמר 'וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים הִיא עוֹמֶדֶת' הנה רבותינו ז"ל בדבריהם עושין רמז לסוד הארץ העליונה וכדי שתבין סוד המאמר לך נא ראה מה שאמר רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בפרשת פקודי דף כ"א ע"ד וינעם לך! ומאותם הדברים הנזכרים שם יוכל המשכיל להבין הכונה של שנים עשר עמודים ושל שבעה עמודים ושל עמוד אחד וצדיק שמו שהוא סוד וא"ו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, אלו ואלו דברי אלקים חיים!

    אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁנֵי רְקִיעִין הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י, יד) "הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם". וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה. נראה לי בס"ד דלא פליגי אלא רב יהודה נקיט רקיע אחד הוא אשר נגלה לעינינו ורקיע אחד לכל אותם רקיעים שאין לעינינו ורוצה לומר פרט אותם לאותם שאין נגלים לעינינו ועלה בידו מספר שבעה ורב יהודה תפס דרך הכתוב הַשָּׁמַיִם הוא רקיע הנגלה לנו וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם כל אותם רקיעים שאין נגלים לעינינו ועיין בעץ חיים שער ציור העולמות פרק ב'.

    'שְׁחָקִים', שֶׁבּוֹ רֵיחַיִם עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים נראה לי בס"ד דאיתא בזוהר (ויחי דף רכ"ג וזוהר וארא דף כ"ח) דמחנות שכינה נקראים בשם ריחים והקליפות הם שפחה אחר הרחים עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד ריחים רמז ליסודות של המלכות כמו שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל (בזוהר אמור דף צ"ו) שהיסוד טוחן הגבורות ונעשין נצוצין ועל כן היסוד נקרא רחיים של גרוסות שהגבורות נגרסים בו עיין שם. וכתב רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בסוף אדבר זה שני גבורות מן החמשה גבורות שהם נצח והוד נמתקו ברדתם ליסוד ואלו הם סוד שני אותיות מן דמנצפ"ך בסוד המן שטוחנין בשחקים שהם נצח והוד ומתמתקות על ידי הטחינה וטעמו כצפחית בדבש עד כאן לשונו והבן בדברים.

    וְחָשׁוֹת בַּיוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵ־ל חַיָּי". פירוש מה שאומרים ישראל בעמידה שלשה ראשונות ושלשה אחרונות דברי שבח להקדוש ברוך הוא נקרא חסד גדול מאתו יתברך שנתן להם רשות לספר בשבחו וכמו שפירשו הראשונים ז"ל בפסוק טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ (תהלים סג, ד) רוצה לומר טוב אצלי החסד הזה יותר מן החיים שלי והוא אשר נתת לי רשות ששפתי ישבחונך. ולזה אמר יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ (תהלים מב, ט) רוצה לומר יצוה אותנו בלבד על חסדו שהוא נתינת רשות לשבחו, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי רוצה לומר יש שירה של מלאכים שתצטרף עמי וזה החסד של נתינת רשות לשבחו הוא ניתן בתוך תְּפִלָּה לְאֵ ־ ל חַיָּי שנתן לנו רשות לשבחו בשלשה ראשונות ובשלשה אחרונות.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁדּוֹמֶה לְיוֹם. יש להבין למה נקיט בלילה? ועוד מה ענין החוט הזה? ונראה לי בס"ד דידוע חצי הראשון נקרא 'ליל' וחצי השני נקרא 'לילה' ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דעסק התורה שלומדין בחצי השני הנקרא לילה עושין בו הכנה וחיזוק וכח ואומץ לתיקון הנעשה על ידי התפילות של היום ההוא גם מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל שם דתפילת שחרית נמשך כוחה עד תפילת מנחה דתיקון הנעשה בתפילת מנחה הוא מן הרושם הנשאר מתפילת שחרית. ולכן אין אומרים קריאת שמע במנחה אלא סומכין על קריאת שמע דשחרית כי להיותה בסוד החסד כוחה עצום ורב להמשך עד תפילת המנחה נמצא קדושת תפילת שחרית הוא כחוט משוך מן הבקר עד הערב לחבר שתי תפילות שחרית ומנחה ביחד והנה ידוע דהתפילות הם נקראים בשם חסד כי חסד גדול עשה השם יתברך עם בני אדם שנתן להם רשות לשבחו בשלש תפילות בראשנות ובאחרונות שבהם שהם שבחו של מקום וכמו שנאמר 'טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ' פירוש טוב חסדך יותר מן החיים שלנו ופירש מהו החסד הזה נאמר שפתי ישבחונך בשלש תפילות. וזהו שאמרו כל העוסק בתורה בלילה דייקא שהוא חצי השני הנקרא לילה אשר עסק התורה שיהיה בו הוא לצורך תיקון התפילות של אותו היום הנה זה זוכה שהקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד רוצה לומר התקשרות תיקון שתי התפילות שחרית ומנחה נמשך עליו כאלו על ידו נעשה זה התיקון של התחברות שתי התפילות של היום. ועיין מה שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ד על דרך וזה לשונו: וצריך להזדרז בכל יכלתו לקום בחצות לילה ממש וכו' והזהר שלא תתבטל מזה אפילו לילה אחת כי הוא ענין רב התועלת, הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפילת ערבית עד סוף תפלת המנחה ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמתותו גורם שהזווגים הנזכר נעשים על ידו ממש ואין קץ ותכלית לשכרו וכו' עד כאן לשונו עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו הרש"ש [רבי שלום שרעבי] ז"ל כי חצי הראשון של לילה הנקרא לילה הוא ב"ן דב"ן לכן הוא דין וחצי השני הנקרא לילה הוא מ"ה דב"ן לכן הוא חסד וחצי הראשון של היום הוא מ"ה דמ"ה לכן הוא חסד גדול וחצי השני של היום הוא ב"ן דמ"ה. ולכן הוא דין ולפי זה חצי השני של לילה וחצי הראשון של היום שניהם חסד מפני שהם בחינת מ"ה וזהו שאמר כל העוסק בתורה בלילה שהוא בחינת מ"ה דב"ן הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד שהוא מ"ה דמ"ה ביום. ובאופן אחר נראה לי בס"ד 'חוּט שֶׁל חֶסֶד' [425] עולה מספר כה"ת והוא שם קדוש משמות ע"ב ויוצא מן ראשי תיבות כֹּ ל הַ נְּשָׁמָה תְּ הַלֵּל (תהלים קנ, ו) וסופי תיבות לֹא עָזַבְ תָּ דֹרְשֶׁי ךָ הֳ ' (תהלים ט, יא) והוא עזר לישראל מאויביהם וכתוב בספר קול הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל ששם זה הוא במלכות סוד הנפש שהיא אחרי היסוד. לכן שם זה הוא אחר אותיות שד־י שהוא ביסוד והנפש מספר ה' פעמים אלקים שעולים ת"ל [86×5=430] ובהסיר ממנה חמשה אלפי"ן שהם השרשים ישאר תכ"ה [425] עד כאן לשונו. ובזה מובן הטעם דהעוסק בתורה בלילה שהוא זמן תיקון המלכות ושליטת הגבורות זוכה להיות נשפע משם זה של כה"ת שהוא מספר 'חוּט שֶׁל חֶסֶד' והא דהביא מאמר זה דריש לקיש של עסק התורה בלילה באמצע מאמר של ז' רקיעים אחר מאמר של מעון ללמד טעם שכיבדם ביום מפני שעוסקין בתורה בלילה.

    כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים. נראה לי בס"ד התורה נקראת מים כמו שאמרו רבותינו ז"ל והטעם מפני שניתנה מסטרא דחסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) וכן הוא אומר וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו) והחסד נקרא מים. ונודע דשיחה בטלה היא מדרגא דשקרא ונמצא זה השח שיחה בטלה שהיא מדרגא דשקרא עירב שקר [600] שהוא מספר ת"ר עם מים שהוא חסד המתייחס לתורה ולכן מאכילין אותו גַּחֲלֵי רְתָמִים שהוא תערובת ת"ר עם מים [90] הרי צירוף רְתָמִים [690] 'ר־ת מי־ם'. ואומרו גחלים מפני שבעסק התורה יהיה חיבור הוי־ה אדנ־י שעולים צ"א כמנין גחלים [91] ולכן זה שעירב פסולת עם דברי תורה שבהם יהיה חיבור הוי־ה אדנ־י שהם מספר צ"א כמנין גחלים לכן נידון בגחלים של רתמים.

    Ben Yehoyada on Chagigah 12b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 12, Amud Bet, about 680 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 146 words

      Opens “״אֵת הָאָרֶץ״ לְמָה לִי — לְהַקְדִּים שָׁמַיִם…”

    2. Segment 280 words

      Opens “תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת,…”

    3. Segment 336 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים עוֹמֶדֶת,…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי רְקִיעִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר:…”

    5. Segment 569 words

      Opens “רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן,…”

    6. Segment 634 words

      Opens “זְבוּל — שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִזְבֵּחַ…”

    7. Segment 724 words

      Opens “מָעוֹן — שֶׁבּוֹ כִּיתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת,…”

    8. Segment 867 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה בַּלַּיְלָה…”

    9. Segment 933 words

      Opens “אָמַר רַבִּי לֵוִי כׇּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “מְכוֹן — שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד,…”

    11. Segment 1165 words

      Opens “הָנֵי בִּרְקִיעָא אִיתַנְהוּ? הָנֵי בְּאַרְעָא אִיתַנְהוּ! דִּכְתִיב:…”

    12. Segment 1265 words

      Opens “עֲרָבוֹת — שֶׁבּוֹ צֶדֶק מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, גִּנְזֵי…”

    13. Segment 1345 words

      Opens “נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים — דִּכְתִיב: ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “שָׁם אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת,…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “וְחֹשֶׁךְ וְעָנָן וַעֲרָפֶל מַקִּיפִין אוֹתוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר:…”

    Original text

    ״אֵת הָאָרֶץ״ לְמָה לִי — לְהַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ. ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ״, מִכְּדִי בְּשָׁמַיִם אַתְחֵיל בְּרֵישָׁא, מַאי שְׁנָא דְּקָא חָשֵׁיב מַעֲשֵׂה אֶרֶץ? תָּנָא דְּבֵי ר׳ יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: הַשְׁכִּימוּ לְפִתְחִי. הִשְׁכִּים וּמָצָא נָשִׁים וַאֲנָשִׁים. לְמִי מְשַׁבֵּחַ — לְמִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַשְׁכִּים וְהִשְׁכִּים.

    Why do I need “and the earth” [ et ha’aretz ]? To teach that heaven preceded earth in the order of Creation. The next verse states: “And the earth was unformed and void” (Genesis 1:2). The Gemara asks: After all, the Bible began with heaven first; what is different about the second verse? Why does the Bible recount the creation of earth first in the second verse? The Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: This can be explained by a parable of a flesh-and-blood king who said to his servants: Rise early and come to my entrance. He arose and found women and men waiting for him. Whom does he praise? Those who are unaccustomed to rising early but yet rose early, the women. The same applies to the earth: Since it is a lowly, physical sphere, we would not have expected it to be created together with heaven. Therefore, it is fitting to discuss it at greater length.

    תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, שֶׁרוֹאוֹת, וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה רוֹאוֹת. עוֹמְדוֹת, וְאֵין יוֹדְעוֹת עַל מָה הֵן עוֹמְדוֹת. הָאָרֶץ עַל מָה עוֹמֶדֶת — עַל הָעַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן״. עַמּוּדִים, עַל הַמַּיִם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. מַיִם, עַל הֶהָרִים — שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם״. הָרִים, בְּרוּחַ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ״. רוּחַ, בִּסְעָרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ״. סְעָרָה, תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״.

    § It is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: Woe to them, the creations, who see and know not what they see; who stand and know not upon what they stand. He clarifies: Upon what does the earth stand? Upon pillars, as it is stated: “Who shakes the earth out of its place, and its pillars tremble” (Job 9:6). These pillars are positioned upon water, as it is stated: “To Him Who spread forth the earth over the waters” (Psalms 136:6). These waters stand upon mountains, as it is stated: “The waters stood above the mountains” (Psalms 104:6). The mountains are upon the wind, as it is stated: “For behold He forms the mountains and creates the wind” (Amos 4:13). The wind is upon a storm, as it is stated: “Stormy wind, fulfilling His word” (Psalms 148:8). The storm hangs upon the arm of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), which demonstrates that the entire world rests upon the arms of the Holy One, Blessed be He.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים עוֹמֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שִׁבְעָה עַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה״. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: עַל עַמּוּד אֶחָד, וְצַדִּיק שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״.

    And the Rabbis say: The earth stands on twelve pillars, as it is stated: “He set the borders of the nations according to the number of the children of Israel” (Deuteronomy 32:8). Just as the children of Israel, i.e., the sons of Jacob, are twelve in number, so does the world rest on twelve pillars. And some say: There are seven pillars, as it is stated: “She has hewn out her seven pillars” (Proverbs 9:1). Rabbi Elazar ben Shammua says: The earth rests on one pillar and a righteous person is its name, as it is stated: “But a righteous person is the foundation of the world” (Proverbs 10:25).

    אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי רְקִיעִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם״.

    § Rabbi Yehuda said: There are two firmaments, as it is stated: “Behold, to the Lord your God belongs the heaven and the heaven of heavens” (Deuteronomy 10:14), indicating that there is a heaven above our heaven.

    רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן — אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית, וּמְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנּוֹטֶה כַדּוֹק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת״. רָקִיעַ — שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם״. שְׁחָקִים — שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכוֹל וְגוֹ׳״.

    Reish Lakish said: There are seven firmaments, and they are as follows: Vilon , Rakia , Sheḥakim , Zevul , Ma’on , Makhon , and Aravot . The Gemara proceeds to explain the role of each firmament: Vilon , curtain, is the firmament that does not contain anything, but enters at morning and departs in the evening, and renews the act of Creation daily, as it is stated: “Who stretches out the heavens as a curtain [ Vilon ], and spreads them out as a tent to dwell in” (Isaiah 40:22). Rakia , firmament, is the one in which the sun, moon, stars, and zodiac signs are fixed, as it is stated: “And God set them in the firmament [ Rakia ] of the heaven” (Genesis 1:17). Sheḥakim , heights, is the one in which mills stand and grind manna for the righteous, as it is stated: “And He commanded the heights [ Sheḥakim ] above, and opened the doors of heaven; and He caused manna to rain upon them for food, and gave them of the corn of heaven” (Psalms 78:23–24).

    זְבוּל — שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים״. וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי שָׁמַיִם, דִּכְתִיב: ״הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבוּל קׇדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ״.

    Zevul , abode, is the location of the heavenly Jerusalem and the heavenly Temple, and there the heavenly altar is built, and the angel Michael, the great minister, stands and sacrifices an offering upon it, as it is stated: “I have surely built a house of Zevul for You, a place for You to dwell forever” (I Kings 8:13). And from where do we derive that Zevul is called heaven? As it is written: “Look down from heaven and see, from Your holy and glorious abode [ Zevul ]” (Isaiah 63:15).

    מָעוֹן — שֶׁבּוֹ כִּיתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בַּלַּיְלָה וְחָשׁוֹת בַּיּוֹם, מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי״.

    Ma’on , habitation, is where there are groups of ministering angels who recite song at night and are silent during the day out of respect for Israel, in order not to compete with their songs, as it is stated: “By day the Lord will command His kindness, and in the night His song is with me” (Psalms 42:9), indicating that the song of the angels is with God only at night.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה בַּלַּיְלָה — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ״. וּמָה טַעַם ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ״ — מִשּׁוּם ״וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְלַיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְיוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי״.

    With regard to the aforementioned verse, Reish Lakish said: Whoever occupies himself with Torah at night, the Holy One, Blessed be He, extends a thread of kindness over him by day, as it is stated: “By day, the Lord will command His kindness,” and what is the reason that “by day, the Lord will command His kindness”? Because “and in the night His song,” i.e., the song of Torah, “is with me.” And some say that Reish Lakish said: Whoever occupies himself with Torah in this world, which is comparable to night, the Holy One, Blessed be He, extends a thread of kindness over him in the World-to-Come, which is comparable to day, as it is stated: “By day, the Lord will command His kindness, and in the night His song is with me.”

    אָמַר רַבִּי לֵוִי כׇּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַקּוֹטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם״. וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי שָׁמַיִם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם״.

    With regard to the same matter, Rabbi Levi said: Anyone who pauses from words of Torah to occupy himself with mundane conversation will be fed with the coals of the broom tree, as it is stated: “They pluck saltwort [ maluaḥ ] with wormwood [ alei siaḥ ], and the roots of the broom tree [ retamim ] are their food” (Job 30:4). The exposition is as follows: Those who pluck, i.e., pause, from learning Torah, which was given upon two tablets, luḥot , which sounds similar to maluaḥ , for the purpose of siaḥ , idle chatter, are punished by having to eat coals made from “the roots of the broom tree.” And from where do we derive that Ma’on is called heaven? As it is stated: “Look forth from Your holy Ma’on , from heaven” (Deuteronomy 26:15).

    מְכוֹן — שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד, וַעֲלִיַּית טְלָלִים רָעִים, וַעֲלִיַּית אֲגָלִים, וְחַדְרָהּ שֶׁל סוּפָה [וּסְעָרָה], וּמְעָרָה שֶׁל קִיטוֹר. וְדַלְתוֹתֵיהֶן אֵשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב״.

    Makhon , dwelling place, is where there are storehouses of snow and storehouses of hail, and the upper chamber of harmful dews, and the upper chamber of drops, and the room of tempests and storms, and the cave of mist. And the doors of all these are made of fire. How do we know that there are storehouses for evil things? For it is stated: “The Lord will open for you His good storehouse, the heavens” (Deuteronomy 28:12), which indicates the existence of a storehouse that contains the opposite of good.

    הָנֵי בִּרְקִיעָא אִיתַנְהוּ? הָנֵי בְּאַרְעָא אִיתַנְהוּ! דִּכְתִיב: ״הַלְלוּ אֶת ה׳ מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכׇל תְּהוֹמוֹת אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ״! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דָּוִד בִּיקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ (בִּמְגוּרְךָ) רָע״. צַדִּיק אַתָּה ה׳, לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע. וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי ״שָׁמַיִם״ — דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ״.

    The Gemara asks a question: With regard to these things listed above, are they located in heaven? It is obvious that they are located on the earth. As it is written: “Praise the Lord from the earth, sea monsters and all depths, fire and hail, snow and mist, stormy wind, fulfilling His word” (Psalms 148:7–8). The verse seems to indicate that all these things are found on the earth. Rav Yehuda said that Rav said: David requested mercy with regard to them, that they should not remain in heaven, and He brought them down to earth. He said before Him: Master of the Universe, “You are not a God that has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You” (Psalms 5:5). In other words, You are righteous, O Lord. Nothing evil should sojourn in Your vicinity. Rather, it is better that they remain close to us. And from where do we derive that this place is called “heaven”? As it is written: “And You shall hear in heaven, the Makhon of Your dwelling” (I Kings 8:39).

    עֲרָבוֹת — שֶׁבּוֹ צֶדֶק מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, גִּנְזֵי חַיִּים וְגִנְזֵי שָׁלוֹם וְגִנְזֵי בְרָכָה, וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִיד[וֹת] לְהִיבָּרְאוֹת, וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט — דִּכְתִיב: ״צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ״. צְדָקָה — דִּכְתִיב: ״וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן״. גִּנְזֵי חַיִּים — דִּכְתִיב: ״כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים״. וְגִנְזֵי שָׁלוֹם — דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָא לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״. וְגִנְזֵי בְרָכָה — דִּכְתִיב: ״יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה׳״.

    Aravot , skies, is the firmament that contains righteousness; justice; righteousness, i.e., charity; the treasuries of life; the treasuries of peace; the treasuries of blessing; the souls of the righteous; the spirits and souls that are to be created; and the dew that the Holy One, Blessed be He, will use to revive the dead. The Gemara proves this statement: Righteousness and justice are found in heaven, as it is written: “Righteousness and justice are the foundation of Your throne” (Psalms 89:15); righteousness, as it is written: “And He donned righteousness as armor” (Isaiah 59:17); the treasuries of life, as it is written: “For with You is the source of life” (Psalms 36:10). And the treasuries of peace are found in heaven, as it is written: “And he called Him the Lord of peace” (Judges 6:24), implying that peace is God’s name and is therefore found close to Him. And the treasuries of blessing, as it is written: “He shall receive a blessing from the Lord” (Psalms 24:5).

    נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים — דִּכְתִיב: ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִיד[וֹת] לְהִיבָּרְאוֹת — דִּכְתִיב: ״כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי״. וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְיוֹת בּוֹ מֵתִים — דִּכְתִיב: ״גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ״.

    The souls of the righteous are found in heaven, as it is written: “And the soul of my master shall be bound in the bundle of life with the Lord, your God” (I Samuel 25:29). Spirits and souls that are to be created are found there, as it is written: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” (Isaiah 57:16), which indicates that the spirit to be released into the world, wrapped around a body, is located close to God. The dew that the Holy One, Blessed be He, will use to revive the dead is found in heaven, as it is written: “A bountiful rain You will pour down, God; when Your inheritance was weary, You confirmed it” (Psalms 68:10).

    שָׁם אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, מֶלֶךְ אֵל חַי רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם בָּעֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ״, וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי ״שָׁמַיִם״? אָתְיָא ״רְכִיבָה״ ״רְכִיבָה״, כְּתִיב הָכָא: ״סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״ וּכְתִיב הָתָם: ״רוֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ״.

    There, in the firmaments, are the ofanim , the seraphim, the holy divine creatures, and the ministering angels, and the Throne of Glory. The King, God, the living, lofty, exalted One dwells above them in Aravot , as it is stated: “Extol Him Who rides upon the skies [ Aravot ], Whose name is God” (Psalms 68:5). And from where do we derive that Aravot is called “heaven”? This is learned by using a verbal analogy between two instances of “rides” and “rides”: Here, it is written: “Extol Him Who rides upon the skies [ Aravot ],” and there, it is written: “Who rides upon the heaven as your help” (Deuteronomy 33:26).

    וְחֹשֶׁךְ וְעָנָן וַעֲרָפֶל מַקִּיפִין אוֹתוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סוּכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״. וּמִי אִיכָּא חֲשׁוֹכָא קַמֵּי שְׁמַיָּא? וְהָכְתִיב: ״הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא״! לָא קַשְׁיָא: הָא

    And darkness and clouds and fog surround Him, as it is stated: “He made darkness His hiding place, His pavilion round about Him; darkness of waters, thick clouds of the skies” (Psalms 18:12). The Gemara asks: And is there darkness before Heaven, i.e., before God? But isn’t it written: “He reveals deep and secret things, He knows what is in the darkness, and the light dwells with Him” (Daniel 2:22), demonstrating that only light, not darkness, is found with God? The Gemara answers: This is not difficult. This verse, which states that only light dwells with Him, is referring