Commentary page
Beitzah 40b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBeitzah 40b
Beitzah 40b. The full printed text of this folio side — 4 numbered segments, about 57 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אלא בגרוגרות וצמוקין שהן מתחלה ראויין לאכילה והוא דחה אותן בידים להעלותן ליבשן ושוב אינן ראויין עד שייבשו אבל אלו לא דחה אותן בידים ואיכא דאכיל מנייהו הכי קא סלקא דעתיה מדפריש ליה מילתיה דר"ש אלמא כר"ש ס"ל:
איבעית אימא הני מדבריות שאין נכנסות לישוב כלל כגרוגרות וצמוקין דמיין שמקצה אותן מאצלו בידים:
ואיבעית אימא אין מוקצה לר"ש קאמר ליה אבל לדידי יש מוקצה:
ואב"א מתני' לדבריהם דרבנן דאית להו מוקצה קאמר להו:
Rashi on Beitzah 40b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אלו הן מדבריות שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות בישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ומקשינן ומי אית ליה לר' מוקצה כלל דקתני אלו הן מדבריות והא בעא מיניה ר' שמעון ב"ר מר' פצעילי תמרה לר' שמעון מהו ואמר ליה אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרת וצימוקין בלבד איבעית אימא הני נמי כגרוגרות וצימוקין דמו ואיבעית אימא לדבריו דר' שמעון קאמר וליה לא סבירא ליה ואיבעית אימא לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אין מוקצה לדידכו דאית לכו מוקצה אודו לי מיהא דהיכא דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה דבייתיות הן ואמרו לו לא מדבריות הן: תוספתא מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן על ידי אחר מנותיהן מערב יום טוב מה הן מוציאין מבית המשתה חתיכה דקלוסתא וביצה מתובלת ר' שמעון בן גמליאל אומר מקום שנהגו לחלק אגוזים וקליות בעורלם יוליכו בניו ובני ביתו קטנים הולכין עמו לבית האבל ולבית המשתה למקום שנהגו ולא יתן ממנותיו לבנו ולבתו של בעל הבית מפני האיבה. אין חפין ואין מתגרדין ביום טוב אבל מדיחין את הכלים בנתר ושפין כלי כסף בקרקטין. אין חפין את הכלים בנתר ביום טוב. אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן בשבת ואין צ"ל ביו"ט. אלו הן המדבריות היוצאות בפסח ונכנסות ברביעה בייתיות כל שלנים בתוך התחום. רבי אומר אלו ואלו היוצאות חוץ לתחום אע"פ שאין נכנסין לתוך התחום אלא משחשכה מותר לשוחטן ביום טוב. ואלו הן מדבריות הרועות באפר לעולם. מיהא שמעינן דכל מידי דחזי לאינש דעתיה עילויה ואפילו הא דאמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה קיימא לן כרבי ותורי דרידיא ותמרי דעסקא באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון הא בהדיא קיימא לן הלכתא כרבי שמעון ואף על פי דביום טוב קיימא לן כרבי יהודה הני מילי כגון נולד ומוקצה מחמת איסורו וכיוצא באלו אבל הני כולו שרי ביום טוב:
הדרן עלך משילין פירות וסליקא לה מסכת ביצה.
Rabbeinu Chananel on Beitzah 40b · Sefaria
Meiri
פצעילי תמרה והם מיני תמרים שאין מתבשלות באילן לעולם ומשירין אותן ומצניען בחותלות ומתחממין זה בזה ומתבשלים אינם כגרוגרות וצמוקים לענין מוקצה ליאסר בשבת שגרוגרות וצמוקים ראויים היו מתחלה והקצם בידים ועשה בהם מעשה הדוחה אותם מהיותם ראויים למאכל אדם עד שייבשו שהרי מסריחות בנתים אבל אלו לא נדחו בידים ולא עוד אלא שיש שאוכלין בלא בישול וביום טוב מיהא יראה שהן אסורין וכן הדין בכל פירות שכיוצא בהם:
ונשלם הפרק וזה שיעור מה שראינו לכללו בפסקי מסכת יום טוב יבא אחריו מה שראינו לכללו בפסקי מסכת מועד קטן בעזרת הצור ובישועתו.
Meiri on Beitzah 40b · Sefaria
Ben Yehoyada
אֵין מֻקְצֶה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין בִּלְבַד פירש רש"י ז"ל 'קא סלקא דעתך מדפריש ליה מילתיה דרבי שמעון אלמא כרבי שמעון סבירא ליה' נראה לי כונת דברי רש"י ז"ל לומר כיון דהוא שאל לרבי מהו לאכול מהן ביום טוב הוה ליה לקצר דבריו וישיב לו מותר ולמה פירש לו טעמא דרבי שמעון בעלמא אלא ודאי דסבירא ליה כרבי שמעון לכך פירש לו מלתיה דרבי שמעון לרמוז לו שהוא סבירא ליה כוותיה דהלכה כרבי שמעון."
וָאִיבָּעֵית אֵימָא לִדְבָרָיו דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ. קשה לי האי תירוצא הוא הפך תירוץ הראשון ותירוץ השלישי כי בהאי תירוצא קאמר דלא סבירא ליה כרבי שמעון ותירוץ הראשון והשלישי קיימי בחדא שיטה דתרווייהו מוקמי לרבי כרבי שמעון ואם כן קשה למה מסדר הש"ס הניח תירוץ זה באמצע והוה ליה להניחו ראשון או אחרון כדי לחבר שני תירוצים דקיימי בשיטה חדא ביחד? ונראה לי דתירוץ ראשון עדיף טפי דמסתברא מילתיה כאשר יראה הרואה ולכך הקדימו ותירוץ השני עדיף ליה מתירוץ השלישי יען כי תירוץ השלישי נראה דוחק שצריך להוסיף דברים והעיקר חסר ממתניתין לכך הניחו אחרון והקדים השני עליו.
סִיּוּם הַמַּסֶּכְתָּא גם רצה לסיים המסכתא בתיבת הֵן כי התחילה המסכתא בתיבת בְּמַאי וראש וסוף בְּמַאי הוא 'בִּי' ועם תיבת 'הֵן' של סיום המסכתא הרי אותיות 'בִּינָה' ונשאר באמצע תיבת בְּמַאי אותיות 'אֵם' וכתיב 'כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא' (משלי ב, ג), אל תקרי אִם אלא אֵם כמו שדרשו בזוהר הקדוש דמסכתא זו צריכה בינה שהיא אם הבנים כדי להבין דקדוקיה ופרטיה. גם עוד נרמוז ראש הגמרא אות ב' וסוף הגמרא נו"ן הרי בֶּן, וגם עוד המשנה של מסכתא זו ראשה אות ב' וסופה אות ר' הרי צירוף בַּר שהוא תרגום של בֶּן רמז שהעוסק במשנה ובגמרא נקרא בן להקב"ה דכתיב (תהלים ב, ז) 'אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה'. גם יובן נרמז באותיות בֶּן בראש וסוף ללמדך עיקר לימוד המסכתא הוא לעשות בה פריה ורביה שיוליד ממנה חדושי תורה הנקראים בנים ולכן מתפללין בראש השנה ויום הכיפורים 'שערי פריה ורביה בתורה' וכמו שהשיב בן עזאי על אשר לא נשא אשה נפשי חשקה בתורה (יבמות סג:) כלומר הנני מוליד ממנה בנים ולכן נרמז כאן אותיות בֶּן. ונראה לי בס"ד לכן מסכתא זו נקראת בפי הכל בשם בֵּיצָה וקשה דהוה ליה לקראה בשם יוֹם טוֹב? וכן היא נקראת במקצת בספרי הראשונים. אך נראה בחרו לקרותה בשם בֵּיצָה בתיבה הראשנה של המשנה לרמוז כמו שהתרנגולת דרכה להוליד ביצה בכל יום כן הלומד מסכתא יוליד ממנה חדושי תורה בכל יום וכמו שהביצה נולד ממנה אפרוח כן חדושי תורה חדוש נולד מחידוש על דרך שאמרו בינה שמבין דבר מתוך דבר. גם נראה לי בס"ד ראש המשנה ב' וסופה ר' הרי צירוף רַב בסוד 'כל רב מבבל' (ביצה יא:) שפירש רבינו האר"י ז"ל שהוא הארה של שמות ע"ב וק"ל שעולה ר"ב בסוד (ישעיה יט, א) הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל עָב קַל וכו' שיאירו לנו אורות ע"ב ק"ל לשלום וטובה ולחיים אמן כן יהי רצון.
Ben Yehoyada on Beitzah 40b · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Beitzah, daf 40, Amud Bet, about 57 words in 4 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 4 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “אֶלָּא גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין בִּלְבַד!…”
- Segment 217 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: הָנֵי נָמֵי כִּגְרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין דָּמֵי,…”
- Segment 329 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ. לְדִידִי…”
- Segment 47 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ מַשִּׁילִין פֵּירוֹת וּסְלִיקָא מַסֶּכֶת בֵּיצָה…”
Original text
אֶלָּא גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין בִּלְבַד!
except for the case of dried figs and raisins in the midst of the drying process alone. These are fruits that are fit to be eaten fresh and were deliberately removed from use to allow them to undergo a drying process, during which time they are inedible; they have therefore been actively removed from one’s mind for the interim. Unripe dates, however, are unfit to be eaten fresh and become fit for eating only when they are ripe. Therefore, if one places unripe dates in a basket to ripen, they are never completely removed from his mind, not having been changed from an edible state to an inedible state, and are permitted. If so, desert animals, which are similarly never completely removed from one’s mind, should also not be considered muktze . Why, then, does Rabbi Yehuda HaNasi indicate that they have the status of muktze ?
אִיבָּעֵית אֵימָא: הָנֵי נָמֵי כִּגְרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין דָּמֵי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לִדְבָרָיו דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
The Gemara suggests several resolutions: If you wish, say that these desert animals are also considered similar to dried figs and raisins, as by sending them outside the town the owner has actively removed them from use. And if you wish, say instead that the fact that Rabbi Yehuda HaNasi told his son that Rabbi Shimon does not accept the halakha of muktze except for the case of dried figs and raisins does not prove anything about his own opinion; he stated this only in accordance with the statement of Rabbi Shimon, but he himself does not hold accordingly.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ. לְדִידִי אֵין מוּקְצֶה, אֶלָּא לְדִידְכוּ: אוֹדוֹ לִי מִיהַת הֵיכָא דְּיוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת בַּפֶּסַח וְנִכְנָסוֹת בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה דְּבַיָּיתוֹת הֵן. וַאֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: לָא, מִדְבָּרִיּוֹת הֵן.
And if you wish, say a different answer: He himself, like Rabbi Shimon, did not accept the concept of muktze , and when he spoke in the baraita he was speaking, for the sake of argument, in accordance with the words of the Rabbis who had spoken before him, saying to them, in effect: According to my opinion, there is no halakha of muktze at all, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and all animals may be slaughtered on the Festival. But even according to your approach, that there is a halakha of muktze , agree with me, in any event, that with regard to a case where they go out and graze on Passover and enter again at the first rainfall, they are considered domestic animals and should be permitted. But the Rabbis said to him: No, even those are desert animals.
הֲדַרַן עֲלָךְ מַשִּׁילִין פֵּירוֹת וּסְלִיקָא מַסֶּכֶת בֵּיצָה