Commentary page
Beitzah 14b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBeitzah 14b
Beitzah 14b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 382 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רבא אמר לעולם מה טעם קאמר ובקטנה נמי קאי וקאמר אין כותשין כלל ודרמינן עלה אבל כותשין כו':
הא לן דלית לן עבדי דמזלזלי:
הא להו דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה ואומרים בקטנה עשינו:
קליף צהריה צוהר מראיתו היה קלוף ולבן:
מתני' מדיח במים:
ושולה מפרש בגמרא שולה הפסולת שצף למעלה כמו משישלה בחביות (ע"ז דף נו.) דהיינו נמי שנוטל חרצנים הצפים ע"פ החביות:
בד"א דשרו ב"ה ליטול פסולת ממש ולהשליך:
מי איכא מאן דשרי ואפי' לטלטלו והא בטילי ליה מיעוטא לגבי רובא והוה ליה ככוליה פסולת ולא חזי:
28 more comments on this page.
Rashi on Beitzah 14b · Sefaria
Tosafot
רבא אמר לעולם מה טעם קאמר ושום כתישה לא שריא ואפילו בקטנה ומיירי להו לבני א"י שיש להם עבדים שמזלזלים בדבר כך פירש הקונטרס:
הבורר קטניות ביו"ט בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ולאו ' היינו ברירה וכו' ותימה דבמסכת שבת (דף קלח.) קאמר מה דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח הפסולת והכא משמע שאין ברירה בכך דקרי ליה שנוי וי"ל דהתם ה"פ נוטל האוכל עצמו ומניח הפסולת פירוש יזרוק אותו ומכל מקום פסולת מתוך האוכל הוי ברירה אי נמי התם שהפסולת מרובה על האוכל ואז ודאי הוי אוכל מתוך הפסולת דרך ברירה אבל הכא מיירי שהאוכל מרובה על הפסולת דאז הוי פסולת מתוך האוכל דרך ברירה ובגמ' דפריך דפסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי פי' אפי' בטלטול יהא אסור היה יכול להקשות דזהו דרך בורר אלא דעדיפא מניה פריך דאפילו טלטול יהא אסור דבטל מעוטא לגבי רובא והוי ככוליה פסולת:
מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו וא"ת והא בפרכת המשכן אמר בפרק גיד הנשה (חילין דף צ: ושם) דמקבל טומאה (וקאמר) ושלש מאות כהנים וכו' ואף על גב דהאי טעמא לא שייך בהו ויש לומר דשאני פרכת הואיל דמיכף כייפי עלויה דארון הוי הוא אהל ומטמא במת ומ"מ קשה דהיאך מטמאה בולד הטומאה דאמר במסכת שקלים (דף יב:) פרכת שנטמאה בולד הטומאה ומיירי במשקה דזב וזבה דאי לאו הכי לא מטמו כלי וי"ל כיון שנעשה אהל יש להם תורת כלי ומטמאים אף בולד הטומאה ועוד אומר הר"ר שמואל מאייבר"א כשהיו נושאים הפרכת ממקום למקום נותן הכלים לתוכה א"כ יש תורת כלי עליהם ובה"ג. גרס וילון אסור ויש לפרש אסור לעשותו מכלאים מפני שהשמש מתחמם כנגדו ול"נ דלא אשכחנא בשום מקום לא בברייתא ולא במשנה דיהא אסור וילון מכלאים בשלמא טומאה אשכחנא כדתנן סדין שהיה טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע.
Tosafot on Beitzah 14b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מתני' הבורר קטניות ביום טוב עד בה"א בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלא כו'. תניא רשבג"א מחלוקת בשהאוכל מרובה על הפסולת בזה בה"א בורר כדרכו אבל אם הפסולת מרובה על האוכל כגון דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא פי' פסולת כגון אבנים דקות והאוכל גסים אחד מן האוכל כנגד שנים מן הפסולת דברי הכל בזה בורר ונוטל האוכל ומניח הפסולת במקומו ר"ג אומר אף מדיח ושולה. וכך היו נוהגין מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים אם הפסולת כגון תבן וכיוצא בו נמצא הפסולת צפה והאוכל למטה. ואם הוא עפר נמצא האוכל למעלה והעפר למטה: ירושלמי הבורר והטוחן ומרקיד בשבת נסקל ביו"ט סופג הארבעים והתנינן בורר כדרכו [ואוכל] ובתמחוי ההיא דר"ג היא דתני אף מדיח ושולה והתני שבית ר"ג שוחקין פלפלין ברחים שלהן מותר לשחוק ואסור לבור: [מתני'] בה"א משלחין ביו"ט בהמה וחיה ועוף ושוחטין יינות שמנים וסלתות וקטנית אבל לא תבואה תני ובלבד שלא יעשה בשורה ואין שורה פחותה מג' בני אדם.
בעי רב אשי תלתא גברי בתלתא מיני מאי תיקו.
תניא ר' שמעון מתיר בתבואה של חטין לעשות מהן עססיות שעורין לעשות מהן רסיסין:
מתני' משלחין כלים בין תפורין כו'.
ואמרינן תפורין חזו למלבוש שאין תפורין נמי חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזו וכי תימא חזו להצניען ולישן עליהן.
והתניא לא יעלה עליך אבל מותר להצניעו מתחתיו אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא מיכרך לו נימא על בשרו וכי תימא דמסיק מצע אחר בינו ובין מצע של כלאים והאמרינן אפילו עשר מצעות זו ע"ג זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם. אלא הכלאים שהתירו לשלחו ביו"ט הוא וילון פי' פרוכת. ואקשינן וכי מותר להשתמש בוילון של כלאים.
Rabbeinu Chananel on Beitzah 14b · Sefaria
Rashba
מתני' בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות ובית הלל אומרים משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין. ירושלמי (פ"א הי"א) וקשיא על דב"ש ירך גדולה מותר לשלחה גדי קטן אסור לשלחו א"ר יודן לא מסתברא בטענו אבל אם היה מושכו והולך.
Rashba on Beitzah 14b · Sefaria
Meiri
זהו ביאור המשנה והלכה כבית הלל ומ"מ פי' בגמ' שאף בית הלל לא אמרוה אלא בשהאוכל מרובה על הפסולת אבל אם היה פסולת מרובה על האוכל אף בית הלל מודים שנוטל את האוכל ומניח את הפסולת ואפילו היה הפסולת מועט מן האוכל בשיעור הואיל והוא מרבה עליו בטורח כגון שהיה הפסולת דק בורר את האוכל ואם שניהם שוין בשיעור ובטורח בורר איזה שירצה:
יש מי שאומר שאם היה הפסולת מרובה על האוכל בשיעור אף האוכל אין ראוי לטלטל בטל הוא אגב אותו דבר שעליו שאין ראוי לטלטלו ואף חכמי הצרפתים כתבוה כן ממה שאמרו כאן פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי והם מפרשים כלומר אף ליטול את האוכל אלא שאינו נראה שהרי בפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אמרו שבת קכ"ג א' שתוחבין בכוש או בכרכר אלמא אין אוכל בטל מצד דבר שאינו ניטל שעליו אלא שאנו מפרשין פשיטא דנוטל את האוכל דמי איכא מאן דשרי ליטול את הפסולת:
במסכת שבת התבאר שאין תולין את המשמרת ביו"ט אבל נותנין שמרים בתלויה ואמרו שם שמערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ונותן בה רמונים ואחר שנתן רמונים בה הרי היא כתלויה ונותן בה שמרים:
בפרק כלל גדול התבאר שהברירה שהותרה בשבת אינו אלא בבורר אוכל מתוך פסולת ובידו ובאוכל לאלתר אבל להניח לאחר שעה אף לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת אף בבורר בידו שהרי ברירה בקנון ותמחוי לא הותרה בשבת כלל ומכאן כתבו גדולי הדור שאף ביו"ט אסורה אא"כ לאלתר ואלתר זה ביו"ט יראה לי לסעודה ראשונה שהוא אוכל אבל לענין שבת הוזכר בתלמוד המערב עד שמיסב על השולחן באותה סעודה לבד ויש מתירין ביו"ט אף לבו ביום:
התבאר בבריתא בפרק חבית קמ"ג ב' שמי שנתפזרו לו פירות בחצרו מלקט יד על יד ואוכל אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך קופה ופירוש דבר זה בשבת והקשו עליה ממה שבפרק נוטל קמ"ב א' אמרו נוטל אדם כלכלה והאבן בתוכה והקשה ולישדינהו לפירי ולישדייה לאבן וליהדר ולינקטינהו אלמא מותר ללקט וליתן לתוך הסל ותירצוה חכמי הדורות בשני פנים מהם שפירשו שזו של פרק נוטל בשלא נתפזרו אחת הנה ואחת הנה וזו שבבריתא בשנתפזרו אחת הנה ואחת הנה ומהם שפירשו שזו של פרק נוטל בשנתפזרו בחצר שאין בו צרורות ועפרורית ואפילו נתפזרו אחת אחת וזו שבבריתא בשנתפזרו בתוך צרורות ועפרורית שבחצר ולזה הסכימו גדולי הדור ממה שאמרו בתוספתא פירות שנתפזרו מלקט אחת אחת ואוכל נתערבו לו פירות בפירות בורר ומניח על השולחן בורר ומשליך לפני בהמתו בירר אלו בעצמן ואלו בפני עצמן או שלקט מתוכן עפר וצרורות חייב ונראין הדברים שלא נאמרו דברים אלו אלא בשבת אבל ביו"ט כל שלצורך יו"ט בורר על הדרכים שביארנו:
בפרק מילה התבאר שאין מסננין את החרדל במסננת שלו מפני שנראה כבורר וזו בודאי אף ביו"ט היא שנויה שהרי אמרו בה ואין ממתקין אותו בגחלת ופירשוה בגחלת של עץ כמו שיתבאר אלמא אף ביו"ט היא שנויה:
המשנה הארבע עשרה בש"א אין משלחין ביום טוב אלא מנות בה"א משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה ר' שמעון מתיר אף בתבואה אמר הר"ם פי' הטעם שאוסרין בית שמאי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וגם בית הלל לא התירו אלא לשלוח ביד אדם אחד או שנים אבל לשלוח ביד שלשה או יותר ברבוי ויתן ביד כל אחד מהם הרי זה אסור כדי שלא יעשה מלאכות של חול גמורות והתבואה אינה ראויה לאכילה לפי שהיא צריכה טחינה והטחינה ביו"ט אסורה ור' שמעון אומר שיכול לבשל אותן הזרעים ולבשלן ואין הלכה כר' שמעון:
אמר המאירי המשנה הארבע עשרה והכונה לבאר בה שיש מלאכות אף בעניני אוכל נפש שנאסרה עשייתן מכל וכל ואמר שאע"פ שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש אין משלחין ביו"ט אלא מנות ר"ל חתיכות בשר שסתם הכנתן לאכלם ביום אע"פ שהבשר חי והוא הדין לפירות וכיוצא בהן אבל לא בהמה ועופות שמא לא ישחטם זה ביו"ט ונמצא טורח שלא לצורך ולבית הלל משלחין בהמה חיה ועוף אפילו חיים וכן יינות שמנים וסלתות אבל לא תבואה מפני שאין דרך לאכלה ביו"ט ונראית הוצאה לצורך חול ור' שמעון מתיר בתבואה שהרי אפשר לאוכלה בדייסא ובמכתשת קטנה או ליתנם לבהמתו אם הם שעורים או לאכלם רסיסים אם הם עדשים:
10 more comments on this page.
Meiri on Beitzah 14b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוספות בד"ה הבורר קטנית בי"ט בש"א כו' היה יכול להקשות דזהו דרך בורר אלא דעדיפא מיניה פריך דאפילו פסולת כו' עכ"ל כ"ה בכל נוסחות תוספות ישנות ור"ל דמשמע להו דבפסולת מרובה מודו ב"ה [וב"ש] דאינו בורר [האוכל אלא] הפסולת דאין זה דרך בורר ועדיפא ליה למפרך משום דבטל מיעוטא דהשתא ככוליה פסולת וגם פסולת אסור וחדשים מקרוב באו להגיה דאפילו אוכל יהא אסור כו' ולפי זה כוונת דבריהם ע"כ דאפילו אוכל יהא אסור לטלטל ועיקר חסר מן הספר גם בקצת נוסחאות הגיהו בגמרא פסולת מרובה על האוכל פשיטא מי איכא מאן דשרי אין זה גירסת רש"י ותוספות דבשמעתין אבל ההיא גירסא אזלא לפר"ת בפרק נוטל ע"ש ודו"ק:
בד"ה מפני מה אמרו וילון טמא כו' ול"נ דלא אשכחנא בשום כו' שיהא אסור כו' מכלאים כו' עכ"ל פי' כיון דלא אשכחנא בשום מקום שאמרו וילון אסור מכלאים לא שייך למימר מפני מה אמרו וילון אסור מכלאים מיהו קושטא דמילתא היא דאסור מכלאים כיון דמצינו שאמרו דטמא מפני שהשמש כו' וכפרש"י והתימה מדברי ב"י טור י"ד סימן ש"א שהבין מדברי תוספות אלו דאין בוילון כלל איסור כלאים וא"א לפרש כך כוונת התוס' דהא תלמודא בהדיא מייתי ליה הכא אאיסור כלאים ודו"ק:
Chidushei Halachot on Beitzah 14b · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה מפני מה וכו' עד ול"נ דלא אשכחן בשום מקום לא במתני' ולא בברייתא וכו' ר"ל ולישנא דקאמר מפני מה אמרו וילון טמא וכו' משמע שהוא שנוי בעלמא במשנה או בברייתא:
Maharam on Beitzah 14b · Sefaria
Shita Mekubetzet
רבא אמר הא לן והא (להוא) להו פירוש לעולם מה טעם קאמר ואפילו בקטנה אסיר. והא דקתני אבל כותשין במכתשת קטנה לא קשיא דלדידן בני בבל שרי במכתשת קטנה דלית לן עבדי דליזלזלו במילתא למעבד בגדולה. אבל לדידהו בני ארץ ישראל דאית להו עבדי דמזלזלי אסור אפילו בקטנה דמזלזלי בגדולה ויאמרו בקטנה עשינו כן פירש רש"י ז"ל. והרמב"ם ז"ל פירש לבני ארץ ישראל אין כותשין במכתשת קטנה מפני שהתבואה שלהם טובה היא ואם כותשין אותה מערב יום טוב אין בכך הפסד. ולי נראה כדברי רש"י ז"ל מדמייתינן עלה הא דמר שמואל דאית בה משום פריצותא דעבדי.
אייתו ליה דייסא ולא אכיל פירש הריטב"א ז"ל דהוא רצה להחמיר על עצמו דאילו מדינא שרי דהא קיימא לן כרבי מאיר התם במסכת שבת ובחולין דאמר דהמבשל בשבת שייאכל בו ביום לאחרים.
שאני בי מר שמואל דאיכא (עבדי) פריצותא דעבדי מהכא שמעינן דלית לן לאחזוקי איסורא דכל ישראל בחזקת כשרין הן דהא יהיב טעמא הכא משום פריצותא דעבדי. וא"ת ומר שמואל היכי משתמש בעבדי פריצי. וי"ל דלדידיה אף על גב דהוו פרוצין במילי דעלמא באיסורא בדיקי גבייהו. ואפילו הכי רב פפי החמיר על עצמו ולא סמך על בדיקותיה דמר שמואל לפי שאין עד אחד נאמן להכשירו.
ממני' הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל אוכל. פירוש ולא הפסולת לפי שאינו בר טלטול. ואין גרסתם זו נכונה דמדקתני בורר אוכל משמע אפילו הרבה לצורך כל היום וליום של אחריו. אלא הגרסה הנכונה בורר אוכל ואוכל כלומר אינו בורר אלא מה שהוא צריך לאכול באותה שעה ולא לצורך סעודה אחרת אפילו בו ביום. ואי נמי נראה לי דלבו ביום התירו כל מה שהוא צריך ולא ללילה של אחריו. ובית הלל לא פליגי בהא אלא שמותר ליטול הפסולת לצורך ברירתו מיהו לפי שהוא בטל לגבי האוכל. ודוקא לבו ביום לאכול קודם שקיעת החמה דאילו ליום אחר פשיטא דאסור לעשות ולתקן שום דבר ואפילו לצורך יום טוב שני של גליות. דאף על גב דקיימא לן ביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת בשני דשתי קדושות הן התם הוא בהכנה דבידי שמים כגון ביצה או פירות שנשרו ביום ראשון אי נמי פירות שלקט נכרי. אבל לעשות שום דבר לצורך ליל שני ויומו לא דאפילו כי הוו ספקא דלא ידעי בקיבועא דירחא הוה לן למיחש שמא היום קדש ולמחר חול כל שכן השתא דידעינן בקיבועא דירחא. הילכך אסור לתקן כל דבר ואפילו להציע את המטות לצורך הלילה כמו שאסור בשבת. וכן להדליק את הנר לצורך הלילה אסור מבעוד יום עד לאחר בין השמשות. ומה שנהגו להדליק נרות בבית הכנסת מבעוד יום לצורך תפלת ערבית נראה דטעמא משום דנרות בית הכנסת לא להאיר בלבד עבדי להו אלא לכבוד ואפילו בשחר מדליקין אותם וכל היום ראויות לכך. וכדאמרינן במדרש על כן באורים כבדו ה' במה מכבדין אותו רבי ייבא בר כהנא אמר באלין פנייסייתא. פירוש עששיות ונרות שבבתי כנסיות. כן כתב הריטב"א ז"ל. ועכשו בהרבה מקומות בגליל הזה מזלזלין בדברים אלו וראוי לגעור בהם. ואלא מיהו כתב הריטב"א ז"ל דמאן דעביד הכי איסורא היא דקא עביד אבל אינו לוקה הואיל וחזי לבו ביום וכדאמרינן גבי האופה מיום טוב לחול. אבל המתחיל ללוש או לאפות או לבשל מבעוד יום דבר שלא יגמר מבעוד יום זה ודאי איסור גמור והגוער והמזרז בדברים אלו הרי זה משובח.
דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא פירש רש"י ז"ל כי הפסולת דק כגון אבנים דקות אבל הוא מועט בשיעור ומרובה בטורח והאוכל דבר גס וכיון דהפסולת מועט לא הוי כמאן דקאי בעיניה ולא בטיל לגבי האוכל ואפילו הכי כיון דטורח הפסולת מרובה אסור אפילו לבית הלל ולא קא שרי בית הלל ליטול הפסולת אלא דוקא כשהאוכל דק ומרובה והפסולת גס ומועט. ואיכא דקשיא ליה דאכתי פשיטא דמעוטי בטירחא עדיף. והרא"ה ז"ל פירש כי האוכל נפיש בטירחא שהוא דק הרבה וזוטר בשיעורא. והא קא משמע לן דאף על גב דנפיש בטירחא כשבורר האוכל אפילו הכי כיון דזוטר בשיעורא הוה ליה פסולת כמאן דקאי בעיניה ואינו בר טלטול ולפיכך בורר את האוכל שהוא בר טלטול.
מתניתין אבל לא תבואה. פירוש ואף על גב דראויה לכותשה במכתשת קטנה ולעשות ממנה דייסא אפילו הכי לא שכיחא דעביד הכי ואיכא למיחש לרואין שיאמרו דלצורך חול הוא. ורבי שמעון מתיר מהך טעם והוא שיכוין לכך.
גמרא ובלבד שלא יעשנו בשורה ופירש רבי אפרים משום דנראה כאלו אחד מוכר ואחד לוקח ואחד סרסורי. תיקו ואזלינן לקולא ושרי דתיקו דרבנן הוא.
רבי שמעון מתיר בתבואה הרי"ף ז"ל הביא ברייתא זו בהלכות ונראה שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון. אבל הרמב"ם פסק כתנא קמא אליבא דבית הלל. ואפשר שהרי"ף כן סובר ולא הביאה אלא לפרש דברי רבי שמעון כיון שהוא במשנה. וכתב הרמב"ם ז"ל דמשלחין מיני קטניות הראוין למאכל כמות שהן בלא כתישה וסבירא ליה לרב ז"ל דבהא מודה בית הלל וכן נראה עיקר.
3 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Beitzah 14b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא כלאים למאי חזו ע' יבמות דף ד ע"א תוספות ד"ה דכתיב:
Gilyon HaShas on Beitzah 14b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא כלאים למאי חזי, [ואמאי משלחין ביו"ט כלים שיש בהם כלאים] מכאן הוכיח בתוס' פ"ק דיבמות (דף ד ע"א) דכתיב לא תלבש, דאף דנשים פטורות מציצית מ"מ אינן פטורות מכלאים [מסמוכין כל שאינו בגדילים תעשה לך אינו בל"ת שעטנז]: ואין ראיה כ"כ די"ל דהפירכא על מה דקתני במתני' ר' יהודה אומר אף לא מנעל לבן, מכלל דעל אינך דמתני' לא פליגי, ולדידיה דס"ל דתפילין לא הוה מצות עשה שהזמ"ג וליכא היקשא ממילא דרשינן בסמוכין דהכא לחומרא לחייב נשים גם בציצית ואליביה קשה כלאים למאי חזי. אבל נראה לי ראיה לדבריהם מהא דאמרינן פ' מי שמתו (דף יט ע"ב) א"ר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק, ומשמע דהלכה פסוקה היא, והשתא אם איתא דלדידן דקי"ל דתפילין הוה מצות עשה שהז"ג ודרשינן היקישא, דרשינן לסמוכין לקולא לפטור לנשים מכלאים תיקשה אמאי פושט בשוק והא הוה לאו שאינו שוה בכל, דנדחה מפני כבוד הבריות אפילו בקום ועשה, וכמו כהן למת מצוה וכדאיתא בתוס' בברכות (דף כ ע"א ד"ה שב ואל תעשה שאני):
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Beitzah 14b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Beitzah, daf 14, Amud Bet, about 382 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “רָבָא אָמַר, לָא קַשְׁיָא: הָא לַן, וְהָא…”
- Segment 219 words
Opens “רַב פַּפֵּי אִקְּלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל. אַיְיתִי…”
- Segment 317 words
Opens “וְדִלְמָא מֵאֶתְמוֹל עַבְדוּהּ? דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קְלִיף צַהֲרֵיהּ.…”
- Segment 432 words
Opens “מַתְנִי׳ הַבּוֹרֵר קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי…”
- Segment 527 words
Opens “גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים…”
- Segment 614 words
Opens “פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכֶל מִי אִיכָּא מַאן…”
- Segment 732 words
Opens “רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה. תַּנְיָא,…”
- Segment 88 words
Opens “וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא? לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעַפְרָא, הָא…”
- Segment 933 words
Opens “מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם…”
- Segment 1024 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנֵי רַב יְחִיאֵל: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ…”
- Segment 1122 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן…”
- Segment 1245 words
Opens “מַתְנִי׳ מְשַׁלְּחִין כֵּלִים בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן…”
- Segment 1316 words
Opens “גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא תְּפוּרִין — חֲזוּ לְמַלְבּוּשׁ, שֶׁאֵין…”
- Segment 1426 words
Opens “וְכִי תֵימָא חֲזוּ לְמֵימַךְ תּוּתֵיהּ, וְהָתַנְיָא: ״לֹא…”
- Segment 1545 words
Opens “וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי, וְהָאָמַר…”
- Segment 1614 words
Opens “אֶלָּא, בְּוִילוֹן. וְהָאָמַר עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Beitzah 14b · Segment 2 — “…אִקְּלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל. אַיְיתִי לֵיהּ דַּיְיסָא וְלָא אֲכַל.…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Beitzah 14b · Segment 16 — “אֶלָּא, בְּוִילוֹן. וְהָאָמַר עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ וִילוֹן טָמֵא…”
Original text
רָבָא אָמַר, לָא קַשְׁיָא: הָא לַן, וְהָא לְהוּ.
Rava said: This is not difficult; the baraitot do not contradict one another. This ruling, which permits a small mortar and pestle, is for us, the residents of Babylonia, who do not have servants, and that statement is for them, the inhabitants of Eretz Yisrael, who have many servants. Since servants might treat the prohibition lightly, by using a large mortar and pestle and claiming they had used only a small one, they are prohibited from pounding in all cases.
רַב פַּפֵּי אִקְּלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל. אַיְיתִי לֵיהּ דַּיְיסָא וְלָא אֲכַל. וְדִלְמָא בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה עַבְדוּהּ? דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה דְּיִיק טְפֵי.
The Gemara relates: Rav Pappi happened to come on a Festival to the house of Mar Shmuel. He brought to him porridge, made from wheat groats, but he did not eat it, out of concern that the wheat might have been pounded on the same day. The Gemara asks: And perhaps they performed the pounding with a small mortar and pestle, in a permitted manner? The Gemara answers: This cannot be the case, as he observed that it was well ground, which cannot be achieved by means of a small mortar and pestle.
וְדִלְמָא מֵאֶתְמוֹל עַבְדוּהּ? דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קְלִיף צַהֲרֵיהּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, דְּאִיכָּא פְּרִיצוּתָא דְעַבְדֵי.
The Gemara asks: And perhaps they prepared it the day before, on the Festival eve? The Gemara answers: This cannot be the case, as he observed that the husks of the groats were bright, an indication that they had been prepared recently. And if you wish, say instead that he refrained from eating for another reason, because the house of Mar Shmuel is different, as he had slaves, and slaves are lax with regard to prohibitions. Therefore, Mar Shmuel ought to have prohibited all forms of grinding in his house, to ensure that no one grind anything in an inappropriate manner.
מַתְנִי׳ הַבּוֹרֵר קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בּוֹרֵר אוֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בַּקָּנוֹן וּבַתַּמְחוּי, אֲבָל לֹא בַּטַּבְלָא וְלֹא בַּנָּפָה וְלֹא בַּכְּבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה.
MISHNA: With regard to one who selects legumes on a Festival by separating the edible and inedible portions, Beit Shammai say: He may select food and eat it immediately, while leaving the refuse. And Beit Hillel say: He may select in his usual manner, in his lap, with a tray, or with a large vessel, but he may not do so with a tablet, nor with a winnow, nor with a sieve, as these vessels are specially designed for selecting, which gives his action the appearance of a weekday activity. Rabban Gamliel says: One may even wash the legumes in water and skim off the refuse floating on top.
גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — כְּשֶׁהָאוֹכֶל מְרוּבֶּה עַל הַפְּסוֹלֶת, אֲבָל פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכֶל — דִּבְרֵי הַכֹּל נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת.
GEMARA: It is taught in a baraita : Rabban Gamliel said: In what case is this statement said? Under what circumstances did Beit Hillel permit the removal of the refuse in the weekday manner of selecting? In a case where the quantity of the food is greater than the quantity of the refuse. However, if the quantity of refuse is greater than the quantity of food, everyone agrees that one must remove the food and leave the refuse.
פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכֶל מִי אִיכָּא מַאן דְּשָׁרֵי? לָא צְרִיכָא, דִּנְפִישׁ בְּטִרְחָא וְזוּטַר בְּשִׁיעוּרָא.
The Gemara asks: If the quantity of refuse is greater than the quantity of food, is there an opinion that permits it? Since the smaller amount of food is nullified by the refuse, the entire mixture is considered muktze and may not be moved. The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where the removal of the refuse is greater in terms of effort, and yet it is smaller in size. In other words, there is actually more food than refuse, but since greater effort is required to remove the refuse, it is preferable to remove the food.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: כָּךְ הָיָה מִנְהָגָן שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיוּ מְבִיאִין דְּלִי מָלֵא עֲדָשִׁים וּמְצִיפִין עָלָיו מַיִם, וְנִמְצָא אוֹכֶל לְמַטָּה וּפְסוֹלֶת לְמַעְלָה.
The mishna taught that Rabban Gamliel says: One may even wash the legumes in water and skim off the refuse floating on top. It is taught ( Tosefta , Beitza 1): Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, said: This was the custom of the house of Rabban Gamliel, that they would bring a bucket full with lentils and pour water in it, and then the food would sink down and the refuse would float up, which spared them from having to separate the lentils from the refuse manually.
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא? לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעַפְרָא, הָא בְּגִילֵי.
The Gemara asks: But isn’t the opposite taught in another baraita , that the food rose to the top while the refuse sunk below? The Gemara answers: It is not difficult. This baraita , which says the refuse sinks down, is referring to refuse in the form of earth, which sinks below the lentils; that baraita , where it is stated that the refuse rises, speaks of straw, which floats on water.
מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְּבוּאָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה.
MISHNA: Beit Shammai say: One may send only portions of prepared food on a Festival, but not any other gifts. And Beit Hillel say: One may even send gifts of domesticated animals, undomesticated animals, and fowl, whether alive or slaughtered. Similarly, one may send wines, oils, and vessels of flour, and even legumes, but not grain, which is unfit for use, as one may not grind it on the Festival. And Rabbi Shimon permits sending gifts even in the case of grain, as it can be made into porridge without being ground.
גְּמָ׳ תָּנֵי רַב יְחִיאֵל: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ בְּשׁוּרָה. תָּנָא: אֵין שׁוּרָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: תְּלָתָא גַּבְרֵי וּתְלָתָא מִינֵי מַאי? תֵּיקוּ.
GEMARA: Rav Yeḥiel teaches: And one may send these items provided that he does not do it by means of a convoy of people, as they would look as though they were transporting merchandise to the marketplace. It is taught in a baraita : A convoy consists of no less than three people; if there are fewer than three, it is not called a convoy and is permitted. Rav Ashi raised a dilemma: In a case of three people and three different types of food, what is the halakha ? Is this considered a convoy, or does the fact that there are three different types of food mean that each of them is considered a separate item? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved, as no answer was found.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה, כְּגוֹן: חִטִּין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן לוּדִיּוֹת, שְׂעוֹרִים לִיתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, עֲדָשִׁים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן רְסִיסִין.
The mishna taught that Rabbi Shimon permits the sending of grain. It is taught in a baraita : Rabbi Shimon permits the sending of grain, for example: Wheat to prepare from it ludiyot , a type of cookie; barley to place before his animal; or lentils to prepare from them resisin , a dish made from crushed lentils.
מַתְנִי׳ מְשַׁלְּחִין כֵּלִים בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם וְהֵן לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסוּמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָּפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אוּמָּן. זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב — מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ.
MISHNA: One may send clothes, whether they are sewn or whether they are unsewn, and even if they contain diverse kinds, a prohibited mixture of wool and linen [ sha’atnez ]. But one may do so only if they serve the purposes of the Festival. However, one may not send a spiked sandal, which has nails fixed to it, as the Sages decreed that one may not wear a sandal of this kind on a Shabbat or Festival, nor an unsewn shoe, which is not suitable for a Festival. Rabbi Yehuda says: One may not even send a white shoe, which people do not usually wear, because it requires an artisan to paint it black. This is the general principle: Anything that one may use on a Festival, one may send it.
גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא תְּפוּרִין — חֲזוּ לְמַלְבּוּשׁ, שֶׁאֵין תְּפוּרִין נָמֵי — חֲזוּ לְכַסּוֹיֵי, אֶלָּא כִּלְאַיִם לְמַאי חֲזוּ?
GEMARA: The Gemara asks a question: Granted, it is permitted to send sewn clothes, as they are suitable for wearing. With regard to clothes that are not sewn as well, they are at least suitable for covering oneself. But in the case of clothes than contain diverse kinds, for what use are they suited? Since these clothes may not be used on the Festival, why is it permitted to send them?
וְכִי תֵימָא חֲזוּ לְמֵימַךְ תּוּתֵיהּ, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּכָּרֵךְ לוֹ נִימָא עַל בְּשָׂרוֹ.
And if you say that clothes of diverse kinds are suited for one to place underneath himself, but isn’t it taught in a baraita : “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds” (Leviticus 19:19)? This verse teaches that one may not wear this garment, but by Torah law you may spread it beneath you. However, the Sages said: It is prohibited to do so, lest a thread [ nima ] wind itself around his flesh. This shows that the Sages prohibited even spreading underneath oneself a cloth that contains a mixture of wool and linen.
וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי, וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל, אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דְּבִירוּשָׁלַיִם: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן — אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶם (מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״).
And if you say that the allowance of cloth of diverse kinds is referring to a case where there is something separating between them, i.e., one may place a garment of diverse kinds beneath another object, but didn’t Rabbi Shimon ben Pazi say that Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yosei ben Shaul said that Rabbi Yehuda HaNasi said, in the name of the sacred congregation in Jerusalem: Even in a case of ten mattresses placed one on top of the other and a cloth of diverse kinds underneath them, it is prohibited to sleep on them, as it is stated: “Neither shall there come upon you” (Leviticus 19:19).
אֶלָּא, בְּוִילוֹן. וְהָאָמַר עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ וִילוֹן טָמֵא — מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדּוֹ.
Rather, the mishna is referring to a curtain [ vilon ] of diverse kinds, which may be hung up, as it is not an item of clothing. The Gemara challenges this: But didn’t Ulla say: For what reason did the Sages say that a curtain is ritually impure, i.e., that it can contract the impurity of a vessel despite the fact that it is not directly used by people? Because the attendant warms himself with it. Since attendants use curtains as makeshift blankets when they are cold, a curtain may not be made from a mixture of wool and linen.