Commentary page
Menachot 86b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMenachot 86b
Menachot 86b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גמ' שוין בתמיה דקתני השני שבראשון והראשון שבשני שוין והא אמרת ראשון למנורה והשאר למנחות דהשני שבראשון אין ראוי למנורה וראשון שבשני ראוי למנורה והיכי הוי שוין:
למנחות שאם רוצה ליתן הראשון שבשני למנחות הרי הוא כשני שבראשון:
יכול יהא כתית זך פסול למנחות הואיל וכתיב ביה למאור:
אם כן הואיל וכשר נמי למנחות:
מה תלמוד לומר זך וכתית למאור:
מפני החיסכון לא בעינן זך וכתית למנחות כמו לנרות דהכי נמי כשרות אפילו אינו [זך] וכתית לפי שהמנחות הן מרובות וצריכות שמן הרבה ואילו היה צריך לחזור במנחות נמי אחר זך וכתית כמו למנורה היו מפסידים שהיו לוקחין אותו ביוקר:
שלחן בצפון ומנורה בדרום והמזבח בינתים לידע שלא לאורה אני צריך:
שקופים מבפנים שהמשקופין של חלונות היינו צר שבחלון היו מבפנים והרוחב שבחלון מוחזר כלפי חוץ להוציא אורה לעולם:
9 more comments on this page.
Rashi on Menachot 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
שוין למנחות אבל למנורה אינן שוין דאין זך אלא נקי והראשון לעולם נקי ופירוש הקונטרס עיקר דאי כדפרישית מרישא שמעינן הראשון למנורה והשאר למנחות:
לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך יש מפרשים מדנותן שולחן בצפון ומנורה בדרום ולא לצד מערב ששם שכינה וליתא דלאו לאפוקי לצד מערב קאתי וכי מימשכי נמי לצד מערב אפשר שינתן זה לצד צפון וזה לצד דרום ומחצי הבית ולפנים היו מונחים כדאמר לקמן בפ' שתי הלחם (מנחות דף צח:) ואיכא למ"ד מזרח ומערב ואיכא למ"ד צפון ודרום מונחין ופי' הקונט' עיקר דדייק מדשולחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח היה באמצע שמע מינה לא לאורה אני צריך ולא לאכילה דאם הייתי צריך הייתי נותן מנורה סמוך לשולחן כנוהג שבעולם:
מחוץ לפרכת העדות יערוך כו' בפרק במה מדליקין (שבת כב:) גרסי' וכי לאורה הוא צריך והלא כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו כו' ומפרש ר"ת דאאהרן קאי וכי לאורה הוא צריך אהרן והלא כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו של עמוד האש כדאיתא בברייתא דמלאכת המשכן מסתכל בטפיח ורואה בו בחבית ורואה מה שבתוכה ובתורת כהנים בפר' אמור אל הכהנים גרסינן וכי צריכין לנר והלא כל אותם ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הוצרכו לנר שנאמר כי ענן ה' על המשכן ומיהו סוגי' דשמעתין משמע דאשכינה קאי וקשיא דה"ל למימר כל העולם כלו לאורו של מקום היו הולכים:
ממנה היה מדליק כלומר ממנה מתחיל ההדלקה שאותו מדליק תחילה בערב ובו היה מסיים ההטבה בבוקר שאותו מטיב אחרון לפי שבכל בוקר מוצא אותו דולק והשאר מוצא שכבה ופעמים שהיה דולק כל היום כולו ומדליק ממנו שאר הנרות שבבוקר היו כולם כבות חוץ ממנו ומטיבו שמנערו מן הדשן כדכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וגו' ונר מערבי שדולק כל היום לערב היה מדליק ממנו שאר הנרות כך פי' בקונטרס וזה היה קודם שמת שמעון הצדיק שהיה נר מערבי דולק כל היום כו' כדאמר בריש טרף בקלפי (יומא לט.) כל ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היה נר. מערבי דולק מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה והיה צריך ליתן בה שמן בשחרית שתהא דולקת עד הערב להדליק בה השאר והכי תנן במסכת תמיד פרק ראשון אמר להן הממונה קמא (דף ל:) נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו פירוש שתי נרות מזרחיות מניח עד לאחר דם התמיד כדנפקא לן מקרא בפרק שלישי דיומא (דף לג.) סידור מערכה משמיה דגמרא וקא סבר האי תנא כמ"ד לקמן בפרק שתי הלחם (מנחות דף צח:) מזרח ומערב היו מונחין והדר קתני מצאו שכבה פירוש דהיינו לאחר שמת שמעון הצדיק שלא היה הנס רגיל מדשנו ומדליקו מן הדולקין פירוש ומשים חצי לוג שמן שתהא דולקת עד הערב להדליק ממנה את השאר ואחר כך מדשן את השאר דהיינו הטבת חמש נרות ובפרק החלו עולים קתני נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה ובפרק במה מדליקין (שבת דף כב:) פירש בקונטרס דנר מערבי היה מטיב בין הערבים ואוחז את הישנה בידו או היה מניחה בכלי עד שהיה נותן שמן ופתילה ומדליקה ומדליק ממנה את השאר והקשה רבינו תם אם אפשר לעשות כך מאי קפריך התם והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגי דלא למישקל ואדלוקי וקשיא למאן דאמר (שבת דף כב:) אין מדליקין מנר לנר מאי קושיא הרי באותה שעה יכול להדליק את כולן דמאחר שהוציא פתילה ישנה מן הנר שבמנורה אין בו משום מצוה ויש לומר דלא אפשר לעשות כן משום דדרשינן בתורת כהנים להעלות נר תמיד שצריך שיהא נר קבוע להדליק שאר נרות ואיזה זה נר מערבי וריב"א פירש דבעוד שהישנה דולקת בנר מערבי היה מדליק ממנה את השאר על ידי פתילות ארוכות ושוב מדשן את זו ונותן בה שמן ופתילה חדשה ארוכה ומדליקה מן השאר והיינו ובה היה מסיים ההדלקה והיינו עדות שהיה מדליק ממנה מאותה שהודלקה אמש את השאר כל ימי שמעון הצדיק ולישנא דמתני' דתמיד משמע כדבריו מדקתני שממנו מדליק המנורה בין הערבים ואפשר במה שמדליקה שחרית ממזבח העולה ואין ממתינין עד הערב שידליקנה ממזבח העולה ואח"כ ידליק ממנה את השאר משום דכתיב תמיד דבעינן שתהא המנורה דולקת תמיד ואם הטענה תלוי בכך א"כ לפירוש הקונטרס קשיא דבשעה שאוחז הישנה בידו אין שום נר דולק במנורה ושמא הא דתקון הכי היינו טעמא שלא לשנות מכמות שהיה בשעה שהנס קיים בימי שמעון הצדיק:
הליסטיון יין ענבים שנתמתקו בשמש כדמוכח בגמ' דמוקי לה בחוליא דשמשא ומיהו לא כמו שפי' בקונט' שתולין הענבים לשמש דהא בפרק המוכר פירות (ב"ב צז:) קתני בברייתא יין הליסטיון ושל צמוקין אלא במחובר בעודן בגפן נמתקו בשמש:
מתוק לשון אחר פי' בקונטרס תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום ולא יתכן דהא הכא קתני ואם הביא פסול ובפרק המוכר (גם זה שם.) תני רבי חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר ונראה כלשון אחר שפי' מתוק היינו מאליו ולא מחמת השמש:
Tosafot on Menachot 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
לא הלכו אלא לאורו, מכאן נרא' לישב קושיא שהקשו התוס' בפ' במה מדליקין דקאמר וכי לאורו הוא צריך והלא כל מ' שנה לא הלכו אלא לאורו ומקשי מאי קאמר מ' שנה גם עתה אין אנו הולכים אלא לאורו. והא לא קשיא דלאור כבוד שכינה קאמר שבעמוד הענן ועמוד האש האירה במדבר ולכך קאמר לאורו ר"ל לאור עצמו הילכך אינו צריך לאורו דהוא בעצמו מאיר להם ואין הפי' שלאורו לאור שלו דירצה לומר לאור שברא כמו השמש והכוכבים אלא מאור עצמו קאמר דהוא ראיה יתירה דאינו צריך לאורה ומאי דבמקום א' קאמר לאורו ובמקום אחר קאמר לאור' נר' דשני ברייתות הם:
ולא ממה שנזרע ביניהם ק"ל הא תינח גבי שמן דתני ולא ממה שנזרע ביניהם אבל גבי יין קשיא דתיפוק לי דהוי כלאים בכרם ואסור היין ואע"ג דקי"ל כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ה"מ למילקי אבל מ"מ נאסר בלא מפולת יד כדאמרינן גבי המעביר עציץ נקוב בכרם בפ' כל שעה ובכמה מקומות וכן המסכך גפנו בב"ק ואין לומר דמיירי הכא בשל כותי דז"א חדא דשל ישראל הוא ועוד דבכותי נמי אסירי שהרי אפי' בחוצה לארץ גזור בהו רבנן, אלא נ"ל דמיירי שנזרע ביניהם בשיעור הרחקה שהצריכו חכמים לזורע ביניהם שיש ביניהם י"ו אמה כדי עבודת הכרם כדאמרינן בפ' קרחת הכרם גבי מעשה בצלמון, ומ"מ נרא' דוחק לומר כן מפני שפירש"י לעיל גבי שמן הטעם מפני שהזרעים מכחישין הזיתים, וכאן אם יהיה ביניהם שיעור הרחקה איך יכחישו הגפנים, ושמא אעפ"י דלא ינקי שמא מכחשי, אי נמי מיירי בשאר זרעים ואינם חטה ושעורה ואע"ג דמשמע דגם שאר זרעים בכרם אסירי נראה דדוקא לזרוע לכתחלה אבל אם זרעו שרי כדאמרינן בשבת [דף קל"ט] על בני בשכר מהו לזרוע כשיתא בכרמא וקאמר רב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק כותי וזרע להו:
Rashba on Menachot 86b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain
Ben Yehoyada
שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא אֲכִילָה אֲנִי צָרִיךְ, וְלֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ (ויקרא כד, ג). הנה מדברים אלו נראה דמשום דהשלחן בצפון ולא בדרום שמעינן לא אכילה צריך ומשום דמנורה בדרום ולא בצפון שמעינן לא לאורה צריך ומאי תליא הא בהא? ונראה לי בס"ד דמנהגו של עולם המסב במקום אחד על שלחנו תהיה מסבתו בצד ימין של אותו מקום וממילא שלחנו גם כן יהיה בצד ימין סמוך לו לפניו אבל המנורה שצריך לאורה יניחנה בצד שמאל של אותו מקום רחוקה ממנו וכן כאן אם צריך ח"ו לאורה וצריך לאכילה הוה ליה להניח השלחן בצד דרום והמנורה בצד צפון ועוד איכא לדון (ת)מן המנורה שמונחת בצד דרום ולא בצד צפון דלאו לאורה צריך יען כי בית קודש קדשים ששם הוא אור שכינה יש פתח בפרוכת ואם לאורה צריך ח"ו היה ראוי להניח המנורה בצפון כנגד הפריפה של הפרוכת שהיתה פרופה בקרסי זהב כלפי חוץ ומשם נכנסים לבית קודש קדשים ואם תהיה שם המנורה יכנס האור דרך הפריפה לפנים וכדאיתא ביומא (יומא דף נב:) כסברת רבי יוסי עיין שם. ומה שאמר 'עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם' רצונו לומר לכל הבאים לבית המקדש שנקרא בית עולמים שאין מקומו משתנה.
Ben Yehoyada on Menachot 86b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Menachot, daf 86, Amud Bet, about 293 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “גְּמָ׳ שָׁוִין? וְהָא אָמְרַתְּ רִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה וְהַשְּׁאָר…”
- Segment 223 words
Opens “אַף [כׇּל] הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַּדִּין [וְכוּ׳]. תָּנוּ…”
- Segment 322 words
Opens “יָכוֹל יְהֵא זָךְ כָּתִית פָּסוּל לִמְנָחוֹת? תַּלְמוּד…”
- Segment 411 words
Opens “מַאי ״חִיסָּכוֹן״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַתּוֹרָה חָסָה…”
- Segment 522 words
Opens “״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן…”
- Segment 619 words
Opens “שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם – אָמַר רַבִּי…”
- Segment 715 words
Opens “וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים״ – תָּנָא:…”
- Segment 814 words
Opens “״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ – עֵדוּת…”
- Segment 925 words
Opens “וְאִם תֹּאמַר: לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כׇּל…”
- Segment 1018 words
Opens “מַאי עֵדוּתָהּ? אָמַר רָבָא: זֶה נֵר מַעֲרָבִי,…”
- Segment 1130 words
Opens “מַתְנִי׳ מֵאַיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן? קְדוֹחַיִם…”
- Segment 1253 words
Opens “אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית…”
- Segment 1318 words
Opens “וְלֹא כּוֹנְסִין אוֹתוֹ בַּחֲצָבִין גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְּחָבִיּוֹת…”
- Segment 145 words
Opens “אֵינוֹ מֵבִיא מִפִּיהָ – מִפְּנֵי…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Menachot 86b · Segment 5 — “…זָךְ״, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: ״אֵלֶיךָ״ – וְלֹא…”
Original text
גְּמָ׳ שָׁוִין? וְהָא אָמְרַתְּ רִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה וְהַשְּׁאָר לִמְנָחוֹת! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי שָׁוִין – שָׁוִין לִמְנָחוֹת.
GEMARA: The Gemara asks: How can the mishna state that the second grade of the first harvest and the first grade of the second harvest are of equal quality? But didn’t you say that the first grade of each harvest is fit for kindling the Candelabrum and the rest are fit only for use in meal offerings? It would appear then that the first grade in any harvest is actually superior to the second grade of other harvests. To resolve this, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What does the mishna mean when it states that they are of equal quality? It means that they are equal with regard to meal offerings, and there is no reason to choose one over the other.
אַף [כׇּל] הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַּדִּין [וְכוּ׳]. תָּנוּ רַבָּנַן: ״זָךְ״ – אֵין ״זָךְ״ אֶלָּא נָקִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״כָּתִית״ – אֵין ״כָּתִית״ אֶלָּא כָּתוּשׁ.
§ The mishna teaches: Also with regard to all the meal offerings, it was logical that they should require refined olive oil. To dispel this notion, the verse states: “Refined pounded olive oil for illumination” (Leviticus 24:2). The Sages taught in a baraita with regard to the verse cited in the mishna: The word “refined” means nothing other than clean oil, which flows by itself from the olives without applying any pressure. Rabbi Yehuda says that the word “pounded” means nothing other than olives crushed with a mortar, but not with a millstone.
יָכוֹל יְהֵא זָךְ כָּתִית פָּסוּל לִמְנָחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית״, אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַמָּאוֹר״? אֶלָּא מִפְּנֵי הַחִיסָּכוֹן.
One might have thought that refined, pounded oil is unfit for meal offerings, since the verse specifies that this oil is to be used for illumination. To dispel this notion, the verse states with regard to the meal offering brought with the daily offering: “And a tenth of fine flour, thoroughly mixed with a quarter of a hin of pounded oil” (Exodus 29:40). This indicates that pounded oil is fit to be used in meal offerings. If so, what is the meaning when the verse states that the refined pounded oil is “for illumination”? Rather, the Torah requires the use of refined pounded oil only for the Candelabrum, due to the sparing [ haḥisakhon ] of money, as the highest-quality oil is very expensive.
מַאי ״חִיסָּכוֹן״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
The Gemara asks: What is the reason for being sparing? Rabbi Elazar says: The intention is that the Torah spared the money of the Jewish people and did not require that the highest-quality oil be used for the meal offerings.
״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ״, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: ״אֵלֶיךָ״ – וְלֹא לִי, לֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ.
§ The Gemara discusses the Candelabrum and other aspects of the Temple. The verse states: “Command the children of Israel, and they shall take for yourself refined pounded olive oil for illumination, to kindle the lamps continually” (Leviticus 24:2). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: God tells the Jewish people that the oil should be taken “for yourself,” to indicate that it is for their benefit and not for My benefit, as I do not need its light.
שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם – אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא לַאֲכִילָה אֲנִי צָרִיךְ, וְלֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ.
Similarly, with regard to the Table of the shewbread, located in the north of the Sanctuary, and the Candelabrum, located in the south of the Sanctuary, Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: God said to the Jewish people: I do not require the Table for eating, nor do I require the Candelabrum for its illumination. In evidence of this, the Candelabrum was not positioned close to the Table, as is done by one who sets a table with food in order to eat there.
וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים״ – תָּנָא: שְׁקוּפִין מִבִּפְנִים, וַאֲטוּמִים מִבַּחוּץ, לֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ.
With regard to the Temple built by King Solomon, the verse states: “And he made for the House, windows narrow and broad” (I Kings 6:4). The Sages taught in a baraita : Typically, windows are constructed to widen toward the inside in order that the light from the outside would be dispersed throughout the room. For the Temple, God said: Make the windows narrow within and broad without, as I do not require its illumination. On the contrary, the light of the Temple is to be radiated outward.
״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ – עֵדוּת הוּא לְכׇל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל.
God instructed Aaron to kindle the Candelabrum: “Outside the Curtain of the testimony in the Tent of Meeting” (Leviticus 24:3). The dividing curtain is referred to here as: The Curtain of the testimony, to indicate that the illumination of the Candelabrum is testimony to all of humanity that the Divine Presence rests among the Jewish people.
וְאִם תֹּאמַר: לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כׇּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבָּר לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ! אֶלָּא עֵדוּת הוּא לְכׇל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל.
And if you question this and say: How is this testimony; perhaps the Candelabrum is lit for illumination? To this God would respond: Do I need its light? But isn’t it so that for all forty years that the Jewish people walked in the wilderness of Sinai until they entered Eretz Yisrael, they walked exclusively by His light, i.e., from the pillar of fire that guided them at night. If God provides light for others, he certainly does not need it Himself. Rather, evidently, the illumination of the Candelabrum is testimony to all of humanity that the Divine Presence rests among the Jewish people.
מַאי עֵדוּתָהּ? אָמַר רָבָא: זֶה נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתְנִין בָּהּ שֶׁמֶן כְּנֶגֶד חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק, וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים.
What provides its testimony? Rava says: The testimony is provided by the westernmost lamp of the Candelabrum, in which they place a quantity of oil equivalent to that placed in the other lamps, and nevertheless it continues to burn longer than any of the other lamps. It burns so long that every evening, from it the priest would kindle the Candelabrum, i.e., he lit that westernmost lamp first, and the following morning, with it he would conclude the preparation of the lamps for the following evening’s lighting, because it remained alight longer than any of the other lamps. This perpetual miracle was testimony to God’s continuous presence among His people.
מַתְנִי׳ מֵאַיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן? קְדוֹחַיִם וַעֲטוּלַיִן – אַלְפָּא לַיַּיִן, שְׁנִיָּה לָהֶן – בֵּית רִימָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִיגְנָא בַּבִּקְעָה. כׇּל אֲרָצוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִיכָּן הָיוּ מְבִיאִין.
MISHNA: From where would they bring the wine for libations? Keduḥim and Attulin are the primary sources for wine. Secondary to them is Beit Rima and Beit Lavan, located in the mountain, and the village of Signa, located in the valley. All the regions were valid sources for wine; but it was from here, i.e., the aforementioned locations, that they would bring the wine.
אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין הַלִּיסְטְיוֹן, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין יָשָׁן – דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֵין מְבִיאִין לֹא מָתוֹק, וְלֹא מְעוּשָּׁן, וְלֹא מְבוּשָּׁל, וְאִם הֵבִיא – פָּסוּל. וְאֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת, אֶלָּא מִן הָרַגְלִיּוֹת, וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִין.
One may not bring libations of wine that come from a fertilized vineyard, or from an irrigated vineyard, or from a vineyard in which grain was sown between the vines. But if one did bring a libation from such wine, it is valid. One may not bring libations from sweet wine made from sun-dried grapes [ hilyasteyon ], but if one did bring a libation from such wine, it is valid. One may not bring wine aged for one year; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, but the Rabbis deem it valid. One may not bring libations from sweet wine, nor from wine produced from smoked grapes, nor libations from boiled wine, and if one did bring a libation from such wine, it is not valid. And one may not bring wine produced from grapes suspended on stakes or trees; rather, one brings it from grapes at foot height, i.e., that rest on the ground, which are superior-quality grapes, and from vineyards that are cultivated, i.e., where one hoes beneath the vines twice a year.
וְלֹא כּוֹנְסִין אוֹתוֹ בַּחֲצָבִין גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְּחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת, וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית עַד פִּיהָ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף.
And when producing wine for libations, one should not collect the wine into large barrels, as it causes the wine to spoil; rather, it should be placed in small casks. And one does not fill up the cask until its mouth; rather, one leaves some empty space so that its fragrance will collect there and diffuse when the lid is opened.
אֵינוֹ מֵבִיא מִפִּיהָ – מִפְּנֵי
One should not bring libations from wine that rests at the mouth of the cask due to