Commentary page

Menachot 32b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Menachot 32b

Menachot 32b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 266 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

והא בעיא שרטוט כדמפרש לקמן ובתפילין לא אשכחן דבעי שרטוט:

מגרס גריסין רהוטים הם בפי כל אדם ואין טועין בהם הילכך אין צריך להעתיקם מספר אחר:

כף כדא אארעא כפה כד על הארץ:

והניח ס"ת עליו לפי שהיה ס"ת מונח על ראשה והיה רוצה לישב על המיטה:

ונדמה לו מרוב צער כמי שהכישו נחש:

על גבי קרקע היה ס"ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא לכך נצטער:

כתבה איגרת בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות כאיגרת בעלמא:

כתיבה כתיבה וכתבתם על מזוזות וכתב לה ספר כריתות אי נמי כתוב זאת זכרון בספר מה ספר בעי דקדוק אף מזוזה בעיא דקדוק:

6 more comments on this page.

Rashi on Menachot 32b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט וא"ת דילמא במשרטטי וי"ל דלא היו רגילין לשרטט ספר תורה ותפילין כיון דלא בעו שרטוט כדאמרינן בירושלמי בפ"ק דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ובסדר רב עמרם מביאו והא דאמרינן בספ"ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה לא כמו שפירש שם בקונטרס דמיירי בס"ת ממש אלא במזוזה קאמר שהיא אמיתה של תורה שיש בה מלכות שמים וכדמוכח הכא דמזוזה בעיא שירטוט ותדע דאי בספר תורה כפירוש הקונטרס היה לו לדרוש מדנקראת ספר כדדרשינן התם דרשא אחריתי מדנקראת ספר ומיהו י"ל דאי מדנקראת ספר הוה ליה לאשכוחי חד עניינא דלא ליבעי שרטוט כיון דנקראת כמו כן איגרת כדאמרינן נמי (מגילה דף יט.) לענין תפירה דלא צריך לתופרה כולה בגידין ובירושלמי משמע כפירוש הקונטרס דמספר תורה עצמה יליף דקאמר התם נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור מה להלן צריך שרטוט אף כאן צריך שרטוט משמע דאיירי בכל התורה כולה דאכל התורה כולה כתיבא קרא ואמר רבינו תם דס"ת בעי שרטוט משום (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט דלא שייך בהו נוי וקצת תימה דבסמוך ילפינן מזוזה מס"ת בג"ש כתיבה כתיבה לענין כתיבת אגרת ואמאי לא ילפינן מינה ס"ת ממזוזה לענין שירטוט וכ"ת לענין כתיבה לא ילפינן הא לקמן בעי למילף לענין כתיבה על האבנים ומהא דאמרינן במסכת סופרים (פ"א) מסרגלין בקנים וכותבין בדיו עוד נמי אמרינן התם דכל יריעה שאינה מסורגלת פסולה משם אין ראיה דדילמא בשרטוט עליון איירי דאי אפשר לכתוב שלש תיבות או ארבע בלא שרטוט כדתניא בפ"ק דגיטין (דף ו:) אבל שרטוט בין שיטה לשיטה אפשר דלא בעיא ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרות שלומים ארבע וחמש תיבות מן הפסוק בלא שרטוט משום דלא אסרו אלא דוקא שכותב הפסוק לדרשא כי ההוא עובדא דרבי אביתר דגיטין אבל מה שאדם כותב באגרת מן הפסוק לדבר צחות שרי בלא שרטוט ומיהו משמע בירושלמי דאסור בכל ענין שאפי' באגרת שלומים היו מהפכים הפסוק ולא היו כותבים אותו ככתבו דקאמרינן בפ"ג דמגילה מהו מיכתב תרתין תלת מילין מן הפסוק מר עוקבא שלח לריש גלותא דהוה דמיך וקאי בזימרי ישראל אל תשמח (ישראל אל) בעמים [אל] גיל וחולק על הש"ס שלנו דקאמר בגיטין (דף ז.) דשירטט וכתב ליה רבי זעירא כתב ולא זכר יואש המלך ולא כתב כדכתיב המלך יואש רבי ירמיה שלח כתב לרבי יודן לשנוא את אהוביך ולאהוב את שונאיך שלח רבי אבהו אבל תמר תמרורים בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צרוף (ירמיהו ו׳:כ״ט) רבי מנא שלח כתב לרבי אושעיא בר שמאי ראשיתך מצער היה ואחריתך מאד תשגיא (איוב ח׳:ז׳) מ"ר:

אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה בירושלמי בפרק מי שמתו אמרינן תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה לראש המטה ואינו נותנה למרגלות המטה רבי אבין בשם רב הונא והוא שתהא מטה גבוהה עשרה טפחים ולא יהו רגלי המטה נוגעין בתיבה עוד קאמר לא ישב אדם על גבי ספסל שס"ת מונח עליה ומעשה ברבי אליעזר כו' אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר עד כמה רבי אבא בשם רב הונא טפח רבי ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא:

דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מטה שס"ת מונח עליה. נראה דהלכה כר' יוחנן לגבי רב הונא דאפי' לגביה רב רביה הלכה כמותו כדאמר (ביצה ד.) ותלמידי דרב הונא לא סברי כוותיה דבעי לאותובי ס"ת אפורייה בפ' בתרא דמועד קטן (דף כה.) מ"ר:

כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר פירש בקונטרס איגרת בלא שרטוט וקשה דלעיל אמרינן שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני והכא יליף כתיבה כתיבה ומפרש ר"ת אגרת מקרא ולא מסורת שלא דקדק בחסירות ויתירות אלא כאגרת בעלמא והא דיליף כתיבה כתיבה לא כמו שפירש בקונטרס מוכתב לה ספר כריתות דכמה חסירות ויתירות יש בגט דיתיהווייין דיתיצבייין חמשה חמשה יודין וגם חסירות כגון למהך ושרטוט נמי אשכחן דבעי בגט ועוד מספר הכתוב בגט לאו למעוטי אגרת דלספירת דברים הוא דאתא כדאמרינן בגיטין (דף כא:) ומיהו בפרק שני דגיטין (דף כ:) דאמרינן דספר דגט אתא למעוטי שנים וג' ספרים וה"ה דנמעט נמי כתבו אגרת כמו בפרק שני דסוטה (דף יז:) דדרשינן תרווייהו מספר ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דממעטינן בפרק שני דסוטה כתבה איגרת מדכתיב בספר ובפירוש הקונטרס לשון אחר דיליף מכתוב זאת זכרון וצ"ע אמאי לא ילפינן ליה גט כתיבה כתיבה דליפסול בהכי (או) מדכתיב ביה ספר ואין לפרש אגרת ר"ל בעמודים קצרים שאינם רחבים כג' פעמים למשפחותיכם כדאמר לעיל (מנחות דף ל.) ולא ירבה בדפין שנראה כאגרת דהא אמרינן לעיל מזוזה שעשאה שתים שלש ואחת כשירה ואע"פ שפירשתי שצריך לדקדק בחסירות ויתירות אין להקשות מהא דתנן בפרק השואל (ב"מ דף קא:) דמשכיר חייב בכל דבר שהוא מעשה אומן ומשמע בגמרא דשוכר חייב במזוזה דחובת הדר היא דהתם לא מיירי אלא בבנייני הבית ומקום מזוזה נמי דהוי על השוכר כדאמר התם משום דלא מעשה אומן הוא דאיפשר בגובתא דקניא היינו מעשה שהוא בגוף הבית עצמו. מ"ר:

סכנה ואין בה מצוה פי' בקונטרס כיון דעשאה שלא כהילכתה אין הבית משתמר מפני המזיקין וקשה לרבינו תם דא"כ הו"ל למימר הכי אבל העשויה שלא כהילכתה ונראה דתלאה במקל נוקף בה ראשו דלאו אדעתיה וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה ראשו והא דאמר בפ' השואל (ב"מ ד' קב.) אפשר בגובתא דקניא ופירש שם בקונטרס דתלי ליה בגובתא דקניא חלול לא תלי ממש קאמר. מ"ר:

Tosafot on Menachot 32b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

והלכתא תפילין לא בעו שרטוט, נר' סברת התוס' דסברי דס"ת נמי לא בעי שרטוט, וקשיא דהא עושין משמע דקיימא בין לס"ת בין לתפילין. ורש"י פירש דהא דפרי' והא בעיא שרטוט לא קאי כ"א לתפילין משמע דס"ת בעי שרטוט וכן משמע דאל"כ דקיימא פירכא דהא בעיא שרטוט אס"ת ותפלין ור"ל דמתרוייהו אי אפשר לעשות מזוזה הואיל ולא בעו שרטוט והיא בעיא שרטוט א"כ כי מייתי תנאי היא דתניא תפילין ומזוזה אינן צריכין שרטוט היה לכלול עמם ס"ת וכן נמ כי פסק והלכתא תפילין לא בעי שירטוט הי' לו לומר תפילין וס"ת, אלא משמע דלעולם ס"ת בעי שרטוט ופירכא דהא מורידין לא קיימא אלא אתפילין כדמשמע מפי' רש"י, וכן משמע כן שקשה להם לפי דעתם [בירושלמי דמגילה] ולא לפי פירש"י דבעי שרטוט דמשום דכתי' ביה ספר, ומה שהקשו א"כ מגילה נמי לבעי מהאי טעמא שנקראת ספר ז"א ק' דג"כ נקראת אגרת ואין אגרת משורטטת (ואי ס"ד דנקראת אגרת לגבי שרטוט לכך אצטרי' טעם): וא"ת כיון דלמסקנא אמרי' תפילין אין צריכין שרטוט ומזוזה בעיא א"כ הדרא קושיא דהא מורידין עושין לדוכתן. וי"ל דנוכל לומר למצוה כדשנינן אקלף ודמזוזה דיעבד כשרה בלא שרטוט, וא"ת א"כ אמאי איקשי תו הך קושיא דהא מורידין גבי שרטוט וכי לא ידע דיכול לשנויי ליה למצוה כדשני גבי קלף, וי"ל דלהכי הקשה אותה בפני עצמה כדי להביא שנויא דגבי שרטוט איכא תנאי דלא בעו לכתחלה כדקאמר משום דדינו דאין צריכין שרטוט, ומ"מ לפי המסקנא דאמר דבעיא ושני קשה דהא מורידין כדשניא גבי קלף למצוה:

התם ס"ת על גבי קרקע הוה, נ"ל דלאו דוקא קרקע דהא קאמר שס"ת מונח עליה, אלא ר"ל בשפלות המטה כאלו בקרקע או בקרקעית המטה והוא ישב בעליונותה ולכך נצטער יותר:

אגרת פירש"י בלא שרטוט, מכאן ראיה דפשיטא לן דבס"ת בעינן שרטוט דיליף לה מספר, ומ"מ נוכל לדחות דלגבי כתיבה בלא דקדוק מיירי כדפרש"י וכן נמי משמע דהא משמע לעיל דשרטוט דמזוזה הלכה למשה מסיני: ומ"מ לא קשיא דרב מניומין היה אומר לפרש קבלתו שקבל מרב חמא דבעיא שרטוט דהלכה היא ולא אסיק אדעתי' טעמא דאתיא כתיבה כתיבה (דכתי' וכתב לה ספר כריתות) אי נמי משמע דלא גרסי' מס"ת דהנהו קראי לא על ס"ת אכתיב אלא גרסי' מספר, ומ"מ קשיא דבכל הספרים גרסינן מס"ת ועוד אי מגט או דכתיב זאת זכרון ילפינן מנא לן התם דבעינן שרטוט ודקדוק אבל אי מס"ת ילפינן פשיטא דבעינן דקדוק כדילפינן לעיל שאם יש בו טעיות יגנז או יתקן, אלא נראה דלעולם ילפינן מס"ת דאף על גב דלא מצינן כתיבה על ס"ת מ"מ מצינו כתיבה על ספר וא"כ נאמר מה כתיבה דהתם ספר אף כתיבה דמזוזה ספר וכיון דהויא בספר נוכל למילף לה מס"ת, וה"ה דנוכל לומר דספר כריתות ילפי' מס"ת אבל מ"מ יש לנו לומר יותר דמזוזה ילפי' מס"ת דהוא עיקר מדנילף מספר כריתות דלא ילפינן ליה אלא מס"ת, וא"ת וס"ת מנ"ל דבעינן דקדוק ושרטוט, וי"ל דהלכה היא, או נוכל לומר ולאוכוחי מדכתי' לקוח את ספר התורה הזה ונילף לקיח' לקיחה מולקחתם לכם דלולב דהוי לקיחה דלולב תמה הכא נמי לקיחה תמה שלא יהא חסר באותיותיו וחסר בתקונו דהיינו נמי שרטוט ואותיות יתרות, וא"ת א"כ נוכח ממזוזה עצמה דכתי' בה וכתבתם ונימא כתיבה תמה כדדריש לקמן ונימא שתהיה הכתיבה שלימה ולא שתהא חסרה באותיותיה, וי"ל דמ"מ לא ילפינן שרטוט, אי נמי וכתבתם כתיבה תמה לא בא לומר אלא שמה שכותב יהיה כתיבה כתקונו ממה שהוא כותב אבל לא בא לומר שלא תחסר באותיותיה, כנ"ל, ומ"מ מפי' רש"י דלעיל דפי' על ואפי' אות אחת מעכבת משום דכתי' וכתבתם כתיבה תמה ושלמה משמע דמוכתבתם ילפינן נמי חסרות, ומ"מ יתירות לא ילפינן דפסול מוכתבתם דאם אומר תמה הוא בלא חסרון ויתירות יליף מס"ת:

Rashba on Menachot 32b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא אדוכסוסטוס במקום בשר ואיבעית אימא כו' דרבי עקיבא בר חנינא מכשר כו' כצ"ל מסוגיא דפ' המוציא יין ע"ש:

תוס' בד"ה הא מורידין כו' הא דבסמוך ילפינן נמי מזוזה מס"ת בג"ש כו' ואמאי לא ילפינן מינה ס"ת ממזוזה כו' עכ"ל כצ"ל מדברי הרא"ש והמרדכי דהא דילפי' לקמן כתיבה כתיבה מספר היינו לפי' ר"ת מס"ת ע"ש:

בא"ד ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרת שלומים כו' דלא אסרו אלא דוקא שכותב כו' עכ"ל ר"ל כיון דבס"ת נמי לא אסרו לכתוב אלא בלא שירטוט עליון אית לן למימר דלא אסרינן בעלמא אלא בכה"ג שכתבו לדרשא דומיא דס"ת דאל"כ לא הוה איצטריך ליה למתני הך מילתא בס"ת כיון דבאיגרת שלומים נמי הוה אסור ודו"ק:

בא"ד ומיהו משמע בירושלמי כו' ראייתם מסוף דבריהם שהביא מירושלמי ראשיתך מצער כו' דלא הוה רק אגרת שלומים וכ"ה בתוס' פ"ק דגיטין וק"ל:

בא"ד אל בעמים גיל חולק על התלמוד שלנו כו' ר"ל דלאו לענין דינא חולקין דבין בזה ובזה שרי אלא חלוקין בעובדא היכי הוה דלירושלמי הפכו הפסוק בלא שירטוט ולתלמודא דידן שירטט ולא הפכו שכתב אל גיל בעמים וק"ל:

בא"ד בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צורף כו' כצ"ל ופ' הוא ירמיה ו':

בד"ה אסור לישב כו' ולא יהו חבלי המטה נוגעין כו' בשם רבי זירא כל שהוא הס"ד כצ"ל:

בד"ה כתבה אגרת כו' כדאמרינן בגיטין ומיהו בפ"ב דגיטין כו' מספר ועוד יש לפרש כו' דליפסל בהכי מדכתיב ביה ספר כו' כצ"ל:

1 more comments on this page.

Chidushei Halachot on Menachot 32b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

דְּכַתְבִינְהוּ אַדּוּכְסוּסְטוֹס בִּמְקוֹם בָּשָׂר.

case is where one wrote them on dokhsostos on the side that faced the flesh. In both of these situations the phylacteries are unfit, but a mezuza that one wrote on parchment is fit.

Segment 2

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה – פָּסוּל, רַבִּי [אַחָא מַכְשִׁיר מִשּׁוּם רַבִּי] אַחַאי בְּרַבִּי חֲנִינָא, וְאָמְרִי לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּרַבִּי חֲנִינָא.

And if you wish, say instead that the ruling of the baraita that if one changed whether in this manner or in that manner it is unfit is in fact referring to a mezuza that one wrote on parchment, and this is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : If one changed in this manner or in that manner it is unfit. Rabbi Aḥa, in the name of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Ḥanina, deems it fit; and some say he said this ruling in the name of Rabbi Akiva, son of Rabbi Ḥanina.

Segment 3

הָא מוֹרִידִין עוֹשִׂין – וְהָא בָּעֲיָא שִׂרְטוּט, דְּאָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: כׇּל מְזוּזָה שֶׁאֵינָהּ מְשׂוּרְטֶטֶת פְּסוּלָה, וְרַב מִנְיָמִין בַּר חִלְקִיָּה דִּידֵיהּ אָמַר: שִׂרְטוּט שֶׁל מְזוּזָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

§ The baraita indicates that if it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could make a mezuza from phylacteries that became worn. The Gemara raises a difficulty: But a mezuza requires scoring, i.e., the parchment must have lines etched in it before writing, as Rav Minyumi bar Ḥilkiya says that Rav Ḥama bar Gurya says that Rav says: Any mezuza that is not scored is unfit, and Rav Minyumi bar Ḥilkiya himself says concerning this: The scoring of a mezuza is a halakha transmitted to Moses from Sinai. With regard to phylacteries, by contrast, he does not teach that their parchment requires scoring.

Segment 4

תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת נִכְתָּבוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב, וְאֵין צְרִיכוֹת שִׂירְטוּט.

The Gemara answers that this is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita that Rabbi Yirmeya says in the name of our teacher, Rav: Phylacteries and mezuzot may be written when the scribe is not copying from a written text, and their parchment does not require scoring.

Segment 5

וְהִילְכְתָא: תְּפִילִּין לָא בָּעֵי שִׂרְטוּט, וּמְזוּזָה בָּעֲיָא שִׂירְטוּט, וְאִידֵּי וְאִידֵּי נִכְתָּבוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. מַאי טַעְמָא? מִיגְרָס גְּרִיסִין.

The Gemara concludes: And the halakha is that the parchment of phylacteries does not require scoring, but the parchment of a mezuza requires scoring. And unlike a Torah scroll, both these and those, phylacteries and mezuzot , may be written when the scribe is not copying from a written text. What is the reason for this leniency? These short texts are well known to all scribes, and therefore it is permitted to write them by heart.

Segment 6

אָמַר רַב חֶלְבּוֹ: אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרַב הוּנָא, דַּהֲוָה יָתֵיב אַפּוּרְיָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה עֲלֵיהּ, וְכַף לְכַדָּא אַאַרְעָא, וְאַנַּח עֲלֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה, וַהֲדַר יְתֵיב בְּמִיטָּה. קָסָבַר: אָסוּר לֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מִיטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מוּנָּח עָלֶיהָ.

In connection to Rav Ḥelbo relating the customs of Rav Huna, the Gemara cites that Rav Ḥelbo says: I myself saw Rav Huna as he wished to sit on his bed, which had a Torah scroll placed on it. And he overturned a jug on the ground and placed the Torah scroll on it, and only then sat on the bed. The reason he did so is that he holds that it is prohibited to sit on a bed upon which a Torah scroll is placed.

Segment 7

וּפְלִיגָא דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוּתָּר לֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מִיטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מוּנָּח עָלֶיהָ. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַמִּיטָּה וְנִזְכַּר שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מוּנָּח עָלֶיהָ, וְנִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ – הָתָם סֵפֶר תּוֹרָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲוָה.

The Gemara notes: And this halakha disagrees with a ruling of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to sit on a bed upon which a Torah scroll is placed. And if a person whispers to you, saying: There was an incident involving Rabbi Elazar, who was sitting on a bed and realized that a Torah scroll was placed on it, and he immediately slipped off the bed and sat upon the ground, and in doing so he looked like one who had been bitten by a snake, i.e., he jumped up in a panic, that incident is no proof. There, the Torah scroll was placed on the ground. It is certainly disgraceful for one to sit on a bed while a Torah scroll is on the ground.

Segment 8

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּתָבָהּ אִגֶּרֶת – פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא? אָתְיָא ״כְּתִיבָה״ ״כְּתִיבָה״ מִסֵּפֶר.

The Gemara returns to the discussion about the halakhot of writing a mezuza . Rav Yehuda says that Shmuel says: If one wrote a mezuza in the manner of a missive that one composes to a friend, i.e., without being exact about the lettering of each word, it is unfit. What is the reason? This is derived by a verbal analogy between “writing,” and “writing,” from a scroll, which must be written in precisely the correct manner.

Segment 9

וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל – פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא? ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ בָּעֵינַן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל, אוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ אַחַר הַדֶּלֶת – סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה.

And Rav Yehuda says that Shmuel says: If one hung a mezuza on a stick in the entranceway, without affixing it to the doorpost, it is unfit. What is the reason? We require the fulfillment of the verse: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). This ruling is also taught in a baraita : If one hung a mezuza on a stick, or placed it so that it was affixed behind the door within the house, he exposes himself to danger, and it does not enable him to fulfill the mitzva.

Segment 10

שֶׁל בֵּית מוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיוּ עוֹשִׂין בְּפוּנְדְּקוֹתֵיהֶן כֵּן, זֵכֶר לִמְזוּזָה.

The Gemara relates: The members of the household of King Munbaz would do so, i.e., hang mezuzot on sticks, in their inns, i.e., when they would sleep in an inn. They would not do this in order to fulfill the mitzva, as one who sleeps in an inn is exempt from placing a mezuza , but in remembrance of the mezuza . Since they would travel frequently, they wanted to remember the mitzva of mezuza , which they did not fulfill often.

Segment 11

וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ שֶׁל פֶּתַח. פְּשִׁיטָא, ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ אָמַר רַחֲמָנָא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רָבָא: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ

And Rav Yehuda says that Shmuel says: It is a mitzva to place the mezuza within the airspace of the entrance, not on the outside. The Gemara asks: Isn’t this obvious? After all, the Merciful One states: “And upon your gates,” which indicates that it must be within the area of the gate, rather than the outside. The Gemara explains that it might enter your mind to say that since Rava says: It is a mitzva to place the mezuza

Menachot 32b

Menachot 32b

Rashi

Tosafot

Rashba

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text