Commentary page
Chullin 80a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 80a
Chullin 80a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 477 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בשה ואפי' מקצת שה וכדמפרש רב פפא ואזיל:
הילכך לענין כסוי הדם כו' כלומר הואיל ואוקימנא דלתרוייהו מספקא להו ובשה ואפילו מקצת שה פליגי:
לענין כסוי הדם דקתני אין שוחטין דמשמע ודאי חייב בכסוי ספק פטור ולענין מתנות דפליגי בה:
לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התיישה וכו' והא דקתני אין שוחטין רבנן היא ומשום שמא חוששין וחייב בכסוי דאית להו צבי ואפי' מקצת צבי ושמא אין חוששין ופטור מן הכסוי דאפילו מקצת צבי ליכא דבתייש הבא על הצבייה ליכא לאוקומה דתיתוקם כרבנן דהא ודאי איכא מקצת צבי ולישחוט וליכסי לרבנן. ולרבי אליעזר ודאי הוה מצי לאוקמא בתייש הבא על הצבייה שמא חוששין וליכא אלא מקצת צבי ומקצת לית ליה ושמא אין חוששין וכוליה צבי הוא ובעי כסוי אבל ניחא ליה לאוקמא כדרבנן. ולעלין מתנות נמי בצבי הבא על התיישה ולר"א פטור לגמרי דשמא חוששין וליכא אלא מקצת שה דאם ושה ואפי' מקצת שה לית ליה וכיון דמספקא לן המוציא מחבירו עליו הראיה וא"ל אייתי ראיה דאין חוששין וכוליה שה הוא ושקול ולרבנן חייב מיהא בחצי מתנות ממה נפשך דאי אין חוששין כוליה שה הוא ואי חוששין מקצת שיות דאם מיהא איכא ורבנן אית להו שה ואפילו מקצת שה ושקיל פלגא דשיות ואידך פלגא אימא ליה אייתי ראיה דאין חוששין וכוליה שה הוא ושקול. ובתייש הבא על הצבייה ליכא לאוקומיה דא"כ לרבנן נמי ליפטר דנהי נמי דאפי' מקצת שה אמרינן מי לימא לן דאיכא מקצת שה דלמא אין חוששין וכוליה צבי הוא המוציא מחבירו עליו הראיה:
לענין אותו ואת בנו משכחת לה לפלוגתייהו דלעיל בין בתייש כו':
בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא בעלמא קאמרי רבנן דנוהג ואסור לשוחטה לנקבה הבאה מן התייש והצבייה עם בנה משום שמא חוששין ואיכא מקצת שה ורבנן אית להו מקצת שה אבל מלקות ליכא דשמא אין חוששין ואפילו מקצת שה ליכא הילכך הויא לה התראת ספק ולא שמה התראה ואין מלקות בלא התראה ולר"א מותר לכתחלה דא"נ חוששין ואיכא מקצת שה לית ליה מקצת שה:
נהי נמי דחוששין איכא מקצת שה דאם:
בריה בפני עצמה ולא מכלאי בהמה וחיה הוא בא דס"ל אין חיה מתעברת מבהמה ולא בהמה מחיה וה"נ אמרינן בב"ק (דף עח.). ומיהו רב יהודה לאו אליבא דר' אליעזר ורבנן נקט מילתא דאינהו ודאי סבירא להו דמכלאי בהמה וחיה הוא בא והכי נמי אמרינן בב"ק חוץ מרבי אליעזר ומחלוקתו שהיו אומרים חיה מתעברת מבהמה:
10 more comments on this page.
Rashi on Chullin 80a · Sefaria
Tosafot
כוי בריה בפני עצמה היא אמתניתין דכסוי הדם (לקמן חולין פג:) קאי דתנן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו כו' ולא אכוי שנחלקו בו ר' אליעזר ורבנן קאי כדפירש בקונטרס:
ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה או מין חיה וא"ת ולבדוק בסימנין דקרנים וי"ל דאפשר דלא היו יכולין לברר בקרניו שפיר אם חדודות וכרוכות יפה:
זה איל הבר וסבר רב נחמן ות"ק דברייתא שהוא ודאי חיה ושוחטים אותו בי"ט ומכסין דמו ופליגי אמתניתין (לקמן חולין דף פג:) אבל אין לומר דלדידהו בהמה הוה דאם כן ת"ק היינו רשב"ג:
מדחשיב ליה בהדי חיות ש"מ דחיה הוא משמע דאי לאו דחשיב ליה בהדי חיות הוי בהמה לכ"ע משום דנקרא שור וקשה קצת דאיל הבר הוי חיה כדפי' לעיל אף על גב דנקרא איל:
ודלמא מינא דתאו הוא וקסבר רב אחא דתאו מין חיה הוא כרבי יוסי דאמר בסמוך שור הבר מין חיה דאי כרבנן דאמרי מין בהמה הוא א"כ כי הוי נמי מין תאו הוי כשר לגבי מזבח:
חולין בחוץ שניהם כשרים ס"ד דמיפסל שני משום לא תאכל כל תועבה כדאמר בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קטו.):
הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים דלא כר' יצחק אתיא דאמר בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כג.) חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם ועוד הוה מצי למתני חולין וקדשים בחוץ ובפנים וכן קדשים וחולין וחולין וקדשים בפנים ובחוץ וכן קדשים וחולין ואי בכל הני דתני יש חדוש איכא למימר דלא תנא להני משום דליכא בהו שום חדוש ואי ליכא חדוש בכל הני דתני צ"ל תני ושייר:
Tosafot on Chullin 80a · Sefaria
Rashba
לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התיישה פירוש מתנות ודאי לא משכחת לה אלא בהכין, דאי בתייש הבא על הצביה לרבנן היאך חייב דפלגא לא יהיב ליה אידך פלגא אמר ליה אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול, ולענין כיסוי נמי לא משכחת לה אלא בהכין כשתמצא לומר כמתניתין דרבנן הוא. ומיהו ודאי משכחת לה בתיש הבא על הצביה אי מוקמת לה לרבי אליעזר, דדילמא (א"ח) [חוששין] לזרע האב [ו]לאו בר כסוי הוא דשה ואפילו מקצת שה לא אמרינן, אלא דניחא ליה לאוקמה לרבנן, והילכך אמר דלא שמכחת לה אלא בצבי הבא על התיישה, ואי נמי משום דניחא ליה טפי לאוקמי כיסוי ומתנות בחד גוונא ומתנות ליכא לאוקמי כלל אלא בהכין כנ"ל.
בתיש הבא על הצביה לאיסורא רבנן סברי כיון דאיכא למימר דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה אמרינן וכו'. על כרחין דצריכין אנו לפרש בתיש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן כדאוקימנא ברישא דשמעתין, דאי בתיש הבא על הצביה וילדה בן ושחיט לה ולברה אפילו איסורא ליכא וכדאמר רב חסדא הכל מודים בצביה ובנה תיש שהוא פטור מאי טעמה שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו, וצבי הבא על התישה למלקות בכי האי גוונא מיירי בצבי הבא על התיישה ולדה בת והבת ילדה בן ושחיט לה ולברה, ובכי האי גוונא [הוא] דקאמר רבי אליעזר דלא לקי, דדילמא חוששין לזרע האב ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן והוה ליה צבי ובנו, אבל בצבי הבא על התיישה וילדה בן ושחיט לה ולברה בהא ליכא מאן דפליג, וכולי עלמא מלקה לקי וכדאמר רב חסדא הכל מודים בתישה ובנה צבי שחייב מאי טעמא שה אמר רחמנא ובנה כל דהוא, ואף על גב דאמרינן סתמא בתיש הבא על הצביה ובצבי הבא על התיישה (וילדה) [ולא קאמרינן דילדה] בת ובת ילדה בן משום דסמיך ליה אשקלא וטריא דשקלינן וטרינן עלה בריש שמעתין ופרקינן ומוקמינן לה הכי. ותמיהא לי מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שמפרש לה כצורתה בתייש הבא על הצביה ושחיט לה ולברה לאסורה, שכן כתב (פי"ב מהל' שחיטה ה"ח) ונוהג בכלאים כיצד צבי שבא על העז ושחט את העז ובנה לוקה, אבל עז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה, ואם שחט אינו לוקה, פרה ובנה אסרה תורה ולא צביה ובנה. ושמא הוא ז"ל מפרש דהא דמותבינן לעיל במאי עסקינן אילימא בתיש הבא על הצביה וילדה בן ושחט לה ולברה, והא אמר רב חסדא הכל מודים בצביה ובנה תיש שהוא פטור, משום דהוה סלקא דעתין דמחלוקתן דרבנן ורבי [אליעזר] לענין מלקות הוא דפליגי הוא דמותבינן הכי, והיינו דפריך מדרב חסדא דאמר הכל מודים שהוא פטור דמשמע פטור ממלקות, אבל השתא דמוקמינן פלוגתייהו באיסורה אפילו בצביה ובנה תייש אסרי רבנן. ואינו מחוור דכיון דאמרינן דשה אמר רחמנא ולא הצבי והכא ליכא לא שה ולא מקצת שה מאי טעמא מפלגינן בין איסורא למלקות, אי שה ואפילו צבי אמר רחמנא מלקי נמי לקי, ואי שה אמר רחמנא ולא צבי איסורא מנא לן, וצ"ע.
הא דאמרינן שור הבר מין בהמה רבי יוסי אומר מין חיה. פסק הרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' מאכלות אסורות ה"ח) כרבנן דאמרי מין בהמה, ומתרגמינן תורבלא, ומיהו לפי גרסת הספרים שלנו דגרסי באתקפתא דאתקיפו על מילתה דרב המנונא ודילמא מינה דתאו הוא, משמע דרב אחא ורב אשי דבתראי נינהו סבירא להו כרבי יוסי דאמר דתאו היינו שור הבר מין חיה הוא, ומדסבירא להו כרבי יוסי ודאי הילכתא כותיה. ועוד דרבי יוסי נמוקו עמו. ומיהו מקצת ספרים יש דלא גרסי באתקפתא דרב אחא אלא דילמא מינה דזמר הוא ותו לא, ושמא אף בספרי הרב ז"ל כך הגירסא ופסק הלכה כרבנן, ועם כל זה יש לתמוה דהא ר' יוסי נמוקו עמו. ולענין עיזי (דבלא) [דבאלא] קיימא לן כרב אחא ורבינא ורב חנן דאמר מינה דחיה הוא ורב חנן נמי דאסהיד עליה דאמימר דשרי תרבייהו.
Rashba on Chullin 80a · Sefaria
Meiri
עז הבר מין חיה הוא ופסולה למזבח וחלב שלה מותר אבל שור הבר הוא מין בהמה וחלבה אסור:
שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה והילכך שחט הראשון חלין בעזרה אע"פ שהיא שחיטה שאינה מכשרת לאכילה אסור לשחוט את בנה ואם שחט לוקה אבל נחר או עקר או נבל את הראשונה מותר לשחוט את השניה וכן כל כיוצא באלו כמו שיתבאר למטה:
Meiri on Chullin 80a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה [מתקיף לה וכו'] דלמא מינא דאקו כו' או זמר הנך דלא בקיאינן בהו כו' עכ"ל דקדק לפרש הנך דלא בקיאינן בהו דאי בקיאינן בהו כיון דהאי עז הבר לא ממש אקו או תאו או דזמר ניהו לית לן למימר דמינא דהני נינהו אלא מינא דעז משום דנקרא עז אבל כיון דלא בקיאינן בהו אית לן למימר דהני ממש נינהו אע"ג דנקרא עז נשתנה שמו בפי עולם ולאו מינא דעז ודו"ק:
תוס' בד"ה מדחשיב ליה כו' משמע דאי לאו דחשיב ליה בהדי חיות כו' עכ"ל לעיל נמי קאמרינן והני מדלא חשיב ליה בהדי חיות וכו' מה"ט נמי קאמר דעז נינהו משום דנקרא עז אלא דהכא לפי סברת המקשה הוכיחו דכ"ע אית להו הך סברא ולמאי דמסיק נמי ודלמא מינא דאקו או דתאו או דזמר נינהו באיל הבר ודאי נמי איכא למימר הכי דמינא דאקו או דתאו או דזמר נינהו ודו"ק:
בד"ה הראשון חייב כרת כו' דלא כרבי יצחק אתיא דאמר פ' אלו הן הלוקין חייבי כריתות שלקו כו' עכ"ל פי' דלא כהאי תירוצם דהתם דאמר דהך מתני' דמגילה אלא שזה זדונו בידי אדם וזה בכרת כרבי יצחק אתיא דאליביה ליכא מאן דפליג על ר' חנניא בן גמליאל דסבר התם דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתות אלא כהאי תירוצא דהך [מתני'] דמגילה לא אתיא כר' יצחק אלא דאיכא מאן דפליג על ר' חנניא וסבר לא נפטרו מידי כריתות ודו"ק:
Chidushei Halachot on Chullin 80a · Sefaria
Maharam
בגמ' א"ר פפא הלכך לענין כסוי הדם וכו' לפי סוגיא דשמעתתא לא היה צריך לאוקמי דר"א ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא אלא היה יכול לאוקמי דס"ל דודאי חוששין לזרע האב ואפ"ה בתיש הבא על הצביה וילדה בת וכו' אין אותו ואת בנו נוהג בו משום דר"א ס"ל שה ולא מקצת שה ואפילו איסורא ליכא וכן בצבי הבא על התיישה אין מלקות לר"א משום דכיון דחוששין לזרע האב ה"ל מקצת שה ולענין מתנות נמי אפי' בצבי הבא על התיישה פטור ממתנות לר"א משום דודאי חוששין לזרע האב וה"ל מקצת שה וכ"ש בתיש הבא על הצביה דממה נפשך הוי ליה מקצת שה דפטור לר"א דס"ל שה ולא מקצת שה וכן צ"ל לחנניה דסבירא ליה דחוששין לזרע האב אי ס"ל דשה ולא מקצת שה אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן אין חייב במתנות ונראה דלהכי מוקי דר"א נמי ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע אב כדי לאוקמי ההיא דכוי אין שוחטין אותו בי"ט אפילו כר"א ובתיש הבא על הצבייה דשמא חוששין וליכא אלא מקצת צביה ושמא אין חוששין וכוליה צבי היא ובעי כסוי ולכך אין שוחטין אותו בי"ט והא דקאמר לענין כסוי הדם וכו' לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה לא קאמר הכי אלא כדי לאוקמא כרבנן דלרבנן לא מתוקמא בענין אחר כמו שפרש"י. אבל לר"א מתוקמא בתיש הבא על הצביה ודו"ק:
בתוס' ד"ה כוי בריה בפני עצמה היא וכו' ולא אכוי שנחלקו בו ר"א ורבנן קאי וכו' כצ"ל:
ד"ה מדחשיב ליה בהדי חיות וכו' משמע דאי לאו חשיב וכו' וקשה קצת וכו'. יש לדקדק מפני מה לא הקשו התוס' גם כן לעיל על רבי זירא א"ר ספרא וכו' דאמר הני עיזי דבאלי כשרות לגבי מזבח מטעם דעשר בהמות מנה הכתוב ותו לא והא איל הבר הוי חיה אע"ג דלא חשיב ליה קרא בהדי חיות ועוד יש לדקדק למה להו לתוס' לאקשויי' ממשמעותא ה"ל לאקשויי' בפשיטות מדקאמר גמרא עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן וכו' אבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו א"כ מבואר בהדיא דס"ל דכל מה שנקדא בלשון בהמה ולא חשיב ליה בהדי חיות הוי בהמה ולמה להו לתוס' לאקשויי ממשמעות' שור הבר דאי לאו דחשיב ליה וכו' ונראה דס"ל להתוס' דאיל הבר יש לו כל סימני חיה ולכך אתי שפיר דחשיב היה לכ"ע דעד כאן לא פליגי תנאי דברייתא אלא בכוי אי איהו הוי איל הבר או לא אבל איל הבר בעצמו לכ"ע הוי חיה דלא אצטריך קרא למחשביה כיון דיש לו כל סימני חיה הכתובים בקרא אבל בעיזי דבאלי על כרחך צ"ל דלא הוו יכולין לברר בסימניו כדפליגי ביה אי הוה חיה או בהמה ולכך קאמר ר' זירא מדלא חשיב ליה בהדי חיות ש"מ דעז נינהו ולכך ליכא לאקשויי אר' זירא מידי אבל ארב הונא שייך שפיר להקשות משום דמסתברא להו לתוס' דכל הני דחשיב להו קרא בהדי חיות יש להם סימני חיות וא"כ תאו יש לו סימני חיה ואעפ"כ קאמר מתרגמינן ליה תורבלא ונקרא בשם שור אי לאו דחשיב ליה בהדי חיות הוי בהמה לכ"ע אע"ג דיש לו סימני חיה א"כ יש להקשות שפיר והא איל הבר הוי חיה לכ"ע כיון דיש לו סימני חיה אע"ג דנקרא בשם איל ודו"ק נ"ל:
Maharam on Chullin 80a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' הני עיזי דבאלא עי' סוכה די"ג ע"א תוד"ה משום:
Gilyon HaShas on Chullin 80a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 80, Amud Aleph, about 477 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “בְּשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, רַבָּנַן סָבְרִי: ״שֶׂה״…”
- Segment 215 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, לְעִנְיַן כִּסּוּי הַדָּם…”
- Segment 313 words
Opens “דְּבֵין לְרַבָּנַן, וּבֵין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מְסַפְּקָא לְהוּ…”
- Segment 46 words
Opens “וְקָא מִיפַּלְגִי בְּ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״.…”
- Segment 516 words
Opens “לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בֵּין…”
- Segment 617 words
Opens “בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּלְאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי:…”
- Segment 714 words
Opens “וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע…”
- Segment 826 words
Opens “בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה, וּלְמַלְקוּת. רַבָּנַן סָבְרִי:…”
- Segment 917 words
Opens “אִיסּוּרָא אִיכָּא, דִּלְמָא אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב,…”
- Segment 106 words
Opens “וְ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.…”
- Segment 1129 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוֹי – בְּרִיָּה בִּפְנֵי…”
- Segment 1248 words
Opens “כְּתַנָּאֵי: כּוֹי – זֶה אַיִל הַבָּר, וְיֵשׁ…”
- Segment 1328 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר…”
- Segment 1426 words
Opens “וְהָנֵי מִדְּלָא קָחָשֵׁיב לְהוּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת –…”
- Segment 1510 words
Opens “פָּרַט וְכָלַל – נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל…”
- Segment 1618 words
Opens “אִם כֵּן, כֹּל הָנֵי פְּרָטֵי לְמָה לִי?…”
- Segment 1733 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב…”
- Segment 1830 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיָמִין בַּר…”
- Segment 1936 words
Opens “דִּתְנַן: שׁוֹר הַבָּר מִין בְּהֵמָה הוּא, רַבִּי…”
- Segment 2032 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא:…”
- Segment 2138 words
Opens “כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כּוּלַּהּ…”
Sages named on this page
- Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim
Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.
Source: Chullin 80a · Segment 16 — “…לִי? מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא…”
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Chullin 80a · Segment 12 — “…אִם מִין בְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִין…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Chullin 80a · Segment 14 — “…נִינְהוּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְאֵימָא ״אַיָּל…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Chullin 80a · Segment 20 — “…נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא מִינָא דְּתָאוֹ,…”
Original text
בְּשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, רַבָּנַן סָבְרִי: ״שֶׂה״ – וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: ״שֶׂה״ – וְלֹא מִקְצָת שֶׂה.
They disagree concerning whether the word “sheep” mentioned in the verses indicates that even if it is partially a sheep, it is considered a domesticated animal. The Rabbis hold that the word “sheep” indicates that even if it is partially a sheep it is considered a domesticated animal, and Rabbi Eliezer holds that the word “sheep” indicates that it must be descended entirely from sheep or other domesticated animals, but not partially descended from sheep.
אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, לְעִנְיַן כִּסּוּי הַדָּם וּמַתָּנוֹת, לָא מַשְׁכַּחַתְּ אֶלָּא בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה.
Rav Pappa says: Therefore, the cases relating to a koy must be interpreted in accordance with this understanding of the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis. With regard to the matter of covering the blood of a koy , which the mishna indicates is performed due to uncertainty as to whether a koy is an undomesticated animal, and with regard to the gifts of the priesthood, which the Rabbis require to be given from a koy as from a domesticated animal, but Rabbi Eliezer does not, you find a way to interpret the cases only if they are referring to a koy resulting from a deer who mates with a female goat.
דְּבֵין לְרַבָּנַן, וּבֵין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מְסַפְּקָא לְהוּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אוֹ לָא.
This is so because, according to the aforementioned conclusions about their opinions, both according to the opinion of the Rabbis and according to the opinion of Rabbi Eliezer it is uncertain whether one needs to be concerned with paternity, and the koy is considered partially an undomesticated animal, or one need not be concerned, and it is considered entirely domesticated.
וְקָא מִיפַּלְגִי בְּ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״.
And they disagree as to whether the word “sheep” means that even if it is partially a sheep it is considered a domesticated animal. Therefore, the mishna, which requires one to cover the blood of a koy whose father is a deer due to uncertainty, is in accordance with the opinion of the Rabbis, because they, as opposed to Rabbi Eliezer, hold that if an animal has a domesticated component, it is considered a domesticated animal, and with regard to covering the blood if the animal has an undomesticated component, the animal is considered undomesticated. As for the gifts of the priesthood, the Rabbis require half of them to be given from this koy , as it has a domesticated component from its mother, while Rabbi Eliezer exempts one from giving them, as he holds that an animal’s parents must both be domesticated to qualify the animal as domesticated.
לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בֵּין בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּבֵין בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה.
Rav Pappa continues: With regard to the matter of the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day, which the Rabbis hold applies to a koy but Rabbi Eliezer does not, you find such a case either with regard to a koy who is the daughter of a goat who mates with a doe, or with regard to a koy who is the daughter of a deer who mates with a female goat.
בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּלְאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי: דִּילְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ אָמְרִינַן, וְאָסוּר.
Rav Pappa explains: The case may be referring to a koy who is the daughter of a goat who mates with a doe, and it relates to a prohibition, i.e., whether slaughtering it and its offspring in one day is prohibited ab initio , as the Rabbis hold: Perhaps one needs to be concerned with its paternity, and this koy is therefore considered part domesticated, and we say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep this prohibition applies, and its slaughter on the same day as its daughter is prohibited ab initio , although one does not receive lashes for it as it is not a definite transgression.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.
And Rabbi Eliezer holds: Though one indeed needs to be concerned with its paternity, and this koy is considered partially domesticated, we do not say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep the prohibition applies. Therefore, its slaughter on the same day as its offspring is permitted.
בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה, וּלְמַלְקוּת. רַבָּנַן סָבְרִי: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ אָמְרִינַן, וּמַלְקֵינַן לֵיהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אִיסּוּרָא אִיכָּא, מַלְקוּת לֵיכָּא.
Additionally, the case under dispute may be referring to a koy who is the daughter of a deer who mates with a female goat, and it relates to whether slaughtering it and its offspring in one day renders one liable to receive lashes. The Rabbis hold: Though one indeed needs to be concerned with its paternity, and this koy is considered partially undomesticated, we say that the word “sheep” means that the prohibition applies even if it is partially a sheep, such as this koy , and one who slaughters it and its offspring on one day is flogged. And Rabbi Eliezer holds: There is a prohibition against slaughtering this koy and its offspring on the same day, but if one slaughtered them there are no lashes.
אִיסּוּרָא אִיכָּא, דִּלְמָא אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, וְהַאי שֶׂה מְעַלְּיָא הוּא. מַלְקוּת לֵיכָּא, דִּלְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב.
The Gemara explains: There is a prohibition in the case of this koy that is itself a mother, since perhaps one need not be concerned with its paternity, and therefore this koy is a full-fledged sheep, like its mother. Due to uncertainty, there are no lashes for violating the prohibition because perhaps one needs to be concerned with its paternity, in which case this koy is only a partial sheep.
וְ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.
And according to Rabbi Eliezer, we do not say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep it is subject to the prohibition. Therefore, one is not flogged for slaughtering this koy on the same day as its offspring, as lashes are administered only when the witnesses give the transgressor a definite forewarning against violating the prohibition. Since the prohibition in this case is uncertain, any forewarning would be uncertain.
אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוֹי – בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין בְּהֵמָה הִיא אִם מִין חַיָּה הִיא. רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹי – זֶה אֵיל הַבָּר.
§ Until this point, the Gemara considered the koy to be the result of interbreeding a deer and a goat. The Gemara now cites other opinions as to its identity: Rav Yehuda says: A koy is a distinct entity, and the Sages did not determine whether it is a species of domesticated animal or a species of undomesticated animal. Rav Naḥman says: The koy is the wild ram.
כְּתַנָּאֵי: כּוֹי – זֶה אַיִל הַבָּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה הַבָּא מִן הַתַּיִישׁ וּמִן הַצְּבִיָּיה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה אִם מִין בְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִין בְּהֵמָה הִיא, וְשֶׁל בֵּית דּוּשַׁאי הָיוּ מְגַדְּלִין מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים.
The Gemara notes that this dispute is like a dispute between tanna’im cited in a baraita : The koy is the wild ram, and there are those who say: It is that which results from the mating of a goat with a doe. Rabbi Yosei says: A koy is a distinct entity, and the Sages did not determine whether it is a species of undomesticated animal or a species of domesticated animal. Rabban Shimon ben Gamliel says: It is a species of domesticated animal, and the members of the house of Dushai would raise flocks and flocks of them, as with other domesticated animals.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא כְּשֵׁרוֹת לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת מָנָה הַכָּתוּב, וְתוּ לָא.
§ The Gemara cites a statement with regard to goats: Rabbi Zeira says that Rav Safra says that Rav Hamnuna says that these forest goats, i.e., wild goats, are fit to be sacrificed on the altar, as they are considered a type of goat. The Gemara comments that Rav Hamnuna holds in accordance with that which Rabbi Yitzḥak says: The verse lists ten kosher animals, and no more. He is referring to the verses: “These are the animals that you may eat: An ox, a seh of sheep, and a seh of goats, a deer, and a gazelle, and a fallow deer, and a wild goat, and an oryx, and an aurochs, and a wild sheep” (Deuteronomy 14:4–5). The first three are domesticated animals, while the other seven are undomesticated animals.
וְהָנֵי מִדְּלָא קָחָשֵׁיב לְהוּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת – שְׁמַע מִינַּהּ דְּעֵז נִינְהוּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְאֵימָא ״אַיָּל וּצְבִי״ – פָּרַט, ״כׇּל בְּהֵמָה״ – כָּלַל.
And with regard to these forest goats, since they are not reckoned among the undomesticated animals, learn from it that they are a type of goat, as they are also called goats and have a goat-like appearance. Rav Aḥa bar Yaakov objects to this: Perhaps wild goats are a different species of undomesticated animal not explicitly mentioned in the verse, as the next verse provides a more general description, and I will say that the verse: “A deer and a gazelle, etc.,” is a list of undomesticated animals, each of which is a specific detail. The next verse: “And any animal,” is a generalization.
פָּרַט וְכָלַל – נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, אִיכָּא טוּבָא.
According to the principles for explicating verses, when there is a detail and then a generalization, the generalization was made to expand beyond the detail. Therefore, there are more species of kosher undomesticated animals than the verse lists, one of which may be forest goats.
אִם כֵּן, כֹּל הָנֵי פְּרָטֵי לְמָה לִי? מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ!
The Gemara responds: If so, why do I need all of these details? The mention of a single undomesticated animal and then the generalization should suffice for applying the principle of: A detail and a generalization. Rather, these are the only kosher undomesticated animals, and the forest goat must therefore be a type of domesticated goat. Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to this: But even if forest goats are not a different type of undomesticated animal from those mentioned in the verse, perhaps they are a type of wild goat, one of the undomesticated animals mentioned in the verse, rather than a type of domesticated goat.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: דִּלְמָא מִינָא דִּתְאוֹ אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן לְרַב אָשֵׁי: אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ.
With regard to this topic, Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi, and some say it was Rav Aḥa, son of Rav Avya, who said to Rav Ashi: Perhaps they are a type of aurochs [ te’o ], or a type of wild sheep, which are also undomesticated animals. Rav Ḥanan said to Rav Ashi: Differing from Rav Hamnuna’s opinion, Ameimar deems the consumption of their fat permitted, which is prohibited with regard to domesticated animals, indicating that he considers forest goats a species of undomesticated animal.
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיָמִין בַּר חִיָּיא מֵרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא: הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא מַהוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן אֶלָּא בְּשׁוֹר הַבָּר.
Abba, son of Rav Minyamin bar Ḥiyya, inquired of Rav Huna bar Ḥiyya: What is the halakha with regard to offering these forest goats [ izei devala ] on the altar? Are they domesticated animals that may be sacrificed? Rav Huna bar Ḥiyya said to him: Rabbi Yosei and the Rabbis disagree only with regard to the wild ox.
דִּתְנַן: שׁוֹר הַבָּר מִין בְּהֵמָה הוּא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִין חַיָּה. דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מִדִּמְתַרְגְּמִינַן ״תּוֹרְבָּלָא״, מִינָא דִּבְהֵמָה הוּא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מִדְּקָא חָשֵׁיב לֵיהּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת, מִינָא דְּחַיָּה הוּא. אֲבָל הָנֵי, דִּבְרֵי הַכֹּל מִינָא דְּעֵז נִינְהוּ.
As we learned in a mishna ( Kilayim 8:6): The wild ox is a species of domesticated animal. Rabbi Yosei says: It is a species of undomesticated animal. As the Rabbis hold that from the fact that “aurochs” (Deuteronomy 14:5) is translated into Aramaic as: Forest ox [ turbala ], it can be understood that the wild ox is a species of domesticated animal, and Rabbi Yosei holds: From the fact that it is reckoned among the undomesticated animals, it can be derived that it is a species of undomesticated animal. But with regard to these forest goats, which are not reckoned among the undomesticated animals, all agree that they are a type of goat and are fit to be sacrificed upon the altar.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא מִינָא דְּתָאוֹ, אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי: אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ.
Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to this: But perhaps they are a type of wild goat. Similarly, Ravina said to Rav Ashi: But perhaps they are a type of aurochs, or a type of wild sheep. Additionally, Rav Naḥman said to Rav Ashi: Ameimar deems the consumption of their fat permitted, which is prohibited with regard to domesticated animals, as he considers them undomesticated animals.
כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כּוּלַּהּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמַּאי? מִדְּקָא תָנֵי: קָדָשִׁים בַּחוּץ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה,
§ The mishna teaches: How so? One who slaughters an animal itself and its offspring, etc. Rabbi Oshaya says: The entire mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. From where is this derived? It is derived from that which the mishna teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive karet . And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them, one incurs forty lashes. Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit to permit consumption of the meat is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter.