Commentary page

Chullin 72b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 72b

Chullin 72b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 201 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מה מצינו כדקתני לקמיה ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה:

אף שחיטת בהמה תטהר את האבר גרסי':

לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה שחיטתה מן הדין הוא שהרי דבר שגופה:

ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה דשמא אינה מטהרתה ומן הדין אינה מטהרתה שבהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה:

ומה טמאה אין שחיטתה מטהרתה מלטמא דהכי תניא בתורת כהנים לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגו' כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא תטהרנה שחיטתה והלא דין הוא השרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו דכתיב בהו טמאים הם לכם אף בהמה טמאה לא תטהרנה שחיטתה או כלך לדרך זו בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה מה טרפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה כן תלמוד לומר הנוגע בהם להביא בהמה טמאה שלא תטהרנה שחיטתה:

שלא היתה לה שעת הכושר ליטהר מטומאתה ע"י שחיטה:

תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר וכיון דחל עלה תורת שחיטה תו לא פקעה מיניה והויא בכלל שאר צאן ובקר:

טול לך מה שהבאת טול מכאן ראייה זו שהבאת:

14 more comments on this page.

Rashi on Chullin 72b · Sefaria

Tosafot

טהור מן המדרס מתחלה כשנטמא מדרס צריך לומר דהיה שם פשוטי כלי עץ מפסיק בין רגלו לבגד דאי אין שם פשוטי כלי עץ לא הוה פליג ר' יוסי דהא בא לו מדרס ומגע זב ביחד אם היה יחף או מדרס ומגע מדרס אם היה נעול וכשבא בבת אחת מודה ר' יוסי כדמשמע בהקומץ רבה (מנחות דף כד:):

אלא שאם נגע בו הזב כו' שנגע בו מקמי מדרס איירי או שיחף דרס דהוה ליה מדרס ומגע הזב בבת אחת דאי לבסוף לא אתי מגע דקיל וחייל אמדרס החמור כדמשמע בהקומץ [רבה] (שם: ושם ד"ה כי) דקתני בברייתא מודה ר' יוסי בשני סדינים המקופלים ומונחים זה על זה וישב עליהן הזב שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס פי' שיש אויר בין הסדינין שמונחין על גבי קונדסין זה למעלה מזה וישב זב על העליון עד שהכביד העליון שנגע בתחתון וכגון שפשוטי כלי עץ מפסיק בינו ולסדינים דבעליון קדם המדרס למגע ובתחתון באים בבת אחת שהכביד על העליון עד שהגיע לתחתון נטמא מדרס מחמת הזב ומגע מדרס מן הסדין העליון ושניהם באים בבת אחת ומעיקרא דקא הוה בעי למיפשט בעיא דעשרון שחלקו ונטמא אחד מהם והניחה בביסא וחזר טבול יום ונגע בטמא מי אמרינן שבע ליה טומאה או לא ויטמא גם חלק השני ע"י צירוף כלי ופשיט ממתני' דסדין טמא מדרס שעשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה אלא שאם נגע בו הזב טמא מאי לאו אפי' לבסוף אכתי לא ידע ברייתא דשני סדינין דמוכח בהדיא דלא חייל לבסוף מגע מדרס דקיל אמדרס דחמור וא"ת דבשלהי העור והרוטב (לקמן חולין דף קכח:) תניא החותך כזית בשר מאבר מן החי חישב עליו ואח"כ חתכו טמא ופריך טומאת בית הסתרים היא ומשני ר"מ היא והשתא היכי חייל אחר המחשבה טומאת אוכלין דקיל אטומאת אבר מן החי דחמיר וי"ל דטומאת אוכלין חמיר שראוי להצטרף עם פחות מכביצה אוכלין אבל קודם שיחשב עליהם לא היה ראוי להצטרף והרב ר' שמשון אומר דשבע ליה טומאה לא שייך בדבר שהטומאה באה מגופו וחייל שפיר אפי' קל על חמור וכפירושו משמע בהקומץ רבה (מנחות דף כד:) דבעי למיפשט מההוא דב' סדינים דלא אמר שבע ליה טומאה שהרי תחתון טמא מדרס ומגע מדרס פי' אע"ג דעליון אינו טמא אלא מדרס היינו משום דלא חייל מגע דקיל אמדרס דחמור בזה אחר זה אבל מתחתון בעי למיפשט כיון דבבת אחת ודאי חל אפי' קל על החמור וא"כ בשניהם שוים כי ההיא דעשרון שחלקו חלים אפי' בזה אחר זה ומשני דבבת אחת ודאי חייל אפי' קל על חמור אבל בזה אחר זה אפי' שניהם שוין לא חייל האחרון והשתא לפי סברת הפושט אמאי לא פשיט מר"מ דאמר גבי סדין שעשאו וילון דטמא מגע מדרס אלמא דחל קל עם החמור בבת אחת אלא ודאי כשהטומאה באה מגופו לא אמרי' שבע ליה טומאה וחל אפי' קל על חמור אפי' בזה אחר זה ויש לדחות דלא בעי למפשט מר' מאיר דהא ר' יוסי פליג עליה מהאי טעמא ולהכי לא פשיט אלא מר' יוסי:

אבל שלש על שלש הבאות מבגד גדול בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן - דקודם שנחלק לגמרי נוגעות חתיכות זו לזו וה"ה דבשלשה על שלשה משכחת לה דמודה ר' יוסי כגון שלא הפסיק פשוטי כלי עץ בין רגלו לבגד דאתי מדרס ומגע בבת אחת ואפי' אם הפסיק נמי אם היה נכפל בשעה שדרס עליו ששני ראשיהן נוגעים זה בזה בגלוי דאין זה בית הסתרים ובבת אחת קאתו אלא ניחא ליה לאשכוחי טומאת מגע אפי' בבגד שיהיה עומד כל שעה מתוח והיה שם פשוטי כלי עץ המפסיק דומיא דרישא:

בשעת פרישתן מקבלין טומאה מאביהן וא"ת ולקמן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) גבי החותך בשר מן החי דטמא ומוקי לה כר"מ דאמר טומאה דבית הסתרים מטמא לוקמה אפי' כר' יוסי דבשעת פרישתו מקבל טומאה מהאבר ודוחק לומר דמיירי כגון דבמשהו ראשון שנחתך לא היה באבר כדי לעלות ארוכה וי"ל דבעי לאוקמי אף בניתז בכל כחו דלא מקבל טומאה מאביהן בשעת פרישה מאביהן וכי האי גוונא משני בפ' אמרו לו (כריתות דף טו:) ומיהו בפ' כיצד צולין (פסחים דף פה. ושם ד"ה ולרבינא) גבי אבר שיצא מקצתו דחותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ודייק מינה דלא גזור טומאה על היוצא דא"כ היה מטמא מה שבפנים ומשני דטומאת בית הסתרים היא ומה בכך הא בשעת פרישתה מקבלת טומאה ולא מיתוקמא בניתז בכל כחו שהרי צריך לקלוף הבשר שבחוץ מעל העצם עד לפרק וי"ל דמיירי כגון שחותך בסכין רחבה שמפסקת הסכין בין מה שבחוץ למה שבפנים ואין נוגע זה בזה בשעת חתיכה וכן ההיא דהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח:) בעי לאוקומי אפי' בסכין רחבה ואם תאמר אמאי לא מקשה הכא לעולא כמו שמקשה לשמואל בכריתות (דף טו:) דאמר אהא דתנן בפ"ק דמס' מכשירין (משנה ה) המוסק את הכרישין מים שבתוכן אינן בכי יותן והיוצא מהן הרי הן בכי יותן אמר שמואל וכרישין עצמן הוכשרו מ"ט בשעת פרישתן מהן הכשירום ופריך עלה ממתני' דהתם דקתני ערב פסח הולך אצל רופא וחותך אבר המדולדל בו עד שיניח כשערה ותוחבו בסירא ונמשך ממנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו ואי בשעת פרישתן הוכשרו הכא נמי בשעת פרישתן מן האבר ליטמא לאדם ומשני בנתזין בכל כחו והשתא טפי הוה ליה לאקשויי הכא לעולא מטומאה אטומאה ממה דפריך התם מטומאה אהכשר ויש לומר דאעולא דהכא לא מצי למיפרך מהתם דלא דמי דהכא אפילו נתזין בכל כחו מקבלות טומאה בשעת פרישתן עד שלא הובדל לגמרי נוגע קצת באביו אבל התם גבי אבר מן החי כל זמן שלא הובדל לגמרי לא מטמא ואין לחוש אנגיעה קודם שהובדל לגמרי אבל לשמואל פריך שפיר דמיירי במים שנפלו על הכרישין שלא לרצון ולכך מוסק ומים הנבדלים ממנה לגמרי הם לרצון וכי הדרי ונגעי בכרישין מכשירין אע"ג דלא ניחא ליה כדתנן (מכשירין פ"א מ"א) כל משקה שאין תחילתו לרצון וסופו לרצון הרי הוא בכי יותן ודמיא לההוא דרופא לגמרי וא"ת דאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכג.) טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו חבור וטהורה משמע טהורה לגמרי וכן משמע בפ' דם חטאת (זבחים דף צד:) דמייתי לה אבגד שיצא חוץ לקלעים ונטמא קורעו ומכניסו ומכבסו במקום קדוש ואם נשאר עליו שום טומאה היאך מכניסו והא אכתי טמא הוא והשתא אמאי אינה טמאה מגע מדרס כי הכא ובקונטרס תירץ שם דהיכא דאיכא עליו שתי טומאות מדרס ומגע הזב אהני חלוקה למדרס דתו לא חזיא ליה ואפילו הוא יותר משלשה על שלשה אפילו הכי טהורה מן המדרס כיון דלא חזיא למלאכה ראשונה להתעטף פשה ביה טומאת מגע דחזיא לג' אצבעות אבל התם איירי כשאין עליה מדרס אלא טומאת מגע בלבד וקריעה אהני לבטולי ותו לא פשה עליה מידי ואין נראה שום סברא לחלק דמ"מ כיון דיש בה שלש על שלש שהוא שיעור טומאה לא פקע מיניה טומאת מגע ומה שהביא שם בקונטרס ראיה דאע"ג דאית בו שיעור טומאה מ"מ בטלה ע"י קריעה דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמר באלו טרפות (לעיל חולין דף נד:) הן וקרקרותיהן ואין זו שום ראיה דהתם איירי כשייחד השברים אח"כ אבל בלא יחוד לא כמו שמפרש שם ויש מפרשים דטלית שם כלי עליה וכשנקרעה כיון דאזל שם כלי מינה טהורה לגמרי אבל הכא איירי בחתיכת בגד ולא טהרה ממגע מדרס אע"פ שטהור מן המדרס ועוד נראה לי דמיירי כשקורע בהרבה מקומות עד שלא ישאר בכל אחד רוחב שלש ולהכי קאמר דטהורה לגמרי דאע"פ שכל הקריעות מחוברות בסופן לאו חיבור הוא כיון דכל קרע וקרע נקרע עד רוב הטלית והוי כאילו נגמר כל קרע וקרע עד סופו וכגון שלא שייר בטלית באותו מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת פי' סודר כדאמרינן התם דאי נשאר כדי מעפורת הויא טמא מדרבנן כדאמר בפרק דם חטאת (זבחים דף צד:):

Tosafot on Chullin 72b · Sefaria

Rashba

אלא שאם נגע בו זב יהא טמא מגע זב פירש רש"י ז"ל שאחר שדרס עליו זב על גבי פשוטי כלי עץ דחוצצין בין רגלו של זב ובין הבגד אחר כך נגע בו או שדרס עליו ברגלו (ו)[י]חפה ונטמא במגעו של זב. והקשו עליו דהא במנחות (כד, א) פרק הקומץ רבה מיבעיא בעי לה רבא אי אמרינן (שבלעה) [שבעה לה] טומאה או לא, כיון דנטמאת תחילה בטומאת מדרס שהיא חמורה אי נגע בה זב אחר כך אם מקבלת טומאה, או נאמר כבר (שבלעה) [שבעה לה] טומאה שוב אינה מטמאה טומאה קלה, ולא איפשיטא, משום הכי מפרש לה שדרס בה זב ברגלו (ו)[י]חפה, דטומאת מדרס וטומאת מגע בהדדי אתו לה. אי נמי בשנגע לה תחילה ואחר כך דרס עליה דהויא לה טומאה חמורה על טומאה קלה.

Rashba on Chullin 72b · Sefaria

Meiri

שיעור הבגד לקבל טומאה התבאר במקומו שאם יש בו שלשה טפחים על שלשה טפחים מקבל טומאת מדרס הזב אע"פ שלא נגע בו בשר הזב כגון שלא היה רגלו ערום להיותו אב הטומאה במדרסו לטמא אדם וכלים כמו שהתבאר ממה שנאמר וכל אשר יגע במשכבו פחות מכן עד שלש אצבעות על שלש אצבעות מקבל טומאת מגע אלא שאינו נעשה אב הטומאה במדרסו של זב אלא הרי הוא כמגעו של זב שהוא ראשון לטמא אוכלין וכן מקבל טומאה מכל הטמאים כדיניהם שלשה על שלשה שנטמא במדרס הזב ונעשה אב הטומאה ונחלק לשנים טהור לגמרי כדין שברי כלים ולא נשארה בו אף טומאת מגע הטמא במדרס להיות ראשון ואם נגע בו הזב בבשרו הרי יש עליו טומאת מגע הזב להיות ראשון עד שיטביל או שיפחת משלש אצבעות על שלש אצבעות היה בגד זה הטמא במדרס גדול וקרע ממנו שלש אצבעות באורך וברוחב ונשאר העומד שלשה טפחים בארך וברוחב הרי חתיכת שלש אצבעות זו טהורה מן המדרס אלא שהיא טמאה במגע המדרס והרי היא ראשונה לטומאה שבשעת פרישתו מאביו ר"ל מן הבגד הגדול נטמא במגעו וטומאת בית הסתרים אין כאן שאחר החתך היא נוגעת:

Meiri on Chullin 72b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה ומה טמאה כו' מה טרפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה כו' עכ"ל יראה לי דדוקא להאי תנא דת"כ דהוא תנא דברייתא לקמן דכמו דאי לאו קרא לטרפה דשחיטתה מטהרה הוה ילפינן ליה מבהמה טמאה דמטמאה דליכא למימר תאמר בטרפה שיש במינה שחיטה דהא בן שמונה חי יוכיח שיש במינו שחיטה ואין שחיטתה מטהרה ה"נ בהיפך אי לאו קרא לטמאה דאין שחיטה מטהרה הוה ילפינן מטרפה דשחיטתה מטהרה דע"כ אין הדבר תלוי ביש במינו שחיטה דבן ח' חי יוכיח כו' אבל לתנא דמתני' דלא יליף טרפה מבהמה טמאה ובן ח' חי דאין שחיטתו מטהר אינו יוכיח דהא אין במינו שחיטה מקרי ה"נ מה"ט ליכא למילף בהמה טמאה מטרפה כלל ודו"ק:

תוס' בד"ה אלא שאם כו' מדרס ומגע זב בבת כו' דקיל ממדרס דחמיר וא"ת כו' מאבר מן החי חישב כו' מר"מ דה"א רבי יוסי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה בשעת פרישתן כו' כגון שחותך בסכין רחבה כו' עכ"ל ואין הסכין נטמא מבשר היוצא ומטמא שוב מה שבפנים בטומאה זו שאינו אלא משום גזירה ובההיא דהעור והרוטב שהסכין נטמאה מהאבר מ"מ הבשר שנוגע שוב בסכין אינו מקרי טמא אלא פסול דאין שני עושה שלישי בחולין וק"ל:

Chidushei Halachot on Chullin 72b · Sefaria

Maharam

ד"ה טהור מן המדרס וכו' צ"ל שהיה שם פשוטי כלי עץ וכו' פירוש ואעפ"כ נטמא במדרס כי לענין מדרס הפסקה אין מעכבת כלום אפילו עשר מצעות זה למעלה מזה:

ד"ה אלא שאם נגע וכו' פירוש שיש אויר בין הסדינין וכו' דבעליון קודם המדרס למגע וכו'. ר"ל דבעליון נמי יש מגע שהוא נוגע בתחתון שנעשה מדרס הלכך אם לא היה אויר מפסיק ביניהם שניהם היו מדרס ומגע מדרס מפני שהעליון נוגע בתחתון ותחתון בעליון:

בא"ד והרב ר"ש אומר דשבע ליה טומאה לא שייך בדבר שהטומאה באה מגופו. פירוש כשהטומאה שניה באה מגוף הטומאה הראשונה כגון ההיא דחותך כזית בשר מן אבר מן החי לר"מ וכן ההיא דסדין שעשאו וילון לר' שהטומאה הב' באה ממילא:

בא"ד ויש לדחוק וכו' דה"א ר"י פליג עליה מה"ט וכו' ר"ל דאי הוי בעי למפשט מר"מ היינו יכולין לדחות דטעמא דר"י דפליג עליה הוי מטעם דס"ל דשבע טומאה ואינה חלה הב' על הא' וא"כ מה חזית לפשוט מר"מ דלא אמרינן שבע לה טומאה אדרבה לפשוט מר"י דס"ל דשבע לה טומאה ולהכי לא פשיט אלא מר"י דנשמע מדבריו בסיפא דלא אמרינן שבע טומאה והשתא טעמא דפליג ברישא לא הוי מטעם דס"ל דשבע טומאה אלא מטעם דאין כאן מגע כלל וק"ל:

ד"ה בשעת פרישתן וכו' ודוחק לומר דמיירי כגון דבמשהו א' שנחתך לא היה באבר כדי לעלות ארוכה. פירוש ולא נקרא אבר שלם לכך לא נשאר עליו טומאת אבר מן החי הלכך לא נטמא הבשר הנחתך בשעת פרישתו ממנו במגעו כצ"ל:

בא"ד ומיהו בפרק כיצד צולין וכו' ר"ל וע"כ צ"ל שם בע"א ובאותו תירוץ יתורץ נ"כ הקושיא דמפרק העור והרוטב:

Maharam on Chullin 72b · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' (דברי ר"מ ותניא) נראה שלא לגרוס אלו תיבות:

Gilyon HaShas on Chullin 72b · Sefaria

Original text

Segment 1

מָה מָצִינוּ בִּטְרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אַף שְׁחִיטַת בְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת הָאֵבֶר.

The Rabbis explain the rationale behind their opinion: Just as we found in the case of a tereifa that its slaughter renders it ritually pure according to Torah law, i.e., ritual slaughter prevents it from having the ritual impurity of a carcass despite not rendering the animal permitted for consumption, so too, the slaughter of the mother animal should render the limb of its fetus that left the womb ritually pure, despite the fact that its consumption is prohibited.

Segment 2

אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר: לֹא, אִם טִיהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ, דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ, תְּטַהֵר אֶת הָאֵבֶר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גּוּפָהּ?

Rabbi Meir said to them: No, if the slaughter of a tereifa renders the body of the animal ritually pure, it is because the slaughter is performed on something that is part of its body, i.e., its throat. Does it necessarily follow that you should also render the limb that left the womb pure, given that it is something that is not part of the mother’s body? Certainly not.

Segment 3

מִנַּיִן לִטְרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ? בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, אַף טְרֵפָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, מָה בְּהֵמָה טְמֵאָה – אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אַף טְרֵפָה – לֹא תְּטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָה!

The mishna asks: From where is it derived with regard to a tereifa that its slaughter renders it ritually pure, i.e., prevents it from having the ritual impurity of a carcass? The mishna notes there is a reason to say the slaughter should not render it pure, as one can compare a tereifa with a non-kosher animal: A non-kosher animal is prohibited for consumption; so too, a tereifa is prohibited for consumption. Therefore, conclude: Just as with regard to a non-kosher animal, its slaughter does not render it ritually pure, so too with regard to a tereifa , its slaughter should not render it ritually pure.

Segment 4

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר?

The mishna questions the comparison: No, if you said that slaughtering cannot prevent an animal from having the ritual impurity of a carcass in the case of a non-kosher animal, which is distinct in that it did not have a period of potential fitness when slaughtering it could have rendered its consumption permitted, does it necessarily follow that you should also say this in the case of a tereifa , which did have a period of potential fitness? Perhaps, since the animal had a period of potential fitness its slaughter remains effective in preventing it from having the ritual impurity of a carcass.

Segment 5

טוֹל לְךָ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ, הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן, מִנַּיִן?

The mishna rejects this distinction: Take back to yourself this claim that you brought, as it is insufficient. What about a case where an animal was born as a tereifa from the womb, and so it never had a period of potential fitness? For such a case, from where is it derived that its slaughter renders it ritually pure?

Segment 6

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁכֵּן אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה, תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה?

The mishna reformulates the distinction: No, if you say that slaughtering cannot prevent a prohibited animal from having the ritual impurity of a carcass with regard to a non-kosher animal, which is distinct in that there are no animals of its kind that are permitted through slaughtering, as the Torah states the concept of slaughtering only with regard to kosher animals, does it necessarily follow that you should also say this with regard to a tereifa kosher animal, given that there are other animals of its kind that are permitted through slaughtering, i.e., kosher animals that are not tereifa ? Perhaps, since the concept of slaughtering is relevant to that kind of animal it can serve to prevent the animal from having the ritual impurity of a carcass even if the slaughter cannot render it permitted for consumption.

Segment 7

בֶּן שְׁמֹנֶה חַי, אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה.

The mishna notes: Based on this reasoning, one must conclude that with regard to an eight- month -old fetus that was born alive, slaughter does not render it ritually pure, as there are no animals of its kind that are permitted through slaughtering. The Torah applies the concept of slaughter only with regard to animals that were born full term.

Segment 8

גְּמָ׳ אַמַּאי? טוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא, וְטוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים לָא מְטַמְּיָא! לֵימָא רַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ?

GEMARA: The mishna states that according to Rabbi Meir, if a foreleg of a fetus emerges from the womb and is severed after the slaughter of the mother, it is regarded as a carcass with the associated ritual impurity. Furthermore, the rest of the fetus from which it was cut is thereby rendered ritually impure through its contact with the foreleg. The Gemara asks: Why should the rest of the fetus be impure? This is a case of impurity imparted within a concealed area, as the point of contact between the foreleg and the fetus existed when they were still naturally connected to each other. And the halakha is that an impure item within a concealed area does not impart impurity. If the two items were in contact in a concealed area and not on an external surface, impurity cannot be imparted from one item to the other. Shall we say that Rabbi Meir conforms to his standard line of reasoning in this regard, as he holds that an impure item within a concealed area does impart impurity?

Segment 9

דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנֶּחְלַק – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,

This is as we learned in a mishna ( Kelim 27:10) concerning ritual impurity imparted by treading: If a person who is ritually impure due to having experienced a bodily emission, such as a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ], sits or leans upon an item that was designated for that purpose, the item is rendered ritually impure due to ritual impurity imparted by treading. The item will then impart impurity to people or utensils that come in contact with it. In the case of a garment that is impure with ritual impurity imparted by treading that was three by three handbreadths in size, i.e., the minimum size to impart such impurity, that was split into smaller pieces, each part is ritually pure with regard to ritual impurity imparted by treading and will no longer impart impurity to people and utensils that come in contact with it.

Segment 10

אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

The mishna continues: But each piece will still have the ritual impurity of having been in contact with an item that imparts ritual impurity imparted by treading. Before the garment was split, when it still imparted ritual impurity imparted by treading, each piece of the garment was in contact with another part of it. Through that connection, each piece was rendered ritually impure with the impurity of having been in contact with ritual impurity imparted by treading. When the garment was subsequently split, although the pieces were no longer able to impart ritual impurity imparted by treading, they retained the ritual impurity they acquired through their contact with the other pieces before the garment was split. This is the statement of Rabbi Meir. In this case, the contact between the pieces occurred within a concealed area, as the connection between parts of the same item has the status of a connection within a concealed area. Evidently, Rabbi Meir holds that impurity can be imparted within a concealed area.

Segment 11

וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה? אֶלָּא שֶׁאִם נָגַע בּוֹ זָב, שֶׁיְּהֵא טָמֵא מַגַּע זָב.

And it is taught in that mishna that Rabbi Yosei says, disagreeing with Rabbi Meir: But what source of impurity imparted by treading did these pieces touch? Rabbi Yosei disregards the contact between the pieces that occurred before the garment was split, as that contact has the status of a connection within a concealed area. Rather, the only way the pieces could still be ritually impure is if a zav had touched the garment directly, e.g., when he sat on the garment he also touched it with his skin. In that case the garment would have also been rendered ritually impure due to contact with a zav , and that impurity would remain even after the garment was split. It would appear, then, that the opinion of Rabbi Meir in the mishna here can be reconciled only with the opinion of Rabbi Meir in the mishna in Kelim , but not with the opinion of Rabbi Yosei.

Segment 12

לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר עוּלָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנֶּחְלַק.

The Gemara responds: Wasn’t it stated with regard to that mishna in Kelim that Ulla said: They taught that Rabbi Yosei disagrees with Rabbi Meir only in the case of a garment of three by three handbreadths that was split into smaller pieces, as once it is split, there is no piece large enough to impart to the other pieces impurity imparted through treading.

Segment 13

אֲבָל שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ הַבָּאוֹת מִבֶּגֶד גָּדוֹל – בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָן מֵאֲבִיהֶן, מְקַבְּלוֹת טוּמְאָה מֵאֲבִיהֶן. הָא נָמֵי בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָן מֵאֵבֶר, מְקַבֵּל טוּמְאָה מֵאֵבֶר.

But with regard to pieces of three by three fingerbreadths that come, i.e., are cut, from a large garment, everyone agrees that at the time of their separation from their original garment, before they are fully detached from it, they are rendered impure through their contact with the original garment, despite the fact that the contact occurs within a concealed area. In this case of the mishna here also, one can say that at the time of separation of the flesh of the fetus from the limb, i.e., the foreleg, it is rendered impure through its contact with the limb. According to Ulla, then, the mishna can be reconciled also with the opinion of Rabbi Yosei.

Segment 14

רָבִינָא אָמַר: בֶּגֶד – לָאו לַחֲתִיכָה קָאֵי, עוּבָּר – לַחֲתִיכָה קָאֵי, וְכׇל הָעוֹמֵד לַחְתּוֹךְ

Ravina said there is a different explanation of how the mishna can be reconciled with the opinion of Rabbi Yosei: A garment does not stand, i.e., is not intended, to be cut. On the contrary, it is better for it to remain whole. Therefore, the connections between its pieces are regarded as being within a concealed area that cannot impart impurity. By contrast, with regard to a fetus that extends its foreleg, the foreleg does stand to be cut, as it is prohibited for consumption while the rest of the fetus is permitted, and the halakhic principle is that any item that stands to be cut

Chullin 72b

Chullin 72b

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text