Commentary page

Chullin 7a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 7a

Chullin 7a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 337 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מקום הניחו כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם:

להתגדר להתגדל:

מכאן שראינו שקבל רבי עדות זו ולמד הימנה אע"פ שדבר תימה הוא שהרי מעולם היו נוהגין בו איסור למדנו שאין מזיחין תלמיד חכם האומר דבר הלכה חידוש לאמר לא שמעת. אין מזיחין אין מבדילין אותו משמועתו לאמר חזור בך:

מזניחין משקצים את דבריו:

מזחיחין לומר גאותך גרמה לך שלא הטית אוזן לשמוע דבר כהלכתו מפי רבך. לישנא אחרינא מגביהין ומסלקין אותו מדבריו:

זחוחי לשון גבוהי הלב שלא דקדק מפי רבו כל צרכו וסמכו על לבם:

הוריש וגו' אלא הניחום למס עובד ויושבים ביניהם:

אשתמיטתיה ליהודה בריה דר"ש בן פזי:

20 more comments on this page.

Rashi on Chullin 7a · Sefaria · CC0

Tosafot

אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו תימה דלא משני הכי בפרק במה בהמה (שבת דף נו:) דדרשינן ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר בנה שלמה (אותם בער יאשיהו) כו' אפשר בא אסא כו' אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן אף כו' ואמאי לא משני דמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדמשני הכא ויש לומר דבשלמא הכא גבי נחש הנחושת לפי שנעשה על פי הדבור טעו בו הראשונים והיו סבורים שהיה אסור לבערו אלא התם במה היו טועין שלא לבער אותן הבמות:

ודילמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר וא"ת דתנן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) ספק חשכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשכה לא אמאי כיון דאפשר ע"י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אם כן יהא מותר להפריש בשבת כדמוכח בפרק נוטל (שבת דף קמא:) ד רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ופריך בגמרא (שם דף קמב.) והא מתקן הוא ומשני הא מני רבי שמעון בן אלעזר היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולהכי לא חשיב תקון בשבת כשמעלה ויש לומר דשאני מדומע שכבר היה נתקן אבל תחלתו של טבל לא שרי על ידי דאפשר ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. [וע"ע תוספות גיטין לא. ובמנחות נה. ובבכורות נט. ד"ה במחשבה]:

אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך כו' שמא שר של ים השיב לו כך אי נמי רבי פנחס היה מחשב בלבו שלכך היה מניח מלחלוק לו וכענין זה צריך לפרש בפרק קמא דמסכת ע"ז (דף יז.) גבי רבי אליעזר בן דורדייא דאמר שמים בקשו עלי רחמים:

Tosafot on Chullin 7a · Sefaria · CC0

Meiri

הירק מותר לאכול ממנו אכילת עראי בלא מעשר עד שיוקבע למעשר ואיזה דבר קובעו לכך אם היה ירק שדרכו ליאגד משיאגד ואם אין דרכו ליאגד משימלא ממנו את הכלי:

תלמידי חכמים אסור להם להפריש ממה שאין לפניהם על מה שלפניהם כגון שיאמר על פירות שיש לו במקום פלני שיהיו מעשר על אלו שלפניו כדי שיוכל מעכשיו לאכול את אלו שמא אותם שסמך עליהם נאבדו באותה שעה ונמצא שאכל טבלים למפרע ומ"מ במה שלפניו רשאי ליתן עיניו בצד זה ולקרוא לו שם מעשר אע"פ שאין מפרישו עכשו משם ואוכל מצד שני:

תלמיד חכם שאמר דבר הלכה מחדשת הן דרך הוראה הן דרך גדר הן להחמיר הן להקל אע"פ שהוא מבטל בזה מנהג קדמונים אין ראוי להחזיקו בכך במדת יוהרא ונטילת שם במה שאין ראוי לו לסרב בדבריו מצד שלא נהגו הקדמונים כן אחר שהוא מראה פנים לדבריו ושהוא כדאי לסמוך עליו שכל תלמיד ותלמיד מקום הונח לו להתגדר בו וזהו שאמרו ברבינו הקדוש כשהתיר את בית שאן חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהג בו היתר דרש להם מה שנאמר בחזקיה וכתת את נחש הנחשת וכו' אפשר בא אסא ולא ביערו וכו' אלא מקום הניחו לו וכו' מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו ר"ל שאין מסירין אותו מדעתו מצד המנהג הקדום ואמרי לה אין מזניחין אותו כלומר שאין מעמידין אותו בחזקת שכחן ומורה בדרך שלא נתקבל בה כן:

ממדותיהם של תלמידי חכמים שכל מי שנתלוה עמהם בדרך אפי' לא היה מכירו וכן אפילו הוא משאר עממין יהא מסביר לו פנים וחולק לו מכבודו ולא שיתיאש ממנו ויניחהו למקרים שלא יאמרו עליהם כך עושין לבני לויה:

Meiri on Chullin 7a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בא"ד ול"ג נמי מעשר כו' אלא תרומה כו' עכ"ל וההיא איסורייתא דחרדלא דפ"ק דביצה נמי בתרומה קמיירי כדקאמר התם א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה כו' והתוספות לעיל דנקטו מעשר בדבריהם שגירת לישנא הוא דאכתי לא אסקי אדעתייהו דאיכא לפלוגי בין תרומה למעשר וק"ל:

גמ' א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו כו' יראה שהיתה התשובה בזה שהספק שלי התלוי בבחירה שלי טוב מודאי שלך שאתה עושה שיוכל ליבטל שהנה גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם שאז ודאי אי אתה עושה ואני ספק עושה וכמאמר החכם שההכרח לא ישובח ולא יגונה ובין ודאי עושה ובין ודאי אי אתה עושה מוכרחים בגזירה וספק שלי התלוי בב? כדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים טוב מהם וק"ל:

Chidushei Halachot on Chullin 7a · Sefaria

Maharam

בא"ד אמר ר' זעירא ר' יהודה בשם שמואל אומר וכו' ומשמע דקאי אר' יוחנן וכו'. משום דנראה הואיל דהני אמוראי כולהו אמרי מלתייהו בשם שמואל רב יהודה בשם שמואל רבי אבא בשם שמואל ר' שילא בשם שמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

בא"ד ולפי זה לא קשה מידי וכו' שהורמה מהן תרומה גדולה וכו' וכן צ"ל בפ"ק דביצה גבי אושפזיכנא דרבה בר בר חנא דה"ל איסורייתא דחרדלא דמשמע מתוך הסוגיא דאסורים משום טבל. היינו טבל רתרומה אבל לא משום טבל דמעשר והתוס' דכתבו בתחלת הדיבור דמשמע מתוך הסוגיא דחייב במעשר כתבו כן משום דסלקא אדעתן א) [נראה דצ"ל ומיושב בזה קושית התוס' וקושית מאי עורבים שהקשה הוא דווקא לדעת המתרץ דע"פ הדיבור היתה] דאין דאין חילוק בין מעשר לתרומה:

ד"ה אלא מקום הניחו לו אבותיו וכו' וי"ל דבשלמא הכא גבי נחש הנחושת לפי שנעשה ע"פ הדבור טעו בו הראשונים וכו'. משמע בהדיא דהתוס' לא ס"ל כפרש"י דפירש מקום הניחו לו וכו' כשיבואו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם דמשמע מפירושו שהאבות הניחו זאת מרצונם לבניהם אחריהם שלפי' התוס' א"א לפרש כן אלא ע"כ צריך לפרש לפי' התוס' שר"ל שהקב"ה נתן מקום לטעות לאבותיו של חזקיה שלא ביערום כדי שעל ידי סבה זו יניחו מקום לחזקיה להתגדר בו וק"ל:

Maharam on Chullin 7a · Sefaria

Ben Yehoyada

אֶלָּא מָקוֹם הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ הנה בודאי הם לא עלה בלבם דבר זה ונתעצלו בו אלא מחמת תגבורת הסטרא אחרא העלימה דבר זה מלבם ולא הניחה אותם לשום לב לזכרו ולתקנו אך בדור האחרון נחלשה הקליפה ולא היה בה כח להשכיח כל זה מלב חכמי הדור ההוא וזכו לתקנו וליסדו.

אָמַר לֵיהּ גִּינָאִי, חֲלֹק לְמֵימֶיךָ וְאֶעֱבֹר בְּךָ. הנה בודאי עם המלאך הממונה על אותו נהר היה מדבר וכמו שכתבו התוספות ז"ל וקראו בשמו כי כל דבר אותיות שמו הם צינורות השפע שלו ובהם מתלבש אותו המלאך הממונה על אותו דבר לכן כאן הזכיר שם הנהר כדי לעורר אותו המלאך שהיה מתלבש באותיות גינאי כדי שישיב לו תשובה ויעשה רצונו. או אפשר שאותו המלאך נקרא גִּינָאִי בשם הנהר כמו שאמרו רבותינו ז"ל על מלאך שבא לאשת מנוח שנקרא פֶלִאי (שופטים יג, יח) על שם הנזירות שבא לדבר עמה בעבורה.

אָמַר לוֹ אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנְךָ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי. מקשים למה גִינָאִי נַהֲרָא הקדים מעשה רבי פנחס בן יאיר למעשיו? ועוד למה לא כלל דבריו יחד דהיה לו לומר אתה הולך לעשות רצון קונך בספק ואני הולך לעשות רצון קוני בודאי? ועוד יש להקשות גינאי בא בטענה ורבי פנחס בן יאיר לא השיב לסתור טענתו אלא דבר עמו דרך גזרה ואם יגזור עליו כך הלא הוא דבר בטענה גדולה? ונראה לי בס"ד דידוע דמחצב הנשמות הוא למעלה מן מחצב המלאכים ובזה יש יתרון גדול לצדיק על המלאך מפני שתיקון שיהיה במצות שלו הוא עולה במקום גבוה ועליון לפי מדרגת המחצב של נשמתו, ועוד השפע שיורד מן מעשים שלו משתלשל ויורד גם למחצב המלאכים והם נהנים מן השפע ההוא כי כל אחד יוכל להוריד שפע ולהשפיע להתחתון ממנו, אמנם יש יתרון למלאך על הצדיק מצד אחר כי המלאך לא יחטא ואין חשש שיקלקל מעשיו אבל הצדיק אף על פי שהיום הוא צדיק ומעשיו עושין תיקון ושפע גדול בעולמות אפשר דח"ו יקלקל מעשיו אחרי זה ואינו בטוח שישאר בצדקתו כל זמן שהוא בעולם הזה ואם הלך עת הזאת לעשות מצוה במקום אחר אפשר כשיגיע לאותו מקום נהפך לבו ולא יחפוץ לעשות המצוה או שמא ימות קודם שיעשה המצוה ונמצא אינו בטוח שיעשה המצוה אלא עד שיעשנה מה שאין כן המלאך שממונה על דבר אחד לעשותו הנה הוא בטוח בעשיית מצותו כאשר נצטווה מאת השם יתברך. והנה כבר כתבתי לעיל כי גִינָאִי נַהֲרָא שהיה מדבר עמו רבי פנחס בן יאיר הוא המלאך הממונה על אותו הנהר ונקרא על שם אותו הנהר ואמר לו רבי פנחס בן יאיר שיחלוק את הנהר והשיב לו המלאך הן אמת שיש לך קדימה מצד המעשה של המצוה שאתה עושה המצוה במקום גבוה יותר ממקום שתגיע אליו מצותי מפני שמקום מחצב נשמתך הוא עליון וגבוה על מקום מחצב נשמתי ולכן זכר מעשה מצותיו של רבי פנחס בן יאיר קודם מעשה עצמו לרמוז על קדימה שיש לרבי פנחס בן יאיר מצד מחצב הנשמות אך עם כל זה אני יש לי יתרון עליך כי אתה מצוה שלך שאתה הולך לעשות היה עודנה בספק דשמא קודם שתגיע למקום פדיון השבויים אחר שתעבור הנהר תחזור בך ולא תקיים או תסתלק מן העולם אחר שתעבור הנהר ולא תגיע למקום פדיון שבויים או יוולדו עוד סבות אחרות בביטול המצוה אבל אני בטוח בקיום מצותי בודאי שאין לי כל אותם סיבות הנמצאים באדם בביטול המצוה. והשיב לו רבי פנחס בן יאיר אם לא תחלוק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם אין כונתו על מי הנהר אלא כונתו על השפע הנקרא מים שנמשך מן מחצב הנשמות למחצב המלאכים על ידי מצות שעושים הצדיקים ואני אוכל לגזור דהשפע היורד על ידי מצות שלי מן מחצב הנשמות למחצב המלאכים לא יגיע לך ממנו חלק כי המים האלה שלי הם ואוכל לגזור שלא יעברו בך לעולם מאחר שאתה אינך מקבל דברי לעשות רצוני לחלוק לי כדי למהר לעשות מצותי ונמצא אתה מפסיד השפע המגיע לך משל מצות שלי וכיון ששמע כך חלק לו. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהקדים המלאך מעשה רבי פנחס בן יאיר למעשה שלו כי יש יתרון במעשה רבי פנחס בן יאיר על מעשה שלו בכמה דברים האחד שרבי פנחס בן יאיר הלך לפדיון שבויים שיש בזה פקוח נפש והצלת נפשות ונפיק מינה חורבא אם יתעכב אבל הליכת מי הנהר לים אף על פי שזו היא מצוה לקיים גזרתו יתברך שגזר כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם (קהלת א, ז) אם יתעכב איזה רגעים לא נפיק מינה חורבא ואפילו אם לא ילכו מי הנהר כלל אינו יוצא מזה תקלה ועוד כל מצוה שיעשה האדם יש לה יתרון גדול על מצות המלאך כי יש בזה פאר גדול לַמְּצַוֶּה וכבוד שמים מפני שהאדם חומרי והחומר שלי ויצרו הרע מונעו לעשות המצוה ועם כל זה נלחם ביצרו ועושה מה שאין כן המלאך לית גביה הכי ולכן הקדים מעשה רבי פנחס בן יאיר למעשיו אך עם כל זה טען שאינו חייב לחלוק מפני ששלו ודאי ושל רבי פנחס בן יאיר ספק.

וְדִילְמָא הָכָא נַמִּי חֲדָא זִימְנָא פירש רש"י שהוא היה מתירא פן אחר שיעבור הוא ישטפו המים את ההולכים אחריו ולכך אחר שנעשית הבקיעה לפניו צוהו שתשאר הבקיעה עד שיצא אותו גברא מן הנהר לעבר השני ליבשה ועד שיצא אותו טייעא נמי. ודע דאין להקשות למה הוצרך לצוות כך, יוליך את השנים לפניו והוא אחריהם ואז אין כאן חשש? דיש לומר לא רצה לעשות כן מפני שראה דהמלאך עובר לפניו בראש ואיך יניח אותם השנים בינו ובין המלאך דנמצא המלאך הולך לפני הדיוטות אלו במקום הבקיעה ולכן הוא הלך ראשון והשנים הולכים אחריו.

אֶלָּא כְּמֹשֶׁה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא עדיין קשא איך רבי יוסף אמר להדיה נפיש ממשה וששים רבוא? ונראה לי בס"ד כונת רב יוסף לומר נפיש מעין משה וששים רבוא כי מ"ם של מִ מֹּשֶׁה אינו מ"ם היתרון אלא רצונו לומר מעין וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ (שופטים ה, כד) דאם הוא מ"ם היתרון מאי נינהו נשים באהל שרה רבקה רחל לאה, וכי אורח ארעא לומר הכי שתהיה יתירה עליהם? אלא מאי 'מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל' מעין נשים באהל והכא נמי הכי קאמר נפיש חיליה מעין חיליה דמשה וששים רבוא. אי נמי הכי קאמר נפיש בנס זה מחמת הנס של משה וששים רבוא כי מקור הנס של בקיעה שנפתח אצל משה רבינו ע"ה וששים רבוא ממנו יצא שפע נס בקיעה זו.

Ben Yehoyada on Chullin 7a · Sefaria

Original text

Segment 1

אֶלָּא מָקוֹם הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ, אַף אֲנִי מָקוֹם הִנִּיחוּ לִי אֲבוֹתַי לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ.

Rather, it must be that in not eradicating the serpent, his ancestors left Hezekiah room through which to achieve prominence [ lehitgader ]. I too can say that my ancestors left me room through which to achieve prominence by permitting untithed produce from Beit She’an.

Segment 2

מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאָמַר דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁאֵין מְזִיחִין אוֹתוֹ, וְאָמְרִי לָהּ: אֵין מַזְנִיחִין אוֹתוֹ, וְאָמְרִי לָהּ: אֵין מַזְחִיחִין אוֹתוֹ.

The Gemara adds: From here one learns with regard to a Torah scholar who states a new matter of halakha that one does not move [ meziḥin ] him from his position; and some say: One does not disregard [ mazniḥin ] him; and some say: One does not attribute his innovative statement to his conceit [ mazḥiḥin ].

Segment 3

מַאן דְּאָמַר ״מְזִיחִין״ – כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן״, וּמַאן דְּאָמַר ״אֵין מַזְנִיחִין״ – דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה׳״, וּמַאן דְּאָמַר ״מַזְחִיחִין״ – דִּתְנַן: מִשֶּׁרַבּוּ זְחוּחֵי הַלֵּב רַבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.

The Gemara explains: With regard to the one who says meziḥin , it is as that which is written: “And the breastplate shall not be loosed [ yizaḥ ] from the ephod” (Exodus 28:28). And with regard to the one who says: One does not disregard [ mazniḥin ], it is as it is written: “For the Lord will not abandon [ yizaḥ ] forever” (Lamentations 3:31). And with regard to the one who says mazḥiḥin , it is as we learned in a baraita ( Tosefta , Sota 14:9): From the time that those with conceited [ zeḥuḥei ] hearts proliferated, dispute proliferated among the Jewish people.

Segment 4

מַתְקֵיף לַהּ יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּבֵית שְׁאָן לָאו מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא? וְהָכְתִיב: ״וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ״!

Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, objects to the basic halakha : And is there anyone who says that Beit She’an is not part of Eretz Yisrael? But isn’t it written: “And Manasseh did not drive out the inhabitants of Beth She’an and its towns, nor of Taanach and its towns” (Judges 1:27).

Segment 5

אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים, מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: הַרְבֵּה כְּרַכִּים כְּבָשׁוּם עוֹלֵי מִצְרַיִם, וְלֹא כְּבָשׁוּם עוֹלֵי בָּבֶל.

The Gemara answers: That which Rabbi Shimon ben Elyakim says in the name of Rabbi Elazar ben Pedat, who says in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, escaped the attention of Yehuda: Many cities were conquered by those who ascended from Egypt to Eretz Yisrael, led by Joshua, son of Nun, and were not conquered by those who ascended from Babylonia to Eretz Yisrael in the return to Zion led by Ezra. Among those cities was Beit She’an.

Segment 6

וְקָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.

And Rabbi Yehuda HaNasi holds: The initial consecration with which Eretz Yisrael was sanctified during the era of Joshua, son of Nun, in terms of the obligation to fulfill land-based mitzvot, sanctified Eretz Yisrael for its time but did not sanctify it forever. Rather, the obligation lapsed with the exile to Babylonia. When those who ascended from Babylonia returned to Eretz Yisrael and sanctified the land, they left certain places unsanctified, so that the poor would rely upon them for sustenance during the Sabbatical Year, when produce is not plentiful. Since these areas were not sanctified, it is permitted to sow crops there during the Sabbatical Year, and the poor will not go hungry. Once Rabbi Yehuda HaNasi discovered that Beit She’an was one of those cities, he exempted it from land-based mitzvot.

Segment 7

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: וְהָא רַבִּי מֵאִיר עָלֶה בְּעָלְמָא הוּא דְּאָכֵיל! אֲמַר לֵיהּ: מֵאֲגוּדָּה אַכְלֵיהּ, וּתְנַן: יָרָק הַנֶּאֱגָד מִשֶּׁיֵּאָגֵד.

Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: How did Rabbi Yehuda HaNasi rely on the testimony of Rabbi Yehoshua ben Zeruz to exempt from terumot and tithes produce that grows in Beit She’an? But wasn’t it merely a leaf that Rabbi Meir ate? It is permitted to eat untithed produce incidentally, not in the framework of a meal. Rabbi Zeira said to him: He ate the leaf from a bundle, and we learned in a mishna ( Ma’asrot 1:5): With regard to a vegetable that is typically bound in a bundle, one is obligated to separate teruma and tithes from the moment that it is bound. From that point, one may not eat from it even incidentally before tithing.

Segment 8

וְדִלְמָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ? הַשְׁתָּא, בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן, צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And perhaps it was not on Rabbi Meir’s mind, and his attention was diverted when he ate the leaf. Rabbi Zeira answered: Now, since even with regard to the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not generate mishaps through them, is it not all the more so true that the righteous themselves would not experience mishaps?

Segment 9

וְדִלְמָא עִישֵּׂר עֲלֵיהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר? לֹא נֶחְשְׁדוּ חֲבֵרִים לִתְרוֹם שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף. וְדִלְמָא נָתַן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאָכַל בְּצַד אַחֵר? אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי מַאן גַּבְרָא רַבָּה קָמַסְהֵיד עֲלֵיהּ.

Rabbi Yirmeya asked: And perhaps Rabbi Meir tithed those leaves from produce in another place. Rabbi Zeira answered: Ḥaverim are not suspected of separating teruma from produce that is not proximate to the produce for which it is being separated. Rabbi Yirmeya asked: And perhaps Rabbi Meir set his sight on this side of the vegetable with the intent of separating teruma and tithes, and ate a leaf on the other side. Rabbi Zeira said to him: See who the great man is who is testifying about Rabbi Meir. Certainly a man of the stature of Rabbi Yehoshua ben Zeruz accurately observed and reported Rabbi Meir’s actions.

Segment 10

מַאי בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים? דְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר הֲוָה קָאָזֵיל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין, פְּגַע בֵּיהּ בְּגִינַּאי נַהֲרָא.

§ The Gemara asks: What is the reference to animals of the righteous, about whom it is stated that God does not generate mishaps through them? It is based on the incident where Rabbi Pineḥas ben Ya’ir was going to engage in the redemption of captives, and he encountered the Ginai River.

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ: גִּינַּאי, חֲלוֹק לִי מֵימֶךָ וְאֶעֱבוֹר בָּךְ! אֲמַר לֵיהּ: אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֶךָ וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי, אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה סָפֵק אִי אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ: אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם. חֲלַק לֵיהּ.

He said to the river: Ginai, part your water for me and I will pass through you. The river said to him: You are going to perform the will of your Maker and I am going to perform the will of my Maker, to flow in my path. With regard to you, it is uncertain whether you will perform His will successfully, and it is uncertain whether you will not perform His will successfully. I will certainly perform His will successfully. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: If you do not part, I will decree upon you that water will never flow through you. The river parted for him.

Segment 12

הֲוָה הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה דָּארֵי חִיטֵּי לְפִיסְחָא, אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹק לֵיהּ נָמֵי לְהַאי, דִּבְמִצְוָה עָסֵיק. חֲלַק לֵיהּ. הֲוָה הָהוּא טַיָּיעָא דִּלְוָוה בַּהֲדַיְיהוּ, אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹק לֵיהּ נָמֵי לְהַאי, דְּלָא לֵימָא: ״כָּךְ עוֹשִׂים לִבְנֵי לְוִיָּה״, חֲלַק לֵיהּ.

There was a certain man who was carrying wheat for the preparation of matza for Passover. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: Part your waters for that person too, as he is engaged in the performance of a mitzva. The river parted for him. There was a certain Arab [ taya’a ] who was accompanying them. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: Part your waters for that person too, so that he will not say: Is that what one does to a person who accompanies him? The river parted for him.

Segment 13

אָמַר רַב יוֹסֵף: כַּמָּה נְפִישׁ גַּבְרָא מִמֹּשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְּוָון, דְּאִילּוּ הָתָם חַד זִימְנָא, וְהָכָא תְּלָתָא זִימְנִין. וְדִלְמָא הָכָא נָמֵי חֲדָא זִימְנָא? אֶלָּא כְּמֹשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְּוָון.

Rav Yosef said: How great is this man, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, greater than Moses and the six hundred thousand who left Egypt, as there, at the Red Sea, the waters parted one time, and here the waters parted three times. The Gemara asks: And perhaps here too, the waters parted one time, and the river began to flow again only after all three of them passed. Rather, this man was as great as Moses and the six hundred thousand children of Israel.

Segment 14

אִקְּלַע לְהָהוּא אוּשְׁפִּיזָא, רְמוֹ לֵיהּ שְׂעָרֵי לְחַמְרֵיהּ, לָא אֲכַל.

After crossing the river, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir happened to come to a certain inn [ ushpiza ]. His hosts cast barley before his donkey for him to eat. The donkey did not eat it.

Chullin 7a

Chullin 7a

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text