Commentary page

Chullin 40b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 40b

Chullin 40b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 158 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מחתך בעפר הוא דכיון דנאסר משום עבודת כוכבים פקע שם קדשים מינה ונעשית של עבודת כוכבים ועפרא בעלמא היא ותו לא מחייב עליה משום שחוטי חוץ. ואע"ג דאמרינן בפירקין (לעיל חולין דף כט:) שחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים חייב שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ ליכא למימר דבגמר הסימן חייל בהדי הדדי איסור עבודת כוכבים ושחיטת חוץ דכי אמרינן סימן אחד מחייב הני מילי היכא דגמר לשחיטה בעודה קדשים כדקתני וסימן אחד בפנים דאיגלאי מילתא דבסימן קמא שחיטת חוץ הוה וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל הכא דסימן שני לא אשתחיט כלל דחיתוך עפרא בעלמא הוא קמא נמי לאו שם שחיטה עליה ולענין שבת דחיוביה אנטילת נשמה הוא דמחייב אע"ג דלאו שחיטה היא וכן משום עבודת כוכבים דשחיטת עבודת כוכבים היא אבל לענין שחוטי חוץ לאו שחיטת קדשים היא:

הכא בחטאת העוף עסקינן דמליקתה בסימן אחד בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) וחיוב שחיטתה דידיה נמי בחוץ בסימן אחד דהשוחט עוף קדשים בחוץ חייב והמולקו בחוץ פטור כדתנן בזבחים בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קיא.) ויליף מאו אשר ישחט לרבות את העוף:

דכולהו בהדי הדדי דכיון דשם עבודת כוכבים לא חייל עד גמר סימן אישתכח דכולה שחיטה בקדשים הואי:

ועולא מעשה כל דהו קאמר דכיון דאמר רב הונא סימן אחד ואסמכא למילתיה אדעולא אשמועינן רב הונא דעולא מעשה כל דהו קאמר דהא סימן אחד בשחיטת עבודת כוכבים לאו גמר מעשה הוא הלכך ע"כ סימן אחד דרב הונא לאו דוקא דהוא הדין לחצי סימן ואפילו מוקמת לה בחטאת העוף הוי תיובתיה מכי שחיט בה פורתא פקע שם קדשים מינה וחיוב שחיטת חוץ ליתיה עד גמר סימן וחיתוך עפר הוא:

אלא אפילו בחטאת בהמה מתוקמא ובאומר איני רוצה לעבוד עבודת כוכבים בשחיטה זו עד שתגמר דהשתא לא פקע שם זבחים עד גמר זביחה ומתחייב בכולהו:

אי הכי דטעמא דשחיטת חוץ לאו משום סימן אחד דחטאת העוף הוא אלא באומר בגמר זביחה הוא עובדה:

מאי איריא חטאת דנקט ליתני השוחט את הזבח דמשמע כל זבחים ומדנקט חטאת דאיתיה נמי בעוף שמע מינה בחטאת העוף קאי ועולה לא מצי למינקט משום דעולת העוף בעי שני סימנין ולאו באומר בגמר זביחה הוא עובדה דאי אינו עובדה אלא בגמר זביחה אמאי איכפל לאשמועינן עוף בבהמה נמי חייל. והאי פירכא לאו לאותובי לרב הונא נקט לה דכי מדלית רב הונא מהכא ותימא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא בגמר מעשה איכא למיפרך נמי מאי שנא חטאת דנקט אלא הכי קפריך אי איתא דטעמא משום גמר זביחה הוא מאי שנא עוף אלא על כרחך טעמא אחרינא הוא:

אלא אמר מר זוטרא הא מתניתא מסייע ליה לרב הונא ומש"ה נקט חטאת העוף דהכשרו בסימן אחד דאי תנא זבח ליכא לחיוביה בשחיטת חוץ משום דמיתסר בתחילת שחיטה ופקע שם קדשים מיניה כרב הונא אבל בעוף משכחת שלש חטאות וכגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דמתכשר בפנים ומחייב עליה משום שחיטת חוץ וחיוב חוץ ומעשה כל דהו דעבודת כוכבים ונטילת נשמה דשבת בהדי הדדי אתו:

11 more comments on this page.

Rashi on Chullin 40b · Sefaria

Tosafot

אי הכי מאי איריא חטאת לישמעינן זבח לפירוש שני שבקונטרס דלרב הונא פריך [דאי] אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"ש דנקט חטאת לאפוקי שלמים שהם שלו צ"ל דסבר השתא דאתיא כרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הן דלרבנן לא חשיב שום זבח שלו כדמוכח בזבחים בפ' בתרא (דף קיד.) דפריך בשלמא רובע שהקדישו ולבסוף רבעו אלא מוקצה ונעבד היכי משכחת לה הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי משמע דלרבנן אין אדם יכול לאסור ומיהו קשה לפירוש זה דבסמוך פריך מההיא ברייתא לרב נחמן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ודייק מדאוקמינן בחטאת העוף טעמא דחטאת העוף אבל זבח אחר לא ומאי קושיא הא מתוקמא שפיר בחטאת בהמה ונקט חטאת לאפוקי שלמים ושמא מתחלה ניחא ליה בחטאת בהמה כל כמה דלא אסיק אדעתיה שינויא דחטאת העוף ובחצי קנה פגום אבל לסוף מסתבר ליה שינויא דחטאת העוף דאי בחטאת בהמה ונקט חטאת לאפוקי שלמים ה"ל למנקט עולה כדפי' בקונט':

לא הויא חטאת תיובתיה דמאי מעשה מעשה רבה תימה לפי' ראשון שבקונטרס שלא להקשות על רב הונא מדקדק לאשמועינן זבח א"כ היכי מצי למימר מעשה רבה הא ע"כ מדנקט חטאת דייקינן מיניה סייעתא לרב הונא דמעשה כל דהו ושמא יש לומר דהא דנקט חטאת לאשמועינן דאע"ג דקניא ליה לכפרה אפ"ה לא חשיב כדידיה לאוסרה במעשה כל דהו:

רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו - ובמס' ע"ז פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נד.) אמילתיה דעולא דלעיל דאמר להו רב נחמן אמרו ליה לעולא כבר תרגמא רב הונא לשמעתיך בבבל לאו משום דסבר כרב הונא אלא כלומר לא הודעתנו שום חידוש שכבר השמיענו זה רב הונא ואם תאמר בעובדא (ע"ז דף נז:) דעל עובד כוכבים לחנותא והוה חמרא בדוולא שדא ביה עובד כוכבים ידא ושיכשך ביה ואתא מריה דחמרא ושקליה בריתחיה ושדייה לדנא וגרסינן התם איקלע רב נחמן למחוזא ואסריה בהנאה אמאי אסריה והא אין אדם אוסר דבר שאין שלו ולמסקנא דקאמר אפילו למ"ד אוסר אדם דבר שאינו שלו הני מילי עובד כוכבים ורב נחמן מצי סבר כתנא קמא ניחא אבל למאי דסלקא דעתך דאתי רב נחמן כר"י ולא כתנא קמא קשה:

Tosafot on Chullin 40b · Sefaria

Meiri

השוחט בהמת קדשים בחוץ לשם ע"ז בשוגג אינו חייב אלא חטאת אחת והיא של ע"ז אבל לא של שחוטי חוץ שהרי משהתחיל לשחוט כל שהו נעשית של ע"ז ונעקר מעליה שם קדש היה שבת חייב שתי חטאות לא נתכון לע"ז אלא בגמר שחיטה או עוף של קדש שהיה חצי קנה שלו פגום ושחטו בחוץ חייב שלש חטאות אחד משום שבת ואחד משום ע"ז ואחד משום שחוטי חוץ ואף לדעת האומר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והרי חטאת של כהנים היא מ"מ הואיל והוא מתכפר בה הרי היא כשלו:

Meiri on Chullin 40b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה מחתך בעפר כו' דאמרינן בפירקין שחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד כו' עכ"ל יש לדקדק לפי מה שכתבו התוס' התם לפ"ה דההיא דשחט סימן אחד בחוץ כו' בעוף קדשים קמיירי דהיינו עולת עוף מאי קושיא הא למאי דקיימינן השתא בחטאת בהמה איכא למימר דכ"ע בעי שני סימנים בחוץ דהכי הכשר שחיטתו ואפשר לפרש"י נמי לאו דוקא נקט עוף קדשים דה"ה בהמת קדשים מה"ט שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ ועי"ל דהוצרך לכל זה לפי' שני שבקונטרס לקמן דמסיק דאיירי בחטאת העוף ובחצי קנה פגום אלא נקט עולת עוף בכה"ג משום דלא סגי לן בסימן אחד שחיטת חוץ הכא בעבודת כוכבים מה"ט שפרש"י ומה שיש לדקדק בשמעתין לפי' התוס' שם מבואר שם ודו"ק:

בא"ד וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מתחלה כו' עכ"ל אין זה מדוקדק לכאורה דהא אפי' למ"ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף אמרי' התם דחייב אסימן אחד בחוץ מה"ט שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף בחוץ וצ"ל מאי דקאמר משום דישנה לשחיטה מתחלה כו' לא נתכוין להאי לישנא דאמר תלמודא לעיל למ"ד ישנה לשחיטה כו' ולאפוקי למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף אלא דר"ל דהתם ישנה לשחיטה מתחלה כו' דמתחלה ועד סוף שם שחיטה עליה דהאי סימן אחד בפנים נמי שהוא הסוף שם שחיטה עליו ולאפוקי הכא דסימן שני לא אישתחיט כלל דחותך עפר כו' ודו"ק:

בד"ה מאי אריא חטאת כו' דכי מדלית רב הונא מהכא כו' איכא למפרך נמי מ"ש חטאת דנקט כו' עכ"ל להאי לישנא קמא דס"ל דשום זבח לא חשיב שלו כרבנן דר"י הגלילי ולקמן מותבינן לרב נחמן בפשיטות בלאו קושיא דהל"ל עולה דהא לאו קושיא היא דמה לי חטאת ומה לי עולה אלא דה"ל למנקט זבח סתם דכל הזבחים במשמע דזבח נמי לאו דידיה נינהו ולא מיתסר בתחלת שחיטה כנראה כל זה מדברי התוס' דללשון שני דוקא כתבו דצ"ל דס"ל כר"י הגלילי ולא מותבינן לרב נחמן אלא מדה"ל למנקט עולה אבל ללשון ראשון ניחא דס"ל כרבנן דר"י הגלילי ומותבינן לרב נחמן בפשיטות וק"ל:

תוס' בד"ה לא הוה חטאת תיובתיה כו' תימה לפי' ראשון שבקונטרס שלא להקשות על רב הונא כו' עכ"ל יראה כבר הרגיש רש"י ז"ל בזה ופי' לא הוה חטאת תיובתיה דעולא ארישא כו' הוה ס"ד דבבהמה קאי כו' עכ"ל דהשתא דתקשי לן אמאי נקט חטאת ולא זבח ע"כ דבחטאת עוף איירי ודאי דלא מצינן למימר מעשה רבה אבל התוס' ימאנו בזה דמשמע להו דבין מעיקרא ובין השתא לא הוה חטאת תיובתיה דרב הונא וק"ל:

בא"ד ושמא י"ל דנקט חטאת לאשמעינן דאע"ג דקניא ליה כו' עכ"ל וליכא לאקשויי לפי זה להאי לישנא נמי דכי מדלית דרב הונא ותימא אין אדם אוסר שאינו שלו אלא בגמר מעשה ליכא למיפרך מ"ש חטאת דנקט דאיכא למימר דנקט חטאת לרבותא דאע"ג דקניא ליה לכפרה כו' כמ"ש התוס' ועוד מאי פריך מהך ברייתא לרב נחמן הא מתוקמא שפיר בחטאת בהמה ונקטה לרבותא די"ל דרב נחמן ס"ל דאפי' במעשה רבה אינו אוסר שאינו שלו כמו שהוכיח רש"י מדפריך ליה ממנסך והשתא לרב נחמן ודאי דליכא למימר דנקט חטאת לרבותא דאע"ג דקניא ליה לכפרה לא חשיב כדידיה לאסר בכל דהו דהא אפי' במעשה רבה אינו אוסרו והא ליכא למשמע מהך ברייתא והשתא ניחא מעיקרא דמותיב רב נחמן לרב הונא ומוקי לה באומר בגמר זביחה קאמר תלמודא סייעתא לרב הונא דאי הכי מאי אריא חטאת כו' דכי מדלית נמי דרב הונא ותימא כרב נחמן איכא למפרך מ"ש חטאת דנקט כיון דלרב נחמן בכל הזבחים אינו אוסר דאין אדם אוסר שאינו שלו אפי' במעשה רבה ולא הוה חטאת רבותא אלא ע"כ דבחטאת עוף קמיירי אבל בשאר חטאת אוסר בכל דהו כרב הונא ורב פפא ה"ק דאי לאו דאמר רב הונא סימן אחד לא הוה חטאת תיובתיה כו' ולא הוה אצטריך לאוקמי בחטאת עוף אלא דנקטה לרבותא אבל לרב נחמן דאפי' במעשה רבה אינו אוסר וליכא רבותא בחטאת הוה חטאת תיובתיה דע"כ צריכין לאוקמי בחטאת עוף אבל לא ניחא להו לבעלי התוס' למימר די"ל דמאי מעשה מעשה רבה ונקט חטאת עוף משום דבכל קרבנות הוו כדידיה וכדמסיק לרב נחמן לקמן דהא ע"כ רב פפא אכתי לא אסיק אדעתיה הך סברא מדמייתי רב פפא גופיה סייעתא לרב הונא מדנקט חטאת עוף ופריך ליה תלמודא לרב נחמן בסמוך מהך ברייתא:

ודע דתמיהת התוס' תפול נמי באידך דרב פפא דקאמר אי לאו דאמר רב הונא בהמת חבירו כו' דחבריה לא מצי אסר הא ע"כ מדנקט חטאת אית לן למימר דבחבירו אוסר נמי בכל דהו וצ"ל נמי כתירוצם דאיכא למימר דנקט חטאת לרבותא אבל ק"ק דהמקשה דפריך פשיטא כיון דלא אסיק אדעתיה הך סברא דקניא ליה לכפרה תקשי ליה תמיהת התוספות ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 40b · Sefaria

Maharam

ד"ה אי הכי מאי אריא וכו' דלר"ה פריך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"ש דנקט חטאת וכו' כצ"ל:

Maharam on Chullin 40b · Sefaria

Original text

Segment 1

מְחַתֵּךְ בְּעָפָר הוּא! אָמַר רַב פָּפָּא: הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן, דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.

as it is as though he is merely chopping in dirt, since one is not liable for slaughtering outside the Temple courtyard a sacrificial animal unfit for sacrifice. Rav Pappa said: Here we are dealing with a bird sin offering, for which the requirement is to cut only one siman , and when cutting that siman , all of the three prohibitions come to be violated simultaneously.

Segment 2

מִכְּדֵי רַב הוּנָא כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ? כְּעוּלָּא, וְעוּלָּא מַעֲשֶׂה כֹּל דְּהוּ קָאָמַר.

The Gemara asks: Now in accordance with whose opinion did Rav Huna state his halakha ? It is in accordance with the opinion of Ulla, who says: If he performed a sacrificial rite upon the animal, he renders it forbidden. And Ulla says that a minimal action renders the animal forbidden, as his ruling applies even to cutting one siman . According to Ulla’s opinion, the moment that he begins the incision, the animal is forbidden and unfit to be sacrificed. Consequently, when he completes the slaughter outside the Temple, it is as though he is chopping dirt. Why then is he liable to bring a sin offering for slaughter of a sacrificial animal outside the Temple courtyard?

Segment 3

אֶלָּא, בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ.

The Gemara answers: Rather, the baraita is referring to a case where one says prior to the slaughter that he is worshipping the idol only at the conclusion of the slaughter; therefore, only then is the animal rendered forbidden, and one is liable for all three sin offerings simultaneously.

Segment 4

אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא חַטָּאת? לַישְׁמְעִינַן זֶבַח!

The Gemara asks: If so, why does the tanna teach the halakha specifically with regard to a sin offering? Let him teach us the halakha with regard to any type of offering. According to Rav Pappa, by contrast, it is clear why the tanna taught the halakha with regard to a sin offering.

Segment 5

אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲצִי קָנֶה פָּגוּם, וְהוֹסִיף עָלָיו כׇּל שֶׁהוּא וּגְמָרוֹ, דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין.

The Gemara returns to Rav Pappa’s interpretation of the baraita as referring to the case of a bird sin offering. The previous difficulty then resurfaces, that the bird was rendered forbidden before the slaughter was completed, as according to Rav Huna and Ulla any minimal action renders the bird forbidden. Rather, Mar Zutra said in the name of Rav Pappa: What are we dealing with here in the baraita ? It is a case where half of the windpipe was deficient before the slaughter, and the slaughterer added to that deficiency an incision of any size, and completed it. The minority of the windpipe had been cut before the slaughterer cut it further, completing the act of slaughter. As in that case all of the three prohibitions come to be violated simultaneously.

Segment 6

אָמַר רַב פָּפָּא: אִי לָאו דְּאָמַר רַב הוּנָא סִימָן אֶחָד, לָא הָוְיָא חַטָּאת תְּיוּבְתֵּיהּ. מַאי מַעֲשֶׂה? מַעֲשֶׂה רַבָּה.

Rav Pappa said: If not for the fact that Rav Huna said that it is sufficient to cut one siman on the animal for idol worship to render it forbidden, the fact that the baraita mentions a sin offering specifically would not raise a difficulty for his opinion. In that case, one could explain: What is the action that renders the animal forbidden according to Ulla? It is a significant action, i.e., completion of the slaughter for idol worship, that renders the animal forbidden.

Segment 7

וְאָמַר רַב פָּפָּא: אִי לָאו דְּאָמַר רַב הוּנָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ, לָא הָוְיָא חַטָּאת תְּיוּבְתֵּיהּ. מַאי טַעְמָא? דִּידֵיהּ מָצֵי אָסַר, דְּחַבְרֵיהּ לָא מָצֵי אָסַר.

And Rav Pappa said: If not for the fact that Rav Huna stated his halakha specifically with regard to the animal of another, the fact that the baraita mentions specifically a sin offering would not raise a difficulty for his opinion. One could then explain: What is the reason that the animal designated as a sin offering is not rendered forbidden at the beginning of the slaughter? It is due to the fact that one is able to render his animal forbidden, but one is not able to render the animal of another forbidden. It is the priests who are entitled to derive benefit from the flesh of a sin offering.

Segment 8

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵיהּ לְכַפָּרָה – כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara objects: That is obvious. The Gemara explains: Rav Pappa needs to state this, lest you say that since one who brings a sin offering acquires the animal for his atonement, its status is like that of an animal that is his. Therefore, Rav Pappa teaches us that this does not suffice that the animal be considered his.

Segment 9

(נָעַ״ץ – סִימָן.) רַב נַחְמָן, וְרַב עַמְרָם, וְרַב יִצְחָק אָמְרִי: אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵין שֶׁלּוֹ.

The Gemara provides a mnemonic for the names of the amora’im who participate in the discussion that ensues: Nun , Rav Naḥman; ayin , Rav Amram; tzadi , Rav Yitzḥak. Rav Naḥman, and Rav Amram, and Rav Yitzḥak all say: A person does not render forbidden an item that is not his.

Segment 10

מֵיתִיבִי: הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת בַּשַּׁבָּת בַּחוּץ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאוֹקִימְנָא בְּחַטַּאת הָעוֹף וּבַחֲצִי קָנֶה פָּגוּם. טַעְמָא דְּחַטַּאת הָעוֹף הוּא, דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין,

The Gemara raises an objection from a baraita : One who unwittingly slaughters an animal that was designated as a sin offering on Shabbat outside the Temple for idol worship is liable to bring three sin offerings. And we interpreted the baraita as being in the case of a bird sin offering, and in a case where half of the windpipe was deficient. The reason for the triple liability is that it is a bird sin offering, as then, all of the three prohibitions come to be violated simultaneously.

Chullin 40b

Chullin 40b

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text