Commentary page

Chullin 33a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 33a

Chullin 33a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 344 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

"They become susceptible [to ritual impurity] through slaughter Since the slaughter renders that meat permitted [removing it] from [the prohibition of] eiver min ha-chai, it likewise renders it 'food' with respect to ritual impurity."

Rashi on Chullin 33a · Sefaria

Tosafot

מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הא דלא אדכר הדחה קמייתא כגון דחלליה בי טבחי כדאמר בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיג.) אי נמי משום דאיירי בבשר בית השחיטה ולא הוצרך להזכיר ולקדירה איירי אי נמי מיירי לצלי אף ע"ג דלצלי לא בעי מליחה שאני הכא שנחתך קודם שתצא נפשה מבית השחיטה ועדיף מבישרא דאסמיק בפ' כיצד צולין (פסחים דף עד:):

אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו משמע דטעמא משום דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ותימה דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) פריך והא איכא יפת תואר ומשני שאני עובדי כוכבים דלאו בני כיבוש נינהו וה"נ שאני עובדי כוכבים דלאו בני שחיטה נינהו כדאמר לעיל ואין להקשות מהא דאמר פרק ד' מיתות (סנהדרין דף נח:) עובד כוכבים ששבת חייב וכן העוסק בתורה דבדבר שהוא מצוה לישראל לעשות לא שייך למימר מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' ואע"ג דאמר אפילו ששבת בשני בשבת חייב מכל מקום לא דמי הואיל ויש מצות שביתה לישראל כמו בשבת ואע"ג דבן נח נהרג על העוברים כדאמר התם וישראל אינו נהרג נהי דפטור מ"מ לא שרי וא"ת דבפרק גיד הנשה (לקמן חולין דף קב.) דפליגי אם נוהג אבר מן החי בטמא ואמרינן מחלוקת בישראל אבל בבני נח דברי הכל מוזהרין על הטמא כטהורין בשלמא לרבנן אע"ג דאין ישראל מוזהר על אבר מן החי דטמא מ"מ אסיר ליה משום טמא ולא אשכחת דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור אלא לר' מאיר דאמר דאין נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד והא איכא אבר מן החי דחיות ועופות הטהורין דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור וכי תימא דלא חיישינן כיון דסתם אבר מן החי אסור לישראל א"כ מאי פריך התם בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) מגזל דפחות משוה פרוטה וי"ל דמכל מקום אבר מן החי דידהו אסור משום דבעיא שחיטה אע"ג דעובד כוכבים אסור במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא מיתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה ולריש לקיש דאמר חצי שיעור מותר מן התורה דלמא לית ליה ההוא כללא אלא סבר לה כמ"ד הכא אין מזמנין עובדי כוכבים על בני מעיים:

השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא כו' משמע דדם חיה ועוף מכשירין וקשה להר"ר יעקב מאורליינ"ש דבגמרא דריש דדם קדשים אינו מכשיר מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר כו' ובפרק כסוי הדם (לקמן חולין דף פד.) אמרינן דלא אמרינן בהמה בכלל חיה לכסוי משום דכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי אלמא בדם חיה ועוף דכתיב כסוי לא הוי בכלל תשפכנו כמים ויש לומר דכל דם הנשפך על הארץ שאין מקבלים אותו בכלי כגון דם חיה ועוף הוקשה למים בין לענין הכשר בין לענין פטור כסוי אלא דלענין כסוי גלי רחמנא דדם חיה ועוף בעי כסוי אבל מכל מקום הוקש למים לענין הכשר כיון דנשפך על הארץ:

ונאכלין בידים מסואבות לצלי איירי דלא בעי הדחה אי נמי לקדירה והודחו במי פירות:

דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר הקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש דבפרק כל שעה (פסחים דף כב.) פריך והרי דם דכתב רחמנא וכל נפש מכם לא תאכל דם ותנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננין לזבל ומשני אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה והשתא היכי דייקי היתר הנאה מהאי קרא לדם קדשים הא לא איתקש למים ויש לומר דמכל מקום כיון דדם חולין שרי בהנאה אם כן אכילה דכתיב גבי דם הויא אכילה ממש. [וע"ע תוספות פסחים דף כב. ד"ה מה]:

Tosafot on Chullin 33a · Sefaria

Rashba

הכי גרסינן מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני או לא. ולא גרסינן בבעיא דר' זירא לטהרה מידי נבלה, דאם כן למה לי דאמרינן ואמרינן לאו היינו דבעי אילפא. דמדרבי זירא גופיה שמעינה לה דמדבעי לטהרה מידי נבלה דלאכילה פשיטא ליה, ומיהו אכתי לא ניחא לי למאי איצטריכינן הכא להא, ואמרינן דבלא[ו] הכי הוה מצי למידק דהדר ביה רבי זירא, דאילו הכא קאמר דכיון ששחט בה סימן אחד כאילו שחטה לגמ[רי] דאין טרפות לחצי חיות ואפילו לאכילה שריה. אם כן בין דקא בעי התם לאכילה בין דקא בעי לטהרה מידי נבלה שמעינן מיהא דהכא דהדר ביה מההיא וצריך לי עיון.

אמינא הא טעמא קאמר כלומר וכיון דטעמא קאמר לא שייך למימר מי איכא מידי דאמרי (הזעצער: אולי צריך להיות דאמרינן) בסנהדרין (נט, א) ליכא מידעם דלישראל שרי ולנכרי אסור, ופריך, והרי יפת תואר לישראל שרי ולנכרי אסור, ומשני התם משום דלאו בני כבוש נינהו. ופריך טוב' ובכולהו יהיב טעמא, אלמא בדאיכא טעמא ליכא לאקשויי.

ומלחו יפה יפה כלומר אפילו לצלי. דאי לקדרה מאי ימתין עד שתצא נפשה, דמסתמא ודאי בכדי שיעור מליחה תצא נפשה, אלא לצלי קאמר, ואף על גב דקיימא לן דלצלי לא בעי מליחה בעלמא וכדכתבינן בפירקין קמא (טו, א) בשמעתא דהשוחט לחולה בשבת, הכא שאני דכיון דמבית שחיטתה קא חתוך ועד שלא תצא נפשה הדם מתמצה דרך שם ונעקר ממקומו ובא [ל]כאן, ולפיכך לא מקרי דם האיברים שלא פירש אלא כדם האיברים שפירש.

תניא דלא כרב אחא בר יעקב הרוצה לאכול מבהמה וכו' ואחד נכרי ואחד ישראל מתרין בו. וכן הלכה. ותמהני על הר"מ במז"ל שפסק בספר שופטים (הל' מלכים פ"ט הי"ג) דלישראל שרי ולנכרי אסור ואפילו בששחטה ישראל, ובברית' לא משמע הכין, ואיתא לקמן (חולין קכא, ב).

השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרים להכי נקט חיה ועוף לאשמועינן דלא בקדשים מיירי אלא בחולין, וכדדייקינן מינה בגמרא דחיה בקדשים [מי איכא] לאשמועינן נמי דאף על גב דבני כסוי נינהו לא מיפסלא כי לא יצא מהם דם.

לפי שלא הוכשרו בדם דקדק מכאן רבי יצחק ברבי אברהם ז"ל דאין צריך להדיח הבשר אלא מולח ומבשל, דאם לא כן היאך נאכלין בידים מסואבות והא הוכשרו במים שהודחו בהן, ולא הבנתי דבריו ולאחר בישול היאך נאכלין בידים מסואבות אחר שהוכשרו במים שבקדרה. ובתוס' דחו דבריו דאיכא לאוקמי מתניתין באוכל בצלי, דאז אין צריך לא הדחה ולא מליחה. וגם זה אינו מחוור בעיני. ומסתברא שאין מכאן ראיה לא לזה ולא לזה, דדילמא בשהודחו במים שלא מדעת, ומתניתין לאשמועינן הוא דאתא דהיכא דלא יצא מהם דם לא הוכשרו, הא יצא מהם דם הוכשרו בדם דמינח ניחא ליה בהוצאת דם ונכשרין בדם, ולאשמועינן דידים תחלות או לאשמועינן דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בגמרא.

Rashba on Chullin 33a · Sefaria

Meiri

בהמה שנשחטה כדינה ועדיין היא מפרכסת חותכין ממנה אף בעוד שהיא מפרכסת מבית שחיטתה שאינה צריכה הפשט ומולחו יפה יפה משאר בשר מפני שלא יצא הדם כלו ומדיחו וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלה שאסור לאכול מבהמה עד שתצא נפשה מדברי סופרים כמו שהתבאר בסנהדרין מלא תאכלו על הדם ולא הוזכרה בזו הדחה מתחלה שמאחר שהבשר לח מעצמו מפני דם השחיטה אינו צריך הדחה מתחילה ויש מפרשים שזה שאמר ומולחו יפה הדחה ראשונה נכללה בו וזה שביארנו שמותר באכילה יש אומרים בבשר חי ואע"פ ששאר בשר חי אינו טעון מליחה מפני שדם האיברים כל שלא פירש מותר בזו צריך וצריך מפני שהדם מבצבץ ויוצא ויש מפרשים אותה במבושלת והכל אמת ונוהגים היו בכך לפעמים מפני שהיו אומרים באותם הזמנים שהבשר הנחתך מן הבהמה קודם שתצא נפשה מחזק ביותר אע"פ שאינה נאכלת עד שתצא אבל בני נח אסורין בה אף לאחר יציאת נפש הואיל ואין להם דין שחיטה לא יצאה לה מכלל אבר מן החי עד שתמות לגמרי וכן כתבו גדולי המחברים וזהו שדקדק רב אחא שאין מזמנין גוי על בני מעין שמאחר שבשחיטת הסימנין אנו רואין אותם כמונחים בסל הרי הם כפרשו ממנה קודם יציאת נפש וכל שכן שהם אסורים בחותך ממנה חתיכה קודם שתצא נפשה ויש מתירין אותה אף לבני נח ומדתניא דלא כותיה דרב אחא שהרי בהדיא שנו בבריתא אחד ישראל ואחד גוי מותרין בו וכדקאמר טעמא דליכא מידי דשרי לישראל ולגוי אסור ומ"מ אף הם מודים בבהמה טמאה שנשחטה אף על ידי ישראל או בבהמה טהורה שנשחטה ביד גוי שלא יצאה מכלל אבר מן החי לא אמרו כן אלא בטהורה שנשחטה על ידי ישראל וכן אמרוה להדיא בפרק רוטב שלא התירה תורה בשר הפורש מן הבהמה קודם שתצא נפשה אלא בפורש לאחר שחיטה וכן הדין שמאחר שהותרה לנו אינו בדין שתאסר להם אבל שחיטת ישראל בטמאה או של גוי בטהורה אינה שחיטה ומ"מ גדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון כמו שביארנו:

מאחר שביארנו שכל שנשחט הקנה הרי הריאה כמונחת בסל יש אומרים שאפי' בא אחד והוציאה לגמרי קודם שישחט הושט כשרה וזה אינו כלום לא אמרוה אלא לענין נקיבה שאינה נטרפת בכך שאין הנקב ושאר טרפויות ממיתים לשעתם אבל כל שנטלה לגמרי היא היא מתה קודם שחיטה ונבלה היא בלא שום פקפוק:

שחט את הקנה וניקבו בני מעין קודם שישחוט את הושט שאמרנו עליו שפסולה מ"מ סימן שני מצטרף עם סימן ראשון לטהרו מידי נבלה וכן הדין בהוציא עובר את ידו בין סימן לסימן שסימן שני מצטרף עם סימן ראשון לטהר אותו אבר מידי נבלה ודבר זה מתבאר כדינו בפרק בהמה המקשה:

המשנה השביעית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי בהודעת מה שאנו צריכים אחר שחיטה בקצת בהמות כגון יציאת דם בבהמת קדשים ושאין אנו צריכים לכך בבהמת חולין ואמר על זה השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרים ונאכלים בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם ר' שמעון אומר הוכשרו בשחיטה אמר הר"מ פי' ההלכה הזאת מבוארת בנויה על יסודות רבים והם שהאוכלים כלם שהבשר ההוא מכללו אין מטמאים אלא אחר הכשר וההכשר ההוא הוא שיפול אחד מהשבעה משקין שהדם מכללן על אותו הדבר המוכשר ועוד יתבאר זה במכשירין ויש בדברים הטמאים דברים שמטמאין הידים בלבד ואינם מטמאין כל הגוף כגון מי שהכניס ידיו לבית המנוגע או לאויר התנור טמא וזולתם כמו שיתבאר במקומות מזבים וידים וכשהידים מטמאות באיזה צד שיהיה מתשע טמאות ידים אז יהיו שניות לעולם ר"ל במקום שני לטומאה וכשיגיעו אותן הידים טמאות באוכל מוכשר ישוב שלישי כמו שזכרנו כבר קצת מזה בתחלת פסחים ואין משגיחין על שלישי בחולין בשום צד וענין כמו שיתבאר במסכת טהרות ואין זה הענין (בתחלת) [בבהמת] קדשים לפי שכבר ביארנו בסוף עדויות שדם קדשים לא יכשר מוסף על היות הדם הכרחי בקרבנות ולפיכך אין דבריו בכאן אלא בחולין שנעשו על טהרת הקדש ועוד יתבארו כל שרשי אלו הדברים וענפיהם לגמרי כל עקר מהם במקומו מסדר טהרות ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרים שאין הקפידא ביציאת הדם אלא בשחיטת הסימנין ודוקא בבהמת חולין אבל בבהמת קדשים כל עצמו לדם הוא צריך שאין הקרבן כשר עד שיזרק הדם ואם אין שם דם אין שם קרבן ונאכלין בידים מסואבות פי' כבר ידעת שחכמים גזרו על הידים להיות שניות עד שיטלם בשעה שנוגע בטהרות ושאין שום אוכל מקבל טומאה עד (שיטלם) שיוכשר ושדם שחיטה מכשיר אם כן שחיטה זו אחר שלא יצא ממנה דם נמצא שלא הוכשר האוכל שהרי אין הכשר בה מחיים שלא נקרא אוכל עד לאחר מיתה והרי בשר זה לא הוכשר ומאחר שכן נאכל הוא בידים מסואבות שהרי אין מקבל טומאה ואם תאמר שקודם אכילה צריך להדיח למליחה שמא אוכלה בצלי ואם תאמר שאף הצלי צריך הדחה מפני הדם שעל פניו שאינו יוצא על ידי האור ההיא בקליפה סגי שהדם אינו מפעפע או שמא לצלי דיו בקנוח יפה להעביר הדם שעל פניו הא אם יצא מהם דם הוכשר ואינו נאכל בידים מסואבות ודבר זה אי אפשר לפרשו בחולין שהרי אף אם יצא מהם דם נאכל הוא בידים מסואבות שאין שני עושה שלישי בחולין וכן אי אפשר לפרשה בקדשים שהרי חיה אינה בכלל קדשים ועוד שבקדשים אין דם שחיטה מכשיר שכך ידוע במשקה בית המטבחים שבעזרה ר"ל דם הקדשים והמים שמשתמשין ממנה שם שאין מקבלין טומאה לא המים ולא הדם ואין מכשירין לקבל טומאה וכן שהקדשים אין צריכין הכשר שחבת הקדש מכשרתן וכל שכן אם היה מן הקדשים שבשרן נאכל לכהנים שאין טומאת ידים במקדש ר"ל לכהנים ומפני שזריזין הם וכן אי אפשר לפרשה בתרומה או בחולין הנעשין על טהרתה שהשני עושה בהם שלישי שהרי אין בשר בתרומה וכן אוכלי חוליהן על טהרת תרומה אין רגילים בכך אלא בדברים הנוהגים בתרומה שלא יטעו בין זו לזו ויבואו לאכול תרומה בטומאה וכן אי אפשר לפרשה בחולין שנעשו על טהרת הקדש שהרי אינם כקדש למנות בהם שלישי ורביעי אלא הרי הם כחולין לענין מדרגות הטומאה ואף השני אין עושה בו שלישי כמו שביארנו בפרק חומר בקדש והרי חולין שנעשו על טהרת תרומה חמורים בזו מחולין שנעשו על טהרת הקדש כמו שיתבאר הטעם בגמרא וכן אי אפשר לפרשה בידים שהם תחלות מדברי סופרים ואף בחולין שהראשון עושה שני בחולין שאין הידים תחלות לעולם בטומאה הנתונה להם בלא טומאת הגוף ומשנתנו מאחר שאמרה בידים מסואבות לא בטומאת הגוף היא עסוקה כלל אלא בסתם ידים או שנטמאו באחד מן הדברים המטמאין את הידים ונמצא שאין למשנה זו פי' על דעת פסק אלא לבהמה שלקחה בכסף מעשר שני ואף בזו יש בה חולקים כמו שיתבאר ומ"מ לדעת האומרים שהשני עושה שלישי למעשר בטומאת סופרים ומדבריהם מ"מ דם שחיטה מכשיר בה ונמצא שכשיצא מהם דם אין נאכלין בידים מסואבות הא לא יצא מהם דם נאכלים בידים מסואבות ובלבד שיזהר בהם ממשקה אחר כגון שיאכלם בצלי בלא מליחה והדחה ר' שמעון אומר הוכשרו בשחיטה בלא יציאת דם הואיל והשחיטה עשאתם אוכל לענין היתר אכילה אף היא חשבתהו להיות אוכל לענין טומאה ואין הלכה כר' שמעון ונמצאת למד ממה שביארנו שהשוחט חולין ולא יצא מהם דם כשרים ובמוקדשים פסולים ושדם שחיטה בבהמת חולין מכשיר ושהוא מכשיר כל הבשר שבאותה בהמה אף הצד שלא נגע בה ושאין דם קדשים מכשיר ושהמוכשר נאכל בחולין אף בידים מסואבות ואפי' נעשו על טהרת הקדש ושמעשר שני או הנקח ממנו אינו נאכל בידים מסואבות וכלם הלכה פסוקה חוץ מזו האחרונה שיש בה חולקין כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן אחר שביארנו שדם קדשים אינו מכשיר ושאין משקה בין המטבחים שבעזרה מכשיר נמצא שאין הכשר בבשר קדשים אא"כ נפלו עליה משקין ממקום אחר במה דברים אמורים מן התורה אבל מדברי סופרים חבת הקדש מכשרתן וקובעתן אוכל גמור ואם נגעה בהם טומאה בין קלה בין חמורה נפסלו כמו שביארנו במסכת חגיגה:

Meiri on Chullin 33a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תד"ה מולחו יפה יפה ומדיחו כו' אי נמי מיירי לצלי אע"ג דלצלי לא בעי מליחה כו' עכ"ל לצלי לא בעי מליחה כמו שכתבו בתוספות בפ' קמא והדחה ראשונה ואחרונה לא בעי כדמוכח לקמן בשמעתין בתוספות וה"ה דהוה מצי למיפרך אע"ג דלצלי לא בעי הדחה אחרונה כו' והכא קתני מדיחו יפה בהדחה אחרונה ודו"ק:

בד"ה אחד עובד כוכבים ואחד ישראל כו' אבל בבני נח ד"ה מוזהרין על הטמא כטהורין כו' אלא לר"מ דאמר דאינו נוהג אלא בבהמה טהורה כו' עכ"ל לא ידענא מאי קושיא דהא לרבי מאיר מסיק התם דגרסינן בברייתא טהורה ומשמע דבין ברישא ובין בסיפא גרסי' הכי ואם כן במלתיה דרב נמי לרבי מאיר גרסי' טהורה דהא קאמר התם תניא נ"ה והשתא אימא דקושטא הוא בחיות ועופות הטהורים כיון דלישראל שרי לעובד כוכבים נמי שרי משום מי איכא מידי ולא קאמר התם דד"ה בבן נח דמוזהרין אלא בטמא דלישראל נמי מיהת אסור משום טמא ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 33a · Sefaria

Maharam

בגמ' ואין מזמנין עובד כוכבים על בני מעים וכו' עובד כוכבים דבנחירה סגי להו וכו' הני כאבר מן החי דמו. פירוש כיון דהוו כמאן דמנחי בדיקולא מיד אחר שחיטת הסימנים הוי כאילו הוציאו הבני מעים מן. הבהמה בעודה מפרכסת והוי כמו חותך חתיכת בשר מן הבהמה קודם שתצא נפשה דהוי אבר מן החי לבני נח ויש מקשין א"כ ריאה נמי היאך שריא לישראל דהרי מיד אחר ששחט הקנה הוי לרשב"ל כמנחא בדיקולא קודם ששחט סימן השני והוי כאילו חתך מן הבהמה חתיכת בשר קודם גמר שחיטת סימן הב' דהרי אבר מן החי בלי ספק וי"ל דכיון דמיד אחר שחיטת הקנה כלה חיותה דריאה לא מקרי עוד בשר מן החי וק"ל:

ברש"י ד"ה ומי כו' ופשיט התם אף אם מצטרף סימן שני לסימן ראשון להתיר שאיי העובר באכילה וכו'. ר"ל אם איתא דאמרינן דמטעם שיש שום חילוק בין הסימנים אין מצטרפין א"כ לא יצטרף ג"כ סימן ב' לסימן א' להתיר שאר העובר באכילה אלא ודאי לא חיישינן להא במה שהן חלוקים הלכך לענין לטהר מידי נבילה ג"כ מצטרפין וא"כ לענין ניקבו בני מעים נמי תפשוט דמצטרף וכו' ולפירוש זה יתורץ מה שמקשין והיאך נפשוט מדאילפא בעיא דניקבו בני מעים דשאני התם בההיא דהוציא עובר ידו דהואיל ומצטרף סימן שני לסימן א' להתיר שאר העובר באכילה מצטרפין ג"כ לטהר אותו אבר מידי נבילה דלפי מה שפרשנו אין מקום לקושיא זו וק"ל:

ד"ה מדר"ל כו' ש"מ אין מזמנין עובד כוכבים על בני מעים משום ריאה כו'. צ"ל דלאו דוקא נקט רש"י ריאה דהא לפי' אף על שאר בני מעים אין מזמנין אותו דמיד ששחט הוושט גם שאר בני מעים הוו כמנחי בדיקולא והבהמה עדיין לא מתה והוי כאילו הוציאו הבני מעים מהבהמה בעודה מפרכסת ואפשר דרש"י מלתא דפסיקא נקיט דריאה הוי ודאי כאלו הוציאוה קודם שמתה דשום בהמה אינה מתה בשחיטת הקנה לחוד אבל שאר בני מעים התלוין בוושט לא פסיקא ליה כל כך דלפעמים הבהמה מתה אחר גמר שחיטת שני הסימנים ותו לא הוי אבר מן החי אפי' לגבי עובדי כוכבים [וצ"ע]:

בתוס' ד"ה מולחו יפה וכו' א"נ משום דאיירי בבשר בית השחיטה ר"ל וסתם בית השחיטה מלוכלך הרבה בדם ואין ראוי לאוכלו כך בלתי הדחה ולכך לא הוצרך להזכיר ההדחה:

בא"ד אי נמי לצלי איירי ר"ל ולצלי לא בעי הדחה קמייתא אפי' היכי דבעי למליחה כגון הכא דצריך מליחה משום דנחתך קודם שתצא נפשה וי"ל ג"כ כוונת התוספות דלעולם לצלי נמי היכי דרוצה למולחו בעי ג"כ הדחה קמייתא והא דלא אידכר הדחה קמייתא משום דאיירי בחללי בי טבחי וכו' וכמו שתירצו בתירוצים הראשונים ולא באו עתה לחדש בתירוץ זה אלא שלפי תירוצים הראשונים איירי דוקא לקדרה ולא לצלי משום דלצלי לא בעי מליחה ולכך קאמר אי נמי לצלי איירי דיש לאוקמי ג"כ דאיירי לצלי ואע"ג דלצלי לא בעי מליחה שאני הכא וכו' וק"ל ועיין בהגהות שערי דורא שער ג':

ד"ה אחד עובד כוכבים ואחד ישראל וכו' ואע"ג דאמר התם אפילו ששבת בשני וכו'. ר"ל אפי' שבת העובד כוכבים בשני בשבת שלא לשם מצות שבת:

בא"ד ואע"ג דבן נח נהרג על העוברים פירוש אם המית עובר במעי אשה ועיין שם בסנהדרין דף נ"ז:

ד"ה השוחט בהמה חיה ועוף וכו' וי"ל דכל דם הנשפך וכו' ר"ל והכי פי' הגמ' דשמעתין דם הנשפך וכו' ר"ל שאינו מתקבל בכלי הן דם בהמה הן דם חיה דינו כמים לכל מילי דם שאינו נשפך ר"ל אלא מתקבל בכלי כמו דם קדשים אין דינו כמים והשתא גם דם חיה הוי בכלל דם שנשפך אלא שלענין כיסוי גלי רחמנא בהדיא דבעי כיסוי והא דאמר בפרק כיסוי הדם דלא אמרינן בהמה בכלל היה לענין כיסוי משום דכתיב על הארץ תשפכנו כמים אין ר"ל רפירוש דהאי קרא לא איירי כ"א בבהמה אלא ר"ל כיון דכתי' דכל דם שנשפך ר"ל שאינו מתקבל בכלי דינו כמים לכל מילי בין לענין הכשר בין לענין כיסוי ולא גלי לן קרא בהדיא דבעי כיסוי כ"א גבי חיה ועוף הלכך דם בהמה לא בעי כיסוי דאתקיש למים ולא מוציאין מהיקשא דקרא דעל הארץ תשפכנו כמים כ"א דם חיה ועוף דהיכי דגלי גלי:

2 more comments on this page.

Maharam on Chullin 33a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' חיה בקדשים מי איכא עיין יומא סד ע"א תד"ה דחייתו:

Gilyon HaShas on Chullin 33a · Sefaria

Original text

Segment 1

מִי מִצְטָרֵף סִימָן רִאשׁוֹן לְסִימָן שֵׁנִי לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵלָה, אוֹ לָא?

The Gemara clarifies this dilemma: Does the first siman join together with the second siman to purify the animal from the impurity of an unslaughtered carcass or not? In both cases the dilemma is: Does the cutting of the first siman , which serves the dual purpose of being a component of permitting consumption and preventing impurity of the animal, join together with the cutting of the second siman , which serves only the purpose of preventing impurity, in order to constitute a single act of slaughter and thereby prevent the animal from assuming the impurity of an unslaughtered carcass? Or perhaps because the cutting of each siman is performed for a different purpose they do not join together?

Segment 2

עַד כָּאן לָא אִיבַּעְיָא לַן, אֶלָּא לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵלָה, אֲבָל בַּאֲכִילָה – אֲסוּרָה.

In any event, we raise the dilemma only in order to purify the foreleg from the impurity of an unslaughtered carcass. But with regard to eating the slaughtered animal, all agree that it is forbidden, as even Rabbi Zeira concedes that the animal is a tereifa and retracts his objection to the distinction that Rava proposed between the lungs and the innards.

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב לְרָבִינָא: דִּלְמָא לְעוֹלָם לָא הֲדַר בֵּיהּ, וְרַבִּי זֵירָא לִדְבָרָיו דְּרָבָא קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.

Rav Aḥa bar Rav said to Ravina: Perhaps Rabbi Zeira actually did not retract his opinion, as even initially he held that there is no distinction between lungs and innards. If either is perforated after one siman was cut, the animal is a tereifa . And Rabbi Zeira stated his objection to the distinction of Rava in accordance with the statement of Rava, but he himself does not hold accordingly.

Segment 4

אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מְזַמְּנִין יִשְׂרָאֵל עַל בְּנֵי מֵעַיִין, וְאֵין מְזַמְּנִין גּוֹי עַל בְּנֵי מֵעַיִין.

The Gemara continues its analysis of the statement of Reish Lakish, who said that after the windpipe is cut, the lung is considered as though it was placed in a basket, and if it is perforated before the slaughter is completed, the animal does not become a tereifa . Rav Aḥa bar Yaakov said: Learn from the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that one may invite Jews to eat the innards of an animal that was slaughtered, but one may not invite gentiles to eat the innards of an animal that was slaughtered, because they are forbidden to gentiles.

Segment 5

מַאי טַעְמָא? יִשְׂרָאֵל דְּבִשְׁחִיטָה תַּלְיָא מִילְּתָא, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁחִיטָה מְעַלַּיְיתָא – אִישְׁתְּרִי לְהוּ; גּוֹיִם דְּבִנְחִירָה סַגִּי לְהוּ וּבְמִיתָה תַּלְיָא מִילְּתָא, הָנֵי – כְּאֵבֶר מִן הַחַי דָּמוּ.

What is the reason? For Jews the matter of rendering the meat of the animal fit for consumption is dependent upon the performance of a valid act of slaughter. Once there is full-fledged slaughter and both simanim are cut, the innards are permitted to them even if the animal is convulsing. But with regard to gentiles, for whom stabbing is sufficient and slaughter is not required, the innards are permitted only after the animal is completely dead, since the matter of rendering the meat of the animal fit for consumption is dependent upon its death. Therefore, if the animal is still convulsing, these innards, which are considered to be outside the body after the cutting of the two simanim , are considered like a limb from a living animal and it is forbidden for gentiles to eat them.

Segment 6

אָמַר רַב פָּפָּא: הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, וּבְעַי דְּאֵימָא לֵיהּ, מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּלְיִשְׂרָאֵל שְׁרֵי וּלְגוֹיִם אָסוּר? וְלָא אֲמַרִי לֵיהּ, דְּאָמֵינָא: הָא טַעְמָא קָאָמַר.

Rav Pappa said: I was sitting before Rav Aḥa bar Yaakov and I sought to say to him that his statement is difficult: Is there anything that is permitted for a Jew but prohibited for a gentile? But I did not say that to him, as I said to myself: Didn’t he say a reason for his ruling? Therefore, there is no reason to ask the question.

Segment 7

תַּנְיָא דְּלָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הָרוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ – חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר מִבֵּית הַשְּׁחִיטָה, וּמוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ, וְאוֹכְלוֹ, אֶחָד גּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל מוּתָּרִין בּוֹ.

The Gemara notes: It is taught in a baraita not in accordance with the opinion of Rav Aḥa bar Yaakov: One who seeks to eat from the meat of an animal before its soul departs may cut an olive-bulk of meat from the area of the slaughter, the neck, and salt it very well, i.e., more than is normally required, and rinse it very well in water to remove the salt and the blood, and wait until the animal’s soul departs, and eat it. It is permitted for both a gentile and a Jew to eat it. Contrary to the statement of Rav Aḥa bar Yaakov, there is no distinction between Jew and gentile.

Segment 8

מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב אִידִי בַּר אָבִין, דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן: הָרוֹצֶה שֶׁיַּבְרִיא, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר מִבֵּית שְׁחִיטָתָהּ שֶׁל בְּהֵמָה, וּמוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ, אֶחָד גּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל מוּתָּרִין בּוֹ.

This baraita supports the statement of Rav Idi bar Avin, as Rav Idi bar Avin says that Rav Yitzḥak bar Ashyan says: One who seeks to recuperate from an illness should cut an olive-bulk of meat from the area of slaughter, i.e., the neck, of an animal, and salt it very well, and rinse it very well, and wait until the animal’s soul departs, and eat it. It is permitted for both a gentile and a Jew to eat it.

Segment 9

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם – כְּשֵׁרִים, וְנֶאֱכָלִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בַּדָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּכְשְׁרוּ בַּשְּׁחִיטָה.

MISHNA: In the case of one who slaughters a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, and blood did not emerge from them during the slaughter, all of these are permitted for consumption and do not require the ritual washing of the hands as they may be eaten with ritually impure [ mesoavot ] hands, because they were not rendered susceptible to ritual impurity through contact with blood, which is one of the seven liquids that render food susceptible to impurity. Rabbi Shimon says: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself.

Segment 10

גְּמָ׳ טַעְמָא דְּלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם, הָא יָצָא מֵהֶן דָּם – אֵין נֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת. אַמַּאי? יָדַיִם שְׁנִיּוֹת הֵן, וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין!

GEMARA: The reason that they may be eaten with ritually impure hands is that blood did not emerge from the animals or birds during the slaughter; but if blood emerged from them during slaughter, they may not be eaten with ritually impure hands. The Gemara asks: Why not? Ordinary hands are impure with second-degree ritual impurity and an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity to non-sacred items with which it comes into contact.

Segment 11

וּמִמַּאי דִּבְחוּלִּין עָסְקִינַן? דְּקָתָנֵי חַיָּה, דְּאִילּוּ קָדָשִׁים – חַיָּה בְּקָדָשִׁים מִי אִיכָּא? וְתוּ, אִי בְּקָדָשִׁים, כִּי לֹא יָצָא מֵהֶן דָּם – כְּשֵׁרָה? הוּא עַצְמוֹ לַדָּם הוּא צָרִיךְ!

The Gemara clarifies: From where is it ascertained that we are dealing in the mishna with non-sacred food, and not with the slaughter of an offering? That is clear, as the tanna teaches in the list of those slaughtered: An undomesticated animal. As, if the tanna is referring to the slaughter of sacrificial animals and birds, is there any undomesticated animal included in the framework of sacrificial animals? And furthermore, if the tanna is referring to sacrificial animals, when no blood emerges from them are the offerings valid? The offering itself requires blood, as it is only through the presenting of the blood upon the altar that the offering is accepted.

Segment 12

וְתוּ, אִי בְּקָדָשִׁים, כִּי יָצָא מֵהֶן דָּם מִי מַכְשִׁיר? וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לְדַם קָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״, דָּם שֶׁנִּשְׁפָּךְ כַּמַּיִם מַכְשִׁיר, שֶׁאֵינוֹ נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם אֵינוֹ מַכְשִׁיר!

And furthermore, if the tanna is referring to sacrificial animals, when blood emerges from them, does it render them susceptible to ritual impurity? But doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived that the blood of sacrificial animals does not render food susceptible to ritual impurity? It is derived from a verse, as it is stated: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth like water” (Deuteronomy 12:24). Blood of a non-sacred animal, which is poured like water when it is slaughtered, renders food susceptible to ritual impurity. By contrast, blood of a sacrificial animal, which is not poured like water but is presented on the altar, does not render food susceptible to ritual impurity.

Segment 13

וְתוּ, אִי בְּקָדָשִׁים, כִּי לֹא יָצָא מֵהֶם דָּם לָא מִתַּכְשְׁרִי, (לִיתַּכְשְׁרִי) [לִיתַּכְשְׁרוּ] בְּחִיבַּת הַקֹּדֶשׁ! דְּקַיְימָא לַן חִיבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן.

And furthermore, if the tanna is referring to sacrificial animals, when blood does not emerge from them are they not nevertheless rendered susceptible to ritual impurity? Let them be rendered susceptible to ritual impurity by means of regard for sanctity, as we maintain that regard for sanctity renders food suceptible to ritual impurity even in the absence of contact with any of the seven liquids.

Segment 14

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הָכָא בְּחוּלִּין שֶׁלְּקָחָן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר עָסְקִינַן, וּדְלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דִּתְנַן:

Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Here we are dealing with non-sacred food that one purchased in Jerusalem with second- tithe money, which assumes the status of the second-tithe produce. This produce, in turn, assumes third-degree impurity through contact with hands that have second-degree impurity. And this mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as we learned in a mishna ( Para 11:5):

Chullin 33a

Chullin 33a

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text