Commentary page

Chullin 27a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 27a

Chullin 27a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 360 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מתני' השוחט שחיטתו כשרה - בגמרא פריך שנים בבהמה מאי לשון דיעבד שייך ביה אלא כמה ישחוט וילך:

אחד בעוף בגמרא תני טעמא:

ורובו של אחד של כל אחד ואחד:

וורידין חוטי הצואר שמקלחין את הדם ובגמרא (לקמן חולין דף כח:) מפרש דאעוף קאי ומשום להוציא את הדם:

רוב אחד בעוף כו' בגמרא (שם דף כט.) פריך הא תנא ליה רישא:

גמ' השוחט על כרחך דיעבד משמע הלכך קשיא לן ב' בבהמה לכתחלה לא סגי בהכי בתמיה:

אאחד בעוף קאי השוחט דלכתחלה אצרכוה רבנן תרוייהו משום הרחקה לעבירה דלמא לא אתי למיעבד רובא דחד:

מן הצואר מן הגרון:

23 more comments on this page.

Rashi on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

מתני' השוחט ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין - דוקא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד מוקי לה בגמרא וכרבי יהודה קיימא לן כדאמר בפ"ק דברכות (דף ח:) הזהרו בוורידין כר' יהודה ונראה דדוקא לכתחלה קא"ר יהודה אבל אם צלאו דיעבד ולא נחתכו הוורידין שרי כדמוכח בגמרא דקאמר רב פפא רישא בחולין מהכא דקאמר ר' יהודה עד שישחוט את הוורידין ופליגי רבנן עליה ואי אמרת בקדשים אמאי פליגי עליה הוא עצמו לדם הוא צריך ואי ר' יהודה בדיעבד נמי אסר דלמא לכתחלה מודו רבנן אבל בדיעבד פליגי עליה לכך נראה דפשיטא ליה דרבי יהודה לא קאמר אלא לכתחלה והא דקאמר בתוספתא דרבי יהודה פוסל בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הוורידין לאו דוקא פוסל בדיעבד אלא כלומר אסור:

חצי אחד בעוף ה"ה חצי כל אחד ואגב רוב אחד נקט חצי אחד ומרישא נמי שמיע ליה דדוקא רוב בעינן ולא נקטיה אלא אגב דבעי למתני אחד וחצי בבהמה אע"ג דהוי טפי מרוב השנים בין הכל שחיטה פסולה:

שנים בבהמה לכתחלה לא עד כמה לשחוט וליזיל ואי משום וורידין אפילו ר' יהודה מודה בבהמה הואיל ומנתחה אבר אבר כדלקמן (חולין דף כח:):

ותו שהייה דרסה וחלדה כו' בכל הספרים גרסינן וליטעמיך ובקונטרס הגיה ותו וקשה לפירושו דאי הש"ס קאמר לה ומסיק דקרא אתא דלא לשוייה גיסטרא וכן בסמוך גבי קרא דוזבחת מוקי לקרא דלא לשוייה גיסטרא למה לי תרי קראי להכי ועוד דמפרש דלא לשוייה גיסטרא שלא יחתוך הצואר עם הסימנין היכי משמע מושחט ועוד אמאי ס"ד שיחתוך המפרקת אחר שחיטת הסימנין ונראה כגירסת הספרים דגרסי וליטעמיך ורב כהנא קאמר לה שחיטה מן הצואר נמי גמרא ולא מאזנו ולא מחוטמו אבל אכתי לא ידעינן מהיכן מתחיל אי מן העורף כמליקה או מצד הגרון בסימנים ולהכי אתא ושחט לומר ממקום ששח וקיימא מילתא דרב כהנא דקאמר מנין לשחיטה מן הצואר דהיינו גרון כדתנן לעיל (חולין דף יט:) שכל הצואר כשר לשחיטה וכל העורף כשר למליקה:

מנין לרבות את הראש שכבר הותז כו' משמע דלא הוי בכלל ונתח אותה לנתחיה ותימה דבפ"ק (לעיל חולין דף יא.) אמר אתיא מראשה של עולה דרחמנא אמר לנתחיה ולא נתחיה לנתחים ויש לומר דהדר ערביה וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים ואת הראש:

מדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר לא אתא האי תנא אלא למעוטי זנבו אבל אכתי לא ידעינן אי מן הצואר אי מן העורף:

Tosafot on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

השוחט ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין אאחד בעוף קאי, כלומר אינה כשרה עד שישחוט את הורידין, לאו דוקא אינה כשרה אלא כלפי שאמר תנא קמא כשרה דמשמע דשוב אינו צריך כלום ואוכל בין שלם בין מחותך, אמר רבי יהודה אינה כשרה בכך אלא עד שישחוט את הורידין, ומיהו לא שחט ורידין כשרה ובלבד שיחתוך אבר אבר. אי נמי אינה כשרה ממש קאמר (וכיון) [וכגון] שצלהו או בשלו כולו כאחד בלא חתיכה אבר אבר דלרבי יהודה ודאי אסור אפילו דיעבד כמו שאני עתיד לכתוב בגמרא בס"ד כנ"ל.

גמרא השוחט דיעבד אין לכתחלה לא שנים בבהמה עד כמה לשחוט וליזיל. פירוש דאי משום ורידין ולאפוקי מדרבי יהודה, הא לא אפשר דלרבנן אפילו לכתחילה אינו צריך חתיכת ורידין בשעת שחיטה כדאמרינן לקמן (חולין כח, ב) בברייתא מאחר שלא הוזכר ורידין לשחיטה מה לי בשעת שחיטה מה לי שלא בשעת שחיטה. אי נמי דאפילו ר' יהודה לא קאמר אלא בעוף הא בבהמה לא.

איבעית אימא אאחד בעוף ואיבעית אימא ארוב שנים בבהמה ותרווייהו איתנהו, דלכתחלה ודאי צריך שנים בין בעוף בין בבהמה ומדרבנן, אבל מדאורייתא בסימן אחד סגי בעוף, כדאמר לקמן (חולין כז ע"ב) שהטילו הכתוב לעוף בין דגים לבהמה, ובהמה נמי ברוב שנים וכדאמרינן לקמן (חולין כט, ב) דאפילו בקדשים אין ממרקין אלא משום דמצוה למרק.

הכי גרסינן וישנה בכל הספרים ולטעמיך שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מי כתיבי. ורב כהנא גופיה הוא דקאמר לה, והכי קאמר ולטעמיך דסלקא דעתך דעיקר שחיטה מן הצואר קאמינא דנפקא לן מקראי, אם כן לותבן משהייא דרסה וחלדה הגרמה ועיקור מקראי, אלא מאי טעמא לא מותב ליה הכי, משום דהנהו הילכתא גמירי להו, והכי נמי עיקר שחיטה מן הצואר הלכתא גמירי לה, וקרא דקאמינא לא לעיקר שחיטה מן הצואר אלא לומר דאין שחיטה אלא מן הצואר, והיינו הסימנין שהוא מקום השחיטה שבבהמה, ולאשמועינן דלא לישוויה גיסטרא. ורש"י ז"ל מחק גירסא זו ואמר דהכי גרסינן ותו שהייה חלדה וכו', ודברי המקשה הם, ואינו מתחוור, ועוד שאין צורך למחוק הספרים. ופירוש דלא לשויי גיסטרא שלא יחתוך המפרקת ואפילו דרך הולכה והובאה, משום דלדם הוא צריך, דהאי קרא בקדשים כתיב, ואילו שובר מפרקת מבליע דם באיברים כדאמרינן לקמן (חולין קיג, א). ולספרים דגרסי בדרב יימר נמי וקרא למא אתי דלא לישוויה גיסטרא, אף על גב דההיא בחולין קא משתעי, התם נמי הכי קאמר דלא לישוויה גיסטרא כדי שלא יבליע דם באיברים והוה ליה דם האיברים שפירש ממקומו ונבלע במקום אחר, וכדאיתא נמי לקמן (חולין קיא, א וע"ש בתוס' ד"ה וחתוכיה). ויש ספרים דלא גרסי ליה כלל בדרב יימר. ורש"י ז"ל פירש בלשון שני דלא לישוויה גיסטרא שלא ידרוס, והא דקאמר דרסה, הילכתא גמירי לה לאו דוקא אלא בגררא דשהייה חלדה והגרמה נקט לה, ואינו מחוור, חדא דסתמא הא דאמרינן שהייה דרסה הלכתא וקרא לדרסה דעל כרחך כיון דהוה ליה לאסוקי, אלא קרא לדרסה לא הוה ליה לאדכורי אפילו בגררא דהנהו דרסה אלא לשון ראשון עיקר, והא דמפקינה לקמן מושחט, אסמכתא בעלמא היא.

אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה פירש רש"י אין לי שקרויין נתחים אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה, ואם כן לגבי הערכה נמי דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים אינן בכלל הערכה, אלא נתחים שישנן בכלל הפשט, מנין לרבות להערכה הראש שכבר הותז שהוא אינו בכלל הפשט כדאמרינן בזבחים (פה, ב) את הראש לרבות צמר שבזקן תישים תלמוד לומר את הראש, זהו תורף פירוש רש"י ז"ל. ואינו מחוור חדא דלמה ליה למימר שכבר הותז, דלאו משום דהותז איצטריך לרבוייה, דהא לאו משום דהותז נפקא לן דאינו בכלל הפשט, אלא מרבויא דאת, ולא הוה ליה למימר אלא מנין לרבות את הראש שאינו בהפשטה, כלומר ומשום דכתיב את, ועוד דאי משום את דמיניה מרבה צמר שבזקן והקרנים איצטריך קרא למכתב הראש לריבויה הראש (ו)[ל]הערכה וכאלו נאמר משום דכתיב את איצטריך למיכתב הראש, וזה קשה דאי לאו ראש לא הוי כתיב את, ועוד דלא היתה סברא לומר שיהא שער שבזקן בהקרבה ולא הראש. אלא הכי פירושא והפשיט ונתח אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשט קודם ניתוח, דקרא הכי קאמר והפשיט ואחר כך וניתח, אלמא אין בכלל הפשט אלא אותו שאפשר להפשיט ואחר כך מנתח ואם כן הראש אינו בכלל הפשט, שאי אפשר להיות הפשטו קודם לנתיחתו, שהרי כבר הותז, אלמא אינו בכלל הפשט. ואם תאמר גם הוא אפשר להיות בכלל הפשט קודם ניתוח, שהרי יכול להפשיטו ולנתח הראש בעצמו לשנים, הא לא אפשר דכתיב (ויקרא א, ו) ונתח אותה לנתחיה דדרשינן אותה לנתחים ולא נתחים לנתחים וכדאמרינן בפרקין דלעיל (חולין יא, ב) אלא אינו בכלל הפשט, וכיון שכן אף הוא אינו בכלל נתחים, אם כן מנין שיהא קרב תלמוד לומר את הראש. ואם תאמר מכיון דנפקא ליה מהכא דלא הוה בכלל הפשט, למה לי דאיצטריך את לרבות צמר שבזקן תישים. יש לומר אי לאו כתיב את הוה אמינא שיתלשנו. אם תאמר ואכתי מנא לן מהכא דראש כבר הותז. יש לומר מדאיצטריך קרא לרבותו. ואם תאמר אי משום דאיצטריך קרא דלמא לאו משום דהותז הוא דאיצטריך, אלא משום דאינו בכלל הפשט, דמדאיצטריך שמעינן דלאו בר הפשטה הוא, ומשום הכי איצטריך קרא לרבותו להקרבה. יש לומר דהכי קאמר מדאיצטריך קרא שמע מינה הלכתא גמירי לה דכבר הותז דשחיטה מן הצואר. ואם תאמר (אמאי) [אכתי] נימא מדאיצטריך קרא שמע מינה הילכתא גמירי לה דאינו בכלל הפשט ולעולם אין שחיטה מן הצואר. יש לומר דהלכות שחיטה אשכחן דגמירי להו הלכות הפשטה לא אשכחן דגמירי. כך תירצו בתוס'.

Rashba on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

פרק שני בעזר הצור:

השוחט אחד בעוף וכו' אחר שביאר בפרק הקודם קצת עניני הלכות שחיטה ובפרט מי שוחט ובאיזה זמן ובאיזה מקום ובאיזה דבר שוחט היתה כונת זה הפרק להשלים הענין בביאור הלכות שחיטה ורובו יסוב על ארבעה ענינים הראשון כמה מן הסימנים צריך לשחוט וכמה מכל אחד ואחד ואם יוכל לשחוט שתי בהמות כאחת והשני תכונת השחיטה ר"ל איך הוא שוחט והוא ענין שהייה דרסה חלדה ועקור אבל הגרמה כבר ביארנו דינה למעלה השלישי מה שאנו צריכים בהכשר הבהמה הנשחטת אם להיכר יציאת היותה מצד השחיטה לא מצד חליה והוא ענין שחיטת המסוכנת אם להוצאת הדם בבהמת קדשים ושאין אנו צריכים לכך בבהמת חולין הרביעי איזו כונה הוא צריך לשחיטה ולשם מה צריך שיזהר שלא לשחוט זהו יסוד הפרק ויתגלגלו בו דברים אחרים מעניני טומאה וטהרה על ידי גלגול הכשר הדם היוצא בשעת שחיטה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר כמה מן הסימנין הוא שוחט ואם אחד יכול לשחוט שני ראשים כאחד והוא שאמר השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' מה שאמר השוחט שהוא מורה על דיעבד אינו מורה על מה שאמר אחד בעוף לפי שלכתחלה חייב שיתכוין לשחוט השני סימנין לגמרי ואפי' בעוף ורידין הם שני עורקים דופקים נמשכים בצואר על שני צדי קנה הריאה ומה ששנה לומר רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אע"פ שכבר אמר רובו של דבר לפי שדבריו בשחיטה ומה שאמר שנית הוא בשחיטת קדשים ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה פירשו בגמרא שזה שהוא תופש בענין זה לשון דיעבד הוא מצד סימן אחד של עוף או מצד מה שאמר אחר כן ורובו של אחד כמוהו וזה שמן התורה דיו ברוב אם באחד ובעוף אם בשנים ובבהמה אפי' בקדשים ומדברי סופרים שלא לסמוך על רוב שמא יצמצם יותר מדאי אלא לכתחילה צריך לשחוט כל שני הסימנין אף בחלין ואף בעוף ושלא יסמוך על רוב אלא שישחוט את הכל שחיטה גמורה שמא לא ישחוט את הרוב אבל בדיעבד אף מדברי סופרים ואף בקדשים בעוף כשר באחד וברובו ובבהמה ברוב שנים אבל חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה ולא עוד אלא אפי' שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה וכן הלכה:

ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין והם חוטי הצואר שהם מלאים דם ופרשו בגמרא לא שהורידין בתורת שחיטה עד שאם ישהא או ידרוס בהן שתפסל אלא די להם נקיבה בעלמא שלא מתורת יציאת חיות (אין) מכונים בזה אלא מתורת סעודת דם וזה שהוא תופש בו לשון שחיטה ר"ל שינקבם בשעת שחיטה שהדם חם ונגר ויוצא והל' כר' יהודה אלא שלא נאמר כן אלא בעוף הואיל ודרכן של בני אדם לצלותו כאחד אבל בהמה הואיל ומנתחה אבר אבר אינו צריך הא כל שדעתו לכך אף בבהמה כדרך שאדם רגיל לעשות בגדיים צריך וכל שכן הוא ובדיעבד מיהא הן בעוף הן בגדי ר"ל שלא נקב את הורידין ולא נתחם אבר אבר אלא שצלאם כאחד או בשלם כאחד יתבאר הענין בגמרא בין בצלייה בין בבשול:

השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה ובגמרא יתבאר שאף לכתחילה מותר ולא תפש לשון דיעבד אלא בשל קדשים כמו שיתבאר וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ואע"פ שכלה על הצד שביארנוה הלכה היא יש בגמרא דברים שאנו צריכים בהם להשלמת ביאור ענין זה ודברים אלו עם שאר דברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

למטה יתבאר שאם התיז את הראש כלו כל שהוליך והביא בו אין כאן דרסה ושחיטתו כשרה ומ"מ יש אומרים שאין ראוי לעשות כן לכתחלה וזהו שאמרו כאן דלא לישוייה גיסטרא וזהו לשון חטהו כלומר עשה לו כהכשרו ותקונו ודיו ולא שתחתוך כל המפרקת ולא בא למעט התזה דרך דרסה ר"ל בלא הולכה או הובאה שהרי אמר שהיה דרסה וכו' מי כתיבן ומ"מ יש לפרש כאן דלא לישווייה גיסטרא שלא יצטרך לעשות כן אלא שהם מפרשים הטעם בקדשים מפני שאם יחתוך המפרקת יבלע הדם באיברים והוא צריך לה להזיות וזריקות ובחולין מפני שהשובר את המפרקת קודם שתצא נפשה מבליע את הדם באיברים ומכביד את הבשר וגוזל את הבריות:

14 more comments on this page.

Meiri on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה מנין לרבות בכלל עריכה כו' שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז כו' עכ"ל אין זה טעם שאינו בכלל הפשטה משום שהרי הותז דאם כן בלא דרשא דהכא הוה ליה לאוכחי שכבר הותז דהא הראש שאינו בכלל הפשטה מוהקטירו הכהן הכל גומר כדילפינן ליה במסכת זבחים אבל שהרי הותז הוא טעם דלהכי אצטריך ליה לרבות דהראש בכלל עריכה הוא משום שהרי הותז כבר בשחיטה קודם הפשטה ואינו מחובר לנתחים הנפשטים שהוזכר לגבייהו עריכה ומיהו משום שאין הראש בכלל הפשטה לחוד לא אצטריך ליה לרבות הראש לעריכה כיון שהוא מחובר לגוף עדיין ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

ברש"י ד"ה ששח משמע כופף ולא כפוף וכו' כן נ"ל להגיה דהא כפוף משמע שהוא כפוף תמיד וכופף משמע שהוא כופף כשרוצה וק"ל:

ד"ה מנין לרבות בכלל עריכה וכו' דכיון דנחתכו סימנים קרי ליה הותז וכו'. הוכרח רש"י לכתוב זה כדי שלא תקשי ומה בכך אם השחיטה מן הצואר אף עפ"כ שייך בזה הפשט שהרי לא הותז בשחיטה לגמרי אלא שנחתכו הסימנים כמאן דמנח בדיקולא דמי אע"פ שעדיין תלוי בגוף הבהמה אם היה נפשט לא היה הפשט גמורה:

בא"ד ובכלל הפשטה אינו אלא קרב כמות שהוא כדאמרינן בזבחים צמר שבראשי הכבשים ושיער שבזקן התישים והעצמות והגידין והקרנים והטלפים שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה כן צריך להגיה ומתני' היא בזבחים דף פ"ה ומקרא דוהקטיר לא ילפינן כ"א עצמות וגידין וכו' כדמשמע התם בגמרא אבל צמר שבראשי הכבשים לא ילפינן אלא מקרא דהכא דמדהוצרך הכתוב למכתב את הראש ואת הפדר משום דכבר הותז בשחיטה ואינו בכלל הפשטה א"כ ש"מ דהראש אינו נפשט אלא קרב כמות שהוא ואין להקשות מנא ליה לתנא דהכא למילף מקרא דאת הראש ואת הפדר דצריך הכתוב לרבות את הראש שאינו בכלל הפשט משום שכבר הותז הראש בשחיטה נימא דמשום הכי צריך לרבות את הראש שאינו בכלל הפשט משום דילפינן מקרא דוהקריב הכהן את הכל דגם צמר שבראשי הכבשים קרב על גבי מזבח די"ל דס"ל לתנא דהכא דלא מסתבר למילף מקרא דוהקריב הכהן את הכל כ"א עצמות וגידין וכדומה אבל לא צמר שבראשי הכבשים אי לאו קרא דהכא הלכך ע"כ צ"ל דהא דהוצרך הכתוב למכתב את הראש ואת הפדר היינו משום דכבר הותז בשחיטה וק"ל:

בתוס' ד"ה חצי אחד בעוף וכו' ומרישא נמי שמעינן וכו' ר"ל חצי אחד לבד בעוף דפסול ולא נקטיה אלא איידי וכו' וחצי כל אחד בעוף ע"כ צ"ל דלא נשמע מרישא דאל"כ גם אחד וחצי בבהמה נשמע מרישא אלא ע"כ הוצרך למתני אחד וחצי בבהמה משום דלא נימא דהוי כשר מכח כ"ש דהא הוי טפי מרוב שנים א"כ ה"ה בעוף נוכל לומר הכי וצ"ל דחצי כל אחד בעוף מבהמה שמעינן ליה דמדקתני דאחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה אע"ג דהוי טפי מרוב שנים ה"ה חצי כל אחד בעוף וק"ל:

ד"ה ותו שהייה דרסה וחלדה וכו' ל"ל תרי קראי להכי דלא שייך לומר מר יליף מהאי קרא ומר יליף מהאי קרא כמו שפרש"י אלא כשהמאן דאומרי' בעצמם קאמרי הכי אבל לפרש"י רב כהנא ורב יימר מר יליף שחיטה מן הצואר מקרא דושחט את בן הבקר ומר יליף שחיטה מקרא דוזבחת וסתמא דגמרא מסיק אתרוייהו דשחיטה מן הצואר גמרא וליתנהו למלתייהו דלאו מקרא ילפינן שחיטה מן הצואר והני תרי קראי תרוייהו לא אתו אלא דלא לישוייה גיסטרא וא"כ תרי קראי למה לי להכי וק"ל:

בא"ד ועוד אמאי ס"ד שיחתוך המפרקת אחר שחיטת הסימנים דברי התוס' תמוהים דהא ללישנא אחרינא דפרש"י דגיסטרא היינו דרסה לא שייך לאקשויי כלל ואפי' לפי' קמא דמפרש דגיסטרא היינו שלא יחתוך כל המפרקת לשנים אע"ג דלא אצטריך וחתוך דכבר נגמר השחיטה בשחיטת הסימנים מ"מ אצטריך קרא לאשמועינן דאי עבד הכי וחתך המפרקת לשנים דשחיטתו פסולה וצ"ל דנראה להו לתוס' דוחק דישמיענו קרא מידי דלא שכיחא דאטו בשופטני עסקינן שיחתוך המפרקת לשנים אחר שחיטת הסימנים ללא צורך ובתרומת הרשן סי' קפ"ז כתב דהתוס' מפרשים דברי רש"י כמו שפירשם מהר"ם במרדכי דר"ל שלא יצטרך לחתוך המפרקת לשנים ולכך מקשי התוס' שפיר דאמאי ס"ד שיצטרך לחתוך כל המפרקת ע"ש. וטעמם שמפרשים דברי רש"י כך משום דלא מסתבר להו לומר שתפסל השחיטה בשביל שחותך ג"כ המפרקת לשנים דמה בכך ועיין במרדכי:

בא"ד ונראה כגירסת הספרים וכו' אבל אכתי לא ידעינן מהיכן מתחיל וכו' פי' והיינו פי' דלא לישויה גיסטרא ר"ל שלא יתחיל מן העורף ורב יימר יליף דלא יתחיל מן העורף אלא מן הגרון מקרא דוזבחת ממקום שזב והשתא לא תקשי תרי קראי ל"ל להכי דכיון דהאמוראי קאמרי לה מר יליף לה מהאי קרא ומר יליף לה מהאי קרא:

ד"ה מנין לרבות את הראש וכו' וי"ל דהדר ערבי וערכו בני אהרן וכו'. ר"ל דהא דקאמר בפ"ק דהראש הוא בכלל הנתחים היינו בתר דילפינן לה מקרא וערכו בני אהרן וכו' את הראש ואת הפדר אבל אי לא הוה כתיב את הראש ואת הפדר ה"א דהראש אינו בכלל ונתח אותה לנתחיה וק"ל:

Maharam on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' אאחד בעוף עיין לעיל דף כא ע"ב תוס' ד"ה ואינו מבדיל:

שם ששח חטהו עיין בתורת חיים סנהדרין דף קיב ע"א ד"א מאי דתהני:

Gilyon HaShas on Chullin 27a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף וּשְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְרוּבּוֹ שֶׁל אֶחָד כָּמוֹהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶת הַוְּורִידִין. חֲצִי אֶחָד בְּעוֹף וְאֶחָד וָחֵצִי בִּבְהֵמָה – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

MISHNA: In the case of one who slaughters by cutting one siman , i.e., the windpipe or the gullet, in a bird, and two simanim in an animal, his slaughter is valid, and the halakhic status of the majority of one siman is like that of the entire siman . Rabbi Yehuda says: The slaughter is not valid until he cuts the veins [ haveridin ], i.e., the major blood vessels in the neck. If one cut half of one siman in a bird or one and a half simanim in an animal, his slaughter is not valid. If one cut the majority of one siman in a bird or the majority of two simanim in an animal, his slaughter is valid.

Segment 2

גְּמָ׳ ״הַשּׁוֹחֵט״ – דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא. שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה לְכִתְחִלָּה לָא? עַד כַּמָּה לִשְׁחוֹט וְלֵיזִיל? אִיבָּעֵית אֵימָא: אַאֶחָד בָּעוֹף, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אַרוּבּוֹ שֶׁל אֶחָד כָּמוֹהוּ.

GEMARA: The Gemara infers from the term: One who slaughters, that if one slaughtered, then after the fact, yes, the slaughter is valid; but ab initio , no, it is prohibited. The Gemara asks: Is the ruling with regard to the cutting of two simanim in an animal that ab initio , no, it is prohibited? If so, how much is one expected to continue and cut the simanim , ab initio ? There are only two relevant simanim to be cut. The Gemara answers: If you wish, say that the reference is to the cutting of one siman in a bird, as one is required to cut both simanim in a bird ab initio . And if you wish, say instead that the reference is to the passage in the mishna that states that the halakhic status of the majority of one siman is like that of the entire siman , as one is required to cut the entire siman ab initio .

Segment 3

(כמ״ש סִימָן).

§ Kaf , mem , shin is a mnemonic for the sources of the statements cited in the discussion that follows: Rav Kahana, Rav Yeimar, and the school of Rabbi Yishmael.

Segment 4

אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִן הַצַּוָּאר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר״, מִמָּקוֹם שֶׁשָּׁח חַטֵּהוּ. מִמַּאי דְּהַאי חַטֵּהוּ לִישָּׁנָא דְּדַכּוֹיֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״וְחִטֵּא אֶת הַבַּיִת״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר״.

Rav Kahana says: From where is it derived with regard to slaughter that it is performed from the neck? It is derived from a verse, as it is stated: “And he shall slaughter [ veshaḥat ] the young bull before the Lord” (Leviticus 1:5), which is interpreted homiletically: From the place where the animal bends [ shaḥ ], purify it [ ḥattehu ] through slaughter. The Gemara asks: From where does one ascertain that this term, ḥattehu , is an expression of purification? The Gemara answers: It is ascertained from a verse, as it is written: “And he shall purify [ veḥitte ] the house” (Leviticus 14:52). And if you wish, say instead that it is ascertained from here: “Purge me [ teḥatte’eni ] with hyssop and I will be pure” (Psalms 51:9).

Segment 5

וְאֵימָא מִזְּנָבוֹ? שָׁח – מִכְּלָל שֶׁזָּקוּף בָּעֵינַן, וְהָא שָׁח וְעוֹמֵד הוּא. וְאֵימָא מֵאׇזְנוֹ? בָּעֵינַן דַּם הַנֶּפֶשׁ, וְלֵיכָּא.

The Gemara challenges: And say that slaughter is from its tail, which is also a place in the animal’s body that is bent. The Gemara responds: From the term: Bends [ shaḥ ], one can conclude by inference that we require a part of the animal’s body that can stand erect and that bends; and this, the tail, is bent perpetually and is never erect. The Gemara challenges: And say that slaughter is from its ear, which is erect and bends. The Gemara explains: We require that slaughter be performed on a part of the animal’s body from which blood of the soul is spilled, and when one cuts the ear there is no blood of the soul spilled.

Segment 6

וְאֵימָא: דְּקָרַע וְאָזֵיל עַד דַּם הַנֶּפֶשׁ! וְתוּ, שְׁהִיָּיה, דְּרָסָה, חֲלָדָה, הַגְרָמָה, וְעִיקּוּר – מְנָלַן? אֶלָּא גְּמָרָא. שְׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר נָמֵי גְּמָרָא.

The Gemara asks: And say that one rends the animal starting from the ear and continues until the blood of the soul is spilled. And furthermore, with regard to those actions that invalidate slaughter, i.e., interrupting the slaughter, pressing the knife, concealing the knife in the course of an inverted slaughter, diverting the knife from the place of slaughter, and ripping the simanim from their place before cutting them, from where do we derive them? Rather, these disqualifications are learned through tradition, i.e., a halakha transmitted to Moses from Sinai. The requirement of slaughter from the neck is also learned through tradition, and has no biblical source.

Segment 7

וּקְרָא לְמַאי אֲתָא? דְּלָא לְשַׁוְּיַיהּ גִּיסְטְרָא.

The Gemara asks: And if the halakha is derived through tradition, what halakha does the verse: “And you shall slaughter,” come to teach? The Gemara answers: The verse serves to teach that one should not sever the head completely from the animal’s body and render it a broken animal. He cuts only the windpipe and the gullet, which are adjacent to the major blood vessels.

Segment 8

רַב יֵימַר אָמַר: אָמַר קְרָא ״וְזָבַחְתָּ״, מִמָּקוֹם שֶׁזָּב חַתֵּהוּ. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי חַתֵּהוּ לִישָּׁנָא דְּמִתְבַּר הוּא? דִּכְתִיב: ״אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת״.

Rav Yeimar says: From where is it derived that slaughter is performed from the neck? It is derived from a verse, as the verse states: “And you shall slaughter [ vezavaḥta ] of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:21), which is interpreted homiletically: From the place where the blood flows [ shezav ], break it [ ḥattehu ], i.e., cut it. The Gemara asks: From where may it be inferred that this term, ḥattehu , is an expression of breaking? The Gemara answers: It is inferred from a verse, as it is written: “Neither fear nor be dismayed [ teḥat ]” (Deuteronomy 1:21); ensure that your spirit will not be broken.

Segment 9

וְאֵימָא מֵחוֹטְמוֹ, זָב עַל יְדֵי חִתּוּי בָּעֵינַן, וְהַאי זָב מֵאֵלָיו הוּא. וְאֵימָא מִלִּבּוֹ, וְתוּ: שְׁהִיָּיה, דְּרָסָה, חֲלָדָה, הַגְרָמָה, וְעִיקּוּר – מְנָלַן? אֶלָּא גְּמָרָא. שְׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר נָמֵי גְּמָרָא.

The Gemara challenges: And say that an animal is slaughtered from its nose, from which mucus flows, as the verse did not mention blood. The Gemara responds: We require a fluid that flows by means of breaking, and this mucus flows on its own. The Gemara challenges: And say that an animal is slaughtered from its heart by means of stabbing. And furthermore, with regard to those actions that invalidate slaughter, i.e., interrupting, pressing the knife during slaughter, concealing the knife in the course of an inverted slaughter, diverting the knife from the place of slaughter, and ripping, from where do we derive them? Rather, these disqualifications are learned through tradition. The requirement of slaughter from the neck is also learned through tradition.

Segment 10

וּקְרָא לְמַאי אֲתָא? דְּלָא לְשַׁוְּיֵיהּ גִּיסְטְרָא.

The Gemara asks: And if the halakha is derived through tradition, what halakha does the phrase in the verse: “And you shall slaughter” come to teach? The Gemara answers: The phrase serves to teach that one should not sever the head completely from the animal’s body and render it a broken animal. He cuts only the windpipe and the gullet.

Segment 11

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״וְשָׁחַט״ – אַל תִּקְרֵי ״וְשָׁחַט״ אֶלָּא ״וְסָחַט״, מִמָּקוֹם שֶׁסָּח חַטֵּהוּ.

The school of Rabbi Yishmael taught: From where is it derived that slaughter is performed from the neck? It is derived from a verse, as it is stated: “And he shall slaughter [ veshaḥat ]” (Leviticus 1:5). Do not read it as: Veshaḥat ; rather, read it as: Vesaḥat , which literally means: And he shall squeeze, which is interpreted homiletically: From the place where the animal speaks [ saḥ ], purify it [ ḥattehu ]. The animal’s voice emanates from its throat; therefore, it is slaughtered from the neck.

Segment 12

וְאֵימָא מִלְּשׁוֹנוֹ! בָּעֵינַן דַּם הַנֶּפֶשׁ וְלֵיכָּא, וְאֵימָא דְּקָרַע וְאָזֵיל עַד דַּם הַנֶּפֶשׁ! וְתוּ, שְׁהִיָּיה דְּרָסָה חֲלָדָה הַגְרָמָה וְעִיקּוּר מְנָלַן? אֶלָּא גְּמָרָא, שְׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר נָמֵי גְּמָרָא.

The Gemara objects: And say that slaughter is from its tongue. The Gemara explains: We require that slaughter be performed on a part of the animal’s body from which blood of the soul is spilled, and when one cuts the tongue there is no blood of the soul spilled. The Gemara objects: And say that one rends the animal starting from the tongue and continues until the blood of the soul is spilled. And furthermore, with regard to those actions that invalidate slaughter, i.e., interrupting, pressing the knife, concealing the knife, diverting the knife, and ripping, from where do we derive them? Rather, these disqualifications are learned through tradition. The requirement of slaughter from the neck is also learned through tradition.

Segment 13

וּקְרָא לְמַאי אֲתָא? דְּלָא לְשַׁוְּיֵיהּ גִּיסְטְרָא.

The Gemara asks: And if the halakha is derived through tradition, what halakha does the phrase in the verse: “And you shall slaughter,” come to teach? The Gemara answers: The phrase serves to teach that one should not sever the head completely from the animal’s body and render it a broken animal. He cuts only the windpipe and the gullet.

Segment 14

וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי חִיָּיא אָמַר: מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים״.

And a tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall cites the source for the halakha that slaughter is performed from the neck from here: As it is taught in a baraita that Rabbi Ḥiyya says: From where is it derived with regard to slaughter that it is performed from the neck? It is derived from a verse, as it is stated: “And Aaron’s sons, the priests, shall arrange the pieces, the head, and the fat…upon the altar” (Leviticus 1:8).

Segment 15

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר״? וַהֲלֹא רֹאשׁ וּפֶדֶר בִּכְלַל כׇּל הַנְּתָחִים הָיוּ, לָמָּה יָצְאוּ? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח״, אֵין לִי אֶלָּא נְתָחִים שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל הַפְשָׁטָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָרֹאשׁ שֶׁכְּבָר הוּתַּז? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ״.

Rabbi Ḥiyya explains: As there is no need for the verse to state: “The head, and the fat.” What is the meaning when the verse states: “The head, and the fat”? Weren’t the head and the fat included in the category of all the pieces, mentioned earlier in the verse? For what purpose did they emerge from the category and warrant individual mention? This is due to the fact that it is stated: “And he shall flay the burnt offering, and cut it into its pieces” (Leviticus 1:6). One might have thought that I have derived that only the pieces that are included in the category of flaying must be arranged on the altar. From where is it derived to include the head, which was already partially severed when the animal was slaughtered, and is not flayed? It is derived from a verse, as the verse states: “With its head and its fat, and the priest shall arrange them” (Leviticus 1:12).

Segment 16

מִדְּקָאָמַר ״אֶת הָרֹאשׁ שֶׁכְּבָר הוּתַּז״, מִכְּלָל דִּשְׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר.

The tanna concludes: From the fact that Rabbi Ḥiyya says: The head, which was already partially severed, one learns by inference that slaughter is from the neck, as the neck connects the head to the body.

Segment 17

וְתַנָּא פָּתַח בְּ״רֹאשׁ וּפֶדֶר״, וּמְסַיֵּים בְּ״רֹאשׁוֹ וּפִדְרוֹ״? הָכִי קָאָמַר: מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָרֹאשׁ שֶׁכְּבָר הוּתַּז? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר״.

The Gemara questions the formulation of the baraita . And the tanna of the baraita opened with a question about the extraneous phrase written with regard to a bull burnt offering: “The head, and the fat” (Leviticus 1:8), and concludes with an explanation of the phrase written with regard to a sheep burnt offering: “Its head and its fat” (Leviticus 1:12). The Gemara answers that this is what the tanna is saying: From where is it derived to include the head, which was already partially severed? It is derived from a verse, as the verse states: “The head, and the fat” (Leviticus 1:8).

Segment 18

וְ״רֹאשׁוֹ וּפִדְרוֹ״ לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: מִנַּיִן לְרֹאשׁ וּפֶדֶר שֶׁקּוֹדְמִין לְכׇל הַנְּתָחִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ״.

The Gemara asks: And if so, why do I need the verse cited at the end of the baraita : “Its head and its fat”? The Gemara answers: The verse is necessary for that which is taught in a baraita : From where is it derived that the head and the fat precede all the other pieces when the sacrificial portions are sacrificed on the altar? The verse states: “With its head and its fat, and the priest shall arrange them” (Leviticus 1:12).

Chullin 27a

Chullin 27a

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text