Commentary page

Chullin 24b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 24b

Chullin 24b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 333 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ויהי כאחד אפילו זקנים במשמע:

קול אחד שצריכין לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד:

שירתת ידיו ורגליו רותתין מאין כח:

ולא הטיל מים קודם טבילה:

לכשיטיל מים טמא שמא נשאר בפי האמה צחצוח קרי ויוצא עם מי רגלים ושכבת זרע מטמאה בכל שהוא אפילו בכעין חרדל כדתנן במסכת נדה (דף מ.):

בילד ובבריא טהור דמעיקרא נפיק כוליה:

שליח ציבור לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדות ולמנות פרנס:

משיביא שתי שערות אבל קטן לא דכתיב איש מזרעך כדלקמן:

18 more comments on this page.

Rashi on Chullin 24b · Sefaria

Tosafot

נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו תימה דבפ' הקורא את המגילה (מגילה דף כד.) אמרינן קטן קורא בתורה ואינו פורס על שמע ולא יורד לפני התיבה ולא נושא את כפיו משמע הא הביא שתי שערות יורד לפני התיבה ונושא את כפיו ויש לומר דכשהביא ב' שערות יכול לירד לפני התיבה אבל ליעשות שליח ציבור קבוע או להתפלל בתעניות ובמעמדות אינו נעשה עד שיתמלא זקנו כדאמרי' במסכת תענית (דף טו.) אין מורידין לפני התיבה אלא זקן ורגיל וא"ת דבסוף לולב הגזול (סוכה דף מב.) משמע דאפילו קטן נושא את כפיו דאמרינן קטן שיודע לישא את כפיו מחלקין לו תרומה בבית הגרנות ובקונטרס פירש לאו דוקא קטן אלא מיירי כשהביא שתי שערות ולא משמע הכי אלא קטן ממש דומיא דקטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה והיודע לשחוט אוכלין משחיטתו דמוקי לה בגדול עומד על גביו וי"ל דהא דקטן נושא את כפיו היינו עם הגדולים כדאמרינן גבי שיר בין רגלי הלוים היו עומדין וצערי הלוים היו נקראים בפ' אין בערכין (ערכין יג:) אבל בפני עצמו אינו נושא את כפיו עד שיביא ב' שערות:

וגבו טהור היינו דלא מיטמא מגבו אבל אם נטמא מתוכו נטמא נמי גבו ומטמא אחרים כדאמרינן בת"כ מרובה מדת דלטמא מליטמא שכלי חרס מטמא אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו ואמרינן נמי בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו ונראה דגבו טהור אפילו נגע שרץ ביד שבו דלא אמר יד להכניס בכלי חרס והא דפריך בריש העור והרוטב (לקמן חולין דף קיח.) ואימא יד להוציא אבל להכניס לא ומשני יד יתירא כתיב תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם לרבות את הידות ה"ק לרבות את הידות להוציא ואייתר יד דזרעים להכניס אבל יד דתנור וכירים לא מכניס כדמשמע בתוספתא דכלים דאמר אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט (הזב) ע"ג אבן מסמא ולא חשיב שיש לו טומאה מידו ועוד דקרא דמטהר כלי חרס המוקף צמיד פתיל משמע אפילו יש לו ידים:

או אינו אלא אם כן נגע וא"ת והא מדכתב רחמנא תוכו ולא תוך תוכו שמע מינה דמקבל טומאה מאוירו וי"ל דאפילו לא מקבל טומאה מאוירו כיון דמטמא אחרים מאוירו אצטריך שפיר לאוכלים הנתלים תוך תוכו דטהורין ומיהו קשה מדכתיב תוכו של זה ולא תוכו של אחר ש"מ דמטמאין מאוירן וי"ל דה"א אם אינו ענין ליטמא תנהו ענין לטמא תוכו של זה מטמא אחרים מאוירו ולא תוכו של אחר אי נמי ה"א תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר ולא יקבלו טומאה שאר כלים אפילו במגע אלא מגבן (ולי נראה דקרא קמא [הוי] מוקמינן שמקבל טומאה מאויר ולא דרשינן תוכו של זה ולא תוכו של אחר אלא [בתר] (בתרא) דקיימא לן מקרא אחרינא שמקבל טומאה מאוירו) (גליון):

אלא א"כ נגע ותוכו דכתב רחמנא ע"כ למעוטי גבו וא"ת והא מקרא דצמיד פתיל נפקא ועוד הקשה הר"י כהן אם כלי חרס אינו מקבל טומאה מאויר למה לי הוא דכתיב גבי צמיד פתיל למימר הא שאר כלים אפילו מוקפות צמיד פתיל טמאים הא כיון דכלי חרס אינו מטמא מאוירו תו ליכא למעבד ק"ו שלא יהו שאר כלים מיטמאין מגבן אלא מתוכן ובנגיעה ומיהו לשינויא קמא שפירשנו לעיל דה"א אם אינו ענין ליטמא תנהו ענין לטמא אתי שפיר דאכתי איכא ק"ו שלא יהו שאר כלים מיטמאין מגבן ומה כלי חרס שמטמא אחרים מאויר אינו מקבל טומאה מגבו שאר כלים לא כ"ש אבל למה דפריך דה"א תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר קשה וי"ל דכל כמה דלא ידעינן דכלי חרס מיטמא מאוירו לא מצינן למידרש מכל כלי פתוח הא דדרשינן בסמוך איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו והשתא ודאי לא היינו יודעים היאך לדרוש הפסוק:

התורה העידה על כלי חרס ואפי' מלא חרדל לפי מה שמפרש ר"ת דאין אוכל מקבל טומאה מדאורייתא פחות מכביצה לא נקט חרדל דוקא אלא כלומר ואפילו מלא ביצים ונקט חרדל משום דמדרבנן מקבל טומאה בכל שהוא הקשה רבינו אפרים מנלן דהיינו מטעם אויר דלמא הוי מטעם שכלי חרס מצרף כשכולן נוגעין זה בזה ונוגעין בכלי אבל נתלים באויר לא וכ"ת אם כן צירוף דכתיב גבי קדשים למה לי דדרשינן (פסחים דף יט.) כף אחת הפסוק עשה לכל מה שבכף אחת איצטריך משום כלי שטף ויש לומר מדכתיב הכא כל משמע אפילו נתלה באויר ועוד התם דרשינן צירוף מדכתיב אחת משמע שהכף מצרף ועשה לכל אחת אבל הכא לא כתיב אחת:

Tosafot on Chullin 24b · Sefaria

Rashba

נתמלא זקנו ראוי להיות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו [הא] (מ)דקתני למנותו שליח צבור ופירש רש"י ז"ל דשליח היינו שממנין אותו שליח להלקות ולרדות ולהיות פרנס על הצבור, וכן ראוי לירד לפני התיבה להתפלל, ואינו מחוור, דההוא לאו ש"ץ הוא אלא שליח בית דין, ועוד דאפילו ש"ץ הממונה על הכנסת לאו ש"ץ מיקרי בשום מקום אלא חזן הכנסת. אלא הכא חדא קתני ראוי למנותו שליח צבור לירד לפני התיבה. ואיכא למידק דהכא משמע דאינו ראוי לירד לפני התיבה ולישא את כפיו עד שתתמלא זקנו, ואילו במגילה (כד, א) תנן קטן פורס על שמע אבל אינו יורד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיביא שתי שערות, אלמא משהביא שתי שערות יורד לפני התיבה ונושא את כפיו אף על פי שלא נתמלא זקנו. ויש לומר דהכא אינו ראוי קאמר, כלומר אינו ראוי שימנו אותו הציבור עליהם בקבע ומשום כבוד הצבור, אבל לישא את כפיו או לירד לפני התיבה לעתים בשלא מינוהו עליהם בקבע נושא ויורד לפני התיבה, ודיקא נמי דהכי קתני ראוי להיותו שליח צבור ולא קתני כשר או יורד לפני התיבה, והתם לא קתני אינו ראוי אלא אינו נושא עד שיביא שתי שערות. ובסדר רב עמרם ז"ל שהשיב רב נטרונאי גאון ז"ל כך ראינו שזה [ש]אמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שתתמלא זקנו, כך מצוה מן המובחר, וכמה דאפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא, אבל ודאי במקום [ד]מבטל קדושה וברוך וימלוך ויהא שמיה רבא וכו' אפילו בן י"ג ויום אחד בדלא אפשר נעשה שליח צבור, דקאמרינן (ר"ה כט, א) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן טעמא דשלא הגיע לכלל המצות, אבל בן שלש עשרה ויום אחד כי לא אפשר שפיר דמי. ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת סוכה (מב, א) קטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש כפיו מחלקין לו תרומה בבית הגרנות, דאלמא אפילו קטן שלא הביא שתי שערות נושא את כפיו. כבר נשמר ממנה רש"י ז"ל ופירש שם קטן שהביא שתי שערות. ומיהו אינו מחוור דהא לא משמע הכי, דרישא קתני קטן, וסיפא נמי קתני קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו והוא שגדול עומד על גביו, וההיא ודאי בשלא הביא שתי שערות הוא, דאי לא אפילו בשאין גדול עומד על גביו אוכלין משחיטתו. אלא יש לומר דהתם לאו נושא את כפיו קאמר, אלא יודע לישא קאמר, כלומר שיודע הלכות נשיאות כפים לפי שבא לכלל כהן משרת מחלקין לו תרומה, אבל אינו נושא עד שיביא שתי שערות, ובתוס' מפרשינן שהוא פורס עם הגדולים לבסומי קלא כמו שהיו עושים בשיר, וכדתנן בערכין (יג, ב) ובין רגלי הכהנים היו עומדין וצעירי לוייה היו נקראין.

כלי חרס תוכו טמא גבו טהור פירוש אם נגע בגבו טהור, אבל אם נטמא תוכו נטמא אפילו גבו, ובהדיא אמרינן בבכורות בפרק אלו מומין (לח, א) דאמרינן התם כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו, ובתוספתא תניא מרובה מדת לטמא מליטמא דכלי חרס אינו מיטמא מגבו ומטמא אחרים מגבו, ועוד הביא ראיה בתוספות מדאמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט, ב) גבי חבית מלאה גרוגרות איפומה לבר היא גופה תיחוץ, לא צריכא דפומא לגאו. ואם איתא דאפילו ניטמא תוכו אין גבו טמא אם כן אפילו פומא לגאו תיחוץ דהא גבו אינו טמא וחוצץ.

Rashba on Chullin 24b · Sefaria

Meiri

הקרי מטמא כשרץ ומי שראה קרי יש לו להטיל מים תחלה כדי שיצאו צחצוחי קרי הנשארים ואחר כך יטבול ומי שראה קרי וטבל קודם שיטיל מים אם היה זקן או חולה לכשיטיל מים טמא מפני שצחצוחי קרי נשארים לשם ואין יוצאין אלא בהטלת מים ואם היה ילד או בריא אינו טמא מפני שהוא יורה כחץ וכבר יצא כלו לשעתו עד כמה הוא נקרא לענין זה זקן או חולה לא בשנים הדבר תלוי אלא בכח וכל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל או חולץ רגלו האחר אפי' היה בן שמונים הרי זה ילד ואם אינו יכול לעשות כן הרי זה נדון לענין זה כזקן וכחולה:

מי שנתמלא זקנו אם היו בו תנאים הצריכים לשליח צבור כמו שנתפרשו במקום אחר ראוי לעשותו שליח צבור לירד לפני התיבה ולישא את כפיו ואם לא נתמלא זקנו אפי' היה חכם גדול אין כבוד לצבור בכך וקצת גאונים כתבו שכל שהוא בן עשרים אע"פ שאין לו זקן הרי הוא כנתמלא זקנו ולא הוצרכנו לכך אלא למי שאינו בן עשרים וכבר ביארנו במסכת מגלה שמשלש עשרה שנה ואילך אם הביא שתי שערות פורס על שמע אלא שזו פירושה דרך אקראי ושלא בקביעות אבל כל שבקביעות אין כבוד לציבור בכך ויש גורסים ראוי לעשותו שליח צבור ולירד לפני התיבה ופירשו בו שליח צבור להחרים ולנדות ולמנותו פרנס ומ"מ זה אינו קרוי שליח צבור אלא חזן הכנסת או פרנס אלא ודאי חדא קתני כמו שביארנו:

אע"פ שביארנו על כהן שהוא כשר לעבודה משיביא שתי שערות אחיו הכהנים אין מניחים אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים מפני שגנאי הוא להם להיות קטן עובד עמהם ומ"מ אם התחיל אין נוטלין אותה מידו אלא גומר עבודתו ויורד שהרי אף פסול סופרים אין כאן וכסתם הבריתא ויש פוסקים כר' ופסול מדברי סופרים ואפי' התחיל נוטלין אותה מידו אלא שאם עבד עבודתו כשרה:

Meiri on Chullin 24b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה וגבו טהור כו' נטמא נמי גבו ומטמא אחרים כו' עכ"ל וצ"ל דאיכא שום דרשא בכלי חרס בלטמא אחרים דאפילו מגבו דמק"ו מכל הכלים דמטמאו אחרים מגבן ליכא למילף דאיכא למימר טומאת עצמן תוכיח דהוה בכל הכלים במגבן ואינו בכלי חרס ועוד דאיכא למעוטי טומאת אחרים מגבן בכלי חרס מגזירה שוה לטמא מליטמא וק"ל:

בד"ה או אינו אא"כ נגע וא"ת והא כו' וי"ל דאפילו לא מקבל כו' וי"ל דה"א אם אינו ענין כו' עכ"ל משמע להו דודאי לפי האמת דרשינן תוכו ולא תוך תוכו אף בליטמא אלא לפום סברא דהשתא דבליטמא אינו מקבל טומאה מאוירו לא אצטריך תוכו ולא תוך תוכו אלא בלטמא אחרים והשתא דרשא דתוכו של זה ולא תוכו של אחר ע"כ מההיא תוכו דגבי דליטמא הוא דכתיב דרשינן ליה ולכך הוצרכו לומר לפום סברא דהשתא דאוקימנא ליה באא"ע ליטמא תנהו לטמא אך קשה למאי דבעי תלמודא התם בלטמא מנלן דמטמא אחרים מאוירו תקשי ליה הא מדכתיב תוכו של זה ולא תוכו של אחר ומדכתיב תוכו ולא תוך תוכו ש"מ דמיטמא מאוירו מיהת לטמא אחרים ויש ליישב דהא פשיטא להו אי לא הוה כתיב טומאת אויר כלל לא ליטמא ולא לטמא הוה ידעינן למדרש תוכו של זה ולא תוכו של אחר ותוכו ולא תוך תוכו אלא דקרא קמא ודאי מוקמינן מיהת לטמא אחרים ולא למדרש תוכו של זה ולא תוך תוכו וכמ"ש בגליון ולי נראה דקרא קמא כו' דאף ליטמא בעי למימר דמוקמינן ליה טפי ולא דרשינן תוכו של זה כו' ודו"ק:

בא"ד ולי נראה דקרא קמא מוקמינן כו' עכ"ל אין זה מלשון התוספות אבל הוא גליון וק"ל:

Chidushei Halachot on Chullin 24b · Sefaria

Maharam

ד"ה נתמלא זקנו וכו' וי"ל דכשהביא ב' שערות וכו' אבל ליעשות שליח צבור קבוע וכו'. ויש לתמוה דאהא דקתני נושא את כפיו לא תירצו התוס' כלום וצ"ל דס"ל לתוס' דלענין נשיאות כפים נמי יש לחלק הכי דמשהביא ב' שערות יכול לישא את כפיו אפי' הוא לבדו בלא כהנים אחרים גדולים אבל לא בקביעות כ"א באקראי אבל אינו נושא כפיו בקביעות ובתעניות בלא כהנים אחרים עד שנתמלא זקנו וכן הוא בתוספות דמגילה דף כ"ד ד"ה ואין נושא כפיו ועוד שם בתוס' דהא דקתני הכא נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור וכו' היינו שליח צבור בקביעות ודלא כפי' רש"י הכא דפירש לתקוע שופר ולנדות וכו' ולירד לפני התיבה היינו שמורידין אותו לפני התיבה להתפלל בתענית צבור כדתנן אין מורידין לפני התיבה אלא זקן ורגיל כן מוכיח שם מתוס' בד"ה ואינו עובר לפני התיבה ומהדבור שאחריו המתחיל ואין נושא כפיו וכו' וא"כ היה נראה להגיה כאן בתוס' אבל ליעשות שליח צבור קבוע או להתפלל בתענית וכו' אינו נעשה עד שיתמלא זקנו וכו' וכן הגיה בספר ח"ש:

בא"ד כדאמרינן גבי שיר בין רגלי הכהנים היו עומדים וכו' עיין בערכין דף י"ד דשם הגירסא במתני' בענין אחר ובלוים איירי:

ד"ה וגבו טהור וכו' אפי' נגע שרץ ביד שבגבו וכו' כצ"ל ובהיסט ע"ג אבן מסמא כצ"ל:

ד"ה או אינו אלא א"כ נגע וא"ת והא מדכתב רחמנא תוכו ולא תוך תוכו ש"מ דמקבל טומאה מאוירו וכו'. דברי התוס' תמוהים דמה ענין זה לקבלת טומאה מאוירו וצ"ל דהתוס' הוה ס"ד בקושייתם דאי לא דמקבל טומאה מאוירו מה צריך קרא למעט תוך תוכו דמהיכי תיתי שיטמאו האוכלין המונחים בכלי הפנימי כיון שהכלי הפנימי עצמו אינו נטמא אלא ודאי ה"א דכיון דהטומאה באויר החיצון הוי כאילו הוא נמי באויר הפנימי שהפנימי נטמא מהאויר החיצון הנכנס לאויר הפנימי:

בא"ד ול"נ דקרא קמא הוה מוקמינן שמקבל טומאה מאוירו ולא דרשינן תוכו ולא תוכו של אחר אלא בתר דקי"ל מקרא אחרינא וכו' כצ"ל וגליון הוא ור"ל דאי לא כתיב ההוא ריבויא דילפינן מניה ג"ש דמקבל טומאה מאוירו הוה מוקמינן לההוא קרא דממעטינן מיניה השתא תוכו של אחר הוה מוקמינן ליה לקבל טומאה מאוירו ולא הוה דרשינן כלל תוכו של זה ולא תוכו של אחר אבל השתא דאיכא עוד ריבויא דילפינן מיניה שמקבל טומאה מאוירו אז מוקמינן ההוא תוכו השני לתוכו של זה ולא תוכו של אחר וק"ל:

ד"ה אלא א"כ נגע כו' ועוד הקשה הר"י כהן וכו' למה לי וכו'. והא דלא הקשה נמי אק"ו הראשון דל"ל קרא דוכל כלי פתוח וכו' למילף מיניה דלא יהא כלי חרס מיטמא מגבו מק"ו דהא כיון דכלי חרס אינו מיטמא מאוירו תו ליכא ק"ו משום דאיכא לתרץ דה"א דכלי חרס מיטמא מגבו משום דבסתם כלים כתיב וכל הכלי אשר יגע בו הזב וגו' וק"ו דנקיט לקמן לא נקטי' אלא לרווחא דמלתא כמו שכתבו התוס' לקמן בסמוך ד"ה ומה כלים וכו':

בא"ד אבל למה דפרישית דה"א תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר קשה. ר"ל דכיון דכבר הוי ילפינן מתוכו שאין שאר כלים מטמאין מתוכן במגע א"כ היאך אפשר למילף מק"ו דמה כלי חרס שמיטמא מתוכו במגע אינו מיטמא מגבו שאר כלים דאינן מיטמאין מתוכן במגע וכו' דגם מגבו לא יקבלו טומאה א"כ היכי מצינו טומאה לשאר כלים:

Maharam on Chullin 24b · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' התורה העידה עיין לקמן דף קיח ע"ב תוס' ד"ה אין יד:

Gilyon HaShas on Chullin 24b · Sefaria

Original text

Segment 1

״וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּצרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד״.

“It came to pass, when the trumpeters and singers were as one, to make one sound to be heard” (II Chronicles 5:13). This indicates that the Levites must be capable of singing in one voice, and one who is unable to do so is unfit for service.

Segment 2

עַד שֶׁיַּזְקִין – עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי אִלְעָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: עַד שֶׁיְּרַתֵּת.

The baraita teaches that the priest is eligible for service until he ages. The Gemara asks: Until when, i.e., what is the definition of aging in this context? Rabbi Ela says that Rabbi Ḥanina says: Until his hands and feet begin to tremble.

Segment 3

תְּנַן הָתָם: בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם, לִכְשֶׁיָּטִיל – טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחוֹלֶה וּבְזָקֵן – טָמֵא, בְּיֶלֶד וּבְבָרִיא – טָהוֹר.

We learned in a mishna there ( Mikvaot 8:4): With regard to one who experienced a seminal emission who then immersed in a ritual bath and did not urinate before immersing, when he urinates he is ritually impure, because residue of the semen remain in his body and was discharged with the urine, rendering him impure. Rabbi Yosei says: In the case of an ill person and an elderly person, he is ritually impure; in the case of a young person and a healthy person, he is ritually pure, as the semen was presumably discharged in its entirety at the outset.

Segment 4

יֶלֶד עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי אִלְעָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כֹּל שֶׁעוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא, שֶׁהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְהָיָה עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חַמִּין וָשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הֵן עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי.

Until when is one considered a young person? Rabbi Ela says that Rabbi Ḥanina says: Anyone who is able to stand on one of his legs and remove his shoe or put on his shoe is considered young. They said about Rabbi Ḥanina that he was eighty years old and would stand on one of his legs and remove his shoe or put on his shoe. Rabbi Ḥanina says: The hot water and oil that my mother smeared on me in my youth benefited me in my old age.

Segment 5

תָּנוּ רַבָּנַן: נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ, רָאוּי לֵיעָשׂוֹת שְׁלִיחַ צִיבּוּר, וְלֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְלִישָּׂא אֶת כַּפָּיו. מֵאֵימָתַי כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה? מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים.

The Sages taught: If one’s beard is fully grown, he is fit to be appointed an emissary of the community for various matters, and to descend before the ark as a prayer leader, and to lift his hands for the Priestly Benediction. From when is a priest fit for Temple service? It is from the time he reaches puberty and grows two pubic hairs. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that he is not fit for Temple service until he is twenty years of age.

Segment 6

אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲמִידוּ [אֶת] הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה׳״, וְאִידַּךְ – ״לְנַצֵּחַ״ שָׁאנֵי.

Rav Ḥisda said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The reason is as it is written: “And appointed the Levites, from twenty years old and upward, to oversee of the work of the House of the Lord” (Ezra 3:8). And what does the other tanna hold? He holds that to oversee is different and requires an older priest.

Segment 7

וְהָא הַאי קְרָא בִּלְוִיִּם כְּתִיב? כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים ״לְוִיִּם״, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן: ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק״.

The Gemara asks: But what proof can be cited from this verse with regard to priests; isn’t that verse written with regard to Levites? The Gemara answers: It is understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites. And this is one of those verses: “And the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15). The verse in Ezra is another one of the verses.

Segment 8

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם״, מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קָטָן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה, וַאֲפִילּוּ תָּם. מֵאֵימָתַי כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה? מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אֲבָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לַעֲבוֹד עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים.

The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Any man of your descendants throughout their generations that has a blemish shall not approach to offer the bread of his God” (Leviticus 21:17); from here Rabbi Elazar says: A minor priest is unfit for Temple service, even if he is unblemished, as he is not a man. From when is he fit for service? From the time he reaches puberty and grows two pubic hairs. But his brethren the priests do not allow him to perform the service until he is twenty years of age.

Segment 9

אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא רַבִּי הִיא, וַאֲפִילּוּ פָּסוּל דְּרַבָּנַן לֵית לֵיהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבִּי אִית לֵיהּ פָּסוּל מִדְּרַבָּנַן, וְהָא רַבָּנַן הִיא, וּלְכַתְּחִלָּה הוּא דְּלָא, אֲבָל דִּיעֲבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.

There are those who say: This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he is of the opinion that there is no disqualification for one between puberty and twenty years of age even by rabbinic law. The other priests simply do not allow priests of that age to perform the Temple service ab initio . And there are those who say: Rabbi Yehuda HaNasi is of the opinion that there is disqualification by rabbinic law in that case, and this statement in the baraita is the opinion of the Rabbis, and they hold that it is ab initio that one may not perform the service, but after the fact, his service is valid.

Segment 10

מַתְנִי׳ טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶשׂ – טָמֵא בְּכׇל הַכֵּלִים, טָהוֹר בְּכׇל הַכֵּלִים – טָמֵא בִּכְלִי חֶרֶשׂ.

MISHNA: That which is ritually pure in an earthenware vessel is ritually impure in all the other types of vessels; that which is ritually pure in all the other types of vessels is ritually impure in an earthenware vessel.

Segment 11

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ טָמֵא, וְגַבּוֹ טָהוֹר. אֲוִיר כׇּל הַכֵּלִים טָהוֹר, וְגַבָּן טָמֵא. נִמְצָא, טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶשׂ טָמֵא בְּכׇל הַכֵּלִים, טָהוֹר בְּכׇל הַכֵּלִים טָמֵא בִּכְלִי חֶרֶשׂ.

GEMARA: The Sages taught in a baraita explaining the mishna: If a primary source of ritual impurity fell into the airspace of an earthenware vessel the vessel is ritually impure, and if it fell on its outer side, the vessel is ritually pure. If a primary source of ritual impurity fell into the airspace of all the other types of vessels, the vessels are ritually pure, and if it fell on their outer side, they are ritually impure. It is found that that which is ritually pure in an earthenware vessel is ritually impure in all the other vessels, and that which is ritually pure in all the other vessels is ritually impure in an earthenware vessel.

Segment 12

מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״תּוֹכוֹ״, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע.

The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught in a baraita based on the verse: “And every earthenware vessel into which [ tokho ] any of them falls, whatever is in it [ tokho ] shall be impure, and it you shall break” (Leviticus 11:33); if an impure item fell “in it [ tokho ],” and even in a case where the impure item did not come into contact with the vessel, the vessel becomes impure.

Segment 13

אַתָּה אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע? רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״תּוֹכוֹ״ לְטַמֵּא, וְנֶאֱמַר ״תּוֹכוֹ״ לִיטַּמֵּא, מָה ״תּוֹכוֹ״ הָאָמוּר לְטַמֵּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע, אַף ״תּוֹכוֹ״ הָאָמוּר לִיטַּמֵּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע.

The baraita continues: Do you say that it is impure even if the impure item did not come into contact with the vessel, or perhaps it is impure only if it did come into contact with the vessel? Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: Tokho is stated with regard to transmitting impurity to food in its airspace, as it is stated: “Whatever is in it [ tokho ] shall be impure,” and tokho is stated with regard to becoming impure, as it is stated: “Into which [ tokho ] any of them falls”; just as in the case of tokho that is stated with regard to transmitting impurity to food in its airspace, the food is impure even if the impure item did not come into contact with the vessel, so too, in the case of tokho that is stated with regard to the vessel becoming impure, the vessel is impure even if the impure item did not come into contact with it.

Segment 14

וְהָתָם מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: הַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס

The Gemara asks: And there, with regard to rendering food impure in its airspace, from where do we derive that the food becomes impure even if it did not come into contact with the impure vessel? Rabbi Yonatan said: The Torah testified about an earthenware vessel

Chullin 24b

Chullin 24b

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text