Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 20b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 20b

    Chullin 20b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 269 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה מתורה שנמסרה למשה על פה דהיינו הלכה למשה מסיני. ורבי אמרה דפליג אדרבי אלעזר בפ' השוחט (לקמן חולין דף כח.) דתניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הלכות שחיטה בעל פה ואע"פ שלא כתבו בתורה על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה אלמא יש שחיטה לעוף:

    אדרבה אפכא מסתברא למ"ד [יש] שחיטת העוף מן התורה איכא למימר דהכי אגמריה דאין עיקור:

    ואפי' למ"ד דיליף ליה התם בהיקישא מזאת תורת הבהמה והעוף וגמר לעוף מבהמה מצי' למימר דכיון דהוזכרה שחיטת העוף בסיני דהא היקישא בסיני נאמרה אגמריה רחמנא למשה על פה דלענין עיקור לא ליהוי כבהמה:

    אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים מהיכן גמר לה - כלומר אהיכא סמכי דאנן דתקון ליה שחיטה מבהמה גמרו הילכך כולה מלתא כבהמה תקון:

    רבין בר קיסי שם חכם:

    לא אמרן אלא במליקה דכיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה עיקור סימנים נמי לא פסלי בה אבל בשחיטה כו':

    כל הכשר כו' כל הצואר הכשר לשחיטה כשר למליקה מאחוריו:

    הא פסול פסול ואי צואר שנעקרו סימנין פסול לשחיטה היכי מתכשר במליקה:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 20b · Sefaria

    Tosafot

    מפני שהוא מחליד פירש בקונטרס לאחר שנפרקו פרקי העצם כשנעץ הסכין תחת העצם לפי שאין העצם מתפשט לכאן ולכאן כדרך שאר בית השחיטה כשחותכין אותו אלא עומד במקומו וכשחותך הסכין תחת העצם הויא חלדה (ולפיכך) [ולפירושו] לא איירי בסכין רחבה ונראה דחשיב חלדה לפי ששוחט הסימנין ממטה למעלה ואפי' בסכין רחבה ובזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) פי' בקונטרס דמחליד לפי שנועץ ראשו של סכין משום שאינו רוצה לחתוך רוב בשר קודם הסימנים וכאן א"א לומר כן דקרי ליה מחליד אף על גב דס"ד שחותך רוב בשר:

    ותיקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין בין לרבנן בין לר' אלעזר פריך כדפי' בקונט':

    Tosafot on Chullin 20b · Sefaria

    Rashba

    והאמר רב ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כשר במליקה הא פסול פסול אההיא פליגי. ואם תאמר ומאי קושיא, לימא דשמואל לאתויי ראשו וכדמפרש לה רב פפא לעיל. הא ליתיה, דהא שמואל כאיל ואמר כל הכשר כשר הא כל הפסול פסול, ואילו לרבא בר קיסי הא איכא עיקור סמנין דפסול בשחיטה וכשר במליקה. (ואם כן) [ואם תאמר] אכתי מאי קושיא, הא אמרינן בעירובין (כז, א) אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ. יש לומר דהתם במתניתין ומתניתא אבל במימרא דאמוראי לא, דאינהו בדוקא קאמרי.

    אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה נראה לי דהכי קאמר נבלה ומטמאה במשא אף על פי שמפרכס, וזעירי דשמואל היא דאמר לקמן (חולין כא, א) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה מטמא באהל, והיינו דאמר רבה אי קשיא לי הא קשיא לי וכי מתה עומד ומולקה ואי זעירי נבלה מעשה נבלה קאמר, אבל אינה מטמא עד שתמות מאי קושיא דהא כל (שחיטת) [שחיטה] נמי הכי היא, דנקובת הושט נבלה היא כרב ישבב, והודה לו רבי עקיבא כדאיתא בפרק השוחט (חולין לב, א), ואם כן תיקשי לן לדעת רבה וכי מתה עומד ושוחט. אלא דהתם מעשה נבלה הוא דקא עביד, ואי אפשר לשחיטה בלאו הכין, הא נבלה ממש לטמא אינה, אבל הכא דנבלה ומטמאה קאמר קשיא וכי לאחר שמתה ומטמאה עומד ומולק ונטהרת, ולשון שפירש רש"י ז"ל, צריך עיון.

    הא דקאמר רבה אי קשיא לי הא קשיא לי קשה דהא מעיקרא לא אקשו מידי עליה דרבי זירא, ומה שייך לומר אי קשיא לי שאין רגילות לומר כן בשום מקום בתלמוד אלא בזמן שהקשו. ותירצו ואחר כך אומר אי קשיא לי.

    אמר ליה אביי ותיקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין ופירש רש"י ז"ל וכי מתה עומד ומולק דהא ודאי עוף בחד סימן היא מת ואמאי מעכב שני. ואינו מחוור בעיני. דאף על גב דעוף סופו למות בסימן אחד, השתא מיהא לאו נבלה הוא לטמא. ובהמה נמי אפילו נשחטו בה שנים או רוב שנים אינה מטמאת עד שתמות, וכדתניא בפירקא דלקמן (חולין יח, א) שחט בה שנים או רוב שנים הרי היא כחיה לכל דבריה עד שתמות או עד שיתיז את ראשה, ותנן בהעור והרוטב (קיז, ב) השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות. אלא נראה לי דהכי פירושא, ותיקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין דאפילו תמצא לומר דליתא לזעירי דשבירת מפרקת ורוב בשר אין עושה אותה נבלה, מכל מקום כל שנשברה מפרקתו רוב בשר ורוב שני סימנין מטמאה כנבלה, וכדתנן (אהלות פ"א, מ"ו) הותזו ראשיהן אף על פי שמפרכסין טמאין כזנב הלטאה שמפרכסת, וסבירא ליה לאביי דרב אסי דאמר לקמן (חולין כא, א) מאי הותזו כהבדלת עולת העוף לרבי אליעזר ברבי שמעון, ואפילו הכי קאמרי רבנן דצריך לחלק כל שני סימנין להיות הראש בעצמו והגוף בעצמו, וכי מתה עומד ומולק לרבנן, וממליקת עולת העוף לרבנן קא פריך. ואמר ליה התם לקיים בה מצות הבדלה. אבל משחתך בה רוב שנים הויא לה מתה גמורה ומיתתה והכשרה באין לה כאחד. אלא דאכתי קשיא לי דמדקאמר הכא סתם ותקשי לך עולת העוף, ולקמיה פריך והא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה, משמע לכאורה דקושיא קמייתא לכולי עלמא קאמר ולא לרבנן בלבד. על כן נראה דאביי לית ליה לא כרבי שמעון בן לקיש דאמר הותזו כהבדלת עולת העוף לרבנן, ולא כרב אסי דאמר כהבדלת עולת העוף לרבי אלעזר ברבי שמעון, אלא הותזו ראשיהן בהכשר שחיטה, דהיינו אחד או רוב אחד, ואפילו הכי צריך להבדיל לרבנן כל שנים ולרבי אלעזר ברבי שמעון רוב שנים כנ"ל.

    Rashba on Chullin 20b · Sefaria

    Ritva

    אמר ליה אדרבא וכו' עד כל מילתא כבהמה פי' דגזור רבנן כעין דאורייתא וש"מ דלמ"ד יש שחיט' לעוף מן התורה אי סביר' לי' אין עיקור סימנים לעוף אין עיקר לו כלל ואפילו מדרבנן וכן נר' מדברי רש"י זיל:

    הא פסול פסול וא"ת והא אוקמינא לה לעיל למעוטי היכי דנקט מראשו וכו' וי"ל דההיא משום דהוה סבר לן דאין עיקור סימנים לא במליקה ולא בשחיט' אבל אי סבר לן דכשר בזה ופסול בזה על כרחן תקשה לשמואל דפסק וכייל דפסול בזה פסול בזה:

    ההוא פליגי פרש"י לשמואל לית ליה הא דרבא בר קיסי אלא ס"ל דאין עיקור סימנים לעוף וא"ת ולרמי בר יחזקאל קשיא מתני' דקתני שחט את הוושט ונשמט' הגרגר' וכו' שחיטתו פסול' תירץ רש"י ז"ל דמוקי לה כמ"ד אין שחיט' לעוף מן התורה ושמואל ורמי בר יחזקאל סברי כמ"ד יש שחיטה פי' למ"ד דיש שחיט לעוף איכא לומר דאין עיקור סימנין כלל ואפילו מדרבנן ומיהו אין הילכתא כשמואל דהא קיי"ל כרבי דאמר יש שחיט' לעוף מן התורה וסוגיין נמי במכילתן דיש עיקור סימנין לעוף וא"כ על כרחין סבירא לן דיש לו עיקר מן התורה ודרמי בר יחזקאל אינו אלא במליקה לחוד כרבין בר קיסי וכן פסק רש"י ז"ל.

    אמר זעירי נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבילה פי' נבילה גמור לטמא בחיים ולא לענין טריפה בלבד אלא כאילו נהרג דלא מהני לה שחיטה ואתי' כאידך דשמואל לקמן דאמר כיוצא בו באדם מטמא באהל והיינו דפרכי' לקמן וכי מתה עומד ומולק ואילו לא היה זה עושה אלא נבלה וטרפה מאי קושי' דהא שנעשה בשחיטה אינו עושה טריפה ונבלה שאילו כן אין לך שחיטה כשרה בוושט שכבר נעשה נקיב' הוושט אלא ודאי כדאמרן וא"כ ה"ה למליקה לכך הקשה וכי מתה ממש עומד ומולק וזה ברור וכן פי' רש"י ז"ל:

    מפני שהוא דורס וא"ת ולימא מפני שנפגם הסכין במפרקת י"ל דהכא סתם קתני ואפילו בשלא נפגם.

    קסבר מוליך ומביא במליקה כשר והכא סתמא קתני מלק אפילו דמוליך ומביא.

    הכא הא מיגלאי ומיהו אידך סבר דכל שהשחיטה מלמטה למעלה חלדה היא ונקטו מתניתין בחלדה לפי שעל רוב כך הוא וכן פי' בתוספות.

    אי קשיא לי הא קשיא לי פי' רש"י ז"ל אי ק"ל בהא מילתא דזעירי ואינו מחוור שהרי עדיין לא הקשה שום אדם כלום על זעירי אלא הכי פי אי ק"ל מידי בכולא תלמודא הא ק"ל ונ' זה הוא בכאן מר' הרשב"א ז"ל נר"ו.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Chullin 20b · Sefaria

    Meiri

    נעקרו הסימנין ברובן ונתקיימה מ"מ מצות מליקה בהם אע"פ שבשחיטה פסול שמאחר ששחיטת עוף מן התורה יש בסימנין דין עקור ושלא כדברי האומר אין עקור סימנין לעוף מ"מ לענין מליקה אינו חושש שאין עקור סימנים בעוף לענין מליקה מאחר שהותרה בהם דרסה אין עקור פוסל בה והוא הדין לחלדה אבל שהייה ודאי פוסלת בה שמאחר שסלק ידיו ממנה נעשית כנקובה מתחלתה ולמדת שאין הלכה כדברי האומר כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה הא פסול פסול כלומר שכל שהצואר פסול לשחיטה אף כנגדו בעורף פסול למליקה דהא איכא סימנין שנעקרו ברובן כמו שביארנו:

    Meiri on Chullin 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה תהני לה סכין כו' ואי קשיא לותבי' ממתני' כו' עכ"ל מלשונו נראה דלישנא דאף אנן נמי תנינא לשון קושיא הוא דמאי אשמועינן כיון דמתני' היא ובהכי יתיישב לישנא דקאמר רבא דאי קשיא הא קשיא לי ובחידושי הרשב"א דחק עצמו בזה וק"ל:

    בד"ה וכי מתה עומד ומולק דהא ודאי עוף בחד סימן כו' עכ"ל פירוש למאי דס"ד השתא דכבר קודם שחתך הסימנין חתך רוב בשר ה"ל מתה בחד סימן דאל"כ הא דקתני לקמן בחטאת עוף חותך סימן א' או רובו ואחר כך רוב בשר תקשי ליה וכי מתה עומד ומולק וכן הוא לקמן בתוספות דבחותך סימן א' בלא רוב בשר לא הוה כמתה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 20b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה אלא למ"ד וכו' כלו' אהיכי סמכי רבנן כצ"ל:

    בתוס' ד"ה מפני שהוא מחליד וכו' ולפירושו לא איירי בסכין רחבה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Chullin 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 20, Amud Bet, about 269 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אֲבָל לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן…”

    2. Segment 227 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! לְמַאן דְּאָמַר…”

    3. Segment 318 words

      Opens “אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן…”

    4. Segment 443 words

      Opens “אָמַר רָבִינָא, אָמַר לִי רָבִין בַּר קִיסִי:…”

    5. Segment 59 words

      Opens “אָמַר זְעֵירִי: נִשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרוֹב בָּשָׂר עִמָּהּ…”

    6. Segment 629 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא,…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אָמְרִי: הָתָם מִשּׁוּם דְּלָאו שְׁחִיטָה הִיא כְּלָל.…”

    8. Segment 842 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחְלִיד, מַאי טַעְמָא…”

    9. Segment 912 words

      Opens “אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִקְשֵׁי לָךְ עוֹלַת הָעוֹף,…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “אִי הָכִי, עוֹר נָמֵי! כׇּל הַמְעַכֵּב בִּשְׁחִיטָה…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “וְהָא מִיעוּט סִימָנִין לְרַבָּנַן, דְּלָא מִעַכְּבִי בִּשְׁחִיטָה,…”

    Sages named on this page

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Chullin 20b · Segment 5 — “אָמַר זְעֵירִי: נִשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרוֹב בָּשָׂר עִמָּהּ – נְבֵלָה.

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 20b · Segment 4 — “אָמַר רָבִינָא, אָמַר לִי רָבִין בַּר קִיסִי: הָא דְּתָנֵי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 20b · Segment 4 — “…רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַכָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה כְּנֶגְדּוֹ בָּעוֹרֶף…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 20b · Segment 10 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִקְשֵׁי לָךְ עוֹלַת הָעוֹף, דְּבָעֲיָא שְׁנֵי…

    Original text

    אֲבָל לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ עִיקּוּר.

    But according to the one who says: There is a source for the slaughter of a bird in the Torah, there is disqualification for ripping simanim in a bird as well.

    אֲמַר לֵיהּ: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה, אִיכָּא לְמֵימַר דְּהָכִי אַגְמְרֵיהּ דְּאֵין עִיקּוּר, וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כִּבְהֵמָה, לְעִנְיַן עִיקּוּר לָא לֶיהֱוֵי כִּבְהֵמָה.

    Rav Ashi said to him: On the contrary, the opposite is reasonable. According to the one who says: There is a source for the slaughter of a bird in the Torah, the halakhot of slaughter are not explicit and were transmitted to Moses orally, and it can be said that this is what God taught him, that there is no disqualification for ripping simanim . And even according to the one who says that the halakhic status of a bird is like that of an animal, as the halakhot of the slaughter of a bird are derived from the halakhot of the slaughter of an animal, perhaps God taught Moses that with regard to the matter of ripping simanim it will not be like an animal.

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מֵהֵיכָא גְּמִירִי לַהּ? מִבְּהֵמָה, כּוּלַּהּ מִילְּתָא כִּבְהֵמָה!

    But according to the one who says: There is no source for the slaughter of a bird in the Torah, but rather it is by rabbinic law, from where are the halakhot of the slaughter of a bird learned? They are learned from the halakhot of the slaughter of an animal; consequently, the entire matter of the slaughter of a bird is like that of an animal.

    אָמַר רָבִינָא, אָמַר לִי רָבִין בַּר קִיסִי: הָא דְּתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל, אֵין עִיקּוּר סִימָנִין בָּעוֹף – לָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּמְלִיקָה, אֲבָל בִּשְׁחִיטָה יֵשׁ עִיקּוּר. וְהָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַכָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה כְּנֶגְדּוֹ בָּעוֹרֶף כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה, הָא פָּסוּל – פָּסוּל! הָהִיא פְּלִיגָא.

    Ravina said: Ravin bar Kisi said to me: With regard to that which Rami bar Yeḥezkel teaches, i.e., that there is no disqualification for ripping simanim in a bird, we say it only with regard to pinching, but with regard to slaughter, there is disqualification for ripping simanim . The Gemara objects: But doesn’t Rabbi Yirmeya say that Shmuel says: Any place that is valid for slaughter on the throat is correspondingly valid for pinching on the nape, but that which is not valid for slaughter is not valid for pinching. The Gemara explains: That halakha disagrees with this statement of Shmuel.

    אָמַר זְעֵירִי: נִשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרוֹב בָּשָׂר עִמָּהּ – נְבֵלָה.

    § Ze’eiri says: If the neck bone of an animal or a bird was broken and most of the surrounding flesh was cut with it, the status of the animal or the bird is that of an unslaughtered carcass. It is dead and can no longer be rendered fit by slaughter.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, מָלַק בְּסַכִּין – מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה, וְאִי אָמְרַתְּ טְרֵפָה הָוְיָא, מְלִיקָתָהּ זוֹ הִיא שְׁחִיטָתָהּ – תַּהֲנֵי לַהּ סַכִּין לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵלָה.

    Rav Ḥisda said that we learn this in a mishna ( Zevaḥim 68a) as well: If one pinched a bird offering with a knife and not with his thumbnail, the bird renders the garments of one who swallows it impure when it is in the throat, which is the halakha in the case of an unslaughtered carcass of a kosher bird. And if you would say that if the neck bone of an animal or a bird was broken and most of the surrounding flesh was cut with it, the bird is not an unslaughtered carcass but it is a tereifa , then since with regard to a bird offering its pinching is its slaughter, let pinching with a knife be effective to purify the bird from the impurity of an unslaughtered carcass, as a tereifa does not transmit impurity when slaughtered properly. From the halakha that pinching with a knife does not render the bird pure it is evident that when its neck bone is broken the bird is rendered an unslaughtered carcass.

    אָמְרִי: הָתָם מִשּׁוּם דְּלָאו שְׁחִיטָה הִיא כְּלָל. מַאי טַעְמָא? רַב הוּנָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחְלִיד, רָבָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹרֵס.

    The Sages say in response: There, pinching with a knife is ineffective in rendering it pure not because the breaking of the neck bone renders the bird an unslaughtered carcass. Rather, it is because it is not slaughter at all. The Gemara asks: What is the reason? Rav Huna says: It is because he conceals the knife and performs an inverted slaughter, which invalidates the slaughter. Rava says: It is because he presses the knife.

    מַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחְלִיד, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹרֵס? קָסָבַר: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה כָּשֵׁר. וּמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹרֵס, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחְלִיד? אָמַר לָךְ: חֲלָדָה הֵיכִי דָּמֵי? כְּחוּלְדָּה הַדָּרָה בְּעִיקְּרֵי בָתִּים דְּמִכַּסְּיָא, הָכָא הָא מִיגַּלְּיָא.

    The Gemara asks: With regard to the one who says: Because he conceals the knife and performs an inverted slaughter, what is the reason that he does not say: Because he presses the knife? The Gemara answers: It is because he holds that drawing back and forth in pinching is valid. The Gemara asks: And the one who says: Because he presses the knife, what is the reason that he does not say: Because he conceals [ maḥlid ] the knife? The Gemara answers that he could have said to you: What are the circumstances of concealing the knife? It is like a rat [ ḥulda ] that resides in the foundations of houses that are concealed. Here, when he begins cutting from the nape of the neck, that knife is exposed.

    אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא לִי, וְכִי מֵתָה עוֹמֵד וּמוֹלֵק?

    Rava said: If that which Ze’eiri said: If the neck bone of an animal or a bird was broken and most of the surrounding flesh was cut with it, the status of the animal or the bird is that of an unslaughtered carcass, is difficult for me, this is difficult for me: How does pinching a bird offering prepare it for sacrifice? Since pinching involves breaking the neck bone and cutting most of the surrounding flesh with it before cutting the simanim , what significance is there to pinching the simanim ? And does he stand and pinch a dead bird? If it is dead, of what use is the pinching?

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִקְשֵׁי לָךְ עוֹלַת הָעוֹף, דְּבָעֲיָא שְׁנֵי סִימָנִין, וְכִי מֵתָה עוֹמֵד וּמוֹלֵק? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם כְּדֵי לְקַיֵּים בָּהּ מִצְוַת הַבְדָּלָה.

    Abaye said to him: And even without the statement of Ze’eiri, let the case of a bird burnt offering be difficult for you, as it requires cutting of two simanim . Since slaughter of a non-sacred bird requires cutting of one siman , once one siman is cut the bird is considered dead for all intents and purposes, and does he stand and pinch a dead bird? Rava said to him: There, he continues pinching in order to fulfill through it the mitzva of separation between the head and the body in the bird burnt offering.

    אִי הָכִי, עוֹר נָמֵי! כׇּל הַמְעַכֵּב בִּשְׁחִיטָה מְעַכֵּב בְּהַבְדָּלָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בִּשְׁחִיטָה אֵינוֹ מְעַכֵּב בְּהַבְדָּלָה.

    The Gemara asks: If so, there should be an obligation to cut the skin of the bird as well in order to fulfill the mitzva of separation. Abaye answers: Any element that invalidates slaughter invalidates separation, and any element that does not invalidate slaughter does not invalidate separation. Failure to cut the skin does not invalidate slaughter.

    וְהָא מִיעוּט סִימָנִין לְרַבָּנַן, דְּלָא מִעַכְּבִי בִּשְׁחִיטָה, וּמְעַכְּבִי בְּהַבְדָּלָה! אֶלָּא אֵימָא: כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁחִיטָה יֶשְׁנוֹ בְּהַבְדָּלָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁחִיטָה אֵינוֹ בְּהַבְדָּלָה.

    The Gemara objects: But isn’t there the minority of the simanim according to the Rabbis, which do not invalidate slaughter, as, if one slaughtered a majority of the simanim and a minority remained uncut, the slaughter is valid, and they hold that they invalidate separation? The Gemara clarifies: Rather, say: Any element that is in effect with regard to slaughter is in effect with regard to separation, and any element that is not in effect with regard to slaughter is not in effect with regard to separation. The two simanim , although they do not invalidate slaughter, are part of the mitzva of slaughter, while the skin is not part of the mitzva of slaughter.