Commentary page
Bekhorot 52a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBekhorot 52a
Bekhorot 52a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 140 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ולא האשה בכתובתה לא בשבח שהשביחו אם אינם שוין הנכסים בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובה ואח"כ השביחו אינה נוטלת אלא כמה שהיו שוין ולא בראוי כבמוחזק:
ולא הבנות שהיה מקבל עליו לזון את בתה שהיה לה מאיש אחר חמש שנים אינה ניזונת לאחר מיתתו אלא לפי מה שהנכסים שוין לא בשבח ולא בראוי:
ולא היבם שנוטל פי שנים חלקו וחלק המת שייבם את אשתו אינו נוטל [בחלק] אחיו לא בשבח ולא בראוי:
וכולן אין נוטלים כו' מפרש בגמ' אמאי נקיט ליה:
גמ' כי הוא ראשית אונו ולו משפט הבכורה משמע דאדידיה קאי כלומר בנכסיו משפט הבכורה ולא בנכסי אשתו:
לו לאב בשעת מיתה:
בעל חוב שהלוה לחבירו מעות ומכר לוה הנכסים והשביחום לקוחות טורף בעל חוב הגוף והשבח והך אשה נמי בעלת חוב היא:
מקולי כתובה זה אחד מקולי כתובה:
3 more comments on this page.
Rashi on Bekhorot 52a · Sefaria
Tosafot
ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם הא דלא חשיב בעלים דאמר רב פפא ביש נוחלין (ב"ב דף קכה: ושם ד"ה אמר) הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק משום דשבח נוטל כדפירש רבינו שמואל התם דכיון דאין יורש אלא הוא זוכה בנכסים מיד ובירושתו באו לשבח ונראה דכיון שאין הבעל נוטל בראוי כמו כן אינו נוטל ממלוה אשתו אפי' מה שהלוותה מנכסי מלוג שלה כשהיא תחתיו כדמוכח בשור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מב:) שאינו יורש נזקי אשתו (לרבנן) משום דהוה כמלוה דמדמי ראוי דבכור לראוי דגבי בעל דמייתי התם גבי בעל פלוגתא דרבי ורבנן דגבי בכור ביש נוחלין (ב"ב דף קכד.) דלרבי צריך לאוקמה בגירשה משום דלא חשיב מלוה ראוי בבכור וה"ה באשה אע"ג דבבכור יש פסוקא דילפינן מהדדי ורבנן חשבי לה ראוי אע"ג שאם הנזקין שלה באים לידה בחיים היה עליהם תורת נכסי מלוג כדמוכח מתני' דמציאת האשה (כתובות דף סה:) והאי דשבק ביש נוחלין (ב"ב דף קכד:) בעל דאיירי ביה ונקט בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה לאו משום דס"ל דבעל שקיל במלוה דהא ודאי לא שקיל כדפרישית אלא להכי נקט גבי בכור פסקא דמלוה משום דלגבי בכור פליגי בה אמוראי התם בההיא שמעתא ולהכי שבקיה לבעל ונקט בכור והא ליכא לאקשויי אמאי לא תני להו בהדי הדדי הא אין הבעל ובכור נוטלין בראוי כבמוחזק ואין נוטלין במלוה משום דלגבי בכור משנה שלימה היא כדתנן הכא דאין נוטל בראוי כבמוחזק אבל בעל דאינו נוטל בראוי לא אשכח לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא היא בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קיג.) ד אבהו א"ר ינאי ומטו בה משמיה דר' יהושע מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר הוליד את יאיר וגו':
והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח מקולי כתובה שנו כאן ביתומים איירי הכא דומיא דבנות במזונותיהן דמזון האשה והבנות אין גובין מנכסים משועבדים כדתנן בפ' הנושא בכתובות (דף קא:) ובקונטרס פירש מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ולפירושו אין ראייה דמצי איירי שפיר בשבח לקוחות ואין לשון בנות משמע כן דמה ליה בנות יותר מבן דהכי נמי בבן אם פסק עם אשתו כי ההיא דקתני גבי חמשה גובין מן המחוררין והמקבל עליו לזון בת אשתו ובן אשתו ולא הוה ליה נמי למינקט בנות לשון רבים אלא הוה ליה למיתני ולא בת אשתו במזונותיה דלשון בנות משמע מזון הבנות דתנן בהניזקין (גיטין מח:) שאוכלת בתנאי ב"ד כדתנן בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נב:) לא כתב לה בנן נוקבן דיהויאן ליכי מינאי כו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ועוד דפריך הכא טעמא משום דתנאי כתובה (כתנאי ב"ד) ובתה הניזונית בפסק שפסק עם אשתו לזון את בתה חמש שנים לא מקרי תנאי כתובה דאינה ניזונית מכח שהיא בתה דאפי' בת אחרים היתה ניזונית אם פסק עליה עם אשתו שהיא כב"ח אלא במזון הבת שהוא תנאי ב"ד איירי והנהו לא גבי ממשעבדי כדתנן בגיטין בהניזקין (גיטין דף מח:) ובכתובות פ' הנושא (כתובות דף קא:) וא"כ הא ודאי הא דקאמרי הכא דאינן גובות שבח כי אם קרן היינו מיתמי ולא מלקוחות ודומיא דהכא איירי בכתובה דלא גביא משום דמקולי כתובה שנו כאן כדאמר טעמא משמע אבל ב"ח גובה שבח כדאמר שמואל ואפי' מיתמי כדפרישית דביתמי עסקינן ואע"ג דאמר בפרק קמא דב"מ (דף טו.) דבעל חוב גובה שבח מלקוחות שכך כתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי ואימרוק זבינא אלין אינון עמליהון ושבחיהון אבל המקבל מתנה דלא כתב לה הכי לא גבי כיון דאין לו על מי לחזור מהאי טעמא גופיה דלא גבי מיתמי דאין להם על מי לחזור יש לחלק בין יורש למקבל מתנה דיורש כרעיה דאבוה הוי ויש לו לב"ח לגבות את השבח ממנו כמו מאביו ומשום נעילת דלת צריך לתקן שיגבה מהן את השבח יותר ממקבל מתנה דלא שייך לאב והא דאמרינן בפרק המקבל (ב"מ דף קי.) יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח כו' משמע דאם השביחו יתומים לא גבי בעל חוב שבחא היינו דוקא כשעשאה אפותיקי דהכי נמי קאמר התם דלא גבי מלקוחות דקאמר שמואל ג' שמין להם את השבח ומעלין אותם בדמים אלו הם בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים וב"ח ללקוחות ומההוא דשמואל מייתי התם דאי אייתו יתמי ראייה דאינהו אשבחן בדמי מסלקינן להו משמע שלשתן ענין אחד באפותיקי דפריך עליה מי אמר שמואל ב"ח ללוקח יהיב ליה שבחא והאמר שמואל ב"ח גובה מן השבח ומשני הכא במאי עסקינן בשעשאה אפותיקי (כי) הא דאמר ב"ח גובה שבח כגון דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו וכשהגיע זמן הויא ליה כמאן דגבי ונשאר שדות של ב"ח ונטעה שלא ברשות וגרע כחו של ב"ח במה שנעשית אפותיקי דמשום דהויא כמאן דגביא צריך לשלם דמי השבח בין ליתומים בין ללקוחות והיינו דקאמר בתחילת הסוגיא גבי יתומים ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא גם בקונטרס פי' עלה דכשנעשית אפותיקי מוכח כדלקמן בשמעתין ומה שתירץ הש"ס תחלת הקושיא דשמואל הא דמסיק בה שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק כו' לא קאי במסקנא דמוקמינן לה כשעשאו אפותיקי דאפי' מסיק בה שיעור ארעא ושבחא צריך לשלם ליתומים וללקוחות דמי שבחן כדפרי' ועוד דעל כרחיך הך יתומים אומרים אנו השבחנו לא מתוקמא דלא מסיק בה שיעור ארעא ושבחא דא"כ אפילו אביהם השביח לא שקיל אלא ודאי במסיק ביה שיעור ארעא ושבחא איירי ואפ"ה לא שקיל אם השביחו יתומים כדפרש כשעשאו אפותיקי ואשנוייא קמא דהוה משני הא דמסיק בה שיעור ארעא הא דלא מסיק כו' הוה מצי לאקשויי א"כ הך יתומים אמרו אנו השבחנו במאי נוקי לה אי כדמסיק אפילו השביחו יתומים שקיל ואי דלא מסיק אפי' השביחו אביהם הא לא שקיל אלא לא קאי ההיא שנוייא אהא סוגיא דיתומים אומרים אנו השבחנו אלא אקושיא דשמואל אדשמואל דאיתא נמי בפ"ק דב"מ (דף טו.) ובהגוזל קמא (ב"ק צה:):
Tosafot on Bekhorot 52a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד דלא ס"ל כר"ן דמחייב כו' שיש לו ביד אחרים לבעל כו' זה ביד אחר כו' בריש המשנה במלוה כו' להיתומים בהם כח מהאשה כו' יותר משאר מטלטלי כו' ונ"ל דר"ל יותר משאר מטלטלי דיתמי דהוו מלוה ופקדון ביד אחרים והוא דחוק:
בא"ד והשתא דתיקון כו' כאילו אביהן גבאן מחיים כו' דיתמי ואי טעון שתגבה כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה ולא האשה כו' הנכסים בשעת מיתת כו' שוין ולא בראוי כבמוחזק הס"ד:
תוס' בד"ה ולא האשה כו' כדפי' רבינו שמואל כו' לרבנן משום דהוו כו' דילפינן מהדדי ורבנן חשבי לה ראוי כו' אבל בעל דאיט נוטל בראוי לא אשכח ליה משנה כו' את יאיר וגו' הס"ד ואח"כ מ"ה והאמר שמואל כו' בכתובת ובקונט' פירש מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ולפירושו אין ראיה דמצי איירי שפיר בשבח לקוחות ואין לשון כו' כצ"ל מתוס' דפ' הגוזל [ע"ש]:
בא"ד ה' גובין מן המחוררין כו' והמקבל עליו לזון בת אשתו ובן כו' עכ"ל ושכתבו לעיל בבת אשתו דגובה מלקוחות כדאיתא בריש הטשא מוקמינן לה התם בשקנו מידו וכ"כ רש"י בפ' נערה ע"ש וק"ל:
בא"ד תנאי ב"ד איירי והנהו לא גבו כו' ודומיא דהכא איירי כו' זבינא אילין אינון כו' ענין א' באפותקי דפריך כו' כמאן דגביא ונשאר שדות כו' וגרע כחו של ב"ח כו' דלא מסיק כו' לא קאי במסקנא כו' ארעא הא דלא מסיק כו' ה"מ לאקשויי כו' אביהם הא לא שקיל אלא לא קאי ההוא שטיא אהא סוגיא כו' אלא אקשיא דשמואל כו' דאיתא נמי כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bekhorot 52a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bekhorot, daf 52, Amud Aleph, about 140 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְלֹא…”
- Segment 216 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְלוֹ מִשְׁפַּט…”
- Segment 316 words
Opens “וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח. דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא…”
- Segment 418 words
Opens “וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ. אִינִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל…”
- Segment 59 words
Opens “וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן. מַאי טַעְמָא? תְּנַאי כְּתוּבָּה…”
- Segment 636 words
Opens “וְלֹא (אֶת) הַיָּבָם. מַאי טַעְמָא? ״בְּכוֹר״ קַרְיֵיהּ…”
- Segment 725 words
Opens “רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה נָמֵי…”
- Segment 84 words
Opens “וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח,…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Bekhorot 52a · Segment 4 — “…בִּכְתוּבָּתָהּ. אִינִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח!…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bekhorot 52a · Segment 6 — “…קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ…”
Original text
וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְלֹא אֶת הַיָּבָם, וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.
And neither does a woman take these portions, i.e., any enhancement of the value of the property or the property due the husband, from her husband’s property for payment of her marriage contract upon her divorce or her husband’s death; nor do the daughters take this share of the property for their sustenance, to which they are entitled from their late father’s possessions. Nor does a man whose married brother died childless [ yavam ] receive these portions, even though he acquires his brother’s portion of their shared father’s inheritance after performing levirate marriage with his brother’s wife. The mishna summarizes: And all of them do not take a portion in any enhancement of the value of the property after the death of the owner, nor do they take a portion in property due the deceased, as they do in property in his possession.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְלוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה״ — מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִישׁ, וְאֵין מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִשָּׁה.
GEMARA: The mishna teaches that the firstborn son does not receive a double portion when inheriting the property of his mother. The Gemara asks: What is the reason? The Gemara explains that the verse states: “The law of primogeniture is his” (Deuteronomy 21:17); this is understood to mean that there is a law of primogeniture for a man, i.e., a duty to bequeath a double portion to his firstborn son, and there is no law of primogeniture for a woman.
וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח. דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״, וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק, דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״.
The mishna teaches further: And neither does he take twice the portion in any enhancement of the value of the property after the death of his father. The Gemara explains that this is because it is written: “A double portion of all that he has” (Deuteronomy 21:17), and this enhancement was not in his father’s possession at the time of his death. The mishna also teaches: Nor does he take twice the portion in property due the father, as he does in the property in possession of the father. The Gemara explains that this too is because it is written: “Of all that he has” (Deuteronomy 21:17), and property due the father is not in his possession.
וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ. אִינִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח! אָמַר רַבִּי אַבָּא: מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ כָּאן.
§ The mishna teaches: And neither does a woman take any enhancement of the value of the property or the property due the husband, from her husband’s property for payment of her marriage contract. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Shmuel say a creditor collects the value of the enhancement of the field of a borrower after the latter’s death? Since a wife’s marriage contract is like a promissory note, she is considered a creditor. Rabbi Abba says: The Sages taught here one of the leniencies for the husband that apply to a marriage contract: That a woman does not collect the value of the enhancement despite the fact that she is a creditor.
וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן. מַאי טַעְמָא? תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי.
The mishna teaches: Nor do the daughters take this share of the property for their sustenance, to which they are entitled from their late father’s possessions. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains that a stipulation in the marriage contract, such as that the daughters are entitled to sustenance from the father’s property after his death, is comparable to the marriage contract itself, and therefore they cannot claim that which cannot be claimed from a marriage contract, i.e., an enhancement to the father’s property.
וְלֹא (אֶת) הַיָּבָם. מַאי טַעְמָא? ״בְּכוֹר״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים בֵּין מִיתָה לְיִבּוּם, אֲבָל דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה — שָׁקֵיל. מַאי טַעְמָא? ״יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי קָם.
The mishna teaches: Nor does the yavam receive these portions. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers that the Merciful One calls the yavam a firstborn, in the verse: “And it shall be, the firstborn” (Deuteronomy 25:6). Abaye says: The Sages taught this halakha only with regard to an enhancement by which the property was enhanced between the death of the brother and the levirate marriage. But concerning the enhancement that occurs between the levirate marriage and the distribution of the inheritance, he does take it. What is the reason? The Merciful One states: “Shall succeed in the name of his brother who is dead” (Deuteronomy 25:6), and by that stage he has succeeded him, and the enhancement occurred at that stage.
רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה נָמֵי לָא שָׁקֵיל, מַאי טַעְמָא? כִּבְכוֹר, מָה בְּכוֹר אֵין לוֹ קוֹדֶם חֲלוּקָּה, אַף יָבָם נָמֵי אֵין לוֹ קוֹדֶם חֲלוּקָּה.
Rava says: Even with regard to the enhancement that occurs between the levirate marriage and the distribution of the inheritance, the yavam does not take it. What is the reason? He is compared to a firstborn: Just as a firstborn does not have any special right to the inheritance before its distribution, so too, a yavam does not have any right to the inheritance before its distribution.
וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח,
The mishna teaches: And all of them do not take a portion in any enhancement.