הברייתא אומרת שאדם רואה חמץ של אחרים אבל לא יקבל פקדונות מנכרי, והגמרא מיישבת את הסתירה בהבחנה בין קבלת אחריות לבין העדרה.
לא קשיא: הא — דקביל עליה אחריות, הא — דלא קביל עליה אחריות
אין קושי: זה (המקרה) שקיבל עליו אחריות, וזה שלא קיבל עליו אחריות.
הברייתא אומרת שאדם רואה חמץ של אחרים אבל לא יקבל פקדונות מנכרי, והגמרא מיישבת את הסתירה בהבחנה בין קבלת אחריות לבין העדרה. כשקבל אחריות, כפי שרבא אמר לבני מחוזא, החמץ עומד ברשותו ומחויב לשלם אם נגנב או אבד. הגמרא ממשיכה לדון אם 'דבר הגורם לממון' נחשב כממון, ולכן לא כל מקרה זהה.
נתח מקרה: נכרי מניח חמץ בבית ישראל. שאל אם קיבל אחריות ואם יש הפרדה.
אם הישראל קיבל אחריות והחמץ ברשותו, זה המקרה האסור שבסוגיה. אם לא קיבל אחריות, הסוגיה מתירה, וההכרעה המעשית דורשת פוסק.
בדקו את עצמכם לפני שתסמנו את השיעור כהושלם.
במה הגמרא מבחינה כאן?
הסברים ותרגומים מקוריים: בוני התלמוד. הציטוטים נבדקו מול נוסח הגמרא באתר; ההסברים והתרגולים לא עברו הגהה רבנית ואינם פסיקה הלכתית.
