01
מקור ופענוח - כתובות טו ע״ב
מָצָא בָּהּ תִּינוֹק מוּשְׁלָךְ, אִם רוֹב גּוֹיִם — גּוֹי. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — יִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — יִשְׂרָאֵל.
מָצָא בָּהּ תִּינוֹק מוּשְׁלָךְ, אִם רוֹב גּוֹיִם — גּוֹי. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — יִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — יִשְׂרָאֵל.
זו משנה המובאת בתוך הדיון. אין לקרוא את הכינויים שבה כהכרעה גורפת לכל דין. רב מגביל: להחיותו, ולא ליוחסין. רב פפא מפרש שרוב ישראל מועיל להחזרת אבדה. שמואל מלמד שגם רוב גויים אינו מונע פינוי מפולת להצלתו. כדי להבין את המבנה, נחזור ליסודות בדף טו ע״א: ההבדל בין קבוע לפרישה והדרישה לשני רובים ביוחסין. מעשה הנערה ודין התינוק הם מקרים נפרדים המחוברים באמצעות שאלת הרוב.