01
מקור ופענוח - בבא קמא 14a
כִּי תַּנְיָא הָהִיא – בְּחָצֵר מְיוּחֶדֶת לָזֶה וְלָזֶה בֵּין לְפֵירוֹת בֵּין לִשְׁווֹרִים. הָהִיא דְּרַב יוֹסֵף – בְּחָצֵר מְיוּחֶדֶת לְפֵירוֹת, וְאֵינָהּ מְיוּחֶדֶת לִשְׁווֹרִים; דִּלְגַבֵּי שֵׁן – הָוְיָא לַהּ חֲצַר הַנִּיזָּק.
כאשר שנויה אותה ברייתא שפוטרת – מדובר בחצר המיועדת לשניהם הן להנחת פירות והן להכנסת שוורים. הברייתא של רב יוסף שמחייבת – עוסקת בחצר המיועדת להנחת פירות, ואינה מיועדת לשוורים; כך שלעניין שן היא נחשבת חצר הניזק.
הגמרא מיישבת סתירה בין שתי ברייתות העוסקות בנזקי שן ורגל בחצר משותפת: האחת מחייבת והשנייה פוטרת. החילוק תלוי בזכויות השימוש המוגדרות של השותפים במתחם. אם החצר הוקצתה לשניהם להנחת פירות בלבד ונאסר להכניס אליה שוורים, שור שנכנס לשם פועל ללא היתר, וכלפי הפירות החצר מוגדרת כרשות הניזק. לעומת זאת, אם לשניהם היתר להכניס שוורים, אין לראות במקום 'שדה אחר' לעניין שן ורגל.